מקרא
פרק טז
(לג) וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שאחר שירדו לשאול נתן ה' בהם כח ולא מתו[1] שְׁאֹלָה לתהום עמוקה בבטן האדמה[2] וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ אין זה ענין טבעי, כי בבקיעת האדמה הבקע נשאר פתוח, אבל כאן אחר הבקיעה חזרה לכסות עליהם, וזה היה נס גדול מן הנסים המפורסמים[3] וַיֹּאבְדוּ מִתּוֹךְ הַקָּהָל לא כמו קבורים שניכר כמו אדמה חפורה בזה המקום, אבל כאן כשנסתם הפה היו אבודים ולא ניכר מקומם איה[4]:
(לד) וְכָל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיהֶם נָסוּ לְקֹלָם של הנבלעים, שצעקו מרה בשעת בליעתם[5] כִּי אָמְרוּ פֶּן תִּבְלָעֵנוּ הָאָרֶץ:
(לה) וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת יְקֹוָק מקודש הקדשים[6] וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ מַקְרִיבֵי הַקְּטֹרֶת: פ
פרק יז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) אֱמֹר אֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְיָרֵם אֶת הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה וְאֶת הָאֵשׁ שבתוך המחתות[7] זְרֵה הָלְאָה לארץ מעל המחתות[8] כִּי קָדֵשׁוּ המחתות ואסורים בהנאה. שמכיוון שהשתמש בהם קודש לא ישתמש בהם חול[9]:
(ג) אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם שהתחייבו בנפשם, והתחייבו מיתה[10] וְעָשׂוּ אֹתָם האומנים[11] את המחתות רִקֻּעֵי פַחִים טסים מרודדים[12] צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ הנחושת[13] כִּי הִקְרִיבֻם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיִּקְדָּשׁוּשהקדישום להיות כלי שרת גם בשאר עבודות, מלבד עבודתם הפסולה[14] וְיִהְיוּ לְאוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לזכרון שהם מאותם שנחלקו על הכהונה, ונשרפו[15]:
(ד) וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ הַשְּׂרֻפִים וַיְרַקְּעוּם צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ:
(ה) זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא לְהַקְטִיר קְטֹרֶת לִפְנֵי יְקֹוָק וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ מכאן הוכיחו חז"ל (סנהדרין קי.) כל המחזיק במחלוקת עובר בלאו[16]כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה לוֹ לאהרן שיהיו הוא ובניו כהנים ולא זר[17], ואם יעבירו הכהנים מכהונתם וימנו זרים במקומם, יענשו כקרח[18]:
(ו) וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת כשראו המזבח מצופה בנחשת של המחתות של המאתים חמישים איש עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם יְקֹוָק אתם גרמתם למיתתם בכך שיעצתם להקטיר קטורת שגרמה מיתה לנדב ואביהוא, ולא איזה סימן אחר[19]:
(ז) וַיְהִי בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לריב איתם[20] ולהורגם[21] וַיִּפְנוּ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כדי להתרחק מהמתקהלים שלא יהרגום[22] וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן וַיֵּרָא כְּבוֹד יְקֹוָק:
(ח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד ולא בתוך כיון שאהרון אינו יכול לבא בכל עת אל הקודש[23] : פ
(ט) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(י) הֵרֹמּוּ עלו אל מקום המרומם – אהל מועד מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת י"א שלמשה ואהרון אמר כן שכל זמן שצדיק בעם אין ה' עושה בהם כליה[24] וי"א שאמר לשאר העם שלא התלוננו[25] וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע ברגע אחד כמו במכת בכורות[26] וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם להתפלל[27]:
(יא) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת הַמַּחְתָּה וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ להזהירו של יתן אש זרה[28] וְשִׂים קְטֹרֶת בתוך העזרה ולא בחוץ[29] וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל הָעֵדָה וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם כִּי יָצָא הַקֶּצֶף הרוגזמִלִּפְנֵי יְקֹוָק הֵחֵל הַנָּגֶף:
(יב) וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה וַיָּרָץ אֶל תּוֹךְ הַקָּהָל וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף בָּעָם וַיִּתֵּן אֶת הַקְּטֹרֶת בחוץ ולא כאשר אמר משה, כיון שחשב שאולי לא יצטרך את הקטורת כיון שתפילתו תועיל, אבל כשראה שהחל הנגף נתן הקטורת[30] וַיְכַפֵּר עַל הָעָם:
נביא
(יח) וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים אֶת שְׂרָיָה כֹּהֵן הָרֹאשׁ כלומר הכהן הגדול וְאֶת צְפַנְיָהוּ כֹּהֵן מִשְׁנֶה וְאֶת שְׁלֹשֶׁת שֹׁמְרֵי הַסַּף כלומר שומרי השערים:
(יט) וּמִן הָעִיר לָקַח סָרִיס אֶחָד אֲשֶׁר הוּא פָקִיד עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מֵרֹאֵי פְנֵי הַמֶּלֶךְ היושבים תמיד עם המלך, ובירמיהו נאמר שבעה אנשים, וזהו לפי ששנים מהם לא היו חשובים כמו החמשה, ולא כללם כאן עמהם אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בָעִיר ולא ברחו ממנה כיתר השרים וְאֵת הַסֹּפֵר שַׂר הַצָּבָא שהיה יודע מנין כל עיר ועיר, כמה אנשים מוציאה לצבא הַמַּצְבִּא אֶת עַם הָאָרֶץ על פיו מוציאה כל עיר אנשיה לצאת במלחמה וְשִׁשִּׁים אִישׁ מֵעַם הָאָרֶץ הַנִּמְצְאִים בָּעִיר:
(כ) וַיִּקַּח אֹתָם נְבוּזַרְאֲדָן רַב טַבָּחִים וַיֹּלֶךְ אֹתָם עַל מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה:
(כא) וַיַּךְ אֹתָם מֶלֶךְ בָּבֶל וַיְמִיתֵם בְּרִבְלָה בְּאֶרֶץ חֲמָת וַיִּגֶל יְהוּדָה מֵעַל אַדְמָתוֹ:
(כב) וְהָעָם הַנִּשְׁאָר בְּאֶרֶץ יְהוּדָה אֲשֶׁר הִשְׁאִיר נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וַיַּפְקֵד עֲלֵיהֶם אֶת גְּדַלְיָהוּ בֶּן אֲחִיקָם בֶּן שָׁפָן: פ
(כג) וַיִּשְׁמְעוּ כָל שָׂרֵי הַחֲיָלִים הֵמָּה וְהָאֲנָשִׁים כִּי הִפְקִיד מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּבֹאוּ אֶל גְּדַלְיָהוּ הַמִּצְפָּה וְיִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה וְיוֹחָנָן בֶּן קָרֵחַ וּשְׂרָיָה בֶן תַּנְחֻמֶת הַנְּטֹפָתִי וְיַאֲזַנְיָהוּ בֶּן הַמַּעֲכָתִי הֵמָּה וְאַנְשֵׁיהֶם:
(כד) וַיִּשָּׁבַע לָהֶם גְּדַלְיָהוּ וּלְאַנְשֵׁיהֶם וַיֹּאמֶר לָהֶם אַל תִּירְאוּ מֵעַבְדֵי הַכַּשְׂדִּים היינו העמים שסביב ירושלים שהם עבדי הכשדים, כי אם יעבדו מלך בבל לא יגורו מפניהם שְׁבוּ בָאָרֶץ וְעִבְדוּ אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל וְיִטַב לָכֶם: ס
(כה) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בָּא יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה בֶּן אֱלִישָׁמָע מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה בעבור זה הרג לגדליהו, בחשבו שאליו ראוי הממשלה, כי הוא מזרע המלוכה, ולא לגדליה וַעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת גְּדַלְיָהוּ וַיָּמֹת וְאֶת הַיְּהוּדִים וְאֶת הַכַּשְׂדִּים אֲשֶׁר הָיוּ אִתּוֹ בַּמִּצְפָּה הרג ישמעאל ואנשיו:
(כו) וַיָּקֻמוּ כָל הָעָם מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וְשָׂרֵי הַחֲיָלִים וַיָּבֹאוּ מִצְרָיִם כִּי יָרְאוּ מִפְּנֵי כַשְׂדִּים פן יאמרו הכשדים, אשר בעצתם נהרג גדליה פקיד המלך והכשדים אשר עמו: פ
(כז) וַיְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה בִּשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ ובירמיהו נאמר בעשרים וחמשה, כי בכ"ה מת נבוכדנצאר ובכ"ו נקבר, והוציאהו אויל מרודך בנו מקברו וגררו בחוצות, להודיע לכל שמת, ובכ"ז מלך ואז - נָשָׂא גידל ורומם אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא:
(כח) וַיְדַבֵּר אִתּוֹ טֹבוֹת דברים טובים ונחומים וַיִּתֵּן אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כִּסֵּא הַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ בְּבָבֶל:
(כט) וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ היה משנה את בגדיו אשר ישב בהן בבית הכלא, להחליפם באחרות וְאָכַל לֶחֶם כלומר סעודה תָּמִיד לְפָנָיו כָּל יְמֵי חַיָּיו:
(ל) וַאֲרֻחָתוֹ אֲרֻחַת תָּמִיד נִתְּנָה לּוֹ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ כֹּל יְמֵי חַיָּו של יהויכין:
נשלם ספר מלכים ונביאים ראשונים, בעזרת שוכן הכרובים,
הנותן כח לעמלים.
ויזכו לראות בנחמת הנביאים בבנין בית עולמים.
כתובים
משלי פרק כד
(א) אַל תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה אל תקנא בהצלחת "אנשי רעה" וְאַל תִּתְאָיו לִהְיוֹת אִתָּם ואל תתאוה להיות עם "אנשי רעה": (ב) כִּי שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם כי איך לגזול זה מחשבות לבם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה ושבר (איך לגזול) הם מדברים: (ג) בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת בעבור החכמה יִבָנֶה בית האדם וּבִתְבוּנָה יִתְכּוֹנָן ובעבור התבונה הבית יתבסס ויתקיים: (ד) וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ ובעבור הדעת ימלא הבית כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים בכל עושר יקר ונעים: (ה) גֶּבֶר חָכָם בַּעוֹז איש חכם עומד בחוזק ביראת ה' וְאִישׁ דַּעַת מְאַמֶּץ כֹּחַ ואיש שיש לו דעת זה מחזק כוחו ביראת ה': (ו) כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה כי על ידי הדעת תוכל להלחם בחכמה עמוקה נגד היצר הרע וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ והישועה במלחמה נגדו כשיתיעץ עם יועצים: (ז) רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת כמו אבן יקרה שקשה לקנות אותה כך לאויל נראית החכמה שא"א לקנותה בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח פִּיהוּ בשער המקום שהחכמים יושבים שם, לא הולך ללמוד שם: (ח) מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ אדם שחושב לעשות רע לאנשים לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ יקראו לו בעל מחשבות רעות שתתגלה מחשבתו: (ט) זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת מחשבתו הרעה של האויל גורמת לו חסרון שיפול בה וְתוֹעֲבַת לְאָדָם לֵץואנשים מתעבים לץ: (י) הִתְרַפִּיתָ בְּיוֹם צָרָה אם התרפית כשיש לחברך צרה ולא עזרת לו צַר כֹּחֶכָה נחלש כוחך שלא יעזרו לך בצרתך: (יא) הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת כשתתרפה מלהציל אנשים שלוקחים אותם למות וּמָטִים לַהֶרֶג אִם תַּחְשׂוֹךְ ואנשים שהולכים להרוג אותם אם תמנע את עצמך לעזור להם: (יב) כִּי תֹאמַר הֵן לֹא יָדַעְנוּ זֶה (אם תצדיק את עצמך) שהרי לא ידעתי שאני יכול להציל הֲלֹא תֹכֵן לִבּוֹת הוּא יָבִין הרי מי סופר ובודק את לבבות האנשים הוא מבין אם ידעת וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע ומי ששומר על נפשך הוא יודע את מחשבותך וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלוֹ וה' ישיב לאדם כגמולו: (יג) אֱכָל בְּנִי דְבַשׁ כִּי טוֹב תאכל דבש שהוא טוב כמו שאתה רודף לאכול דברים מתוקים וְנֹפֶת מָתוֹק עַל חִכֶּךָ ותשפך דבר מתוק על החיך שלך שיהיה לך מתוק: (יד) כֵּן דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ כך רדוף אחר החכמה לדעתה (כמו שרודפים אחר דבר מתוק) אִם מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית אם מצאת את החכמה יהי לך אחרית טוב וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת תקותך לטוב לא תכרת שתקבל בסוף את הטוב: (טו) אַל תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אומרים לרשע אם ראית צדיק שיש לו צרה אל תארב לו לגזול ביתו אַל תְּשַׁדֵּד רִבְצוֹ אל תגזל את המקום שהצדיק שוכב שם, כי...: (טז) כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם הצדיק אפילו אם יש לו שבע פעמים צרה הוא יקום ממנה וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה אבל הרשעים כשיש להם צרה לא יקומו ממנה:
משנת ההלכה
לשון הרע ורכילות בשידוכים ובהצעות עבודה
א. על פי האמור לעיל אין למסור מידע שלילי על המשודכים בכל הנוגע לאישיותם משפחתם או המראה החיצוני. אלא אם כן הדבר הוא חסרון אמיתי
ב. ולפיכך על שאלה האם הבחור למדן כשרוני בעל מדות מיוחדות נאה אינטליגנט וכל כיו"ב אין שום היתר לומר שאינו אחד מהנ"ל אפילו אם בעיניך או בעיני העולם הוא נתפס ככזה מכיון שגם אם באמת אינו אחד מהנ"ל אין הדבר מהוה חיסרון אמיתי ואינו אלא חסרון בעיני העולם ומי יודע אם הדבר באמת יפריע אחרי שייפגשו.
ג. הוא הדין גם בבירור אם אדם מתאים לעבודה אם הבירור הוא על אישיותו של העובד האם הוא חכם חברותי כריזמטי או כל כיו"ב מכיון שאין לדבר השלכה ישירה על עבודתו של העובד וגם דבר זה יכול להתברר בפגישה מול המעביד א"כ גם אם בעיניך אין לעובד מעלות אלו אסור לספר, מכיון שאינם חסרונות אמיתיים.
ד. כמו כן אם מבררים איזה סוג משפחה יש למשוכים או לעובדים אין לספר אלא אם כן ישנה בעיה רפואית שיכולה להשליך על העובד או המשודכים או בעיה דתית העלולה להשליך על ההתקשרות בין הצדדים אמנם דבר זה תלוי בקיומם של פרטי תועלת שנתבארו לעיל, ויתבארו עוד לקמן.
ה. ולכן העצה היעוצה במקום בו מתקשרים לברר על בחור או בחורה או על מועמד לעבודה והימנעות ממסירת פרטים עלולה לעורר חשד וממילא להוריד את השידוך או להסיר את הצעת העבודה הטו ביותר הוא למסור פרטים חיוביים ככל הניתן על דברים שקיימים אצל המדובר
ו. וכן בשידוכים ניתן גם לברר לצורך מי מדובר ועל פי הנתונים לתת את האינפורמציה למשל אם מתקשרים לברר על בחור מסויים אפשר לשאול עבור מי מבררים ואז לברר קצת על הבחורה ולפי הנתונים ששומעים על הבחורה ניתן לספק נתונים על הבחור כגון שאם הבחורה מעונינת דוקא בדבר מסויים כגון בבחור שרוצה להמשיך את לימוד התורה אחרי חתונתו או שרוצה דוקא אדם שייצא לעבוד להביא טרף לביתו ולא בדבר אחר א"כ אם אין לחתן נתונים אלו ניתן לומר שאינו מתאים אמנם אם אומרת שרוצה רק בחור כשרוני אפילו אם בעיניך אינו כשרוני אסור לספר מכיון שהגדרתו של כישרון או הגדרתה של חכמה משתנית מאדם לאדם
ז. אם ידוע שיש לחתן חיסרון מצד חלי גופו, והמחתן אינו מכיר אותו, מצד שהוא דבר פנימי אשר לא נגלה לכל, פשוט הוא, שאין על המגלה ענין זה חשש אסור רכילות, אך שלא יחסרו בזה תנאי תועלת שהם א) שיתברר אצלו מתחלה כי דבר זה הוא בכלל חולי הגוף, להוציא אם הוא רק חלוש בטבעו אינו בכלל חולי. ב) שלא יגדיל את ענין המחלה יותר ממה שהיא. ג) שיכוין לתועלת המחותן, ולא מצד שנאת החתן. ובזה הפרט נכלל עוד ענין אחד, שיתבונן מתחלה אם תבוא תועלת מדיבורו, להוציא אם הוא משער שלא ישמע לו וישתדך עמו. ודבר זה מצוי מאוד בעניני השידוך
ח. ועוד יש אפן שני, שצריך לגלות לו, הינו, אם נשמע על החתן, שיש בו אפיקורסות, חס ושלום, צריך לגלות לו, ועל זה נאמרו סמוכין, "לא תלך רכיל בעמיך", אבל "לא תעמד על דם רעך":
ט. אבל אם החסרון הוא מצד מעוט חכמת התורה שיש בו, אין לגלות לו, מכיון שהמחותן מפסיד לעצמו, מכיון שהיה לו להוליכו אצל בעלי תורה, שינסו את כח חכמתו וידיעתו, עד היכן מגעת, (ואם עשה כן, הם צריכים לומר האמת, כי משני הצדדים נתרצו בדבר לכתחלה), ומכיון שלא עשה כן - נתרצה בדבר.
[1] אור החיים
[2] העמק דבר
[3] רבינו בחיי
[4] רמב"ן העמק דבר
[5] רבינו החיי
[6] העמק דבר
[7] רש"י
[8] רש"י
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] ת"י
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רש"י
[14] ספורנו
[15] רש"י
[16] רבינו בחיי אמנם גופיה דקרא הוא להפחיד שלא יקרב איש זר כדי שלא יהיה לו עונש, כמו עונש שנענש קורח ועדתו, ואינו שייך כלל למנין המצות. (משך חכמה)
[17] רמב"ן
[18] משך חכמה
[19] ת"א רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] ת"י
[22] שפתי כהן
[23] העמק דבר
[24] אבע"ז העמק דבר
[25] אור החיים
[26] העמק דבר
[27] ת"י
[28] חזקוני
[29] שפתי כהן
[30] העמק דבר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה