מקרא
ויקרא פרק יג
(יח) וּבָשָׂר כִּי יִהְיֶה בוֹ בְעֹרוֹ שְׁחִין פצע בעור מחמת מכה או מחלה אבל לא מחמת כוויה[1] וְנִרְפָּא:
(יט) וְהָיָה בִּמְקוֹם הַשְּׁחִין שְׂאֵת לְבָנָה אוֹ בַהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדָּמֶת כלומר שמעורב הנגע בין השאת ובין הבהרת מאדום ולבן כמו כוס של חלב שנפלו בו טיפי דמים[2] וְנִרְאָה אֶל הַכֹּהֵן:
(כ) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה מַרְאֶהָ שנראית שָׁפָל נמוך מִן הָעוֹר אבל לא שממש שפלה אלא רק נראית כך וּשְׂעָרָהּ הָפַךְ לָבָן וְטִמְּאוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא בַּשְּׁחִין פָּרָחָה:
(כא) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בָּהּ שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִיא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים:
(כב) וְאִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע הִוא השאת או הבהרת:
(כג) וְאִם תַּחְתֶּיהָ במקומה[3] תַּעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשָׂתָה אע"פ שלא כהתה טהור[4] צָרֶבֶת כלומר צמוק הנעשה בעור מחמת חום[5] הַשְּׁחִין הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: ס
(כד) אוֹ בָשָׂר כִּי יִהְיֶה בְעֹרוֹ מִכְוַת אֵשׁ וְהָיְתָה מִחְיַת כלומר המקום בו הבריאה הַמִּכְוָה הכוויה בַּהֶרֶת לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת אוֹ לְבָנָה סימני מכוה וסימני שחין שוים הם (חולין ח) ולמה חלקן הכתוב לומר שאין מצטרפין זה עם זה נולד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידונו כגריס ואינו טמא[6]:
(כה) וְרָאָה אֹתָהּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה נֶהְפַּךְ שֵׂעָר לָבָן בַּבַּהֶרֶת וּמַרְאֶהָ עָמֹק מִן הָעוֹר צָרַעַת הִוא בַּמִּכְוָה פָּרָחָה וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶגַע צָרַעַת הִוא:
(כו) וְאִם יִרְאֶנָּה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה אֵין בַּבַּהֶרֶת שֵׂעָר לָבָן וּשְׁפָלָה אֵינֶנָּה מִן הָעוֹר וְהִוא כֵהָה וְהִסְגִּירוֹ הַכֹּהֵן שִׁבְעַת יָמִים:
(כז) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אִם פָּשֹׂה תִפְשֶׂה בָּעוֹר וְטִמֵּא הַכֹּהֵן אֹתוֹ נֶגַע צָרַעַת הִוא:
(כח) וְאִם תַּחְתֶּיהָ תַעֲמֹד הַבַּהֶרֶת לֹא פָשְׂתָה בָעוֹר וְהִוא כֵהָה שְׂאֵת הַמִּכְוָה הִוא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן כִּי צָרֶבֶת הַמִּכְוָה הִוא: פ
(כט) וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בוֹ נָגַע בְּרֹאשׁ אוֹ בְזָקָן בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר שזה סימנו בשער לבן וזה סימנו בשער צהוב[7]:
(ל) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע דעת רוב המפרשים שהנגע הזה, שהוא נתק, אין צריך שיהיה בו בהרת ושאת, ולא תולדותיהן ולא שום שינוי בעולם בעור הראש, אלא כיון שניתק השער כגריס בראש או בזקן ונעקר משורשו לגמרי, הוא הנגע, ואם נולד בו שער צהוב, טמא, וזו היא צרעת הראש או הזקן[8], וי"א שאחר שימרט המקום בראש, אינו נגע עד שיולד במקום החלק בהרת ותולדותה או שאת ותולדותה, ואז תטמא הבהרת והשאת בשער צהוב, כמו שתטמא בעור הבשר וזהו שאומר הכתוב - וְהִנֵּה מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר רומז למראות נגעים הנזכרים למעלה, ובא לומר שלא יטמאנו במראות נגעים בראש או בזקן אלא אחרי הנתוק וי"א שנתקים מטמאים בכל מראה אפילו לבנים בשחור ושחור בלבן. אבל מכל מקום שנוי משאר עור הראש ודאי צריך. והוא עיקר הנגע[9] וּבוֹ שֵׂעָר צָהֹב זהוב[10] דָּק שנהפך שער שחור שבו לצהוב[11] וְטִמֵּא אֹתוֹ הַכֹּהֵן נֶתֶק הוּא שהראש או הזקן בעוד שער בהן אינן מטמאין במראות נגעים כלל, אבל כאשר ימרט מקום בראש וינשר השער שבו מעיקרו, שנעשה המקום חלק ופנוי מכל שער, ונולד במקום הנתוק ההוא שער צהוב ודק, הוא הנגע הטמא ולכך נקרא נתק, בעבור שנתק משם השער לא כשנולד תחילה קודם הנתוק וכן שנינו (נגעים פ"ז מ"א) נולד בראש או בזקן, חזר הראש והזקן ונקרחו טהורים[12] צָרַעַת הָרֹאשׁ אוֹ הַזָּקָן הוּא:
(לא) וְכִי יִרְאֶה הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק וְהִנֵּה אֵין מַרְאֵהוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְשֵׂעָר שָׁחֹר אֵין בּוֹ אבל אם יש בו שיער שחור סימן טהרה הוא ואין צריך להסגירו[13] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת נֶגַע הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים:
(לב) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּגַע בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק וְלֹא הָיָה בוֹ שֵׂעָר צָהֹב אבל אם פשה או היה בו שער צהוב טמא הוא[14] וּמַרְאֵה הַנֶּתֶק אֵין עָמֹק מִן הָעוֹר:
(לג) וְהִתְגַּלָּח סביב הנתק וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ וגם סביבות הנתק לא יגלח אלא מניח עובי שתי שערות סביבו לראות אם פשה שאם ינשרו השערות שהניח הרי הוא פסיון סימן טומאה[15] וְהִסְגִּיר הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק שִׁבְעַת יָמִים שֵׁנִית:
(לד) וְרָאָה הַכֹּהֵן אֶת הַנֶּתֶק בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר וּמַרְאֵהוּ אֵינֶנּוּ עָמֹק מִן הָעוֹר וְטִהַר אֹתוֹ הַכֹּהֵן שיאמר הכהן טהור הוא, ויטבול וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְטָהֵר:
(לו) וְרָאָהוּ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּתֶק בָּעוֹר לֹא יְבַקֵּר כלומר לא יחפש[17] הַכֹּהֵן לַשֵּׂעָר הַצָּהֹב טָמֵא הוּא:
(לז) וְאִם בְּעֵינָיו עָמַד הַנֶּתֶק וְשֵׂעָר שָׁחֹר או כל צבע אחר שאינו צהוב = זהוב[18] צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא וְטִהֲרוֹ הַכֹּהֵן: ס
(לט) וְרָאָה הַכֹּהֵן וְהִנֵּה בְעוֹר בְּשָׂרָם בֶּהָרֹת כֵּהוֹת לְבָנֹת שאינו לבן בוהק ועז אלא כהה יותר ממראה קרום ביצה[20] בֹּהַק הוּא כלומר הוא מראה שנראה בעור לפעמים ואינו נגע[21] אלא כתמי לובן ש-[22]פָּרַח בָּעוֹר טָהוֹר הוּא: ס
(מ) וְאִישׁ כִּי יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ קֵרֵחַ הוּא טָהוֹר הוּא:
(מא) וְאִם מִפְּאַת פָּנָיו יִמָּרֵט רֹאשׁוֹ גִּבֵּחַ הוּא טָהוֹר הוּא ללמדנו כי אין דין הנתקין אלא כאשר ימרט אמצעות הראש וישאר השער מקיף את הנתק מכל צד, אבל אם ימרט אחורי הראש או פאת הפנים וינתק מכל הצד ההוא אינו נידון בסימני הראש וזקן אלא בסימני עור בשר[23]:
(מב) וְכִי יִהְיֶה בַקָּרַחַת אוֹ בַגַּבַּחַת נֶגַע לָבָן אֲדַמְדָּם כמו שכתוב לעיל פסוק יט והוא הדין לשאר מראות נגעי בשר שהוזכרו לעיל[24] צָרַעַת פֹּרַחַת הִוא בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ:
(מג) וְרָאָה אֹתוֹ הַכֹּהֵן וְהִנֵּה שְׂאֵת הַנֶּגַע לְבָנָה אֲדַמְדֶּמֶת בְּקָרַחְתּוֹ אוֹ בְגַבַּחְתּוֹ כְּמַרְאֵה צָרַעַת עוֹר בָּשָׂר:
(מד) אִישׁ צָרוּעַ הוּא טָמֵא הוּא טַמֵּא יְטַמְּאֶנּוּ הַכֹּהֵן בְּרֹאשׁוֹ נִגְעוֹ:
(מה) וְהַצָּרוּעַ אֲשֶׁר בּוֹ הַנֶּגַע בְּגָדָיו יִהְיוּ פְרֻמִים קרועים קרעים הרבה וְרֹאשׁוֹ יִהְיֶה פָרוּעַ כלומר שער ראשו מגודל[25] וְעַל שָׂפָם יַעְטֶה כלומר יכסה פיו שלא יריחו ריח פיו, כי הריח שלו מזיק[26] וְטָמֵא טָמֵא יִקְרָא כדי להודיע לכולם ויתרחקו ממנו[27] וכל זה כדי שיתאבל על מעשיו שבשביל רוע מעשיו בא לו הנגע[28]:
(מו) כָּל יְמֵי אֲשֶׁר הַנֶּגַע בּוֹ יִטְמָא טָמֵא הוּא בָּדָד יֵשֵׁב לפי שדרך זה החולי שכל מי שמשתדל עמו או אפילו מדבר עמו החולי נאחז בו, כלומר זוהי מחלה מדבקת ולכך צוהו הכתוב שיבדל מבני אדם[29] מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ: ס
נביא
מלכים א פרק כב
(לא) וּמֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה אֶת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֲשֶׁר לוֹ שְׁלִשִׁים וּשְׁנַיִם לֵאמֹר לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת קָטֹן וְאֶת גָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ כי היה לו מרגלים ושמעו דבר הנביא:
(לב) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב אֶת יְהוֹשָׁפָט וְהֵמָּה אָמְרוּ אַךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּסֻרוּ עָלָיו לְהִלָּחֵם וַיִּזְעַק בתפילה לה' יְהוֹשָׁפָט וה' עזרו שלא המיתוהו תיכף בסובם עליו, ובתוך כך הכירוהו:
(לג) וַיְהִי כִּרְאוֹת שָׂרֵי הָרֶכֶב כִּי לֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הוּא וַיָּשׁוּבוּ מֵאַחֲרָיו:
(לד) וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ ולא התכוון לפגוע דוקא באחאב וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן כלומר השריון עשוי טבעות ועליו כעין קשקשי מתכת המחוברים ודבוקים לו והחץ חדר בין הקשקשים ובין חורי טבעות השריון וחדר לגופו של אחאב וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ נהג הרכב הֲפֹךְ יָדְךָ וסע לאחור וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי נעשיתי חולה, ולא גלה לרכבו שהוכה, שלא יבעית אותו, ויודיע לכולם וינוסו מן המלחמה:
(לה) וַתַּעֲלֶה הַמִּלְחָמָה בַּיּוֹם הַהוּא בין ארם וישראל וְהַמֶּלֶךְ הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה כלומר מתחזק לעמוד נֹכַח אֲרָם שלא יבינו שנפצע וַיָּמָת בָּעֶרֶב וַיִּצֶק דַּם הַמַּכָּה אֶל חֵיק הָרָכֶב מרוב שפיכת דמו נגר וירד אל תוך אמצע הרכב אשר היה רוכב עליו:
(לו) וַיַּעֲבֹר הָרִנָּה קול הכרוז בַּמַּחֲנֶה כלומר אחאב במותו העביר קול רינה במחנה שרננו לאמר איש אל עירו, כי כולם שמחו על מפלתו, ואמרו מה שכתוב באבוד רשעים רינה זה אחאב בן עמרי כְּבֹא הַשֶּׁמֶשׁ לֵאמֹר אִישׁ אֶל עִירוֹ בני ישראל ישובו לעירם כי מת המלך וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ בני יהודה ישובו לארצם ומזה נתקיים מה שנתנבא הנביא לא אדונים לאלה ישובו איש לביתו בשלום, כי לא נפלו חללים מבני ישראל אז, ולכן היה בידם ללכת לביתם ולא רדפם האויב:
(לז) וַיָּמָת הַמֶּלֶךְ וַיָּבוֹא שֹׁמְרוֹן וַיִּקְבְּרוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בְּשֹׁמְרוֹן:
(לח) וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ נשים הזונות הרוחצות במי הברכה, רחצו בדמו המעורב במים וגם זה לבוז תחשב כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֵּר:
(לט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וּבֵית הַשֵּׁן שן הפיל כלומר בית משנהב אֲשֶׁר בָּנָה וְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(מ) וַיִּשְׁכַּב אַחְאָב עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(מא) וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אָסָא מָלַךְ עַל יְהוּדָה בִּשְׁנַת אַרְבַּע לְאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
(מב) יְהוֹשָׁפָט בֶּן שְׁלֹשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בְּמָלְכוֹ וְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲזוּבָה בַּת שִׁלְחִי:
(מג) וַיֵּלֶךְ בְּכָל דֶּרֶךְ אָסָא אָבִיו לֹא סָר מִמֶּנּוּ לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(מד) אַךְ הַבָּמוֹת לֹא סָרוּ עוֹד הָעָם מְזַבְּחִים וּמְקַטְּרִים בַּבָּמוֹת לשם הקב"ה אבל היה זה באיסור שהרי משנבנה הבית נאסרו הבמות:
(מה) וַיַּשְׁלֵם יְהוֹשָׁפָט עִם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
(מו) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יְהוֹשָׁפָט וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַאֲשֶׁר נִלְחָם הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
כתובים
(ח) רִפְאוּת תְּהִי לְשָׁרֶֹךָ רפואה יהיה לבשר שלך (ע"י שתסור מהרע) וְשִׁקּוּי לְעַצְמוֹתֶיךָ המוח של העצמות יהיה מושקה: (ט) כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ תכבד את ה' מהעושר שלך, שתתן צדקהוּמֵרֵאשִׁית כָּל תְּבוּאָתֶךָ ומהטובים של תבואתך (תרומות ומעשרות): (י) וְיִמָּלְאוּ אֲסָמֶיךָ שָׂבָע ויתמלאו המחסנים שלך בהרבה תבואה וְתִירוֹשׁ יְקָבֶיךָ יִפְרֹצוּ והיין של היקבים שלך יתרבה: (יא) מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס אל תמאס את מוסר ה' (יסורים) וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ ואל תמאס בתוכחה שה' מוכיח אותך: (יב) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ כי ה' מוכיח את מי שהוא אוהבוּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה וכמו שאבא מרצה ומפייס את הבן לאחר שעושה טוב, כך ה' יעשה לך טוב אחר כך: (יג) אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה משובח אדם שמצא את החכמה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה ואדם שיוציא את התבונה מהחכמה: (יד) כִּי טוֹב סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף כי יותר טוב לסחור בחכמה מלסחור בכסף וּמֵחָרוּץ תְּבוּאָתָהּ והפירות של החכמה יותר טובים מזהב טוב: (טו) יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים החכמה יותר יקרה ממרגליות וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ כל דבר שתרצה לא שוה כמו החכמה: (טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בצד ימין של החכמה יש אריכות ימים בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹדובצד שמאל של החכמה יש עושר וכבוד: (יז) דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם ההולך בדרך החכמה נעים לו וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם ובכל השבילים שלה יש שלום: (יח) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ המחזיק בתורה יהיה לו חיים וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר והמחזיק בה משובח: (יט) ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ ה' ברא את הארץ ע"י התורה כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה ע"י התבונה הוא ברא את השמים: (כ) בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ ע"י הדעת נבקע התהום (ויצא משם מים) וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל והשמים מטיפים גשם ע"י הדעת: (כא) בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ בני אל יסורו מעיניך (החכמה בגלל שהיא כ"כ חשובה) נְצֹר תֻּשִׁיָּה וּמְזִמָּה תשמר את העצה והחכמה: (כב) וְיִהְיוּ חַיִּים לְנַפְשֶׁךָ והחכמה תתן חיים לנפש שלך וְחֵן לְגַרְגְּרֹתֶיךָ ויגרום ליופי על הצואר שלך:
משנת ההלכה
דיני לא ילבש גבר בגדי אשה ואשה בגדי איש
א. אסור לאשה ללבוש בגדי איש[30], כגון שתשים בראשה מצנפת או כובע של גברים או תלבש שריון וכיוצא בו ממלבושי האיש לפי מנהג המקום ההוא. ולא ילבש איש עדי אשה, כגון שילבש בגדי צבעונים ותכשיטי זהב במקום שאין לובשין אותן ההגברים ואין משימין אותן התכשיטין אלא נשים בין שהמלבוש הוא שוה לבגד נשים מחמת עשייתו ותפירתו בין מחמת צבעו הכל כמנהג המדינה ואפילו באחד מן הבגדים אף על פי שניכרים בשאר בגדיהם שהוא איש או אשה. (רמב"ם עבודת כוכבים פי"ב ה"י שו"ע יו"ד סי' קפב סעי' ה חכמת אדם כלל צ אות א)
ב. וכן אסור לאשה לגלח ראשה כאיש אמנם אם מקיפה כל ראשה דהיינו שמגלחת גם פיאות הראש מותר[31] (דרכי תשובה שם ס"ק יב)
ג. ולספר ראשה במספרים מותר (שדי חמד כללים מערכת למ"ד כלל קטז ד"ה ובכלל)
ד. אף אם הולבש ע"י עכו"ם יש בו איסור זה דעיקר האיסור ללכת איש במלבוש אשה ואשה במלבוש איש[32]. (שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רמג)
ה. אסור לאיש ללכת בשיער צבוע כנשים גם אם נכרי הוא זה שצבע לו את השיער שעיקר האיסור שיהיה שערו צבוע כשל אשה ולא מעשה הצביעה אמנם הרבה אחרונים סבורים שאם נכרי צובע אינו חמור כ"כ.
ו. י"א שהאיסור הוא דוקא במה שלובשים להדמות איש לאשה ולהיפך בנוי וקישוט אבל אם לובשים לצורך הגנה או כדי למנוע סבל או צער הגוף מותר ולפיכך מותר לאשה ללבוש בגד איש או לאיש ללבוש בגד אשה כדי להגן על עצמם מפני החמה או גשמים או הקור וכיו"ב (ב"ח וט"ז שם ס"ק ד) וי"א שאף באופן זה אסור ויש בו מלקות מן התורה, ובאיסור זה שהוא מן התורה צריך להחמיר. (דרכי תשובה שם ס"ק ט בשם היד הקטנה ובינת אדם שער איסור והיתר כלל עד)
ז. מותר לאשה ללבוש מכנסים המיוחדים לנשים תחת שמלתה בחורף מפני הצנה[33] (דרכי תשובה שם) אבל ללבוש רק המכנסיים אסור[34] ויש בזה לאו דלא ילבש[35] (שו"ת מנחת יצחק חלק ב סי' קח) וי"א[36] שאין בזה משום לא ילבש אבל מ"מ בגדי שחץ הן ואין לבנות ישראל הכשרות ללכת בהן כלל, כי בגדי שחץ הן, ומעוררות תשומת לב מיוחדת לרואיהן יותר מאשר שמלה או חצאית רגילה, ומביאות לידי הרהורים רעים. ובפרט במכנסים המהודקות ממש על הגוף שגורמות הסתכלות והרהורים רעים ביתר שאת, ובפרט בזה"ז שאין גדר ומחיצה בין הבחורים לבחורות ועלול הדבר להביא לידי ניאוף וזימה. (מרן הרב עובדיה יוסף בשו"ת יביע אומר ח"ו יו"ד סי' יד אות ז)
ח. בגד אשה שנעשה כעין בגד איש אין מועיל מה שנשתנה קצת כדי להתיר לאשה או ללובשו[37] וכן הדין בבגד אשה שנעשה כעין בגד איש. (שם).
ט. ולכן אסור לאשה ללבוש כובע שדומה לשל גבר שנראה לעינים שאין זה אלא להתדמות לאיש והגם שהוא משונה קצת משל איש מ"מ שמו עליו ואסור .
[1] רש"י
[2] פי' ר' יוסף בכור שור
[3] רש"י
[4] חזקוני
[5] הכתב והקבלה
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] כך הביא הרמב"ן וכן דעת הספורנו ולאםילו לדעה זו אם יהיה שיער שחור אפילו אם יש מראה צרעת בשר ופסיון שיער שחור מציל ואינו נגע.
[9] רמב"ן
[10] רש"י לקמן פסוק לז
[11] רש"י
[12] רמב"ן
[13] רש"י
[14] רש"י
[15] רש"י רמב"ן פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י
[17] ת"י אבע"ז
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] ספורנו
[21] רש"י
[22] הכתב והקבלה
[25] רש"י
[26] אבע"ז
[27] רש"י
[28] חזקוני
[29] פי' ר' יוסף בכור שור חזקוני פי' הטור
[30] עיין בדרכי תשובה שם ס"ק ז שהביא מהפנים יפות עה"ת שם דבאשה אין האיסור עד שתלך בין אנשים בלבוש איש ולהכי כתיב לא יהיה וכו' שלא "יתארך עליה עד שתלך בין אנשים ויהרהרו בה" אבל באיש אסור עצם הלבישה משום הרהור אבל להלכה לא קיי"ל הכי
[31] עיי"ש שהביא מאחרונים שתמהו האיך נשים מגלחות כל הראש הרי אסור להתגלח כאיש ותירצו שם בכמה אופנים וכתב שיש מחלקים אם מגלחות בתער שזהו תיקוני גברים אבל במספרים אין בו חשש וביחוד אם מקיפות ראשם והסיק שאם מקיפות ראשם וודאי אינו כאיש כיון שהאיש אסור בהקפת הראש ואדרבא יש בזה מן הצניעות לנשים נשואות שלא יראה משערות ראשם החוצה
[32] ועיי"ש שכתב זה
[34] דהוי איסור גמור, דחוץ מזה דבגדי שחץ כאלו, נעשים מתחילתם לעבירה, והם בגדי זימה, ומביאים לידי תועבה, ואף אם לא יהי' בכלל כלי גבר, המה בכלל תועבת ד' כל עושה אלה, ועי' בתשו' ד"ח (חיו"ד סי' נ"ח וס"א) מה שצווח ככרוכיא לבטל בגדי זימה כיב"ז. עיין בשו"ת אגרות משה חלק אה"ע ד סי' סב שלהלביש ילדות קטנות במכנסיים "מסתבר שתלוי זה בהבנת התינוקות שאם כבר יודעין ומרגישין בבושה גם בענין בגדים אז שייך התינוק לחנכו בהאיסור לאו דלא ילבש שמלת אשה וכן להיפוך".
[35] "ואל תדמה זה למה שמבואר שם שהתיר לנשים ללכת במכנסים בחורף תחת הבגדים, וכן מצינו עוד היום לאחינו התימנים, הנה דאדרבה משם ראיה לסברתינו דודאי אם הולכת בבגדים ארוכים עד למטה ולא נראה פסוק רגלי' כאנשים אין כאן תקוני דגברי דכיו"ב אין הדרך בהאנשים. ואין השאלה אלא משום מלבוש אנשים ויש צדדים להתיר כנ"ל וכמבואר בפוסקים. אבל בהולכת בלא בגד ארוך עליהם בדרך שנראים פסוק רגלי' בדרך זה היא תקוני גברי גמור ולא נמצא לנו היתר בשינוי. ואם אימת חורף וצינה עליהם ילבשו בגדי נשים מלמעלה, ואז יש צדדים להתיר, אבל זולת זה עצת היצר הרע הוא". (שו"ת שבט הלוי חלק ב סי' סג)
[36] ועיי"ש שכתב "ומכל מקום אם אין הבנות שומעות לקול הורים ומורים להמנע מלבישת חצאיות קצרות ביותר, והולכות בשוק וירך מגולות, שהיא פריצות יתירה, יש לבחור הרע במיעוטו, ולהורות להן כהוראת שעה ללבוש מכנסים"
[37] וז"ל שם "
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה