הלימוד לע"נ זקני ר' מתתיהו
ב"ר בן ציון ז"ל נלב"ע ח"י תמוז
מקרא
במדבר פרק כז
(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ז) כֵּן כמו באמת אשרי מי שהקב"ה מודה לדבריו בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם שני חלקים אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם חלק אביהם שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר, כי צלפחד יצא ממצרים בן עשרים וכן חפר אביו מת במדבר, לכך נטלו בנותיו חלקו שהיה לאביהן עם אחיו, דבת הבן הרי הוא במקום בן לירש עם האחין וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן מה שהיה ראוי שיקח צלפחד תקחנה בנותיו. והזכיר לשון העברה על שהבת מעברת נחלה משבט לשבט, שהרי בנה ובעלה יורשין אותה[1]:
(ח) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ האב יורש את בנו כאשר מת בלא זרע, ולא הזכיר הכתוב זה כיון ש לא היה זה בבאי הארץ שינחול האב את הבן, שבהם ידבר[2] וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ:
(ט) וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו שמשפחת האם אינה קרויה משפחה, ואין אחי האם יורשין זה את זה אלא אחי האב, ואם כן אחי אביו קודמין לאחיו מן האם. והבן יורש את אמו והיא אינה יורשת את בנה אלא קרובי אביו. ואחות יורשת את אחיה אם אין לו אב ולא אח, כשם שהבת יורשת את האב במקום שאין לו בן. ואם כן מלת לאחיו יכלול האח והאחות כאחד[3]:
(י) וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו:
(יא) וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ קרוב קרוב קודם[4] וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט שיהיה המשפט הזה לדורות, לא בנחלת הארץ עתה בלבד[5]כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(יב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה שם ההר הזה "הר נבו" כאשר פירש בסדר האזינו (דברים לב מט) ובזאת הברכה (שם לד א), אבל יקראו אותו "הר העברים" מפני שהוא על מעברות הירדן ומשם יעברו אל ארץ כנען וּרְאֵה אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כי בעבור שצוהו לאלה תחלק הארץ (לעיל כו נג) הודיעו כי לא על ידך תחלק[6]:
(יג) וְרָאִיתָה אֹתָהּ וְנֶאֱסַפְתָּ אֶל עַמֶּיךָ גַּם אָתָּה כַּאֲשֶׁר נֶאֱסַף אַהֲרֹן אָחִיךָ:
(יד) כַּאֲשֶׁר בגלל ש-[7] מְרִיתֶם פִּי בְּמִדְבַּר צִן בִּמְרִיבַת הָעֵדָה לְהַקְדִּישֵׁנִי דבק עם מריתם ופירושו כי מריתם להקדישני וזה הוא על אשר לא קדשתם בַמַּיִם לְעֵינֵיהֶם הֵם מֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן: פ
(טו) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק לֵאמֹר אמר לו השיבני אם אתה ממנה להם פרנס אם לא:
(טז) יִפְקֹד ימנה[8] יְקֹוָק אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אתה היודע רוחו של כל אחד ואחד ומי הוא הראוי להיות פקיד עליהם[9] אִישׁ עַל הָעֵדָה:
(יז) אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם במלחמה[10] וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם מן המלחמה[11] וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם בעניני הנהגת המדינה[12] וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם לארץ ישראל וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת יְקֹוָק בלא ת"ח כדי שלא יטעו אחר ע"ז[13] כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה:
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ נבואת ה'[14] בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו:
(יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם במצות הנגיד והשופט, ויזהירנו להשתדל מאד בענינם ולהיות נלחם מלחמות ה' ויהיה הוא המוציא והמביא אותם ולהזהר בדבר המשפט וזה ראוי להיות לעיניהם, כדי שיבטחו בו וישמעו אליו[15]:
(כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו שתכבדהו לפניהם כדי שיכבדוהו הם לְמַעַן יִשְׁמְעוּ אליו[16] כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְקֹוָק עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ על פי אלעזר במשפט האורים[17] הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה הסנהדרין:
(כב) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ וַיִּקַּח אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה:
(כג) וַיִּסְמֹךְ אֶת יָדָיו עָלָיו כמו סמיכת קרבן להודיע כי מרצונו נתמנה ומזה למדו למנות פרשים בענין זה כמו שלמדו לעשות דגלים ממנהג אותו דגלי השבטים[18] וַיְצַוֵּהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק בְּיַד מֹשֶׁה: פ
נביא
ירמיה פרק י
כב קוֹל שְׁמוּעָה הִנֵּה בָאָה קול שמועה על בא האוייב. וְרַעַשׁ גָּדוֹל מֵאֶרֶץ צָפוֹן שהאוייב מגיע מצפון. לָשֹוּם לשים. אֶת עָרֵי יְהוּדָה שְׁמָמָה מְעוֹן תַּנִּים מעון, בית לתנים:
כג יָדַעְתִּי יְקֹוָק כִּי לֹא לָאָדָם דַּרְכּוֹ לא האדם (נבוכדנצר) קובע את דרכו, אלא אתה יְקֹוָק . לֹא לְאִישׁ הֹלֵךְ וְהָכִין אֶת צַעֲדוֹ לא האדם, מכין ומחליט לאן יצעד ללכת:
כד יַסְּרֵנִי יְקֹוָק אַךְ בְּמִשְׁפָּט אַל בְּאַפְּךָ פֶּן תַּמְעִטֵנִי תן היסורים לפי המשפט, ולא כגודל הכעס, שמא תמעיטני שתכלה אותי לגמרי:
כה שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ עַל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ את גודל כעסך, שפוך על הגויים שלא יודעים אותך. וְעַל מִשְׁפָּחוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ על הגויים שלא קוראים בשם יְקֹוָק . כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב כי אכלו והרעו לישראל. וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ אכלו וכילו את ישראל. וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ ואת המקדש עשו שממה:
ירמיה פרק יא
א הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת יְקֹוָק לֵאמֹר:
ב שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת ברית שמירת התורה. וְדִבַּרְתֶּם ירמיהו, ושאר נביאי אמת (צפניה) אֶל אִישׁ יְהוּדָה וְעַל יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם:
ג וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָרוּר הָאִישׁ מקולל האיש. אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת:
ד אֲשֶׁר צִוִּיתִי אֶת אֲבוֹתֵיכֶם בְּיוֹם הוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מצרים נמשלה לכור לזקק ולנקות את ישראל בצרות, לפני שייצאו.
לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְקוֹלִי וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם כְּכֹל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אֶתְכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים:
ה לְמַעַן הָקִים אֶת הַשְּׁבוּעָה לקיים השבועה. אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבוֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּיּוֹם הַזֶּה וָאַעַן וָאֹמַר אָמֵן יְקֹוָק עניתי ליְקֹוָק ואמרתי: אמת הדבר שיהיה ארור מי שלא ישמע אל דברי הברית:
ו וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלַי קְרָא אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחֻצוֹת יְרוּשָׁלַם לֵאמֹר שִׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וַעֲשִׂיתֶם אוֹתָם:
ז כִּי הָעֵד הַעִדֹתִי בַּאֲבוֹתֵיכֶם שהזהרתי את אבותיכם. בְּיוֹם הַעֲלוֹתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה הַשְׁכֵּם וְהָעֵד לֵאמֹר שִׁמְעוּ בְּקוֹלִי כל יום, השכימו הנביאים בשליחותי, להוכיח את ישראל לשמוע בקול יְקֹוָק :
ח וְלֹא שָׁמְעוּ וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם לשמוע. וַיֵּלְכוּ אִישׁ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם במראה ליבם הרע. הָרָע וָאָבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת אֲשֶׁר צִוִּיתִי לַעֲשֹוֹת וְלֹא עָשֹוּ נתתי הציווי לשמור המצוות ולא עשו:
ט וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָי נִמְצָא קֶשֶׁר בְּאִישׁ יְהוּדָה וּבְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם קשר התארגנות של מרידה נמצאה בבנ"י:
י שָׁבוּ עַל עֲוֹנֹת אֲבוֹתָם הָרִאשֹׁנִים חזרו על עוונות אבותיהם. אֲשֶׁר מֵאֲנוּ סרבו. לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי וְהֵמָּה הָלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים לְעָבְדָם הֵפֵרוּ בֵית יִשְׂרָאֵל וּבֵית יְהוּדָה אֶת בְּרִיתִי בטלו ולא קיימו את הברית. אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם:
יא לָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק הִנְנִי מֵבִיא אֲלֵיהֶם רָעָה אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לָצֵאת מִמֶּנָּה מגודל הצרה לא יוכלו להנצל ממנה. וְזָעֲקוּ אֵלַי וְלֹא אֶשְׁמַע אֲלֵיהֶם:
יב וְהָלְכוּ עָרֵי יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלַם וְזָעֲקוּ אֶל הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר הֵם מְקַטְּרִים לָהֶם וְהוֹשֵׁעַ לֹא יוֹשִׁיעוּ לָהֶם בְּעֵת רָעָתָם אך לא יושיעו אותם בְּבֹא הרעה:
יג כִּי מִסְפַּר עָרֶיךָ הָיוּ אֱלֹהֶיךָ יְהוּדָה מספר הע"ז שעבדו, היה כמו מספר הערים שביהודה. וּמִסְפַּר חֻצוֹת יְרוּשָׁלַם שַׂמְתֶּם מִזְבְּחוֹת לַבֹּשֶׁת וכמספר הרחובות שבירושלים, עשיתם מזבחות לע"ז. (בושת שהיא מביישת את עובדיהָ) מִזְבְּחוֹת לְקַטֵּר לַבָּעַל מזבחות להקטיר בהם קרבנות לבעל:
יד וְאַתָּה אַל תִּתְפַּלֵּל בְּעַד הָעָם הַזֶּה וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה כִּי אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ בְּעֵת קָרְאָם אֵלַי בְּעַד רָעָתָם כי לא אשמע כשיקראו אלי, להצילם מרעתם:
טו מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי מה יש לישראל שהם ידידי יְקֹוָק לעשות עוד בביתי (במקדש) עֲשׂוֹתָהּ הַמְזִמָּתָה הָרַבִּים אחר שעושים את כל מחשבותיהם הרעות. וּבְשַׂר קֹדֶשׁ יַעַבְרוּ מֵעָלָיִךְ לא מוטל עליכם עוד להביא קרבנות (שאינם לרצון לפני)כִּי רָעָתֵכִי אָז תַּעֲלֹזִי כאשר אתם עושים דבר רע אתם שמחים:
כתובים
איוב פרק א
(טז) עוֹד זֶה השליח הראשון מְדַבֵּר וְזֶה והשליח השני בָּא וַיֹּאמַר אֵשׁ אֱלֹהִים נָפְלָה התנפלה מִן הַשָּׁמַיִם וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ: (יז) עוֹד זֶה מְדַבֵּרהשליח השני וְזֶה השליח השלישי בָּא וַיֹּאמַר חיל כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים התחלקו לשלשה מחנות וַיִּפְשְׁטוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם וְאֶת הַנְּעָרִים אלו הם רועי הגמלים הִכּוּ לְפִי חָרֶב וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ: (יח) עַד זֶה מְדַבֵּר השליח השלישי וְזֶה השליח הרביעי בָּא וַיֹּאמַר בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר: (יט) וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר וַיִּגַּעהקיף בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת וזהו מעשה נס גדול שהרוח תקיף את הבית מארבע כיוונים וַיִּפֹּל עַל הַנְּעָרִים בניו, בנותיו ומשרתיהם וַיָּמוּתוּ וָאִמָּלְטָה רַק אֲנִי לְבַדִּי לְהַגִּיד לָךְ: (כ) וַיָּקָם אִיּוֹב וַיִּקְרַע אֶת מְעִלוֹ וַיָּגָז תלש את שער ראשו אֶת רֹאשׁוֹ וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ: (כא) וַיֹּאמֶר עָרֹם יצתי יָצָאתִי מִבֶּטֶן אִמִּי היינו בלי עושר וכבוד וְעָרֹם אָשׁוּב שָׁמָּה יְקֹוָק נָתַן וַיקֹוָק לָקָח יְהִי שֵׁם יְקֹוָקמְבֹרָךְ: (כב) בְּכָל זֹאת ואפילו שבאו עליו כל הצרות הנוראות האלו לֹא חָטָא אִיּוֹב וְלֹא נָתַן תִּפְלָה דבר גרוע בלי טעם, שלא דבר סרה ובגנות הקב"ה לֵאלֹהִים: פ
איוב פרק ב
(א) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים כיתות המלאכים מלמדי הזכות והחובה לְהִתְיַצֵּב עַל בדין לפני - יְקֹוָק וַיָּבוֹא גַם הַשָּׂטָן בְּתֹכָם לְהִתְיַצֵּב עַל לפני יְקֹוָק: (ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן אֵי מִזֶּה מהיכןתָּבֹא וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָק וַיֹּאמַר מִשֻּׁט בָּאָרֶץ לבדוק במעשי בני אדם וּמֵהִתְהַלֵּךְ ומי מתהלך בָּהּ: (ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ אֶל עַבְדִּי אִיּוֹב כִּי אֵין כָּמֹהוּ בָּאָרֶץ אִישׁ תָּם וְיָשָׁר יְרֵאאֱלֹהִים וְסָר מֵרָע וְעֹדֶנּוּ ואפילו שקיבל מכה גדולה והוכה שבר על שבר מַחֲזִיק בְּתֻמָּתוֹ בשלימותו וַתְּסִיתֵנִי וקטרגת עליו בוֹ לְבַלְּעוֹ חִנָּם להשחיתו בחינם בלי עבירות: (ד) וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת יְקֹוָקוַיֹּאמַר עוֹר בְּעַד עוֹר אבר בפני אבר, שכך דרך האדם שרואה שבאים להכותו בגופו מתגונן עם ידיו שמכסה את המקום שמכים אותו. וכ"ש שאיוב יתן כל אשר לו גם רכושו וגם את עור ילדיו העיקר להציל את נפשו ואת עורו שלו וְכֹל אֲשֶׁר לָאִישׁ יִתֵּן בְּעַד נַפְשׁוֹ אז זו לא חוכמה לנסות אותו בכך: (ה) אוּלָם שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ במכאובי הגוף הקשים מאובדן הבנים אִם לֹא אֶל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ ואז הוא יגדף כלפי מעלה: (ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל הַשָּׂטָן הִנּוֹ בְיָדֶךָ אַךְ אֶת נַפְשׁוֹ שְׁמֹר ואל תיטול את נפשו: (ז) וַיֵּצֵא הַשָּׂטָן מֵאֵת פְּנֵי יְקֹוָק וַיַּךְ והוא הכה אֶת אִיּוֹב בִּשְׁחִין רָע מִכַּף רַגְלוֹ עד וְעַד קָדְקֳדוֹ ראשו: (ח) וַיִּקַּח לוֹ חֶרֶשׂ איוב לקח בידו שברי חרס כדי לְהִתְגָּרֵד בּוֹ וְהוּא יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הָאֵפֶר שהאפר היה מקרר את חום השחין:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה