מקרא
במדבר פרק יט
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה חוק של הוריות טומאה[1] וטהרה והיא תסובב מהתורה, אבל מי שאינו שייך לתורה אין לו חקה זו ולפיכך גוים אינם מטמאים במת[2] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר תשמרו בגלל צוי ה' אפילו שמצוה זו אינה מובנת בשכלכם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ מיד ב"ד יקחנה שיתנוה לו שתעשה בהכשר ועל דעתם[3] אֵלֶיךָ ציוה את משה עכשיו במדבר מצוה לשעה פָרָה בת שתי שנים ולא פחות[4] אֲדֻמָּה תְּמִימָה שאין בה שומא שגדלו בה שתי שערות שחורות, או לבנות[5] אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה זכר עליה ולא - עָלֶיהָ עֹל רסן או כל דבר אחר המשמש מלאכת חרישה או מלאכה אחרת[6]:
(ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הוראת שעה היתה בפרה ראשונה שתהיה באלעזר והוא היה הסגן[7] וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ כהן אחר[8] לְפָנָיו לפני אלעזר הכהן:
(ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ זוהי קבלת הדם, שביד דוקא יקבל הדם מן הפרה, לא בכלי[9] וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד יזה לכיוון פתח אהל מועד וצריך לראות הפתח[10] מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים כל אחת משבע ההזאות צריך שיהיה מן הדם שלא יטבול אצבעו פעם אחת וממנה יזה ז' הזאות, אבל צריך להחזיר ולהטביל אצבעו בדם בכל הזיה והזיה[11]:
(ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה כהן אחר[12] לְעֵינָיו של אלעזר[13] אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ המעיים עם כל תכולתם[14] יִשְׂרֹף:
(ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן חתיכת[15] עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת צמר צבוע בתולעת שני שבאה מגרגרים האדומים ביותר דומין לגרעיני החרובין, והתולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהם ומפיקה צבע אדום[16] וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בטנה של הפרה[17] שְׂרֵפַת הַפָּרָה ומגדיל את הדליקה כדי להרבות האפר[18]:
(ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[19] הַכֹּהֵן המשליך אל תוך שריפת הפרה[20] וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם יטבול במקוה של ארבעים סאה[21] וְאַחַר צאת הכוכבים[22] יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה מחנה שכינה אבל במחנה ישראל מותר גם קודם[23] וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב:
(ח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[24] בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם במקוה של ארבעים סאה[25] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אפילו שאינו כהן[26] אֵת אֵפֶר הַפָּרָה לתוך כלי חרס עם מגופה שיוכל לאטום אותה אח"כ[27] וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חילקו לשלושה חלקים בזמן הבית, אחד מחוץ למחנה מתחלק לכל המשמרות ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר בְּמָקוֹם טָהוֹר שני בהר המשחה, כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנה, שלישי בחיל נתון למשמרת מגזירת הכתוב, שנאמר[28] - וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה למים שמיידים – זורקים חַטָּאת הִוא לכפר על העגל[29]:
(י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו ואחר שאמר שיכבס את בגדיו אין צורך להזכיר שירחץ במים[30] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם כאן צוה שתהיה לבני ישראל ולגר לחקת עולם, שיעשו כן לדורותם[31]:
(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ באפר הפרה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אלא בימים אחרים[33] לֹא יִטְהָר שצריך שלשה ימים בין הזאה להזאה[34]:
(יג) כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם ברביעית דם שהוא הנפש[35] אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק טִמֵּא אם נכנס בו בלא הזאת אפר הפרה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ אפילו אם טבל:
(יד) זֹאת הַתּוֹרָה של טומאה, שאמרנו בתחלת הפרשה שהיא חוקת התורה[36] אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל והוא עתה באהל והוא הדין אם ימות בחוץ והכניסוהו לאהל[37] כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל הוא הדין לבית ולכל המאהילים שמביאים את הטומאה, רק הזכיר הכתוב האהל בעבור היות ישראל באהלים, וגם להגיד שהוא עצמו טמא שבעה וצריך הזיה ,אבל אין הבית המחובר מקבל טומאה בעצמו[38] וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הכלים שבתוכו והאהל עצמו בכלל הזה[39] יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
(טו) וְכֹל כְּלִי חרס שאינו נטמא מבחוץ אלא רק בטומאה בתוך הכלי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד דבר המחבר בין הכלי ל- פָּתִיל כיסוי לכלי עָלָיו טָמֵא הוּא:
נביא
נחום פרק ג
א. הוֹי עִיר דָּמִים - אוי על נינוה שהיתה שופכת דמים רבים, כֻּלָּהּ כַּחַשׁ - שכולה מלאה בשקר, פֶּרֶק מְלֵאָה - מלאה בגזל, (שפורקים רכוש איש מרעהו), לֹא יָמִישׁ טָרֶף - לא סר ממנה הטרף, שטורפת מהגויים.
ב. קוֹל שׁוֹט - ועתה, יבוא עליהָ, קול האוייב המכה בשוט את הסוסים לזרזם במרוצתם, וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן - וקול רעש גלגלי רכבי האוייב, וְסוּס דֹּהֵר, וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה - סוסי האוייב הממהרים במרוצתם, מושכים את המרכבות, עד שנראה כאילו המרכבות מרקדות.
ג. פָּרָשׁ מַעֲלֶה - בדהירת הסוס, עולה הפרש כלפי מעלה, וְלַהַב חֶרֶב, וּבְרַק חֲנִית - ובידו חרב וחנית, מלוטשים ומבריקים, וְרֹב חָלָל - ומפיל הפָּרָֹש חללים רבים, וְכֹבֶד פָּגֶר - וריבוי פגרים, וְאֵין קֵצֶה לַגְּוִיָּה, וְכָשְׁלוּ בִּגְוִיָּתָם - עד שכאילו אין סוף לגוִיוֹת ההרוגים, ויכשלו ההולכים ברוב הגוִיוֹת.
ד. מֵרֹב זְנוּנֵי זוֹנָה - משום שהייתם אנשי נינוה, נוהגים במנהג הזונה, טוֹבַת חֵן בַּעֲלַת כְּשָׁפִים - שמראה עצמה כבעלת חן וכשפים לפני האנשים לפתות אותם, ואח"כ עושה בהם כרצונה,הַמֹּכֶרֶת גּוֹיִם בִּזְנוּנֶיהָ, וּמִשְׁפָּחוֹת בִּכְשָׁפֶיהָ - כך, אנשי נינוה עשו במשפחות הגויים כרצונם, אחר שפיתו אותם ללכת אחריהם, (ע"י הזנות והכשפים שעשו).
ה. הִנְנִי אֵלַיִךְ נְאֻם ה' צְבָאוֹת - הנה פונה אני אליך, להענישך, וְגִלֵּיתִי שׁוּלַיִךְ עַל פָּנָיִךְ - אגלה את שלוי בגדיך - לבזותך, (לפי שהמשילם לזונה, נקט דרך בזיון בזונה) וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ - אראה לכל הגויים, את גילוי ערותך, וּמַמְלָכוֹת קְלוֹנֵךְ - ולכל הממלכות את בזיונך.
ו. וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים וְנִבַּלְתִּיךְ - אשליך עליך דברים מאוסים, לנבל ולהשחית את יופיך, וְשַׂמְתִּיךְ כְּרֹאִי - אשים אותך להיות כדבר מלולכלך ומטונף[40]. (ר"ל, תפלי ביד האוייב בבזיון רב)
ז. וְהָיָה כָל רֹאַיִךְ, יִדּוֹד מִמֵּךְ - כל הרואים אותך, יתרחקו ממך, וְאָמַר שָׁדְּדָה נִינְוֵה - ויאמר הרואה: נשדדה נינוה, מִי יָנוּד לָהּ - מי יבוא לנוד לה בראשו, כדרך המנחמים, מֵאַיִן אֲבַקֵּשׁ מְנַחֲמִים לָךְ - הלא אין לה אוהבים כי הרעו לכל העמים.
ח. הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן, הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ - וכי טובה וחזקה את יותר מהעיר נא אמון שבמצרים, שישבה ליד מי היאור
(משל לרוב עושר וטובה), ובכל זאת כבש אותה נ"נ, אֲשֶׁר חֵיל יָם - אשר הים הגדול היה לה לחומה, מִיָּם חוֹמָתָהּ - והים - הוא חומתה, (ובכל זאת כבש אותה נ"נ)
(משל לרוב עושר וטובה), ובכל זאת כבש אותה נ"נ, אֲשֶׁר חֵיל יָם - אשר הים הגדול היה לה לחומה, מִיָּם חוֹמָתָהּ - והים - הוא חומתה, (ובכל זאת כבש אותה נ"נ)
ט. כּוּשׁ עָצְמָה - הלא כוש - חזקה היא, וּמִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה - ומצרים אין סוף לעם היושב בה, פּוּט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ - ואף פוט ולוב שהיו עוזרים לך, נפלו ביד נ"נ,
י. גַּם הִיא לַגֹּלָה הָלְכָה בַשֶּׁבִי - גם הם (מצרים) גלו ממקומם, ונלקחו בשבי ביד נ"נ, גַּם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְּשׁוּ בְּרֹאשׁ כָּל חוּצוֹת - ואת עולליהם, בקעו ברחובות, וְעַל נִכְבַּדֶּיהָ, יַדּוּ גוֹרָל - והשליכו גורל, לחלק בינהם את הנכבדים שבמצרים, וְכָל גְּדוֹלֶיהָ, רֻתְּקוּ בַזִּקִּים - ואת כל גדולי מצרים, אסרו בשלשלאות ברזל.
כתובים
דברי הימים ב פרק כט
(יב) וַיָּקֻמוּ הַלְוִיִּם מַחַת בֶּן עֲמָשַׂי וְיוֹאֵל בֶּן עֲזַרְיָהוּ מִן בְּנֵי הַקְּהָתִי וּמִן בְּנֵי מְרָרִי קִישׁ בֶּן עַבְדִּי וַעֲזַרְיָהוּ בֶּן יְהַלֶּלְאֵל וּמִן הַגֵּרְשֻׁנִּי יוֹאָח בֶּן זִמָּה וְעֵדֶן בֶּן יוֹאָח: (יג) וּמִן בְּנֵי אֱלִיצָפָן שִׁמְרִי ויעואלוִיעִיאֵל וּמִן בְּנֵי אָסָף זְכַרְיָהוּ וּמַתַּנְיָהוּ: ס (יד) וּמִן בְּנֵי הֵימָן יחואל יְחִיאֵל וְשִׁמְעִי ס וּמִן בְּנֵי יְדוּתוּן שְׁמַעְיָה וְעֻזִּיאֵל: (טו) וַיַּאַסְפוּ אֶת אֲחֵיהֶם וַיִּתְקַדְּשׁוּ וַיָּבֹאוּ כְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ בְּדִבְרֵי יְקֹוָק לְטַהֵר בֵּית יְקֹוָק: (טז) וַיָּבֹאוּ הַכֹּהֲנִים לִפְנִימָה לפנים ההיכל בֵית יְקֹוָק לְטַהֵר וַיּוֹצִיאוּ אֵת כָּל הַטֻּמְאָה העבודה זרה אֲשֶׁר מָצְאוּ בְּהֵיכַל יְקֹוָק לַחֲצַר בֵּית יְקֹוָק וַיְקַבְּלוּ הַלְוִיִּם שלא יכלו להכנס להיכל לְהוֹצִיא לְנַחַל קִדְרוֹן חוּצָה שהיה מחוץ לעיר: (יז) וַיָּחֵלּוּ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן לְקַדֵּשׁ ולטהר את ההיכל וּבְיוֹם שְׁמוֹנָה לַחֹדֶשׁ בָּאוּ לְאוּלָם יְקֹוָק וַיְקַדְּשׁוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק לְיָמִים שְׁמוֹנָה ותהליך זה לקח שמונה ימים כידמויות הע"ז היו צבועות על הקירות של בית המקדש וזהו הזמן שזה לקח וכן לקח זמן עד שהכהנים נטהרו וּבְיוֹם שִׁשָּׁה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן כִּלּוּ לטהר את כל המקדש: ס (יח) וַיָּבוֹאוּ פְנִימָה אל הבית הפנימי למקום מושב המלך אֶל חִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ טִהַרְנוּ אֶת כָּל בֵּית יְקֹוָק אֶת מִזְבַּח הָעוֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת שֻׁלְחַן הַמַּעֲרֶכֶת לחם הפנים וְאֶת כָּל כֵּלָיו: (יט) וְאֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר הִזְנִיחַ הַמֶּלֶךְ אָחָז בְּמַלְכוּתוֹ בְּמַעֲלוֹ שמעל ושהשתמש בהם לע"ז בימי מלכותו הֵכַנּוּ טהרנו וְהִקְדָּשְׁנוּ וי"א שמרוב שהיו מאוסים להקב"ה היו צריכים לגנזם ולהקדיש אחרים תחתיהם וְהִנָּם לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק: ס (כ) וַיַּשְׁכֵּם יְחִזְקִיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֶּאֱסֹף אֵת שָׂרֵי הָעִיר וַיַּעַל בֵּית יְקֹוָק: (כא) וַיָּבִיאוּ פָרִים שִׁבְעָה וְאֵילִים שִׁבְעָה וּכְבָשִׂים שִׁבְעָה וּצְפִירֵי עִזִּים שִׁבְעָה לְחַטָּאת עַל הַמַּמְלָכָה לרצות את הקב"ה שהמלכות תתקיים וְעַל הַמִּקְדָּשׁ וְעַל יְהוּדָה וַיֹּאמֶר לִבְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים לְהַעֲלוֹת עַל מִזְבַּח יְקֹוָק ולא על המזבחות שבנה אחז:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה