מקרא
(א) וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי כעס על כך שניתנה כהונה גדולה לאהרון ונשיאות לאלצפן, ולקח עצה בליבו לקחת אנשים רבים איתו, ואת[1] וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב ואת[2] וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן:
(ב) וַיָּקֻמוּ קרח כל האנשים שלקח[3] לִפְנֵי מֹשֶׁה בגלוי ובחוצפה[4] וַאֲנָשִׁים ולקח גם אנשים[5] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם שהיו בכורות ,וכעסו גם הם שניטלה מהם הבכורה וניתה לכהנים[6] נְשִׂיאֵי עֵדָה כיון שהיו נשיאי העדה גדולי האומה, לקחם לחזק טענותיו[7] קְרִאֵי מוֹעֵד שקוראים את העדה להיוועד אצלם, ועם ישראל אינו עושה כלום בלעדיהם, והם ראשי סנהדראות[8] אַנְשֵׁי שֵׁם מפורסמים בחכמה ובעשירות עוד מימי מצרים[9]:
(ג) וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם הרבה יותר שררה מהמגיע לכם לקחתם[10] כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים שהתקדשו במעמד הר סיני וּבְתוֹכָם יְקֹוָק וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ שאתה מלך, ואהרון כהן גדול[11] עַל קְהַל יְקֹוָק:
(ד) וַיִּשְׁמַע הבין היטב מֹשֶׁה כונתם[12] וַיִּפֹּל משה ולא אהרון, שמתוך ענוה שתק כמודה במעלת קרח, אבל בכל זאת עושה את שאמר לו משה[13] עַל פָּנָיו דרך תפילה ונבואה[14]:
(ה) וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ לֵאמֹר אתם אומרים שאנחנו מתנשאים על קהל ה' ואני עושה המעשים מלבי[15] בֹּקֶר לתת להם זמן בלילה להתבונן אולי יכירו כי לא טוב עושים ויחזרו בתשובה, ושלא יחשדוהו שעשה המבחן בזמן בלתי הגון שהוא בין הערבים שאינו זמן הרצון [16] וְיֹדַע יְקֹוָק אֶת אֲשֶׁר לוֹ איזהו השבט הנבחר, אם הלוים שלו או הבכורים, וזאת תשובה לדתן ולאבירם ולנשיאי העדה שהיו הבכורים[17] וְאֶת הַקָּדוֹשׁ מתוך שבטו להיותו כהן גדול[18] וְהִקְרִיב אֵלָיו לפניו, בלשון עבר, שכבר הקריבו והשרה שכינתו על ידו[19] וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ לנשיאות. שדרכה להתחלף[20] יַקְרִיב אֵלָיו אותו לבדו יקריב ה' לו מתוך ההפכה שתהיה בשאר[21]:
(ז) וּתְנוּ בָהֵן בתוכן ולא עליהן אֵשׁ שיהא מלאות גחלים[23] וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת י"א קטורת הקודש[24], וי"א קטורת מלבונה וכיוצא בה[25] לִפְנֵי יְקֹוָק מָחָר וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק הוּא הַקָּדוֹשׁ הוא לבדו, שלא יזכה לזה אלא אחד בלבד[26] ומי השבט הנבחר ומי הנשיא יתגלה כל אחד בעתו[27] רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי הרבה קבלתם אתם בני לוי[28], ודבר זה בערככם הוא עוון גדול[29]:
(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח על טענתך כלפי בחירת שבט לוי[30] וגם שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי שחשש שמא ישתתפו עם קורח[31]:
(ט) הַמְעַט מִכֶּם דבר מועט הוא אצלכם להקטין ולמעט את אשר חנן ה' אתכם, עד שתשתדלו להשיג מעלה יותר גבוה[32] כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶתְכֶם מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל כבר במצרים[33] לְהַקְרִיב אֶתְכֶם אֵלָיו לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת מִשְׁכַּן יְקֹוָק בנשיאת כלי המשכן[34] וְלַעֲמֹד לִפְנֵי הָעֵדָה בעבודת השיר[35] לְשָׁרְתָם בזמן הקרבת הקרבנות:
(י) וַיַּקְרֵב אֹתְךָ קרח שכולם נסמכים עליך, ואתה הגדול שבכולם וְאֶת כָּל אַחֶיךָ הקהתים בְנֵי לֵוִי אִתָּךְ שהקריבם יותר משאר הלוים לשאת קדש קדשים[36] וּבִקַּשְׁתֶּם גַּם כְּהֻנָּה:
(יא) לָכֵן אתה חושב שערעורך הוא על אהרן, לא כך הוא אלא[37] אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הם אותם[38] הַנֹּעָדִים עַל יְקֹוָק לחלוק על מצות הקב"ה וְאַהֲרֹן מַה הוּא הלא לא בקש הגדולה ולא לקחה מעצמו[39] כִּי תַלִּינוּ עָלָיו:
(יב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה שלוחים לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב לאהל מועד לבית דין[40] וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה אליך למשפט[41]:
(יג) הַמְעַט הדבר קל הוא כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לדת ואבירם הרגיש כך, לפי שהיו מוסרים והיו מקורבין למלכות והיו משתררין על ישראל במצרים[42] לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר שאתה מבקש מה' שיגזור כן באשר ידע שלא יבא לא"י ושוב לא ישתרר עליהם[43] כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ שאתה מתנהג עלינו כשר ומושל גַּם הִשְׂתָּרֵר אחרים שאתה מעמיד אחרים למשול:
(יד) אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ שהתניתה הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ ואף לא נתת לנו נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם אלא היית אומר בני לוי לא יהיה לכם נחלה בתוך בני ישראל, אלא השררה לקחת לאחיך ולקרוביך בני שבטיךהַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר סבור אתה לנקר עינינו שלא נבחין בין טוב לרע וכי דבר זה צריך הבחנה, אין לך סומא בעולם שאינו יכול להבחין שעיוותה עלינו את הדין, ולכך[44] לֹא נַעֲלֶה אליך למשפט:
(טו) וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל יְקֹוָק אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם אל הקטורת שמקריבים מחר[45] לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי ונטלתי לעשות בה מלאכתי. או לשים משא עליו וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם לעבדות ושכירות כמו שרגילים המלכים:
(טז) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הֱיוּ מזומנים לבית דין[46] לִפְנֵי יְקֹוָק אַתָּה וָהֵם וְאַהֲרֹן המאתים חמישים איש ומחתותיהם, ואהרון ומחתתו מָחָר:
נביא
מיכה פרק ו
א. שִׁמְעוּ נָא אֵת אֲשֶׁר ה' אֹמֵר, קוּם רִיב - קום מיכה, להוכיח ולהתווכח עם ישראל, אֶת הֶהָרִים, וְתִשְׁמַעְנָה הַגְּבָעוֹת קוֹלֶךָ - והרם קולך, עד שישמעו ההרים והגבעות את קולך,
ב. שִׁמְעוּ הָרִים אֶת רִיב ה' - שמעו ההרים, את הריב שיש לה' עם ישראל, וְהָאֵתָנִים, מֹסְדֵי אָרֶץ - וההרים החזקים, שהם יסוד הארץ, כִּי רִיב לַה' עִם עַמּוֹ, וְעִם יִשְׂרָאֵל יִתְוַכָּח:
ג. עַמִּי, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ - עמי, שימו לבכם לכל הטובות שעשיתי עמכם, וּמָה הֶלְאֵתִיךָ - והאם עייפתי אתכם בעבודתי ?! עֲנֵה בִי - העידו בי, אם אמנם עִייפתי אתכם.
ד. כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ, וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם - שינהיגו אתכם.
ה. עַמִּי, זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב, וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר - עמי, זכרו את מחשבתו הרעה של בלק עליכם, ומה שציויתי על בלעם לברך אתכם, מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל - וזכרו, את כל הטובות שעשה עמכם ה', מהשיטים, שעבדתם שם לבעל פעור, ועד שהעביר אתכם את הירדן ובאתם לגלגל, לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' - וכל זה עשה עמכם, כדי שתדעו את רוב הצדקות שעושה עמכם ה', ותלכו בדרך טובה.
ו. בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' - במֶה נקדם את פני ה', ונשלם לו על רוב הטובות שעשה עימנו ? אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם - ובמֶה אראה כפיפות קומתנו והכנעת לבבנו לפניו ? הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת, בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה - האם נתרצה לפניו, כשנביא עולות של עגלים ?!
ז. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים, בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן - וכי נהיה רצויים לפני ה', אם נביא לפניו אלפי אילים, ורבבות נחלים של שמן למנחות ?! הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי, פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי - וכי ירצה ה', שאתן לו את בני בכורי, ככפרה על פְּשָעַי וְחַטֹאתַי ?!
ח. הִגִּיד לְךָ אָדָם - אדם ! הנה אומר לך הקב"ה, מַה טּוֹב, וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ - מה טוב לפני ה' שתעשה, ומה דורש הוא ממך, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט - אינו חפץ בעולות ובבניך, כי אם לעשות משפט אמת, וְאַהֲבַת חֶסֶד - לאהוב ולרדוף, אחר עשיית חסד בין איש לרעהו, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ - ללכת בצניעות בדרכי ה', ולא בפרסום ובגאוה.
ט. קוֹל ה' - הנה קול ה', ביד הנביא, לָעִיר יִקְרָא - קורא לאנשי העיר ירושלים, לשוב בתשובה. ("לָעיר" - העיר המיוחדת, ירושלים) . וְתוּשִׁיָּה יִרְאֶה שְׁמֶךָ - וע"י הנביא, שהוא איש תוּשִׁיָּה, (איש חכם) ,הרואה את שם ה' ומתבונן בדרכיו, שִׁמְעוּ מַטֶּה - שמעו דְבָרַי, שמַטֵּה (מקל) הפורענות, עומד מוכן להכות ברשעים, וּמִי יְעָדָהּ - ושמעו, מי הוא שמייעד את המטה להכות ברשעים. (ומי יוכל להציל מפניו ?)
י. עוֹד הַאִשׁ - האם אחר תוכחתי, יש עוד, (הַאִשׁ - האם יש?) בֵּית רָשָׁע אֹצְרוֹת רֶשַׁע - בבית הרשע, אוצרות שאסף בעושק, וְאֵיפַת רָזוֹן זְעוּמָה - והאם יש עוד בביתו, מידת איפה, (מידת נפח) ,כחושה וחסרה ממידתהּ ?(ר"ל, הלא אחר כל אזהרותי, אין הרשעים שָבִים מדרכם הרעה !)
יא. הַאֶזְכֶּה בְּמֹאזְנֵי רֶשַׁע - וכי יזכו בדין, כשבביתם עדיין עומדים מֹאזְנֵי רֶשַע, הגוזלים את הבריות ?! וּבְכִיס אַבְנֵי מִרְמָה - וכשכִּיסָם מלאה, באבני משקל, המְרמוֹת את המשקל.
יב. אֲשֶׁר עֲשִׁירֶיהָ מָלְאוּ חָמָס - אשר עשירי ירושלים, מלאים בתיהם, בממון גזול, וְיֹשְׁבֶיהָ דִּבְּרוּ שָׁקֶר, וּלְשׁוֹנָם רְמִיָּה בְּפִיהֶם - ויושבי ירושלים, מדברים דברי שקר לרמות את הבריות.
יג. וְגַם אֲנִי הֶחֱלֵיתִי הַכּוֹתֶךָ - גם אני, נתתי לך מכות חזקות, עד שיהיו חולים מהם, הַשְׁמֵם עַל חַטֹּאתֶךָ - אעשה את ארצכם שממה, (שתגלו מן הארץ) , בגלל חַטֹּאתֶךָ.
יד. אַתָּה תֹאכַל וְלֹא תִשְׂבָּע - גם שיהיה לכם אוכל, לא תשבעו ממנו, וְיֶשְׁחֲךָ בְּקִרְבֶּךָ - ומתוך הרעב, יִכָּנַע לִבְּךָ, וְתַסֵּג וְלֹא תַפְלִיט - גם כשתשיג את האוייבים, לא תציל את בניך שנלקחו בשבי, וַאֲשֶׁר תְּפַלֵּט לַחֶרֶב אֶתֵּן - ואף כשתציל, יגבר עליך האוייב, ויהרוג אותם בחרב.
טו. אַתָּה תִזְרַע, וְלֹא תִקְצוֹר - שדות שתזרע, יקצור האוייב את התבואה, אַתָּה תִדְרֹךְ זַיִת, וְלֹא תָסוּךְ שֶׁמֶן - האוייב, יסוך עצמו בשמן, שתוציא מהזיתים, וְתִירוֹשׁ, וְלֹא תִשְׁתֶּה יָּיִן - ואת היין מהגפנים יקח האוייב.
טז. וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקּוֹת עָמְרִי, וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית אַחְאָב - ואחר כל היסורים האלו, עדיין שומרים אתם את חוקות ומעֲשֵי עמרי ואחאב, מלכי ישראל הרשעים, וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצוֹתָם - והולכים על פי עצתם הרעה, לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה - ובכך גרמתם, שאתן אתכם לשממה, וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה - ישרקו הגויים, מתמהון על גודל החורבן, וְחֶרְפַּת עַמִּי, תִּשָּׂאוּ - תשאו את העוון, שהייתם מחרפים את עמי שעשקתם, ותענשו, שיחרפו אתכם הגוים.
כתובים
דברי הימים ב פרק כו
(יג) וְעַל יָדָם היינו הנתינים שתחת ממשלתם חֵיל צָבָא שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת עוֹשֵׂי מִלְחָמָה בְּכֹחַ חָיִל הרבה כח לַעְזֹר לַמֶּלֶךְ עַל הָאוֹיֵב: (יד) וַיָּכֶן לָהֶם עֻזִּיָּהוּ לְכָל הַצָּבָא מָגִנִּים וּרְמָחִים וְכוֹבָעִים וְשִׁרְיֹנוֹת וּקְשָׁתוֹת וּלְאַבְנֵי קְלָעִים כלים המיועדים לאבני הקלע: (טו) וַיַּעַשׂ בִּירוּשָׁלִַם חִשְּׁבֹנוֹת מעשה אומנות שבאה ע"י הרבה מחשבה מַחֲשֶׁבֶת חוֹשֵׁב ואת מעשה האומנות הזו עשה כדי לִהְיוֹת עַל הַמִּגְדָּלִים וְעַל הַפִּנּוֹת כדי לִירוֹא בַּחִצִּים וּבָאֲבָנִים גְּדֹלוֹת וַיֵּצֵא שְׁמוֹ עַד לְמֵרָחוֹק כִּי הִפְלִיא שעשה דברים נפלאים לְהֵעָזֵר בהם עַד כִּי חָזָק: (טז) וּכְחֶזְקָתוֹ גָּבַהּ לִבּוֹ עַד לְהַשְׁחִיתשבעבור רוב חזקתו גבה ליבו וַיִּמְעַל בַּיקֹוָק אֱלֹהָיו וַיָּבֹא אֶל הֵיכַל יְקֹוָק לְהַקְטִיר עַל מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת שאמר שנאה למלך לעבוד למלך הכבוד: (יז) וַיָּבֹא אַחֲרָיו עֲזַרְיָהוּ הַכֹּהֵן וְעִמּוֹ כֹּהֲנִים לַיקֹוָק שְׁמוֹנִים בְּנֵי חָיִל: (יח) וַיַּעַמְדוּ עַל עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא לְךָ עֻזִּיָּהוּ לְהַקְטִיר לַיקֹוָק שלא הותר לך להקטיר כִּי לַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן הַמְקֻדָּשִׁים לְהַקְטִיר צֵא מִן הַמִּקְדָּשׁ כִּי מָעַלְתָּ פשעת וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵיְקֹוָק אֱלֹהִים ושלא תחשוב שבגלל מעשה זה קבל כבוד מאת הקב"ה: (יט) וַיִּזְעַף עֻזִּיָּהוּ כי עזריהו מחה בו וּבְיָדוֹ כבר החזיק את ה- מִקְטֶרֶת כדי לְהַקְטִיר וּבְזַעְפּוֹ ובזמן כעסו עִם הַכֹּהֲנִים וְהַצָּרַעַת זָרְחָה בְמִצְחוֹ שהייתה בצבע לבן לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים בְּבֵית יְקֹוָק כשהוא עמד מֵעַל לְמִזְבַּח הַקְּטֹרֶת: (כ) וַיִּפֶן אֵלָיו עֲזַרְיָהוּ כֹהֵן הָרֹאשׁ וְכָל הַכֹּהֲנִים וְהִנֵּה הוּא מְצֹרָע בְּמִצְחוֹ וַיַּבְהִלוּהוּ מִשָּׁם היינו להוציא אותו מהר מאוד וְגַם הוּא נִדְחַף לָצֵאת מעצמו כִּי נִגְּעוֹ יְקֹוָק וראה שקיבל עונש: (כא) וַיְהִי עֻזִּיָּהוּ הַמֶּלֶךְ מְצֹרָע עַד יוֹם מוֹתוֹ וַיֵּשֶׁב בֵּית החפשות הַחָפְשִׁית שעזב את בית המלוכה והיה אדם חפשי מהעמל מְצֹרָע כִּי נִגְזַר מִבֵּית יְקֹוָק בגלל הצרעת וְיוֹתָם בְּנוֹ היה ממונה עַל בֵּית הַמֶּלֶךְ להיות שׁוֹפֵט אֶת עַם הָאָרֶץ: (כב) וְיֶתֶר דִּבְרֵי עֻזִּיָּהוּ הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים כָּתַב יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ הַנָּבִיא: (כג) וַיִּשְׁכַּב עֻזִּיָּהוּ עִם אֲבֹתָיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עִם אֲבֹתָיו בִּשְׂדֵה הַקְּבוּרָה אֲשֶׁר לַמְּלָכִים ולא במערה ששל קברות המלכים כִּי אָמְרוּ מְצוֹרָע הוּא וזה לא ראוי לקברו יחד עם שאר המלכים וַיִּמְלֹךְ יוֹתָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
משנת ההלכה
מליחת הבשר
א. ימלח הבשר במלח בינוני, ולא במלח דק כקמח שנבלע בבשר, ולא מפליט, ולא במלח גס מדי שנופל מהבשר. משום שאחר שימלח צד אחד, ויהפוך הבשר למלחו מצד השני, יפול מהצד שמלח (שו"ע שם סעי' ג)
ב. אם אין לו רק מלח דק כקמח, ממלח שעושין ממי הים מותר למלוח בו וצריך ליתן על הבשר מלח דק בריוח, שיהיה עבה קצת, שלא ימוח (שם ובחמודי דניאל מליחה סי' י' וערוה"ש שם סעי' כ"ו)
ג. אם אין לו רק מלח גס, יהדקו, שיהיה בינוני ואם אינו יכול להדקו, מותר למלוח בזה וידייק שלא יפול המלח כשהופכו למלוח בצד השני. (ש"ך ס"ק י"ח ובנו"כ שם)
ד. אם כבר מלח במלח דק, אף שיש לו עכשיו מלח בינוני, אין צריך לחזור ולמלחו שנית. (פמ"ג שפ"ד ס"ק י"ז)
ה. מלח שנתלחלח, אסור למלוח בו עד שיתייבש. אבל מלח שנתבשל או שנצלה ונצטנן, יש מתירין למלוח בו ויש אוסרין[47] (דרכ"ת ס"ק ע"ג – ד')
ו. יפזר על הבשר מלח בכל הצדדים, שלא ישאר מקום בלי מלח, לכן אחר שמולח מצד זה, הופכו לצד השני, ומולח וידייק שיהיה כ"כ מלח שלא יהא נאכל מחמת מלחו. (שו"ע סעי' ד')
ז. בדיעבד שלא נמלח בכל מקום[48], כיון שמלח באופן שאין הבשר נאכל מחמת מלחו, מותר. לכן על חתיכה עבה, יפזר יותר מלח, שהמלח יקלקל טעם הבשר (שם וביד יהודה פירוש הקצר ס"ק כ"ט)
ח. אם מלח חתיכה מכל צד, ובתוך שיעור מליחה, חתכה לשנים, יחזור להדיח במקום שחתך, ולמלוח (שם כף החיים ס"ק ע"ג בשם המשב"ז ס"ק י"ג)
[1] רמב"ן אבע"ז רשב"ם
[2] שם
[3] רשב"ם אבע"ז
[4] אבע"ז ת"י
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן
[7] אור החיים
[8] רש"י שפתי חכמים אבע"ז לעיל א, טז, רש"י טז, א רשב"ם שם ב
[9] אבע"ז בעה"ט
[10] רש"י אבע"ז
[11] ספורנו
[12] ספורנו
[13] רמב"ן
[14] רשב"ם ואבע"ז
[15] רבינו בחיי
[16] אור החיים
[17] אור החיים אבע"ז.
[18] אבע"ז רבינו בחיי
[19] שפתי חכמים אור החיים
[20] העמק דבר
[21] ספורנו
[22] אבן עזרא
אבן עזרא
[24] רמב"ן ע"פ חז"ל
[25] רבינו בחיי ע"פ ת"א
[26] ספורנו
[27] העמק דבר
[28] רבינו בחיי
[29] שפתי כהן
[30] רבינו בחיי
[31] הכתב והקבלה
[32] הכתב והקבלה
[33] משך חכמה
[34] ספורנו כלי יקר
[35] רש"י
[36] אור החיים
[37] שפתי כהן
[38] רשב"ם
[39] פי'ר' יוסף בכור שור
[40] ת"י
[41] רשב"ם
[42] שפתי כהן
[43] העמק דבר
[44] פי' ר' יוסף בכור שור
[45] רש"י
[46] ת"י ספורנו
[47] עיי"ש שהביא מהרבה אחרונים חקירה בזה ונראה דאם ניכר שהוציא הדם א"כ יש להקל בזה אבל בלא"ה אינו פשוט דלחכמ"א העיקר דם שבשלו דאו' וכנ"ל ולפמ"ג דרבנן וא"כ תלוי במנהג
[48] ואם מלח רק מצד אחד הוא מחל' הרמ"א והמחבר ואכמ"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה