פרשת פינחס יום ב'

מקרא

במדבר פרק כו

(טו) בְּנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם לִצְפוֹן מִשְׁפַּחַת הַצְּפוֹנִי לְחַגִּי מִשְׁפַּחַת הַחַגִּי לְשׁוּנִי מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּנִי:

(טז) לְאָזְנִי הוא אצבון המוזכר בפ' ויגש[1] מִשְׁפַּחַת הָאָזְנִי לְעֵרִי מִשְׁפַּחַת הָעֵרִי:

(יז) לַאֲרוֹד מִשְׁפַּחַת הָאֲרוֹדִי לְאַרְאֵלִי מִשְׁפַּחַת הָאַרְאֵלִי:

(יח) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי גָד לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס

(יט) בְּנֵי יְהוּדָה עֵר וְאוֹנָן וַיָּמָת עֵר וְאוֹנָן בחטאם[2] בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:

(כ) וַיִּהְיוּ בְנֵי יְהוּדָה לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי לְפֶרֶץ מִשְׁפַּחַת הַפַּרְצִי לְזֶרַח מִשְׁפַּחַת הַזַּרְחִי:

(כא) וַיִּהְיוּ בְנֵי פֶרֶץ בני פרץ נחלקו לשלש משפחות האחת נקראת על שמו והשתיים על חצרון וחמול[3] לְחֶצְרֹן מִשְׁפַּחַת הַחֶצְרֹנִי לְחָמוּל מִשְׁפַּחַת הֶחָמוּלִי:

(כב) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יְהוּדָה לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשָּׁה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס

(כג) בְּנֵי יִשָּׂשכָר לְמִשְׁפְּחֹתָם תּוֹלָע מִשְׁפַּחַת הַתּוֹלָעִי לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי:

(כד) לְיָשׁוּב מִשְׁפַּחַת הַיָּשׁוּבִי הוא יוב וקורא אותו ישוב בשביל שבעלי ישיבה היו[4] לְשִׁמְרֹן מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְרֹנִי:

(כה) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת יִשָּׂשכָר לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת: ס

(כו) בְּנֵי זְבוּלֻן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְסֶרֶד מִשְׁפַּחַת הַסַּרְדִּי לְאֵלוֹן מִשְׁפַּחַת הָאֵלֹנִי לְיַחְלְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְלְאֵלִי:

(כז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַזְּבוּלֹנִי לִפְקֻדֵיהֶם שִׁשִּׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: ס

(כח) בְּנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם מְנַשֶּׁה וְאֶפְרָיִם הקדים מנשה לאפרים כיון שעכשיו שמדבר בחלוקת הארץ הקדים אלו שמניינם מרובה ומנשה מרובה מאפרים ולעיל פ' במדבר הקדים אפרים כיון שהוא ראש הדגל שם[5]:

(כט) בְּנֵי מְנַשֶּׁה לְמָכִיר מִשְׁפַּחַת הַמָּכִירִי וּמָכִיר הוֹלִיד אֶת גִּלְעָד לְגִלְעָד מִשְׁפַּחַת הַגִּלְעָדִי בני מכיר נחלקו לח' משפחות אחת נקראת על שמו והאחרת על שם גלעד והשש על ששה מבניו של גלעד[6]:

(ל) אֵלֶּה בְּנֵי גִלְעָד אִיעֶזֶר מִשְׁפַּחַת הָאִיעֶזְרִי לְחֵלֶק מִשְׁפַּחַת הַחֶלְקִי:

(לא) וְאַשְׂרִיאֵל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי וְשֶׁכֶם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁכְמִי:

(לב) וּשְׁמִידָע מִשְׁפַּחַת הַשְּׁמִידָעִי וְחֵפֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶפְרִי:

(לג) וּצְלָפְחָד בֶּן חֵפֶר לֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים כִּי אִם בָּנוֹת וְשֵׁם בְּנוֹת צְלָפְחָד מַחְלָה וְנֹעָה חָגְלָה מִלְכָּה וְתִרְצָה:

(לד) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת מְנַשֶּׁה יאיר בן מנשה לא חשיב, לפי שרש"י פירש לקמן סוף מטות על ויקרא אתהן חות יאיר, לפי שלא היו לו בנים קראן בשמו לזכרון, ולכך כאן שחשיב משפחות לא חשיב יאיר[7] וּפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת: ס

(לה) אֵלֶּה בְנֵי אֶפְרַיִם לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּתֶלַח מִשְׁפַּחַת הַשֻּׁתַלְחִי לְבֶכֶר מִשְׁפַּחַת הַבַּכְרִי לְתַחַן מִשְׁפַּחַת הַתַּחֲנִי:

(לו) וְאֵלֶּה בְּנֵי שׁוּתָלַח לְעֵרָן מִשְׁפַּחַת הָעֵרָנִי בני שותלח נחלקו לשתי משפחות אחת נקראת על שמו ואחת על עירן[8]:

(לז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אֶפְרַיִם לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת אֵלֶּה בְנֵי יוֹסֵף לְמִשְׁפְּחֹתָם: ס

(לח) בְּנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֶלַע מִשְׁפַּחַת הַבַּלְעִי לְאַשְׁבֵּל מִשְׁפַּחַת הָאַשְׁבֵּלִי לַאֲחִירָם הוא אחי שירד למצרים ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו נקרא אחירם[9] מִשְׁפַּחַת הָאֲחִירָמִי:

(לט) לִשְׁפוּפָם הוא מופים על שם שהיה יוסף שפוף בין האומות מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּפָמִי לְחוּפָם הוא חופים[10] מִשְׁפַּחַת הַחוּפָמִי:

(מ) וַיִּהְיוּ בְנֵי בֶלַע אַרְדְּ וְנַעֲמָן בני בלע נחלקו לשלש משפחות אחת נקראת על שמו והשתים על ארד ונעמן[11] מִשְׁפַּחַת הָאַרְדִּי לְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי:

(מא) אֵלֶּה בְנֵי בִנְיָמִן לְמִשְׁפְּחֹתָם ומתו מבניו של בנימין חמשה בכר גרא ונעמן ראש וארד וחמש משפחות משבט בנימין בטלו ונשתיירו לו שבע משפחות החמש מחמש בניו והשתים משני בני בניו[12] וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת: ס

(מב) אֵלֶּה בְנֵי דָן לְמִשְׁפְּחֹתָם לְשׁוּחָם מִשְׁפַּחַת הַשּׁוּחָמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת דָּן לְמִשְׁפְּחֹתָם:

(מג) כָּל מִשְׁפְּחֹת הַשּׁוּחָמִי לִפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: ס

(מד) בְּנֵי אָשֵׁר לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה לְיִשְׁוִי מִשְׁפַּחַת הַיִּשְׁוִי לִבְרִיעָה מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי:

(מה) לִבְנֵי בְרִיעָה לְחֶבֶר מִשְׁפַּחַת הַחֶבְרִי לְמַלְכִּיאֵל מִשְׁפַּחַת הַמַּלְכִּיאֵלִי בני בריעה נחלקו לשלש משפחות אחת נקראת על שמו ושתיים על חבר ומלכיאל[13]:

(מו) וְשֵׁם בַּת אָשֵׁר שָׂרַח בת אשתו היתה ובגלל מעשיה הטובים מנאה כאן[14]:

(מז) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי אָשֵׁר לִפְקֻדֵיהֶם שְׁלֹשָׁה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת: ס

(מח) בְּנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְיַחְצְאֵל מִשְׁפַּחַת הַיַּחְצְאֵלִי לְגוּנִי מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי:

(מט) לְיֵצֶר מִשְׁפַּחַת הַיִּצְרִי לְשִׁלֵּם מִשְׁפַּחַת הַשִּׁלֵּמִי:

(נ) אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם וּפְקֻדֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת סכום כולם חוץ משבט לוי חמישים ושבע משפחות כיצד בדגל תימנה ארבעה לראובן חמש לשמעון שבע לגד דגל מזרחה חמש ליהודה ארבע ליששכר שלש לזבולון דגל ימה שמונה למנשה ארבע לאפרים שבע לבנימין דגל צפונה אחת לדן חמש לאשר ארבע לנפתלי[15]:

(נא) אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: פ

נביא

ירמיה פרק ט

טז כֹּה אָמַר יְקֹוָק  צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ  ברעה שתבוא. (על פי דברי) וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה  וקראו לנשים המקוננות  ויבואו לקונן. וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ  וְתָבוֹאנָה  ואל החכמות בְּלקוֹנֵן קִינות  ויבואו לקונן:

יז  וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי  וימהרו לשאת עלינו קינות. וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה וְעַפְעַפֵּינוּ יִזְּלוּ מָיִם  ומאישון העין יזלו הדמעות:

יח כִּי קוֹל נְהִי נִשְׁמַע מִצִּיּוֹן  אֵיךְ שֻׁדָּדְנוּ שֻׁדָּדְנוּ  קול היללה יאמר: "איך שדדו אותנו האוייבים"! בֹּשְׁנוּ מְאֹד כִּי עָזַבְנוּ אָרֶץ כִּי הִשְׁלִיכוּ מִשְׁכְּנוֹתֵינוּ  השליכו אותנו מבתינו:

יט כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים דְּבַר יְקֹוָק  וְתִקַּח אָזְנְכֶם דְּבַר פִּיו  תשמע האוזן  דבר פיו של יְקֹוָק  (שביד הנביא) וְלַמֵּדְנָה בְנוֹתֵיכֶם נֶהִי וְאִשָּׁה רְעוּתָהּ קִינָה  ולמדו אשה את בנותיהָ וחברותיהָ  לקונן קינות:

כ  כִּי עָלָה מָוֶת בְּחַלּוֹנֵינוּ בָּא בְּאַרְמְנוֹתֵינוּ  המָוֶת  עלה ונכנס מהחלון  לארמונותינו. לְהַכְרִית עוֹלָל מִחוּץ  להרוג התנוקות שבחוץ. בַּחוּרִים מֵרְחֹבוֹת  והבחורים שברחובות:

כא דַּבֵּר כֹּה נְאֻם יְקֹוָק   תאמר: "כה אמר יְקֹוָק  ". וְנָפְלָה נִבְלַת הָאָדָם כְּדֹמֶן עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וּכְעָמִיר מֵאַחֲרֵי הַקֹּצֵר  פגרי ההרוגים יפלו בשדה, כדומן, כזבל (שלא נאסף  משום שאין בו ערך), וכעוֹמֶר שמאחרי הקוצר  שלא חוזר לקחתו. וְאֵין מְאַסֵּף  ולא יאספו הפגרים  לקבורה:

כב כֹּה אָמַר יְקֹוָק  אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְאַל יִתְהַלֵּל הַגִּבּוֹר בִּגְבוּרָתוֹ אַל יִתְהַלֵּל עָשִׁיר בְּעָשְׁרוֹ:

כג כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל הַשְׂכֵּל וְיָדֹעַ אוֹתִי  ראוי להלל, רק את ההשכלה בידיעת יְקֹוָק . כִּי אֲנִי יְקֹוָק  עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ  להשכיל ולידע  שיְקֹוָק   הוא שעושה החסד, המשפט והצדקה בארץ. (וכך עלינו לנהוג  והיא ידיעת יְקֹוָק [16]) כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי נְאֻם יְקֹוָק   והשכלה זו, בדרכי הנהגת יְקֹוָק , (ושאף אנו נעשה חסד, משפט וצדקה) היא לבדה  בעלת ערך, כי רק בה  חפצתי שתשכילו:

כד הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק  וּפָקַדְתִּי  אזכור להעניש. עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה  את הנימולים (בנ"י) ואת הערלים (הגויים):

כה עַל מִצְרַיִם וְעַל יְהוּדָה וְעַל אֱדוֹם וְעַל בְּנֵי עַמּוֹן וְעַל מוֹאָב וְעַל כָּל קְצוּצֵי פֵאָה  הַיּשְׁבִים בַּמִּדְבָּר  על כל היושבים  בקצה הפאה שבמדבר (פאה  קצה) כִּי כָל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים  ערלי בשר. וְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל עַרְלֵי לֵב  ולכן אעניש אותם:         

ירמיה פרק י

א  שִׁמְעוּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק  עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל:

ב  כֹּה אָמַר יְקֹוָק  אֶל דֶּרֶךְ הַגּוֹיִם אַל תִּלְמָדוּ  מדרכם הרעה. וּמֵאֹתוֹת הַשָּׁמַיִם אַל תֵּחָתּוּ  ואל תפחדו מאותות השמים. (כגון: שהחמה והמאורות לוקין  סימן רע לעולם) כִּי יֵחַתּוּ הַגּוֹיִם מֵהֵמָּה  שרק הגויים פוחדים מהם:

ג   כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים הֶבֶל הוּא  שחוק הגויים  לעבוד ע"ז  דבר הבל הוא. כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ  עץ הע"ז  נכרת מעצי היער. מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד  הע"ז  עשויה ע"י האומן בכלי אומנותו. (מעצד  מסור):

ד  בְּכֶסֶף וּבְזָהָב  יְיַפֵּהוּ  יְיַפֶּה  את הע"ז שלו. בְּמַסְמְרוֹת וּבְמַקָּבוֹת יְחַזְּקוּם  וְלוֹא יָפִיק  במסמרים ובפטיש, יחזק הע"ז  שלא תפול לארץ:

ה  כְּתֹמֶר מִקְשָׁה הֵמָּה וְלֹא יְדַבֵּרוּ  הע"ז, חשובה, כמו צורת תמר, הנעשית ע"י הקשַת הפטיש  על המתכת. נָשֹוֹא יִנָּשֹוּא  כִּי לֹא יִצְעָדוּ  צריכים לשאת את הע"ז  כי לא יכולה לצעוד לבדה. אַל תִּירְאוּ מֵהֶם כִּי לֹא יָרֵעוּ וְגַם הֵיטֵיב אֵין אוֹתָם  אל תפחדו מהע"ז, שאין בה כוח, להֵטיב או להרע:

כתובים

מאמרי חז"ל על איוב

בו ביום דרש ר' יהושע בן הורקנוס לא עבד איוב את הקדוש ברוך הוא אלא מאהבה ... אמר רבי יהושע מי יגלה עפר מעיניך רבן יוחנן בן זכאי שהיית דורש כל ימיך שלא עבד איוב את המקום אלא מיראה והלא יהושע תלמיד תלמידך למד שמאהבה עשה (סוטה פרק ה, ה)

איזהו סייג שעשה איוב לדבריו הרי הוא אומר איש תם וישר וירא אלקים וסר מרע (איוב א' א') מלמד שהרחיק איוב את עצמו מדבר המביא לעבירה ומן הכיעור ומן הדומה לכיעור (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ב) וכן הוא אומר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה (שם ל"א א') ומה אם בתולה שאדם מותר להשיאה לו ולבנו ולבן בנו ולבן אחותו והיא מותרת להנשא לכל אדם שתחפוץ לא הייתי מסתכל בה ק"ו על אשת איש (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק מג)

מה תלמוד לומר איש תם וישר אלא מלמד שיצא איוב מהול (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז)

יהי ביתך פתוח לרוחה כיצד מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לצפון ולדרום ולמזרח ולמערב כגון איוב שעשה ד' פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ד' פתחים לביתו כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון יכנס כדרכו הבא מן הדרום יכנס כדרכו וכן לכל רוח לכך עשה איוב ארבעה פתחים לביתו. (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ז)

ויהיו עניים בני ביתך ולא בני ביתך ממש אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלין ושותין בתוך ביתו של איוב וכשנפגשו זה בזה אמר אחד לחבירו מאין אתה בא מתוך ביתו של איוב ולאן אתה הולך לביתו של איוב. וכשבא עליו ההוא פורענות גדול אמר לפני הקב"ה רבונו של עולם לא הייתי מאכיל רעבים ומשקה צמאים שנאמר ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה (איוב ל"א ט"ז) ולא הייתי מלביש ערומים שנאמר ומגז כבשי יתחמם (שם שם כ'). אעפ"כ אמר לו הקב"ה לאיוב איוב עדיין לא הגעת לחצי שיעור של אברהם. אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך את שדרכו לאכול פת חטים האכלתו פת חטים את שדרכו לאכול בשר האכלתו בשר את שדרכו לשתות יין השקיתו יין. אבל אברהם לא עשה כן אלא יוצא ומהדר בעולם וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין. ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין (ארמונות) גדולים על הדרכים והניח [שם] מאכל ומשקה וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים לפיכך נעשית לו נחת רוח. וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם (מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ב)

... הרואה ספר תהלים - יצפה לחסידות, משלי - יצפה לחכמה, איוב - ידאג מן הפורענות. ברכות דף נז:)

א"ר יוחנן: דורו של איוב שטוף בזמה היה, שנאמר: הן אתם כולכם חזיתם ולמה זה הבל תהבלו, (שם)

א"ר יוחנן: גדול הנאמר באיוב יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב: (בראשית כ"ב) כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, ובאיוב כתיב: (איוב א') איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע. מאי וסר מרע? א"ר אבא בר שמואל: איוב וותרן בממונו היה, מנהגו של עולם - נותן חצי פרוטה לחנוני, איוב ויתרה משלו. מאי "מעשה ידיו ברכת" א"ר שמואל בר רב יצחק: כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. מאי "ומקנהו פרץ בארץ" א"ר יוסי בר חנינא: מקנהו של איוב פרצו גדרו של עולם, מנהגו של עולם - זאבים הורגים העזים, מקנהו של איוב - עזים הורגים את הזאבים (בבא בתרא)

איוב מקלל יום לידתו וליל עיבורו זהו שכתוב (איוב ג) יאבד יום אולד בו והלילה אמר וגו', א"ר מרינוס בר הושעיה אמר איוב הלואי היתה אמי נדה בשעה שבא להזדקק לה (בראשית רבה פרשת תולדות פרשה סד)

דברי הראשונים על איוב

 היה מבני בניו של נחור אחי אברהם והקרוב אלי שהיה מבני עשו והעניין מוכיח בארץ עוץ כמו שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ ... והנה לא מצאנו איוב אחר כתוב בספרי הקדש והאומר שהוא יובב בן זרח מבצרה שמא בחלום ראה זה כי אין לו על מה ישען לא על דברי הנביאים ולא על מה שהעתיקו חכמינו ז"ל (אבן עזרא איוב פרק א פסוק א)

היה איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע עלה והצליח מאד בקניינים המדומים כמו קנין ההון והבנים והיו בניו מתנהגים באופן שלם לפי ההנהגה המדינית בדרך שתשלם האחוה והאהבה ביניהם ולזה היו אוכלים יחד תמיד כדי שיתאגדו ויתחברו יותר ביניהם והנה איוב ליראתו השם יתברך היה מקדש אותם מז' ימים לז' ימים והיה דואג שילכו בדר הישרה והראויה ואחר כן היה מקריב קרבנות עליהם ליראתו שמא חטאו. וזכר שכבר הגיע מתום זה האיש ויושרו עד שעם אשר הסיתה אותו אשתו לבלתי החזיק בתומתו והוכח במכאובות חזקים לא חטא בכל זה בשפתיו אלא שכבר ארז"ל שבמחשבתו היה נבוך ומבולבל כמו שהוכיח בסוף העניין ארז"ל בשפתיו הוא דלא חטא אבל בלבו חטא (רלב"ג איוב פרק א פסוק א)

משנת ההלכה

שבעה עשר בתמוז

חמש פורעניות באותו היום

חמשה דברים רעים ארעו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות הראשונות, ברדת משה מן ההר וראה את העגל והמחולות, כמפורש בתורה; וזה היה בי"ז בתמוז; בוטל התמיד מלהקריב בבית ראשון שכבר לא מצאו הכהנים כבשים להקריב; הובקעה העיר, בחורבן בית שני; שרף אפוסטמוס הרשע את התורה; הועמד צלם בהיכל:

גם בחורבן בית ראשון הובקעה העיר בתמוז, בתשיעי בו. אך מכיון שאין להטריח את הציבור יותר מדי, אין קובעין שני ימי צום סמוכים זה לזה, לכך קבעוהו ביום י"ז בתמוז - לפי שחורבן בית שני חמור לנו יותר:

ובירושלמי אמרו, שגם בחורבן בית ראשון הובקעה העיר בי"ז בתמוז אלא שמפני הצרות האיומות שהיו אז, נתקלקלו להם החשבונות וחשבו כי היה הדבר בתשעה בתמוז:

השנה חל י"ז בתמוז מחר יום שלישי.

ימי בין המצרים מתחילים מיד בליל שבעה עשר בתמוז ולפיכך אין לשמוע מוזיקה לברך שהחיינו להסתפר או להתגלח כבר מיום שני בלילה (אור ליום שלישי).

דיני תענית שבעה עשר בתמוז

       א.       הקלו בצום י"ז בתמוז (וכן הדין בצום גדליה ועשרה בטבת) שלא קבלוהו אלא מתחילת היום, כלומר משעלה עמוד השחר; אך לא בלילה שלפניו. ולכן בלילה מותר לאכול ולשתות. אמנם מי שרוצה לקום קודם עלות השחר כדי לאכול, צריך להתנות קודם לכתו לישון שדעתו לקום לאכול. וצריך לסיים לאכול חצי שעה קודם עמוד השחר.

        ב.        חולה, אפילו אין בו סכנה אלא צריך לנוח במיטתו מחמת חוליו, פטור מלהתענות. וכדאי לעשות שאלת חכם. 

         ג.         נשים עוברות אם יכולות צריכות לנסות להתחיל לצום, אמנם אם מרגישות חולשה, סחרחורת, בחילות וכדומה ,יפסיקו מיד לצום. ומי שיודעת שאינה צמה בקלות אין לה לצום, ואין להחמיר. ועכ"פ כדאי לעשות בכל ענין שאלת חכם.

        ד.        נשים מניקות, אם התינוק אינו מקבל שום תוספות מלבד ההנקה, לא תצומנה, ואם התינוק ניזון גם מדברים אחרים, צריכה לנסות לצום, ודינם כעוברות. ועכ"פ תעשה שאלת חכם.

       ה.       גם הפטורים מלצום, אסור להם להתענג ביום זה באכילה ושתיה במאכלים משובחים, רק יאכלו כפי הצריך להם. וכן הקטנים שיש להם דעת להתאבל, אף על פי שפטורים מתענית, מכל מקום ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף, מאכלים פשוטים, כדי שיתאבלו עם הציבור.

         ו.         מי שצריך לעבוד עבודה פיזית ביום הצום, וחושש שמא לא יוכל לצום, ינסה לדחות את עבודתו ליום אחר, ואם אינו יכול מותר לו לעבוד, ויצום כמה שיכול, ואם נחלש מחמת עבודתו וחייב לאכול ולשתות, הרי הוא כחולה ומותר לו. ועכ"פ יעשה שאלת חכם.

         ז.         מי שבטעות אכל או שתה עליו להמשיך לצום כרגיל.

       ח.       אין לשטוף את הפה ולצחצח שיניים ביום הצום. אמנם מי שמצטער יכול להשתמש במי פה, אם הם מרים או חריפים, ואינם ראויים לשתייה. ומי שסובל מאד יכול לשטוף את במים ויזהר מאד שלא לבלוע.

        ט.       אין בצום זה איסור ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל. אף על פי כן אדם בריא, אם בעל נפש הוא, יחמיר ברחיצה וסיכה, אך לא בנעילת הסנדל שלא יראה מגוחך.

         י.         קורין 'ויחל' בשחרית ובמנחה.

      יא.     במנחה בתפילת שמונה עשרה בלחש אומרים 'עננו' ב'שומע תפלה', ומנהג הספרדים לאומרו גם בשחרית .

      יב.      כל יחיד אומר 'עננו' במנחה אפילו אינו גומר התענית עד הערב. אבל אם כבר אכל, אינו אומר 'עננו'. וכן לא יעלה לתורה מפני שהקריאה היא של תענית והוא אינו מתענה. אבל אם נקרא לעלות, עולה מפני כבוד התורה.

---

[1] רש"י

[2] ת"י

[3] חזקוני

[4] בעל הטורים

[5] חזקוני

[6] חזקוני

[7] משך חכמה

[8] חזקוני

[9] רש"י

[10] חזקוני

[11] חזקוני

[12] חזקוני

[13] חזקוני

[14] ת"א

[15] חזקוני

[16] ע"ע להלן פרק כב' פס' טז': "דָּן דִּין עָנִי וְאֶבְיוֹן אָז טוֹב,
    הֲלוֹא הִיא הַדַּעַת אֹתִי נְאֻם יְקֹוָק  "!