מקרא
במדבר פרק יח
(טז) וּפְדוּיָו של האדם[1] מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ בערך שמבן חודש שהוא חמשת שקלים בזכר[2].כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ ואם נותן שוה כסף ערך חמשת שקלים משקלו בכסף[3] עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא:
(יז) אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב ולא כמו כבש שהוא דוקא בן שנה[4] אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:
(יח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ לאכילה[5] כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד[6] לְךָ יִהְיֶה בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן[7]:
(יט) כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיקֹוָק כגון המורם מלחמי תודה ושתי הלחם והחלה[8] נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם[9] לִפְנֵי יְקֹוָק לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ:
(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל לא תיטול חלקך כאחד מכל שבטי ישראל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אפילו חלק קטן לא יהיה לך בארצם כלל כי הערים אשר נתנו להם ערי מקלט היו ולצורך ישראל הן האזהרה הזו בכהנים[10],אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ על שולחני אתה אוכל. וע"י כך תהיה פנוי לשמור משמרתי שלא תצטרך לשום פרקמטיא ולא לשום עבודה אחרת[11] בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס
(כא) וְלִבְנֵי לֵוִי גם לבני לוי ברית היא לעולם[12] ש הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
(כב) וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת:
(כג) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אפילו אינו רוצה, עובד בע"כ אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה:
(כד) כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה נקרא גם תרומה כיון שיש בו תרומת מעשר הניתן לכהן נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה אזהרה ללוים לא לנחול כאזהרת הכהנים לעיל[13]: פ
(כה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כו) וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְקֹוָק מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:
(כז) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחומש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגורן[14] וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב שמן ויין קורא "מלאה", לפי שאין הכלי מחזיק מהם אלא כדי מלואו אין אדם יכול לגודשו מהם[15]:
(כח) כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְקֹוָק מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אם לא הפריש הישראל תרומה גדולה חייבים אתם לתתה[16] וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:
(כט) מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְקֹוָק שאפילו מן התבואה הגדלה בשדה מגרש ערי הלויים חייבין ליתן לכהנים שלא יאמר הלוי מתבואה הגדלה בתוך שלי אין אני מחויב להפריש מִכָּל חֶלְבּוֹ מכל המוטב ומכל היפה שבו תפרישו ממנו אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ דהיינו התרומה[17]:
(ל) וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו[18] וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם המותר חולין גמורין כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב לסחורה ולכל צרכי בני אדם להבדיל מתרומה שאסורה לזרים ונאכת בטהרה וכו'[19]:
(לא) וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם אפילו טמאים או זרים כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד:
לב) וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא לפני הרימכם תרומת מעשר הרי מוזהרים הלוים שלא לטמא וגם לא יהיה נמכר בטבלם. כי כבר נתחייבו לתרומות ומעשרות. אבל בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ שוב לא תשאו עליו חטא[20] וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עד שלא נתרמו לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ שהאוכל פירות טבולים לתרומת מעשר חייב מיתה כאוכל טבל ממש[21] :פ
נביא
יא הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים האם החליף עַם את הע"ז שלו בע"ז אחרת ?! וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים ואף שהע"ז, אינה אלוקים חיים, בכל זאת לא החליפו אותה! וְעַמִּי, הֵמִיר כְּבוֹדוֹ החליף את יְקֹוָק ית', שהוא אלוקים חיים, בְּלוֹא יוֹעִיל בע"ז, שלא מועילה לכלום!
יב שֹׁמּוּ שָׁמַיִם עַל זֹאת השמים ישתוממו ויתפלאו על דבר זה, וְשַׂעֲרוּ חָרְבוּ מְאֹד תהיה סערה וחורבן גדול נְאֻם יְקֹוָק :
יג כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי, אֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים עזבו את יְקֹוָק , שהוא כמקור נביעה של מים חיים. (רעה ראשונה). לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת, בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם והחליפו את יְקֹוָק , בבורות שחצבו, שמלאים בסדקים, ואינם יכולים להחזיק בתוכם מים. (משל לע"ז שאין בה תועלת; זוֹ רעה שְנִיָה)
יד הַעֶבֶד יִשְׂרָאֵל האם ישראל הוא כעבד ?! אִם יְלִיד בַּיִת הוּא האם ישראל הוא כבן השפחה ?! כי אלו מפני פחיתותם לא ישגיח האדון עליהם בהשגחה פרטית מַדּוּעַ הָיָה לָבַז מדוע יהיו לביזה לגויים ?!
טו עָלָיו יִשְׁאֲגוּ כְפִרִים על ישראל ישאגו האריות (הגויים החזקים) להורגם. נָתְנוּ קוֹלָם בשאגה. וַיָּשִׁיתוּ אַרְצוֹ לְשַׁמָּה ישימו א"י לשממה. עָרָיו נִצְּתוּ מִבְּלִי ישֵׁב ערי ישראל יהיו שוממים, ולא יֵשְבוּ בהם:
טז גַּם בְּנֵי נֹף וְתַחְפַּנְחֵס יִרְעוּךְ קָדְקֹד גם מצרים (נֹף וְתַחְפַּנְחֵס) שישראל בטחו בהם, ישברו את ראש בנ"י:
יז הֲלוֹא זֹאת תַּעֲשֶׂה לָּךְ הרי בגלל דבר זה, (שעזבתם את יְקֹוָק ) נעשתה לך הרעה הזו. עָזְבֵךְ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהַיִךְ בְּעֵת מוֹלִיכֵךְ בַּדָּרֶךְ בזמן שיְקֹוָק הוליך אותך בדרך טובה:
יח וְעַתָּה מַה לָּךְ לְדֶרֶךְ מִצְרַיִם לִשְׁתּוֹת מֵי שִׁחוֹר וּמַה לָּךְ לְדֶרֶךְ אַשּׁוּר לִשְׁתּוֹת מֵי נָהָר מדוע תעזבי את יְקֹוָק , ללכת לבטוח ולהעזר במצרים ובאשור? (מֵי שיחור מֵי הנילוס משל לַטוֹב שבמצרים, ומֵי נהר מֵי נהר פרת משל לַטוֹב שבאשור, שישראל בקשו להנות מהם.)
יט תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ הרעות עצמם, שאתם עושים מביאים עליכם היסורים. וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ המרידה עצמה שאתם מורדים ביְקֹוָק יגרמו להוכיח אותך ביסורים. וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהָיִךְ שימו לב, שרע ומר לעזוב את יְקֹוָק . וְלֹא פַחְדָּתִי אֵלַיִךְ ולא היה לך פחד ממני. נְאֻם יְקֹוָק אֱלוֹהִים צְבָאוֹת אלוקי כל הצבאות. (צבא השמים והארץ; צבא מלשון התקהלות, התאספות):
כ כִּי מֵעוֹלָם, שָׁבַרְתִּי עֻלֵּךְ הרי מזמן שברתי את העול (שעבוד הגויים), ששָֹמוּ הגויים עליכם. נִתַּקְתִּי מוֹסְרוֹתַיִךְ הסרתי המוסרות, המחברים עול הבהמה לעגלה. וַתֹּאמְרִי לֹא אֶעֱבוֹר והבטחתם, לא לעבור עוד על רצון יְקֹוָק . כִּי עַל כָּל גִּבְעָה גְּבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן אַתְּ צֹעָה זֹנָה ואעפ"כ בכל גבעה ותחת כל עץ רענן, את הולכת ועובדת ע"ז:
כא וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שׂוֹרֵק אני נטעתי אותך להיות כגפן משובחת. כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת ואַת מזרע משובח. (זרע אברהם יצחק ויעקב). וְאֵיךְ נֶהְפַּכְתְּ לִי סוּרֵי הַגֶּפֶן נָכְרִיָּה ואיך נהפכת להיות, כגפן זרה שמסירים אותה מהכרם:
כב כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בֹּרִית גם אם תכבסי עוונך בַּנֶתֶר ובְּבּוֹרִית (שמנקים הלכלוך). נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי ישאר הכתם מהעוון, אל"כ יעשו תשובה בכל ליבם. נְאֻם יְקֹוָק אלוהים:
כג אֵיךְ תֹּאמְרִי לֹא נִטְמֵאתִי אַחֲרֵי הַבְּעָלִים לֹא הָלַכְתִּי איך תאמרי שלא חטאת? רְאִי דַרְכֵּךְ בַּגַּיְא ראי מה שעשית בגיא (מול בית פעור) שעבדת לע"ז, ועד היום אַת עובדת לע"ז. דְּעִי מֶה עָשִׂית שעבדת שם ע"ז.בִּכְרָה קַלָּה מְשָׂרֶכֶת דְּרָכֶיהָ כמו נְקֵבַת הגמל, שכשרוך, הסובב על הנעל, רצה וסובבת בקלות ממקום למקום, כך אתם, רצים מע"ז לע"ז:
כד פֶּרֶה לִמֻּד מִדְבָּר כמו חמורת הבר, הרגילה להיות במדבר בְּאַוַּת נַפְשָׁהּ שָׁאֲפָה רוּחַ שברצונה, רצה ממקום למקום, ושואפת רוח במרוצתה. תַּאֲנָתָהּ מִי יְשִׁיבֶנָּה ולמקום שרצה ומזמנת את עצמה להגיע לשם, אי אפשר להשיבה מדרכה. {להשיג אותה, בגלל מהירות ריצתה;תאנתה מלשון והאלוהים אינה לידו זימן לו} כָּל מְבַקְשֶׁיהָ לֹא יִיעָפוּ אך, כל מי שמבקש להשיגו, לא צריך להתייגע, בְּחָדְשָׁהּ יִמְצָאוּנְהָ בחודש שהיא בהריון, לא תוכל לרוץ וישיגהּ. (הנמשל: חודש אב, המוכן לפורענות לישראל):
כה מִנְעִי רַגְלֵךְ מִיָּחֵף וּגְרוֹנֵךְ מִצִּמְאָה תַּקְנִי מַעַשָיִיך, ולא תלכי יחפה וצמאה לגלות. וַתֹּאמְרִי נוֹאָשׁ התייאשתי מלעבוד את יְקֹוָק לוֹא אלך אחר יְקֹוָק . כִּי אָהַבְתִּי זָרִים, וְאַחֲרֵיהֶם אֵלֵךְ אהבתי את הע"ז, ואחריהָ אלך:
כו כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כמו איש נאמן, שמתבייש מאוד כשנמצא גונב, כך ישראל, שהיו נאמנים ליְקֹוָק , יתביישו לפני הגויים, כשיִמָצְאוּ גם הם, עובדים ע"ז ונענשים. הֵמָּה, מַלְכֵיהֶם, שָׂרֵיהֶם, וְכֹהֲנֵיהֶם וּנְבִיאֵיהֶם:
כתובים
משלי פרק כה
(טו) בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין כשהקצין מאריך אף ולא נותן מיד עונש אפשר לפתותו שימחול וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם ומי שמדבר דברים רכים תשבר עצם, אפילו אם הקצין לא רוצה להאריך אף יוכל לשבור את חוזק כעסו: (טז) דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ אם מצאת דבר מתוק תאכל ממנו קצת פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ אולי תשבע ממנו ותקיא אותו: (יז) הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ תמנע עצמך ללכת לבית חברך פֶּן יִשְׂבָּעֲךָ וּשְׂנֵאֶךָ אולי הוא ישבע ממך (שתהיה אצלו הרבה) וישנא אותך: (יח) מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן פטיש, וחרב, וחץ מחודד אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר כך ענש מי שמעיד בחבירו שקר: (יט) שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת שן שנשברה ורגל שהחליקה ולא יכולה ללכת (שבטח בשן וברגל, והם בוגדים בו) מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה כך מי שבטח בחבירו וביום צרה בגד בו: (כ) מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה מי שמסיר את בגדיו ביום הקור שצריך להם מאד חֹמֶץ עַל נָתֶר נתר = חומר שמנקה בגדים, וכששמים על זה חומץ זה לא מנקה וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע מי ששר שירים לאדם שליבו שבור זה יותר גרוע שכואב לו יותר: (כא) אִם רָעֵב שׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם אם שונאך רעב תן לו לאכול, ואל תשמור לו שנאה וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם ואם שונאך צמא תן לו לשתות: (כב) כִּי גֶחָלִים אַתָּה חֹתֶה עַל רֹאשׁוֹ כי כשאתה מאכיל אותו זה כואב לו כמו ששמת לו גחלים על הראש וַה' יְשַׁלֶּם לָךְ והשם גם ישיב לך כגמולך הטוב: (כג) רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם(כשיורד גשם בלי רוח זה בגלל) שרוח צפונית (שלא רואים) הולידה את הגשם וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר וכך כשתראה חברך שכועס עליך זה בגלל שאמרו לו בסתר לשון הרע עליך: (כד) טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג יותר טוב לשבת על סוף הגג שזה מסוכן ומפחיד מֵאֵשֶׁת מִדְיָנִים וּבֵית חָבֶר מלהיות עם אשה שרבה אתו כל הזמן ויהיה לו בית להתחבר איתה שם: (כה) מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה כמו מים קרים לאדם צמא זה מאד טוב וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק כך אדם ששומע שמועה טובה ממקום רחוק זה מאד טוב: (כו) מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת מעין מלא לכלוך ומקום שהמעין יוצא הוא מלוכלך שלא שותים ממנו צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע כך כשהצדיק נופל לפני הרשע לא באים ללמוד ממנו: (כז) אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב לאכול הרבה דבש זה לא טוב כי בסוף זה נמאס לאדם וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד אבל לחקור את כבוד החכמים זה טוב שגורם להם כבוד: (כח) עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה כמו עיר שפרוצה ואין לה חומה אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹכך איש שאין מעצור לדיבורו (הוא לא שמור, שיכשל):
משנת ההלכה
סיכום דיני תועלת
א. דיבור לתועלת אינו לשון הרע מכיון שהוא על מנת לעשות ולכן תנאי ראשון חייב להיות שכוונת הסיפור הנה להביא תועלת ולא לגנות את מי שמספרים עליו. לכן צריך מאד להזהר לדעת את דיני תועלת על בורים ולהיות רגיש ואובייקטיבי לפני שמספרים סיפור לתועלת. ואם אינו אובייקטיבי או שנהנה מסיפור הגנא אסור לספר עד שיעקור רגשות אלו מליבו.
ב. אין לספר כל דבר שאינו ידוע ממקור ראשון ואין לסמוך על עובדות שהושגו מאדם אחר ולכן חשוב לאמת את העובדות לפני דיבור לתועלת.
ג. גם בידיעת הנתונים מקור ראשון צריך לברר שאכן נעשה פה דבר המצדיק התערבות ולכן יש להבין את העובדות ואת הקשרם לששני הצדדים כדי שלא לספר דבר שיש לו צד או הסבר אחר ולכן אין לשפוט בפזיזות אלא לנתח היטב ולברר גם את ההלכה בסיטואציה כזו לפני שקובע הצדק עם מי.
ד. לאחר כל זאת יש לפנות למי שמספרים עליו ולברר מולו את הענין ולנסות להוכיחו או להניאו ממעשיו או עניניו שאינם טובים אלא אם כן ברור מעל לכל ספק שליבון הדברים לא יועיל או שיסכל כליל את השגת התועלת הרצויה.
ה. אין לשנות במאומה את תיאור הדבר שמספרים לתועלת ואין להגזים ביו לטוב ובין לרע אלא יש לדייק היטב הנאמר.
ו. הסיפור מותר רק כשיביא לתוצאה ולתועלת הרצויה אבל אם לא יושג דבר זה אסור לספר.
ז. רק אם התועלת שתושג הרי היא נכונה ומתאימה על פי התורה וההלכה אבל אם התועלת או התוצאה תחרוג מכך אין לספר אלא עליו לפנות לסמכות רבנית שיכולה לטפל בנושא על פי דין תורה וגם אז רק בצורה שמצטרף אליו אדם נוסף בסיפור כדי שתהיה פה עדות גמורה
ח. אין לספר אם אפשר להשיג את התועלת בדרך אחרת ולכן בכל מקום שישנה אפשרות אחרת או מוצא אחר אין לספר
ישנם ארבעה סוגי תועלת
א. לסייע לאדם שעליו מדברים לתועלת שיפור מעשיו או אישיותו או מצבו הכספי וכדומה
ב. לסייע לאלו שמושפעים לרעה בצורה פיזית נפשית או כלכלית מאותו אדם שעליו מספרים או להגיש להם עזרה וכן להגן עליהם מפני פגיעתו בעתיד
ג. לשים קץ למחלוקת שמעורב בה זה שמספרים עליו
ד. לסייע לאחרים ללמוד משגיאותיו של אותו אדם
דוגמאות
שאלה
אם מישהו בא ומספר לי על תוכניותיו "לעקוץ" חברת ביטוח בדרך כזו או אחרת. האם עלי לדווח על כך לחברת הביטוח ולמנוע נזק?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה