מקרא
במדבר פרק טו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם כאן ניחם הקב"ה את בני ישראל והבטיחם שגלוי לפניו שיבואו ויירשו את הארץ[1]:
(ג) וַעֲשִׂיתֶם כלומר כשתעשו אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא להפריש נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן:
(ד) וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַיקֹוָק מִנְחָה הנה עד העגל היה הקרבן ריח ניחוח בזולת מנחה ונסכים, כענין בהבל ונח ובאברהם, וכענין וישלח את נערי בני ישראל, ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים לא זולת זה. ובחטאם בעגל הצריך מנחה ונסכים לעולת התמיד שהיא קרבן צבור. ומאז שחטאו במרגלים הצריך מנחה ונסכים להכשיר גם קרבן יחיד[2] וי"א שלא התחייבו עד ביאתם לארץ בנסכי יחיד[3] סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן:
(ו) אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין:
(ז) וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(ח) וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לַיקֹוָק:
(ט) וְהִקְרִיב עַל עם בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין:
(י) וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(יא) כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד בין עגל ובין שור[5] אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים:
(יב) כַּמִּסְפָּר הבהמות אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ ותקריבו כָּכָה תַּעֲשׂוּ מנחות ונסכים לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם לכל אחד מהם[6]:
(יג) כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק ישראל מביא נסכים ואין הכנעני מביא נסכים[7]:
(יד) וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ מי שהוא אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם ההלכה הבאה היא -[8] לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה:
(טו) הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(טז) תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם: פ
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה:
(יט) וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ ולא מן האורז הדוחן והקטניות[9] תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיקֹוָק:
(כ) רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם בצק שלכם אמנם יש הבדל ביניהם, בצק נקרא כשכבר נגמרה הלישה ונעשה כולו גוף אחד, אם שכבר הוחמצה ונעשה נפוחה, או שהיא קרובה אליו ושם עריסה הונח על התחלת הלישה תיכף כשיתערב הקמח במים שאז מיד הוא זמן חיוב החלה[10] חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן שאין שיעור להרמתה מן התורה כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ שגם לחלה אין שיעור מן התורה אבל חכמים נתנו שיעור[11]:
(כא) מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם ולא כל העיסה, דבעינן "ראשית" ששיריה ניכרין כלומר שאחרי שמפריש יהיה ניכר שנשאר גם עיסת חולין[12] תִּתְּנוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם: ס
נביא
מיכה פרק ד'
א. וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים - כך יהיה לעתיד לבוא, יִהְיֶה הַר בֵּית ה' נָכוֹן - ההר שביהמ"ק עליו, יהיה מוכן ומתוקן, בְּרֹאשׁ הֶהָרִים - בהר הגבוה - החשוב שבהרים, וְנִשָּׂא הוּא מִגְּבָעוֹת -ומרומם בחשיבותו משאר הגבעות, וְנָהֲרוּ עָלָיו עַמִּים - יתקבצו וימשכו כל הגויים לביהמ"ק - כְּמֵי הנהר הרבים.
ב. וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ה' - בואו, ונעלה להר של ה', וְאֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב - אל הבית של אלוקי ישראל, הוא ביהמ"ק, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו - יורה, ילמד אותנו מלך המשיח את דרכי ה', וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו - ונלך בדרכיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם - ולכן ינהרו אליו כל הגויים.
ג. וְשָׁפַט בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים עַד רָחוֹק - מלך המשיח, ישפוט, ויברר המשפט בין עמים עצומים (עמים חזקים) , היושבים בארצות רחוקות, וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת - ומתוך כך, יִשְבְּרו כלי המלחמה (חרב, חנית), ויעשו מהם כלי עבודת אדמה.(אִתִּים - כְּלִי חפירה באדמה, מזמרות - כלי לחיתוך הזמורות, הענפים שבכרם). לֹא יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב - לא ילחמו אחד בשני,וְלֹא יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה - לא ילמדו עוד דרכי מלחמה, כי ישכון שלום.
ד. וְיָשְׁבוּ אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ - כולם ישבו במקומם בשלום ובשלוה, וְאֵין מַחֲרִיד - ואין מי שיחריד ויפחיד אותם משלותם, כִּי פִי ה' צְבָאוֹת דִּבֵּר - וכך יהיה.
ה. כִּי כָּל הָעַמִּים יֵלְכוּ אִישׁ בְּשֵׁם אֱלֹהָיו, וַאֲנַחְנוּ נֵלֵךְ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד - וכל הטובה והגדולה הזאת, תבוא על בנ"י, כי כל העמים הולכים בשם הע"ז שלהם, וישראל אף בגלותם, הולכים בשם ה' תמיד.
ו. בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה', אֹסְפָה הַצֹּלֵעָה - אאסוף מהגלות את ישראל, שהם כצולעים וכואבים מצרות הגלות, וְהַנִּדָּחָה אֲקַבֵּצָה - ואת ישראל שנדחו מלפני - אקבץ לארצם, וַאֲשֶׁר הֲרֵעֹתִי - וכמו שעשיתי עמהם רע, כך אטיב להם הטבה גדולה.
ז. וְשַׂמְתִּי אֶת הַצֹּלֵעָה, לִשְׁאֵרִית - אשים ואתן שארית לישראל, שהם כצולעים וכואבים מצרות הגלות, (שלא יִכְלוּ בין הגויים) וְהַנַּהֲלָאָה, לְגוֹי עָצוּם - ואת ישראל, שהיו רחוקים מהלאה לארצם, אשים להיות עם חזק, וּמָלַךְ ה' עֲלֵיהֶם בְּהַר צִיּוֹן, מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם - וה' ית', ימלוך עליהם לעולם. (ולא הגויים) .
ח. וְאַתָּה מִגְדַּל עֵדֶר, עֹפֶל בַּת צִיּוֹן - אַתְּ ציון, הנה יאספו אליך ישראל, (מגדל, עופל = עיר ציון, שהיא כמגדל שישראל נאספים שם) עָדֶיךָ תֵאתֶה - אליך יבואו, וּבָאָה הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה, מַמְלֶכֶת לְבַת יְרוּשָׁלִָם - תשוב ותבוא הממלכה הראשונה, (מלכות בית דוד) למלוך בירושלים.
ט. עַתָּה, לָמָּה תָרִיעִי רֵעַ - מדוע תבקשי לך רֵעִים, את הגויים שיעזרו לכם בעת רעתכם ? הֲמֶלֶךְ אֵין בָּךְ - האם אין לכם מלך ? (ה') , אִם יוֹעֲצֵךְ אָבָד - וכי אבדו ממך הנביאים שיועצים לכם לשוב אל ה' ? כִּי הֶחֱזִיקֵךְ חִיל כַּיּוֹלֵדָה - כאשר בא עליכם האויב, ואוחז אתכם פחד כְּחִיל היולדת.
י. חוּלִי וָגֹחִי בַּת צִיּוֹן, כַּיּוֹלֵדָה - תפחדי ותאנחי כיולדת, בני ציון, כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה - כי עוד מעט, ותצאי מהעיר ירושלים - לגלות, וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה - וכדרך השבויים, תלונו בשדה, וּבָאת עַד בָּבֶל - ותגלי ממקומך עד בבל, שָׁם תִּנָּצֵלִי, שָׁם יִגְאָלֵךְ ה' מִכַּף אֹיְבָיִךְ - ושם בבבל, יציל ויגאל אותך ה' מכל אויביך.
יא. וְעַתָּה נֶאֶסְפוּ עָלַיִךְ גּוֹיִם רַבִּים - כי בזמן הגאולה, יאסוף ה' עליכם גויים רבים, (גוג) , הָאֹמְרִים תֶּחֱנָף - שאומרים שכעת, יושבי הארץ הרשיעו והתחייבו להענש על ידינו, וְתַחַז בְּצִיּוֹן עֵינֵינוּ - ונראה בעינינו, את נפילת ציון בידינו.
יב. וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַחְשְׁבוֹת ה', וְלֹא הֵבִינוּ עֲצָתוֹ - אך הם לא ידעו ולא הבינו את מחשבתו של ה', כִּי קִבְּצָם, כֶּעָמִיר גֹּרְנָה - שפיתה אותם להתאסף על ירושלים כולם יחד, כעמיר הנאסף בגורן, וכך יְכַלֶה את כולם יחד.
יג. קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן - קומי בת ציון, ותדושי את גוג והעמים שעימו, כתבואה שדשים אותה בגורן, כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל - כי אחזק אתכם, ותכו בהם בחוזק, כקרני ברזל הנוגחות בחזקה, וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה - ותרמסו אותם, כאילו פרסות רגליכם, עשויות נחושת חזקה, וַהֲדִקּוֹת עַמִּים רַבִּים - תִּכְתְּשִי עד דק, עמים רבים, וְהַחֲרַמְתִּי לַה' בִּצְעָם, וְחֵילָם, לַאֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ - עושר הגויים, יוחרם לה',
יד. עַתָּה - בזמן ההוא, (מלחמת גוג ומגוג) , תִּתְגֹּדְדִי - תשרטו בשרכם, דרך צער ואבילות, בַת גְּדוּד - גוג, עם כל גדודי חייליו. מָצוֹר שָׂם עָלֵינוּ - גוג, בַּשֵּׁבֶט, יַכּוּ עַל הַלְּחִי אֵת שֹׁפֵט יִשְׂרָאֵל -ובמקל, היו מכים על הלחי, את שופטי ישראל[13].
כתובים
דברי הימים ב פרק כה
(יא) וַאֲמַצְיָהוּ הִתְחַזַּק על ידי ששמע לקול ה' וַיִּנְהַג אֶת עַמּוֹ וַיֵּלֶךְ ל- גֵּיא הַמֶּלַח וַיַּךְ אֶת בְּנֵי שֵׂעִיר עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים: (יב) וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים חַיִּים שָׁבוּ מלשון שבויים בְּנֵי יְהוּדָה וַיְבִיאוּם לְרֹאשׁ הַסָּלַע וַיַּשְׁלִיכוּם מֵרֹאשׁ הַסֶּלַע וְכֻלָּם נִבְקָעוּ שבטנם התפקעה וכאן נהג שלא כהוגן ונענשו ע"י שהכו בהם גדודי עם ישראל: ס (יג) וּבְנֵי הַגְּדוּד בני ישראל אֲשֶׁר הֵשִׁיב אֲמַצְיָהוּ מִלֶּכֶת עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה וַיִּפְשְׁטוּ בְּעָרֵי יְהוּדָה מִשֹּׁמְרוֹן וְעַד בֵּית חוֹרוֹן לאחר שחזרו וַיַּכּוּ מֵהֶם שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַיָּבֹזּוּ בִּזָּה רַבָּה: ס (יד) וַיְהִי אַחֲרֵי בוֹא אֲמַצְיָהוּ מֵהַכּוֹת אֶת אֲדוֹמִים וַיָּבֵא אֶת אֱלֹהֵי בְּנֵי שֵׂעִיר וַיַּעֲמִידֵם לוֹ לעצמו לֵאלֹהִים וְלִפְנֵיהֶם יִשְׁתַּחֲוֶה וְלָהֶם יְקַטֵּר: (טו) וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בַּאֲמַצְיָהוּ וַיִּשְׁלַח אֵלָיו נָבִיא וַיֹּאמֶר לוֹ לָמָּה דָרַשְׁתָּ אֶת אֱלֹהֵי הָעָם אֲשֶׁר לֹא הִצִּילוּ אֶת עַמָּם מִיָּדֶךָ ואתה אמור לדעת ולהבין שזה לא אלוה ממעל: (טז) וַיְהִי בְּדַבְּרוֹ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ אמציהו הַלְיוֹעֵץ לַמֶּלֶךְ נְתַנּוּךָ מי מינה אותך להיות יועץ למלך חֲדַל לְךָ מלדבר את הדברים הללו לָמָּה שאנשי יַכּוּךָ וַיֶּחְדַּל הַנָּבִיא וַיֹּאמֶר יָדַעְתִּי כִּי יָעַץ אֱלֹהִים לְהַשְׁחִיתֶךָ כי אם לא תשמע לעצה שלי ללכת בדרכי ה' דע לך כי ה' יעץ להשחיתך כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת וְלֹא שָׁמַעְתָּ לַעֲצָתִי ולהסיר את את חרון אף ה' ממך: פ (יז) אבל אמציה אינו משית את ליבו וַיִּוָּעַץ אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּשְׁלַח אֶל יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז בֶּן יֵהוּא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לך לְכָה נִתְרָאֶה פָנִים שזה לא חכמה להראות גבורה כשאנשיך באו פתאום והכו בעמי אלא בא נראה את גבורתינו עם צבאותינו פנים מול פנים: (יח) וַיִּשְׁלַח יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר הַחוֹחַ מין קוץ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר יואש השווה את אמציהו לחוח ואת עצמו לארז תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וַתִּרְמֹס אֶת הַחוֹחַ שגם אם היית בא לדבר איתי לשלום, זה ייחשב לי לבושה וכלימה ובוודאי שלא להלחם איתך ורמז לו שחייליו ירמסו אותו: (יט) אָמַרְתָּ הִנֵּה הִכִּיתָ אֶת אֱדוֹם ועשית מעשה גבורה וּנְשָׂאֲךָ לִבְּךָ לְהַכְבִּיד ולכן אתה מתרברב ובא להלחם איתי כדי להרבות את כבודך לכן עַתָּה שְׁבָה בְּבֵיתֶךָ שכבר קנית כבוד בנצחך את אדום לָמָּה תִתְגָּרֶה בְּרָעָהלהלחם בי וְנָפַלְתָּ אַתָּה וִיהוּדָה עִמָּךְ: (כ) וְלֹא שָׁמַע אֲמַצְיָהוּ כִּי מֵהָאֱלֹהִים הִיא עצת הקב"ה היא כדי לְמַעַן תִּתָּם את אמציה ואת עמו בְּיָד מלך ישראל וזאת כִּי דָרְשׁוּ אֵת אֱלֹהֵי אֱדוֹם: (כא) וַיַּעַל יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיִּתְרָאוּ פָנִים נלחמו פני מול פנים הוּא וַאֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בְּבֵית שֶׁמֶשׁ אֲשֶׁר לִיהוּדָה: (כב) וַיִּנָּגֶף יְהוּדָה לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו: (כג) וְאֵת אֲמַצְיָהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בֶּן יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז תָּפַשׂ יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית שָׁמֶשׁ וַיְבִיאֵהוּ יְרוּשָׁלִַם שהייתה סמוכה לבית שמש וַיִּפְרֹץ והוא התחיל לפרוץ בְּחוֹמַת יְרוּשָׁלִַם ממקום שנקרא מִשַּׁעַר אֶפְרַיִם עַד שַׁעַר הַפּוֹנֶה שהיה באורך אַרְבַּע מֵאוֹת אַמָּה: (כד) וְכָל הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף וְאֵת כָּל הַכֵּלִים הַנִּמְצְאִים בְּבֵית הָאֱלֹהִים עִם עֹבֵד אֱדוֹם שכשהארון היה שם בימי דוד נשארו שם הרבה מאוצרות הקדשים והוא ובניו היו נגידים על האוצרות וְאֶת אֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת בְּנֵי הַתַּעֲרֻבוֹת בני השרים לקח יואש וַיָּשָׁב שֹׁמְרוֹן כדי לשמש לו לערבון שאמציהו לא ימלוך שוב בירושלים: פ (כה) וַיְחִי אֲמַצְיָהוּ בֶן יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה אַחֲרֵי מוֹת יוֹאָשׁ בֶּן יְהוֹאָחָז מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה:
משנת ההלכה
דיני מליחה
א. לא ידיח ולא ישרה הבשר בזמן שהקור חזק, במים שהם קרים מאוד, אלא יחמם המים[14] שיהיו פושרין, לא חם ולא קר[15] ואם הדיחו במים קרים, ידיחנו אח"כ בפושרין, ואח"כ ימלח. ואם מלח אחר שהדיחו במים קרים, ידיחנו בפושרין, וימלח עוד פעם[16] ובדיעבד כשנתבשל אחר שהדיח בקרים, מותר[17].
ב. לצורך גדול, או בערב ש"ק שהזמן קצר, ואין לו זמן לשרות חצי שעה, או לכבוד אורחים, או אדם חלש שקשה עליו להמתין, ישרה עכ"פ מעט זמן במים, וישפשף המקומות ששם נמצא דם, ויחליף המים כמה פעמים, וכשרואה שאין שום אדמימות במים, יכול למולחו (חכ"א כלל ל' סעיף ג', קיצור שלחן ערוך סימן ל"ו סעיף ג)
ג. אחר שרייה והדחה במים, ימתין מעט כדי שיטפטפו המים קודם המליחה, כדי שלא ימס המלח לגמרי במים ולא יוציא דם. ולא ימתין עד שיתנגב לגמרי, (רמ"א סעי' א)
ד. בדיעבד אם המתין ונתנגב לגמרי, אף שמלחו, ידיחו שנית, ואם עבר זמן הרבה מהשרייה מהנכון גם לשרות קצת, וכשיגמר הטפטוף של המים, ימלחנו, ואם כבר נתבשל, בהפסד מרובה יש מקום להתיר ואם ראו שיצא דם, אף שהוא נגוב מותר, (דרכ"ת ס"ק ל)
ה. אם לא המתין עד שנגמר טפטוף המים, ומלח תיכף. כשיגמר טפטוף המים, ימלח עוד פעם, ואם לא מלך עוד פעם ונתבשל, יש מקום להתיר (מטעמי השלחן שם ס"ק ג)
[1] אבע"ז רמב"ן
[2] ספורנו
[3] פי' ר' יוסף בכור שור
[4] חזקוני
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] חזקוני
[8] ת"י
[9] ת"י
[10] הכתב והקבלה
[11] רש"י
[12] פ' ר' יוסף בכור שור
[13] כמו שניבא זכריה על פורענות גוג: "וְאָסַפְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם אֶל יְרוּשָׁלִַם לַמִּלְחָמָה, וְנִלְכְּדָה הָעִיר, וְנָשַׁסּוּ הַבָּתִּים, וְהַנָּשִׁים תִּשָּׁכַבְנָה, וְיָצָא חֲצִי הָעִיר בַּגּוֹלָה, וְיֶתֶר הָעָם לֹא יִכָּרֵת מִן הָעִיר", זכריה יד' ב'.
[14] ב"י מובא בפת"ש ס"ק א'
[15] פמ"ג סימן ל"ו מש"ז ס"ק ה'
[16] חידושי רע"א ד"ה הטעם דרכ"ת ס"ק ב'
[17] אע"ג דרע"א הנ"ל מסתפק בהכי בדרכ"ת שם הכריע להתיר ועיין מנח"י בשו"ת סוף הספר סי' י"ד ושו"ת טוב טעם ודעת תליתאי סי' קל"ג
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה