מקרא
במדבר פרק כא
(כו) כִּי חֶשְׁבּוֹן עִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי הִוא וְהוּא נִלְחַם בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן וַיִּקַּח אֶת כָּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ עַד אַרְנֹן לפי שאמר "וישב ישראל בכל ערי האמורי בחשבון", אמר אל תתמה על מה שאני אומר שחשבון מערי האמורי והיא היתה של מואב, כי חשבון עיר סיחון היתה שנלחם במלך מואב הראשון לא עם בלק אלא בראשון שלפני בלק, שעדיין לא נאסרה ארץ מואב ליקח לישראל, ולא היתה בכלל האיסור ולכך ישב ישראל בה[1]:
(כז) עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בני אדם הרגילים למשול משלים אמרו כשלקחה סיחון בֹּאוּ לדור בתוך חֶשְׁבּוֹן תִּבָּנֶה וְתִכּוֹנֵן כי עתה עִיר סִיחוֹן היא, כי כל זמן שהיתה של מואב היה סיחון שהוא מלך חזק מתגרה בה והיו יראים לדור בתוכה מפחד סיחון. אבל מעתה שהיא של סיחון תיבנה ותיכונן כי אין לירא כלום. על כן שנכבשה קורין אותה "עיר סיחון", ולאחר שכבשה ונלחם בשאר עיירות שהיו עד ארנון וכבשן, אמרו:
(כח) כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן משלו משל חיל וגבורים כמו אש לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן מהעיר שנקראת עתה קרית סיחון אָכְלָה הרגה את כל מי שהיה ב - עָר שם עיר של מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת והרגה את עובדי ע"ז בבמות של[2]אַרְנֹן:
(כט) אוֹי לְךָ מוֹאָב היה עם מואב עובד לכמוש אלוהו בונה במות ובטוח בו יותר מכל עם ובעת צרתו אמר לו קומה והושיענו אָבַדְתָּ עַם כְּמוֹשׁ ולכך יאמרו המושלים דרך לעג, כי כמוש נָתַן בָּנָיו פְּלֵיטִם כלומר בורחים ונסים מפני חרב וּבְנֹתָיו בַּשְּׁבִית כי המאמינים בו יקראו בניו ובנותיו כאשר יקראו עמו[3] לְמֶלֶךְ אֱמֹרִי סִיחוֹן:
(ל) וַנִּירָם אָבַד ונשליך אותם ממקומם חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבוֹן וַנַּשִּׁים עַד נֹפַח אז היתה שממה כל הארץ אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא:
(לא) וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי:
(לב) וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לְרַגֵּל אֶת יַעְזֵר וַיִּלְכְּדוּ אותם מרגלים[4] בְּנֹתֶיהָ כפריה /ויירש/ וַיּוֹרֶשׁ אֶת הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר שָׁם:
(לג) וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן לצד צפון על שם שכל ההולך מדרום לצפון הוא עולה דרך הבשן שבין ארץ בני עמון והירדן[5] וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתָם הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה ל- אֶדְרֶעִי:
(לד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לא היה בדעתו של משה להוריש עתה לישראל ארץ סיחון ועוג והנה סיחון יצא לקראת ישראל המדברה וילחם בם על כרחם, אז הודיעו השם ראה החלותי תת לפניך את סיחון ואת ארצו החל רש (דברים ב לא), כי מכאן התחיל בכבוש שבעה עממים אבל עוג אסף כל חילו אדרעי, והיא עיר בקצה גבולו והיו ישראל יכולים לנטות מעליו כאשר נטו מעל עשו, והשם אמר לו אַל תִּירָא אֹתוֹ ולך אצלו והתגר בו מלחמה[6] כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ לְסִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן:
(לה) וַיַּכּוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ עַד בִּלְתִּי הִשְׁאִיר לוֹ שָׂרִיד וַיִּירְשׁוּ אֶת אַרְצוֹ:
במדבר פרק כב
(א) וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב לאחר נצחון המלחמה חזרו הגברים והביאו נשיהם וטפם שהיו חונים מעבר ארנון שבמדבר בערי האמורי[7] מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ כלומר כנגד ירדן וכנגד ירחו. לא למטה בירדן ולא למעלה מיושבי ארץ ישראל[8]: ס
נביא
ירמיה פרק ה
יא כִּי בָגוֹד בָּגְדוּ בִּי בֵּית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה נְאֻם יְקֹוָק ישראל לא הולכים בדרך יְקֹוָק .
יב כִּחֲשׁוּ בַּיְקֹוָק כחשו בהשגחת יְקֹוָק . וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא משגיח ומעניש וְלֹא תָבוֹא עָלֵינוּ רָעָה וְחֶרֶב וְרָעָב לוֹא נִרְאֶה:
יג וְהַנְּבִיאִים יִהְיוּ לְרוּחַ נבואות השקר יהיו כמו הרוח (שלא יתקיימו דבריהם). וְהַדִּבֵּר אֵין בָּהֶם כי יְקֹוָק לא דִּבֵּר איתם. כֹּה יֵעָשֶׂה לָהֶם לכן כך יעשה להם (כַּרָעָה שאמר).
יד לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, יַעַן דַּבֶּרְכֶם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בגלל הדיבורים הרעים שאמרתם (מכחישים השגחת יְקֹוָק , וחזקו פניהם מסלע מאנו לשוב) הִנְנִי נֹתֵן דְּבָרַי בְּפִיךָ לְאֵשׁ דברי נבואתך, יהיו כמו אש שתאכל אותם. וְהָעָם הַזֶּה עֵצִים וַאֲכָלָתַם העם יהיו "עצים" שהאש תשרוף.
טו הִנְנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם גּוֹי מִמֶּרְחָק בבל שיבואו מרחוק. בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם יְקֹוָק גּוֹי אֵיתָן הוּא עם חזק. גּוֹי מֵעוֹלָם הוּא עוד מזמן, חזק הוא.גּוֹי לֹא תֵדַע לְשֹׁנוֹ וְלֹא תִשְׁמַע מַה יְדַבֵּר לא תבין את שְפָתּוֹ.
טז אַשְׁפָּתוֹ כְּקֶבֶר פָּתוּחַ נרתיק החיצים פתוח ומוכן לקרב, כמו הקבר הפתוח המוכן למת. כֻּלָּם גִּבּוֹרִים כל חַיָילָיו גיבורים.
יז וְאָכַל קְצִירְךָ וְלַחְמֶךָ האוייב יאכל את הלחם והתבואה. יֹאכְלוּ בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ יהרגו את בניך ובנותיך. יֹאכַל צֹאנְךָ וּבְקָרֶךָ יֹאכַל גַּפְנְךָ וּתְאֵנָתֶךָ, יְרשֵׁשׁ עָרֵי מִבְצָרֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ בָּהֵנָּה בֶּחָרֶב יעשה הערים הבצורות שאתה בוטח בחוזקם כשתבוא החרב עַנִיוֹת. (מלשון רָש עָנִי).
יח וְגַם בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם יְקֹוָק לֹא אֶעֱשֶׂה אִתְּכֶם כָּלָה כִּלָיוֹן גמור.
יט וְהָיָה כִּי תֹאמְרוּ תַּחַת מֶה עָשָׂה יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָנוּ אֶת כָּל אֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם ואם ישאלו אותך מדוע עשה יְקֹוָק לנו הרעה הזו? כַּאֲשֶׁר עֲזַבְתֶּם אוֹתִי וַתַּעַבְדוּ אֱלֹהֵי נֵכָר בְּאַרְצְכֶם כֵּן תַּעַבְדוּ זָרִים בְּאֶרֶץ לֹא לָכֶם כמו שאתם עזבתם את יְקֹוָק , ועבדתם ע"ז, כך, יְקֹוָק יעזוב אתכם, ותעבדו בגלות עמים אחרים (מידה כנגד מידה).
כ הַגִּידוּ זֹאת בְּבֵית יַעֲקֹב וְהַשְׁמִיעוּהָ בִיהוּדָה לֵאמֹר:
כא שִׁמְעוּ נָא זֹאת עַם סָכָל וְאֵין לֵב עם טיפש, בלי לב משכיל. עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ, אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ שאינם רואים ושומעים דברים פשוטים.
כב הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְקֹוָק אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ לא תפחדו אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם יְקֹוָק ששם את החול, להיות גבול לים. חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ חוק לעולם, שהים לא עובר את גבול החול.וַיִּתְגָּעֲשׁוּ וְלֹא יוּכָלוּ, וְהָמוּ גַלָּיו וְלֹא יַעַבְרֻנְהוּ גם אם המים גועשים וסוערים לא יוכלו להסיר גבול החול.
כג וְלָעָם הַזֶּה הָיָה לֵב סוֹרֵר לב שסר מדרך יְקֹוָק . וּמוֹרֶה מורד ביְקֹוָק . סָרוּ וַיֵּלֵכוּ לעבוד ע"ז.
כד וְלֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ הַנֹּתֵן גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בְּעִתּוֹ שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ יְקֹוָק שומר את החוק, שבשבועות הקציר לא ירד גשם.
כה עֲוֹנוֹתֵיכֶם הִטּוּ אֵלֶּה וְחַטֹּאותֵיכֶם מָנְעוּ הַטּוֹב מִכֶּם: העווֹן גרם שלא ירדו הגשמים בעיתם.
כתובים
משלי פרק כח
(טו) אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק כמו צעקת הארי והדב, שקק – צעקה מוֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל כך מפחיד הרשע שמושל על עם עני שדרכו להזיק את החלשים: (טז) נָגִיד חֲסַר תְּבוּנוֹת וְרַב מַעֲשַׁקּוֹתמושל חסר שכל, מרבה לגזול שׂנֵא בֶצַע יַאֲרִיךְ יָמִים כי החסר תבונות לא יודע שמי ששונא לגזול יאריך ימי ממשלתו: (יז) אָדָם עָשֻׁק בְּדַם נָפֶשׁ אדם שגזל את נפש חבירו שהכשילו בחטאיםעַד בּוֹר יָנוּס אַל יִתְמְכוּ בוֹ עד שיקבר יברח לעזרה שיתכפר לו, ולא יעזרו לו מהשמים: (יח) הוֹלֵךְ תָּמִים יִוָּשֵׁעַ ההולך בתמימות יושע מהצרות שהגיעו אליו וְנֶעְקַשׁ דְּרָכַיִם יִפּוֹל בְּאֶחָת ומעקם דרכיו יפול בצרה הראשונה שתבא עליו: (יט) עֹבֵד אַדְמָתוֹ יִשְׂבַּע לָחֶם מי שעובד את שדהו יהיה לו לאכול וּמְרַדֵּף רֵקִים יִשְׂבַּע רִישׁ ומי שרודף אחרי דברים שאין מזה תועלת (משחק בקוביה וכדו') ישבע עניות: (כ) אִישׁ אֱמוּנוֹת רַב בְּרָכוֹת איש שמאמין ובוטח בה', ה' יברך אותו וְאָץ לְהַעֲשִׁיר לֹא יִנָּקֶה ואדם שרודף אחרי העושר ומרמה אנשים לא יהיה נקי מהעונש: (כא) הַכֵּר פָּנִים לֹא טוֹב לכבד במשפט זה לא טוב, שהשני לא יוכל לטעון, כשיראה שמכבדים אותו וְעַל פַּת לֶחֶם יִפְשַׁע גָּבֶר ואפילו בשביל ככר לחם (שקבל קצת שוחד) ירשיע את הצדיק במשפט: (כב) נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן הממהר להעשיר והוא רע עין ולא נותן צדקה וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ והוא לא יודע שזה גורם לו חסרון (שלא נותן צדקה): (כג) מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא המוכיח אדם שילך אחרי ה', ימצא המוכיח חן בעיניו מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן יותר ממי שמדבר אליו דברים מפתים ונעימים: (כד) גּוֹזֵל אָבִיו וְאִמּוֹ וְאֹמֵר אֵין פָּשַׁע אדם שגוזל מאביו ואמו ואומר אין לי פשע שהרי בסוף אני יורש אותם חָבֵר הוּא לְאִישׁ מַשְׁחִית הוא כמו האיש שמשחית וגוזל אחרים: (כה) רְחַב נֶפֶשׁ יְגָרֶה מָדוֹן אדם שנפשו רחבה ומתאוה ולא שמח בחלקו מעורר מריבות וּבוֹטֵחַ עַל ה' יְדֻשָּׁן ומי שבוטח בה' ושמח בחלקו ישומן שיהיה בטובה: (כו) בּוֹטֵחַ בְּלִבּוֹ הוּא כְסִיל מי שבוטח על לבו ועושה כל מה שליבו אומר לו לעשות הוא כסיל וְהוֹלֵךְ בְּחָכְמָה הוּא יִמָּלֵט ומי שהולך בחכמה לראות את הדרך הישרה ינצל מהצרות וגם מהיצר הרע: (כז) נוֹתֵן לָרָשׁ אֵין מַחְסוֹר מי שנותן לעני לא יהיה לו מחסור וּמַעְלִים עֵינָיו רַב מְאֵרוֹת ומי שמעלים עיניו ולא נותן צדקה הרבה קללות יהיו בעשרו: (כח) בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם כשהרשעים קמים למשול הצדיקים מסתתרים וּבְאָבְדָם יִרְבּוּ צַדִּיקִים וכשהרשעים נאבדים מתרבים הצדיקים (כי כולם לומדים מזה שרע לרשעים):
משנת ההלכה
שש מצוות תמידיות
מצוות ולא תתורו
א. שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות (חינוך מצוה שפז ביאור הלכה סימן א סעי' א ד"ה הוא כלל)
ב. בכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות ולא ניחד מחשבותינו לחשוב בדעות שהם היפך הדעת שהתורה בנויה עליו לפי שאפשר לבוא מתוך כך למינות, אלא אם יעלה על לבו רוח לחשוב באותן דעות הרעות ישנה לחשוב בדרכי התורה האמתיים והטובים (חינוך שם)
ג. בכלל זנות שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו ובכלל זה הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף[9], שאם כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו ימשוך מזה שלעולם יתאוה לה אלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו. (חינוך שם ובה"ל שם וחיי אדם כלל א סעי' ו)
ד. י"א[10] שהמסתכל בעריות לשם זנות[11] עובר משום לאו זה (שערי תשובה לר' יונה שער ג אות סד חרדים פכ"ב אות א) ואעפ"כ מצוה להסתכל בפנויה קודם שישאנה לבודקה אם היא נאה בעיניו (שו"ע אבהע"ז סי' כא סעי' ג)
ה. י"א שהמהרהר לחשוב לעשות עבירה וכל דבר פשע וחטא עובר משום לאו זה (שם אות מא חרדים פכ"א אות כט)
ו. ומי שעבר על זה על זה והעלה במחשבתו מחשבות פסולות מעניני הדת, חס ושלום ויחד מחשבתו בענינים אלו שמביאין האדם לצאת מדרך דעת תורתנו השלמה והנקיה ולהכנס בדעת המהבילים הכופרים, רע ומר[12]. וכן מי שהוא תר אחר עיניו, כלומר שהוא רודף אחר תאוות הגשמיות או הרהור זנות כל מי שהוא הולך בדרך זה עובר על לאו זה תמיד בכל עת עסקו. ואע"ג שעבירה חמורה היא, שטורדתו מעולם הבא, ומטמאת כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, גופניים ורוחניים. אין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו[13] (חינוך שם)
ז. אסור לסרסר בין גוים לזנות ואפילו במקום הפסד ואונס ממון והעושה כן אי אפשר להיות בלתי הרהור בעבירה ועובר משום ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם מלבד מלבד זאת אסור לזווג בין גוי לגויה אפילו לצורך נישואין (שו"ת חיים ביד סימן יט)
ח. המדבר עם אשה האסורה לו בעסקי קידושין וכ"ש המהרהר בה עובר משום לאו זה (שו"ת מהרש"ם חלק ב סימן קכז)
ט. ולא תתורו אחרי לבבכם מכאן אמרו רבותינו אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר דהיינו שלא ישמש עם אשה ויחשוב על אחרת[14] ואפילו שתיהם נשותיו (נדרים כ ע"ב)
י. לפיכך לא ישא אלמן או גרוש אישה ששמה כשם אשתו הראשונה וכן לא תינשא אשה אלמנה וכ"ש אשה גרושה לאיש ששמו כשם בעלה הראשון[15]
יא. אסור לבנות בית ספר לבנות בתוך מתחם של ישיבה לבנים או תלמוד תורה וכיו"ב[16] וכן הדין להיפך (שו"ת אגרות משה יו"ד ב סימן קב)
יב. אסור ללמוד חכמות חיצוניות שנבנו על דברי כפירה ואומרים שהכל טבע וקדמון וע"ז הזהירו התורה, ולא תתורו אחרי לבבכם, ואמרו אחרי לבבכם זו מינות ע"ש, וחכמתן, בלתי ספק בכלל ספרי מינים[17] (שו"ת מנחת יצחק חלק ה סימן עט)
יג. וגדולה דבר המינות, שאדם צריך לרחקה, מלבו שלא יכנס כלל אפילו במחשבתו. והזהירה בו תורה יותר מכל העברות, שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ודרשו רבותינו אחרי לבבכם, זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות. כי כל מחשבה רעה שבעולם, או כפירה, נכללת במינות, וכל שאר העברות הבאות מהתאוות נכללות בזנות, נמצא כי כל האזהרות נכללות במינות וזנות. ובחומרת המינות הקדימה לזנות. וגם כן כתיב "הרחק מעליה דרכך ואל תקרב אל פתח ביתה[18]" (משלי פ"ה, פס' ח) ודרשו בו בפרקא קמא דעבודה זרה (יז, ע"א): הרחק מעליה דרכך, זו מינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זנות (מנורת המאור אות עד)
יד. ולא עוד אלא אפילו השומע דבר מינות ונהנה בדבר, אף על פי שלא נכנסה בלבו, נענש[19] (שם)
[1] חזקוני
[2] ת"א
[3] רמב"ן
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רמב"ן
[7] חזקוני
[8] רשב"ם
[9] "ובזה ישמר האדם מחטוא לה' כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, ואם ימות האדם טרם יוליד אין זכר לבנים, נמצאת זאת המניעה שורש שכל הטובות יוצאות ממנה. ודע בני ותהא מרגלא בפומך מה שאמרו זכרונם לברכה (אבות פ"ד מ"ה), עברה גוררת עברה ומצוה גוררת מצוה, שאם תשית דעתך למלאות תאותך הרעה פעם אחת תמשך אחריה כמה פעמים, ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו, כי הסובאים לא תשבע נפשם לעולם ביין אבל יתאוו אליו תאוה גדולה, ולפי הרגילם נפשם בו תחזק עליהם תאותם, ולו ישתו שם כוס מים יפוג יקוד אש תאות היין ויערב להם. כן הדבר הזה, כל איש בהרגילו בתאוות ובהתמידו בהן יחזק עליו יצרו הרע יום יום, ובהמנעו מהם ישמח בחלקו תמיד כל היום, ויראה כי האלהים עשה את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים ללא תועלת של כלום". (לשון החינוך שם)
[10] ספר חסידים - סימן יט וז"ל "והמסתכל בעריות מעלה על לבבו מה פשעי מה חטאתי בזה אם נסתכלתי בקרובתי וכי בעלתיה, והוא אינו יודע ומבין שהוא גורם עון גדול לגופן של עריות, שנאמר (במדבר טו לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם"
[11] כן כתב בחרדים שם אות ד דלאו זה הוא דרך זנות ועשה דונשמרת מכל דבר רע הוא אפילו שלא דרך זנות אלא רק שנהנה בראייתה ועיין שו"ת דברי יציב אה"ע סי' מא וז"ל "בסמ"ק סימן ל', שלא לתור אחר העין דכתיב אחרי עיניכם ודרשו רבותינו (בספרי סו"פ שלח) שלא יסתכל בנשים לשם זנות, ואע"ג דמפיק (בע"ז כ' ע"א) הסתכלות נשים מקרא דונשמרת מכל דבר רע, ההוא הסתכלות נשים שלא לשם זנות וכו' עיי"ש. ובספר המצוות להרמב"ם מל"ת מ"ז, נראה שעל המחשבה עובר על ואחרי עיניכם, (ודלא כהסמ"ק שזה איסור על הסתכלות). ובמנין המצוות בספר היד (ל"ת מ"ז), שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו וגו', והרי זה כבספר המצוות. אכן בחינוך מצוה שפ"ז לא הביא הך דסיים הרמב"ם והתעסק המחשבה. ונראה שהוא כהסמ"ג (דלא ילפינן הרהור מולא תתורו אלא מונשמרת), שכתב במצות ל"ת קכ"ו וכן אסור לאדם וכו' או יביא עצמו לידי הרהור ודורשו ר' פנחס ונשמרת מכל דבר רע בכתובות (מ"ו ע"א), ודרשה גמורה היא ולא אסמכתא שהרי מעמידה שם אזהרה למוציא שם רע ואח"כ אומר אידך מבעי ליה לכדר' פנחס עיי"ש, וציין שמה המגיה לתוס' ע"ז דף כ' ד"ה שלא דזה דרשה גמורה ולא אסמכתא עיי"ש, ועוד פוסקים כתבו כן. הגם שהחינוך לא מנאה במנין המצוות בפ"ע, וכמה שיטות יש בראשונים בזה. ועיין בסה"מ במצות ל"ת שהוסיף הרמב"ן מצוה י"א שכתב, ואפשר שיכלול בו גם ההרהור וכו' עיי"ש. ובבית שמואל סימן כ"א ס"ק ב' או להביט ביופיה, הר"י כתב דאסור מדאורייתא שנא' לא תתורו אחרי עיניכם והרמב"ם ס"ל מדרבנן, ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה, והרהור אפי' בפנויה אסור מדאורייתא עכ"ל עיי"ש, ונראין הדברים סתומין. ולפענ"ד הכוונה לרבינו יונה באגרת התשובה סימן מ"ח ומ"ט שכתב, ואסור לאדם להסתכל באשת איש (מן התורה) שנאמר ולא תתורו וכו' ואסור להסתכל אפילו בפני אשה פנויה מדברי קבלה שנא' ברית כרתי לעיני וגו' עיי"ש, וס"ל להב"ש דהיינו לא תתורו אחרי עיניכם, ובלא הרהור נמי אסור מה"ת מאחרי עיניכם. ולהרמב"ם בלא הרהור רק מדרבנן, ובפנויה גם לר"י רק מדברי קבלה. והרהור לא רק באשת איש אלא אפי' בפנויה אסור מן התורה מכח ונשמרת, וזה כמו שכתב שמה באגרת התשובה סימן נ"א ואסור להרהר באשה מן התורה ואפילו היא פנויה עיי"ש, שחמור בפנויה ההרהור ממגע שעובר בלאו מה"ת דכתיב ונשמרת ודו"ק. ולפי מ"ש מספה"מ להרמב"ם, נראה דלרמב"ם ג"כ איכא איסור מן התורה להתעסק במחשבה רח"ל. ובאמת מצאתי שכתבו כן שהרמב"ם ג"כ סובר שהוא מן התורה (עיין אוצה"פ סק"ז אות א'), אך לא הביאו בלשון הרמב"ם שנראה כלהדיא, (ועיין עצי ארזים סי' כ"א סק"א). ועיין בחכמת שלמה על אהע"ז סימן כ"ג ס"ג בדעת הרמב"ם ודו"ק. והנה אם הוא מונשמרת שלא יבוא לידי טומאה בלילה, היינו בהרהור, ומכ"ש כשבא להשחתה רח"ל איכא איסור תורה ממש, (וה"ה) נמי מלא תתורו למחשבת עבירה כשבא לידי השחתה רח"ל, וזה ברור למאוד. ולזה החמירו בנדה דף י"ג ע"א דנקרא רשע וחייב מיתה רח"ל וכאילו שופך דמים" ועיין עוד מש"כ שם סי' מ
[12] וז"ל החפץ חיים בספר המצות הקצר סי' קנו "מצות לא תעשה שלא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים. שנאמר (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ר"ל, שלא נעלה על לבנו מחשבה שגורם לעקור עיקר מעיקרי הדת, כי השטן יסיתנו למינות, חס ושלום. ואחר ראיית העינים - ר"ל, זנות. וכן אמרו חז"ל (ברכות יב ע"ב): "אחרי לבבכם" - זו מינות, "ואחרי עיניכם" - זו זנות. ובכלל זה, שלא לחשוב ולרדוף אחר שאר תענוגים ותאוות עולם הזה. ומאד מאד צריך ליזהר ממחשבות פסולות, שזה יתד שהכל תלוי בו - שצריך האדם לקדש ולטהר מחשבותיו בכל כחו, ואם בא לו איזה תענוג, יכוין שיהא לו כח על ידי זה לעמוד בהיכל המלך, מלכו של עולם, ברוך הוא, ושלא יחלש גופו לעבודת הבורא. ומי שעבר על זה, והעלה במחשבתו מחשבות פסולות מעניני הדת, חס ושלום, או הרהור זנות, או לרדוף אחר תאוות הגשמיות - עבירה חמורה היא, שטורדתו מעולם הבא, ומטמאת כל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, גופניים ורוחניים. לכן יזהר מאד בזה. ונוהג בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות"
[13] "כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה, וכבר כתבתי למעלה שכל לאו שאפשר לעבור עליו מבלי מעשה אף על פי שעשה בו מעשה אין לוקין עליו לפי הדומה" (חינוך שם)
[14] ועיין שו"ת חדות יעקב לר' יעקב עדס חלק אה"ע סימן מג שמדין זה אסר לאדם להוציא זרע כדי שישתמשו בו להזריע אשה אחרת בהריון מלאכותי
[15] שו"ת דברי יציב חלק אה"ע סימן יד וז"ל שם "מקור הדבר בספר חכמת הנפש לאחד קדוש קדמון (שהדפיס אא"ז הגה"ק מהרצ"א מדינאב זי"ע), שכתב שם (דפוס מונקאטש דף ל"ז ע"ב ודפוס צפת דף כ"ב ע"ב) וכן אם יש לאדם אשה ומתה לא ישא אחרת ששמה כשם הראשונה, או מת בעל לאשה לא תקח בעל ששמו כשם הראשון, כי יחשבו אחר הראשון, ואם יהיה הדבר כל כך לעולם לא היו בשלום או ימות אחד מהרה עיי"ש. וכן בצוואת רבי יהודה החסיד באזהרות נוספות אות א'. ויש לעיין אם גם בגירושין כן הוא, דלפי הטעם שנתן כי יחשבו אחר הראשון נראה דאין חילוק וכו' ובפסחים דף קי"ב ע"א, לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך מאי ניהו גרושה בחיי בעלה דאמר מר גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה, ואבע"א אפילו באלמנה לפי שאין כל אצבעות שוות, וברשב"ם ארבע דעות בשעת תשמיש זה לבו לאשתו ראשונה וזאת לבעלה הראשון ותניא אל ישמש אדם עם אשתו ויתן עיניו באשה אחרת ויהיו בניו קרובין לממזרין הנקראין בני גרושת הלב במס' נדרים עיי"ש. הרי שגם רשב"ם מפרש כהרא"ש דגרושת הלב משום שני דעות במטה. אך א"כ צ"ב למה דייקא גרוש שנשא גרושה ודייקא גרושה בחיי בעלה. ועיין בעיון יעקב שם דדייקא באשה שמתגרשת על כרחה משא"כ הוא שמגרש מרצונו ואינו זוכרה עוד וכו', ולפ"ז לדידן אחר חרם דרבינו גרשום שאינו מגרש בעל כרחה שניהם שוין בזה עיי"ש. ובגוף דברי הרשב"ם יש לעיין, שנקט מהך דלא ישמש ויתן עיניו באחרת שזה קאי עליו כשהוא גרוש, ומה זה שייך לגרושה בחיי בעלה. ואפשר שדייקא גרושה בחיי בעלה שאז כשנזכרת בו ומהרהרת הוי כמחשבת עבירה דאשת איש, ופשיטא דאיכא בזה משום ולא תתורו. והוסיף הרשב"ם דגם הגרוש שמהרהר באשתו הראשונה, אף שאפשר לו לישאנה עדיין ולא הוי מחשבת עבירה כל כך, מ"מ בכלל גרושת הלב הוא שעיקרו מה שמהרהר באחרת. ומ"מ עיקר האיסור מכח דידה שמהרהרת בעבירה, ומיושב מה דנקט דייקא גרושה בחיי בעלה ודו"ק. וכו' אבל באלמנה נראה דלא חיישינן להכי. וגם לאבע"א רק לפי שאין האצבעות שוות, וברש"י ותזלזל בו, וברשב"ם שתשנא אותו, אבל משום הרהור לא. ונראה דכיון שנגזרה על המת שישתכח מן הלב (פסחים נ"ד ע"ב) לא חיישינן להכי. ובפרט למה שכתבתי, כיון דבאלמנה ליכא מחשבת עבירה, שזה שורש החשש בזה, להכי ליכא משום ב' דעות במטה ודו"ק. וכו' ומ"מ חזינן להדיא מזה דגרושה חמירא טפי מאלמנה, וחידשו בחכמת הנפש ובצוואת ריה"ח שגם באלמנה היכא ששמו שוה לבעלה הראשון לא תינשא כי יחשבו אחר הראשון. ומכ"ש בגרושה, שחששו גם בש"ס דילן לחשש הרהור בראשון, שבכה"ג ששמו שוה חמור ביותר. ובדבר שנקטו בחכמת הנפש ורבינו יהודה החסיד שדבריהם דברי קבלה, מי יהין להכניס ראשו בזה ולחלק חילוקים, ובפרט שבגרושה נראה להדיא דחמור יותר".
[16] וז"ל שם "והנה פשוט שחלילה מלבנות בהקעמפוס של הבית יעקב והוא דבר אסור, כי הרי אף בדורות הקודמים ואף בדורות של חכמי הגמ' הקדושים וטהורים אמרו במתני' סוף מכות בעריות שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן וכו' ובברכות דף י"ב דרשו קרא ולא תתורו אחרי עיניכם זה הרהור עבירה, והיה זה בדורותם שכל בנות ישראל התלבשו בצניעות גדולה כמפורש בכמה מקומות בגמ', וכו', וכ"ש בדור זה שבעוה"ר נעשה ענין עריות בכל המדינה הפקר ממש ואין מתביישין כלל בזה ובבתי ספר של המדינה, הרי אף קטנים ביותר מתגדלין ומתחנכין בהפקר זה, אשר על כן הישיבות לילדים ונערים ובתי ספר בשם בית יעקב לילדות ונערות שעזר השי"ת לאלו שמוסרין נפשם לחנך דור ישרים להשי"ת ולתורתו וכו' צריך ליזהר מאד שלא לקלקל חינוך הקדוש הזה, ועל אלו הרוצים בשביל ממון להקל ולסתום העינים והאזנים מלראות ולשמוע מה שיתקלקל החינוך מזה אני אומר מה שאמר הכתוב אל תגעו במשיחי ופירשו רז"ל אלו תינוקות של בית רבן. ולכן לדינא הוא כדכתבתי שאסור לבנות הבית יעקב להבנות בקעמפוס של הישיבה והשי"ת יעזרכם להשיג מקום טוב ולבנות בנין להבית יעקב ברוב פאר והדר ויתרבו תלמידות שיהיו לתפארת בישראל, והשי"ת ישלם לכם עבור עבודתכם לשם שמים להרביץ תורה וי"ש בבני ובנות ישראל בכל הברכות בזה ובבא. ידידכם ואוהבכם בלב ונפש, משה פיינשטיין"
[17] ואין שייך בזה כיבוד אב ואם אפילו אם אביו מחייבו שיילך לקולג' וכיו"ב כדי ללמוד ספרים כאלו וביחוד לפי מה שמצוי היום שישנה תערובת בנים ובנות באותו מתחם אפילו אם אינו באותה כיתה שיש בו אחרי עיניכם בה הזנות וע"ז נאמר שאתה ואביך חייבים בכבודי.ועל כיוצא בזה הזהיר הנוב"י (בדרשות הצל"ח דרוש ל"ו לשה"ג), אני מזהיר את הבנים, לא תאבו ולא תשמעו בדבר זה לשום אדם עיין שם (שם)
[18] עיין שו"ת דברי יציב חו"מ סי' קג וז"ל "בש"ס חגיגה דף ז' ע"א דרבי לוי רמי כתיב הוקר רגלך מבית רעך וכתיב אבא ביתך בעולות, לא קשיא כאן בחטאות ואשמות כאן בעולות ושלמים, תניא נמי הכי הוקר רגלך מבית רעך בחטאות ואשמות הכתוב מדבר וכו', ופרש"י שלא תחטא ותזקק להביא חטאת ואשם עיי"ש. והרי"ף בעין יעקב כתב דהיה אפשר לומר, דבעולות יש עולת נדבה ויש עולת חובה שבאה על חטא הרהור הלב, ולפיכך יש לדרוש הוקר רגלך גם על עולת חובה, ואבא ביתך בעולת נדבה, ומשני דוקא בחטאות ואשמות אבל בכל מיני עולות אבא שאין בהם אלא הרהור ולא מעשה עיי"ש. ובאמת בש"ס דילן אין רמז לכך שעולה באה על חטא הרהור הלב, וביומא ל"ו ע"א ומתודה על חטאת עון חטאת וכו' ועל עולה עון לקט שכחה ופאה ומעשר עני דברי ר' יוסי הגלילי ר' עקיבא אומר אין עולה באה אלא על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה במאי קא מיפלגי וכו' עיי"ש (וברש"י זבחים ה' ע"ב בד"ה מאן לימא), ורק במד"ר פרשת צו (ז' ג') אמר רשב"י לעולם אין העולה באה אלא על הרהור הלב. ובתנחומא פרשת לך (סימן י') ילמדנו רבינו העולה על מה היתה באה, כך שנה ר' ישמעאל העולה באה על מ"ע ועל מצות ל"ת (ובעץ יוסף פי' ל"ת שניתק לעשה), ורשב"י אומר על הרהור הלב וכו' עיי"ש, וכן בתנחומא פרשת צו (סימן ז' וי"ג) עולה באה על הרהור הלב. ובפנים יפות פרשת ויקרא (בפסוק ונרצה לו לכפר עליו) כתב דמ"ש חז"ל דעולה באה על לאו הניתק לעשה נראה היינו מ"ש רשב"י אין העולה באה אלא על הרהור הלב, והוא לאו הניתק לעשה דכתיב ולא תתורו אחרי לבבכם וכתיב למען תזכרו ועשיתם עיי"ש, וחידוש הוא שהרי בתנחומא הנ"ל מבואר דזה פלוגתא דתנאי אי על עשה ול"ת או על הרהור הלב. וכו' ויש לקשר הדרש לפשוטו של מקרא הוקר רגלך מבית רעך ממש, היינו שלא ירבה לבא לבית רעהו שעלול לבא לידי איסור ולא תתורו ונמצא מתחייב עולה על הרהור הלב, וכנ"ל שעל זה קאי קרא דהוקר רגלך. או לפמ"ש דקאי על עולה הבאה על עשה ול"ת הניתק לעשה, ולפמ"ש בפנים יפות הוי בכלל זה הרהור הלב שניתק לעשה והבן.
[19] כדגרסינן בע"ז טז ע"ב ופירש"י תנו רבנן כשנתפס ר"א למינות (מינין תפסוהו לכופו לעבודת כוכבים העלהו לגרדום) לידון אמר לו אותו הגמון זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו אמר לו נאמן עלי הדיין כסבור אותו הגמון עליו הוא אומר (כלומר הדין עמך דדברים בטילין הן) והוא לא אמר (אלא נאמן עלי הדיין האמת שבאמת דנני ליתן לי צרה שפשעתי לקוני) אלא כנגד אביו שבשמים אמר לו הואיל והאמנתי (במה שדנתני עליך) עליך דימוס (דימוס היא היתה שם יראתו ונשבע בה) פטור אתה כשבא לביתו נכנסו תלמידיו אצלו לנחמו ולא קיבל עליו תנחומין אמר לו רבי עקיבא רבי תרשיני לומר דבר אחד ממה שלימדתני אמר לו אמור אמר ליה רבי שמא דבר מינות בא לידך והנאך (ישר (הדבר) בעיניך) ועליו נתפסת אמר לו עקיבא הזכרתני פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של ציפורי ומצאתי אחד ויעקב איש כפר סכניא שמו אמר לי כתוב בתורתכם לא תביא אתנן זונה (וגו') מהו לעשות הימנו בהכ"ס לכהן גדול (שפירש מביתו לפני יום הכפורים ללשכת פרהדרין ושם היו מתקנים לו כל צרכיו) ולא אמרתי לו כלום אמר לי כך לימדני (במנורת המאור שם גרס יש"ו הנוצרי) (כי) מאתנן זונה קבצה ועד אתנן זונה ישובו ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו והנאני הדבר על ידי זה נתפסתי למינות ועברתי על מה שכתוב בתורה הרחק מעליה דרכך זו מינות ואל תקרב אל פתח ביתה זו הרשות (שולטנות שנותנין עיניהן בבעלי ממון להרגן וליטול ממונן) ואיכא דאמרי הרחק מעליה דרכך זו מינות והרשות ואל תקרב אל פתח ביתה זו זונה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה