מקרא
במדבר פרק יח
(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אִתָּךְ בני קהת תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן הַמִּקְדָּשׁ לשמור שלא יכנסו זרים ישראלים לעזרה במקום האסור להם[1] וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹן כְּהֻנַּתְכֶם שהלוים לא יכנסו במקום בו מותר רק לכהנים[2]:
(ב) וְגַם אֶת אַחֶיךָ מַטֵּה לֵוִי שֵׁבֶט אָבִיךָ פי' אחיך ממטה לוי שהוא שבטו של אביך[3] הַקְרֵב אִתָּךְ וְיִלָּווּ עָלֶיךָ וִישָׁרְתוּךָ וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ לִפְנֵי אֹהֶל הָעֵדֻת:
(ג) וְשָׁמְרוּ מִשְׁמַרְתְּךָ וּמִשְׁמֶרֶת כָּל הָאֹהֶל ישמרו משמרתך שהוא בית קדש הקדשים, ומשמרת כל יתר המשכן, וזה חוץ לקרשי המשכן[4] אַךְ אֶל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ שהם בתוך המשכן שהם המנורה והשלחן ומזבח הזהב.וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִקְרָבוּ אל המזבח. החיצון שהוא מזבח העולה, אף על פי שהוא חוץ לקרשים[5] וְלֹא יָמֻתוּ גַם הֵם גַּם אַתֶּם:
(ד) וְנִלְווּ עָלֶיךָ וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת אֹהֶל מוֹעֵד לְכֹל עֲבֹדַת הָאֹהֶל לפנים מן הקלעים והוא כל החצר וְזָר לֹא יִקְרַב אֲלֵיכֶם:
(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אתם הכהנים אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ המשכן לפנים מן הקרשים[6] וְאֵת מִשְׁמֶרֶת הַמִּזְבֵּחַ וְלֹא יִהְיֶה עוֹד קֶצֶף עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ו) וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֶם מַתָּנָה מתנה הוא לכהנים מה שנתן הקדוש ברוך הוא הלוים להם לעזר, שהרי אם לא היה שהלוים נתונים להם, היו צריכין הכהנים לעשות הכל[7] נְתֻנִים לַיקֹוָק לשם הם מסורים ולא לכהנים[8] לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:
(ז) וְאַתָּה וּבָנֶיךָ אִתְּךָ תִּשְׁמְרוּ אֶת כְּהֻנַּתְכֶם שתהיו מצוים בתמיד בבהמ"ק. בין שיהיה איזה דבר המזבח או איזה דבר מבית לפרכת. חובה על הכהנים להיות מוכנים[9] לְכָל דְּבַר הַמִּזְבֵּחַ וּלְמִבֵּית לַפָּרֹכֶת תשמרו שלא יקרבו הלוים אל כלי הקדש[10]. וַעֲבַדְתֶּם אתם בעצמכם תעבדו אם יביא אחד קרבן לכהן להקריב. לא ימסור לאחר להקל עבודתו ממנו. אלא יעבוד בעצמו[11] עֲבֹדַת מַתָּנָה אֶתֵּן אֶת כְּהֻנַּתְכֶם ואיננה לכם עבודת שעבוד כעבודת עבדי המלכים, אבל עבודת מתנה, גדולה נתתי לכם בה לכבוד ולתפארת מאתי[12] וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת כלומר הזר מהכהנים, כגון חלל ואפילו לוי[13]: ס
(ח) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ בשמחה[14] אֶת מִשְׁמֶרֶת תְּרוּמֹתָי שתשמרם כתיקונן בטהרה התרומות כגון חלה ובכורים[15] חזה ושוק קדשים המורם מן הקדשים ותרומה גדולה ותרומת מעשר[16]לְכָל קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ נְתַתִּים לְמָשְׁחָה לגדולה וכבוד שתאכלם כדרך שהמלכים אוכלים[17] וּלְבָנֶיךָ לְחָק עוֹלָם שיהיה פרנסה להם לעולם[18]:
(ט) זֶה יִהְיֶה לְךָ מִקֹּדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים מקרבנות קדשי קדשים להוציא קדשים קלים שנאכל גם לבעלים[19] מִן הָאֵשׁ ממה שלא הוקרב באש על המזבח[20] כָּל קָרְבָּנָם שהוא קדש קדשים לְכָל מִנְחָתָם קרבן מנחה וּלְכָל חַטָּאתָם וּלְכָל אֲשָׁמָם אֲשֶׁר יָשִׁיבוּ לִי האשם המושב לה' לכהן זהו גזל הגר שאין לו יורשין[21] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים לְךָ הוּא וּלְבָנֶיךָ:
(י) בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים תֹּאכֲלֶנּוּ תאכלנו בקדושה חמורה שלא תנהוג בו מנהג קדשים קלים אלא שיהיה אצלכם קודש קדשים[22]. וי"א שהכונה שיאכלוהו בעזרה ונקרא קודש קדשים כנגד חצר המשכן[23] כָּל זָכָר יֹאכַל אֹתוֹ קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָּךְ:
(יא) וְזֶה לְּךָ תְּרוּמַת מַתָּנָם מה שהבעלים נותנין לכהנים מן הקדשים הקלים שיש לבעלים חלק בהם[24] לְכָל תְּנוּפֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שהרי אלו טעונין תנופה לְךָ נְתַתִּים וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ שעדיין אתך ולא נישאו[25]לְחָק עוֹלָם כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ אפילו עבדים ושפחות[26] יֹאכַל אֹתוֹ:
(יב) כֹּל חֵלֶב יִצְהָר כל המובחר שבשמן וְכָל חֵלֶב תִּירוֹשׁ וכל המובחר ביין וְדָגָן לדעת רש"י ותוס' אינו אלא חמשת המינין. ולשיטת הרמב"ם והיא שיטת גאוני קדמאי דגן משמעו כל דמידגן ונכלל בזה פרי אילן ומיני קטניות לאפוקי ירקות[27] רֵאשִׁיתָם תרומה גדולה שהיא ראשית לכל המתנות[28] אֲשֶׁר יִתְּנוּ לַיקֹוָק לְךָ נְתַתִּים:
(יג) בִּכּוּרֵי כָּל אֲשֶׁר בְּאַרְצָם לדעת רש"י ותוס' ריבה הכתוב יותר מתרומה וחייב בכל שבעת המינים. ולדעת הרמב"ם להיפך דייק הכתוב דוקא שבח הארץ שהוא ז' מינים[29] אֲשֶׁר יָבִיאוּ לַיקֹוָק כמצות הביכורים להעלותם לבית המקדש לְךָ יִהְיֶה כָּל טָהוֹר בְּבֵיתְךָ יֹאכֲלֶנּוּ לומר שרשאי הכהן לקחת הביכורים לביתו:
(יד) כָּל חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל לְךָ יִהְיֶה כל מי מישראל שיחרים סתם שום דבר מנכסיו נאסר לו ולכל ישראל ויהא לכהנים העובדים באותו משמרת[30]:
(טו) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לְכָל בָּשָׂר בבהמה אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיקֹוָק בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה כדין האדם כך דין ההבמה[31] יִהְיֶה לָּךְ אַךְ פָּדֹה תִפְדֶּה אֵת בְּכוֹר הָאָדָם וְאֵת בְּכוֹר הַבְּהֵמָה הַטְּמֵאָה תִּפְדֶּה:
נביא
ירמיה פרק א
טז וְדִבַּרְתִּי מִשְׁפָּטַי אוֹתָם אביא עליהם, את הדין הראוי להם, עַל כָּל רָעָתָם על כל הרעה שעשו, אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי, וַיְקַטְּרוּ לֵאלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְמַעֲשֵׂי יְדֵיהֶם:
יז וְאַתָּה תֶּאְזֹר מָתְנֶיךָ שים "אֵזוֹר" חגורה במתניךָ. (ענין זריזות לתפקיד). וְקַמְתָּ וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי אֲצַוֶּךָּ, אַל תֵּחַת מִפְּנֵיהֶם אל תפחד מהם ואל תתחנף להם. פֶּן אֲחִתְּךָ לִפְנֵיהֶם שאם תפחד, אשבור אותך לפניהם.
יח וַאֲנִי הִנֵּה נְתַתִּיךָ הַיּוֹם לְעִיר מִבְצָר אחזק אותך לפניהם, כְּעיר בצורה השמורה בפני אויבים, וּלְעַמּוּד בַּרְזֶל וכְּעמוד ברזל, וּלְחֹמוֹת נְחֹשֶׁת וכְּחוֹמַת עיר העשויה מנחושת, עַל כָּל הָאָרֶץ, לְמַלְכֵי יְהוּדָה ולא לבד כנגד מלכיהם שמגאותם שונאים מוסר עפ"י הרוב אלא גם לְשָׂרֶיהָ, לְכֹהֲנֶיהָ שמוטל עליהם להורות דעה את העם וּלְעַם הָאָרֶץ:
יט וְנִלְחֲמוּ אֵלֶיךָ עמך וְלֹא יוּכְלוּ לָךְ לא יצליחו נגדך, כִּי אִתְּךָ אֲנִי נְאֻם יְקֹוָק ,לְהַצִּילֶךָ:
ירמיה פרק ב
א וַיְהִי דְבַר יְקֹוָק אֵלַי לֵאמֹר:
ב הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְקֹוָק אם הייתם שבים אלי תאוותי לרחם עליכם כי זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אני זוכר את החסד שעשו ישראל, כשהיו כְּ "נערה", בתחילת היותם לעם כשיצאו ממצרים. אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ זכרתי את אהבתי לישראל,כשהיו כְּכַלָה בזמן מתן תורה, לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה במדבר מקום שממה, שלא זורעים בו:
ג קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַיְקֹוָק ישראל מובדלים משאר האומות, כעם יְקֹוָק וכתרומה שאינה נאכלת לזר. רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כראשית התבואה (תרומה גדולה), המופרשת משאר התבואה, וניתנת לכהן כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ,רָעָה תָּבֹא אֲלֵיהֶם נְאֻם יְקֹוָק הגויים האוכלים ומציקים לישראל, יענשו על אשמתם זו, ותבוא עליהם רעה.
ד שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק בֵּית יַעֲקֹב וְכָל מִשְׁפְּחוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל:
ה כֹּה אָמַר יְקֹוָק מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל איזה עָוֶל מצאו אבותיכם בי (ביְקֹוָק ) כִּי רָחֲקוּ מֵעָלָי שבגללו, התרחקו ממני. וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי הַהֶבֶל הלכו אחר הע"ז, שהיא הבל, וַיֶּהְבָּלוּ עד שהם עצמם חשובים כהבל.
ו וְלֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְקֹוָק בזמן שבאו הצרות, לא בקשו את יְקֹוָק שתמיד הטיב להם הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, הַמּוֹלִיךְ אֹתָנוּ בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ עֲרָבָה מישור, וְשׁוּחָה ארץ מלאה בורות. (משל לצרות ומכשולים) בְּאֶרֶץ צִיָּה שממה. וְצַלְמָוֶת צל מָוֶת. בְּאֶרֶץ לֹא עָבַר בָּהּ אִישׁ, וְלֹא יָשַׁב אָדָם שָׁם:
ז וָאָבִיא אֶתְכֶם אֶל אֶרֶץ הַכַּרְמֶל ארץ שדות וכרמים לארץ ישראל. לֶאֱכֹל פִּרְיָהּ וְטוּבָהּ, וַתָּבֹאוּ וַתְּטַמְּאוּ אֶת אַרְצִי, וְנַחֲלָתִי ארץ ישראל שַׂמְתֶּם לְתוֹעֵבָה בע"ז שעבדו ישראל.
ח הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה יְקֹוָק לא בקשו את יְקֹוָק וְתֹפְשֵׂי הַתּוֹרָה, לֹא יְדָעוּנִי הסנהדרין ולומדי תורה לא בקשו לדעת את יְקֹוָק , וְהָרֹעִים פָּשְׁעוּ בִי המלכים מרדו ביְקֹוָק , וְהַנְּבִיאִים נִבְּאוּ בַבַּעַל נביאי שקר, נִבְּאו בשם הבעל, וְאַחֲרֵי לֹא יוֹעִלוּ הָלָכוּ הלכו אחר ע"ז שלא מועילה.
ט לָכֵן עֹד אָרִיב אִתְּכֶם נְאֻם יְקֹוָק , אדבר אתכם עוד דברי ריב ותוכחה וְאֶת בְּנֵי בְנֵיכֶם אָרִיב אשלח את נביאַי, להתווכח אתכם ועם בניכם, על מעשיכם הרעים.
י כִּי עִבְרוּ אִיֵּי כִתִּיִּים וּרְאוּ לכו עד אִיֵי כִּתִּיִים, וראו, וְקֵדָר, שִׁלְחוּ ולקֵדָר שִילְחוּ שליחים,וְהִתְבּוֹנְנוּ מְאֹד, והתבוננו היטב, וּרְאוּ הֵן הָיְתָה כָּזֹאת האם היה כדבר הזה ?! כי הנה היושבים באהלים ונוסעים ממקום למקום כבני קדר בקל יותר שימירו יראתם כמו שהם ממירים מקום מושבם כפעם בפעם, ואעפ"כ לא ימירו אליליהם
יא הַהֵימִיר גּוֹי אֱלֹהִים האם החליף עַם את הע"ז שלו בע"ז אחרת ?! וְהֵמָּה לֹא אֱלֹהִים ואף שהע"ז, אינה אלוקים חיים, בכל זאת לא החליפו אותה! וְעַמִּי, הֵמִיר כְּבוֹדוֹ החליף את יְקֹוָק ית', שהוא אלוקים חיים, בְּלוֹא יוֹעִיל בע"ז, שלא מועילה לכלום!
כתובים
משלי פרק כה
(א) גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה מכאן שלמה ממשיך לדבר אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה שאת דברי שלמה סדרו וכתבו אנשי חזקיהו המלך: (ב) כְּבֹד אֱלֹהִים הַסְתֵּר דָּבָר את כבוד ה' צריך להסתיר שא"א להשיג את כולו וּכְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר ואת כבוד המלכים צריך לחקור שאפשר להשיג אותו ואם ישבחו אותו פחות מכבודו מזלזלים במלך: (ג) שָׁמַיִם לָרוּם וָאָרֶץ לָעֹמֶק כמו שא"א לדעת מה יש מעל השמים ובעומק הארץ וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר כך א"א לדעת מה בלב המלך שחושב על מאד הרבה דברים: (ד) הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף כשיסיר את הפסולת מהכסף וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי אז יצא לצורף כלי (שיוכל לעשות כלי טוב): (ה) הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ כשיסיר את הרשע מלפני המלך (שלא יפתנו לעשות רשע) וְיִכּוֹן בַּצֶּדֶק כִּסְאוֹ ויתקיים על ידי הצדק כסא המלוכה: (ו) אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ אל תכבד עצמך לפני המלך וּבִמְקוֹם גְּדֹלִים אַל תַּעֲמֹד ואל תעמוד במקום החשובים: (ז) כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ עֲלֵה הֵנָּה כי יותר טוב שיגידו לך לעלות למקום חשוב מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ שהשר והחשוב ישפיל אותך לרדת ועיניך יראו השפלה: (ח) אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר אל תמהר לריב (אפילו שאתה חושב שאתה צודק) פֶּן מַה תַּעֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָהּ אולי מה תעשה בסוף בְּהַכְלִים אֹתְךָ רֵעֶךָ שחבירך יבייש אותך (שיראו שהוא צדק במריבה.): (ט) רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ אפילו אם אתה צריך לריב עם חברך, תריב איתו, אבל... וְסוֹד אַחֵר אַל תְּגָל אל תגלה במריבה סודות של אדם אחר (לבזות אבותיו קרוביו): (י) פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ אולי יתעב אותך מי שישמע אותך מבזה אחרים וְדִבָּתְךָ לֹא תָשׁוּבואת השם רע שהוצאת לא תוכל לחזור בך: (יא) תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף כמו תפוחי זהב מצופים בכסף שמי שמסתכל טוב רואה את הזהב דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו כך מי שמדבר דבר על כל צדדיו (שיש לדבר כמה משמעויות דבר פשוט ודבר עמוק): (יב) נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם כמו נזם זהב ותכשיט מזהב מיוחד מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת כך חכם שמוכיח למי ששומע זה מאד יפה: (יג) כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר כמו הקור של שלג בימי הקיץ שזה גורם לאדם הנאה גדולה צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו כך שליח שנאמן למשלח ועושה שליחותו גורם הנאה גדולה וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיבומשמח את נפש המשלח: (יד) נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן כשיש עננים ורוח, ולא יורד גשם (זה בגלל) אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר איש מתפאר שיתן ובסוף לא נותן (מדה כנגד מדה, שנראה שמגיע ובסוף לא מגיע.):
משנת ההלכה
רכילות לתועלת
א. א"ג שגילוי סודות הינו אסור משום אבק רכילות במקום בו יש תועלת. למשל מניעת נזק חובה על האדם לגלות לנידון
ב. לפיכך בחור המועמד לשידוך שמגלה לחבירו בסוד שיש לו מחלה כרוני רצונית או איזה שהוא פגם גנטי. אע"ג שמבקש הוא בצורה מפורשת שהדבר יישמר בסוד מחובתו של החבר לדאוג לכך שהצד השני יידע על כך ואין זכות לדרוש ולבקש שמירה על סודיות במקום בו ההלכה מייבת את הגילוי הנאות.
ג. והרי זה דומה למצב בו אדם מספר לחביו בסוד על כך שהוא הולך לגרום נזק לאדם שלישי שמחובתו של החבר לדווח לאדם השלישי על כוונת חבירו ואינו רשאי לדרוש שמירה על סודיות.
ד. הלכה זו יכולה להתבטאות גם במקום עבודה למשל רופא שיודע על מחלה כרונית או פגם גנטי של מטופלו המועמד לשידוך לכאורה מוטלת עליו חובת הדיווח חמד שנגד כדי שלא יוזקו ועל זה נאמר "לא תעמוד על דם רעך" (ויקרא יט, טז). וה"ה פסיכולוג או מחנך ודע על מצב נפשי או רוחני מסויים לכאורה מוטלת עליו חובת הדיווח. אמנם במקרים אלו יש להתייעץ עם מורה הוראה מוסמך ובמיוחד שעל ידי גילוי פרטים אלו עלול הרופא המחנך או המטפל להפסיד את פרנסתו ושמו הטוב מכיון שמחויב הוא לשמירת סודיות ביחס ללקוחותיו.
ה. אמנם אין ספק שעליו לעשות כל שביכולתו לדאוג שהמטופל יידע שחובתו המוסרית האנושית היא לספר על בעיותיו לצד שכנגד כדי שלא לגרום להם נזקים.
ו. אסור למורה לספר סוד שגילה לו תלמידו ואפילו להוריו של התלמיד אסור לו לספר אלא אם כן ברור לו שיש בדבר תועלת חינוכית או מניעת נזק עתידי וגם אז מותר הדבר רק בכפוף לדיני תועלת.
ז. וכל שכן שאין שום היתר למורה לספר למנהל או לרב בישיבה לספר לראש הישיבה על מצב תלמיד מסויים אלא אם כן הדבר הוא לתועלת חינוכית או מניעת נזק עתידי גם אם התלמיד לא ביקש לשמור את הדבר בסוד.
ח. ולפיכך יש להיזהר מאד בישיבות צוות במוסדות חינוכיים או מוסדות רפואיים שלא לספק פרטים או לספר על התלמידים או המטופלים וודאי שאין לדון במצבם אלא אם כן יש בדבר תועלת ברורה.
ט. ישנם מצבים נוספים שבהם יכול בקלות להגרר ללשון הרע רכילות והוצאת שם בהרגשה כילו הדבר לתועלת למשל באסיפת ועד בית יש להזהר מאד שלא לדבר רע על אף אחד מהדיירים אלא אם כן ישנה תועלת ברורה
י. וכן אדם בעל נכסים המשכיר שטחים או דירות לאחרים יש מאד מאד להזהר שלא לדבר על הדיירים עם אנשים אחרים אלא אם כן יש בשדבר תועלת ברורה.
[1] שפתי כהן
[2] שפתי כהן
[3] אבע"ז
[4] ספורנו
[5] ספורנו
[6] ספורנו
[7] גור אריה
[8] חזקוני
[9] העמק דבר
[10] ר' יוסף בכור שור
[11] העמק דבר
[12] רמב"ן
[13] רבינו בחיי
[14] ת"י
[15] ת"י
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] רש"י העמק דבר
[18] העמק דבר
[19] אבע"ז
[20] רש"י
[21] רשב"ם
[22] רמב"ן
[23] רש"י רבינו בחיי
[24] ספורנו
[25] משך חכמה
[26] העמק דבר
[27] העמק דבר
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] העמק דבר
[30] רבינו בחיי
[31] ת"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה