מקרא
במדבר פרק כא
(כו) כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן לפי שאמר "וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון", אמר אל תתמה על מה שאני אומר שחשבון מערי האמורי והיא היתה של מואב, כי חשבון עיר סיחון היתה שנלחם במלך מואב הראשון לא עם בלק אלא בראשון שלפני בלק, שעדיין לא נאסרה ארץ מואב ליקח לישראל, ולא היתה בכלל האיסור ולכך ישב ישראל בה[1]:
(כז) עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בני אדם הרגילים למשול משלים אמרו כשלקחה סיחון בֹּאוּ לדור בתוך חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן כי עתה עִיר סִיחוֹן היא, כי כל זמן שהיתה של מואב היה סיחון שהוא מלך חזק מתגרה בה והיו יראים לדור בתוכה מפחד סיחון. אבל מעתה שהיא של סיחון תיבנה ותיכונן כי אין לירא כלום. על כן שנכבשה קורין אותה "עיר סיחון", ולאחר שכבשה ונלחם בשאר עיירות שהיו עד ארנון וכבשן, אמרו:
(כח) כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן משלו משל חיל וגבורים כמו אש לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן מהעיר שנקראת עתה קרית סיחון אָכְלָה הרגה את כל מי שהיה ב - עָר שם עיר של מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת והרגה את עובדי ע"ז בבמות של[2]אַרְנֹן:
(כט) אוֹי לְךָ מוֹאָב היה עם מואב עובד לכמוש אלוהו בונה במות ובטוח בו יותר מכל עם ובעת צרתו אמר לו קומה והושיענו אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ ולכך יאמרו המושלים דרך לעג, כי כמוש נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם כלומר בורחים ונסים מפני חרב וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית כי המאמינים בו יקראו בניו ובנותיו כאשר יקראו עמו[3] לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן:
(ל) וַנִּירָם אָבַד ונשליך אותם ממקומם חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אז היתה שממה כל הארץ אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא:
(לא) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי:
(לב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ אותם מרגלים[4] בְּנֹתֶיהָ כפריה /ויירש/ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם:
(לג) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן לצד צפון על שם שכל ההולך מדרום לצפון הוא עולה דרך הבשן שבין ארץ בני עמון והירדן[5] וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה ל- אֶדְרֶעִי:
(לד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לא היה בדעתו של משה להוריש עתה לישראל ארץ סיחון ועוג והנה סיחון יצא לקראת ישראל המדברה וילחם בם על כרחם, אז הודיעו השם ראה החלותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש (דברים ב לא), כי מכאן התחיל בכבוש שבעה עממים אבל עוג אסף כל חילו אדרעי, והיא עיר בקצה גבולו והיו ישראל יכולים לנטות מעליו כאשר נטו מעל עשו, והשם אמר לו אַל תִּירָא אֹתוֹ ולך אצלו והתגר בו מלחמה[6] כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
(לה) וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
במדבר פרק כב
(א) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב לאחר נצחון המלחמה חזרו הגברים והביאו נשיהם וטפם שהיו חונים מעבר ארנון שבמדבר בערי האמורי[7] מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ כלומר כנגד ירדן וכנגד ירחו. לא למטה בירדן ולא למעלה מיושבי ארץ ישראל[8]: ס
סליק פרשת חקת
נביא
חבקוק פרק א
י. וְהוּא - והוא נ"נ, בַּמְּלָכִים יִתְקַלָּס - על מלכי העמים, מדבר בלעג ובבזיון, וְרֹזְנִים מִשְׂחָק לוֹ - ועל הרוזנים ( שרים ) שוחק ( צוחק ) ולועג, הוּא לְכָל מִבְצָר יִשְׂחָק - לועג לכל ערי המבצר, שבקלות רבה יכבוש אותם, וַיִּצְבֹּר עָפָר וַיִּלְכְּדָהּ - וכך הוא באמת, שצובר עפר ממול חומת המבצר וכובש אותו.
יא. אָז - כשרואה נ"נ את הצלחתו הרבה, חָלַף רוּחַ וַיַּעֲבֹר - חולפת ועוברת עליו רוח גאווה, וְאָשֵׁם - ועוד אשמה יש בו, בנ"נ, זוּ כֹחוֹ לֵאלֹהוֹ - שאומר נ"נ: אלוהי ( הע"ז ), נתן לי את כוחי הרב.
יב. הֲלוֹא אַתָּה מִקֶּדֶם ה' אֱלֹהַי - הלא אתה ה' אלוקינו מקדם ( מאז היותנו לעם ), קְדֹשִׁי - ואתה הוא שישראל מקדשים לאלוקים עליהם, לֹא נָמוּת - אנא, אל תמיתנו ביד בבל, ה', לְמִשְׁפָּט שַׂמְתּוֹ - ה', הלא שמְתָּ את נ"נ, שיעשה בנו משפטך, וְצוּר, לְהוֹכִיחַ יְסַדְתּוֹ - ואתה ה', שחזק כְּצור ( סלע ), העמדת בחוזק את בבל, להוכיח וליסר אותנו. ( אך לא לכלות אותנו לגמרי ).
יג. טְהוֹר עֵינַיִם מֵרְאוֹת רָע - אך אתה ה', עיניךָ טהורות, ולא יכולות לראות דבר רע, וְהַבִּיט אֶל עָמָל לֹא תוּכָל - ולהביט על דבר רֶשַע, לָמָּה תַבִּיט בּוֹגְדִים - א"כ, מדוע תביט על מעשי בבל, הבוגדים ומורדים בך, תַּחֲרִישׁ, בְּבַלַּע רָשָׁע צַדִּיק מִמֶּנּוּ - ושותק אתה, כשבבל משחיתים את ישראל - הצדיקים מהם.
יד. וַתַּעֲשֶׂה אָדָם, כִּדְגֵי הַיָּם, כְּרֶמֶשׂ לֹא משֵׁל בּוֹ - ועשית, שכל האדם והעמים, הפקר לפני נ"נ, כדגי הים וכרמש האדמה שאין להם מושל להגן עליהם.
טו. כֻּלֹּה - את כל העמים, בְּחַכָּה הֵעֲלָה - לוכד נ"נ, כדיג המעלה בחכתו את דגי הים, יְגֹרֵהוּ בְחֶרְמוֹ, וְיַאַסְפֵהוּ בְּמִכְמַרְתּוֹ - אוסף את העמים, כדגים הניצודים ברשת הדיג[9], עַל כֵּן יִשְׂמַח וְיָגִיל - לכן, שמח הוא בהצלחתו.
טז. עַל כֵּן יְזַבֵּחַ לְחֶרְמוֹ, וִיקַטֵּר לְמִכְמַרְתּוֹ - לכן, זובח נ"נ לע"ז שלו, שהיא כבייכול, כובשת לפניו את כל העמים בחרמו ובמכמרתו. כִּי בָהֵמָּה, שָׁמֵן חֶלְקוֹ - כי תולה את חלקו השמן והטוב, בזכות הע"ז שלו, וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה - ובזכות הע"ז, מאכלו מאכל שמן.( שכובש עמים רבים, ומתעשר עושר רב ).
יז. הַעַל כֵּן, יָרִיק חֶרְמוֹ - האמנם בזכות הע"ז שלו כוחו רב, ומרוקן את השלל מהרשת ?! וְתָמִיד לַהֲרֹג גּוֹיִם לֹא יַחְמוֹל - שאינו חומל על הגויים מלהרגם ?! ( ומדוע תוסיף ה', לתת לו כוח להרע ?!)
כתובים
דברי הימים ב פרק ל
(כו) וַתְּהִי שִׂמְחָה גְדוֹלָה בִּירוּשָׁלִָם כִּי מִימֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֹא כָזֹאת בִּירוּשָׁלִָם היינו שהשמחה הייתה כל כך גדולה כמו השמחה של חנוכת הבית: ס (כז) וַיָּקֻמוּ הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם וַיִּשָּׁמַע בְּקוֹלָם היינו שהקב"ה שמע והסכים לתפילתם וַתָּבוֹא תְפִלָּתָם לִמְעוֹן קָדְשׁוֹ לַשָּׁמָיִם: פ
דברי הימים ב פרק לא
(א) וּכְכַלּוֹת כָּל זֹאת יָצְאוּ כָל יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים בירושלים לְעָרֵי יְהוּדָה וַיְשַׁבְּרוּ הַמַּצֵּבוֹת וַיְגַדְּעוּ הָאֲשֵׁרִים וַיְנַתְּצוּ אֶת הַבָּמוֹת וְאֶת הַמִּזְבְּחֹת מִכָּל יְהוּדָה וּבִנְיָמִן וּבְאֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה עַד לְכַלֵּה עד שסיימו לשבור ולהחריב את הכל וַיָּשׁוּבוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ לַאֲחֻזָּתוֹ לְעָרֵיהֶם: ס (ב) וַיַּעֲמֵד יְחִזְקִיָּהוּ אֶת מַחְלְקוֹת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם העמיד את כולם על המשמרות המחולקות אִישׁ כְּפִי עֲבֹדָתוֹ שמוטלת עליו לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם לְעֹלָה וְלִשְׁלָמִים לְשָׁרֵת וּלְהֹדוֹת וּלְהַלֵּל בְּשַׁעֲרֵי מַחֲנוֹת יְקֹוָק: ס (ג) וּמְנָת הַמֶּלֶךְ והמתנות של המלך לקרבנות באו מִן רְכוּשׁוֹ לָעֹלוֹת לְעֹלוֹת הַבֹּקֶר וְהָעֶרֶב וְהָעֹלוֹת לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וְלַמֹּעֲדִים כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְקֹוָק: (ד) וַיֹּאמֶר לָעָם לְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם לָתֵת מְנָת הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם אלו התרומות והמעשרות לְמַעַן יֶחֶזְקוּ בְּתוֹרַת יְקֹוָק ושלא יהיו טרודים בפרנסתם וכך יוכלו להתמקד בעבודתם: (ה) וְכִפְרֹץ הַדָּבָר מפי המלך אזי הִרְבּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל להביא רֵאשִׁית תרומה דָּגָן תִּירוֹשׁ וְיִצְהָר וּדְבַשׁ דבש התמרים ואפילו שלא נתחייב בתרומה וְכֹל תְּבוּאַת שָׂדֶה וּמַעְשַׂר הַכֹּל לָרֹב הֵבִיאוּ: (ו) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה הַיּוֹשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה גַּם הֵם הביאו אף מַעְשַׂר בָּקָר וָצֹאן וּמַעְשַׂר קָדָשִׁים הַמְקֻדָּשִׁים לַיקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם מהקדשים שהקדישו לה' ואפילו שנפטרו מהפרשת תרומות ומעשרות בכל זאת הֵבִיאוּ לירושלים וַיִּתְּנוּ והניחו אותם ב- עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת: ס (ז) בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִשִׁי הֵחֵלּוּ הָעֲרֵמוֹת לְיִסּוֹד התחילו לייסד את הערמות להתחיל לצבור את התבואה וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִּלּוּ סיימו: ס (ח) וַיָּבֹאוּ יְחִזְקִיָּהוּ וְהַשָּׂרִים וַיִּרְאוּ אֶת הָעֲרֵמוֹת וַיְבָרֲכוּ אֶת יְקֹוָק שנתן בלב העם להביא כ"כ הרבה וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל: פ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה