מקרא
במדבר פרק טז
(יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ בנפרד מהחמישים ומאתים שלא יעמוד איתם[1]:
(יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד החמישים ומאתים מצד אחד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מצד אחר[2]:
(יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח הלך אצל השבטים ופתה אותם בדברי ליצנות כל הלילה[3] אֶת כָּל הָעֵדָה ולא הזכיר "העם" כיון שהקהיל רק את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד[4] אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעֵדָה בעמוד ענן. ולא מראה שכינה ממש שהרי לא היו ראויים לזה[5]: פ
(כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(כא) הִבָּדְלוּ לצדיקים שביניהם צוה כן[6] מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת העדה שנתקהלה ע"י פיתויו של קורח[7] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע:
(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם להתפלל[8] וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת יודע לבות ורוחות בני אדם ודעתם[9] לְכָל בָּשָׂר שהרוח דומה לבשר להיותו נמשך אחר הנאת עצמו הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף משה חשב כי העדה הזאת אל כל ישראל אמר, ולפיכך השיב לו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, והקב"ה פירש לו מיד כי העדה שנאמר על עדת קרח הוא, וזהו העלו מסביב למשכן קרח[10]: פ
(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר היתה עדה אחרת סביב משכן קרח שמי שלא נפתה לקרח לא הלך כלל לפתח אהל מועד ואדרבה כמה נקבצו לדתן ואבירם להתרעם עליהם[11] הֵעָלוּ הסתלקו[12] מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם אבל המאתים חמישים איש ניצלו מגזירת בליעה באדמה[13]:
(כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם להוכיח אותם אולי יחזרו בתשובה[14] וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שבעים הזקנים[15]:
(כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה פירוש סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספו בכל חטאתם ואל תגעו בכל אשר להם[16] וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם שאם לא תסורו משם יהיו נבלעים בפי הארץ, והזהירם שלא יגעו להציל מממונם דבר ולקחת להם, כי חרם הוא[17] פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם בשביל חטאם הגדול[18]:
(כז) וַיֵּעָלוּ הסתלקו[19] מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים בקומה זקופה לריב[20] לחרף ולגדף[21] פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם הגדולים[22] וְטַפָּם הקטנים[23]:
(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי[24] ולהחליף הבכורים בלוים[25] כִּי לֹא מִלִּבִּי אלא עשיתי על פי הדבור[26]:
(כט) אִם כְּמוֹת אם במיתה שמתים בה אחד מ - כָּל הָאָדָם[27] יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם שישכבו על משכבם ויחלו כשאר בני אדם ובני אדם באים לפקדם[28] לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי אלא עשיתי מלבי[29]:
(ל) וְאִם בְּרִיאָה ואם לא נבראה מיתה להם מימות עולם[30] יִבְרָא יְקֹוָק עכשיו[31] ואם פה לא נברא לאדמה יברא לה עכשיו[32] וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה והוא בריאה חדשה שירדו אנשים חיים לשאול [33] וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הרגיזו[34] הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק לפני ה'[35]:
(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם:
(לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ שלא תאמר כי בקיעת האדמה היתה כטבעו של עולם כרעידת אדמה אלא היה נס גדול וכמוהו לא היה מעולם, שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם[36] וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶםמשפחתם[37] וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח עבדים ושפחות ובני בית היו לו, מצריים וכושיים וכנעניים קנין כספו[38] וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:
נביא
מיכה פרק ז
א. אַלְלַי לִי - אוי לי, שמונתי לנביא, בתקופה קשה זו, כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ - כי תקופתה זו דומה, לזמן שנלקטו כבר כל פירות הקיץ, (משל לצדיקים) , כְּעֹלְלֹת בָּצִיר - וכבר בצרו את הענבים, ונשארו רק העוללות, אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל - ואין בגפן אשכול אחד לאכול, (אין בעם צדיק וחסיד, ללמוד ממעשיו) , בִּכּוּרָה, אִוְּתָה נַפְשִׁי - ונפשי מִתְאַוָה, לתאנה בְּשֵלָה, המבכרת לפני בא הקיץ. (שיוצאת בכורה, ראשונה מבין פירות הקיץ ; משל לצדיק וחסיד) .
ב. אָבַד חָסִיד מִן הָאָרֶץ - נאבדו מן הארץ אנשים חסידים, (ההולכים בדרכי החסידות לפני ה') וְיָשָׁר בָּאָדָם, אָיִן - ואין עוד אדם ההולך בדרך ישרה, כֻּלָּם לְדָמִים יֶאֱרֹבוּ - אורבים איש לרעהו לשפוך דם, אִישׁ אֶת אָחִיהוּ, יָצוּדוּ חֵרֶם - איש את רעהו, צדים ברשת.
ג. עַל הָרַע כַּפַּיִם - על הרע שאתם עושים בכפיכם, לְהֵיטִיב - אתם מקוים שיֵטִיב לכם ה', הַשַּׂר שֹׁאֵל - השר שואל ומבקש שוחד בפה מלא, וְהַשֹּׁפֵט בַּשִּׁלּוּם - והשופט מבקש תשלום, בעבור זיכוי בדין, וְהַגָּדוֹל - השר הגדול בחצר המלך, דֹּבֵר הַוַּת נַפְשׁוֹ הוּא - אומר בפה מלא, את שחומדת נפשו בדין, וַיְעַבְּתוּהָ - ובכך, מעבִּים (מלשון עבה) , ומחזקים את הרע.
ד. טוֹבָם - הטוב שבהם, כְּחֵדֶק - מכאיב כקוץ הדוקר, יָשָׁר - והישר שבהם, מִמְּסוּכָה - קשה יותר מגדר קוצים, יוֹם מְצַפֶּיךָ - היום, שמצפה אתה שתבוא בו הטובה, פְּקֻדָּתְךָ בָאָה - יבוא בו זכרון פשעיך, עַתָּה, תִהְיֶה מְבוּכָתָם - כי עוד מעט, ותבוא עליהם המבוכה והבילבול מגודל הרעה.
ה. אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ, אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף - אל תאמינו ותבטחו בחבר טוב, ובשָרִים, מִשֹּׁכֶבֶת חֵיקֶךָ, שְׁמֹר פִּתְחֵי פִיךָ - ואפילו מאשתך, שמור דבריך, שלא תגלה הדבר לזרים.
ו. כִּי בֵן, מְנַבֵּל אָב - כי הנה, בן מבזה ומגנה את אביו, בַּת, קָמָה בְאִמָּהּ - בת, קמה על אימהּ, לבזותה, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ - כלה, קמה על חמותהּ, לבזותה, אֹיְבֵי אִישׁ, אַנְשֵׁי בֵיתוֹ - אנשי ביתו של איש, הרי הם כאוייבים.
ז. וַאֲנִי בַּה' אֲצַפֶּה, אוֹחִילָה לֵאלֹהֵי יִשְׁעִי - אך אני, עומד ומצפה לישועת ה', יִשְׁמָעֵנִי אֱלֹהָי - שישמע אלוקי לתפילתי.
ח. אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי - אל תשמחו אוייבי על נפילתי, (על שגולים ישראל ממקומם) כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי - כי גם אם נפלתי, אשוב ואקום, כִּי אֵשֵׁב בַּחשֶׁךְ, ה' אוֹר לִי - ואף אם אשב בחשכת ובצרות הגלות, ה' יאיר לי - ויוציאני מרעתי.
ט. זַעַף ה' אֶשָּׂא, כִּי חָטָאתִי לוֹ - את כעסו של ה' עלי, אני נושא, כי חטאתי לו, עַד אֲשֶׁר יָרִיב רִיבִי - עד שיריב את ריבי עם הגויים, על הרעות שעשו לי, וְעָשָׂה מִשְׁפָּטִי - וינקום בגויים,יוֹצִיאֵנִי לָאוֹר - יוציא אותי מהחשכה - לאור, אֶרְאֶה בְּצִדְקָתוֹ - ואראה את הצדק שיעשה.
י. וְתֵרֶא אֹיַבְתִּי - ויראו אויבי, את הטובות שיעשה עם ישראל, וּתְכַסֶּהָ בוּשָׁה - ותכסה אותם בושה גדולה, הָאֹמְרָה אֵלַי - על שאמרה לנו בגלותינו, אַיּוֹ ה' אֱלֹהָיִךְ - היכן ה' אלוקיכם, ומדוע אינו גואל אתכם, עֵינַי, תִּרְאֶינָּה בָּהּ - בעינינו נראה את הנקמה בגויים, עַתָּה תִּהְיֶה לְמִרְמָס, כְּטִיט חוּצוֹת - כי עוד מעט, ויהיו הגויים למרמס, כטיט הנרמס ברחובות.
כתובים
דברי הימים ב פרק כז
(א) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יוֹתָם בְּמָלְכוֹ ירוחם שמו ונקרא שמו יותם שאף שמלך ט"ז שנה היה תם להקב"ה וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יְרוּשָׁה בַּת צָדוֹק: (ב) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה עֻזִּיָּהוּ אָבִיו היינו רק בדברים הטובים והישרים עשה כאביו רַק לֹא בָא אֶל הֵיכַל יְקֹוָק להקטיר קטורת וְעוֹד הָעָם מַשְׁחִיתִים ואפילו שיותם היה צדיק גמור, העם היה עדיין משחית את דרכו: (ג) הוּא בָּנָה אֶת שַׁעַר בֵּית יְקֹוָק הָעֶלְיוֹן או שבנה בית מעליו או שבנה מחדש את מה שנפל וּבְחוֹמַת הָעֹפֶל שם מגדל בָּנָה לָרֹב: (ד) וְעָרִים בָּנָה בְּהַר יְהוּדָה וּבֶחֳרָשִׁים ביערות בָּנָה בִּירָנִיּוֹת ארמונותוּמִגְדָּלִים: (ה) וְהוּא נִלְחַם עִם מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן כי אחרי שנתנו לאביו מנחה, חזרו ומרדו בו וַיֶּחֱזַק עֲלֵיהֶם וַיִּתְּנוּ לוֹ בְנֵי עַמּוֹן בַּשָּׁנָה הַהִיא מֵאָה כִּכַּר כֶּסֶף וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כֹּרִים חִטִּים וּשְׂעוֹרִים עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כורים זֹאת הֵשִׁיבוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹן שבשנה הראשונה החזירו את החוב שלא שילמו לאביו ובשנים האחרות גזר עליהם קנס כי לא שילמו ס וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְהַשְּׁלִשִׁית: (ו) וַיִּתְחַזֵּק יוֹתָם כִּי הֵכִין דְּרָכָיו לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהָיו: (ז) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹתָם וְכָל מִלְחֲמֹתָיו וּדְרָכָיו הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה ובימיו יותם כהן גדול, הושע ישעיה עמוס מיכה המורשתי ועודד נביאים: (ח) בֶּן עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם משנת 3167: (ט) וַיִּשְׁכַּב יוֹתָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בְּעִיר דָּוִיד וַיִּמְלֹךְ אָחָז בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
צדקותו של יותם
בגמ' סוכה (מה:) מובא "ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי יכול אני לפטור (פי' בזכותי אני סובל כל עונותיכם ופוטרן מן הדין) את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה ואילמלי אליעזר בני עמי מיום שנברא העולם ועד עכשיו ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו מיום שנברא העולם עד סופו".
פירש"י "יותם בן עוזיהו צדיק היה ועניו יותר משאר מלכים וזכה בכיבוד אביו ועליו נאמר בן יכבד אב (מלאכי א) שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ כדכתיב (מלכים ב טו) ויותם (בן המלך על הביתשופט וגו' לא נטל עליו כתר מלכות בחייו וכל דינין שהיה דן אומרן בשם אביו"
משנת ההלכה
א. עופות צריך לפותחם קודם המליחה, ויוציא מהם האברים הפנימיים ושאר מעיים, והכבד והריאה וישרם וימלחם כדין, בכל הצדדים וידקדק שיקרע העופות מצד א' כולו או רובו, ולא די בנקב קטן, אף שיכול להוציא האברים, דבזה לא יכול למלוח יפה מבפנים וצד הפנימי יניח לצד מטה, כדי שיהיה יותר קל לזוב שם הדם _פמ"ג משב"ז ס"ק י"ג וחכמ"א שם סעי' ח'(
ב. המנהג ששיעור שהיה במלח אחר שנמלח, שעה שלימה [60 דקות], ואין לשנות ומתחילים לחשוב השעה אחר שנמלח מכל הצדדים, (רמ"א סעי' ו')
ג. ומדינא הוא כדי הילוך מיל, והוא שלישית שעה בקירוב היינו פחות חלק ל' שהוא 18 דקות[39] והרבה פוסקים סוברים שהוא ב' חומשי שעה, היינו 24 דקות[40], וכן יש להחמיר (סעי' ו')
ד. הרמ"א כתב שעל זה יש לסמוך בדיעבד, כגון שהודח אחר ששהה שיעור מיל, ונתבשל אבל בלא נתבשל יחזור וימלחנו שנית, ואין למלחו עם בשר אחר[41] וישהה שיעור שעה במלחו[42] ובשעת הדחק אפשר לצרף לשיעור שעה גם הזמן שהיה במלחו[43] .לפני שהודח (שם ובש"ך ס"ק כ"ו)
ה. אם שהה יותר מחצי שעה, והודח, אין צריך למלחו שנית ובשעת הדחק יש מקום להתיר גם בשהה שיעור כ"ד דקות, והודח, ואין צריך למלחו שנית (פ"ת ס"ק י"ב בשם הדג"מ)
ו. לכבוד אורחים חשובים או לצורך שבת ויום טוב או שאר דוחק, יש להתיר בשהה שיעור מיל אחר שנמלח, וידייק אם אפשר שיהיה עכ"פ כ"ד דקות ומהנכון להניח הבשר תיכף אחר הכשירו, במים רותחים[44] (רמ"א שם)
ז. לאחר שיעור מליחה ינפץ מעליו המלח וידיחנו על כל פנים שני פעמים או שיתן מים בכלי ויניח הבשר בתוכו וידיחנו שלשה פעמים אבל אם לא מדיח אף על פי שיחתוך מכל צדדיו לא מהני שיש אומרים שכל זמן שלא הדיחו לא נסתם נקבי הפליטה ופולט דם ובדיעבד אפילו לא הדיח רק פעם אחת ונתבשל כך מותר[45]. (חכמ"א שם סעי' י')
ח. וצריך ליזהר שלא יתן הבשר בכלי קודם שנותן לתוכו מים שהרי הוא כמלח בכלי שאינו מנוקב[46] שיבואר דינו להלן ומכל מקום בדיעבד אין לחוש לזה אם חזר ונטל אותו מתוכו תיכף קודם שנראה ציר בכלי אף על פי שנמצא קצת מוהל (שם)
[1] אור החיים
[2] ת"י
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] משכיל לדוד
[6] רבינו בחיי
[7] אור החיים כלי יקר
[8] אבן עזרא רבינו בחיי ומכאן לנפילת אפים בתפילה
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רבינו בחיי
[11] העמק דבר
[12] רש"י
[13] העמק דבר
[14] ת"י רשב"ם
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] ת"א ת"י
[20] חזקוני
[21] רש"י
[22] אבע"ז
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] אבע"ז
[26] רש"י
[27] ת"י
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] רש"י
[30] ת"י
[31] ת"י
[32] ת"י
[33] חזקוני
[34] ת"א ת"י
[35] ת"י
[36] אבינו בחיי
[37] אבע"ז העמק דבר
[38] רמב"ן
[39] פמ"ג שפ"ד ס"ק כ"ה
[40] יד יהודה בפירוש הקצר ס"ק מ"ד
[41] שפ"ד ס"ק כ"ו
[42] יד יהודה שם ס"ק מ"ה
[43] עיין דרכ"ת ס"ק קי"א
[44] להרויח עכ"פ לדעת הרמב"ם פ"ו ה"י דחליטה מצמית הדם ושוב לא ייצא
[45] ולהדיח במי פירות הדחה אחרונה לכולי עלמא מותר. והדחה ראשונה הש"ך מתיר והפרי חדש מפקפק בזה [שם]
[46] דכיון שעדיין לא הדיח לדעת כמה פוסקים אף שעבר שיעור מליחה עדיין פולט דם וציר וכיון שמונח בכלי שאינו מנוקב אין לדם לאן לזוב ונבלע בבשר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה