מקרא
במדבר פרק יז
(יג) וַיַּעֲמֹד אהרון בתפילה ועשה מחיצה באמצעות המחתה[1] בֵּין הַמֵּתִים שהיו חיים ביניהם[2]. וּבֵין הַחַיִּים שהיו מתים ביניהם[3] וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה שלא חלה עוד שום אחד מהם בחולי מגפה[4]:
(יד) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים עַל דְּבַר קֹרַח:
(טו) וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לשוב להתפלל שלא ישוב המשחית בעם[5] וְהַמַּגֵּפָה נֶעֱצָרָה לגמרי ונרפאו החולים במגיפה[6]: פ
(טז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יז) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת כולל מטה אהרן. ומנשה ואפרים נחשבו רק לשבט אחד, שבט יוסף ולא לקחו מטה רק מאפרים כי ידעו מברכת יעקב שלא יבחר במנשה נגד אפרים[7]. והטעם, כי לא ימנו שבטי ישראל לעולם רק שנים עשר, אִישׁ אֶת שְׁמוֹ תִּכְתֹּב עַל מַטֵּהוּ שם הנשיאים וי"א שם השבט[8]:
(יח) וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן תִּכְתֹּב עַל מַטֵּה לֵוִי כִּי מַטֶּה אֶחָד לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם בזה עשה את אהרן נשיא לשבט לוי והוצרך לפרש כי הם מטה אחד ונשיא אחד להם, לומר אע"פ שחלקתים לשתי משפחות, כהונה לבד ולויה לבד, מכל מקום שבט אחד הוא ונשיא אחד להם[9]:
(יט) וְהִנַּחְתָּם ותצניעם[10] בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה מקום שמשם אני מזמן את דברי אליכם[11]:
(כ) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי והנחתי מעלי דהיינו שלא יבא שוב מצב בו אצטרך להעניש את ישראל בעבור תלונתם שהם מלינים עליכם[12] אֶת תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם עֲלֵיכֶם את אלה שעדיין מלינים ואת לה שילינו בעתיד[13]:
(כא) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר מַטּוֹת וּמַטֵּה אַהֲרֹן בְּתוֹךְ באמצע מַטּוֹתָם:
(כב) וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֹּת לִפְנֵי יְקֹוָק בְּאֹהֶל הָעֵדֻת:
(כג) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח משה הוציאו להראות שפרח, ואז לעיני כל ישראל - וַיָּצֵץ צִיץ הנץ הפרי וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים ונגמר הפרי מיד לעיניהם[14]:
(כד) וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי יְקֹוָק אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ את שמותיהם על המטות[15] וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ: ס
(כה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הָשֵׁב אֶת מַטֵּה אַהֲרֹן לִפְנֵי הָעֵדוּת לְמִשְׁמֶרֶת לְאוֹת ששבט לוי הוא הנבחר לִבְנֵי מֶרִי לדורות הבאים שירצו למרוד[16] וּתְכַל תְּלוּנֹּתָם מֵעָלַי וְלֹא יָמֻתוּ:
(כז) וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵן גָּוַעְנוּ בשריפה אָבַדְנוּ בבליעת האדמה שנאמר ויאבדו מתוך הקהל כֻּלָּנוּ אָבָדְנוּ במגיפה[18]:
(כח) כֹּל הַקָּרֵב אל חצר אהל מועד הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן יְקֹוָק וכל שכן הקרב אל משכן יְקֹוָק [19] יָמוּת הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ האם הופקרנו למיתה.[20] שעדיין לא התרה בם הקב"ה שעדיין לא נכתב והזר הקרב יומת. ולכך הוא מזהירם בפרשה זו וזר לא יקרב אליכם והזר הקרב יומת שמכאן ואילך לא יקרבו כלל ולא ימותו[21]:
נביא
פתיחה לספר נחום
נחום משבט לי אחיו חורגו של שמואל הנביא. אביו היה אלקנה ואמו פנינה[22]. בא מהעיר אלקוש[23] ועל שמה נקרא אלקושי
נתנבא על נינוה בשנת 3240לאחר נבואת יונה בן אמיתי בגלל שלא שבו בתשובה שלימה והיא הנבואה העתידה אשר חזה על חורבן השני של נינוה שנחרבה ע"י נבוכדנצר בראשית מלכותו שאז נהרסה כל העיר ונשארה שממה לעולם, שעל זה אמר חזון נחום האלקושי, הוי עיר דמים ששופכת דם, כולה כחש כולם כחשו בה' ובמציאותו פרק מלאה, הגם שמלאה מבשר טרפה בכל זאת לא ימיש טרף טורפים תמיד מחדש לרצוח ולאבד נפשות
נינוה נבנתה על ידי מלך אשור כמו שכתוב מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה ומלך אשור הרע לישראל והגלה אותם מארצם והקדוש ברוך הוא נקם נקמתם על ידי נבוכדנצר שהחריב מלכות אשור ואמרו רבותינו ז"ל שנה ראשונה שמלך נבוכדנצר כבש את נינוה שנייה כבש את יהויקים רד"ק ריש נחום...
קבל מיואל, קבלה י"ג לנביאים נתנבא בימי המלך מנשה בשנת 3228 ובבית דינו ישעיה יואל וחבקוק נביאים ולפי שלא היה מנשה כשר לא נקראו על שמו
כתב במסעות בנימין, באשור שלשה בתי כנסיות, אחד בנה עובדיה הנביא ואחד יונה בן אמתי ואחד נחום הנביא[24]
נאמר במדרש זוטא - איכה נוסח ב פרשה א [יד] "אמר רבי אבא בר כהנא בשעה שאמר הקב"ה לנביאים צאו ונחמו את ירושלם, הלך הושע ואמר להם לישראל.... הלך נחום, אמרו לו מה בידך, אמר להם כי לא יוסיף עוד לעבור בך בליעל כלה נכרת (נחום ב' א'). אמרו לו תמול אמרת ממך יצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל (שם א' י"א), עכשיו אתה אומר כן, איזה נאמין... חזרו הנביאים לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבש"ע אינה מקבלת ממנו תנחומים, אמר להם הקב"ה אני ואתם נלכה לנחמה, הדא הוא דכתיב נחמו נחמו עמי, נחמוה עמי, נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, נחמוה ראשונים נחמוה אחרונים".
כתובים
דברי הימים ב פרק כח
(ז) וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ וְאֶת עַזְרִיקָם נְגִיד הַבָּיִת וְאֶת אֶלְקָנָה מִשְׁנֵה הַמֶּלֶךְ: ס (ח) וַיִּשְׁבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֲחֵיהֶם מָאתַיִם אֶלֶף נָשִׁים בָּנִים וּבָנוֹת קטנים וְגַם שָׁלָל רָב בָּזְזוּ מֵהֶם וַיָּבִיאוּ אֶת הַשָּׁלָל לְשֹׁמְרוֹן: ס (ט) וְשָׁם הָיָה נָבִיא לַיקֹוָק עֹדֵד שְׁמוֹ וַיֵּצֵא לִפְנֵי לקראת הַצָּבָא הַבָּא לְשֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר לָהֶם הִנֵּה בַּחֲמַת יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שבגלל שבערה חמת ה' עַל יְהוּדָה לכןנְתָנָם בְּיֶדְכֶם ולא בעבור זכותכם וַתַּהַרְגוּ בָם בְּזַעַף בכעס גדול עַד שהגיע לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ היינו שהגיע להם כרוב גמולם: (י) וְעַתָּה מכיוון שקיבלו את המגיע להם בְּנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם אַתֶּם אֹמְרִים לִכְבֹּשׁ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת לָכֶם האם ראוי לכבוש אותם גם לעבדים ולשפחות הֲלֹא רַק אַתֶּם עִמָּכֶם וזה לא לטובה עבורכם כי הבאתם רק אֲשָׁמוֹת ופשעים לַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: (יא) וְעַתָּה שְׁמָעוּנִי וְהָשִׁיבוּ הַשִּׁבְיָה אֲשֶׁר שְׁבִיתֶם מֵאֲחֵיכֶם כִּי אם לא אולי יהיה חֲרוֹן אַף יְקֹוָק גם עֲלֵיכֶם: ס (יב) וַיָּקֻמוּ אֲנָשִׁים מֵרָאשֵׁי בְנֵי אֶפְרַיִם עֲזַרְיָהוּ בֶן יְהוֹחָנָן בֶּרֶכְיָהוּ בֶן מְשִׁלֵּמוֹת וִיחִזְקִיָּהוּ בֶּן שַׁלֻּם וַעֲמָשָׂא בֶּן חַדְלָי עַל הַבָּאִים מִן הַצָּבָא: (יג) וַיֹּאמְרוּ לָהֶם לֹא תָבִיאוּ אֶת הַשִּׁבְיָה הֵנָּה לשומרון כִּי לְאַשְׁמַת יְקֹוָק עָלֵינוּ דברים שנחשבים לאשמה בעיני ה' אַתֶּם אֹמְרִים לְהֹסִיף עַל חַטֹּאתֵינוּ וְעַל אַשְׁמָתֵינוּ כִּי רַבָּה בדבר הזה יהיה אַשְׁמָה רבה לָנוּ וַחֲרוֹן אָף מהקב"ה עַל יִשְׂרָאֵל: ס (יד) וַיַּעֲזֹב הֶחָלוּץ אֶת הַשִּׁבְיָה מבני האדם וְאֶת הַבִּזָּה מהרכוש לִפְנֵי הַשָּׂרִים וְכָל הַקָּהָל לעשות בהם כטוב בעיניהם: (טו) וַיָּקֻמוּ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְשֵׁמוֹת שנזכרו למעלה וַיַּחֲזִיקוּ בַשִּׁבְיָה שיהיו תחת ידם ורכושם וְכָל מַעֲרֻמֵּיהֶם וכל מי שהיה ערום אז הִלְבִּישׁוּ אותו מִן הַשָּׁלָל וַיַּלְבִּשׁוּם וַיַּנְעִלוּם וַיַּאֲכִלוּם וַיַּשְׁקוּם וַיְסֻכוּם בשמן וַיְנַהֲלוּםוהנהיגו אותם בַּחֲמֹרִים לְכָל כּוֹשֵׁל את כל מי שחלש ולא יכל ללכת על רגליו וַיְבִיאוּם יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים אֵצֶל אֲחֵיהֶם מבני שבט יהודה וַיָּשׁוּבוּ שֹׁמְרוֹן: פ (טז) בָּעֵת הַהִיא שנלחם בו מלך ישראל שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז עַל מַלְכֵי אַשּׁוּר לַעְזֹר לוֹ:
משנת ההלכה
א. אם מלחו וצלאוהו מיד אין צריך להדיח הבשר לאחר הצליה ואין לחוש לדם שעל המלח שהאש שואב ומונע המלח מלבלוע הדם והמנהג להדיח אחר הצליה
ב. כל הדחה שאחר צליה שלשה פעמים כדין הדחה שלאחר מליחה
ג. אם שהה במלחו שיעור מליחה אפילו הדיח אותו קודם המליחה מכל מקום נשאר דם הנפלט ונבלע במלח לפיכך צריך להדיח הבשר קודם צליה ואם לא הדיחו קודם צליה ידיחו אחר הצליה ואפילו בלא שהה ובדיעבד אפילו שהה שיעור מליחה אם לא הדיח וצלאו כך מותר דהאש שואב ואין חילוק בכל זה בין בשר לעופות (שם סעי' ה')
ד. בכל זה אין חילוק אם רוצה לאכלו כך צלי או רוצה לבשלו אחר כך רק שיצלנו תחלה כדי שיהא ראוי לאכילה דהיינו חצי צליתו ואז מותר אפילו לבשלו אחר כך דבחצי צליתו כבר נפלט כל דמו וקודם לזה אסור אפילו לאכלו כך צלי (שם סעי' ו')
ה. הדם מותר בהנאה[25]. (מאכ"א פ"ח הט"ו)
ו. אף על פי שבכל איסורי אכילה אסור לעשות סחורה בהם, בדם מותר לעשות סחורה, מפני שנאמר בו "על הארץ תשפכנו כמים" הוקש דם למים. (שו"ת נו"ב מהדו"ת יו"ד סי' ס"ב ושו"ת חת"ס יו"ד סי' ק"ל)
[1] ת"י
[2] העמק דבר
[3] העמק דבר
[4] ספורנו
[5] העמק דבר
[6] ספורנו
[7] מלבי"ם
[8] רמב"ן
[9] רמב"ן
[10] ת"א ת"י
[11] ת"א ת"י
[12] העמק דבר
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רשב"ם
[15] אבע"ז
[16] רשב"ם
[17] העמק דבר
[18] ת"א ת"י רבינו בחיי
[19] רש"י
[20] רש"י
[21] רשב"ם
[22] שער המלך לגרשיי"ח
[23] רש"י ריש נחום
[25] שאף על פי שלא תאכל כולל גם איסור הנאה מכל מקום בדם ילפי' בגמ' פסחים כ"ב א' על הארץ תשפכנו כמים הוקש דם למים, מה מים מותרים בהנאה, אף דם מותר, ואפילו דם קדשים, שאינו נשפך כמים, מותר בהנאה, שמכיון שגילתה תורה בדם חולין שמותר, הרי זה גילוי שכל האסור משום דם אינו אסור אלא באכילה עיי"ש תוד"ה מה מים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה