לע"נ זקנתי מרת נחמה ב"ר אברהם ז"ל נלב"ע י"ט תמוז
מקרא
במדבר פרק כח
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל צוה להשלים תורת הקרבנות שיעשו כן בארץ כי במדבר לא הקריבו המוספים[1] וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי לפי שהתמידין בכל יום, קורא אותם "לחם", לפי שהלחם תדיר בכל יום מכל המאכלים, כך התמידים תדירים מכל הקרבנות[2] לְאִשַּׁי הניתנין לאש על מזבחי רֵיחַ נִיחֹחִי מתקבל לפני לריח רצון[3] תִּשְׁמְרוּ שיהיו כהנים לוים וישראלים עומדים על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות[4] לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ שלא יפסוק בשום עניין, ולא תאמרו אם לא תקרב היום יהיו לו תשלומין למחר[5]:
(ג) וְאָמַרְתָּ לָהֶם תזהיר את הב"ד[6] זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיקֹוָק כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם אזהרה שלא יקריב שאר בהמות או יותר מבני שנה או יותר משנים או בעלי מומים שאינם תמימים[7] עֹלָה תָמִיד:
(ד) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר עד ארבע שעות זמניות מהנץ[8] וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם בין שני הערבים כלומר משתתחיל השמש לנטות לכיוון מערב וקודם ששקעה בצד מערב שהוא מאחר חצות:
(ה) וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת חיטים וכל המנחות הבאות עם הקרבנות הרי הם מחיטים[9] לְמִנְחָה שבאה עם הקרבן ולא בפני עצמה[10] בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית הזית נדוך במדוכה וסוחטים אותו בידיים ואין עוצרים אותו בגת כדי שלא יתמצו בו השמרים.רְבִיעִת הַהִין ג' לוגין[11]:
(ו) עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי כאותה שנעשית בימי המלואים קודם שנעתק הכבוד מהר סיני אל המשכן[12] לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(ז) וְנִסְכּוֹ יין רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ בכלי שרת הַסֵּךְ על המזבח[13] נֶסֶךְ שֵׁכָר יין שאינו מזוג במים[14] לַיקֹוָק:
(ח) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק: פ
(ט) וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ:
(י) עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ ואין יכול להשלימה בשבת אחרת[15] עַל עֹלַת הַתָּמִיד עולת התמיד תחילה ואחר כך עולת השבת[16] וְנִסְכָּהּ: ס
(יא) וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם תַּקְרִיבוּ עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם כולם עולות:
(יב) וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַפָּר הָאֶחָד וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לָאַיִל הָאֶחָד:
(יג) וְעִשָּׂרֹן עִשָּׂרוֹן סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד עֹלָה רֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק:
(יד) וְנִסְכֵּיהֶם חֲצִי הַהִין ששה לוגין, שההין שנים עשר לוגין[17] יִהְיֶה לַפָּר וּשְׁלִישִׁת הַהִין לָאַיִל וּרְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ יָיִן זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה:
(טו) וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לכפר על הנכנס בטומאה לבית המקדש או אוכל קדשים בטומאה לַיקֹוָק עַל עם עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ של התמיד והמוסף אבל לא השעיר שאין לו נסכים[18]: ס
(טז) וּבַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ פֶּסַח לַיקֹוָק:
(יז) וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה חָג שִׁבְעַת יָמִים מַצּוֹת יֵאָכֵל:
(יח) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אבל מלאכת אוכל נפש מותר[19]:
(יט) וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה עֹלָה לַיקֹוָק פָּרִים בְּנֵי בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד וְשִׁבְעָה כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם המנחות והנסכים דסולת שהתליעה פסולה, וכן שמן שרוי של שמרים כו' פסולים כבעל מום[20]:
(כ) וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל תַּעֲשׂוּ:
(כא) עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן תַּעֲשֶׂה לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים:
(כב) וּשְׂעִיר חַטָּאת אֶחָד לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם:
(כג) מִלְּבַד עֹלַת הַבֹּקֶר אֲשֶׁר לְעֹלַת הַתָּמִיד תַּעֲשׂוּ אֶת אֵלֶּה:
(כד) כָּאֵלֶּה תַּעֲשׂוּ לַיּוֹם שִׁבְעַת יָמִים ולא תפחתו או תוסיפו כמו שנעשה בחג הסוכות לקמן[21] לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק עַל עוֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ:
(כה) וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ ואעפ"כ קרבנו שוה לשאר ימי הפסח: ס
נביא
ירמיה פרק יא
טז זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְקֹוָק שְׁמֵךְ יְקֹוָק קרא לך "זית רענן..." שהיית כעץ זית, רענן ויפה. לְקוֹל הֲמוּלָּה גְדֹלָה הִצִּית אֵשׁ עָלֶיהָ אך כעת, נשמע קול רעש שהאוייב בא, להדליק עליכם אש. וְרָעוּ דָּלִיּוֹתָיו וישברו ענפי הזית (ישראל):
יז וַיְקֹוָק צְבָאוֹת הַנּוֹטֵעַ אוֹתָךְ דִּבֶּר עָלַיִךְ רָעָה יְקֹוָק שנטע אותך, הוא דבר להביא עליכם הרעה. בִּגְלַל רָעַת בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֲשֶׁר עָשֹוּ לָהֶם לְהַכְעִסֵנִי לְקַטֵּר לַבָּעַל:
יח וַיְקֹוָק הוֹדִיעַנִי וָאֵדָעָה יְקֹוָק הודיע לי על בא הרעה, ואז ידעתי לנבא עליהָ. אָז הִרְאִיתַנִי מַעַלְלֵיהֶם ואז, הראה לי את מעשיהם הרעים של ישראל:
יט וַאֲנִי כְּכֶבֶשׂ אַלּוּף יוּבַל לִטְבּוֹחַ ואני ככבש וכפר שמובל לשחיטה (נמשל: שאני מנבא שלא מרצוני) וְלֹא יָדַעְתִּי כִּי עָלַי חָשְׁבוּ מַחֲשָׁבוֹת רעות. נַשְׁחִיתָה עֵץ בְּלַחְמוֹ נשים עץ משחית בלחם שירמיהו יֹאכַל (רעל) וְנִכְרְתֶנּוּ מֵאֶרֶץ חַיִּים ונהרוג אותו. וּשְׁמוֹ לֹא יִזָּכֵר עוֹד:
כ וַיְקֹוָק צְבָאוֹת שֹׁפֵט צֶדֶק בֹּחֵן כְּלָיוֹת וָלֵב בודק מחשבות שבלבם. אֶרְאֶה נִקְמָתְךָ מֵהֶם אראה הנקמה שתעשה להם. כִּי אֵלֶיךָ גִּלִּיתִי אֶת רִיבִי אתה תנקום כי רק לך גיליתי את הריב, שיש לי איתם:
כא לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת הַמְבַקְשִׁים אֶת נַפְשְׁךָ לֵאמֹר לֹא תִנָּבֵא בְּשֵׁם יְקֹוָק וְלֹא תָמוּת בְּיָדֵנוּ כך אמר יְקֹוָק על אנשי ענתות, שאמרו לירמיהו, שאם לא יְנַבֵּא לא יְמִיתּוּהוּ:
כב לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק צְבָאוֹת הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיהֶם זוכר להענישם. הַבַּחוּרִים יָמֻתוּ בַחֶרֶב בְּנֵיהֶם וּבְנוֹתֵיהֶם יָמֻתוּ בָּרָעָב:
כג וּשְׁאֵרִית לֹא תִהְיֶה לָהֶם כִּי אָבִיא רָעָה אֶל אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת שְׁנַת פְּקֻדָּתָם לא תהיה שארית מאנשי ענתות, בשנה שאזכור עליהם את עוונם:
ירמיה פרק יב
א צַדִּיק אַתָּה יְקֹוָק כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אפילו שידעתי, שתצדק ממני כשאתווכח עמך, אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ אדבר עמך משפטים להבין את דרכך. מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה הרשעים מצליחים בדרכם. שָׁלוּ כָּל בֹּגְדֵי בָגֶד והבוגדים ביְקֹוָק יושבים בשלווה:
ב נְטַעְתָּם גַּם שֹׁרָשׁוּ אחר שנטעת אותם, הוסיפו שורשים, יֵלְכוּ גַּם עָשׂוּ פֶרִי הלכו וגדלו ועשו פירות (הצליחו). קָרוֹב אַתָּה בְּפִיהֶם וְרָחוֹק מִכִּלְיוֹתֵיהֶם את יְקֹוָק מזכירים רק כלפי חוץ בפה, ורחוקים ממך בליבם:
ג וְאַתָּה יְקֹוָק יְדַעְתָּנִי תִּרְאֵנִי וּבָחַנְתָּ לִבִּי אִתָּךְ אך אתה יודע שאני בליבי לא כמותם ומדוע לי רע, והרשעים מצליחים הַתִּקֵם כְּצֹאן לְטִבְחָה תסיר אותם ממקומם למָוֶת, כמו צאן המוסר ממקומו לטבח. וְהַקְדִּשֵׁם לְיוֹם הֲרֵגָה וזַמֵן אותם להריגתם:
ד עַד מָתַי תֶּאֱבַל הָאָרֶץ עד מתי יהיו מזומנים להריגה, ומתי יבוא עונש הרשעים שהארץ תִּשָחֵת? וְעֵשֶׂב כָּל הַשָּׂדֶה יִיבָשׁ מגודל החורבן. מֵרָעַת ישְׁבֵי בָהּ וכל זה יבוא מהרעות שעשו יושבי הארץ. סָפְתָה בְהֵמוֹת וָעוֹף ויגיע הסוף והכליון גם לבהמות ולעופות. כִּי אָמְרוּ לֹא יִרְאֶה אֶת אַחֲרִיתֵנוּ משום שאמרו שיְקֹוָק לא משגיח ולא יודע את סופנו:
ה תשובת יְקֹוָק : כִּי אֶת רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת הַסּוּסִים אתה רַצְתָּ עם אנשים שרצים ברגליהם והתעייפת (שהם רצו יותר מהר ממך) ואיך תוכל לרוץ עם הסוסים, שרצים יותר מהר. (נמשל: את דעת אנשי ענתות, שבקשו להורגך לא ידעת, ואיך תרצה לדעת, את דעת יְקֹוָק ודרך הנהגת העולם??) וּבְאֶרֶץ שָׁלוֹם אַתָּה בוֹטֵחַ בענתות עיר מגוריך שהיא צריכה להיות לך, ארץ של שלום רצו שם להורגך,וְאֵיךְ תַּעֲשֶׂה בִּגְאוֹן הַיַּרְדֵּן ואיך תצליח בשליחות הנבואה מול גאון וחוזק הירדן? (ר"ל, שירמיהו צריך להתחזק מאוד בנבואה כנגד מלכי יהודה, הקשים יותר מאנשי עירו ענתות):
ו כִּי גַם אַחֶיךָ וּבֵית אָבִיךָ אפילו משפחתך. גַּם הֵמָּה בָּגְדוּ בָךְ גַּם הֵמָּה קָרְאוּ אַחֲרֶיךָ מָלֵא קראו להתאסף כולם נגדך. אַל תַּאֲמֵן בָּם כִּי יְדַבְּרוּ אֵלֶיךָ טוֹבוֹת גם שידברו עליך טובות אל תאמין בם: עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי עזב יְקֹוָק את המקדש, ואת ישראל, שהם נחלתו. נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי את בנ"י שהם "ידידיו" של יְקֹוָק . ("מה לידידי בביתי...";יא', טו') בְּכַף אֹיְבֶיהָ ביד האוייבים:
ח הָיְתָה לִּי נַחֲלָתִי כְּאַרְיֵה בַיָּעַר בנ"י היו לי כמו אריה ששואג ביער. (שנשמעו לְפָנַי, שאגות העשוקים מהחמס שבתוך בנ"י.) נָתְנָה עָלַי בְּקוֹלָהּ עַל כֵּן שְׂנֵאתִיהָ נִתַּן לפני, קול העשוקים לכן שנאתי אותם:
ט הַעַיִט צָבוּעַ נַחֲלָתִי לִי בנ"י נמשלו לעַיִט, הצבוע בצבעים שונים, וכל העופות שונאים אותו. הַעַיִט סָבִיב עָלֶיהָ נאספים סביבו להורגו. לְכוּ אִסְפוּ כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה הֵתָיוּ לְאָכְלָה בואו לאוכלו (נמשל: כל הגויים, מתאספים סביב בנ"י להורגם.):
י רֹעִים רַבִּים שִׁחֲתוּ כַרְמִי מלכים רבים באו להשחית את בנ"י. בֹּסְסוּ אֶת חֶלְקָתִי רמסו את א"י ברגליהם. נָתְנוּ אֶת חֶלְקַת חֶמְדָּתִי לְמִדְבַּר שְׁמָמָה את א"י, שמו להיות שממה כמדבר:
כתובים
איוב פרק ב
(ט) וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ עדיין אתה מחזיק בתמימותך ובעצם בָּרֵךְ קלל את אֱלֹהִים וָמֻת כי זה עדיף לך מכל הייסורים האלה אשתו רצתה בטובתו כדי שלא ימשיך לצפות שה' יאריך את ימיו ע"י שהוא ממשיך בתמימותו וצדקותו. והיא היתה עובדת ה' רק ע"מ לקבל שכר ולא הסכימה עם דרך בעלה שקיבל את דינו בהשלמה אחר שהיה כ"כ תם וישר... ואבד שכרו: (י) וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר כמו אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי שיבוא זמן ש- גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו לקלל את הקב"ה: פ (יא) וַיִּשְׁמְעוּ שְׁלֹשֶׁת רֵעֵי אִיּוֹב אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת הַבָּאָה עָלָיו וַיָּבֹאוּ אִישׁ מִמְּקֹמוֹ אֱלִיפַז הַתֵּימָנִי וּבִלְדַּד הַשּׁוּחִי וְצוֹפַר הַנַּעֲמָתִי וַיִּוָּעֲדוּ והם נפגשו יַחְדָּו לָבוֹא לָנוּד לנודד עליו בראש ולהשתתף בצערו לוֹ וּלְנַחֲמוֹ: (יב) וַיִּשְׂאוּ אֶת עֵינֵיהֶם מֵרָחוֹק וְלֹא הִכִּירֻהוּ כי פניו נשתנו מאוד בגלל רוב הצרות ומהכאובות וַיִּשְׂאוּ קוֹלָם וַיִּבְכּוּ וַיִּקְרְעוּ אִישׁ מְעִלוֹ וַיִּזְרְקוּ עָפָר עַל רָאשֵׁיהֶם הַשָּׁמָיְמָה שזה היה מנהג אבילות: (יג) וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ להשתתף בצערו שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת לֵילוֹת וְאֵין דֹּבֵר אֵלָיו דָּבָר כִּי רָאוּ כִּי גָדַל הַכְּאֵב מְאֹד ולא מצאו דרך לנחם אותו:
איוב פרק ג
(א) וכאשר עברו שבעת הימים אַחֲרֵי כֵן פָּתַח אִיּוֹב אֶת פִּיהוּ וַיְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ שנולד בו: פ (ב) וַיַּעַן אִיּוֹב וַיֹּאמַר: (ג) יֹאבַד איוב מקלל למפרע את היום או את הלילה שבו נולד יוֹם אִוָּלֶד בּוֹ וְהַלַּיְלָה אָמַר נגזר הֹרָה גָבֶר והלילה שבו נגזר ונקבע ההריון של הגבר איוב הלואי והיה נאבד: (ד) הַיּוֹם הַהוּא יְהִי חֹשֶׁךְ אַל יִדְרְשֵׁהוּ אֱלוֹהַּ מִמָּעַל שה' לא היה דורש ומבקש להתבונן על אותו יום שנולדתי וְאַל תּוֹפַע עָלָיו נְהָרָה לא תזריח בו אור: (ה) יִגְאָלֻהוּ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת ימאסו ויטנפו אותו החושך והצלמות תִּשְׁכָּן עָלָיו עֲנָנָה אפילה יְבַעֲתֻהוּ כִּמְרִירֵי יוֹם החושך והאפילה שיפחידוהו כמו המרירי יום שמקללים את מזלם ויום לידתם ויש להם פחד ממנו: (ו) הַלַּיְלָה הַהוּא יִקָּחֵהוּ אֹפֶל שיקח את הלילה שנולדתי האפילה אַל יִחַדְּ בִּימֵי שָׁנָה בְּמִסְפַּר יְרָחִים אַל יָבֹא ולא תהיה בו שמחה להיות נחשב בימי השנה: (ז) הִנֵּה הַלַּיְלָה הַהוּא יְהִי גַלְמוּד הלוואי והיה הלילה ההוא שומם אַל תָּבֹא רְנָנָה בוֹ ובלי רננה ושמחה: (ח) יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם הָעֲתִידִים עֹרֵר לִוְיָתָן שיקללו אותו הסופדים שמקללים את הימים שהיתה בהם פורענות שהם עתידים לעורר את קינותיהם ולספוד: (ט) יֶחְשְׁכוּ כּוֹכְבֵי נִשְׁפּוֹ יְקַו לְאוֹר וָאַיִן יהיו חשוכים כוכבי הערב של יום לידתי יקוה לאור ולא יהיה לו וְאַל יִרְאֶה בְּעַפְעַפֵּי שָׁחַר ולא יראה בתחילת הבוקר: (י) כִּי לֹא סָגַר דַּלְתֵי בִטְנִי וַיַּסְתֵּר עָמָל מֵעֵינָי יהיה היום מקולל כי לא סגרו מזלות היום ההוא את פתח יציאתי מרחם אימי ואז היה נסתר כל העמל והסבל ממני:
משנת ההלכה
איסור לא תחנם
א. אסור לרחם על עובדי עבודה זרה[22] שנאמר ולא תחנם לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו ואפילו אם ראה שהוא חולה למות לא יצילנו אפילו אם יתן לו שכר אבל לאבדו בידו או לדחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה עמנו מלחמה (רמב"ם עבודת כוכבים פ"י ה"א שו"ע יו"ד קנח סעי' א)
ב. מכאן אתה למד שאסור לרפאות עובדי עבודה זרה אבל ישמעלים או גוי שאינו עובד ע"ז מותר לרפאות כיון שאינן עובדי ע"ז .
ג. ובזמן הזה שמצד חוק המלכות חייב רופא לרפאות ואם לא יעשה כן ייענש מותר לרפאות עכו"ם אפילו בחינם (דרכי תשובה שם ס"ק ג)
ד. אין מוכרין להם בתים ושדות בארץ ישראל וכן אין משכירין שדות אבל משכירין להם בתים, (שם ה"ג שו"ע יו"ד סי' קנא סעי' ח)
ה. ומותר למכור להם בתים ושדות בחוצה לארץ מפני שאינה ארצנו: (שם ושם)
ו. לא ימכור ולא ישכיר לשלושה עובדי כוכבים ביחד, בשכונות היהודים ואפילו בחו"ל[23]. אבל לאחד או לשנים, מותר למכור או להשכיר כל מה שירצה ואפילו דירה, ואין חוששים שמא ימכור או ישכיר הוא לאחרים. אבל אם יודע שע"י מכירתו יגרם שיהיה שם שכונת עכו"ם דהיינו שלושה עובדי עכו"ם אסור (שם סעי' ט ושו"ת קול אריה יו"ד סוסי' נט)
ז. אף במקום שהתירו להשכיר לא התירו אלא לעשותן אוצר[24] או מחסן וכיו"ב אבל לא לדירה, מפני שמכניס לתוכו עבודת כוכבים בקבע. ונאמר "לא תביא תועבה אל ביתך" (עיין ל"ת כה) אבל מכירה אפילו לדירה מותרת[25] ובזמן הזה נהגו להשכיר אף לדירה, כיון שאין נוהגים להכניס עבודת כוכבים בבתיהם והכל לפי הזמן והמקום[26] (שם ה"ד ושם סעי' י)
ח. השוכר בית מעובד כוכבים, יש להחמיר שלא להניח שם דמות עבודת כוכבים של העובד כוכבים. (שו"ע שם)
ט. אין מוכרין להן בארץ ישראל כל דבר המחובר כגון אילן וקמה פירות ותבואה וכיוצא בהן במחובר לקרקע אבל מוכר הוא משיקצוץ או מוכר לו על מנת לקצוץ אחר המכירה ואין צריך לקצוץ דוקא בשעת המכירה[27] וקוצץ ומפני מה אין מוכרין להן שנאמר ולא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע שאם לא יהיה להם קרקע ישיבתן ישיבת עראי היא (שם ושם סעיף ז)
י. ואפילו אם אינו של הישראל אלא הוא שליחו של גוי אחר למכור דברים אלו ג"כ אסור (הגהות חכמת שלמה בהשמטות שם)
יב. ובזמן הזה[29] אין עובר אם מוכר לישמעלים שאינם עובדים ע"ז ורק מעשה אבותים בידיהם (דרכי תשובה שם ס"ק כב בשם המזבח אדמה) וי"א[30] שאף במוכר לישמעלים עובר בלאו זה אף בזמן הזה (שו"ת משיב דבר חלק ב סימן נו)
[1] רמב"ן
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] ת"י
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור ועיין ברבינו בחיי שכתב ועל דרך הפשט קרבני זה הדם, את לרבות מלח דכתיב (ויקרא ב, יג) על כל קרבנך תקריב מלח, לכך טובלין לחם המוציא במלח שהקרבן נקרא לחם, לחמי אלו אמורין, לאשי הניתנין לאש על מזבחי, תשמרו שיהיו כהנים לוים וישראלים עומדים על גביו, מכאן למדו ותיקנו מעמדות, במועדו כלומר בכל יום ויום הוא מועד התמידין, אבל בא לומר שלא יקדים כלום קודם עולת הבקר ולא יאחר כלום אחר עולת הערב, במועדו אפילו בשבת ואפילו בטומאה
[6] רש"י
[7] רבינו בחיי
[8] רבינו בחיי
[9] חזקוני
[10] רש"י
[11] חזקוני
[12] רבינו בחיי
[13] רש"י ת"י
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] רבינו בחיי
[17] רבינו בחיי
[18] רש"י
[19] חזקוני
[20] משך חכמה
[21] רש"י
[22] הגירסא בפנינו ברמב"ם "אין כורתין ברית לשבעה עממין כדי שנעשה עמהן שלום ונניח אותם לעבוד עכו"ם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם" אבל במנחת חינוך מצוה תכו אות ב כתב "והרמב"ם כאן הל' א'- ב' כתב דאסור לרחם על עובדי עבודה זרה שנאמר לא תחנם לפיכך" משמשע שהיתה לו גירסא אחרת וצל"ב ובשו"ע הגירסא בפנינו "עובדי גלולים משבעה העממין, שאין בינינו וביניהם מלחמה" וכו' אבל בשו"ע שבדרכי תשובה שם כתוב "עובדי עבודה זרה שאין בינינו וביניהם מלחמה" וכו'
[25] כיון שקנאו העובד כוכבים ואין לישראל זכות בו אע"פ שמכניס בו העובד כוכבים אלילים לית לן בה (ש"ך ס"ק טז בשם הב"י)
[26] כן מוכח מדברי הש"ך ס"ק יז שכתב על דברי הרמ"א שהתיר בזמן הזה "קשה דהא חזינן דמכניסים עבודת כוכבים בבתיהן אפילו בקבע ודוחק לומר דכיון דבזמן הזה לאו עובדי עבודת כוכבים הן לא מיקרי אליל שלהם עבודת כוכבים ואפשר בזמן הרב לא היו נוהגים להכניס עבודת כוכבי' בבתיהם בקבע כמו שכתבו הרא"ש וטור בזמניהם אבל לפעד"נ דסמכינן אאידך שנויא שכתב הרא"ש וז"ל ועוד נהי דלדידן שכירות לא קניה כיון שיד האומות תקיפא ובדיניהם שכירות אלימא כמכר ואף אם נפל ביתו של משכיר אינו יכול להוציאו הוי כמכר עכ"ל וכ"כ ראב"ן דאפי' מכניסים עבודת כוכבים לבתיהם שרי משום דכיון דאותן ישראלים נותנים מס מקרקעות להעובד כוכבים אינו מיוחד הבית לישראל ומביאו הב"ח
[30] ועיי"ש שהאריך להוכיח שאסור למכור להם כדי לינצל מאיסור עבודה בשביעית
לע"נ זקנתי מרת נחמה
ב"ר אברהם ז"ל נלב"ע י"ט תמוז
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה