מקרא
ויקרא פרק טו
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן הכהנים יפרישו בין זבה לנדה כאשר אמרו חז"ל בין דם לדם[1] לֵאמֹר:
(ב) דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ כנוי לערות הזכר[2] זוֹבוֹ טָמֵא הוּא[3]:
(ג) וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ זיבה הרי היא כיציאת שכבת זרע רק מראה שונה ואינה באה מחמת הסיבות הגורמות שכבת זרע אלא מחמת חולי ואם רָר לשון ריר אם יצא כריר ומטפטף בְּשָׂרוֹ אבר הערוה אֶת זוֹבוֹ שהזוב קלוש וצלול כעין קרי אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ שיוצא עבה וסותם את פי האמה ונסתם בשרו מטפת זובו[4] טֻמְאָתוֹ הִוא:
(ד) כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב אפילו אם לא נגע במשכב עצמו[5] יִטְמָא וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא ודוקא המיוחד לשכיבה או ישיבה אבל אם עומד למלאכה אחרת אפילו אם שכב אינו מטמא בטומאת משכב[6]:
(ה) וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ו) וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב לימד על משכב ומושב שחמור מן המגע שהם נעשים אב הטומאה כזב בעצמו לטמא אדם לטמא בגדים והמגע שאינו משכב או מושב כלומר מה שנגע בזב ואח"כ נגע בו דבר אחר אינו אלא ולד הטומאה ואינו מטמא אלא אוכלים ומשקים אבל לא אדם ובגדים וכלים[7]:
(ז) וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב באיזה אבר שיהיה[8] יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ח) וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר ונשאו הטהור או נגע ברוק[9] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(ט) וְכָל הַמֶּרְכָּב הבליטה שלפני האוכף ושלאחריו המחזיקים את הרוכב מלהחלק לפניו או לאחריו זהו נקרא מרכב שהוא עשוי לרכיבה, ואין המרכב ראוי לישיבה, אלא להסמך עליו בעת שהוא רוכב על האוכף[10]אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב אפילו אם לא ישב עליו יִטְמָא:
(י) וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו של מרכב[11] יִטְמָא עַד הָעָרֶב אבל אינו זקוק לכיבוס ובזה קל מרכב ממשכב ומושב שזקוקים לכיבוס בגדים וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם את הזב או משכבו, מושבו רוקו, או מרכבו[12]יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יא) וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם יקרא הכתוב לטבילה שטיפה במים, וכן יקראנה בבגדים כבוס, והטעם, מפני שהטבילה צריך שלא יהיה בה דבר חוצץ, אלא ישטוף כל גופו במים, ופי' הפסוק, בעבור כי הנגיעה בידים, אמר כי כאשר יגע בו הזב בידיו, ועדיין לא שטף אותם בשטיפת כל גופו במים, יהיה טמא, כאלו אמר וכל אשר יגע הזב בידיו, ועדיין לא רחץ, ביום טהרתו יכבס [בגדיו]. והוצרך לומר לשון שטיפה, ללמד על הרחיצה שיזכיר (בפסוק יג) ורחץ בשרו במים חיים שתהיה בשטיפה ושפשוף להסיר החציצה[13] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יב) וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב מתוכו אבל מאחוריו אינו מטמא[14] יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בטבילה בַּמָּיִם וכן הדין גם בכלי מתכות[15]:
(יג) וְכִי יִטְהַר שיפסיק[16] הַזָּב שראה שלושה ראיות מִזּוֹבוֹ ויש מפרשים וכי יבא לטהר שנתרפא הזב מזובו[17] וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ כלומר שבעת ימים להפסקתו שהם נקיים מזיבה שלא ראה בהם זיבה כלל[18] וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים מי מעיין שנובעים[19] וְטָהֵר:
(יד) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אל פתח העזרה וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן:
(טו) וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק מִזּוֹבוֹ: ס
(טז) וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(יז) וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב: פ
נביא
מלכים ב פרק א
(טו) וַיְדַבֵּר מַלְאַךְ יְקֹוָק אֶל אֵלִיָּהוּ רֵד אוֹתוֹ כלומר עמו אַל תִּירָא מִפָּנָיו וַיָּקָם וַיֵּרֶד אוֹתוֹ עמו אֶל הַמֶּלֶךְ:
(טז) וַיְדַבֵּר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק יַעַן אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ מַלְאָכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל לִדְרֹשׁ בִּדְבָרוֹ לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת:
(יז) וַיָּמָת כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלִיָּהוּ וַיִּמְלֹךְ יְהוֹרָם תַּחְתָּיו אחי אחזיה בן אחאב פ בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לִיהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה כִּי לֹא הָיָה לוֹ לאחזיה בֵּן ולכן מלך אחיו:
(יח) וְיֶתֶר דִּבְרֵי אֲחַזְיָהוּ אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל: פ
מלכים ב פרק ב
(א) וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְקֹוָק אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם כלומר בעת בא הזמן שהעלה ה' את אליהו על ידי רוח סערה אל השמים אז - וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל:
(ב) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ אֶל אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי עַד בֵּית אֵל חפץ היה לדחותו מחמת ענוה, שלא יראה בהלקחו וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיֵּרְדוּ בֵּית אֵל:
(ג) וַיֵּצְאוּ בְנֵי כלומר תלמידי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר היו ב - בֵּית אֵל אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ ואולי נתפלל שלא יילקח כדי שלא ייאסף שפע הנביא ואורו מאיתםוַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ כלומר שתקו מלהתפלל שהוא לשלמותו של אליהו ולא למען תאבד עצה מתלמידיו, ואינו מפני קצף וחרון אף:
(ד) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ אֱלִישָׁע שֵׁב נָא פֹה כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי יְרִיחוֹ וַיֹּאמֶר חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ וַיָּבֹאוּ יְרִיחוֹ:
(ה) וַיִּגְּשׁוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר בִּירִיחוֹ אֶל אֱלִישָׁע וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְקֹוָק לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ גם הם חששו כבני הנביאים בבית אל שמא נלקח אליהו מחמת חסרון בני הנביאים ורצו להתפלל שלא יילקח וַיֹּאמֶר גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ:
(ו) וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלִיָּהוּ שֵׁב נָא פֹה כִּי יְקֹוָק שְׁלָחַנִי הַיַּרְדֵּנָה אחר שראה כי לא רצה לעזבו רצה עכ"פ שלא ימצא אתו לבדו בעת הפרדו כדי שיאציל מרוחו על אלישע במעמד בני הנביאים שאז יקבלו גם הם חלק מרוח אליהו, לא כן בהתרחקו מאתם והתבודדו עם אלישע לבדו וַיֹּאמֶר חַי יְקֹוָק וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ כי אלישע לא רצה גם בזה וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם:
(ז) וַחֲמִשִּׁים אִישׁ מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים הָלְכוּ וַיַּעַמְדוּ מִנֶּגֶד מֵרָחוֹק וּשְׁנֵיהֶם עָמְדוּ עַל הַיַּרְדֵּן:
(ח) וַיִּקַּח אֵלִיָּהוּ אֶת אַדַּרְתּוֹ וַיִּגְלֹם כרך אותה כאילו עשאה גולם וַיַּכֶּה אֶת הַמַּיִם וַיֵּחָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה וַיַּעַבְרוּ שְׁנֵיהֶם בֶּחָרָבָה:
(ט) וַיְהִי כְעָבְרָם וְאֵלִיָּהוּ אָמַר אֶל אֱלִישָׁע שְׁאַל מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ בְּטֶרֶם אֶלָּקַח מֵעִמָּךְ וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי כי אליהו היה ברוחו פי שנים מיתר הנביאים, ובקש שיגיע הוא עתה למדרגה זו:
(י) וַיֹּאמֶר הִקְשִׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה:
(יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם:
(יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רבי רבי וכן תלמידי הנביאים נקראו בני הנביאים רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו שטוב להם לישראל בתפילתו יותר מרכב משוריין ופרשים וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים:
כתובים
משלי פרק ד
(טז) כִּי לֹא יִשְׁנוּ אִם לֹא יָרֵעוּ כי לא ילכו לישון לפני שעשו רע לאדם וְנִגְזְלָה שְׁנָתָם אִם לֹא יַכְשִׁילוּ ולא יוכלו לישון לפני שהחטיאו אנשים: (יז) כִּי לָחֲמוּ לֶחֶם רֶשַׁע כי מאכלם לחם גזול וְיֵין חֲמָסִים יִשְׁתּוּ ויין גזל ישתו: (יח) וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ ודרך הצדיקים כאור מאיר הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם הולך ומאיר עד האור של אמצע היום: (יט) דֶּרֶךְ רְשָׁעִים כָּאֲפֵלָה דרך הרשעים כאדם שהולך בחושך לֹא יָדְעוּ בַּמֶּה יִכָּשֵׁלוּ לא רואים את המכשול, ופתאם יכשלו: (כ) בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה בני תקשיב לדברי לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ לדברי תטה את אזנך לשמוע טוב: (כא) אַל יַלִּיזוּ מֵעֵינֶיךָ לא יסורו מעיניך שָׁמְרֵם בְּתוֹךְ לְבָבֶךָ תשמור דברי בתוך לבך לעשותם: (כב) כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם כי הם מביאים חיים למוצא אותם וּלְכָל בְּשָׂרוֹ מַרְפֵּא וזה מרפא את כל בשרו: (כג) מִכָּל מִשְׁמָר נְצֹר לִבֶּךָ יותר מכל הדברים שאתה שומר, תשמר על לבך מלחשוב רע כִּי מִמֶּנּוּ תּוֹצְאוֹת חַיִּים כי הלב מביא לך חיים ולכן צריך מאד לשמור אותו: (כד) הָסֵר מִמְּךָ עִקְּשׁוּת פֶּה תסיר ממך עקימות פה שלא תרמה בפיך וּלְזוּת שְׂפָתַיִם הַרְחֵק מִמֶּךָּ תרחיק ממך שהשפתים שלך יסורו מדרך הישרה לרמות אנשים: (כה) עֵינֶיךָ לְנֹכַח יַבִּיטוּ עיניך יסתכלו ישר ממולך (בדרך ישרה) וְעַפְעַפֶּיךָ יַיְשִׁרוּ נֶגְדֶּךָ ועיניך יסתכלו ישר מנגדך ולא לפנות לצדדים (בדרך עקומה): (כו) פַּלֵס מַעְגַּלּ רַגְלֶךָ תשקול את השביל הישר שתלך בו וְכָל דְּרָכֶיךָ יִכֹּנוּ וכל דרכיך יתבססו (ויהיו בדרך ישרה): (כז) אַל תֵּט יָמִין וּשְׂמֹאול אל תטה מהדרך הישרה לצדדים לעשות רע הָסֵר רַגְלְךָ מֵרָע תסיר את רגלך מללכת בדרך רעה:
משנת ההלכה
דיני בל תשחית
א. אסור לקצוץ אילן מאכל, שנאמר כי תצור אל עיר וגו' לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת[20], ואם קצץ עבר על לא תעשה ולוקה (רמב"ם מלכים פ"ו ה"ח)
ב. ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה (שם)
ג. וכן אסור למנוע מהם מים כדי שיתיבשו שנאמר לא תשחית את עצה (שם)
ד. המשחית את הפירות עובר בבל תשחית מקל וחומר ומה אילן שעושה פירות הזהירך הכתוב עליו, פירות עצמם על אחת כמה וכמה (ספרי דברים פ"כ פס' יט)
ה. י"א שבאילנות אין האיסור אלא לקצץ את כולו, אבל לכרות הענפים מן האילן אין בו משום בל תשחית
ו. ולא האילנות בלבד, אלא כל דבר אסור להשחית, לפיכך כל המשבר כלים או קורע בגדים או הורס בנין או סותם מעין או מושך אמת המים מן העיר שלא יהיה להם מים לשתות או מאבד מאכלות או משקין או ממאסם דרך השחתה עובר בלא תשחית (רמב"ם שם ה"י שו"ע הרב שמירת הגוף והנפש סעי' יד)
ז. וכן ההורג בהמות או המשקה מים מגולים לבהמות, ואפילו לבהמות טמאות[21], וכן המרבה כלים על המת[22], או הזורק מעות לאיבוד[23], וכן המכסה נר של שמן או מגלה נר של נפט, שהם דולקים על ידי זה מהר, וכל כיוצא בזה המקלקל דבר שראוי ליהנות בו בני אדם עובר בלא תשחית. (שו"ע הרב שם)
ח. אפילו המשחית כדי להראות כעס וחימה[24] ולהטיל אימה על בני ביתו שאינן נוהגין כשורה עובר[25] משום בל תשחית (שו"ע הרב שם) אבל אם משחית כלים שבורים אין בו משום בל תשחית ומותר כל שאינו עושה משום כעסו אלא רק להראות כאילו כועס כדי להטיל אימה (סמ"ק סי' קעה החינוך מצוה תקכט)
ט. כל אילן סרק מותר לקוץ אותו ואפילו אינו צריך לו (רמב"ם שם ה"ט)
י. וכן אילן מאכל שהזקין ואינו עושה פירות אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו מותר לקוץ אותו וכן כל כיוצא בהם בקלקולי שאר דברים (שם ושו"ע הרב שם סעי' טז)
יא. ואילן זית שהוא עושה רובע הקב[26] זיתים ודקל העושה קב תמרים אסור לקצצם (שם ושם)
יב. ומכל מקום לא הותר לקצץ אילן מאכל כשהזקין אלא כשאין לו אילן סרק.
יג. אף בדבר של הפקר עובר בבל תשחית, שהרי הזהירה תורה על של גוים שנלחמים עמהם, קל וחומר של הפקר (שו"ע הרב שם סעי' יד)
יד. כל מקום שאמרו הפקר בית דין הפקר אין בו איסור בל תשחית[27], שכך היא מצות חכמים.
טו. לא בלבד המשחית בידים, אלא אף הגורם לכך עובר בבל תשחית, וכמו המונע אמת המים מן העץ כדי שיתייבש. (ספרי שם)
טז. אף אם אינו מאבד את הדבר לגמרי באופן שאינו ראוי לכלום, אלא שהוא פוחתו מדמיו[28], כגון הקורע בגד שאפשר לתופרו ויהיה ראוי לשימושו אבל נפחת עי"כ מדמיו עובר בבל תשחית וי"א[29] שאם הדבר עדיין ראוי לשימוש ולא נשחת לגמרי, אין בו משום בל תשחית.
יז. לא אסרה תורה אלא דרך השחתה וקלקול, אבל אם הוא משחית על מנת לתקן מותר אם אי אפשר לתקן אלא ע"י קלקול לפיכך מותר לקצוץ אילן מאכל אם קוצצו שלא יזיק לאילנות אחרים הטובים ממנו (רמב"ם שם ה"ח שו"ע הרב שם סעי' טו)
יח. וכן מותר כשקוצץ כדי שלא יזיק לשדה אחר, או שדמיו יקרים לבנין יותר מלמאכל, או שצריך למקומו של האילן, כגון שצריך לבנות בית על אותו מקום והבית מעולה בדמיו יותר מן האילן[30], או שמאפיל על החלון אבל אם יכול רק בקציצת ענפיו לתקן הנזק לא יקצוץ על העץ אע"ג שודאי יחזור ויגדל ויצטרך לטרוח לקוצצו שוב שמשום טירחא לחוד לא נתיר (שם ובשו"ת חוות יאיר סי' קצה)
יט. וכן כל כיוצא באלו בקלקולי שאר דברים, כגון שהורג כלב שמזיקו ומפסיד המאכל אף על פי שאינו נושך[31]. ואין צריך לומר אם מקלקלו על מנת לתקן גופו, כגון ששורף כסא ושלחן להתחמם בהם, אם אין לו עצים אחרים, או ששורף בגד לכסות דם באפרו כדי שיוכל לשחוט ולאכול, אם אין לו עפר אחר, כגון שהולך בספינה וכן כל כיוצא בזה (שם)
[1] אבע"ז
[2] אבע"ז
[3] כאשר יקרה זה מבשרו שהוא בסיבת חולי כלי הזרע בלבד, הנה זה יורה על חולשתם וחסרון עכולם אשר יקרה על הרוב בסבת רוב התמדת המשגל והרהוריו אשר בו לא תחדל זמת אולת חטאת ובכן ראוי שיספור ז' נקיים אשר בם יסורו הרהוריו מלבו ויטבול מן הטומאה ויכפר בחטאת ועולה על מה שפעל והרהר. ספורנו
[4] רש"י
[5] חזקוני
[6] רש"י
[7] רש"י
[8] אבע"ז
[9] רש"י
[10] הכתב והקבלה
[11] אבע"ז
[12] רש"י
[13] רמב"ן
[14] רש"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"י רש"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] רש"י
[19] ת"א ת"י
[20] והרמב"ן בשיכחת העשין עשה ו מונה כאן ג"כ עשה כי ממנו תאכל וגו' מצות עשה, היינו לאו הבא מכלל עשה, והקוצץ אילן מאכל עובר בעשה ולא תעשה, עי"ש
[22] טוש"ע יו"ד סי' שמט ועיי"ש שמח סעי' א "אבל על המלכים או על הנשיאים שורפין מטתן וכלי תשמישן". ועיי"ש בש"ך ס"ק א "דאין בו משום דרכי האמורי ולא משום בל תשחית שזהו כבודם שלא ישתמשו אחרים בכלי תשמישן ומש"ה שורפים מטתן וכלי תשמישן דוקא ולא דברים אחרים" אבל על ההדיוטות אסור
[24] "ודרך כלל אסרו זכרונם לברכה לעשות כל דבר של השחתה, והמשחית שום דבר מתוך חמה אמרו עליו (שבת ק"ה ע"ב) שהוא כעובד עבודה זרה, שכן דרכו של היצר הרע היום אומר לו עשה כן ואם יאמין אותו למחר יאמר לו לך עבוד עבודה זרה, כלומר שכל אדם חייב לגעור ביצרו ולכבוש תאותו עד שיגביר נפש המשכלת על נפש המתאוה עד שתהיה לה לאמה והיא גברת לעולם ועד. ואמנם הביאו בגמרא (שם) מעשים בקצת החכמים שמראים עצמן כעוסים כדי ליסר בני ביתם ולזרזן ומשליכין מידם שום מאכל או שום דבר, ומכל מקום השגחתם היתה בהם לעולם שלא ישליכו דבר שיהא נשחת בזה" (חינוך שם)
[26] וקב הוא ד' לוגין ולוג הוא ו' ביצים וא"כ שיעורו תלוי בשיעור כביצה דלגר"ח נאה הוא 57.6 סמ"ק ולחזו"א 100 סמ"ק וא"כ קב הוא בערך ליטר ושליש לגר"ח נאה ו2.4 לחזו"א
[27] עי' פי' הרא"ש מדות פ"א מ"ב. ועי' שו"ת נו"ב תנינא חיו"ד סי' י והשמטות לשו"ת דבר אברהם ח"א. ועי' שו"ת יהודה יעלה להר"י אסאד חיו"ד סי' קסד בארוכה, ועי"ש שר"ל שלהרא"ש מידות שם אין בל תשחית בהפקר.
[28] כך משמע מרש"י קידושין לב ע"א ד"ה בפומבייני דאמרינן התם שאין עובר בבל תשחית "במקום התפירה שאינו נחסר מדמיו בכך כגון בשוליו" משמע שאם נחסר מדמיו עבר משום בל תשחית
[29] שלטי הגבורים ע"ז פ"א (ד ע"א מדפי הרי"ף אות ג), ע"פ רש"י חולין ז ב ד"ה עקרנא. ועי' תורת חיים ע"ז שם.
[30] שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' עו, ועי' שו"ת חות יאיר סי' קצה שלהרחיב חצרו ולצורך טיול ותוספת אור וריוח בעלמא אסור. ועיין שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קב
[31] יש"ש ב"ק פ"י סי' לז ט"ז יו"ד סי' קטז ס"ק ו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה