מקרא
במדבר פרק יט
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה חוק של הוריות טומאה[1] וטהרה והיא תסובב מהתורה, אבל מי שאינו שייך לתורה אין לו חקה זו ולפיכך גוים אינם מטמאים במת[2] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר תשמרו בגלל צוי ה' אפילו שמצוה זו אינה מובנת בשכלכם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ מיד ב"ד יקחנה שיתנוה לו שתעשה בהכשר ועל דעתם[3] אֵלֶיךָ ציוה את משה עכשיו במדבר מצוה לשעה פָרָה בת שתי שנים ולא פחות[4] אֲדֻמָּה תְּמִימָה שאין בה שומא שגדלו בה שתי שערות שחורות, או לבנות[5] אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה זכר עליה ולא - עָלֶיהָ עֹל רסן או כל דבר אחר המשמש מלאכת חרישה או מלאכה אחרת[6]:
(ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הוראת שעה היתה בפרה ראשונה שתהיה באלעזר והוא היה הסגן[7] וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ כהן אחר[8] לְפָנָיו לפני אלעזר הכהן:
(ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ זוהי קבלת הדם, שביד דוקא יקבל הדם מן הפרה, לא בכלי[9] וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד יזה לכיוון פתח אהל מועד וצריך לראות הפתח[10] מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים כל אחת משבע ההזאות צריך שיהיה מן הדם שלא יטבול אצבעו פעם אחת וממנה יזה ז' הזאות, אבל צריך להחזיר ולהטביל אצבעו בדם בכל הזיה והזיה[11]:
(ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה כהן אחר[12] לְעֵינָיו של אלעזר[13] אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ המעיים עם כל תכולתם[14] יִשְׂרֹף:
(ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן חתיכת[15] עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת צמר צבוע בתולעת שני שבאה מגרגרים האדומים ביותר דומין לגרעיני החרובין, והתולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהם ומפיקה צבע אדום[16] וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בטנה של הפרה[17] שְׂרֵפַת הַפָּרָה ומגדיל את הדליקה כדי להרבות האפר[18]:
(ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[19] הַכֹּהֵן המשליך אל תוך שריפת הפרה[20] וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם יטבול במקוה של ארבעים סאה[21] וְאַחַר צאת הכוכבים[22] יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה מחנה שכינה אבל במחנה ישראל מותר גם קודם[23] וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב:
(ח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[24] בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם במקוה של ארבעים סאה[25] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אפילו שאינו כהן[26] אֵת אֵפֶר הַפָּרָה לתוך כלי חרס עם מגופה שיוכל לאטום אותה אח"כ[27] וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חילקו לשלושה חלקים בזמן הבית, אחד מחוץ למחנה מתחלק לכל המשמרות ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר בְּמָקוֹם טָהוֹר שני בהר המשחה, כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנה, שלישי בחיל נתון למשמרת מגזירת הכתוב, שנאמר[28] - וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה למים שמיידים – זורקים חַטָּאת הִוא לכפר על העגל[29]:
(י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו ואחר שאמר שיכבס את בגדיו אין צורך להזכיר שירחץ במים[30] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם כאן צוה שתהיה לבני ישראל ולגר לחקת עולם, שיעשו כן לדורותם[31]:
(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ באפר הפרה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אלא בימים אחרים[33] לֹא יִטְהָר שצריך שלשה ימים בין הזאה להזאה[34]:
(יג) כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם ברביעית דם שהוא הנפש[35] אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק טִמֵּא אם נכנס בו בלא הזאת אפר הפרה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ אפילו אם טבל:
(יד) זֹאת הַתּוֹרָה של טומאה, שאמרנו בתחלת הפרשה שהיא חוקת התורה[36] אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל והוא עתה באהל והוא הדין אם ימות בחוץ והכניסוהו לאהל[37] כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל הוא הדין לבית ולכל המאהילים שמביאים את הטומאה, רק הזכיר הכתוב האהל בעבור היות ישראל באהלים, וגם להגיד שהוא עצמו טמא שבעה וצריך הזיה ,אבל אין הבית המחובר מקבל טומאה בעצמו[38] וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הכלים שבתוכו והאהל עצמו בכלל הזה[39] יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:
(טו) וְכֹל כְּלִי חרס שאינו נטמא מבחוץ אלא רק בטומאה בתוך הכלי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד דבר המחבר בין הכלי ל- פָּתִיל כיסוי לכלי עָלָיו טָמֵא הוּא:
נביא
ירמיה פרק ב
כז אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה שיאמרו לפסל העשוי מעץ "אתה אבי". וְלָאֶבֶן אַתְּ יְלִדְתָּנוּ – ולפסל העשוי מאבן "אתה ילדת אותנו". כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים הפנו ליְקֹוָק את עורפם. (ופניהם הפנו לע"ז). וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ ורק בזמן שבאה עליהם רעה, צועקים לישועת יְקֹוָק :
כח וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ ואיפה הע"ז שעשיתם לכם, יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ יקומו הע"ז, ויושיעו אתכם בזמן הרעה! כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה מספר הע"ז שאתם עובדים, הוא כמו מספר הערים שביהודה:
כט לָמָּה תָרִיבוּ אֵלָי מדוע תתווכחו שלא חטאתם? הלא כֻּלְּכֶם פְּשַׁעְתֶּם בִּי נְאֻם יְקֹוָק :
ל לַשָּׁוְא הִכֵּיתִי אֶת בְּנֵיכֶם היסורים והמכות שנתתי על בניכם, היו לחינם מוּסָר לֹא לָקָחוּ משום שלא למדתם מוסר מהם. אָכְלָה חַרְבְּכֶם נְבִיאֵיכֶם כְּאַרְיֵה מַשְׁחִית גם הנביאים ששלחתי להוכיח הרגתם כאריה שמשחית. ( כי הרגו את ישעיה וזכריה):
לא הַדּוֹר אנשי הדור! אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְקֹוָק שימו לב לדבר יְקֹוָק . הֲמִדְבָּר הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל אִם אֶרֶץ מַאְפֵּלְיָה האם הייתי לבנ"י כמדבר, וכארץ אפילה וחשוכה? האם לא דאגתי לכל צורכם? מַדּוּעַ אָמְרוּ עַמִּי רַדְנוּ מדוע אמרו ישראל: "מובדלים אנו מיְקֹוָק ", לוֹא נָבוֹא עוֹד אֵלֶיךָ ליְקֹוָק .
לב הֲתִשְׁכַּח בְּתוּלָה עֶדְיָהּ כַּלָּה קִשֻּׁרֶיהָ האם דרך הבתולה הנישאת, וכלה, לשכוח את התכשיטים שקבלה, והקישוטים שקושרת בשְעָרָהּ ביום חתונתה? וְעַמִּי שְׁכֵחוּנִי יָמִים אֵין מִסְפָּר ואיך עמי (שנמשלו במתן תורה לכלה)שכחו אותי?!:
לג מַה תֵּיטִבִי דַּרְכֵּךְ לְבַקֵּשׁ אַהֲבָה כמה תשתדלי למצוא חן בעיני הגויים, שיאהבו אותך לָכֵן גַּם אֶת הָרָעוֹת לִמַּדְתְּ אֶת דְּרָכָיִךְ כל כך רצית קִרְבַת הגויים, עד שלמדת מהם רעה לעבוד ע"ז:
לד גַּם בִּכְנָפַיִךְ בשולי בגדיהם נִמְצְאוּ דַּם נַפְשׁוֹת אֶבְיוֹנִים נְקִיִּים נמצא דם של אביונים שלא פשעו, ושפכו דמם בחינם. לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים לא בהסתר שפכו הדם. כִּי עַל כָּל אֵלֶּה אלא, על כנפי הבגד שעשו בגלוי:
לה וַתֹּאמְרִי כִּי נִקֵּיתִי אף שחטאת בגלוי, אמרת: "אנו נקיִים מעוון". אַךְ שָׁב אַפּוֹ מִמֶּנִּי יְקֹוָק השיב כעסו ממני. הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי אני אשפוט אותך גם על זה שאמרת:"לא חטאתי":
לו מַה תֵּזְלִי לשון הליכה מְאֹד לְשַׁנּוֹת אֶת דַּרְכֵּךְ כמה תלכי ממקום למקום לבקש עזרה מהגויים. גַּם מִמִּצְרַיִם תֵּבֹשִׁי כַּאֲשֶׁר בּשְׁתְּ מֵאַשּׁוּר בסוף, גם ממצרים תתביישי, כמו שהתביישת מאשור שבִּקַשְתְּ עזרתו ולא קִבַּלְתְּ:
לז גַּם מֵאֵת זֶה תֵּצְאִי וְיָדַיִךְ עַל רֹאשֵׁךְ כמו שיצאת בבושה מבקשת העזרה מאשור, כך תצאי ויָדַיִך על רֹאשֶך בבושה, מבַּקשת העזרה ממצרים. כִּי מָאַס יְקֹוָק בְּמִבְטַחַיִךְ יְקֹוָק מאס במי שבטחת. וְלֹא תַצְלִיחִי לָהֶם ולא תצליחי, למצוא חן בעיניהם:
ירמיה פרק ג
א לֵאמֹר לבנ"י.הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ גרש אותה וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר נישאה לְאַחֵר. הֲיָשׁוּב אֵלֶיהָ עוֹד האם יכול האיש הראשון להחזיר גרושתו?? (פר' כי תצא). הֲלוֹא חָנוֹף תֶּחֱנַף הָאָרֶץ תַּרְשִיעַ הארץ. הַהִיא וְאַתְּ זָנִית רֵעִים רַבִּים וְשׁוֹב אֵלַי ואתם ישראל, שזניתם בע"ז, תוכלו לשוב ליְקֹוָק ?! נְאֻם יְקֹוָק :
ב שְׂאִי עֵינַיִךְ עַל שְׁפָיִם הביטו למקומות הגבוהים (להרים). וּרְאִי אֵיפֹה לֹא שֻׁכַּבְתְּ היכן לא זנית בע"ז? עַל דְּרָכִים יָשַׁבְתְּ לָהֶם בכל פרשת דרכים, יָשַבְתְּ בהם, ועבדת ע"ז. כַּעֲרָבִי בַּמִדְבָּר שיושב ומחכה לשיירותוַתַּחֲנִיפִי אֶרֶץ בִּזְנוּתַיִךְ וּבְרָעָתֵךְ הרשעת וחייבת את הארץ בזנות של ע"ז, וברעות שעשית:
ג וַיִּמָּנְעוּ רְבִבִים נמנע מהארץ גשם. וּמַלְקוֹשׁ לוֹא הָיָה גשם האחרון לא ירד. וּמֵצַח אִשָּׁה זוֹנָה הָיָה לָךְ היתה לך חוצפה ועזות, כזונה שלא מתביישת במעשיהָ. מֵאַנְתְּ הִכָּלֵם סֵרַבְת להתבייש:
ד הֲלוֹא מֵעַתָּה קָרָאת לִי אָבִי אַלּוּף נְעֻרַי אָתָּה הלוואי, שמעכשיו תקראי לי "אבי", וְ "אלוף נעורי" (גיבור מזמן נעורי):
ה הֲיִנְטֹר לְעוֹלָם אִם יִשְׁמֹר לָנֶצַח ואם כך תעשי, האם יְקֹוָק ישמור עוונך לעולם? הִנֵּה דִבַּרְתְּ וַתַּעֲשִׂי הָרָעוֹת אך את, אמרת שלא תשובי אל יְקֹוָק , ותעשי עוד רעות. וַתּוּכָל וְ "הִצְלַחְתְּ" בְּמְרִידַתֶּך:
כתובים
משלי פרק כו
(א) כַּשֶּׁלֶג בַּקַּיִץ וְכַמָּטָר בַּקָּצִיר כמו שהשלג שיורד בקיץ והגשם שיורד בזמן הקציר זה מאד גרוע לפירות כֵּן לֹא נָאוֶה לִכְסִיל כָּבוֹד כך מי שמכבד כסיל זה לא טוב, שחושב שאין יתרון לחכמה: (ב) כַּצִּפּוֹר לָנוּד כַּדְּרוֹר לָעוּף כמו שמבריחים ציפור מהקן הולכת וחוזרת וכן ציפור דרור הולך וחוזר למקומו כֵּן קִלְלַת חִנָּם לוֹ תָבֹא כך מי שמקלל את חבירו בלי סיבה הקללה תבא על המקלל: (ג) שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר עם השוט מכים סוס כדי לישר דרכו והרסן מישר את דרך החמור וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים והמקל לגוף הכסילים צריך להכותו כדי לישר דרכו: (ד) אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ אל תענה לכסיל כשרב איתך ואומר לך דברי טפשות פֶּן תִּשְׁוֶה לּוֹ גַם אָתָּה אולי יחשבו האנשים שגם אתה טיפש כמוהו (שדרך הכסילים לריב ולא החכמים): (ה) עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ תענה לכסיל על שאלתו, כשמדבר בתורה ותראה לו טעותו פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו אולי יחשוב שהוא חכם, שאתה לא יכול לענות לו תשובה: (ו) מְקַצֶּה רַגְלַיִם חָמָס שֹׁתֶה חותך את רגלי האנשים שבאים לפיס את חבירו, שלא יצליחו לפיסו. ושותה את כעסו שֹׁלֵחַ דְּבָרִים בְּיַד כְּסִיל מי ששולח דברים עם כסיל שהכסיל מקלקל את השליחות, וחבירו לא יסלח לו ויכעס עליו: (ז) דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ השוקים של הצולע גבוהים אחד מהשני והם לא שוים וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים כך המשל של הכסילים לא דומה לנמשל (משל ונמשל צריכים להיות דומים): (ח) כִּצְרוֹר אֶבֶן בְּמַרְגֵּמָה כמו ששמים אבן במקלע לא רוצים שהאבן תשאר שם רק שתעוף כֵּן נוֹתֵן לִכְסִיל כָּבוֹד כך כשמלמדים את הכסיל תורה זה לא נשאר אצלו: (ט) חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר כמו ששכור מחזיק קוץ א"א להוציא א"ז ממנו שכל הזמן ידו זזה וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים כך המשל שהכסילים אומרים א"א להבין את הנמשל: (י) רַב מְחוֹלֵל כֹּל האיש שהוא בעל ריב מכה את כולם במריבתו וְשׂכֵר כְּסִיל וְשׂכֵר עֹבְרִים ושוכר את הכסיל והכעסן שיבואו לעזור לו במריבה: (יא) כְּכֶלֶב שָׁב עַל קֵאוֹ כמו כלב שמקיא מאכלו ואחר כך אוכל את מה שהקיא כְּסִיל שׁוֹנֶה בְאִוַּלְתּוֹכך הכסיל כשיוכיחו אותו עוזב את אולתו ואח"כ חוזר לעשות את האולת: (יב) רָאִיתָ אִישׁ חָכָם בְּעֵינָיו כשתראה אדם כסיל שחושב את עצמו לחכם תִּקְוָה לִכְסִיל מִמֶּנּוּ לכסיל יש יותר תקוה ממנו להתקן (שהכסיל יודע שהוא כסיל ולכן יתקן עצמו): (יג) אָמַר עָצֵל שַׁחַל בַּדָּרֶךְ (העצל מוצא תירוץ למה לא לקום) אולי יש אריה בדרך אֲרִי בֵּין הָרְחֹבוֹת אולי יש אריה ברחוב (אפילו שזה לא מצוי שיהיה אריה ברחוב): (יד) הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ כמו שהדלת מסתובבת על הצירים ולא זזה ממקומה וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ כך העצל מסתובב במיטה ולא קם ממנה: (טו) טָמַן עָצֵל יָדוֹ בַּצַּלָּחַת העצל שם ידו בצלחת נִלְאָה לַהֲשִׁיבָהּ אֶל פִּיו ואין לו כח אפילו לשים את האוכל בפיו:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה