מקרא
במדבר פרק יד
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עַד אָנָה יְנַאֲצֻנִי יכעיסוני[1] הָעָם הַזֶּה וְעַד אָנָה לֹא יַאֲמִינוּ בִי בְּכֹל הָאֹתוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּקִרְבּוֹ בשביל כל הנסים שעשיתי להם היה להם להאמין שהיכולת בידי לקיים הבטחתי[2]:
(יב) אַכֶּנּוּ בַדֶּבֶר וְאוֹרִשֶׁנּוּ אעשה שיעזבו לאחרים חילם ויירשום, כענין המתים יורשים את החיים שהיה בחלוקת הארץ. ובזה קיים מה שנדר ליוצאי מצרים באומרו ונתתי אותה לכם מורשה[3] וְאֶעֱשֶׂה אֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:
(יג) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וְשָׁמְעוּ מִצְרַיִם כִּי אף על פי ש - הֶעֱלִיתָ בְכֹחֲךָ באותות ומופתים גדולים[4] אֶת הָעָם הַזֶּה מִקִּרְבּוֹ:
(יד) וְאָמְרוּ אֶל יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַזֹּאת שָׁמְעוּ כִּי אַתָּה יְקֹוָק בְּקֶרֶב הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה יְקֹוָק הכבוד שראו הזקנים או על מראה כבוד ה' לעיני בני ישראל[5] וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם וּבְעַמֻּד עָנָן אַתָּה הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וּבְעַמּוּד אֵשׁ לָיְלָה הכל דרך אהבה יצירה וחיבה יתירה וחיבה. ולבסוף -[6]:
(טו) וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר לא מתוך שנאה עשה להם כך אלא -[7]:
(טז) מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת יְקֹוָק לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר שיחשבו מצרים שיש כח באלהי כנען להציל מידך, כי עשית במצרים ובאלהיהם, אבל כנגד אלהי כנען אין לך יכולת, ויהיה חלול השם, ויחזיקו ידי עובדי עבודה זרה[8]:
(יז) וְעַתָּה יִגְדַּל נָא כֹּחַ אֲדֹנָי הראה גבורתך לכל שאתה יכול להכניסן לארץ ולהפיל לפניהם המלכים כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ במעשה העגל[9] לֵאמֹר ומהו הדיבור -[10]:
(יח) יְקֹוָק לא אמר כאן ה' ה', כמו שאמר למעלה (שמות לד, ו) כשהזכיר י"ג מדות, לפי שפי' ה' ה', אחד משחטא האדם, אף קודם תשובה, הוא ה' לסלוח, ואחד לאחר שחטא ועשה התשובה, הילכך, בעגל שכבר עשו תשובה כשהתפלל משה עליהם מזכיר ה' ה', אבל בכאן בשעת תפלתו עדיין לא עשו תשובה, ולכך אינו מזכיר ה' אלא פעם אחת[11]. ולא הזכיר "רחום וחנון", אולי ידע משה כי הדין מתוח עליהם ולא ימחול לעולם, לכן לא ביקש רק אריכות אפים שלא ימיתם כאיש אחד ולא ישחטם כצאן במדבר שימותו במגפה, ובעבור שלא בקש עתה אלא אריכות אפים אמר לו -[12] אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד שמרבה חסדו עם בריותיו[13] ולא הזכיר "אמת" כמו בי"ג מדות בפ' כי תשא, כי במדת אמת יהיו חייבים. ולא הזכיר "נוצר חסד לאלפים", כי לא בזכות אבות נתפלל משה עכשיו ולא הזכיר בתפילה הזאת לאברהם ליצחק וליעקב כלל והטעם בעבור שהארץ ניתנה לאבות ומהם ירשוה, והם מורדים באבותם ולא היו חפצים במתנה שלהם אשר האבות היו בוחרים בה מאד, והיאך יאמר "אשר נשבעת להם בך וגו' וכל הארץ הזאת אתן לזרעכם" (שמות לב יג) והם אומרים אי אפשנו במתנה זו נֹשֵׂא עָוֹן וָפָשַׁע ולא הזכיר "וחטאה", בעבור שאלו מזידים ופושעים[14] וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה שאינו מנקה הפושעים מן העולם, אלא מוחל להם, כדכתיב "ויסרתיך למשפט, ונקה לא אנקך" מן העולם[15]פֹּקֵד עֲוֹן אָבוֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים גם זה מדת רחמנות, שאינו פורע לא מהראשון ולא מהשני עד הרביעי[16]:
(יט) סְלַח נָא לַעֲוֹן הָעָם הַזֶּה באריכות אפים ולא במחילה גמורה שזה ידע משה שמדת הדין מתוחה ולא ימחול לעולם[17] כְּגֹדֶל חַסְדֶּךָ וְכַאֲשֶׁר נָשָׂאתָה לָעָם הַזֶּה מִמִּצְרַיִם וְעַד הֵנָּה במעשה העגל[18]:
(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק סָלַחְתִּי כִּדְבָרֶךָ שלא אכנו בדבר בפעם אחת אלא אאריך להם עד ארבעים שנה[19]:
(כא) וְאוּלָם חַי אָנִי לשון שבועה, אבל עדיין לא פירש מה הוא נשבע, אלא אמר וְיִמָּלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת כָּל הָאָרֶץ אני אעשה שלא יתחלל שמי, אלא ימלא כבודי את כל הארץ, גם בעיני מצרים, גם בעיני בני כנען, שאפרע מהם, ולא יוכלו לומר - "מבלתי יכולת ה'", כי סוף סוף אתן להם את הארץ, אבל זאת אני נשבע -[20]:
(כב) כִּי כָל הָאֲנָשִׁים הָרֹאִים אֶת כְּבֹדִי וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְמִצְרַיִם וּבַמִּדְבָּר וַיְנַסּוּ ויכעיסו[21] אֹתִי זֶה עֶשֶׂר פְּעָמִים כלומר פעמים רבות הזכיר עשר בעבור היותו סך חשבון כי הוא סוף האחדים וראש העשרות[22] אמנם רבותינו פירשו עשר ממש שנים בים שנים במן שנים בשליו שנים במים ואחד בעגל ואחד במדבר פארן [23] וְלֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי:
(כג) אִם בשבועה נאמר דבר זה וכאומר אין הדבר ככה ש - יִרְאוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם אלא לא יראו[24] וְכָל מְנַאֲצַי מבני בניהם לֹא יִרְאוּהָ ויהיה רמז לבכיה לדורות, לזמן החורבן והגלות שלא זכו לראותה[25]:
(כד) וְעַבְדִּי כָלֵב פירש לכלב שכרו שיוריש הארץ אשר בא שמה ושכר יהושע אינו ראוי לפרשו עתה מכיון שיהיה הוא במקום משה[26] עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ אחרת מן המרגלים, כי הצדיק אחר הוא מן הרשע[27] וַיְמַלֵּא אַחֲרָי גמר את הדבר אחרי משה שלוחי כדי להחזיקו[28] וַהֲבִיאֹתִיו אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּא שָׁמָּה וְזַרְעוֹ יוֹרִשֶׁנָּה והלוים והכהנים אינם בכלל השבועה כי לא הלך מהם נשיא מרגל ועוד לכל פקודיכם לכל מספרכם אף על פי שלא היו הכהנים גם הלוים הם רבים[29]:
(כה) וְהָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הוא האמורי כי כל אמורי הוא כנעני ולא חשש הכתוב להפרישו בעבור העמלקי שהוא מבני שם וכנען שהוא אבי האמורי מבני חם וכן וירד העמלקי והכנעני והעד ויצא האמורי ולא הזכיר העמלקי כי האמורי הוא העיקר יוֹשֵׁב בָּעֵמֶק לארוב לכם ויש אומר אף על פי שהעמלקי והכנעני יושבים בעמק מָחָר פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם הַמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יַם סוּף ולא תפחדו[30]: פ
נביא
מיכה פרק ב
א. הוֹי - אוי, חֹשְׁבֵי אָוֶן - על החושבים לעשות רע, וּפֹעֲלֵי רָע עַל מִשְׁכְּבוֹתָם - חושבים בשכבם על משכבם כיצד לפעול רע, בְּאוֹר הַבֹּקֶר יַעֲשׂוּהָ - את מחשבתם הרעה, כִּי יֶשׁ לְאֵל יָדָם -כי יש כוח בידם לעשות הרעה.
ב. וְחָמְדוּ שָׂדוֹת וְגָזָלוּ - חמדו בליבם שדות אחרים, וגזלו אותם, וּבָתִּים וְנָשָׂאוּ - חמדו בתי אחרים, ונשאו ולקחו אותם לעצמם, וְעָשְׁקוּ גֶּבֶר וּבֵיתוֹ, וְאִישׁ וְנַחֲלָתוֹ - לקחו בעושק את האיש, וגם את ביתו ונחלתו,
ג. לָכֵן כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי חֹשֵׁב עַל הַמִּשְׁפָּחָה הַזֹּאת רָעָה - הנה אני חושב להביא על בנ"י רעה, אֲשֶׁר לֹא תָמִישׁוּ מִשָּׁם צַוְּארֹתֵיכֶם - רעה תדבק בכם כך, שלא תוכלו להזיז ממנה את צואריכם, (כעוֹל, שלא זז מצואר הבהמה), וְלֹא תֵלְכוּ רוֹמָה, כִּי עֵת רָעָה הִיא - ולא תלכו בקומה זקומה, כי זמן רעה הוא.
ד. בַּיּוֹם הַהוּא יִשָּׂא עֲלֵיכֶם מָשָׁל - ישא עליכם המקונן משל על גודל רעתכם, וְנָהָה, נְהִי נִהְיָה - יקונן קינה, (נהי- בכי ויללה) אָמַר שָׁדוֹד נְשַׁדֻּנוּ - ויאמר: הנה נשדדנו ע"י האוייב, חֵלֶק עַמִּי, יָמִיר - החלק של עמי, נחלת בנ"י, הוחלפה להיות של זרים, אֵיךְ יָמִישׁ לִי - איך יסיר עבורינו, את נחלתנו מיד הגויים, לְשׁוֹבֵב שָׂדֵינוּ יְחַלֵּק - וישיב לנו את שדותינו, המחולקות לגויים ע"י האוייב.
ה. לָכֵן - מפני שעושקים אתם איש את רעהו, לֹא יִהְיֶה לְךָ מַשְׁלִיךְ חֶבֶל בְּגוֹרָל - לא יהיה מזרעכם (מזרע המשפחה הרעה הגוזלים איש ונחלתו) , מי שישליך חבל מדידה, לחלוק את שדות הארץ, בִּקְהַל ה' - בתוך קהל ה', שישובו מהגלות.
ו. אַל תַּטִּפוּ יַטִּיפוּן - נביאי ה'! אל תטיפו לישראל דברי נבואה ותוכחה, לֹא יַטִּפוּ לָאֵלֶּה - לישראל, לֹא יִסַּג, כְּלִמּוֹת - שכך, לא ישיגו ויבואו עליכם, בזיונות מישראל.
ז. הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב - האם לא כך אומרים בית יעקב ?! הֲקָצַר רוּחַ ה' - האם קצרה רוח ה' (רצון ה') , מלסלוח, ומדוע לא מושיענו?! אִם אֵלֶּה מַעֲלָלָיו - האם כך הם מעשיו, להרע לבריותיו, ומדוע אינו מטיב עימנו ?! הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ, עִם הַיָּשָׁר הוֹלֵךְ - הלא דבר ה' הטוב, יבוא להולך בדרך ישרה ! (ורק לרשעים, קצרה רוחי ואלה מעלָלַי) .
ח. וְאֶתְמוּל - הלא רק אתמול, (ר"ל, לא תוכלו להכחיש הדבר) עַמִּי לְאוֹיֵב יְקוֹמֵם - עמי, קמים איש על רעהו - כאוייב, מִמּוּל שַׂלְמָה - כשתעמדו ממול אדם, הלובש שמלה (בגד) יפה, אֶדֶר תַּפְשִׁטוּן -את אדרתו (בגד מפואר) , תפשיטו ותגזלו ממנו, מֵעֹבְרִים בֶּטַח - מאנשים, העוברים בבטחה בדרכם, תגזלו את רכושם, שׁוּבֵי מִלְחָמָה - ויהיו אנשים אלו, כמו הבורחים משדה המלחמה, השבים חסרי כל.
ט. נְשֵׁי עַמִּי תְּגָרְשׁוּן - אחר שגזלו הבתים, גֵרְשו מהם את הנשים, מִבֵּית תַּעֲנֻגֶיהָ - שתענוג לאשה לשבת בביתהּ, מֵעַל עֹלָלֶיהָ, תִּקְחוּ הֲדָרִי לְעוֹלָם - את ההדר, את העושר, שנתתי להם לקשט בהם את עולליהם, (את בניהם הקטנים), תקחו מהם ולא תשיבו אותו לעולם.
י. קוּמוּ וּלְכוּ - לגלות, כִּי לֹא - כי לא לרשעים כמוכם, זֹאת הַמְּנוּחָה - נתתי את ארצי זו, שיושבים בה במנוחה ובשלוה, בַּעֲבוּר טָמְאָה - בגלל שטמאתם את הארץ בעוונותיכם, תְּחַבֵּל -הארץ, תחבל ותשחית אתכם, וְחֶבֶל נִמְרָץ - חבלה והשחתה נמרצה, חזקה.
יא. לוּ אִישׁ הֹלֵךְ רוּחַ וָשֶׁקֶר כִּזֵּב, אַטִּף לְךָ לַיַּיִן וְלַשֵּׁכָר - אך אם היו מוצאים איש, שהיה מנבא להם בשקר ובכזב, ששלום יהיה להם, תמורת יין ושיכר שהיו נותנים לו, וְהָיָה מַטִּיף הָעָם הַזֶּה -הוא היה נביא מקובל בעם, ולו היו שומעים.
יב. אָסֹף אֶאֱסֹף יַעֲקֹב כֻּלָּךְ, קַבֵּץ אֲקַבֵּץ שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל - אך לעתיד לבוא, אאסוף ואקבץ את כל ישראל מגלותם, יַחַד אֲשִׂימֶנּוּ כְּצֹאן בָּצְרָה, כְּעֵדֶר בְּתוֹךְ הַדָּבְרוֹ - אשים את כל ישראל בא"י, כעדר צאן, הנתון בתוך "מבצרו", בתוך גדרות הדיר, (ששם הוא שמור ומוגן) , תְּהִימֶנָה מֵאָדָם - ותהיה הארץ, הומה מרוב אדם.
יג. עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם, פָּרְצוּ וַיַּעֲבֹרוּ, שַׁעַר וַיֵּצְאוּ בוֹ - מלך המשיח, המושיע את ישראל, יפרוץ לפני בנ"י את שערי הגלות, ודרך שער זה יצאו וישובו לארץ, וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם - מלך המשיח, וַה' בְּרֹאשָׁם - וה' בראש כולם, לעזרם בדרך.
כתובים
דברי הימים ב כד
(ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד כדי לשים שם את התרומות ובספר מלכים מובא שזה היה חור בקיר וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית יְקֹוָק חוּצָה בחלק שפונה כלפי חוץ: (ט) וַיִּתְּנוּ קוֹל בִּיהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם העבירו כרוז לבוא ולתרום לְהָבִיא לַיקֹוָק מַשְׂאַת מֹשֶׁה עֶבֶד הָאֱלֹהִים עַל יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר כמו שבמשכן: (י) וַיִּשְׂמְחוּ והביאו בשמחה כָל הַשָּׂרִים וְכָל הָעָם וַיָּבִיאוּ וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד לְכַלֵּה הביאו בכל יום עד שכולם הביאו: (יא) וַיְהִי בְּעֵת יָבִיא אֶת הָאָרוֹן אֶל תוך הבית ב- פְּקֻדַּת הַמֶּלֶךְ אשר בְּיַד הַלְוִיִּם וְכִרְאוֹתָם וכשהם ראו כִּי רַב הַכֶּסֶף ומשקלו רב מאוד אז וּבָא סוֹפֵר הַמֶּלֶךְ וּפְקִיד כֹּהֵן הָרֹאשׁ וִיעָרוּ שפכו מלשון לערות אֶת הָאָרוֹן וְיִשָּׂאֻהוּ וִישִׁיבֻהוּ אֶל מְקֹמוֹ כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם שהוראת המלך הייתה לא להשאירו בחוץ בלילה וכשהיה מתמלא היו מרוקנים את התרומות וכך וַיַּאַסְפוּ כֶסֶף לָרֹב: (יב) וַיִּתְּנֵהוּ הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע את כל התרומות אֶל עוֹשֵׂה מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְקֹוָק שאלו היו האומנים הגדולים הממונים בבית ה' היו אחראים על המלכה והיו נקראים אדריכלין וַיִּהְיוּ שֹׂכְרִים והם שכרו חֹצְבִים באבן וְחָרָשִׁים בעץכדי לְחַדֵּשׁ את בֵּית יְקֹוָק וְגַם היו שוכרים את לְחָרָשֵׁי בַרְזֶל וּנְחֹשֶׁת כדי לְחַזֵּק אֶת בֵּית יְקֹוָק: (יג) וַיַּעֲשׂוּ עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה את מלאכתם וַתַּעַל אֲרוּכָה לַמְּלָאכָה בְּיָדָם והצליחו לתקן את הדרוש תיקוןוַיַּעֲמִידוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים עַל מַתְכֻּנְתּוֹ על מכונו ועל בסיסו שהכל היה מתוקן וַיְאַמְּצֻהוּ וחזקו אותו מלשון אמוץ: (יד) וּכְכַלּוֹתָם לחזק ולתקן את הנדרש הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע אֶת שְׁאָר הַכֶּסֶף שנשארוַיַּעֲשֵׂהוּ כֵלִים לְבֵית יְקֹוָק כְּלֵי שָׁרֵת וְהַעֲלוֹת כלי שאיתו כותשים את הבשמים וְכַפּוֹת וּכְלֵי זָהָב וָכָסֶף וַיִּהְיוּ מַעֲלִים עֹלוֹת בְּבֵית יְקֹוָק תָּמִיד קרבנות התמיד כֹּל יְמֵי יְהוֹיָדָע: פ (טו) וַיִּזְקַן יְהוֹיָדָע וַיִּשְׂבַּע יָמִים וַיָּמֹת בֶּן מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּמוֹתוֹ: (טז) וַיִּקְבְּרֻהוּ בְעִיר דָּוִיד עִם הַמְּלָכִים כִּי עָשָׂה טוֹבָה בְּיִשְׂרָאֵל שהעמיד שוב את המלכות מזרע דוד וְעִם הָאֱלֹהִים שקירב את עמ"י חזרה לעבודת ה' וּבֵיתוֹ: ס (יז) וְאַחֲרֵי מוֹת יְהוֹיָדָע בָּאוּ שָׂרֵי יְהוּדָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַמֶּלֶךְ שעשוהו אלוה שהרי כתוב בתורה והזר הקרב יומת ואתה גרת בביהמ"ק 6 שנים ועדיין חי ולכן ראוי לעבוד אותך אָז שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וקיבל את דבריהם וכאן חלה תפנית: (יח) וַיַּעַזְבוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם ובשל עזיבתם את ביהמ"ק ממילא וַיַּעַבְדוּ אֶת הָאֲשֵׁרִים וְאֶת הָעֲצַבִּים וַיְהִי קֶצֶף עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם בְּאַשְׁמָתָם זֹאת: (יט) וַיִּשְׁלַח בָּהֶם נְבִאִים לַהֲשִׁיבָם אֶל יְקֹוָק וַיָּעִידוּ בָם התרו והוכיחו אותם אבל וְלֹא הֶאֱזִינוּ: ס (כ) וְרוּחַ אֱלֹהִים לָבְשָׁה אֶת זְכַרְיָה בֶּן יְהוֹיָדָע הַכֹּהֵן וַיַּעֲמֹד מֵעַל לָעָם במקום גבוה שכולם יוכלו לראות אותו וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר הָאֱלֹהִים לָמָה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת מִצְוֹת יְקֹוָק וְלֹא תַצְלִיחוּ כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת יְקֹוָק וַיַּעֲזֹב אֶתְכֶם: (כא) וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו וַיִּרְגְּמֻהוּ אֶבֶן בְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ שצוה לרגום אותו באבנים בַּחֲצַר בֵּית יְקֹוָק: (כב) וְלֹא זָכַר יוֹאָשׁ הַמֶּלֶךְ הַחֶסֶד אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹיָדָע אָבִיו עִמּוֹ שהציל אותו מהמיתה שעתליה רצתה להרוג אותו וַיַּהֲרֹג אֶת בְּנוֹ וּכְמוֹתוֹ אָמַר יֵרֶא יְקֹוָק שהרגו אותו לחינם אבל הקב"ה וְיִדְרֹשׁ את נקמתו: פ
משנת ההלכה
דיני כשרות
איסור דם ודיני מליחה
א. דם אדם, אם פירש ממנו אסור משום מראית עין שלא יחשוב הרואה שאוכל דם בהמה שהוא אסור[31] ומכין עליו מכת מרדות. ואפי' בצינעא במקום שאין רואה אסור[32] לפיכך אם נשך ככר לחם או פרי כל שהו בשיניו ויצא דם משיניו על גבי הככר, צריך לגרדו להסיר דם שעליו ואם הוא דבר שאפ' להדיח הדם שעליו כגון פירות וכיו"ב א"צ לגרור. אבל דם שבין השינים, מוצצו[33] ובולעו[34] כיון שאין אדם[35] רואהו או כיון שניכר שהוא מן האדם כיון שלא פירש ממנו[36]. (ה"ב ויו"ד סי' ס"ו סעי' י')
ב. היה דם מטפטף מאצבעו י"א[37] שאין בו משום מראית העין ומותר וי"א[38] שגם בזה אסור. ולמצוץ, ולפלטו לחוץ מותר לכו"ע ואין לחשוש שמא יבלע (דרכ"ת שם ס"ק ס"ח)
ג. ואם אינו מטפטף ונשאר אצבעו מלוכלך בדם אסור להכניסו לפיו משום מראית העין (בן איש חי שנה שניה פרשת טהרות סעי' א' וכף החיים שם ס"ק מ"ח)
ד. דם דגים[39] טהורים, אף על פי שהוא מותר, אם קבצו בכלי אסור[40] משום מראית עין[41]. לפיכך, אם ניכר שהוא מדגים, כגון שיש בו קשקשים שעי"ז ניכר שהוא מדגים, מותר ואף לכתחילה מותר להניח קשקשים בתוכו או לידו (שם סעי' ט' ובחי' רע"א וכדמשמע מהרמ"א שם סי' פ"ז סעי' ג')
ה. וכל דם דגים ודם אדם, הואיל ומדינא הרי הם מותרים אינו אוסר תערובתו ואפי' אין רוב כנגדו אבל אם ניכר בו אדמומית הדם אפי' יש שישים כנגדו אסור (רמ"א סעי' י' ופמ"ג בשפ"ד ס"ק ט"ז דרכ"ת ס"ק ע"א)
ו. אפי' עירב במזיד אינו אוסר תערובתו אבל אין לערב לכתחילה כדי לבטלו אבל אם נתערב וניכר מראה הדם מותר להוסיף ולערבו כדי לבטל מראה האדמומית שלא יהיה ניכר (דרכ"ת ס"ק ע"ב)
[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] ספורנו
[4] רמב"ן
[5] אבע"ז
[6] רשב"ם
[7] רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] רמב"ן
[11] פי' הטור
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רמב"ן
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] אבע"ז רמב"ן
[18] חזקוני
[19] רשב"ם
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] חזקוני
[22] אבע"ז רשב"ם
[23] וזה לשון הגמרא (ערכין טו.) תניא עשר נסיונות נסו אבותינו להקב"ה, שנים בים שנים במן שנים בשליו שנים במים ואחד בעגל ואחד במדבר פארן. פירוש שנים בים, אחת בירידה דכתיב (שמות יד, יא) המבלי אין קברים במצרים, אחת בעליה דכתיב (תהלים קו, ז) וימרו על ים בים סוף מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואמרו כשם שאנו עולים מצד זה כן המצריים עולים מצד אחר וכו'. שנים במים, במרה דכתיב (שמות טו, כג) ויבואו מרתה וגו' וילן העם על משה, וברפידים דכתיב (שם יז, א) ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם וירב העם עם משה. שנים במן, דכתיב (שם טז, יט--כז) אל תצאו ויצאו. ואל תותירו ויותירו. שנים בשליו, ראשון בשבתנו על סיר הבשר (שם, ג). שני והאספסוף אשר בקרבו (לעיל יא, ד). בעגל כדכתיב. במדבר פארן היינו מרגלים
[24] ת"י רמב"ן
[25] רבינו בחיי
[26] רמב"ן
[27] רבינו בחיי
[28] חזקוני
[29] אבע"ז
[30] אבע"ז
[31] רש"י כתובות ס' א'
[32] פמ"ג שפ"ד שם ס"ק ט"ז אבל ביין אדום כדם לא גזרו כריתי פ"ז ס"ק ז'
[33] ובשבת אסור משום עושה חבורה וה"ה בדם מאצבעו לקמן מ"ב סי' שכ"ח ס"ק מ"ז
[34] בגמ' כתובות ס' א'
[35] רש"י כתובות שם ואע"ג דכל מקום שאסרו חכמים משום מראית העין, אפילו בחדרי חדרים אסור, היינו כשעושה בחדרי חדרים באופן שאילו היה עושה כן בשוק היה בו משום מראית העין, וכאן אפילו אם היה עושה כן בשוק לא היו רואים שעה"מ יו"ט פ"ה ה"ד, ע"פ תוס' שבת סב א ד"ה והתניא, ועי"ש שהשיג על הבאר שבע שכ' הטעם שבאיסור דרבנן מותר בחדרי חדרים, שהרי כאן ג"כ החשד הוא באיסור דאורייתא של דם בהמה. ועי' חזון יחזקאל לתוספתא כלאים פ"ה שאין אסור בחדרי חדרים אלא כשכבר נאסר במראית העין גמור. אבל כשהדם עודנו בין השיניים מעולם עוד לא נאסר. ועי' הפלאה כתובות ס א ד"ה דם שע"ג הככר. ועיין לח"מ שם ה"א בגדר האיסור כשאינו מכונס בכלי אלא ע"ג ככר דאסור משום "פרוש" ואי הווה איסור גמור ממש ואכמ"ל
[36] תוס' שם ועיין בבאר שבע עיין דרכ"ת שם ס"ק ס"ח
[37] אורח מישור ס"ק ה' דכיון שניכר שהוא מהאדם אין בו איסור ותליא לכאו' בטעמים הנ"ל בדם שבין השינים דרכ"ת שם
[38] כנה"ג מובא בדרכ"ת שם
[39] וה"ה לדם חגבים לנוהגים לאוכלו כף החיים ס"ק מ"ב
[40] ואפי' בדם דגים שבישלו שאפי' אי הווה דם בהמה הווה דרבנן כדלקמן לא מבעיא לט"ז סי' פ"ז ס"ק ד' וש"ך שם ס"ק ו' גבי עוף בחלב שקדים דאיכא מראה"ע אף באיסור דרבנן אלא אפי' לרמ"א שם סעי' ג' דאין מראה"ע זהו דוקא שם דעכ"פ ניכר שהוא עוף דהווה איסור דרבנן עיין ל"ת קפ"ז אבל היכא מי יידע שדם זה מבושל הוא ודלא כרע"א דהתי לדעת הרמ"א דרכ"ת ס"ק ס"ב
[41] או שלא יאמר הרואה דמותר לאכול דם בהמה מדמותר לאכול דם דגים רש"י כריתות כ"א ב'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה