מקרא
ויקרא פרק יג
(מז) וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר בהמה טהורה אבל לא צמר בהמה טמאה[1] אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים פשתן:
(מח) אוֹ בִשְׁתִי אוֹ בְעֵרֶב שעדיין אינו בגד לַפִּשְׁתִּים וְלַצָּמֶר כלומר שתי וערב העשויים מצמר או פשתים אוֹ בְעוֹר כגון עור שלם שהועבד והתקינו לשטיח לישב עליו או לכר וכסת וכדומה שאינו מחוסר שום תיקון אחר של קציצה אלא חשוב כלי הואיל והתקינו וחישב עליו לדבר אחר אוֹ בְּכָל מְלֶאכֶת עוֹר שנעשה בו מלאכה כגון שקצצוהו ועשו ממנו חמת ותרמיל או שאר כלים[2]:
(מט) וְהָיָה הַנֶּגַע יְרַקְרַק ירוק שבירוקים ולא ירוק שלנו (Green) אלא דומה לצהוב כתום, (Yellow Orange). וזהוב ((Gold שלנו. ואיזה הירוק שבירוקים ר"א אומר כשעוה וכחלמון סומכוס אומר ככנף טווס וכהוץ של דקל[3] אוֹ אֲדַמְדָּם אדום חזק[4] בַּבֶּגֶד אוֹ בָעוֹר אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר נֶגַע צָרַעַת הוּא וְהָרְאָה אֶת הַכֹּהֵן:
(נ) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנָּגַע וְהִסְגִּיר אֶת הַנֶּגַע שִׁבְעַת יָמִים:
(נא) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי כִּי פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בָעוֹר לְכֹל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה הָעוֹר לִמְלָאכָה צָרַעַת מַמְאֶרֶת שנשתלחה מאירה באותו הבגד וסופו שיתפשט הנגע בכל הבגד וישחית כולו, ולכך שרפיהו ולא תשהה הטומאה עמך שהרי ישחת כולו[5] הַנֶּגַע טָמֵא הוּא:
(נב) וְשָׂרַף אֶת הַבֶּגֶד אוֹ אֶת הַשְּׁתִי אוֹ אֶת הָעֵרֶב בַּצֶּמֶר אוֹ בַפִּשְׁתִּים אוֹ אֶת כָּל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ הַנָּגַע כִּי צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בָּאֵשׁ תִּשָּׂרֵף:
(נג) וְאִם יִרְאֶה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּגַע בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְּכָל כְּלִי עוֹר:
(נד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְכִבְּסוּ אֵת אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע כלומר את הבגד סביבות הנגע ואין צריך לכבס את כל הבגד[6] וְהִסְגִּירוֹ שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:
(נה) וְרָאָה הַכֹּהֵן אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה לֹא הָפַךְ הַנֶּגַע אֶת עֵינוֹ את מראהו וְהַנֶּגַע לֹא פָשָׂה טָמֵא הוּא בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ פְּחֶתֶת הִוא פוחת והולך הוא ונשחת ולכך שרוף אותו, ואין מספיק אם תקרע אותו מקום הנגע מן הבגד, שהרי כולו נשחת, אבל אם כהה מספיק בקריעה בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ הולך על העור, בין במקום בשר שאין שם שיער, בין במקום שיער שדרכו להתקרח[7]. וכן בגד קרחתו הוא אחורי הבגד כמו קרחת באדם, בין מצד שני לפני הבגד שהוא גבחתו של האדם[8]:
(נו) וְאִם רָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה כֵּהָה הַנֶּגַע אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס אֹתוֹ וְקָרַע אֹתוֹ את הנגע מִן הַבֶּגֶד אוֹ מִן הָעוֹר אוֹ מִן הַשְּׁתִי אוֹ מִן הָעֵרֶב ואז ישרפנו[9]:
(נז) וְאִם תֵּרָאֶה עוֹד בַּבֶּגֶד אוֹ בַשְּׁתִי אוֹ בָעֵרֶב אוֹ בְכָל כְּלִי עוֹר פֹּרַחַת הִוא דבר החוזר וצומח בָּאֵשׁ תִּשְׂרְפֶנּוּ אֵת כל הבגד[10] אֲשֶׁר בּוֹ הַנָּגַע:
(נח) וְהַבֶּגֶד אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָל כְּלִי הָעוֹר אֲשֶׁר תְּכַבֵּס כביסה של נקיון בחומרי ניקוי וְסָר מֵהֶם הַנָּגַע וְכֻבַּס שֵׁנִית בטבילה במקוה[11] וְטָהֵר:
(נט) זֹאת תּוֹרַת נֶגַע צָרַעַת בֶּגֶד הַצֶּמֶר אוֹ הַפִּשְׁתִּים אוֹ הַשְּׁתִי אוֹ הָעֵרֶב אוֹ כָּל כְּלִי עוֹר לְטַהֲרוֹ כשכהן אומר טהור אוֹ לְטַמְּאוֹ כשכהן אומר טמא[12]: פ
ויקרא פרק יד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא באותו היום אֶל הַכֹּהֵן ולא ישהה טהרתו:
(ג) וְיָצָא הַכֹּהֵן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה שאע"ג שנרפא הנגע אסור למצורע להכנס למחנה וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע הַצָּרַעַת מִן הַצָּרוּעַ:
(ד) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח לַמִּטַּהֵר משל המצורע[13] שְׁתֵּי צִפֳּרִים ששם צפור כלל לעופות הקטנים המשכימים בבקר לצפצף ולשורר ויקח לכתחילה צפורי דרור חַיּוֹת שאינם טרפות ואינם מחוסרי איברים טְהֹרוֹת ולא מהאסורות באכילה[14] וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת לשון של צמר צבוע בשני שהוא צבע אדום[15] וְאֵזֹב:
(ה) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְשָׁחַט אֶת הַצִּפּוֹר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל גבי רביעית מַיִם חַיִּים שהיו שם מתחילה בכלי:
(ו) אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה יִקַּח אֹתָהּ ובנפרד ייקח וְאֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֶת הָאֵזֹב ויכרוך את האזוב ועץ הארז בשני[16] וְטָבַל אוֹתָם וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחֻטָה עַל הַמַּיִם הַחַיִּים כדי שתהא צבועה והולכת על פני השדה ובאים בני מינה המכירים אותה ורואין שנשתנית ומתקבצים עליה והורגין אותה כדי שלא ימצאנה מצורע אחר ויקריבנה ורחמנא אמר וכפר עליו ולא על אחר. וכן אמרו רבותינו חזרה הצפור חזרה הצרעת[17]:
(ז) וְהִזָּה עַל הַמִּטַּהֵר על גב ידו של מצורע מִן הַצָּרַעַת שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ בדיבור שיאמר טהור אתה[18] וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה שאינו מקום יישוב ומשם לא תשוב הציפור:
(ח) וְכִבֶּס הַמִּטַּהֵר אֶת בְּגָדָיו וְגִלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מיד, כדי לנקות עצמו מן הטומאה היטב וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָהֵר וְאַחַר יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה וְיָשַׁב מִחוּץ לְאָהֳלוֹ שִׁבְעַת יָמִים שאסור בתשמיש המטה ועדיין טמא ומטמא אדם בימי ספרו[19]:
(ט) וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ מה שיצמח באותם שבעת ימים, ושני גילוחין עושה תגלחת ראשונה ביום טהרת הצפורים ותגלחת שניה ביום השמיני לטהרה שנייה, ביום השמיני לטהרת צפרים[20]אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר:
(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים אחד לעולה ואחד לאשם[21] וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה לחטאת וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן לנסכי שלשה כבשים הללו שחטאתו ואשמו של מצורע טעונין נסכים וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן להזות עליו שבע וליתן ממנו על תנוך אזנו ומתן בהונות כמפורש להלן[22]:
(יא) וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן הַמְטַהֵר אֵת הָאִישׁ הַמִּטַּהֵר וְאֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד בפתח העזרה שהרי אסור בכניסה לעזרה עד אחרי הבאת כפרתו ובבית המקדש היה זה בשער ניקנור[23]:
(יב) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד וְהִקְרִיב אֹתוֹ לתוך העזרה כדי שיהיה - לְאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם את האשם ואת הלוג[24] תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יג) וְשָׁחַט אֶת הַכֶּבֶשׂ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הַחַטָּאת וְאֶת הָעֹלָה בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי כַּחַטָּאת ככל חטאת כך דין הָאָשָׁם הוּא זה[25] לַכֹּהֵן קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא:
(יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ סחוס אמצעי שב - אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
(טז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית וְהִזָּה מִן הַשֶּׁמֶן בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק כנגד בית קדשי הקדשים[27]:
(יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל המקומות שנתן את דַּם הָאָשָׁם:
(יח) וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן במעשה הדם והשמן[28] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יט) וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת כבשת הַחַטָּאת וְכִפֶּר עַל הַמִּטַּהֵר מִטֻּמְאָתוֹ וְאַחַר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה:
(כ) וְהֶעֱלָה הַכֹּהֵן אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה שלשה קומצי סולת משלושה עשרונים. אבל החטאת והאשם והנותר במנחה ושלשה קומצי סולת נאכל לכהנים[29] הַמִּזְבֵּחָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְטָהֵר: ס
נביא
מלכים א פרק כב
(מז) וְיֶתֶר הַקָּדֵשׁ הזונות והזכרים שהיו מכונים למשכב זכור אֲשֶׁר נִשְׁאַר בִּימֵי אָסָא אָבִיו בִּעֵר מִן הָאָרֶץ:
(מח) וּמֶלֶךְ אֵין בֶּאֱדוֹם אלא היה נִצָּב במקום מֶלֶךְ כי מעת שכבש דוד את אדום, הסיר מהם המלכים, ושם עליהם נציבים, רוצה לומר: ממונים מתחת ידו, למלוך עליהם ולמשול בם, והתמיד הדבר עד ימי יהושפט, כי גם בימיו היה שם נצב במקום מלך:
(מט) יְהוֹשָׁפָט עשר עָשָׂה אֳנִיּוֹת כצורת אניות תַּרְשִׁישׁ לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב להביא זהב וְלֹא הָלָךְ כִּי נשברה נִשְׁבְּרוּ אֳנִיּוֹת בְּעֶצְיוֹן גָּבֶר:
(נ) אָז אָמַר אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב אֶל יְהוֹשָׁפָט יֵלְכוּ עֲבָדַי עִם עֲבָדֶיךָ בָּאֳנִיּוֹת אחר שראה שע"י שהיה לו שותפות עם אחזיהו באניות עצמם ולכן נשברו כדבר הנביא שהזהירו על כך, בקש שעכ"פ ילכו עבדיו עם עבדיך (באניות) של יהושפט שלא יהיה לאחזיה חלק בגוף האניות רק עבדיו ילכו וְלֹא אָבָה יְהוֹשָׁפָט כי ירא פן יזיק גם זאת:
(נא) וַיִּשְׁכַּב יְהוֹשָׁפָט עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: ס
(נב) אֲחַזְיָהוּ בֶן אַחְאָב מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן בִּשְׁנַת שְׁבַע עֶשְׂרֵה לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם:
(נג) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְדֶרֶךְ אִמּוֹ איזבל וּבְדֶרֶךְ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(נד) וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וַיַּכְעֵס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו:
סליק מלכים א
כתובים
משלי פרק ג
(כג) אָז תֵּלֵךְ לָבֶטַח דַּרְכֶּךָ כשתשמר על החכמה תלך בבטחון בדרכיך שלא יפחידו אותך וְרַגְלְךָ לֹא תִגּוֹף והרגל שלך לא תוכה (במכשולים בדרך): (כד) אִם תִּשְׁכַּב לֹא תִפְחָד כשתשכב לא תפחד וְשָׁכַבְתָּ וְעָרְבָה שְׁנָתֶךָ ותשכב ותהיה לך מתוקה השינה (שלא תפחד): (כה) אַל תִּירָא מִפַּחַד פִּתְאֹם לא תפחד שפתאום יבא לך רע (שלא יבא) וּמִשֹּׁאַת רְשָׁעִים כִּי תָבֹא ומהחושך (הצרות) שבא על הרשעים לא תפחד מזה: (כו) כִּי ה' יִהְיֶה בְכִסְלֶךָ כי ה' יהיה בבטחון שלך שישמור עליך וְשָׁמַר רַגְלְךָ מִלָּכֶד וישמר רגלך מלהתפס במלכודת רעה: (כז) אַל תִּמְנַע טוֹב מִבְּעָלָיו אל תמנע עצמך מלעשות טוב, לאדם שצריך טובה בִּהְיוֹת לְאֵל יָדְךָ לַעֲשׂוֹת כשיש בכח (באפשרות) ידך לעשות לו את הטובה שמבקש: (כח) אַל תֹּאמַר לְרֵעֲךָ לֵךְ וָשׁוּב אל תגיד לאדם שמבקש טובה ממך לך ותחזור אח"כ וּמָחָר אֶתֵּן וְיֵשׁ אִתָּךְ ומחר אני אתן לך את הטובה שאתה מבקש ויש לך את זה עכשיו: (כט) אַל תַּחֲרֹשׁ עַל רֵעֲךָ רָעָה אל תחשוב על חברך רעהוְהוּא יוֹשֵׁב לָבֶטַח אִתָּךְ והוא יושב אתך בבטחון וחושב שאתה חבירו: (ל) אַל תָּרִיב עִם אָדָם חִנָּם אל תריב בלי סיבה אִם לֹא גְמָלְךָ רָעָה אם הוא לא עשה לך רעה: (לא) אַל תְּקַנֵּא בְּאִישׁ חָמָס אל תקנא בהצלחת האיש שגוזל וְאַל תִּבְחַר בְּכָל דְּרָכָיו ואל תבחר בדרכים שלו: (לב) כִּי תוֹעֲבַת ה' נָלוֹז כי ה' מתעב אדם שסר מהדרך הישרה וְאֶת יְשָׁרִים סוֹדוֹ אבל לישרים הוא מגלה את סודותיו (מאהבה אותם): (לג) מְאֵרַת ה' בְּבֵית רָשָׁע קללת ה' יש בבית רשע וּנְוֵה צַדִּיקִים יְבָרֵךְ אבל בית הצדיקים ה' מברך: (לד) אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ אם יתחבר ללצים, בסוף יתלוצצו ממנו וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן ולענוים השם נותן יופי שימצא חן בעיני האנשים: (לה) כָּבוֹד חֲכָמִים יִנְחָלוּ החכמים מורישים את הכבוד לבניהם וּכְסִילִים מֵרִים קָלוֹן והכסילים מפרישים לעצמם בזיונות:
משנת ההלכה
א. י"א שבגד איש שאינו עשוי לנוי ולקישוט מותר לאשה ללובשו וכן להיפך (ב"ח שם) וי"א בגד איש שהוא מלבוש גמור אסור לאשה ללובשו וכן להיפך אפילו להנצל מן הצער אבל דבר שהוא לקישוט ואינו מלבוש אם הוא בגד איש ומשתמשת בו לנוי חייבת מלקות (וכן להיפך אם הוא בגד אשה ומשתמש האיש) משום לא ילבש ואם אין כוונתה כלל לקישוט אין איסור כלל לפיכך אשה ההולכת במקל בידה אם לנוי חייבת מלקות ואם בשביל שלא תפול מותר וכן אסור לאיש לנופף עצמו במניפה אבל אם עושה כן מפני החום מותר (חכמת אדם כלל צ אות ג ובינת אדם שם אות עד)
ב. וכן מותר לאיש לצאת במטריה של נשים כדי להגן על עצמו מפני שמש או מטר וכן לאשה לצאת בשל איש אבל אם לנוי אסור[30] (שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' סא שו"ת משנה הלכות חלק יב סי' סו)
ג. מותר לאשה להניח תפילין ולהתעטף בציצית[31] ומכל מקום יש למחות ביד האשה מלהניח תפילין[32] (שו"ע או"ח סעי' ג שיורי ברכה יו"ד קפב אות ב)
ד. בגד העשוי בצורה אחידה גם לנשים וגם לגברים ואפילו בגד צבעוני ומנהג המקום שלובשים אותו גם גברים וגם נשים אע"ג שנעשה לאיש או לבשו איש מותר לאשה ללובשו וכן להיפוך ואין להחמיר כלל אפילו חסידים ואנשי מעשה (דרכי תשובה שם ס"ק יג)
ה. אסור לאיש ללקט אפילו שער אחד לבן מתוך השחורות, משום לא ילבש גבר והמלקט שערות לבנות מתוך השחורות מראשו או מזקנו משילקט שערה אחת לוקה[33] מפני שעדה עדי אשה (שם ושו"ע שם סעי' ו)
ו. אסור לאיש לסרוק זקנו או שערותיו אם יודע ודאי שתיפול שערה לבנה אבל אם לא נוח לו בנפילתה מותר (שו"ת הלכות קטנות ח"ב סי' רנח)
ז. וכן אסור לאיש לצבוע שערות לבנות שיהיו שחורות, אפילו שערה אחת. ואם צבע שערו שחור משיצבע שערה לבנה אחת לוקה (שם ושם)
ח. ואם נגרמת לו בושה גדולה במה שיש לו שערות לבנות ושחורות מותר לו לצבוע שערותיו השחורות ללבן אבל להיפך לצבוע לבן לשחור אפילו במקום צער ובושה אסור (דרכי תשובה שם ס"ק יז)
ט. אסור לגבר לקחת תרופות שגורמות לשערות הלבנות להפוך לשחורות (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד א סי' פב)
י. מותר לצבוע שערות ראשו על מנת להשיג משרה באופן שאין בזה משום איסור אונאה (אגרות משה יו"ד ב סי' סא)
יא. וכן אסור לאיש להסתכל במראה. אם לא משום רפואה או להסתפר עצמו או לראות שאין בגדיו מלוכלכים[34] ובמקומות שגם דרך האנשים להסתכל במראה מותר[35] אף שלא משום רפואה או להסתפר (שם סעי' ו וחכמ"א שם סעי' ב רמ"א יו"ד סוף סי' קנו)
[1] רבינו בחיי
[2] משכיל לדוד
[3] הכתב והקבלה
[4] רש"י
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רש"י
[7] פי' ר' יוסף בכור שור
[8] מלבי"ם, העמק דבר
[9] רש"י
[10] רש"י
[11] ת"א ת"י רש"י
[12] חזקוני
[13] אבע"ז
[14] רמב"ן
[15] רש"י
[16] רש"י
[17] חזקוני
[18] חזקוני
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[21] חזקוני
[23] רש"י
[24] רש"י
[25] רש"י
[26] רש"י
[27] רש"י
[28] רמב"ן
[29] חזקוני
[30] שם לא הביא כלל את דברי החכמת אדם הנ"ל אלא כתב בפשיטות דמותר אמנם ודאי הוא ממש כמניפה לאיש או מקל לאשה דכיון שאינו מלבוש גמור אלא רק קישוט כל שעושה לצורך מותר ולנוי אסור
[31] בתרגום יונתן עה"ת פ' כי תצא שם כתב "לא יהיה גולין דציצית ותפילין דאינון תיקון גבר על איתא" ובאחרונים הוכיחו מעירובין צו ע"א דמיכל בת שאול היתה מנחת תפילין ולא מיחו בידה חכמים על זה וכן לא מצינו בפוסקים שכתבו איסור או מלקות בזה ועיין בשדי חמד כללים מערכת הלמ"ד כלל קטז שהאריך בזה
[32] מפני שצריכין גוף נקי ואין הנשים זריזות להזהר (מ"ב שם ס"ק יב)
[33] ובהשגות הראב"ד שם "לא מחוור שיהא לוקה באחת שלא אמרו אלא אסור ועוד מאי עדי אשה איכא בחדא והא לא מינכרא מילתא כלל"
[34] ועיין בתפארת ישראל פ"ב מ"ב דע"ז אות יב שאפילו אם הוא ספק אצלו מותר להסתכל במראה לראות אם יש שום שינוי בבגדו או בכובעו וודאי בזמן הזה שכבוד התורה בעונינו כבר ירדה אחורנית י' מעלות אדרבא חיוב עלינו להקפיד על כבודה לבלי להשפילה יותר ושיהיה לשחוק בעיני הבריות על ידי זה ולהכי בכל גוונא מותר
[35] ומ"מ החסידים נוהגים סלסול בזה (שדי חמד שם) וכן החברים נמנעים מזה (חי' רעק"א בשו"ע שם) ועיין שו"ת יחווה דעת ח"ו סי מט
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה