מקרא
במדבר פרק טז
(יז) וּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וּנְתַתֶּם עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וְהִקְרַבְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אִישׁ מַחְתָּתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַחְתֹּת וְאַתָּה וְאַהֲרֹן אִישׁ מַחְתָּתוֹ בנפרד מהחמישים ומאתים שלא יעמוד איתם[1]:
(יח) וַיִּקְחוּ אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ עֲלֵיהֶם אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עֲלֵיהֶם קְטֹרֶת וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד החמישים ומאתים מצד אחד וּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מצד אחר[2]:
(יט) וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח הלך אצל השבטים ופתה אותם בדברי ליצנות כל הלילה[3] אֶת כָּל הָעֵדָה ולא הזכיר "העם" כיון שהקהיל רק את גדולי העם הנועדים תמיד אל פתח אהל מועד[4] אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיֵּרָא כְבוֹד יְקֹוָק אֶל כָּל הָעֵדָה בעמוד ענן. ולא מראה שכינה ממש שהרי לא היו ראויים לזה[5]: פ
(כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(כא) הִבָּדְלוּ לצדיקים שביניהם צוה כן[6] מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת העדה שנתקהלה ע"י פיתויו של קורח[7] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע:
(כב) וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם להתפלל[8] וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת יודע לבות ורוחות בני אדם ודעתם[9] לְכָל בָּשָׂר שהרוח דומה לבשר להיותו נמשך אחר הנאת עצמו הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף משה חשב כי העדה הזאת אל כל ישראל אמר, ולפיכך השיב לו האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, והקב"ה פירש לו מיד כי העדה שנאמר על עדת קרח הוא, וזהו העלו מסביב למשכן קרח[10]: פ
(כג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כד) דַּבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר היתה עדה אחרת סביב משכן קרח שמי שלא נפתה לקרח לא הלך כלל לפתח אהל מועד ואדרבה כמה נקבצו לדתן ואבירם להתרעם עליהם[11] הֵעָלוּ הסתלקו[12] מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם אבל המאתים חמישים איש ניצלו מגזירת בליעה באדמה[13]:
(כה) וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם להוכיח אותם אולי יחזרו בתשובה[14] וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שבעים הזקנים[15]:
(כו) וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה פירוש סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה פן תספו בכל חטאתם ואל תגעו בכל אשר להם[16] וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם שאם לא תסורו משם יהיו נבלעים בפי הארץ, והזהירם שלא יגעו להציל מממונם דבר ולקחת להם, כי חרם הוא[17] פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם בשביל חטאם הגדול[18]:
(כז) וַיֵּעָלוּ הסתלקו[19] מֵעַל מִשְׁכַּן קֹרַח דָּתָן וַאֲבִירָם מִסָּבִיב וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים בקומה זקופה לריב[20] לחרף ולגדף[21] פֶּתַח אָהֳלֵיהֶם וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם הגדולים[22] וְטַפָּם הקטנים[23]:
(כח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּזֹאת תֵּדְעוּן כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה לתת לאהרן כהונה גדולה ובניו סגני כהונה ואליצפן נשיא הקהתי[24] ולהחליף הבכורים בלוים[25] כִּי לֹא מִלִּבִּי אלא עשיתי על פי הדבור[26]:
(כט) אִם כְּמוֹת אם במיתה שמתים בה אחד מ - כָּל הָאָדָם[27] יְמֻתוּן אֵלֶּה וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם שישכבו על משכבם ויחלו כשאר בני אדם ובני אדם באים לפקדם[28] לֹא יְקֹוָק שְׁלָחָנִי אלא עשיתי מלבי[29]:
(ל) וְאִם בְּרִיאָה ואם לא נבראה מיתה להם מימות עולם[30] יִבְרָא יְקֹוָק עכשיו[31] ואם פה לא נברא לאדמה יברא לה עכשיו[32] וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם וְיָרְדוּ חַיִּים שְׁאֹלָה והוא בריאה חדשה שירדו אנשים חיים לשאול [33] וִידַעְתֶּם כִּי נִאֲצוּ הרגיזו[34] הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת יְקֹוָק לפני ה'[35]:
(לא) וַיְהִי כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תַּחְתֵּיהֶם:
(לב) וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ שלא תאמר כי בקיעת האדמה היתה כטבעו של עולם כרעידת אדמה אלא היה נס גדול וכמוהו לא היה מעולם, שפתחה הארץ את פיה ובלעה אותם[36] וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת בָּתֵּיהֶםמשפחתם[37] וְאֵת כָּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח עבדים ושפחות ובני בית היו לו, מצריים וכושיים וכנעניים קנין כספו[38] וְאֵת כָּל הָרֲכוּשׁ:
נביא
מלכים ב פרק כה
(ח) וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים שר על ההורגים במצות המלך עֶבֶד מֶלֶךְ בָּבֶל יְרוּשָׁלִָם בירמיה אמר בעשור לחדש בא נבוזראדן עמד לפני מלך בבל בירושלים וישרוף וכו'. ופי' חז"ל שבשבעה נכנס להיכל ובתשעה לעת ערב הציתו בו את האור ונשרף בעשירי:
(ט) וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית גָּדוֹל בתי כנסיות שמגדלין בהן תורה ותפלה ובתי השרים שָׂרַף בָּאֵשׁ:
(י) וְאֶת חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם סָבִיב נָתְצוּ כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים אֲשֶׁר עם רַב טַבָּחִים:
(יא) וְאֵת יֶתֶר הַעָם הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר וְאֶת הַנֹּפְלִים אֲשֶׁר נָפְלוּ עַל הַמֶּלֶךְ בָּבֶל שיצאו אליו קודם כבוש העיר ומסרו עצמם אליו וְאֵת יֶתֶר הֶהָמוֹן הֶגְלָה נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים:
(יב) וּמִדַּלַּת הָאָרֶץ הִשְׁאִיר רַב טַבָּחִים לְכֹרְמִים וּלְיֹגְבִים עובדי השדות:
(יג) וְאֵת עַמּוּדֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר ב - בֵּית יְקֹוָק וְאֶת הַמְּכֹנוֹת הם כני ובסיסי הכיורות וְאֶת יָם הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר בְּבֵית יְקֹוָק שִׁבְּרוּ כַשְׂדִּים וַיִּשְׂאוּ אֶת נְחֻשְּׁתָּם בָּבֶלָה:
(יד) וְאֶת הַסִּירֹת הקדרות וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמְזַמְּרוֹת כלי זמר וְאֶת הַכַּפּוֹת וְאֵת כָּל כְּלֵי הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם לָקָחוּ:
(טו) וְאֶת הַמַּחְתּוֹת וְאֶת הַמִּזְרָקוֹת הספלים אֲשֶׁר זָהָב זָהָב וַאֲשֶׁר כֶּסֶף כָּסֶף לָקַח רַב טַבָּחִים:
(טז) הָעַמּוּדִים שְׁנַיִם הַיָּם הָאֶחָד וְהַמְּכֹנוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לְבֵית יְקֹוָק לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֹשֶׁת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה:
(יז) שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד וְכֹתֶרֶת עָלָיו נְחֹשֶׁת וְקוֹמַת הַכֹּתֶרֶת שָׁלֹשׁ אמה אַמּוֹת וּשְׂבָכָה עשוי כמעשה רשת וְרִמֹּנִים מנחושת עַל הַכֹּתֶרֶת סָבִיב הַכֹּל נְחֹשֶׁת וְכָאֵלֶּה לַעַמּוּד הַשֵּׁנִי עַל הַשְּׂבָכָה:
כתובים
משלי פרק כג
(כח) אַף הִיא כְּחֶתֶף תֶּאֱרֹב גם האשה זונה במהירות תארב לו (אם תראה שיפרוש מהתורה היא חוטפתו פתאום להפילו לשחת) וּבוֹגְדִים בְּאָדָם תּוֹסִף ומוסיפה אנשים בוגדים בה': (כט) לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי (מבזה את המשתכרים) למי צעקת אוי ויללת אבוי לְמִי מִדְיָנִים לְמִי שִׂיחַ למי יש מריבות ומי מדבר בלי שכל לְמִי פְּצָעִים חִנָּם למי יש פצעים בלי סיבה (שהשכור רב עם אנשים ועושים לו חבורות) לְמִי חַכְלִלוּת עֵינָיִם למי יש עינים אדומות מיין: (ל) לַמְאַחֲרִים עַל הַיָּיִן למתעכבים הרבה זמן לשתות יין לַבָּאִים לַחְקוֹר מִמְסָךְ לבאים לחקור איך למזוג את היין שיהיה חזק וישתכרו: (לא) אַל תֵּרֶא יַיִן כִּי יִתְאַדָּם אל תראה את היין שזה אדום ותחשוב שזה טוב בשבילך כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים כי מי שנותן עיניו בכוס לשתות יין כל הדרכים נראים לו ישרים: (לב) אַחֲרִיתוֹ כְּנָחָשׁ יִשָּׁךְ ובסופו זה כמו נחש שנושך ולא מרגיש רק אח"כ גם ביין וּכְצִפְעֹנִי יַפְרִשׁ וכנחש שעוקץ ואח"כ מרגיש כך השותה יין בתחילה לא מרגיש רק אח"כ ירבה נזקו: (לג) עֵינֶיךָ יִרְאוּ זָרוֹת העינים שלך יראו דברים זרים מחכמה וְלִבְּךָ יְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת ולבך ידבר דברים הפוכים מהשכל הישר: (לד) וְהָיִיתָ כְּשֹׁכֵב בְּלֶב יָם תהיה שוכב כמו ששוכבים בספינה כשיש רוח חזקה בים וּכְשֹׁכֵב בְּרֹאשׁ חִבֵּל וכמו שאתה שוכב בראש הספינה (שהחבלים של הספינה מגיעים לשם) שזה מפחיד ומבלבל דעתו: (לה) הִכּוּנִי בַל חָלִיתִי הֲלָמוּנִי בַּל יָדָעְתִּי (השיכור אומר) היכו אותי ולא נהייתי חולה הכו אותי ולא הרגשתי מָתַי אָקִיץ אוֹסִיף אֲבַקְשֶׁנּוּ עוֹד מתי אקום משכרותי ואוכל לשתות עוד יין:
משנת ההלכה
רכילות לתועלת
א. אם נעשה דבר לראובן שלא כהוגן, אך לא נודע לו, מי עשה לו את הדבר. ובא ראובן ושאל לשמעון, מי עשה לי את הדבר הזה אף ששמעון מבין, שראובן חושדו בזה, אסור לגלות לו את שם העושה, אף שהוא ראה בעצמו. רק ישיב לו, אני לא עשיתי את הדבר, אם לא שהוא דבר אשר אפילו אם לא היה חושדו כלל בזה ולא היה שואלו, היה גם כן צריך לספר לו מעצמו, כגון שנשלמו בו כל הפרטים הנ"ל.
ב. וכל זה אם ע"י תשובתו זו לא ידע עדיין השואל מי עשה את הדבר. אבל אם עי"ז ממילא יוודע לו העושה, כגון שלא היה לו הספק כי אם על שניהם, תלוי בזה, אם הוא באמת דבר שאינו הגון מותר לדחות זה מעל עצמו אף שממילא יתגלגל הדבר על חבירו. אבל אם באמת דבר זה איננו עולה, רקלהשואל נראה שהדבר זה הוא עולה צריך עיון אם מותר להשיב לו אפילו בלשון אני לא עשיתי את הדבר כיון שעי"ז ממילא יתגנדר הדבר על חבירו
רכילות ולשון הרע בענייני שידוכין
ג. ישנם שני אופנים בהם חובה לגלות ולספר ואין בזה לשון הרע ורכילות אלא אדרבא מצוה א. אם מבררים על בחור או בחורה ב. אחרי שכבר יצאו או נשתדכו וידוע שיש להם חסרונות עצומים, והמחותן אינו יודע מזה דבר, ואלו היה יודע, לא היה מתרצה לשידוך זה, יש לגלות לו. אך יש בזה הדין הרבה פרטים, ונבארם לקמן, ועל כלם צריך לשים עין, קדם שיתיר לעצמו דבר זה. גם לא ילמד קולא לעצמו מענין לענין.
ד. אמנם אין כל היתר לגלות או לספר בין בתהליך הבירורים וכל שכן אחר שנשתדכו, על דברים שאינם חסרונות של ממש, כגון אם החתן הוא איש תם, שאינו חריף כל כך להבין ערמומיות של בני אדם ורמאיותיהם, או שאינו רוצה להתלוצץ כשאר הבחורים אשר כגילו, אסור לספר דבר זה כלל ועל זה נאמר יכרת ה' כל שפתי חלקות עבור זה. כי לא די שהם בכלל בעלי לשון הרע מחמת זה, כי גם נקראים מן התורה בשם בעלי מוציאי שם רע,מכיון שהוא שקר.
ה. וכן אם מבררים אם החתן כשרוני, או בעל מידות אסור לומר שאינו כשרוני או אינו בעל מידות אם אין לו מידות רעות או אם אינו טיפש. ויבואר להלן בפירוט.
ו. וכן לילך ולבזות לאחד מהצדדים בגנות מעשי אבותיו, גם כן בכלל לשון הרע הוא.
[1] אור החיים
[2] ת"י
[3] רש"י
[4] רמב"ן
[5] משכיל לדוד
[6] רבינו בחיי
[7] אור החיים כלי יקר
[8] אבן עזרא רבינו בחיי ומכאן לנפילת אפים בתפילה
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רבינו בחיי
[11] העמק דבר
[12] רש"י
[13] העמק דבר
[14] ת"י רשב"ם
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] רמב"ן
[18] חזקוני
[19] ת"א ת"י
[20] חזקוני
[21] רש"י
[22] אבע"ז
[23] אבע"ז
[24] רש"י
[25] אבע"ז
[26] רש"י
[27] ת"י
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] רש"י
[30] ת"י
[31] ת"י
[32] ת"י
[33] חזקוני
[34] ת"א ת"י
[35] ת"י
[36] אבינו בחיי
[37] אבע"ז העמק דבר
[38] רמב"ן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה