מקרא
(כב) וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה מצוות של עבודה זרה כלומר שעברו בשוגג על איסור ע"ז שיש בו כרת[1] אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה:
(כג) אֵת כָּל וזהו עבודה זרה שהעובדה כופר בכל המצות אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם כל המצות כולן נצטוו אחר אנכי ולא יהיה לך כי הם ראשונות[2]:
(כד) וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה כלומר שהורו בית דין לעבור על עבודה זרה בשוגג[3] וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת ובזה נשתנה שאר חטאים שמביאים הבי"ד רק פר לחטאת כמבואר בפרשת ויקרא:
(כה) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אע"פ שהחטא גדול במאד מאד וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם פר העולה אִשֶּׁה לַיקֹוָק וְחַטָּאתָם שעיר החטא לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שִׁגְגָתָם:
(כו) וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כי הגרים מוכשלים תמיד בחטא זה ומכשילים את ישראל[4] כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה: ס
(כז) וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה בעבודה זרה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת ובזה שונה משאר חטאות שבהם שיכול להביא כשבה או שעירה ויש הבדל בין יחד למלך שמביא שעיר לכבן משיח שמביא פר אבל בעבודה זרה מלך יחיד וכהן משיח מביאים שעירה[5]:
(כח) וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ:
(כט) הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה שבקרבן זה השוה המשיח והנשיא עם היחיד, וכבר למד למוד זה בעצמו למעלה ממה שכתוב כי לכל העם בשגגה ללמד שהשוו בחטאת הצבור ופה למד שהשוו בחטאת היחיד[6]:
(ל) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה במזיד להראות הכל שאיננו ירא מהשם[7] מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְקֹוָק הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ ואין לו כפרה בעולם הזה אפילו בתשובה הנעשת מיראת עונש עד שימות. ולפיכך לא הועילה תשובת ישראל בענין המרגלים, כאמרו ותשובו ותבכו לפני ה', ולא שמע ה' בקולכם[8]:
(לא) כִּי דְבַר יְקֹוָק בָּזָה כל התורה בכלל קרא דבר ה' שכיון שהוא עובד עבודה זרה במזיד הרי הוא בוזה כל התורה כולה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר ויתכן לפרש דבר ה' על דיבור ראשון של עשרת הדברות שהוא עובר על מצות אנכי ובוזה האלהות, ואת מצותו הפר היא מצות לא תעשה של לא יהיה לך שהפר אותה ועבר עליה, וכלל הדבר כי בזה אנכי ובטל לא יהיה לך[9] הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ: פ
(לב) וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר שהיו בו ישראל והמן יורד בכל יום שהוא מן הנסים המפורסמים המורים על חידוש העולם, שם נמצא מקושש זה לחלל שבת ולבוא כנגד החידוש[10] וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִיםי"א שעבר על מלאכת הוצאה בהעברת ארבע אמות ברשות הרבים וי"א שעבר על תולש וי"א שעבר על מלאכת מעמר[11] בְּיוֹם הַשַּׁבָּת שעשה המקושש ביד רמה והזהירוהו ולא הועיל[12]:
(לג) וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה:
(לד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ כלומר שאיזה מיתה חייב אבל ידעו שחייב מיתה[13]: ס
(לה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
(לו) וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: פ
(לז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לח) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת כמו בציצת ראשי. קבוצת פתילים תלויין כשער הראש[14] עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל עם צִיצִת הַכָּנָף שהיא לבנה, יתנו - פְּתִיל תְּכֵלֶת:
(לט) וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת הציצית הזה יהיה לכם לראיה שתראו אותו. כמו מציץ מן החרכים[15] וּרְאִיתֶם אֹתוֹ מצוה להיות נראה[16] וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְקֹוָק וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶםלהשיג שרירות לבכם בעושר וכבוד אפילו בגזל וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם להשיג תאוות שנתתם עיניכם בהן אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם מטים נפשכם מדרכי חיי עולם לדרכי אבדון ומות[17]:
(מ) לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם:
(מא) אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
סליק פרשת שלח
נביא
מיכה פרק ה
א. וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה - נבואה על העיר בית לחם, (הנקראת גם אפרת) , צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה - שהיא עיר קטנה מערי יהודה, מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל - ממך יצא מלך המשיח שימשול בישראל, וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם מִימֵי עוֹלָם - מוצא משפחת מלך המשיח, הוא מבית לחם. (מזרע דוד שבא מבית לחם)
ב. לָכֵן יִתְּנֵם - לכן יתן ה' את ישראל נתונים בצרה, עַד עֵת יוֹלֵדָה יָלָדָה - עד שיגיע זמן הלידה, זמן הגאולה, (המשיל את הצרות לצירי לידה) , וְיֶתֶר אֶחָיו - השארית מיהודה, שישארו ממלחמת גוג ומגוג, יְשׁוּבוּן עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - ישובו להיות ממלכה אחת יחד עם עשרת השבטים.
ג. וְעָמַד וְרָעָה בְּעֹז ה' - מלך המשיח יעמוד וינהיג את בנ"י, בעוז שיתן לו ה', בִּגְאוֹן שֵׁם ה' אֱלֹהָיו - ובגדולה שיתן לו ה', וְיָשָׁבוּ - ויֵשְבו בנ"י בשלום על אדמתם, כִּי עַתָּה יִגְדַּל עַד אַפְסֵי אָרֶץ - כי פרסום גדולתו של מלך המשיח, יגדל עד קצה הארץ.
ד. וְהָיָה זֶה, שָׁלוֹם - ושלטון מלך המשיח, יביא עלינו את השלום, אַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ, וְכִי יִדְרֹךְ בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ - ואם יבוא אוייב בארצנו (כמו שאור שבא עלינו כעת) , לכבוש את ארמנותינו, וַהֲקֵמֹנוּ עָלָיו - על האוייב, שִׁבְעָה רֹעִים, וּשְׁמֹנָה נְסִיכֵי אָדָם - שבעה מנהיגים ושמונה שרים תחת מלך המשיח, להגן עלינו מפניו.
ה. וְרָעוּ אֶת אֶרֶץ אַשּׁוּר בַּחֶרֶב - ישברו שרים אלו את ארץ אשור, (האוייב) , בחרב, וְאֶת אֶרֶץ נִמְרֹד בִּפְתָחֶיהָ - וכן את פתחי הערים שבארץ נמרוד, (ארץ בבל שהיא תחילת מלכות נמרוד , "ותהי ראשית ממלכתו בבל..." ; בראשית י' י') וְהִצִּיל מֵאַשּׁוּר כִּי יָבוֹא בְאַרְצֵנוּ וְכִי יִדְרֹךְ בִּגְבוּלֵנוּ - ויצילנו מאשור, שיבוא לכבוש את ארצינו. (אשור ובבל, כמשל על אויב שיבוא עלינו)
ו. וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים - הצלת שארית ישראל, מגוג ומהעמים הרבים שאיתו, תהיה רק מאת ה', ובדרך ניסית, כְּטַל מֵאֵת ה' כִּרְבִיבִים עֲלֵי עֵשֶׂב - כטל ומטר על העשב, הבאים בלא יד אדם רק מאת ה' ית', אֲשֶׁר לֹא יְקַוֶּה לְאִישׁ, וְלֹא יְיַחֵל לִבְנֵי אָדָם - כך, לא יקוו ישראל לעזרת אדם, אלא רק לישועת ה'.
ז. וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים - ישראל, יכו בעמים הרבים שיבואו עם גוג, כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר - כאריה הטורף את בהמות היער, כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן - וככפיר, (אריה) ,הטורף את עדרי הצאן, אֲשֶׁר אִם עָבַר - אשר אם יעברו לפני האריה, וְרָמַס וְטָרַף - ירמוס ויטרוף אותם, \ וְאֵין מַצִּיל - ואין מי שיוכל להציל אותם מידו.
ח. תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ - יד ישראל, תהיה רמה לגבור על האוייבים, וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ - וכל האוייבים - יכרתו ע"י ישראל.
ט. וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' - אחר הישועה מגוג ומגוג, וְהִכְרַתִּי סוּסֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ וְהַאֲבַדְתִּי מַרְכְּבֹתֶיךָ - לא יהיה צורך בסוסים ובמרכבות, כי יהיה שלום.
י. וְהִכְרַתִּי עָרֵי אַרְצֶךָ, וְהָרַסְתִּי כָּל מִבְצָרֶיךָ - לא יהיה לכם עוד צורך בערי מבצר, להגן מאוייבים.
יא. וְהִכְרַתִּי כְשָׁפִים מִיָּדֶךָ, וּמְעוֹנְנִים לֹא יִהְיוּ לָךְ - לא תעסקו עוד, בכשפים ובעוננות, לדעת את העתידות, כי תבטחו בה' ית'.
יב. וְהִכְרַתִּי פְסִילֶיךָ וּמַצֵּבוֹתֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ, וְלֹא תִשְׁתַּחֲוֶה עוֹד לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ - כי תבטחו בה' ית'.
יג. וְנָתַשְׁתִּי אֲשֵׁירֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ - אעקור מתוכך עצי אשירה שעבדתם ע"ז, וְהִשְׁמַדְתִּי עָרֶיךָ - ואשמיד ממך את כל השונאים אותך[18].
יד. וְעָשִׂיתִי בְּאַף וּבְחֵמָה, נָקָם אֶת הַגּוֹיִם - אנקום נקמתי בגויים בחימה שפוכה, אֲשֶׁר לֹא שָׁמֵעוּ - מפני שלא שמעו לקבל עליהם מלכות שמים.
כתובים
דברי הימים ב פרק כה
(כו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲמַצְיָהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים הֲלֹא הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל: (כז) וּמֵעֵת אֲשֶׁר סָר אֲמַצְיָהוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק ונפל לפני יואש מלך ישראל אז מיד וַיִּקְשְׁרוּ עָלָיו קֶשֶׁרהיינו שמרדו בו בִּירוּשָׁלִַם כדי להרגו כי כולם היו מצטערים על בניהם וקרוביהם שנלקחו ע"י יואש כבני ערובה וַיָּנָס לָכִישָׁה עיר מבצר ושם גר במשך 15 שנה וַיִּשְׁלְחוּ אַחֲרָיו לָכִישָׁה וַיְמִיתֻהוּ שָׁם: (כח) וַיִּשָּׂאֻהוּ עַל הַסּוּסִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר יְהוּדָה שנקראת גם עיר ציון:
דברי הימים ב פרק כו
(א) וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֻזִּיָּהוּ וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ: (ב) הוּא בָּנָה אֶת אֵילוֹת וַיְשִׁיבֶהָ לִיהוּדָה שאמנם שלמה כבשה אבל האדומים כבשוה חזרה וכשאמציה הכה את אדום, הוא לקח את זה חזרה ועוזיהו ביצר את העיר אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו שאמנם אביו כבש אך בני חיזק את העיר: פ (ג) בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה עֻזִּיָּהוּ בְמָלְכוֹ וַחֲמִשִּׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ יכיליה יְכָלְיָה מִן יְרוּשָׁלִָם: (ד) וַיַּעַשׂ הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אֲמַצְיָהוּ אָבִיו רק בדברים הישרים ולא בדברים הרעים: (ה) וַיְהִי לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים שכך היה דרכו בִּימֵי זְכַרְיָהוּ הַמֵּבִין בִּרְאֹת הָאֱלֹהִים שהיה לו בינה להבין נפלאות במראות הנבואה וּבִימֵי דָּרְשׁוֹ אֶת יְקֹוָק הִצְלִיחוֹ הָאֱלֹהִים: ס (ו) וַיֵּצֵא וַיִּלָּחֶם בַּפְּלִשְׁתִּים וַיִּפְרֹץ אֶת חוֹמַת גַּת וְאֵת חוֹמַת יַבְנֵה וְאֵת חוֹמַת אַשְׁדּוֹד וַיִּבְנֶה עָרִים בְּאַשְׁדּוֹד וּבַפְּלִשְׁתִּים: (ז) וַיַּעְזְרֵהוּ הָאֱלֹהִים עַל פְּלִשְׁתִּים וְעַל הערביים הָעַרְבִים הַיֹּשְׁבִים בְּגוּר בָּעַל וְהַמְּעוּנִים שכולם נחברו יחד כדי להלחם בו: (ח) וַיִּתְּנוּ הָעַמּוֹנִים אלו המעונים מהפסוק הקודם מִנְחָה לְעֻזִּיָּהוּ וַיֵּלֶךְ שְׁמוֹ ששמו התפרסם כ"כ עַד לְבוֹא מִצְרַיִם כִּי הֶחֱזִיק עַד לְמָעְלָה ששמו היה גדול מאוד: (ט) וַיִּבֶן עֻזִּיָּהוּ מִגְדָּלִים בִּירוּשָׁלִַם עַל שַׁעַר הַפִּנָּה וְעַל שַׁעַר הַגַּיְא וְעַל הַמִּקְצוֹעַ זויות המגדלים וַיְחַזְּקֵם בצורה שוטפת: (י) וַיִּבֶן מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ והוא היה צריך בורות רבים להשקיה כשחלקם רועים וּבַשְּׁפֵלָה וחלקם וּבַמִּישׁוֹר אִכָּרִים וְכֹרְמִים בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל כִּי אֹהֵב לעסוק בעבודת ה- אֲדָמָה הָיָה: ס (יא) וַיְהִי לְעֻזִּיָּהוּ חַיִל עֹשֵׂה מִלְחָמָה יוֹצְאֵי צָבָא לִגְדוּד בְּמִסְפַּר פְּקֻדָּתָם מניינם בְּיַד יעואל יְעִיאֵל הַסּוֹפֵר וּמַעֲשֵׂיָהוּ הַשּׁוֹטֵר עַל יַד חֲנַנְיָהוּ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ: (יב) כֹּל מִסְפַּר רָאשֵׁי הָאָבוֹת של לְגִבּוֹרֵי חָיִל אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת:
משנת ההלכה
א. אם לא שרו במים את הבשר לפני המליחה אלא רק הדיחו היטב הרי זה מותר בדיעבד, כיון שהעיקר כטעם האחרון שהדחה היא שלא להבליע הדם ובהדחה היטב מועיל לזה ואחר כך ימתין מעט שיטפטפו המים קודם שימלחנו, שלא ימס המלח מן המים ולא יוציא הדם. (רמ"א שם)
ב. מלח ולא הדיח תחילה, ידיחנו וימלחנו שנית[19]. ויש אוסרין. וכן נוהגין[20], אפילו לא נמלח רק מעט כדרך שמולחין לצלי[21], ואפילו לא שהה במלחו שיעור מליחה מיהו במקום הפסד מרובה, וה"ה בערב שבת, אם אי אפשר להכין אחר יש להתיר אפילו בשהה במלחו שיעור מליחה ונמלח הרבה כמליחה לקדירה או שנמלח מעט ושהה מעט שמותר בהפסדמרובה, ע"י שידיח עתה וימלח שנית (רמ"א סעי' ב' ופמ"ג משב"ז ס"ק ח' ט)
ג. ואם לא הודח רק מעט, קודם שמלחו, מותר בדיעבד אם נתבשל אבל אם לא נתבשל עדיין ידיחנו כראוי וימלחנו. והוא הדין אם היה ס' בחתיכה נגד דם שעליו (שם)
ד. הכלי ששורין בו בשר, מחזיקין אותו ככלי טריפה על אף שמן הדין מותר להשתמש בו לאחר שהדיחו היטב מן הדם כיון שלא נשתהה הבשר בכלי מעל"ע, מ"מ נוהגין שלא להשתמש בו דברים אחרים אפילו בצונן שמא לא הדיחו יפה, ובדיעבד מותר אפילו השתמשו בו רותח. אם הדיחו קודם[22]רמ"א סעי' א' ובש"ך ס"ק ז)
ה. אם אין לו עתה כלי לשרייה, והוא דחוק לשרות באקראי בכלי כשר, מותר, ואח"כ ידיחנו יפה בצונן בחומר נקוי, וישתמש בו אח"כ כבתחילה (חכמ"א שם סעי' ו)
ו. בשר שנקרש, אסור למלחו, עד שירכך את כל החתיכה[23], כמו שהיתה מתחילה ואם אינו יכול לרככו, והוא שעת הדחק, שצריך לבשל לכבוד אורחים, או לצורך שבת, מותר להניחו בכלי שני, אף שהיד סולדת בו [ואם אפשר טוב ליזהר שלא יהיה המים חם שהיד סולדת בו] דכיון דכלי שני אינו מבשל[24], לכן כשמולח אח"כ יחזור ויפלוט הדם אבל לא יערה עליו רותחין מכלי ראשון, דעירוי מבשל כדי קליפה ואז אינו יוצא על ידי מליחה. (ש"ך ס"ק י"א)
[1] רש"י רמב"ן
[2] רשב"ם
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] גמ' הוריות דף ו:
[6] מלבי"ם
[7] אבע"ז
[8] ספורנו
[9] רבינו בחיי
[10] רבינו בחיי
[11] שבת דף צו: "אמר רב יהודה אמר שמואל: מקושש, מעביר ארבע אמות ברשות הרבים הוה. במתניתא תנא: תולש הוה. רב אחא ברבי יעקב אמר: מעמר הוה"
[12] אבע"ז
[14] רשב"ם
[15] רשב"ם
[16] אבע"ז
[17] ספורנו
[19] זהו דעת המחבר דבדיעבד אינו נאסר דהא הביא דעה זו בקמייתא וא"כ עכצ"ל דס"ל לעיקר כדעת המרדכי לעיל דעיקר הדחה להסיר הליכלוך ולכן בדיעבד מועילה מליחה אף בלא בדחה דהא לטעם הר"ן כיון שלא התרכך הבשר א"כ אין מועיל המליחה וצריך הדחה ומליחה שנית ולדעת הסמ"ק יאסר כל הבשר כיון שנבלע בתוכו הדם בעין וע"פ כתב הש"ך ס"ק י"ב דאף מחבר צריך מליחה שנית
[20] דנקטינן לעיקר כדעת הסמ"ק דבלא הדחה נבלע דם בעין שעליו ונאסר ולכן אפי' במליחה לצלי ייאסר דהא עכ"פ איכאא במלח כח להבליע דם בעין
[21] דאין אנו בקיאים בין מליחת צלי לקדירה אבל אם נתן רק מעט מלח, באופן שלא תלוי בבקיאות, נראה דיש להקל וידיח, והוי כלא נמלח דרכ"ת ס"ק נ"ג
[22] ואפשר דבדיעבד מותר אפילו לא הדיחו, אם לא היה הרבה לכלוך, דמסתמא יש ששים כגד המעט לכלוך
[23] ולא יניח בשר שלא נמלח אצל התנור כשהוא חם, להפשירו ואם עשה כן הבשר מותר לצלי, ולא לקדירה כיון שאין מועיל למליחה חכמ"א שם סעי' ה'
[24] עיין סי' ס"ח סעי' י"א וש"ך ס"ק ל"ב
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה