מקרא
במדבר פרק כד
(יח) וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה לחיות ולעופות המדבר, כאמרו וירשוה קאת וקפוד וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר לישראל, שהוא מכלל קיני קניזי וקדמוני שלא תבנה עוד, ולא תהיה להם תקומה כשאר האומות שיחיו מהם, ונתן טעם לפי שהם -אֹיְבָיו אויבי ישראל, דכתיב (תהלים קלז ז) זכור ה' לבני אדום וגו' וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל פירוש באמצעות איבוד אדום, ושאר בני שת יעשו ישראל חיל כאמרו ולאום מלאום יאמץ[1]:
(יט) וְיֵרְדְּ מִיַּעֲקֹב יהיה רודה בכל המלכיות שליט שיקום מיעקב[2] וְהֶאֱבִיד שָׂרִיד מֵעִיר מכל עיר, שלא ישאר שריד מכל עיר שבעולם[3]:
(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק שהיה בראש הפעור הנשקף על פני הישימון והביט כנגד ארץ עמלק היושב בהר ההוא וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר כי הוא עתה רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק כי בראש העמים יחשב, כי גבורים היו ואנשי חיל למלחמה ולולי כן לא עלה בלבו לבא להלחם בישראל ופתח תחילה בעמלק שהוא מזרע עשו ומזרעו באה לו המלחמה בראשונה ובאחרונה, היום היא מלכות רומי וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד יותר מכולם, כמו שאמר (שם פסוק יד) כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים[4]:
(כא) וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי שראה את ארצם, כי עם עמלק היה יושב וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר בדרך עצה אֵיתָן מוֹשָׁבֶךָ שים מושבך במקום איתן ותרד מתוך עמלק פן תספה עמו[5] וְשִׂים בַּסֶּלַע קִנֶּךָ עם ישראל:
(כב) כִּי אִם יִהְיֶה לְבָעֵר קָיִן ואל תפחד בבואך בישראל כי אם תהיה לבער עמהם כי כאשר יגלו את ישראל יבערו את הארץ מיושב עַד מָה אַשּׁוּר עד מה יעלה ויגדל השבי אשר אשור תשבך, איננו נחשב לך כלום, כי לא תאבד כאשר היית אובד בעמלק תִּשְׁבֶּךָּ לא ישבה אותך לעולם כי תגאל מידו עם ישראל, ואם תהיה עם עמלק תהי אחריתך עדי אובד עמהם[6]:
(כג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻּׂמוֹ אֵל על ישמעאל, שהרי בני קין מזרעו של ישמעאל הם. וישיבתן מלכות אשור. אמר בלעם, מכל שבעים לשון שברא הקב"ה בעולמו לא שם שמו אלא לישראל ולישמעאל, שנאמר (בראשית טז, יא) וקראת שמו ישמעאל, וכיון שהשוה הקב"ה שמו של ישמעאל לשמו של ישראל, אוי מי יחיה משמו אל, אוי מי יחיה בימיו[7]:
(כד) וְצִים ספינות גדולות כמו "וצי אדיר לא יעברנו". יצאו - מִיַּד כִּתִּים מן הרומיים וְעִנּוּ אַשּׁוּר אעפ"י שאשור יגדל כמו שאמר למעלה "עד מה אשור תשבך", אפי' הכי יענו אותם הרומיים וְעִנּוּ עֵבֶר עבר כל בני עבר הנהר, ישראל ובני יפת. וגם הוא רומי שיגדל ויחריב בית שני ועתה מושלים בכל העולם[8] וְגַם הוּא עֲדֵי אֹבֵד כי לא נפלה שום מלכות כמו כתים שהם בני רומי הקדמונים[9]:
(כה) וַיָּקָם בִּלְעָם כאשר כילה להתנבא נבואה זו קם על רגליו כי לא היה מתנבא מעומד כי אם נופל, דכתיב נופל וגלוי עינים. וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב לִמְקֹמוֹ חזר לקסמיו, כי לא התנבא אלא לפי שעה לכבודן של ישראל[10] וְגַם בָּלָק הָלַךְ לְדַרְכּוֹ בא לומר רשעות שלהם, שאחר שהלך כל אחד למקומו, הלך בלק למדין כדי לפתותם, והוא הפקיר בתו תחילה ובלעם הלך עמו לחזק הענין[11]: פ
במדבר פרק כה
(א) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב:
(ב) וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ ישראל ומואב[12] לֵאלֹהֵיהֶן:
(ג) וַיִּצָּמֶד שנצמדו איש ואשה יִשְׂרָאֵל נצמדו עמם לדת פעור[13] לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְקֹוָק בְּיִשְׂרָאֵל שלח בהם מגיפה[14]:
(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח כדי לשפוט את החייבים מיתה אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם את שופטי ישראל וְהוֹקַע וסקול ואח"כ תלה אוֹתָם את העובדים החייבים מיתה[15] לַיקֹוָק לקדש שם שמים נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ שיתקדש ה' בפרהסיא, כמו שחללוהו בפרהסיא וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְקֹוָק מִיִּשְׂרָאֵל:
(ה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו שיהרגו השופטים כל הנצמדים, כל ב"ד וב"ד ידון את שבטו ואת אלפו[16] הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר:
(ו) וְהִנֵּה אִישׁ לא רצה הכתוב להזכיר הרשע הזה בשמו שהיה סיבת המגפה עד שנעשית בו נקמה ועד שנתן לפנחס שכרו, ואז הזכירם בשמם[17] מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל מהחשובים וגדולי התורה[18] בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית להזנותה. כדכתיב לא תקרבו לגלות ערוה[19] לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לא חלק כבוד לשמים ולבריות[20] וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד על שאמר משה הרגו איש אנשיו והוקשה להם להרוג את קרוביהם[21] ומפני המגפה שהתחילה בהם חרון אף של מקום[22]:
(ז) וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וכולם לא ראו והלא לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל אלא ראה מעשה ונזכר הלכה שהבא על ארמית קנאים פוגעים בו א"ל משה קריינא דאגרתא איהו להוי פרוונקא מיד - וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה מהיכן עמד אלא שהיו נושאים ונותנים בדבר אם הוא חייב מיתה אם לא עמד מתוך העדה ונתנדב[23] וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ:
(ח) וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה האהל וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל כמשפט ההלכה, שקנאים פוגעים בו וְאֶת הָאִשָּׁה אע"ג שאינה חייבת מיתה ואינה מצווה, כיון שהיא גויה אפשר שדן בה משפט הבהמה דכתיב (ויקרא כ טו) ואת הבהמה תהרוגו, וכתיב (יחזקאל כג כ) אשר בשר חמורים בשרם[24] אֶל קֳבָתָהּ אל נקובתה[25] וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(ט) וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף והנכון בעיני[26] בענין הפרשה, כי מתחלה נאמר (בפסוק ג) ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף ה' בישראל, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף והשם ברחמיו אמר למשה, שישפטו השופטים ויתלו הנצמדים ולא יספה האף צדיק עם רשע, ומשה צוה כן לשופטים וכאשר נאספו כל העדה פתח אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא אהל מועד לעשות כדבר משה ועוד הנגף הווה בהם, והנה העז השמעוני הזה ויקרב אל אחיו את המדינית למרוד במשה ובשופטים ולעשות כן בפרהסיא, כי נשיא וגדול היה ורבים עוזרים לו, או כמו שאמרו רבותינו (סנהדרין פב) שאמרו לו שבטו אנו נדונין מיתה ואתה שותק והנה התחילו משה והשופטים לבכות, ויעמד פנחס ויפלל ותעצר המגפה ולא נדון אחד מכל העם ביד השופטים, כי השם אמר (פסוק ד) והוקע אותם וישוב חרון אף ה' מישראל, וכבר שב אפו, ולכך לא הזכיר הכתוב "ויעשו כן שופטי ישראל": פ
סליק פרשת בלק
נביא
ירמיה פרק ח
ו הִקְשַׁבְתִּי וָאֶשְׁמָע הקשבתי לשמוע דבריהם. לוֹא כֵן יְדַבֵּרוּ לא דבר טוב ונכון הם מדברים. (כמו: "כן בנות צלפחד דֹברות"). אֵין אִישׁ נִחָם עַל רָעָתוֹ לֵאמֹר מֶה עָשִׂיתִי אין איש מתחרט על הרעה שעשה, ואומר:"מה עשיתי"! כֻּלֹּה שָׁב בִּמְרוּצָתָם כְּסוּס שׁוֹטֵף בַּמִּלְחָמָה כולם שבים ורצים לדרך רעה, כמו הסוס הרץ במלחמה:
ז גַּם חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ אפילו החסידה יודעת זמן הנדידה שלה (מהאזור הקר לאזור החם) וְתֹר וְסִיס וְעָגוּר שמות עופות. שָׁמְרוּ אֶת עֵת בֹּאָנָה זמן נדידתם ממקום למקום. וְעַמִּי לֹא יָדְעוּ אֵת מִשְׁפַּט יְקֹוָק אך ישראל, לא יודעים ללכת בדרך יְקֹוָק :
ח אֵיכָה תֹאמְרוּ חֲכָמִים אֲנַחְנוּ וְתוֹרַת יְקֹוָק אִתָּנוּ איך תוכלו לאמר שאתם חכמים ושומרי תורה. אָכֵן הִנֵּה לַשֶּׁקֶר עָשָׂה עֵט שֶׁקֶר סֹפְרִים באמת, לחינם עשיתם קולמוס לכתוב ספר תורה שהרי אתם לא מקיימים אותה:
ט הֹבִישׁוּ חֲכָמִים החכמים יתביישו חַתּוּ וַיִּלָּכֵדוּ בזמן השבר שנלכדו בו. הִנֵּה בִדְבַר יְקֹוָק מָאָסוּ וְחָכְמַת מֶה לָהֶם איזה חכמה יש להם?:
י לָכֵן אֶתֵּן אֶת נְשֵׁיהֶם לַאֲחֵרִים שְׂדוֹתֵיהֶם לְיוֹרְשִׁים שדותיהם יִירְשוּ אחרים. כִּי מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל כֻּלֹּה בֹּצֵעַ בָּצַע מִנָּבִיא וְעַד כֹּהֵן כֻּלֹּה עֹשֶׂה שָּׁקֶר:
יא וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה לֵאמֹר שָׁלוֹם שָׁלוֹם וְאֵין שָׁלוֹם "רִפְּאוּ" את שבר ישראל בקלות באמרם: "שלום שלום" יהיה לכם, אך אין שלום!:
יב הֹבִשׁוּ כִּי תוֹעֵבָה היו צריכים להתבייש על תועבותם עָשֹוּ גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבשׁוּ וְהִכָּלֵם לֹא יָדָעוּ אך הם אפילו לא מתביישים מעוונם. לָכֵן יִפְּלוּ בַנֹּפְלִים יפלו, בין כל הנופלים במלחמה. בְּעֵת פְּקֻדָּתָם יִכָּשְׁלוּ בזמן שיזכר עוונות לפני יְקֹוָק יִכָּשְׁלוּ בפורענות. אָמַר יְקֹוָק :
יג אָסֹף אֲסִיפֵם "יֶאַסְפוּ" מהעולם בגלל עוונם. נְאֻם יְקֹוָק אֵין עֲנָבִים בַּגֶּפֶן וְאֵין תְּאֵנִים בַּתְּאֵנָה לא ישארו ענבים ותאנים בעץ. (שלא ינצלו ישראל מהפרענות) וְהֶעָלֶה נָבֵל אפילו העלים יבלו. (יתייבשו) וְהֶעָלֶה נָבֵל וָאֶתֵּן לָהֶם יַעַבְרוּם נתתי להם המצוות ועברו עליהם:
יד עַל מָה אֲנַחְנוּ ישְׁבִים בבטחה במקומנו? הֵאָסְפוּ וְנָבוֹא אֶל עָרֵי הַמִּבְצָר בואו נתאסף בערים הבצורות. וְנִדְּמָה שָּׁם ונשתוק שם כאבלים, על הרעה שתבוא. כִּי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הֲדִמָּנוּ וַיַּשְׁקֵנוּ מֵי רֹאשׁ כִּי חָטָאנוּ לַיְקֹוָק כי יְקֹוָק מביא עלינו כריתה על חטֹאתֵנוּ, וישקה אותנו מֵי ראש מֵי עשב מר. (משל לפורענות):
טו קַוֵּה לְשָׁלוֹם וְאֵין טוֹב גם כשנקווה לשלום לא יבוא הטוב השלום. לְעֵת מַרְפֵּה וְהִנֵּה בְעָתָה גם כשנקווה לרפואה מהשבר ישאר הפחד:
טז מִדָּן נִשְׁמַע נַחְרַת סוּסָיו מנחלת דן שבגבול הצפוני, שומעים את קול סוסי האוייב באים. מִקּוֹל מִצְהֲלוֹת אַבִּירָיו רָעֲשָׁה כָּל הָאָרֶץ מקול הצהלה של גבורי האוייבים רעשה הארץ. וַיָּבוֹאוּ וַיֹּאכְלוּ אֶרֶץ וּמְלוֹאָהּ עִיר וְישְׁבֵי בָהּ:
יז כִּי הִנְנִי מְשַׁלֵּחַ בָּכֶם נְחָשִׁים צִפְעֹנִים נחשים רעים (משל לאוייב), אֲשֶׁר אֵין לָהֶם לָחַשׁ שלא יצליחו להרחיק אותם, אפילו אם ילחשו להם לחש, שמרחיק שאר נחשים. וְנִשְּׁכוּ אֶתְכֶם נְאֻם יְקֹוָק :
יח מַבְלִיגִיתִי עֲלֵי יָגוֹן רציתי להתחזק[27] מיגוני וצערי עָלַי לִבִּי דַוָּי אך לא אוכל, כי ליבי כואב מאוד:
יט הִנֵּה קוֹל שַׁוְעַת בַּת עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים הנה אני שומע זעקת בנ"י מהגלות. הַיְקֹוָק אֵין בְּצִיּוֹן אִם מַלְכָּהּ אֵין בָּהּ וכי אין יְקֹוָק בארץ?! מדוע אינם שבים בתשובה?! מַדּוּעַ הִכְעִסוּנִי בִּפְסִלֵיהֶם בְּהַבְלֵי נֵכָר מדוע מכעיסים את יְקֹוָק בע"ז שהיא הבל?:
כ עָבַר קָצִיר כָּלָה קָיִץ וַאֲנַחְנוּ לוֹא נוֹשָׁעְנוּ עבר כבר זמן הקציר, והקיץ כולו, ועדיין לא נושענו:
כא עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבַּרְתִּי על שבר בנ"י הזדעזתי. קָדַרְתִּי חושך ושחרות היה לי. שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי השתוממות אחזה בי:
כב הַצֳּרִי אֵין בְּגִלְעָד אִם רֹפֵא אֵין שָׁם האם אין בגלעד רופא וצרי (צמח ריפוי)?! (רופא חכם, שיורה להם דרך התשובה) כִּי מַדּוּעַ לֹא עָלְתָה אֲרֻכַת בַּת עַמִּי מדוע לא היתה לישראל רפואה על חטֹאתיהם? (ע"י תשובה):
כג מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה הלוואי שראשי יִמָלֵא מים, ועיני תהיה מקור לדמעות לבכות על ישראל. יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי:
כתובים
משלי פרק לא
(טז) זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ כשחושבת לקנות שדה, לא שקטה עד שקונה אותו מִפְּרִי כַפֶּיהָ נָטְעָה כָּרֶם משכר מעשיה נוטעים לה כרם: (יז) חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ חוגרת בחוזק את מתניה, מתגברת לעשות מלאכתה וַתְּאַמֵּץ זְרוֹעֹתֶיהָ ומחזקת זרועותיה במלאכה: (יח) טָעֲמָה כִּי טוֹב סַחְרָהּ התיעצה שטוב הסחורה שהיא עוסקת בה לֹא יִכְבֶּה בַלַּיְלָה נֵרָהּ אז לא מכבה את הנר בלילה ועוסקת בה גם בלילה: (יט) יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר אפילו שעושה סחורה לא עוזבת את מלאכת הנשים, אוחזת בכלי של הפשתן וְכַפֶּיהָ תָּמְכוּ פָלֶךְ וידיה אוחזות פלך טוית חוטים: (כ) כַּפָּהּ פָּרְשָׂה לֶעָנִי ידיה פורסות לחם לעני וְיָדֶיהָ שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן הושיטה יד לתת צדקה: (כא) לֹא תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג לא מפחדת על בניה מהשלג כִּי כָל בֵּיתָהּ לָבֻשׁ שָׁנִים כי כל בני ביתה לבושים בגדים טובים וצבועים בתולעת שני: (כב) מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ מצעים יפים למיטה היא עשתה לעצמה שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ היא לבושה פשתן וצבוע בארגמן: (כג) נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ מכירים את בעלה כשיושב בשערים, שהוא מיוחד בְּשִׁבְתּוֹ עִם זִקְנֵי אָרֶץ מפני שיושב עם הזקנים בשער: (כד) סָדִין עָשְׂתָה וַתִּמְכֹּר היא עושה סדין והיא מוכרת אותו וַחֲגוֹר נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי והחגורה שעשתה נותנת לסוחר שימכור בשבילה: (כה) עוֹז וְהָדָר לְבוּשָׁהּ מלבושה חוזק ויופי וַתִּשְׂחַק לְיוֹם אַחֲרוֹן שמחה ביום מיתתה ולא מפחדת ממנו: (כו) פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה מה שמדברת זה בחכמה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ מלמדת לעשות חסד: (כז) צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתָהּ מסתכלת בדרך בני ביתה להדריכם בדרך הישרה וְלֶחֶם עַצְלוּת לֹא תֹאכֵל ולא אוכלת בעצלות אלא בזריזות: (כח) קָמוּ בָנֶיהָ וַיְאַשְּׁרוּהָ ולכן קמו בניה ושבחו אותה בַּעְלָהּ וַיְהַלְלָהּ ובעלה שבח אותה, וכך אומרים: (כט) רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל הרבה נשים עשו עושר וגדולה וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה ואת היית יותר גדולה מכולם: (ל) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי החן והיופי זה שקר והבל אין בהם תועלת כ"כ גדולה שישבחו אשה בשביל זה אִשָּׁה יִרְאַת ה' הִיא תִתְהַלָּל אבל אשה שהיא יראת ה' אותה צריך לשבח: (לא) תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ תנו לה מה שמגיע לה בשביל מעשיה וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ וישבחו אותה במקום מושב החכמים על מעשיה:
חזק חזק ונתחזק!
נשלם ספר משלי
והיא חכמתו של שלמה
חכם בני ושמח לבי
ואל תוסף על דבריו
החזק במוסר, שמרו התורה, ותנצלו מיצר הרע.
משנת ההלכה
לא תשנא את אחיך
א. כל השונא אחד מישראל עובר בלא תעשה שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך (רמב"ם דעות פ"ו ה"ה) ואפילו אם אינו שונאו[28] עד כדי שמבקש רעתו לחפוץ בכליונו[29] אלא רק מרגיש הרחקה בלב מחבירו עובר[30] על לאו זה
ב. י"א[31] דלא הזהירה תורה אלא על שנאה שבלב[32] אבל המכה את חבירו והמחרפו אע"פ שאינו רשאי[33] אינו עובר משום לא תשנא כיון שמראה לו בפירוש שהוא שונאו (רמב"ם שם ובפתיחה לספר חפץ חיים בבמ"ח לאוין ז') וי"א[34] שעובר על תשנא בין על שנאה בפועל שעושה פעולות רעות לחבירו מחמת שנאתו ובין על שנאה בלב ומכיר חבירו שהוא שונאו (רמב"ן עה"ת שם)
ג. ואם אין חברו יודע שהוא שונאו אפילו שעושה דברים להזיקו כגון שמדבר עליו לשון הרע בפני אחרים עובר לכו"ע (בבמ"ח שם) וכן[35] המונע טובה מחבירו מחמת שנאתו בלבו עובר בלאו זה
ד. כשיחטא אדם נגדך אל תשנא אותו בלב ותשתוק כמו שנאמר ברשעים ולא דבר אבשלום את אמנון מאומה למרע ועד טוב כי שנא אבשלום את אמנון אלא מצוה עליו להודיעו ולומר לו למה עשית לי כך וכך ולמה חטאת לי בדבר פלוני. ולא תשא עליו חטא לכסות שנאתו בלבך ולא תגיד לו. כי בהוכיחך אותו יתנצל לך, או ישוב ויתודה על חטאו ותכפר לו שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך[36] ואם חזר ובקש ממנו למחול לו צריך למחול ולא יהא המוחל אכזרי. (שם ה"ו וברמב"ן שם)
ה. אם שמע דופי[37] על חבירו חייב האדם לחקור ולפשפש אם אמת היה הדבר הזה ואם לא יחקור היטב האמת אם ישנאהו ישא עליו חטא (בעלי התוספות עה"ת שם)
[1] ספורנו אור החיים
[2] רשב"ם ת"י
[3] רמב"ן
[4] רמב"ן רבינו בחיי
[5] רמב"ן
[6] רמב"ן
[7] רבינו בחיי
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] העמק דבר
[10] רבינו בחיי
[11] שפתי כהן
[12] רבינו בחיי
[13] אבע"ז רבינו בחיי
[14] רשב"ם
[15] רש"י
[16] רמב"ן
[17] רבינו בחיי
[18] העמק דבר
[19] רשב"ם
[20] רבינו בחיי
[21] חזקוני
[22] רבינו בחיי
[23] פי' הרא"ש
[24] אור החיים
[25] חזקוני
[26] רמב"ן
[27] כמו בעמוס יְקֹוָק , ט':"הַמַּבְלִיג שֹׁד עַל עָז..." - מחזק את האוייב, לבוא לשדוד עם חזק.
[28] וז"ל אור החיים שם "אכן יכוין להודיע שיעור השנאה אשר ה' מצוה עליה, שלא יאמר אדם שאינו קרוי שנאה, אלא שנאה גמורה לבקש רעתו ולחפוץ בכליונו, אבל הרחקה בלב אינה קרויה שנאה, לזה נתחכם הכתוב לסמוך לא תשנא עם תיבת אחיך לומר כי השערת השנאה אשר יצוה ה' עליה היא הנרגשת בערך אח, ושיעור זה כל שירחיקהו מלבו קצת הנה הוא יורד ממדרגת אח, והרי הוא עובר משום לא תשנא".
[29] שיש שני חלקים בשנאה יש שנאת הלב שמרגיש ריחוק ושנאה מחבירו ויש שנאה בפועל שעושה דברים רעים לחבירו או מונע ממנו טובה מחמת שנאה ושניהם אסורים
[30] וכ"מ באבן עזרא שם וז"ל "לא תשנא את אחיך הפך ואהבת לרעך והנה אלה המצות כולם נטועות בלב ובהשמרם ישבו בארץ כי על שנאת חנם חרב בית שני" ומצות ואהבת ודאי עיקרה קירוב לאחיו בלב והשוואת אחיו אליו וכמש"כ הרמב"ן שם ויש גם מצוה שיעשה פעולות מחמת אהבתו לחברו וכמש"כ ברמב"ם פי"ד ה"א מאבל וא"כ להיפך בשנאה אסור לו לעשות מעשים אשר נובעים משנאה, וגם ברמב"ן שם משמע דאיסור השנאה הוא במה שהוא היפך אהבת חבירו וז"ל "והנה השונא את רעהו עובר בלאו, והאוהב לו מקיים עשה".
[31] וכ"מ בתרגום יונתן שם "לא תמללון שעיעיא בפומכון למיסני ית אחוכון בליבכון" פי' לא תדברו דברי חלקלקות בפיכם ובלבכם תשנאוהו
[32] ובחינוך מצוה רלח כתב "ועובר עליה וקבע שנאה בלבו לאחד מכל ישראל הכשרים, עבר על לאו זה" משמע שאינו עובר אא"כ שונא את חבירו בקביעות וצ"ע ואפשר דסתם אדם מתעוררת בו שנאה ברגע הראשון אם חבירו מרע לו וכיו"ב ובזה אינו עובר אא"כ מתמיד בשנאתו וקובעה בלבו ומתרחק מחבירו עבור זה
[34] וז"ל הרמב"ן שם "לא תשנא את אחיך בלבבך בעבור שדרך השונאים לכסות את שנאתם בלבם כמו שאמר (משלי כו כד) בשפתיו ינכר שונא, הזכיר הכתוב בהווה"
[35] בראב"ד בתו"כ שם כתב דאיכא לאו במונע טובה ומסתברא דאפילו לרמב"ם אם אינו אומר לו שמונע טובה מחמת שנאתו הרי זה עובר משום לא תשנא שהרי הוא בלבו רק דאם אומר לו שמונע משום שנאתו אז אינו עובר משום זה אלא רק משום לא תקום
[36] וברשב"ם שם פי' "אם גמלך רעה לא תתראה לפניו כאוהב ובקרבו ישים אורבו לא טוב אל תשנאהו בלבך אלא הוכח תוכיחהו על מה שעשה ומתוך כך יהיה שלום". וכן בחזקוני שם "אם שמעת שהעוה לך לא תהיה נוטר לו שנאה בלבבך מסותרת אלא הוכיח תוכיח אותו מדוע עשית לי כך ושמא מתוך כך יתברר הדבר כי הכל שקר ולא נתכוין למה שאתה סבור, או יתקן את מה שהעוה ומתוך כך לא תשא עליו חטא לחשדו בדבר שאינו" ואין להוכיח מכאן דדעתם כרמב"ם דעובר רק על שנאה בלב דאפשר שכוונתם לבאר סמיכות הוכח וכו' ומילת בלבבך דכונת התורה לומר שלא תשנא בלבך כיון שאם תוכיחנו א"כ יתברר לך שאין לך טעם לשנאותו אבל כ"ש אם יעשה מעשה נגדו בלא להוכיחו קודם שעובר על לאו זה וצ"ע
[37] וז"ל שם "שאם שמעת שאומרים עליו שום דופי אל תשנאהו בלבבך אלא הוכח וכו' כלומר תחקור הדבר ותפשפש אם זה אמת שאומרים עליו" וצ"ל ע"כ דאיירי בדופי שמותר להאמינו או עכ"פ לחשוש ומחמת זה לשנאותו וכמו שיתבאר לקמן דאל"כ אסור כלל וכלל לשמוע וצריך להסיר הדברים מלבו דאל"כ עובר משום איסורי לה"ר
[38] וז"ל שם "הוזהרנו בזה להסיר מנפשנו מדת השנאה, והיא מדה מעוללת פשעים רבים, ומסבבת כמה עלילות נשחתות, כמו לשון הרע, שהיא שקולה כנגד כמה חייבי מיתות בית דין כאשר יתבאר, וכמו דרישת רעה, והשמחה לאיד, וגרימת נזקים לחברים, והליכת רכיל, ונקימה, ונטירה, ומאבדת טובה הרבה מן הנפש, כאשר יתבאר בשער השנאה, וראה עד היכן הגיע עונש השנאה, כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא ט ע"ב) בית שני שהיו עוסקים בתורה ומעשים טובים מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם".
[39] והדרך להסיר שנאה מכל איש ישראל היא ע"י שיתרגל ללמד זכות על כל אחד וממילא אין מקום לשנאותו כדמוכח בכמה מקומות בדברי הראשונים ובספרי הח"ח ז"ל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה