פרשת שמיני יום ד'

מקרא

ויקרא פרק יא

(יג) וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה[1]:

(יד) וְאֶת הַדָּאָה וְאֶת הָאַיָּה לְמִינָהּ:

(טו) אֵת כָּל עֹרֵב לְמִינוֹ:

(טז) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ:

(יז) וְאֶת הַכּוֹס וְאֶת הַשָּׁלָךְ וְאֶת הַיַּנְשׁוּף:

(יח) וְאֶת הַתִּנְשֶׁמֶת וְאֶת הַקָּאָת וְאֶת הָרָחָם:

(יט) וְאֵת הַחֲסִידָה הָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְאֶת הַדּוּכִיפַת וְאֶת הָעֲטַלֵּף:

(כ) כֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע כאומר כל שרץ העוף אשר לו ארבע רגלים בלבד ואין לו כרעים הנזכרים[2] שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם: ס

(כא) אַךְ אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל שֶׁרֶץ הָעוֹף הַהֹלֵךְ עַל אַרְבַּע אֲשֶׁר לא לוֹ כְרָעַיִם מִמַּעַל לְרַגְלָיו לְנַתֵּר בָּהֵן עַל הָאָרֶץ סמוך לצוארו יש לו כמין שתי רגלים לבד ד' רגליו וכשרוצה לעוף ולקפוץ מן הארץ מתחזק באותן שתי כרעים ופורח[3]:

(כב) אֶת אֵלֶּה מֵהֶם תֹּאכֵלוּ אֶת הָאַרְבֶּה לְמִינוֹ וְאֶת הַסָּלְעָם לְמִינֵהוּ וְאֶת הַחַרְגֹּל לְמִינֵהוּ וְאֶת הֶחָגָב לְמִינֵהוּ:

(כג) וְכֹל שֶׁרֶץ הָעוֹף אֲשֶׁר לוֹ אַרְבַּע רַגְלָיִם שֶׁקֶץ הוּא לָכֶם בא ללמד שאם יש לו חמש. טהור[4]:

נביא

מלכים א פרק כא

(א) וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי והכרם הזה - אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל היה אֵצֶל סמוך ל - הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן:

(ב) וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ או אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ לקבל תמורתו כסף אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה:

(ג) וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק חולין הוא לי, בעבור מצות ה', שאמרה התורה (ויקרא כה כג): והארץ לא תמכר לצמיתות מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:

(ד) וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו  אל הקיר וְלֹא אָכַל לָחֶם שידע שבאמירה זו דבר אליו דברי תוכחה, ולכן שכב על מטתו ולא אכל לחם מרוב צערו:

(ה) וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם:

(ו) וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר כלומר דברתי אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי:

(ז) וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל וכי בדבר שאתה עושה עתה, תנהיג את המלוכה וכאלו אמרה, הן ראוי למלך להתגבר ולהתחכם שימולא רצונו, ולא להיות סר וזעף קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:

(ח) וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח הספרים סְפָרִים אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים השופטים והשרים והם לבדם ידעו זה הסוד ובטחה בהם איזבל שיסכימו למה ששלח להם אחאב וחתמה בחותמו וידמה מזה שאם היו יודעים העם זאת התחבולה לא היו מסכימים בהריגת נבות ואף על פי שהיו מסכימים בזה זקני העיר ושריה אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת:

(ט) וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר דבר זה כתבה בדרך עצה מדעתה, ובשמה לא בשם אחאב, כאומרת הנה אחאב מעיד לפניכם בכתבו וחותמו כי נבות ברך אלהים ומלך ואתם לעצמכם בודאי תאמינו לדברי המלך כי לא ישקר, אולם באשר לא תוכלו לחרוץ עליו משפט מות לפני העם על מכתב הזה עד יעיד המלך בפניו, וכדי בזיון וקצף להמלך כי אם היה רק על שבזה אלהיו היה בא להעיד, אבל אחר שבזה גם את המלך גנאי היא לו לבא בעצמו להעידו, לכן עצתי שתחפאו הדבר בפני העם באופן זה קִרְאוּ צוֹם וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם:

(י) וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ כלומר קללת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת:

(יא) וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם:

(יב) קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם:

(יג) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת:

(יד) וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת:

(טו) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ כלומר תירש אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת והרוגי מלכות, נכסיהן למלך:

(טז) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ: ס

כתובים

משלי פרק א

(א) מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל המשלים שאמר שלמה הבן של דוד מלך ישראל: (ב) לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר בשביל לדעת את החכמה והדרך הישרה לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה בשביל להבין דברי בינה: (ג) לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל ללמוד מתוכם מוסר בדרך השכל צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵשָׁרִים וללמוד להתנהג בצדק ובמשפט ובדרך ישרה: (ד) לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה לתת לאנשים שמתפתים (אחרי הרע) שיוכלו להתחכםלְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה לאדם צעיר דעת ומחשבה (שיעשה את מעשיו אחרי מחשבה): (ה) יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח (ולא רק לנער) אלא גם לחכם זה יועיל להוסיף ללמוד וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה ונבון יקנה מחשבות עמוקות (ע"י הספר): (ו) לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה הספר נכתב שיבינו גם את המשל וגם את הנמשל דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם הדברים שנאמרו (המשל) והדברים הסתומים (הנמשל): (ז) יִרְאַת ה' רֵאשִׁית דָּעַת יראת ה' זה התחלת הדעת שעל ידה אפשר לקנות חכמה חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ כי הרשעים בוזים את החכמה ולכן לא יקנו אותה: (ח) שְׁמַע בְּנִי מוּסַר אָבִיךָ תקבל את מוסר אביך וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ ואל תעזוב את מה שאמך למדה אותך: (ט) כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ כי המוסר והלימוד יהיו חבור של יופי לראשך וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ ותכשיט על הצואר שלך: (י) בְּנִי אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אם יפתו אותך חוטאים (ללכת אתם) אַל תֹּבֵא אל תרצה: (יא) אִם יֹאמְרוּ לְכָה אִתָּנוּ אם יגידו לך בא אתנו נֶאֶרְבָה לְדָם נשב במארב לשפוך דם נִצְפְּנָה לְנָקִי חִנָּם נסתתר לארוב לאדם נקי ונקח את כספו בלי סיבה: (יב) נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים נבלע את כספם כמו שהשאל מפריד את הכסף מהאדם, אבל נשאירו בחיים וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר וכמו אדם שיורד לבור יורד שלם בכל איבריו כך הם יבלעו את כל עושרו: (יג) כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא כל עושר יקר נמצא אצלו נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל נמלא את בתינו בשלל שנקח: (יד) גּוֹרָלְךָ תַּפִּיל בְּתוֹכֵנוּ או שנתחלק בכסף ע"י גורל כִּיס אֶחָד יִהְיֶה לְכֻלָּנוּ או שנהיה שותפים: (טו) בְּנִי אַל תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ אִתָּם מזהירו שלא ילך אתם מְנַע רַגְלְךָ מִנְּתִיבָתָם תמנע את רגלך ללכת בשבילים שלהם:

משנת ההלכה

דיני כשרות דגים ודיני חמץ שעבר עליו הפסח

       א.       כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר^[5], ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת והוא דג טמא. לפיכך מצא חתיכת דג שיש לו קשקשת, אין צריך לחזור אחר סנפיר ואפי' רואה שאין בחתיכה סנפיר מותר. מצא לו סנפיר, לא  יאכלנו עד שידע שיש לו קשקשת [סעי' ג']. 

        ב.        דג טהור שיודע בבירור וניכר בטביעת עין שהוא דג טהור אין צריך לבדוק הסימני טהורה שלו אבל אם אין ברור לאין כל סימני הטהרה שלו או שלא נתגדל במים תמיד אין לאוכלו אלא ע"פ הוראת גדולי הוראה בכל מקום שהם. [דרכ"ת ס"ק א'].

         ג.         בריות הנמצאות בים כגון חיות הים ויש להם סנפיר וקשקשת כדגים ואינם בצורת דגים י"א^[6] שמותרים באכילה ואפי' יש להם ידים ורגלים וי"א^[7]שצריכים שני הסימנים גם סנפיר וגם קשקשת ולא מהני קשקשת לחוד וי"א^[8] שבהם לא נאמר סימני דגים ואסורים.

        ד.        נכרי שהביא חבית מלאה דגים ואינו ידוע אם טמאים או טהורים ובדקו אחד מהם ונמצא בו קשקשת בענין שהוא בודאי קבוע בגופו ושאין לחוש שמא נדבק בו ממקום אחר כל הדגים בחבית שהם מאותו מין מותרים ועל כל פנים צריך לבדוק כל החבית שיהיו כולם ממין זה: [שם י"ט]

       ה.       ביצי דגים, וכן קרבי דגים והם המעיים שלהם יש בהם סימנים אם באים מדג טמא או מטהור אבל בזמנינו נהגו שאין אוכלים אלא בידוע ודאי שבאו מדג טהור שמעיד עליהם ישראל מומחה מוחזק בכשרות

         ו.         אסור לסחור בדגים טמאים^[9] [רבינו בחיי ויקרא שם פס' י"א]

         ז.         בדגים הנמכרים בשם  "fiiet" ["פילעט"] א"א בשום פנים ואופן להכירם ואין לקנותם אלא אם נמכרים ע"י הכשר מוסמך שבדקו מזמן תפישתם עד זמן המכירה^[10].

       ח.       אין לקנות דגים מעושנים אלא מאדם יר"ש שהשגיח על תהליך העישון או ע"י הכשר מוסמך וכנ"ל^[11] וכן ה"ה בדגים משומרים.

        ט.       אין לקנות דגים טהורים במקום או בחנות שנמכרים שם גם דגים טמאים אא"כ ישנה השגחה מליאה שנחתכו הדגים הטהורים בסכין נפרד מיוחד להם, ושלא הונחו אפי' רגע אחד ביחד עם הדגים הטמאים באותו משטח^[12].

חמץ שעבר עליו הפסח

         י.         חכמים אסרו לאכול וליהנות מחמץ שעבר עליו הפסח והיה ברשותו של יהודי ולא קיים בו את מצוות הביעור. אמנם חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח אינו אסור כלל מכיון שאין מוטל עליו חובת ביעור. ולכן נהגו לעשות "מכירת חמץ" לפני פסח לנכרי ועל יד כך אין בו חובת ביעור. ולפיכך חנויות של נכרים מותר לקנות מהם חמץ אחר הפסח אע"ג שאותו חמץ היה ברשותם כל ימי הפסח ובכלל זה חנויות הדיוטי פרי בחו"ל.

      יא.     חנויות השייכים ליהודים או שיש להם זיכיון מאת חברה נכרית אבל המפעילים יהודים לאחר הפסח מותר לקנות מהם חמץ שנמכר לגוי כדין. יש להקפיד לקנות רק ממי שבידו תעודה שמכר את חמצו כדין. מותר לקנות בבית מרקחת תרופות וויטמינים אפילו אם לא נמכרו לגוי בפסח

      יב.      אמנם כל זה בחנויות שבימות הפסח לא מכרו חמץ אבל חנויות של יהודים שמכרו חמץ, למשל "וויסקי" "וודקה" וכדומה בימי הפסח, אע"פ שחלק מן הפוסקים מתירים וסוברים שהחמץ שנמכר בימות הפסח הרי הוא כגזל מן הנכרי, אבל אינו מבטל את המכירה שנעשתה, ולכן על שאר החמץ אין בו משום חמץ שעבר עליו הפסח. מ"מ הרבה מן הפוסקים סבורים שאין מכירה זו מועילה כלל שהרי עיקרה של מכירת חמץ היא גילוי דעת שאינו רוצה בחמץ ובכך שמוכר חמץ בפסח מעשיו מוכיחים שמהמכירה בטילה וממילא שייך כאן איסור "חמץ שעבר עליו הפסח". אף על פי שיש להם תעודת מכירת חמץ.

       יג.       ולכן מן הראוי אם אפשר יש להימנע מלקנות בחנויות שבבעלות או בזיכיון יהודי שמכרו חמץ בימות הפסח אפילו אם יש להם תעודת מכירת חמץ. ומקומות שאין להם תעודת מכירת חמץ אין לקנות בהם כלל.

      יד.      חנות הדיוטי פרי בנתב"ג ג'יימס ריצ'רדסון מוכרת חמץ גמור בפסח ואין לקנות שם חמץ[13]   

      טו.      וכן כל חמץ שנשאר ברשותו של יהודי בפסח מבלי לבערו, לבטלו או למכרו לגוי נאסר באכילה ובהנאה.

      טז.      יש לציין שלא כל וועדי הכשרות והרבנויות מתנים מתן כשרות לכל השנה גם במכירת חמץ כדין של כל חומרי הגלם, מלאי סחורה מוגמרת ומחסני יבוא של יבואנים.

        יז.       אדם שאינו מתכוון למכור את חמצו לגוי, ומחשיב את מכירת החמץ לקטס דתי בלבד, אין למכירה תוקף ויש לחמצו דין של חמץ שעבר עליו הפסח ברשותו של יהודי, הנאסר בהנאה.

      יח.     לדעת הגרי”ש אלישיב זצ"ל אדם שאינו שומר תורה ומצוות, אין תוקף למכירת החמץ שלו וצריך להחתימו על שטר מכירה בעל תוקף משפטי, וכך נוהגים בחלק מוועדי הכשרות המהדרין.

      יט.      יש המהדרים שלא לקנות לאחר הפסח חמץ גמור שנמכר לגוי, כגון לחם, ביסקוויטים, פסטה וכדומה וממתינים ליצור חדש המיוצר לאחר הפסח.

        כ.        יש הנוהגים בחומרה זו עד חג השבועות בלבד.

    כא.    מקובל לנהוג בחומרה זו רק לגבי מוצרים שהם חמץ גמור, כגון לחם, ביסקוויטים, איטריות וכדומה אבל לא לגבי מוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: מוצרי סויה, אבקות מרק, ממתקים וכדומה היות ומקילים יותר בתערובת חמץ. 

     כב.     היות והקפדות אלו הם בגדר חומרות, רבים נוהגים להקל יותר לגבי ילדים, בפרט במוצרים שרק מעורב בהם חמץ, כגון: ממתקים, ממרחים וכדומה. מוצרים אלו עלולים להמצא בשווקים גם לאחר שנה וקשה מאוד להקפיד על כך.

      כג.      בתהליך טחינת הקמח בעבר היו רוחצים (לותתים) את החיטה במים והתעוררה שאלה האם החיטה מגיעה לכלל חימוץ לעומת זאת בימינו רק מתיזים מעט מים על החיטה. ולדעת מומחים רבים בתהליך הלתיתה הנהוג בימינו החיטה אינה מגיעה לידי חימוץ היות ובניגוד לעבר שהיו משהים את החיטה באמבט מים, בימינו מתיזים על החיטה באמצעות תרסיס מים בכמות מדויקת , עם בקרה אלקטרונית, תהליך הנמשך 5 שניות בלבד ולאחר כ- 30 שניות אין בחיטה כדי טופח על מנת להטפיח.

     כד.     אם קמח זה נמכר לגוי זוהי חומרה על גבי חומרה באיסור דרבנן שלא להשתמש בו ועיקר הפרסומים בנושא הם תוצאה של תחרות מאפיות וסוחרים ולאו דווקא מצד ההלכה.

    כה.    המהדרים שלא להשתמש לאחר הפסח בחמץ גמור שנמכר בפסח (אפילו אם המכירה נעשתה כהלכה), נזהרים מהמוצרים הבאים:

      כו.      א.      מוצרי מאפה – ישנן מאפיות, קונדיטוריות ופיצריות המכינות בצק לפני פסח, מקפיאים אותו ואופים ממנו לאחר הפסח. מוצרים אלו משווקים בימים הסמוכים לפסח.

      כז.      ב.       מוצרי חמץ – ישנם מוצרים בעלי חיי מדף ארוכים המיוצרים לפני פסח ומשווקים במשך תקופה ארוכה לאחר הפסח. יש שמיד לאחר פסח משווקים מוצרים אלו מיצור שלאחר פסח, ולאחר תקופה משווקים מיצור שלפני פסח (באיחסון ממושך מוצרים אלו כגון פסטה, עלולים להתליע).

    כח.         דוגמאות למאכלים: ביסקוויטים, וופלים, קרקרים, אטריות, שקדי מרק, ביגלך, שוקולד וגלידות עם שברי עוגיות, בירה, וויסקי.

     כט.    אלו הרוצים להדר שלא להשתמש אפילו בתערובת חמץ, צריכים לדעת שבמוצרים רבים מעורבים מרכיבי חמץ, כגון: לתת, גלוטן, משפרי אפיה, פרורי לחם, שברי ביקוויטים ועוד.

        ל.        מוצרים אלו משווקים במשך תקופה ארוכה, לעיתים אף יותר משנה. קשה לסמוך על תאריך הייצור היות והוא מעיד רק על תאריך האריזה של המוצר הסופי ולא על תאריך היצור של המרכיבים השונים, כך שקיים קושי גדול להקפיד על חומרה זו. בפרט שלאחרונה מפעלים רבים אינם מציינים את קוד תאריך היצור, (ראה להלן פרק ה).

     לא.    דוגמאות למאכלים: מוצרי סויה (נקניקיות וכדומה), אבקת מרק, דגני בוקר, ממתקים, דייסות (ראה רשימה בסוף המאמר).

     לב.     יש לציין שישנם מפעלים המשתמשים בשיירי דברי מאפה שהוחזרו למפעל ממוצרים שנאפו לפני הפסח, טוחנים אותם ומערבבים במוצרים חדשים הנאפים לאחר הפסח כגון עוגות, וופלים ועוד.

      לג.      קמח מלא שנטחן בטחינה מיוחדת ללא תולעים (כגון: חברות “טבעי נקי”, “חמד”) – קמח זה נטחן כל השנה בטחינה יבשה ואין בו חשש חמץ שעבר עליו הפסח.

     לד.     קמח מלא שנטחן בטחנת קמח רגילה –המשווק בחנויות טבע בתור “קמח 70%” (שהוא בד”כ הקמח המשמש להכנת “לחם אחיד”)-מיוצר מחיטה רחוצה במים.

---

[1] נקטנו כאן בשיטתו של הרש"ר הירש ושמות העופות לא פורשו  מכיון שהתרגום המדוייק של שמות עופות אלו תלוי בהשערה בלבד וכבר קבלה בידינו "עוף טהור נאכל במסורת" (חולין סג ב). אמנם מכנה משותף יש לכל העופות המנויים בתורה שכולם הנם עופות דורסים וכמו שכתב הרמב"ן כאן.

[2] רמב"ן

[3] רש"י

[4] רש"י

[5] ולדעת הכרתי ס"ק ב' זהו דוקא בחתיכת דג שא"א לברר אם היה סנפיר תלי' שהיה דרוב שיש להם קשקשת יש סנפיר אבל אם רואה דג שלם בלא סנפיר אסור דדלא תלי' מן הסתם שנשר כיון שיש מיעוט שאין להם סנפיר ועיין הכתב והקבלה ויקרא שם אבל רוב האחרונים  חלקו עליו בזה דלא כתבה תורה סנפיר אלא להגדיל תורה ולהאדיר

[6] פמ"ג שפ"ד ס"ק ג' כף החיים ס"ק ז'

[7] מעדני יו"ט על הרא"ש חולין פ"ג סי' ס"ז אות ה'

[8] ערוה"ש סעי' ו'- י"ב

[9] וז"ל "מבשרם לא תאכלו ואת נבלתם תשקצו" - אחר שאסרם באכילה בא לבאר ואת נבלתם תשקצו לומר שאסור לסחור בהן, זהו ואת נבלתם תשקצו, שכך דרשו רז"ל דגים טמאים לא יעשה בהן סחורה, שנאמר ואת נבלתם תשקצו: ועיין בהכתב והקבלה שם וז"ל "תרגם יב"ע ואת נבלתם תשקצו ומן הנייתהון תתרחקון, כענין שקץ תשקצנו הנאמר בע"ז. אמנם אין כוונת יב"ע לאסור שרצי המים בהנאה, דלית מאן דפליג בזה ולכ"ע מותרים בהנאה רק כוונתו לאסור הסחורה בהם שאינם מותרים בהנאה רק בשנזדמנו לו, אבל לכוין העסק להסתחר בהם אסרן הכתוב, וכן בתלמוד ירושלמי קרי לאיסור סחורה איסור הנאה, דבמתני' (פ"ז דשביעית) תנן אין עושין סחורה בשקצים ורמשים, וקאמר עלה בירושלמי כתיב טמאים הם מה ת"ל וטמאים יהיו לכם, אחד לאיסור אכילה ואחד לאיסור הנאה כל שאיסורו ד"ת אסור לעשות בו סחורה (ע"ש ר"ש). (עי' פר"ח יו"ד ופרי תאר סי' קי"ז ביו"ד, ובמשנה למלך (פ"ח ממאכלות אסורות) דלרוב הפוסקים איסור סחורה באיסורי מאכל הוי דאורייתא ועי' בתשובת ר"ע איגר סי' ע"ד. והעמיק לדבר בזה הרב בחתם סופר סי' ק"ד ק"ה ק"ו ק"ח)":     

[10] עיין  בספר נפש ישעיה להר"ר שלום יהודא גראס מה שהאריך בזה וכתב שם שאפי' בדג carp  [קארפ] ישנם פרטים שאין להם קשקשים כלל וא"כ אין לסמוך אפי' שבידוע שהוא מאותו המין ובמיחוד בפיעלט שאין שום אפשרות להכירם ומלבד זה ינה בעיה ששורין אותם בתמיסה כדי לנקותם וכדי לעשות חטוי ואין מחליפין אלא רק כשהתמיסה  נעשית עכורה מאד וא"כ יש לחשוש שבתמיסה זו נשרו דגים טמאים ולתמיסה יש דין ציר חריף שאוסר בשיעור כדי שיתן על האור וירתיח ואוסר הדגים הטהורים הנשרים לאחר מכן ואפי' בפחות משיעור זה נאסר כ"ק ומה שמשימים העור בתוך האריזה להוכיח שהוא מין טהור נמי לא מהני א. דאם האורז אינו יר"ש מנ"ל שהוא באמת עורו של אותו דג ב. אדם שאינו בקי עלול לטעות בעור שנראה כקשקשים ובאמת אינו קשקשים כלל והכי אין להקל בזה

[11] שם דמצוי שמעשנים דגים טמאים יחד עם טהורים ועישון חשיב כבישול ממש לענין להפליט ולהבליא כמש"כ בפמ"ג יו"ד ריש סי' פ"ז וכן בתהליך השימור יבלעו אחד מהשני ואכמ"ל ומלבד זה מצוי שמעורב דגים טמאים ממש בתוך הטהורים באותה קפסא אא"כ ישנה השגחה מליאה [דרך משל שמורי דג טונה שמעורבין דולפינים וכ"ש דגים קטנים]

[12] שם האריך בזה דמצד הסכין הרי נדבקת בו שמנונית דג טמא ויורד ע"ג הדג הטהור אם חותך באותו סכין אמנם בזה דרך הנשים להדיח הדגים היטב אחרי שקונים ואינו חשש כ"כ אבל אם מונחים באותו שולחן יש לחשוש שמלח המוכר הדגים הטמאים עם הטהורים ובלעו אחד מהשני או אפי' לא נמלחו יחד כיון שיש ציר על השולחן א"כ כשיניח שם דגים הטהורים יבלעו ממנו ואכמ"ל

[13] על פי פירסומי הרבנות בחנות הקטנה הממוקמת ליד שער D7 מבצעים מכירת חמץ והיא סגורה כל ימי הפסח ובשבתתו ובחגים אמנם צריך לברר האם הסחורה מגיעה מהמחסן הכללי שממנו מספקים אף לחנות הגדולה והאם נעשה בו מכירת חמץ.