מקרא
ויקרא פרק כ
(ט) כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ מוֹת יוּמָת אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל ודבר נורא עשה[1] דָּמָיו בּוֹ וחייב סקילה[2]:
(י) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת בחנק[3]:
(יא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם לשון זה בכל הפרשה משמעותו סקילה[4]:
(יב) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ אשת בנו[5] מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם תֶּבֶל עָשׂוּ הקדמונים פירשו מלשון תבלול בעינו, שנבלל הלבן עם השחור, כן כאן נבלל זרע האב עם זרע הבן[6] דְּמֵיהֶם בָּם:
(יג) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם:
(יד) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ וְאֶתְהֶן זאת או זאת אם היתה האם אשתו תשרף הבת וכן הפך הדבר[7] וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם:
(טו) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ שלא תחטיא אחר ויש אומרים להסתיר הקלון[8]:
(טז) וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם:
(יז) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח הזכיר הכתוב קיחה באחותו אע"פ שאין לו בה קידושין, בעבור כי האח עם אחותו בבית אחד שוכנים יחד, וכאשר יגבר עליו תאותו יקחנה וימשוך אותה אליו, ואינו צריך לבוא אליה כבא אל אשה זונה וכן דרך הכתוב להזכיר קיחה בכל המתיחדים אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ מכנה אותה בראיה, כי האח עם אחותו ישנים יחד ואין צריך לגלות בגדיה וכן יכנה אותה בלשון ידיעה, והאדם ידע את חוה (בראשית ד, א). וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ שגם היא חמדה בלבה ערותו ורצתה לעשות כן, והזכיר זה באחותו בלבד, בעבור כי כל העריות כאשר יקרב אליה, לרצונה הוא, כי אם לא היתה ברצונה היתה צועקת, אבל אח הישן עם אחותו, אולי שלא מדעתה הערה בה, על כן אמר שגם היא מרצונה תראה את ערותו[9] שהסכימו שניהם על זה[10] חֶסֶד חרפה וקלון[11] הוּא וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא:
(יח) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה כלומר נדה שנקראת חולה בגלל דם המחזור שקיבלה[12] וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה גלה וכן כל לשון ערוה גלוי הוא[13] וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם:
(יט) וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ:
(כ) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ בלא ולד ודומה לו (בראשית טו) ואנכי הולך ערירי יש לו בנים קוברן אין לו בנים מת בלא בנים[14]:
(כא) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא השכיבה הזאת מנודה היא ומאוסה[15] ונקראת נדה שכמו שפעמים שהנדה אסורה ופעמים שהיא מותרת אף באשת אח פעמים שהיא אסורה ופעמים שהיא מותרת ע"י יבום כשנתאלמנה בלא זרע[16] עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ:
(כב) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי שלא לעבור על אזהרות אלו העריות וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי משפטי העונש[17] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָקִיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ:
(כג) וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם:
(כד) וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים:
(כה) וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא:
(כו) וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי יְקֹוָק וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי חכמת התורה חייבה לנו להיותנו מובדלין במאכלנו ובמשתנו ובמלבושנו, ומתוך שאנו מסוגלין במצוות התורה הם מקנאים בנו ומתוך קנאתם ישנאו אותנו[18]:
(כז) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם: פ
סליק פרשת קדושים
נביא
מלכים ב פרק ה
(ט) וַיָּבֹא נַעֲמָן בסוסו בְּסוּסָיו וּבְרִכְבּוֹ וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הַבַּיִת לֶאֱלִישָׁע:
(י) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע מַלְאָךְ שליח לֵאמֹר הָלוֹךְ וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ וּטְהָר:
(יא) וַיִּקְצֹף נַעֲמָן וַיֵּלַךְ וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא חשבתי כי לכבודי יצא אלי, ויעמוד לפני על רגליו, כדרך הכבוד שעושים בני אדם לשרים הגדולים וכדי לרפאותני חשבתי ש - וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל הַמָּקוֹם שיש בו צרעת וְאָסַף הַמְּצֹרָע:
(יב) הֲלֹא טוֹב אבנה אֲמָנָה וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל אבל באמרו רחץ וטהר נראה אם כן שאמר מדרך רפואה טבעית, והלא בוודאי אין ממש בדבריו, כי נהרות דמשק טובים המה מכל מימי ישראל הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי והלא בתמידות אני רוחץ עצמי בהם, וכי טהור אני בתמיה וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה:
(יג) וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ אָבִי דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ הֲלוֹא תַעֲשֶׂה וְאַף כִּי אָמַר אֵלֶיךָ רְחַץ וּטְהָר:
(יד) וַיֵּרֶד וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן וַיִּטְהָר:
(טו) וַיָּשָׁב אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים הוּא וְכָל מַחֲנֵהוּ וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אֵין אֱלֹהִים בְּכָל הָאָרֶץ כִּי אִם בְּיִשְׂרָאֵל וְעַתָּה קַח נָא בְרָכָה מֵאֵת עַבְדֶּךָ:
(טז) וַיֹּאמֶר חַי יְקֹוָק לשון שבועה אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה אִם אֶקָּח יהיה עלי לשון שבועה אלא לא אקח וַיִּפְצַר בּוֹ לָקַחַת וַיְמָאֵן:
(יז) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן וָלֹא כלומר נניח זה אחר שאין רצונך לקחת גמול על זה שעשית לי מן הטוב אך אשאל ממך שתתן לי דרך אוכל לעבוד בו השם יתברך שעשה לי זאת הטובה יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ מַשָּׂא צֶמֶד פְּרָדִים אֲדָמָה לבנות בה מזבח לה' כִּי לוֹא יַעֲשֶׂה עוֹד עַבְדְּךָ עֹלָה וָזֶבַח לֵאלֹהִים אֲחֵרִים כִּי אִם לַיקֹוָק:
(יח) לַדָּבָר הַזֶּה תתפלל ש - יִסְלַח יְקֹוָק לְעַבְדֶּךָ בְּבוֹא אֲדֹנִי בֵית עבודה זרה ששמה - רִמּוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת שָׁמָּה וְהוּא נִשְׁעָן עַל יָדִי וְהִשְׁתַּחֲוֵיתִי בֵּית רִמֹּן בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן יִסְלַח נא יְקֹוָק לְעַבְדְּךָ בַּדָּבָר הַזֶּה:
(יט) וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ לְשָׁלוֹם וַיֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ כִּבְרַת אָרֶץ היא הארץ הנעבדת אשר סביב העיר ובא הנביא לומר שלא הרחיק מן העיר כי לא היה בינו ובין העיר כי אם שדות העיר וכרמיה וגניה וכתבו רבותינו שהוא שיעור מיל: ס
(כ) וַיֹּאמֶר בלבו גֵּיחֲזִי נַעַר אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים הִנֵּה חָשַׂךְ מנע אֲדֹנִי אֶת נַעֲמָן הָאֲרַמִּי הַזֶּה מִקַּחַת מִיָּדוֹ אֵת אֲשֶׁר הֵבִיא הרי לפחות שכר רפואה היה לו לשלם חַי יְקֹוָק כִּי אִם רַצְתִּי אַחֲרָיו וְלָקַחְתִּי מֵאִתּוֹ מְאוּמָה:
(כא) וַיִּרְדֹּף גֵּיחֲזִי אַחֲרֵי נַעֲמָן וַיִּרְאֶה נַעֲמָן רָץ אַחֲרָיו וַיִּפֹּל רכן מֵעַל הַמֶּרְכָּבָה לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם:
(כב) וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם אֲדֹנִי שְׁלָחַנִי לֵאמֹר הִנֵּה עַתָּה זֶה בָּאוּ אֵלַי שְׁנֵי נְעָרִים מֵהַר אֶפְרַיִם מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים כי יתפלא נעמן שתחלה לא רצה לקחת ואיך ישלח עתה ויבקש תְּנָה נָּא לָהֶם כִּכַּר כֶּסֶף וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים:
(כג) וַיֹּאמֶר נַעֲמָן הוֹאֵל הסכם ו - קַח כִּכָּרָיִם שני ככרות וַיִּפְרָץ בּוֹ נעמן הפציר בגיחזי וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף בִּשְׁנֵי חֲרִטִים תיקים וּשְׁתֵּי חֲלִפוֹת בְּגָדִים וַיִּתֵּן גיחזי אֶל שְׁנֵי נְעָרָיו שיראו אם הנביא לוקח הכסףוַיִּשְׂאוּ לְפָנָיו:
(כד) וַיָּבֹא גיחזי אֶל הָעֹפֶל המבצר שמחות לעיר וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיִּפְקֹד בַּבָּיִת היינו שפקד בבית שבעופל ועשה שידמה להם שהוא בע"ה ופוקד ומצוה שם, ובזה התעה אותם שישובו לדרכם וַיְשַׁלַּח אֶת הָאֲנָשִׁים וַיֵּלֵכוּ:
כתובים
משלי פרק ח
(ו) שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר תשמעו לדברי, שאני מדבר דברים חשובים וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים דיבור שפתי הם דברי יושר: (ז) כִּי אֱמֶת יֶהְגֶּה חִכִּי כי אמת מדבר פי וְתוֹעֲבַת שְׂפָתַי רֶשַׁע שפתי מתעבות לדבר דברי רשע: (ח) בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי כל דברי הם בצדק אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ אין בהם דבר עקום: (ט) כֻּלָּם נְכֹחִים לַמֵּבִין כולם ישרים למתבונן בהם וִישָׁרִים לְמֹצְאֵי דָעַת והם ישרים למי שמצא דעת: (י) קְחוּ מוּסָרִי וְאַל כָּסֶף תקחו את המוסר שלי ולא תקחו כסף במקומם וְדַעַת מֵחָרוּץ נִבְחָר ותקחו את הדעת יותר מזהב מיוחד: (יא) כִּי טוֹבָה חָכְמָה מִפְּנִינִים כי יותר טוב חכמה ממרגליות וְכָל חֲפָצִים לֹא יִשְׁווּ בָהּ וכל הדברים שאדם חפץ בהם לא שוה כמו החכמה: (יב) אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה אני שוכנת עם ערמה במקום שיש חכמה יש התחכמות וְדַעַת מְזִמּוֹת אֶמְצָא ועל ידי הדעת תמצא את המזימה מחשבות להנצל מהיצר הרע: (יג) יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע יראת ה' ענינה לשנוא את הרע גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע ולשנוא את הגאוה ודרכי העבירהוּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי ופה הדובר שקר אני (החכמה) שונאת: (יד) לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה יש לי את העצה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה לי יש בינה, וגבורה: (טו) בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ בעזרתי המלכים ימשיכו במלכותם (אם ישמרו אותי) וְרֹזְנִים יְחֹקְקוּ צֶדֶק ועל ידי השרים עושים חוקי צדק: (טז) בִּי שָׂרִים יָשׂרוּ בעזרתי השרים ישלטו וּנְדִיבִים כָּל שֹׁפְטֵי צֶדֶק והחשובים כל השולטים בצדק זה בעזרת החכמה המחכימה אותם: (יז) אֲנִי אֹהֲבַי אֵהָב מי שאוהב אותי אני אוהבת אותו (ומגלה לו את סודותי) וּמְשַׁחֲרַי יִמְצָאֻנְנִי ומבקשי ימצאו אותי (להבין בי): (יח) עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי על ידי ישיג עושר וכבוד הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה עושר חזק ובצדקה תנתן לו מה': (יט) טוֹב פִּרְיִי מֵחָרוּץ וּמִפָּז פירות התורה יותר טובים מזהב מיוחד ומזהב מזוקק וּתְבוּאָתִי מִכֶּסֶף נִבְחָר ופירות התורה יותר טובים מכסף מובחר: (כ) בְּאֹרַח צְדָקָה אֲהַלֵּךְ בדרך צדקה אני מוליכה את האדם בְּתוֹךְ נְתִיבוֹת מִשְׁפָּט בתוך שבילי משפט:
משנת ההלכה
א. אסור להסתכל או לסחור בצורת שתי וערב[19], ויש בו משום אל תפנו אל האלילים, ואע"ג שניכר שנעשה רק לצורך תכשיט, עכ"פ אסור: (שו"ת דברי יציב חלק יו"ד סימן ל"ח)
ב. וכן אסור לשמוע כלי שיר של עבודת כוכבים, או להתבונן בעבודת השרים[20], וכן להריח בריח של אלילים: (ש"ך שם ס"ק ל"ב)
ג. ומיהו דבר שאין מתכוין מותר, ואפי' אפשר[21] לו לילך למקום אחר מותר כשאינו מתכוין, אם הוא בענין שיכול לאטום אזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו שלא יהנה מן הקול והמראה והריח.[22] אבל בלאו הכי אסור[23]: (ש"ך שם ס"ק ל"ד)
ד. ואם מתכוין ליהנות בראיה או בריח או בשמיעת השיר, אפילו א"א לו לילך למקום אחר[24] אסור, ואפי' אם אגב הילוכו הכין עצמו ליהנות בו, הרי זה חוטא: (שם)
ה. ואם המזמרים או מנגני השיר אין כוונתם לע"ז, אלא לזמר בעלמא אין איסור אם אין שרים מלות הבליהם, אבל מכוער הדבר, ואם מזמרין המילים אסור: (אג"מ שם סי' קי"א)
ו. כותל או וילון שיש בו צורות חיות משונות או דיוקנאות של בנ"א של מעשים, כגון מלחמות דוד וגלית, וכותבים זו צורת פלוני וזה דיוקן פלוני, אסור לקרות בו בשבת, אבל בחול מותר[25]: (אור"ח סי' ש"ז סעי' ט"ו)
ז. אסור לאדם לזמר זמר נעים לפני עובד כוכבים פן ינגן הגוי לעכו"ם שלו אותו ניגון, וכ"ש וק"ו דאסור לנגן לפני הע"ז עצמה[26]: (בבית לחם יהודה שם בשם רי"ו)
ח. מותר לנגן בבית הגוי ביום חגם אם יש לחשוש משום איבה, ובפרט למי שאומנותו בכך, ואם אין חשש משום איבה אסור[27]:
ט. וכל ניגון שמנגנין לע"ז לא יעשה אתו ניגון להקב"ה, וכן מי שיש לו בן קטן לא ירננו לו שירים של עכו"ם: (בית לחם יהודה שם)
י. וכ"ש ההולך לטרטיאות וקרקסיאות והם מיני שחוק ושאר מיני תחבולות, וגם בפורים אין מותר רק השחוק שעושים זכר לאחשורוש, ובעו"ה כיום נעשה דבר זה כהפקר אצל איזה אנשים לילך לבית טרטיאות, והכתוב צוח ואומר; (הושע פ"ט פס' א') "אל תשמח ישראל אל גיל" וכו', וגם איכא בזה משום מגרי יצה"ר בנפשם, ואחז"ל (ע"ז י"ח ב') כל המתלוצץ נופל בגיהנם, שנאמר וגו' ויסורין באין עליו, שנאמר; (ישעיהו פכ"ח פס' כ"ב) "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם": (מ"ב שם נ"ט)
יא. מותר לסחור בבולים של המדינות שמצויר עליהן שתי וערב, וכומרים. שלא נעשו אלא לנוי ולסימן כמו על המטבע[28], ועוד שהרי נעשו באופן שמבזין את הצורות, שהרי מלכלכין אותן בדואר שרושמין עליו בחותם לפוסלו מלהדביקו עוד הפעם, וגם שמשליכין אותם באשפות אחר שנוטלין משם את המכתבים: (שו"ת אגרות משה חיו"ד א' סי' ס"ט)
יב. אסור להסתכל בנשים, ובפרט בגויות ואפי' פנויות, כדי ליהנות מהם[29]:
יג. אסור להכניס מכשיר הטלויזיא בתוך ביתו, שמלבד שיש בה משום מושב לצים, וביטול תורה, עוד בה שהיא שורש פורה ראש ולענה, שמגרה יצה"ר בעצמו, על ידי מראות נגעים במחזות שוא ומדוחים, בכל דרכי הפריצות והתועבות הרעות אשר שנא ה', משחית נפשו הוא יעשנה, ועתיד הוא ליתן את הדין ועובר משום אל תפנו אל האלילים, וכן פסקו כל גדולי דורנו: (מרן הרב עודיה יוסף שליט"א בשו"ת יביע אומר ח"ו או"ח סי' י"ב)
[1] אבע"ז
[2] רש"י
[3] רש"י
[4] רש"י
[5] אבע"ז
[6] משך חכמה
[7] אבע"ז
[8] אבע"ז פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני
[10] אבע"ז
[11] ת"א רש"י רמב"ן
[12] אבע"ז
[13] רש"י
[14] רש"י
[15] רש"י
[16] חזקוני
[17] אבע"ז
[18] רבינו בחיי
[19] עיין בשו"ת האלף לך שלמה יו"ד סי' קצט גבי איש אחד שמסחרו עם כומרים ותופר להם מלבושים שיש עליהם שתי וערב אם מותר לו בזה ואם שייך בזה לפני עור אפילו שיש גוים אחרים שמתעסקים עם זה
[20] אג"מ שם קי"א:
[21] ומבואר שם בפסחים בש"ס ופוסקים, ש"ך שם:
[22] ומותר כשאינו מתכוין להנאתם, דלא הוי פסיק רישיה:
[23] ומבואר בתוס' והרא"ש ורי"ו שם, (שך שם):
[24] בביאור הגר"א ציין ברכות דף נ"ג א' "תנו רבנן היה מהלך בשוק של עובדי כוכבים, נתרצה להריח הרי זה חוטא". והמאירי שם כתב "ואם היה מהלך בשוק של ע"ז והריח ריח של ע"ז ונתרצה בו, ר"ל שהכין עצמו אגב הלוכו לקלטו, הרי זה חוטא כנהנה באסור ע"ז אף על פי שאין בריח ממש, מ"מ אסור הנאה יש בו":
[25] במהרש"א שם שבת קט"ז ב' בתוד"ה וכ"ש:
[26] וזה אינה צריכה לפנים, וכבר מצאתי הדבר מפורש שהוא עובר על לאו. (שו"ת חיים ביד סימן כ"ח)
[27] בס' הלק"ט ח"ב סי' ק"ח, שו"ת חיים ביד סימן כ"ח:
[28] דהם רק כהצורות שעל המטבעות שכתבו התוס' והרא"ש בשבת דף קמ"ט ד"ה ודיוקני. וטעם זה שייך אף בצורות שעל הסטעמפס שלא נעשו אלא לנוי ולסימן כמו על המטבע. (שם באג"מ):
[29] בשו"ת חיים ביד סי' י"ט הביא מהזוהר קדושים דף פ"ד א' "אל תפנו וכל מאן דיסתכל בשפרו דאנתתא ביממא אתי להרהורי בליליא:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה