מקרא
ויקרא פרק יא
(לו) אַךְ מַעְיָן וּבוֹר מִקְוֵה מַיִם יִהְיֶה טָהוֹר שאין המים במקוה מקבלין טומאה בחבורם לקרקע אם יפול בהן הטומאה ועוד יש לך ללמוד - יהיה טהור. הטובל בהם מטומאתו אמנם מים -[1] וְנֹגֵעַ בְּנִבְלָתָם יִטְמָאכלומר המים התלושים אשר יגעו בהם בנבלתם יטמאו[2]:
(לז) וְכִי יִפֹּל מִנִּבְלָתָם עַל כָּל זֶרַע זֵרוּעַ אֲשֶׁר יִזָּרֵעַ אשר ישרש בקרקע ללמד על זרעים טמאים שנזרעו והשרישו שהם טהורים[3] וכן בא ללמד שכל המחובר לקרקע אינו מקבל טומאה[4] טָהוֹר הוּא כי מכל האוכל אשר יאכל הנזכר למעלה הבשר והמאכלים הנזכרים, וכאן אמר שאף הזרעים כאשר יוציאו אותם לזריעה יטמאו בהכשר מים[5]:
(לח) וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע וְנָפַל מִנִּבְלָתָם עָלָיו אפילו אחרי שהתייבשו המים[6] טָמֵא הוּא לָכֶם: ס
(לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ אבל אם נשחטה אינה נבלה ואפי' נמצאת טריפה אבל בנבלת בהמה טמאה לא הזכיר בה מיתה לפי שאפי' אם נשחטה היא נבלה ומטמאה[7]יִטְמָא עַד הָעָרֶב:
(מ) וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:
(מא) וְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ שֶׁקֶץ הוּא לֹא יֵאָכֵל כלומר מכיון שאמר (פסוקים כט-ל) שאין בשרצים מטמאין אלא בח', בא לומר, אבל לענין אסור אכילה כולם אסורין[8]:
(מב) כֹּל הוֹלֵךְ עַל גָּחוֹן וְכֹל הוֹלֵךְ עַל אַרְבַּע עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי שֶׁקֶץ הֵם:
(מג) אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם תהיו סתומים וטמומים כאדם שאין בו דעת[9] בָּם:
(מד) כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
(מה) כִּי אֲנִי יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי נאה לקדוש שיהיו משרתיו קדושים ומובדלים מן הטמאות וטהורים[10]:
(מו) זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ זאת היא כונת וטעם אסורי מאכלות שהזכיר למעלה[11]:
(מז) לְהַבְדִּיל בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר וּבֵין הַחַיָּה הַנֶּאֱכֶלֶת וּבֵין הַחַיָּה אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל: פ
סליק פרשת שמיני
נביא
מלכים א פרק כב
(א) וַיֵּשְׁבוּ שָׁלֹשׁ שָׁנִים אֵין מִלְחָמָה בֵּין אֲרָם וּבֵין יִשְׂרָאֵל: פ
(ב) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית מאז ששלח אחאב את בן הדד וַיֵּרֶד יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
(ג) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל עֲבָדָיו הַיְדַעְתֶּם כִּי לָנוּ רָמֹת גִּלְעָד ובן הדד הבטיח שישיב לנו הערים וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים שותקים מִקַּחַת אֹתָהּ מִיַּד מֶלֶךְ אֲרָם:
(ד) וַיֹּאמֶר אֶל יְהוֹשָׁפָט הֲתֵלֵךְ אִתִּי לַמִּלְחָמָה רָמֹת גִּלְעָד וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כי מחותנים אנחנו כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ כי כשתנצח תעזור גם אותי לעת הצורך:
(ה) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל דְּרָשׁ נָא כַיּוֹם אם אינך רגיל לדרוש בדבר ה', הנה כעת דרש נא אֶת דְּבַר יְקֹוָק:
(ו) וַיִּקְבֹּץ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַנְּבִיאִים נביאי הבעל היו כְּאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הַאֵלֵךְ עַל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם אֶחְדָּל וַיֹּאמְרוּ עֲלֵה וְיִתֵּן אֲדֹנָי[12] בפני יהושפט אמרו בשם ה', שיחשוב שהמה נביאי ה' בְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(ז) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיקֹוָק עוֹד וְנִדְרְשָׁה מֵאוֹתוֹ הכיר יהושפט כי נביאי הבעל או האשרה הם ולא אמר בפי' כי נביאי שקר הם מפני כבוד אחאב כי נשא את פניו ובדברי רבותינו ז"ל כשאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד אמר לו אחאב כל אלה הנביאים לה' הם אמר לו יהושפט כך מקובלני מבית אבי אבא סגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד:
(ח) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל יְהוֹשָׁפָט עוֹד אִישׁ אֶחָד לִדְרֹשׁ אֶת יְקֹוָק מֵאֹתוֹ וַאֲנִי שְׂנֵאתִיו כִּי לֹא יִתְנַבֵּא עָלַי טוֹב כִּי אִם רָע מִיכָיְהוּ בֶּן יִמְלָה שמיכיהו בן ימלה היה הנביא שהתחפש באפר והתנבא לו רע על דבר שלוחו בן הדד בשלום וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט אַל יֹאמַר הַמֶּלֶךְ כֵּן כי את אשר ישים ה' בפיו של הנביא, אותו ידבר:
(ט) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל סָרִיס אֶחָד וַיֹּאמֶר מַהֲרָה מהר וזרז את מִיכָיְהוּ בֶן יִמְלָה לבוא:
(י) וּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה יֹשְׁבִים אִישׁ עַל כִּסְאוֹ מְלֻבָּשִׁים בְּגָדִים מלכותיים ויושבים בְּגֹרֶן פֶּתַח שַׁעַר שֹׁמְרוֹן[13] וְכָל הַנְּבִיאִים נביאי השקר מִתְנַבְּאִים לִפְנֵיהֶם:
(יא) וַיַּעַשׂ לוֹ צִדְקִיָּה בֶן כְּנַעֲנָה מנביאי הבעל קַרְנֵי בַרְזֶל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְקֹוָק בְּאֵלֶּה תְּנַגַּח אֶת אֲרָם עַד כַּלֹּתָם וכן היה דרך נביאי ה', לעשות דמיונות ודוגמא לדברי הנבואה:
(יב) וְכָל הַנְּבִאִים נִבְּאִים כֵּן לֵאמֹר עֲלֵה רָמֹת גִּלְעָד וְהַצְלַח וְנָתַן יְקֹוָק בְּיַד הַמֶּלֶךְ:
(יג) וְהַמַּלְאָךְ אֲשֶׁר הָלַךְ לִקְרֹא מִיכָיְהוּ דִּבֶּר אֵלָיו לֵאמֹר הִנֵּה נָא דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים פֶּה אֶחָד טוֹב אֶל הַמֶּלֶךְ יְהִי נָא דבריך דְבָרְךָ כִּדְבַר אַחַד מֵהֶם ותתנבא כמוהם וְדִבַּרְתָּ טּוֹב:
(יד) וַיֹּאמֶר מִיכָיְהוּ חַי יְקֹוָק כִּי אֶת אֲשֶׁר יֹאמַר יְקֹוָק אֵלַי אֹתוֹ אֲדַבֵּר:
(טו) וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו מִיכָיְהוּ הֲנֵלֵךְ אֶל רָמֹת גִּלְעָד לַמִּלְחָמָה אִם נֶחְדָּל וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֲלֵה וְהַצְלַח וְנָתַן יְקֹוָק בְּיַד הַמֶּלֶךְ דרך התול אמר לו כלשון שאר הנביאים ולא אמר לו כה אמר ה' שהרי נשבע כי את אשר יאמר ה' אותו אדבר והכיר מלך יהודה בלשונו כי דרך התול היה אומר לו לפיכך אמר לו עד כמה פעמים אני משביעך וכיון שהשביעו אמר לו האמת בשם ה':
כתובים
משלי פרק א
(לא) וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם ויאכלו את תוצאות דרכם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ ויהיו שבעים מגמול עצתם: (לב) כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם כי השלוה של הפתאים תגרום להם מיתה וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵםוהשלוה של הכסילים תאבד אותם: (לג) וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח ומי ששומע לחכמה ישב בבטחון וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה ובשקט ושלוה ולא מפחד מדבר רע:
משלי פרק ב
(א) בְּנִי אִם תִּקַּח אֲמָרָי בני אם תקח את דברי וּמִצְוֹתַי תִּצְפֹּן אִתָּךְ ומצותי תשמר אתך: (ב) לְהַקְשִׁיב לַחָכְמָה אָזְנֶךָ תקשיב באזנך לחכמה תַּטֶּה לִבְּךָ לַתְּבוּנָה תטה את לבך להבין את דברי:(ג) כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא כי אם תקרא לבינה שתבא אליך לַתְּבוּנָה תִּתֵּן קוֹלֶךָ תצעק לתבונה שתבא אליך: (ד) אִם תְּבַקְשֶׁנָּה כַכָּסֶף אם תחפש אחריה כמו שמחפשים כסף וְכַמַּטְמוֹנִים תַּחְפְּשֶׂנָּהתחפשנה אחרי החכמה כמו שמחפשים אוצרות טמונים: (ה) אָז תָּבִין יִרְאַת ה' אז תבין את יראת ה' (כשתעשה את הדברים הכתובים למעלה) וְדַעַת אֱלֹהִים תִּמְצָא ודעת ה' תמצא: (ו) כִּי ה' יִתֵּן חָכְמָה כי ה' נותן את החכמה מִפִּיו דַּעַת וּתְבוּנָה הוא מלמד דעת ותבונה ונותן את זה רק למי שעושה את הדברים שלמדנו למעלה: (ז) יִצְפֹּן לַיְשָׁרִים תּוּשִׁיָּה הסתיר את העצה לתת אותה לישרים מָגֵן לְהֹלְכֵי תֹם שומר על אנשים שהולכים בשלמות בדרך ה': (ח) לִנְצֹר אָרְחוֹת מִשְׁפָּט וה' שומר עליהם שישמרו את דרך המשפט וְדֶרֶךְ חֲסִידָיו יִשְׁמֹר ושומר על החסידים שלא יכשלו:(ט) אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט כשה' יתן לך חכמה דעת ותבונה תבין את הצדק והמשפט וּמֵישָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב ואת הדרך הישרה, וכל שביל טוב: (י) כִּי תָבוֹא חָכְמָה בְלִבֶּךָ כשתבא החכמה בלב שלך וְדַעַת לְנַפְשְׁךָ יִנְעָם והדעת תעשה נעים לנפשך: (יא) מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ חכמת התורה תשמר עליך שלא תכשל תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה התבונה תשמר עליך שלא תכשל: (יב) לְהַצִּילְךָ מִדֶּרֶךְ רָע להציל אותך מדרך רעה מֵאִישׁ מְדַבֵּר תַּהְפֻּכוֹת מאיש שמרמה אותך, מדבר הפוך ממה שחושב כדי לעשות לך רע:
משנת ההלכה
דיני קבלת שבת מוקדם
א. כתבו הטור והש"ע "מקדימין להתפלל ערבית בליל שבת יותר מבימות החול" וכ"כ הרמב"ם בפ"ג [הל' ז'] מתפלה "ויש לו להתפלל תפלת ערבית של לילי שבת ז בערב שבת קודם שתשקע החמה" וכן מסופר בגמ' ברכות (כז:) שרב היה מתפלל של שבת בערב שבת
ב. וטעם גדול יש בדבר דוקא בערב שבת וכמו שכתבו במגן אברהם (רס"ז ס"ק א) ובספר ערוך השולחן (סי' רסז סעי' ג) "וגם יש טעם גדול בדבר להקדים ערבית של שבת דהנה תפלת ערבית תקנו כנגד אברים ופדרים שהקריבו בלילה מתמיד של בין הערבים ועתה הרי אסור בלילה להקריבן כדכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת [שבת קי"ד.] וא"כ בהכרח שהקריבו האברים והפדרים מבעוד יום ולכן גם התפלה שכנגדן ביום.
ג. ומפלג המנחה כלומר שעה ורבע קודם השקיעה יכול להדליק נרות שבת ולקבל שבת בתפלת ערבית אמנם אם מתפלל ערבית קודם השקיעה חייב להתפלל מנחה של ערב שבת לפני פלג המנחה ויש מי שאומר שבציבור יכול להתפלל מנחה וערבית אחרי פלג המנחה סמוך אחד אחרי השני וכן נהגו במקהלות הספרדים.
ד. וכמו שיכול להתפלל מבעוד יום כן יכול לעשות קידוש מבעוד יום כמ"ש הרמב"ם (שבת פכ"ט הי"א) " יש לו לאדם לקדש על הכוס ערב שבת מבעוד יום אע"פ שלא נכנסה השבת" עכ"ל ומותר לשבת מיד ולאכול את סעודת שבת, אפילו שעדיין לא שקעה החמה
ה. ומדברי חלק מהראשונים משמע שהיו גומרים סעודת שבת מבעוד יום (בספר תרומת הדשן סי' א' ב"י כאן תוס' ברכות ב:) וכן עיקר לדינא אמנם ראוי להחמיר ולהיזהר לאכול כזית בלילה ממדת חסידות (וכדעת ספר חסידים).
ו. אם לאחר שהתפלל מעריב אין עד הלילה חצי שעה יש ליזהר שלא להתחיל לאכול אלא ימתין עד הערב ויחזור ויקרא ק"ש בלא הברכות ואח"כ יאכל אמנם הנוהג להקל בזה אין למחות בידו ויש לו על מי לסמוך.
ז. הדליק נרות קודם פלג המנחה לא יצא וברכתו לבטלה וצריך לכבות ולחזור ולהדליק בברכה וכן אם התפלל ערבית או עשה קידוש קודם פלג המנחה לא יצא ידי חובה.
ח. אע"ג שקרא ק"ש בערבית לדעת הרבה מהראשונים אינו יוצא ידי חובה מכיון שהוא קודם זמן צאת הכוכבים, ולפיכך אחר צאת הכוכבים יחזור ויקרא קריאת שמע.
ט. ובימי ספירת העומר אין סופרים אחר ערבית שמתפלל מבעוד יום אלא יספור אחר צאת הכוכבים בביתו.
י. המנהג הוא שהאשה מקבלת שבת בהדלקת הנרות אמנם שאר בני הבית אינם חייבים לקבל את השבת בהדלקתה ולפיכך גם אחר שהדליקה יכולים בני הבית לעשות מלאכה.
יא. המתפלל מבעוד יום מקבל עליו שבת באמירת הפיוט "בואי כלה" ואם אינו אומר פיוט זה הרי מקבל עליו את השבת באמירת "מזמור שיר ליום השבת". ומי שאינו אומר "מזמור שיר" וכו' מיד שמתפלל ערבית מקבל עליו את השבת ואסור בעשיית מלאכה.
יב. אין קבלת השבת של הבעל מחייב את האשה ולפיכך אף לאחר שיצא הבעל לבית הכנסת יכולה האשה לעשות מלאכה.
יג. במקום שבו רוב הקהילה מקבלת שבת מוקדם או שיש רק בית כנסת אחד ומקבלים רובם את השבת מוקדם הרי קבלתם מחייבת את המיעוט. ולפיכך מיד כשאמרו "בואי בשלום" הרי כל בני הקהילה או העיר כולל הנשים אסורים בעשיית מלאכה.
[1] רש"י
[2] רמב"ן
[3] חזקוני
[4] רשב"ם
[5] רמב"ן
[6] רש"י
[7] רשב"ם
[8] רמב"ן
[9] חזקוני
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] כתב המלבי"ם כל מקום שמזכיר בספר זה דבר ה', מזכיר שם הוי"ה, וכל שמות זולתו היו מכוונים בהם אז לכחות אחרים, וכן בד"ה כתוב ויתן אלהים ביד המלך שכוונו על אלהים וכחות אחרים, ולכן לא אמרו עתה עלה רמות גלעד כי הנבואה הבאה ע"י הקסם לא תראה הכל בביאור ולא ראו לאיזה מקום ילך
[13] כתב הנביא זה לומר שלא היו מוכנים להנבואה לא מצד המקום שהיו בגורן ופתח שער העיר - מקום קיבוץ עם, והנבואה צריכה התבודדות, ולא מצד חברתם שהיו במעמד המלכים בעת שישבו בבגדי מלכות ועל כסא מלכות - שיראת המלך תמנעהו מהתבודד עם רוחו, ובכ"ז חל עליהם הרוח (שהוא הרוח שקר שיצא מלפני ה' שיתבאר אחר כך)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה