מקרא
במדבר פרק כד
(א) וַיַּרְא בִּלְעָם כִּי טוֹב בְּעֵינֵי יְקֹוָק לְבָרֵךְ אֶת יִשְׂרָאֵל וְלֹא הָלַךְ כְּפַעַם בְּפַעַם לִקְרַאת נְחָשִׁים לנסות ממקום למקום אולי יוכל לקללם כמו שעשה בפעם אחרת כי ידע שלא יועיל לו כי לא ראה נחש ביעקב[1]. אלא מעתה נתכוין לברכם בלב שלים ומתוך כך כתיב כאן ותהי עליו רוח אלהים שרוח שכינה שרתה עליו מאהבה דרך חיבה[2] וַיָּשֶׁת אֶל הַמִּדְבָּר פָּנָיו הוא ערבות מואב ששם היו ישראל[3]:
(ב) וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת יִשְׂרָאֵל לא כראיה הראשונה לתת עליהם עין רעה אלא באהבה שהשיג באותה שעה[4] שֹׁכֵן לִשְׁבָטָיו ראה דגלים מסודרים ושאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה כדי שלא יעשו היזק ראיה זה לזה[5] וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ אֱלֹהִים:
(ג) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר, נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר דברים אלו הם משלי, ואינם כשאר הדברים שקדמו שלא היו ממני[6] וּנְאֻם הַגֶּבֶר קרא עצמו גבר כי המשיל עצמו לתרנגול היודע לכוון השעות, ואין בעולם מי שיוכל לכוון שעת כעסו של הקב"ה כי אם בלעם בבני אדם ותרנגול בעופות ושניהם שוין בחכמה זו, שְׁתֻם הָעָיִן פתוח עין. רואה מראות אלהים[7]:
(ד) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל אֲשֶׁר מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה לימדנו הכתוב שלא הגיעה מעלתו למעלת האבות ואין צריך לומר למעלת נבואה כמשה, אבל היה חסר ממנו שתי מדריגות כי נבואת האבות היתה באל שדי ונבואתו של זה במחזה שדי[8] נֹפֵל פעמים נופל שוכב בלילה וּגְלוּי עֵינָיִם ופעמים גלוי עינים ביום. כי עתה היו נבואות הללו ביום[9]:
(ה) מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב בתי מדרשות, כענין יושב אהלים מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל בתי כנסיות ומקדשי אל, המיוחדים לשכן שמו שם, ולקבל תפלת המתפללים[10]:
(ו) כִּנְחָלִים נִטָּיוּ בתי כנסיות ובתי מדרשות להמון ישראל הם כמו הנחלים שנוטים ומתפשטין לכאן ולכאן כשהם גדולים אל השדות להשקותם שבני ישראל יושבים חבורות חבורות ומתגברים בלימוד התורה כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר וכמו כן המתפללים הם כגנות עלי נהר אשר לא ימישו מעשות פרי כַּאֲהָלִים נָטַע יְקֹוָק ובאהלים נמי שייך לשון נטיעה וכן יושבי אהלים ותופשי התורה דולים ומשקים מתורתם להמון כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם שגדילין והולכין כן ישראל יפרו וירבו ויגדלו אהליהם[11]:
(ז) יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו מבארותיו ופי' שיגדל מתוכם מלך שיושיעם וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים ובניו ישלטו בגוים רבים וְיָרֹם מֵאֲגַג יתרומם מעל אגג (כל מלכי עמלק נקראו אגג) מַלְכּוֹ המלך שיקום על ישראל וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ נתנבא על שאול שעתיד לנצח את אגג[12]:
(ח) אֵל מוֹצִיאוֹ מִמִּצְרַיִם שם כח לו[13] כְּתוֹעֲפֹת כחוזקו של רְאֵם לוֹ יֹאכַל עם ישראל את ה - גּוֹיִם צָרָיו מלכי כנען וְעַצְמֹתֵיהֶם יְגָרֵם כאדם אוכל הבשר ואחר כך מגרר את העצמות ואינו משאיר אחריו כלום וְחִצָּיו יִמְחָץ ובחציו ימחץ אותם[14]:
(ט) כָּרַע שָׁכַב כַּאֲרִי שהכל יריאים להקימו פן יפגע בהם וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ אפי' מאומה אחרת שלא כבש אותם. לא ירא עוד שיתגרו עמו[15] מְבָרֲכֶיךָ בָרוּךְ וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר שוטה היה מי שרוצה לקללך שהרי הוא מקולל, ועל בלק אמר שהיה רוצה לקללם[16]:
(י) וַיִּחַר אַף בָּלָק אֶל בִּלְעָם וַיִּסְפֹּק אֶת כַּפָּיו הכה זו על זו וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים [17]כיון שראה שהוחזק בג' פעמים לברכם ידע שאין לו בו תועלת. כמו שאמר זה שלש פעמים, והרי אתה מוחזק בברכתם:
(יא) וְעַתָּה בְּרַח לְךָ אין זה בריחה ממש אלא כמי שאומר מהר ללכת[18] אֶל מְקוֹמֶךָ אָמַרְתִּי שתחזור לארצך כבד במקנה ובזהב שאתן לך כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ אבל עתה יכול אתה לברוח ולילך במהירות, שלא תשא עמך כלום, שלא אתן לך כלום ועכשיו וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְקֹוָק מִכָּבוֹד שאפילו שום כבוד לא אעשה לך[19]:
(יב) וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הֲלֹא גַּם אֶל מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלַי דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר:
(יג) אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְקֹוָק אֹתוֹ אֲדַבֵּר:
(יד) וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי והריני כשאר עמי שנסתלקה ממני השכינה[20] לְכָה אִיעָצְךָ אתן לך עצה שתדע מה תעשה[21] כלומר אומר לך לצד אחד דרך עצה שלא ישמעו אחרים לכה איעצך מה לך לעשות, ומה היא העצה, אלהיהם של אלו שונא זמה הוא[22] וכו' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ כי זה העם כן יעשה לעמך בְּאַחֲרִית הַיָּמִים:
(טו) וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר נְאֻם בִּלְעָם בְּנוֹ בְעֹר וּנְאֻם הַגֶּבֶר שְׁתֻם הָעָיִן:
(טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ בדרך נבואה ולא בדרך קסם[23] דַּעַת עֶלְיוֹן לכוין השעה שכועס בה[24] מַחֲזֵה מה שרואה הוא בשם שַׁדַּי יֶחֱזֶה וכשרוצה להתנבאות נֹפֵל משתטח ונופל על פניו וּגְלוּי עֵינָיִם ורזים סתומים שמכוסים מן נביאים מתגלים לו:
(יז) אֶרְאֶנּוּ וְלֹא עַתָּה התנבא על דוד ע"ה, ועל דרך המדרש אראנו ולא עתה זה דוד אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב זה מלך המשיח דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב זה דוד וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל זה מלך המשיח וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב זה דוד שכתוב בו (שמואל ב ח, ב) ויך את מואב וימדדם בחבל וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת זה מלך המשיח שכתוב בו (תהלים עב, ח) וירד מים עד ים:
נביא
ירמיה פרק ז
כו וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לשמוע. וַיַּקְשׁוּ אֶת עָרְפָּם. הֵרֵעוּ מֵאֲבוֹתָם עשו רעות יותר מאבותם.
כז וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְלֹא יִשְׁמְעוּ אֵלֶיךָ וְקָרָאתָ אֲלֵיהֶם וְלֹא יַעֲנוּכָה ולא יענו לך.
כח וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַגּוֹי אֲשֶׁר לוֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהָיו וְלֹא לָקְחוּ מוּסָר אָבְדָה הָאֱמוּנָה וְנִכְרְתָה מִפִּיהֶם אבדה מישראל האמונה ביְקֹוָק , ולא מדברים בָּהּ אפילו בפיהם (אפילו כלפי חוץ.)
כט גָּזִּי נִזְרֵךְ וְהַשְׁלִיכִי תגזזו ותשליכו שערות הראש (דרך צער ואבילות; שהשיער הוא פאר הראש) וּשְׂאִי עַל שְׁפָיִם קִינָה תקוננו קינה על ההרים (שפיים מקומות הגבוהים). כִּי מָאַס יְקֹוָק בישראל. וַיִּטֹּשׁ אֶת דּוֹר עֶבְרָתוֹ עזב את הדור שהכעיס אותו.
ל כִּי עָשֹוּ בְנֵי יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינַי נְאֻום יְקֹוָק שָׂמוּ שִׁקּוּצֵיהֶם בַּבַּיִת אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עָלָיו לְטַמְּאוֹ שמוּ הע"ז במקדש, וטמאו אותו:
לא וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת בנו במות להקריב את בניהם למולך. (התופת שתּוֹפְפוּ בְּתּוּפִּים, שלא ישמעו האבות, זעקות בניהם הנשרפים) אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם הבמות נבנו בגיא בן הנום הגיא שהבנים היו נוהמים (צועקים)לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי לצוות לשרוף הבנים:
לב לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְקֹוָק וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד הַתֹּפֶת וְגֵיא בֶן הִנֹּם כִּי אִם גֵּיא הַהֲרֵגָה לא יקראו למקום התופת וגיא בן הינום, אלא "גיא ההריגה" הגיא שיִקְבְּרוּ בו כל ההרוגים מישראל. וְקָבְרוּ בְתֹפֶת מֵאֵין מָקוֹם יקברו בתופת את ההרוגים, מחוסר מקום אַחֵר לקברם:
לג וְהָיְתָה נִבְלַת הָעָם הַזֶּה לְמַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ וְאֵין מַחֲרִיד ולא יהיה מי שיפחיד ויבריח את הבע"ח, מלאכול פגרי ההרוגים:
לד וְהִשְׁבַּתִּי מֵעָרֵי יְהוּדָה וּמֵחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה כִּי לְחָרְבָּה תִּהְיֶה הָאָרֶץ יתבטל בערי יהודה, קול חתן וכלה מרוב החורבן שיהיה בארץ:
ירמיה פרק ח
א בָּעֵת הַהִיא נְאֻם יְקֹוָק יוֹצִיאוּ אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם מִקִּבְרֵיהֶם שגם אחר מיתתם יענשו בבזיון גדול:
ב וּשְׁטָחוּם יפרשו את נבלתם בחוץ לבזיון. לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וּלְכֹל צְבָא הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר אֲהֵבוּם... יפרשו אותם לפני צבא השמים, שישראל אהבו ועבדו. וַאֲשֶׁר עֲבָדוּם וַאֲשֶׁר הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַאֲשֶׁר דְּרָשׁוּם בקשו לעבדם. וַאֲשֶׁר הִשְׁתַּחֲווּ לָהֶם לֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ לא יאספו לקבור את פגרי ההרוגים. לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ כמו הזבל (שלא נאסף משום שאין בו ערך) לא יאספו אותם לקברם:
ג וְנִבְחַר מָוֶת מֵחַיִּים לְכֹל הַשְּׁאֵרִית הַנִּשְׁאָרִים גם אלו שישארו בחיים, היו בוחרים את המוות מחייהם המלאים צרות. מִן הַמִּשְׁפָּחָה הָרָעָה הַזֹּאת מישראל. בְּכָל הַמְּקֹמוֹת הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם גם אלו שנשארו בחיים, והלכו לגלות היו בוחרים את המוות מחייהם המלאים צרות נְאֻם יְקֹוָק צְבָאוֹת:
ד וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק הֲיִפְּלוּ וְלֹא יָקוּמוּ האם הנופל לא יוכל לקום?! האם החוטאים לא יכולים לשוב בתשובה?! אִם יָשׁוּב וְלֹא יָשׁוּב האם כשישובו בתשובה, לא ישוב יְקֹוָק מכעסו?!:
ה מַדּוּעַ שׁוֹבְבָה הָעָם הַזֶּה יְרוּשָׁלַם מְשֻׁבָה נִצַּחַת מדוע מורדים בני ירושלים מרידה לנֶצַח לעולם. הֶחֱזִיקוּ בַּתַּרְמִית מחזיקים ברמאות. מֵאֲנוּ לָשׁוּב מסרבים לשוב בתשובה:
כתובים
משלי לא
(א) דִּבְרֵי לְמוּאֵל מֶלֶךְ דברי המלך שלמה שנקרא למואל מַשָּׂא אֲשֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ הנבואה שאמו הוכיחה אותו: (ב) מַה בְּרִי וּמַה בַּר בִּטְנִי מה אתה עושה בני ובן בטני וּמֶה בַּר נְדָרָי ומה אתה עושה בני, שנדרתי בשבילך נדרים כדי שה' יתן לי אותך: (ג) אַל תִּתֵּן לַנָּשִׁים חֵילֶךָ אל תתן לנשים כוחך, שלא ירבה לו נשים וּדְרָכֶיךָ לַמְחוֹת מְלָכִין ואל תתן דרכיך להשחית דרכי המלכים שצריכים להיות זהירים במעשיהם: (ד) אַל לַמְלָכִים לְמוֹאֵל זה לא דבר הגון למלכים של ה' להתנהג כך אַל לַמְלָכִים שְׁתוֹ יָיִן לא טוב למלכים (של ה') לשתות יין וּלְרוֹזְנִים אֵי שֵׁכָר ולשרים אין טוב לשתות שכר: (ה) פֶּן יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח מְחֻקָּק אולי ישתה יין וישכח את החוקים וִישַׁנֶּה דִּין כָּל בְּנֵי עֹנִי וישנה את משפט העניים: (ו) תְּנוּ שֵׁכָר לְאוֹבֵד תנו שכר לאדם אובד בצרות, רק לו ראוי היין וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ ותנו יין לאנשים שמצטערים: (ז) יִשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח רִישׁוֹ ישתה יין וישכח עניותו וַעֲמָלוֹ לֹא יִזְכָּר עוֹד ולא יזכור צערו ע"י שישתה יין: (ח) פְּתַח פִּיךָ לְאִלֵּם הדיין צריך לעזור לאדם שלא יודע איך לטעון במשפט אֶל דִּין כָּל בְּנֵי חֲלוֹף תעזור למשפט של בני המת (שחלף מהעולם) והם לא יודעים איך לטעון: (ט) פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק פתח פיך ותחקור טוב עם מי הצדק וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן ותראה שיקיימו את דין העני, ותוציא את הגזלה מיד הגזלן: (י) אֵשֶׁת חַיִל מִי יִמְצָא מי יכול (קשה) למצוא אשה זריזה וישרה וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ ושוויה הרבה יותר ממרגליות: (יא) בָּטַח בָּהּ לֵב בַּעְלָהּ בעלה יוכל לבטוח בה וְשָׁלָל לֹא יֶחְסָר ולא יחסר אוכל בבית: (יב) גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא רָע תמיד עושה לו טוב ולא רע כֹּל יְמֵי חַיֶּיהָ כל זמן שהיא חיה עושה לו טוב: (יג) דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים חפשה צמר ופשתן וַתַּעַשׂ בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ ועשתה ברצון מעשה ידים ולא ע"י כְּפִיָּה: (יד) הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר היא כמו הסוחרים שמביאים סחורתם באוניות ממקום רחוקמִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ ממקום רחוק היא מביאה אוכל: (טו) וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה היא קמה כשעוד לילה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ נותנת אוכל לבניה וכמה אוכל שנערותיה צריכות:
משנת ההלכה
מצות אהבת ישראל
א. בכלל מצוה זו לספר בשבחו של חבירו[25]. ומ"מ לא יספר בשבחו בפני שונאיו כדי שלא יבואו לספר בגנותו[26].
ד. העובר בעבירות שבין אדם לחברו, מלבד החיובים המיוחדים שיש על כל עבירה לפי הענין, עובר גם משום ואהבת לרעך כמוך[29].
ו. אדם שעבר עבירה [מפורסמת[31]],[32]. שאינו מקבל תוכחה[33]. אף אם הוא מאמין בעיקרי הדת[34], אין מצוה לאהוב אותו, ואדרבה מצוה לשנאותו[35]. שנחייבנו לאהוב רק איש כשר, שהוא רעך בתורה ובמצות[36].
ז. י"א דאע"פ שאין מצוה לאהוב את העובר עבירה מדין "ואהבת לרעך כמוך", מ"מ מצוה לעזור לו בטעינת בהמתו כדי לכוף יצרו שלא יבואו לידי שנאה גמורה[37]. וי"א שאין מצוה כלל לעזור לו[38]. וכך פסק הרמ"א[39].
ח. לדעת הרמ"ה[40] הרשע הוא בכלל רעך[41], ומצוה לשנוא את הרשע רק בחייו, כדי שעל ידי כך יחזור למוטב, אבל לאחר מיתה ואף כשהוא כשהולך למות לקבל עונשו הזהיר עליו הכתוב להתנהג עמו באהבה[42].
ט. המצוות שבין אדם לחבירו שנאמרו בתורה מבוססות על הציווי ואהבת לרעך כמוך דהיינו שצריך לעשות לחבירו מה שהוא רוצה שיעשו עמו[43]. ולכן למדו ממצוה זו שלא הוזהרנו לעשות לחברינו אלא דבר שאין האדם חפץ לעשות לעצמו. אבל דבר שיש טובה ותועלת, שהיה רוצה לעשות אותו לעצמו, אף כאשר נראה שהוא עובר על אחת ממצוות בן אדם לחבירו, מותר וצריך לעשותו. ולכן מותר לאדם להקיז דם לאביו לצורך רפואה, ואינו עובר משום מכה אביו[44].
[1] חזקוני
[2] רשב"ם
[3] דעת זקנים
[4] העמק דבר
[5] רבינו בחיי
[6] אור החיים
[7] רשב"ם
[8] רבינו בחיי
[9] רשב"ם
[10] ספורנו
[11] ספורנו
[12] ת"א רש"י
[13] אבע"ז
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[15] העמק דבר
[16] פי' ר' יוסף בכור שור
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רבינו בחיי מהרד"ק בשם אביו
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רש"י
[21] אבע"ז
[22] רמב"ן
[23] אבע"ז
[24] ת"י רש"י
[25] רמב"ם דעות פ"ו ה"ג , והובא במשנ"ב קנו סק"ד, ראה מגילה כה ע"ב בסוף הפרק "אמר רב אשי [האי מאן דסנאי שומעניה שרי ליה לבזוייה בגימ"ל ושי"ן]. האי מאן דשפיר שומעניה - שרי לשבוחיה, ומאן דשבחיה - ינוחו לו ברכות על ראשו"
[27] אף כשעין בזה איסור משום בל תחמוד. וז"ל הרמב"ן עה"ת (ויקרא יט טז) "ויצוה הכתוב שלא תהיה בלבו פחיתות של קנאה לאהוב את רעהו ולחפוץ למשל שיהיה לו עושר ולא לחפוץ שתהיה לו חכמה וכיוצא בזה, אלא יחפוץ שתרבה הטובה לחבירו כאשר הוא חפץ שיהיה לעצמו, ולא יתן שיעורין באהבה. ולכן נאמר לגבי יהונתן (שמואל א כ יז) "כי אהבת נפשו אהבו", שהסיר את מדת הקנאה מלבו כמו שנאמר (שם כג יז) "ואתה תמלוך על ישראל וגו'". והפני משה על הירושלמי (נדרים פ"ט ה"ד) כתב "מקרא של ואהבת לרעך כמוך עיקר גדול הוא לקיום התורה וכו', ובכלל זה הקנאה ונכבוד וכיוצא באלו ועי"ז ימנע מהרבה עבירות ויקיים רוב המצוות". ראה עוד בויקרא רבה (פכ"ד ד"ה ה תני) שבכלל מצוה זו נכלל האיסור "לא תחמוד"
[28] רמב"ם שם הל' דעות פ"ו ה"ג ובגליון פירוש המשניות להרמב"ם (סננהדרין פרק חלק אות ח') להגאון מוה"ר ישעיה פיק כתב שמקורו במדרש בראשית רבה פ"א ה (דף א' אות ז), וירושלמי חגיגה פ"ב ה"א [י' ע"א]. ראה מנחת חינוך מצוה רמג אות (א) [ב]. ועיין ברמב"ם הל' תשובה פ"ג הי"ד ובכס"מ שם וברעק"א שם, ועי"ש בהגה"מ פ"ד ה"ד אות ד.
ועיין עוד שעל המתכבד בכבוד חבירו ציין רעק"א לכס"מ תשובה פ"ג הי"ד, ועיין רעק"א שם, ועי"ש ברמב"ם שסיים המתכבד בקלון חבירו ובכס"מ ציין פ"ב מאבות ובמקו"צ כתבהו דאין מקורו שם. אלא בירושלמי חגיגה פ"ב ה"א וב"ר פ"א ה והל' תשובה פ"ג הי"ד וכס"מ שם, ושם פ"ד ה"ד אות ד.
[32] כגון שעשה דבר רע לחבירו שעבר על מצות "ואהבת לרעך כמוך", ונקרא רשע –ע"פ רש"י משלי (ג ל)- הובא לקמן
[33] מג"א סי' קנו סק"ב ע"פ פסחים דף קיג ע"ב –הובא בהגהות מיימוני (דעות פ"ו אות א), וצ"ע אם המנחת חינוך (שם מצוה רמג) שלא כתב "שאינו מקבל תוכחה, סובר שגם אדם שעבר עבירה ומקבל תוכחה אין מצוה לאהוב אותו
[35] דלענין מצוה זו התורה גילתה דמצוה לשנוא אותו, כמבואר בחינוך מצוה רל"ח, וכן כתב בהגהות מיימוניות פ"ו מהלכות דעות –והובא במנחת חינוך מצוה רמג [א]. וכן מצינו להדיא ברש"י לגבי מסית ומדיח (דברים יג ט) "לא תאבה לו ולא תשמע אליו וגו", ופירש רש"י ע"פ הספרי (ראה פס"ז) "לא תאבה לו - לא תהא תאב לו. לא תאהבנו. לפי שנאמר "ואהבת לרעך כמוך", את זה לא תאהב", [וברמב"ן שם חלק על פירוש זה כיון שבגמרא (סנהדרין סא ע"ב) פירשו באופן אחר]. וכ"כ במשלי על הפסוק (ג ל) "אל תריב עם אדם אם לא גמלך רעה", פירש רש"י אל תריב אם אדם - להתלונן עליו, אם לא גמלך רעה – ש[אם גמלך רע, א"כ הוא] עבר על המצוה הכתובה בתורה "ואהבת לרעך כמוך", [והוא רשע], ומי שהוא רשע רשאי אתה לשונאו". וכ"כ הרשב"ם כאן על הפסוק בויקרא "ואהבת לרעך כמוך - אם רעך, אם טוב [הוא], אבל אם הוא רשע כדכתיב "יראת ה' שנאת רע" וכו'. וראה עוד לב הגהות מייהמוניות אות א שם והפסוק שהביא ממשלי וערבי פסחים קיג ע"ב.
[36] מג"א קנו סק"ב, ובמנחת חינוך שם, וראה לשון הרמב"ם הל' אבל פי"ד ה"א "ואהבת לרעך כמוך, כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות"
[38] נימוקי יוסף (בבא מציעא יז ע"ב ד"ה גמרא, בשם הרמב"ן שם ד"ה הא) וכ"כ התוס' בבבא מציעא (לב ע"ב ד"ה לכוף)
[39] חו"מ סי' ער"ב ס"י, [–כ"ז הובא במג"א קנו סק"ב]. עי"ש בסמ"ע סקי"ח, ובגליון השו"ע לחת"ס (או"ח סי' קנו) שחלק עליו
[41] "שהרי אמרו שאפילו מי שנתחייב מיתה תברור לו מיתה יפה". ועי' שמ"ק כתובות לז ע"ב. ועי' סדר אליהו רבה פט"ו לענין לא תעשוק את רעך, שרעך כולל אף גוי, וכן כתב רבנו בחיי יתרו לענין לא תענה ברעך
[43] ראה חינוך רמג, שביאר בזה את מאמר רבי עקיבא (תורת כהנים פרשת קדושים), "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה", דהיינו שהרבה מצוות שבתורה תלויות במצוה זו, וכו', (הבאנו לעיל). וכ"כ ראה בויקרא רבה (פכ"ד ד"ה ה תני) שבכלל מצוה זו נכלל האיסור "לא תחמוד" שנאמר בעשרת הדברות. וברמב"ן (דברים כג כ) שאיסור ריבית נאסר מצד האחוה והחסד, כמו שצוה "ואהבת לרעך כמוך". וראה רמב"ן בשורשים א (התשובה הרביעית [וכ"כ בשורש ב]) שכתב שכל המצוות שנתחייבנו בהם מדין גמילות חסדים כביקור חולים וניחום אבלים, ובכלל ואהבת לרעך כמוך הם, שהרי כולם מצוה אחת הם לגמול חסד עם האח
[44] סנהדרין פד ע"ב וברש"י. וכ"כ בשו"ת חוות יאיר (סי' רה, הובא בפתחי תשובה רמד סק"ד) השבת אבידה וטעינה ופריקה, שכיון שנצטווינו בהם מדין ואהבת לרעך כמוך, לא צריך לאהוב את חבירו יותר מאשר את עצמו, ולכן פטרה התורה בהם זקן ואינו לפי כבודו, משום שהזקן לא היה מטפל באבידה שלו וטוען, ה"ה בשל חבירו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה