מקרא
ויקרא פרק יט
כג) וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ לשון סתימה אטימה והרחקה ואטמתם אטימתו יהא אטום ונסתם מליהנות ממנו[1] אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים והזכיר הכתוב אטימות בפרי הבא בתוך שלש שנים לאסרו בהנאה, ולא יאמר כן בשאר אסורי הנאה, כי ביאת הפרי בתחילתו יקרא פתיחה כמו שאמר פתח הסמדר (שה"ש ז יג), ולכך אמר שלש שנים יהיה לכם ערלים, כאילו הפירות סגורים באילנות לא הוציאו פרח ולא פתחו סמדר[2] לֹא יֵאָכֵל :
הוזהרנו בזה שהנוטע עץ מאכל, בארץ ישראל ואפילו העובד כוכבים שנטע, בין לעצמו בין לישראל מונה לו הישראל שלש שנים מעת נטיעתו ומשנטע כל הפירות שעושה אותו אילן בתוך ג' שנים אסורין באכילה לעולם וכן בהנאה אסורים לעולם כגון לצבוע בו או להדליק בו את הנר או להסיקו תחת תבשילו, וכן למכרו או להחליפו אפילו אם גוי אסור וכן אסור להריח בפירות ערלה[3] שנטעם למאכל ואפילו אינם עומדים לריח כלל[4]:
(כד) וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ קדש כמעשר שני לאוכלו בירושלים הִלּוּלִים לַיקֹוָק ולהלל לבורא שכן מצינו במעשר שני שיאכלוהו במקום אשר יבחר למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים ויכול לחללו על מטבע כמו שיכול לכשות במעשר שני[5]:
(כה) וּבַשָּׁנָה הַחֲמִישִׁת תֹּאכְלוּ אֶת פִּרְיוֹ והמצוה הזאת כשתשמרוה לְהוֹסִיף לָכֶם תְּבוּאָתוֹ שבשכרה אני מברך לכם פירות הנטיעות. היה רע"א דברה תורה כנגד יצה"ר שלא יאמר אדם הרי ארבע שנים אני מצטער בו חנם לפיכך נאמר להוסיף לכם תבואתו[6] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כו) לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם
הוזהרנו שאסור לאכול מן בעל חי הטעון שחיטה אחר שחיטה כל זמן שהיא מפרכסת, והאוכל ממנה קודם שתצא נפשה עובר בלא תעשה, והרי הוא בכלל לא תאכלו על הדם וכן אסור לאכול מבשר הקדשים אפילו קדשים קלים קודם זריקת דמם והאוכל עובר בלאו זה דלא תאכלו על הדם וכן כל בית דין שהרגו נפש אסורים לאכול כל אותו היום מזמן הריגתו עד הלילה והרי זה בכלל לא תאכלו על הדם אמנם אין לוקים עליו אבל קודם הריגתו מותר להם לאכול וכן אסור להרבות באכילה ושתיה בימי הנערות כדרך זולל וסובא ובאופן שנתפרש בתורה בבן סורר ומורה והוזהר האדם על זה בתחילת תוקף חום בחרותו ובראשית בואו בחיוב שמירת נפשו, והם שלשה חדשים הראשונים משהתחיל להביא שתי שערות עד שיקיף כל הגיד. ומאותו הזמן יקח מוסר לכל ימיו[7] לֹא תְנַחֲשׁוּ
הוזהרנו שלא לנחש כיצד הוא הנחש[8] כגון האומר: פתי נפלה מפי, או מקלי מידי, וצריך לדאוג היום מהיזק או שעבר נחש מימיני או שועל משמאלי, והוא סימן רע לי או שאומר הואיל ועבר שועל מימיני איני יוצא מפתח ביתי היום שאם אצא יפגעני אדם רמאי[9]
וְלֹא תְעוֹנֵנוּ
הוזהרנו שלא לעונן מעונן, יש בו שלש משמעיות. א. לשון עונה. אלו נותני עונות, שאומר עונה פלונית יפה להתחיל ולהצליח, וכן המחשב השעות והעתים לומר, יום פלוני ושעה פלוני, יפה לצאת לדרך ב. חכמת המזלות, יום פלוני טוב, יום פלוני רע, יום פלוני ראוי לעשות בו מלאכה פלונית, שנה פלונית או חדש פלוני רע לדבר פלוני, וכל העושה מפני האצטגנינות, וכיון מלאכתו או הליכתו באותו העת שקבעו הוברי שמים, דהיינו חוזי הכוכבים, הרי זה לוקה וכן מעונן מלשון עין, אלו אוחזי העינים ע"י עישונים והקטרות או נרות דולקות, ואין בהם מצד כישוף[10]:
(כז) לֹא תַקִּפוּ פְּאַת רֹאשְׁכֶם
הזהירנו מהעביר שער הצדעים והם פאות הראש. ותחילתם בחלקם העליון מכנגד שער שעל פדחתו וסופם עד סוף הראש הוא מקום חיבורו ללחי מימין ומשמאל עד למטה מן האוזן, מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם[11]
וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ
הזהירנו מהשחתת פאות הזקן והם חמש, ואינו חייב על השחתת פאת הזקן עד שיגלחנו בתער שנאמר ולא תשחית את פאת זקנך גילוח שיש בו השחתה וזהו תער ולוקה על כל פאה ופאה ואם נטלן כולן כאחת לוקה חמש ורבו בהם הדעות, לפיכך ירא שמים יצא את כולם ולא יעביר תער על כל זקנו כלל. ואפילו על השפה העליונה או תחת הגרון[12]:
(כח) וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ למת לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם
כתובת קעקע האמורה בתורה הוא ששורט על בשרו שתוחב מחט או קוץ בעור הבשר בנחת שלא יזוב דם ועושה נקב קטן וימלא מקום השריטה כחול או דיו או שאר צבעונים הרושמים ואפילו עפר ושוב עושה נקבים נקבים עד שנעשה מכולם צורת אות או שאר צורה, זהו כתיבה קעקע דהיינו כתיבה הנעשה ע"י תחיבת מחט או שאר דבר הנוקב[14] אֲנִי יְקֹוָק:
(כט) אַל תְּחַלֵּל אֶת בִּתְּךָ פנויה שלא לשם אישות לְהַזְנוֹתָהּ למי שאין לו בה אישות כלל, כגון לגוי ועבד וחייבי כריתות ומיתות בית דין, שבאלו נעשית זונה בביאתן, אבל אם מסרה לכשר שלא לשם אישות אינה נעשית זונה[15] וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה:
(ל) אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי יְקֹוָק נצטוווינו להתנהג במורא מה' במקדש, ואף על פי שהמקדש היום חרב, הוא נשאר בקדושתו, וחייב אדם במוראו כמו שהיה נוהג בו בבנינו ולכן לא יכנס שם במקלו תרמילו ולא ירק שם וכיו"ב[16]:
(לא) אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֹבֹת המדברים עם המתים
הוזהרנו שלא לבקש עצה או כל פניה מהאובות ישנם כמה סוגים של בעל אוב א. פיתום שעומד ומקטיר קטורת ידועה, ואוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד, וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו ב. המדבר שהוא הלוקח גולגולת המת שנתעכל בשרו, ומקטיר לה ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו על מה שהוא שואלו. ג. שלוקח עורו של מת נפוח כמו נד, ובעל האוב מוציא את קולו מתוך שחיו של אוב על ידי הקשת זרועותיו של אותו אוב ואין הדבור יוצא משחיו של מכשף אלא משחיו של מת, ובבית הקברות הוא עושה כן[17] וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים יודעי עתידות
הוזהרנו שלא לבקש עתידות מאת הידעוני כיצד מעשה הידעוני כתבו הראשונים שמניח עצם של בעל חי ששמו "ידוע" בפיו, ומקטיר לה ועושה מעשים אחרים, עד שיפול, ותקחהו תרדמה, וידבר[18], ודבורו בלחש והוא מדבר מאליו, על ידי כשפים דברים שעתידים להיות, והעוסק בדבר נקרא ידעוני, על שם העצם של הידוע. וכל המדברים צופי העתידות נקראים בשם ידעוני, אף אלו שאינם מניחים עצם בפיהם, ונקראים כך משום שרוב המדברים צופי העתידות מניחים עצם בפיהם[19] אַל תְּבַקְשׁוּ לְטָמְאָה בָהֶם אל תבקש בהם לטומאה, שהמבקש מהם טמא ונמאס אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם ואין לכם לבקש אלא ממני ומנביאי[20]:
(לב) מִפְּנֵי שֵׂיבָה אדם מבוגר בן שבעים ומעלה וי"א בן ששים תָּקוּם נצטוינו לעמוד מפני זקן ות"ח כשרואה אותם וְהָדַרְתָּ ולנהוג כבוד בזקן ות"ח פְּנֵי זָקֵן תלמיד חכם אפילו צעיר בימים[21] וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק: פ
(לג) וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ לא תצערו אֹתוֹ אפילו רק בדיבורים הגורמים לו צער ולא יאמר לו: זכור מעשי אבותיך. היה גר ובא ללמוד תורה, אל יאמר לו: פה שאכל נבלות וטרפות, שקצים ורמשים, בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה[22]:
(לד) כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ נצטוינו בתוספת אהבה לגר יותא מהציווי לכל אחד מישראל כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(לה) לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה היא המדה שמודדים בה נוזלים[23]
הוזהרנו בזה שכל שהסכימו בני מדינה על מדה או משקל מסוימים הרי הם המדות שצריך למוד בהם וכל המשנה ומודד במדה חסרה ממה שהסכימו עליו עבר בלאו זה ובמדינה שיש בה משקלות שבפיקוח השררה שבאותו מקום אסור לשקול במדה אחרת וכן אסור לשנות את אופן המדידה שהדרך למוד בה ולפיכך במקום שנהגו למוד במדה גדולה דברים מסוימים לא ימוד אותה במדה קטנה כגון אם נהגו למוד לפי מדת ק"ג לא ימוד לפי פאונד וכן להיפך[24]:
(לו) מֹאזְנֵי צֶדֶק גוף המאזנים עצמם צריכים להיות בצורה מדוייקת אַבְנֵי צֶדֶק האבנים ששוקלים כנגדם צריכים להיות מדוייקים אֵיפַת צֶדֶק המדה ששוקלים כנגדה מוצקים וְהִין צֶדֶק המדה ששוקלים כנגדה נוזלים יִהְיֶה לָכֶם
נצטוינו שהמשקולו שלנו יהיו מדוייקים לפי המנהג המקובל לשקול באותו מקום ולא ישתמש במשקולות העלולות להפסיד את הלקוח כמו למשל לשקול על ידי שימוש במשקולת שמחלידה[25]
אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(לז) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק: פ
ויקרא פרק כ
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת על ידי פסיקת בית דין עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן לומר שכל אנשי הארץ כל ישראל חייבין להקדים ולסקלו, כי לכולם יזיק, כי גורם לשכינה שתסתלק מישראל[26]:
(ג) וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא אם לא יהיו עדים והתראה ולא יסקל וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי את כנסת ישראל המקודשת לי[27] וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי:
(ד) וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא שיש עדים ואסור בידם ואינם רוצים להורגו, אז אשים פני בו ובמשפחתו, כלומר, בכל מסייעיו ומחזיקיו ואעבירם מן העולם[28] בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ:
(ה) וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ מסייעיו נקראים משפחתו[29] וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו כל מסייעיו חשובים בעיני כזונים אחריו[30] לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם:
(ו) וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנֹת אַחֲרֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כאשר אכרית הנותן מזרעו למולך בסתר או בגלוי אם לא ימיתוהו עם הארץ כן אכרית הזונה מאחרי לפנות אל האובות[31]:
(ז) וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם בפרישה מע"ז[32] ומן העריות וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים שיהיה הזרע מוכן לשרות שכינה בתוכו כאמרם ז"ל (קדושין פרק י' יוחסין) שאין השכינה שורה אלא על משפחות מיוחסות בישראל[33] כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ח) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי חוקותע"ז וכל הנובע ממנה כאובות וידעונים וחוקות עריות[34] וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְקֹוָק מְקַדִּשְׁכֶם:
נביא
מלכים ב פרק ד
(לח) וֶאֱלִישָׁע שָׁב הַגִּלְגָּלָה וְהָרָעָב בָּאָרֶץ וּבְנֵי הַנְּבִיאִים יֹשְׁבִים לְפָנָיו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ שְׁפֹת הנח על האש הַסִּיר הַגְּדוֹלָה וּבַשֵּׁל נָזִיד לִבְנֵי הַנְּבִיאִים:
(לט) וַיֵּצֵא אֶחָד אֶל הַשָּׂדֶה לְלַקֵּט אֹרֹת ירקות או פטריות וַיִּמְצָא גֶּפֶן שָׂדֶה והוא מין מר וסם ממית וילקט ממנו הרבה וַיְלַקֵּט מִמֶּנּוּ פַּקֻּעֹת שָׂדֶה הפירות שבו מְלֹא בִגְדוֹ וַיָּבֹא וַיְפַלַּח וחתכו לחתיכות ונתנואֶל סִיר הַנָּזִיד כִּי לֹא יָדָעוּ שלא ידעו שהוא סם המות, או שלא ידעו יתר בני הנביאים ששמו אותו בסיר שאם היו יודעים היה נמצא ביניהם מי שמכיר שהוא מזיק:
(מ) וַיִּצְקוּ לַאֲנָשִׁים לֶאֱכוֹל וַיְהִי כְּאָכְלָם מֵהַנָּזִיד וְהֵמָּה צָעָקוּ וַיֹּאמְרוּ מָוֶת בַּסִּיר אִישׁ הָאֱלֹהִים וְלֹא יָכְלוּ לֶאֱכֹל:
(מא) וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַסִּיר וַיֹּאמֶר צַק לָעָם וְיֹאכֵלוּ וְלֹא הָיָה דָּבָר רָע בַּסִּיר: ס
(מב) וְאִישׁ בָּא מִבַּעַל שָׁלִשָׁה שם מקום וַיָּבֵא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים לֶחֶם בִּכּוּרִים לחם מהתבואה שנקצרה ראשונה עֶשְׂרִים לֶחֶם שְׂעֹרִים וְכַרְמֶל שבלים רכים בְּצִקְלֹנוֹ בקליפותיהם וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ:
(מג) וַיֹּאמֶר מְשָׁרְתוֹ מָה אֶתֵּן זֶה לִפְנֵי מֵאָה אִישׁ הרי לא יספיק להם וַיֹּאמֶר תֵּן לָעָם וְיֹאכֵלוּ כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק אָכֹל וְהוֹתֵר:
(מד) וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיּוֹתִרוּ כִּדְבַר יְקֹוָק: פ
מלכים ב פרק ה
(א) וְנַעֲמָן שַׂר צְבָא מֶלֶךְ אֲרָם הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו וּנְשֻׂא פָנִים כִּי בוֹ נָתַן יְקֹוָק תְּשׁוּעָה לַאֲרָם אמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני רממז רכב): שהוא משך הקשת לתומו, והרג את אחאב וְהָאִישׁ הָיָה גִּבּוֹר חַיִל מְצֹרָע חשק לרדת בכל עת אל המלחמה, ומפני צרעתו מנע, והיה מיצר בעבור זה:
(ב) וַאֲרָם יָצְאוּ גְדוּדִים כשהולכין מעצמן מתי מספר לשלול באשר ימצאו, קרוי גדוד וַיִּשְׁבּוּ מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נַעֲרָה קְטַנָּה וַתְּהִי משרתת לִפְנֵי אֵשֶׁת נַעֲמָן:
(ג) וַתֹּאמֶר אֶל גְּבִרְתָּהּ אַחֲלֵי אֲדֹנִי תחנות אדוני ובקשותיו יהיו לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן אָז יֶאֱסֹף ירפא אֹתוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:
(ד) וַיָּבֹא נעמן וַיַּגֵּד לַאדֹנָיו מלך ארם לֵאמֹר כָּזֹאת וְכָזֹאת דִּבְּרָה הַנַּעֲרָה אֲשֶׁר מֵאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:
(ה) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ אֲרָם לֶךְ בֹּא אל הנביא וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר אגרת אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ עֶשֶׂר כִּכְּרֵי כֶסֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים זָהָב וְעֶשֶׂר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים:
(ו) וַיָּבֵא הַסֵּפֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל ובו כתוב - לֵאמֹר וְעַתָּה כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת נַעֲמָן עַבְדִּי וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ:
(ז) וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת כִּי זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ מגודל רשעו לא האמין בהנביא, וחשב אשר שלח שהוא בעצמו ירפאו כִּי אַךְ דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי מִתְאַנֶּה הוּא לִי:
(ח) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֱלִישָׁע אִישׁ הָאֱלֹהִים כִּי קָרַע מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת בְּגָדָיו וַיִּשְׁלַח אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ יָבֹא נָא אֵלַי וְיֵדַע כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל:
כתובים
משלי פרק ז
(טז) מַרְבַדִּים רָבַדְתִּי עַרְשִׂי בגדים יפים רפדתי את המיטה חֲטֻבוֹת אֵטוּן מִצְרָיִם הבדים חתוכים ישר, ובפשתן מיוחד שבא ממצרים: (יז) נַפְתִּי מִשְׁכָּבִי שפכתי על המטה מֹר אֲהָלִים וְקִנָּמוֹןסוגי בושם שיהיה ריח טוב: (יח) לְכָה נִרְוֶה דֹדִים עַד הַבֹּקֶר בא נשבע באהבה עד הבקר נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים נשמח באהבה: (יט) כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ כי בעלי לא בבית (ואין לך ממה לפחד) הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק הלך בדרך רחוקה (ולא יחזור עד הבקר): (כ) צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ לקח אתו את הכסף (ולכן לא יחזור בשביל הכסף) לְיוֹם הַכֶּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ ליום המיועד יחזור (ועוד לא הגיע הזמן): (כא) הִטַּתּוּ בְּרֹב לִקְחָהּ הטתה אותו ללכת אחריה בהרבה דברים שאמרה לו בְּחֵלֶק שְׂפָתֶיהָ תַּדִּיחֶנּוּ בפיתוי שפתיה מדיחה אותו מהדרך הישרה: (כב) הוֹלֵךְ אַחֲרֶיהָ פִּתְאֹם ואז פתאום הולך אחריה כְּשׁוֹר אֶל טֶבַח יָבוֹא כמו שור שהולך להריגה ולא יודע שהולכים להורגו וּכְעֶכֶס אֶל מוּסַר אֱוִיל כמו הנחש שממהר ליסר (להרוג) את הרשע: (כג) עַד יְפַלַּח חֵץ כְּבֵדוֹ עד שנכשל וזה כמו שחץ בקע את הכבד שלו (שמאבד את עולמו בגללה) כְּמַהֵר צִפּוֹר אֶל פָּח והוא כמו הציפור שממהרת למלכודת לאכול את הפתיון וְלֹא יָדַע כִּי בְנַפְשׁוֹ הוּא ולא יודע שהאכילה ההיא תגרום לו לאבדון נפשו, כך הנער הזה: (כד) וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי ועכשיו ששמעתם שזה כ"כ רע תשמעו אלי וְהַקְשִׁיבוּ לְאִמְרֵי פִי ותקשיבו לדברי: (כה) אַל יֵשְׂטְ אֶל דְּרָכֶיהָ לִבֶּךָ לא יסטה מהדרך הטובה ללכת בדרכיה אַל תֵּתַע בִּנְתִיבוֹתֶיהָ ואל תתעה מהדרך הישרה ללכת בדרכיה: (כו) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה כי הרבה מתים הפילה וַעֲצֻמִים כָּל הֲרֻגֶיהָ ורבים מאד כל הרוגיה: (כז) דַּרְכֵי שְׁאוֹל בֵּיתָהּ מי שהולך לביתה נופל בגיהנם יֹרְדוֹת אֶל חַדְרֵי מָוֶת הולכות למעמקי הגיהנם:
משלי פרק ח
(א) הֲלֹא חָכְמָה תִקְרָא הרי החכמה קוראת לאדם וּתְבוּנָה תִּתֵּן קוֹלָהּ והתבונה מרימה את קולה לקרוא לאדם: (ב) בְּרֹאשׁ מְרֹמִים עֲלֵי דָרֶךְ בראש מקום גבוה, אצל הדרך (מכריזה) בֵּית נְתִיבוֹת נִצָּבָה במקום התפצלות השבילים, עומדת: (ג) לְיַד שְׁעָרִים לְפִי קָרֶת ליד השער בפתח העיר מְבוֹא פְתָחִים תָּרֹנָּה במקום שבאים לפתח, מכריזה את דבריה: (ד) אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָאאליכם אנשים אני קוראת וְקוֹלִי אֶל בְּנֵי אָדָם ומרימה קולי לקרוא לבני אדם: (ה) הָבִינוּ פְתָאיִם עָרְמָה המתפתים אחר הרע תבינו איך להתחכם נגדו וּכְסִילִים הָבִינוּ לֵב וטיפשים תלמדו את לבכם להבין בינה:
משנת ההלכה
א. אסור לשאול על דרך ואיכות עבודתה של ע"ז היאך היא, אע"פ שאין אתה עובדה. ובענין הזה נאמר; (דברים פי"ב פס' ל') "ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו" שדבר זה גורם מביא לטעות בה להפנות אחריה, ולעשות כמה שהן עושין שנאמר; (שם) "ואעשה כן גם אני": (סה"מ ויד החזקה שם)
ב. ואפילו להסתכל בדמות הצורה או להסתכל בנוי או ביופי עבודת כוכבים אסור כיון שנהנה בראייה, שנאמר אל תפנו אל האלילים[35]. (יו"ד סי' קמ"ב סעי' ט"ו) ואפי' בזמן הזה שבטלו עובדיהם אעפ"כ לא בטל איסורם, ואסור להסתכל בדמות הצורה: (שו"ת אגרות משה יו"ד ב' סי' נ"ג)
ג. י"א[36] שדווקא להסתכל בנוי של אלילים[37] עצמם שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין, אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מותר. (ש"ך ס"ק ל"ג) וי"א[38] דבכל צורה אפי' צורה בעלמא אסור[39]. ונהגו העולם כדיעה ראשונה. ודוקא הסתכלות אסור, אבל ראיה בעלמא שרי לכו"ע[40]. וכן בצורה שרגילים לראות תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה מותר לכו"ע[41]:
ד. אסור ליכנס[42] למנזר או לכנסית הנוצרים, שהוא מקום שעובדים ועושין תפלותיהם[43] או בית תיפלות של כל דת אחרת, ואפי' ליכנס רק להביט בצורות העשויות שם אסור, ואפי' צורות העשויות רק לנוי ולא לע"ז נמי אסור אף אלו שלא נעבדו[44], כיון שנעשו לנוי להע"ז ולבית הע"ז שזה אסור. וגם לבד האיסור, דבר השחתה הוא באמונה ובדעות שיהיה רצון לילך לשם, ועוד שכל הענין נעשה להסית ולהדיח בהתקרבות[45] שזה ודאי הוא דבר אסור לעשות רצונם ולהתקרב להם, ולכן ח"ו מלילך לשם[46]: (אג"מ יו"ד ח"ג סי' קכ"ט סעי' ו')
ה. אסור ליכנס אפי' לחצר הכנסיה[47] כדי להשקיף על הנוף: (שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' צ"א)
ו. ונהגו כשצריכים לעבור על יד כנסיה מובהקת שלהם, לא להסתכל לשם[48] ולמהר לעבור, ובדרך המהירות לומר ג' פעמים הפסוק (דברים פ"ז פס' כ"ו) "שקץ תשקצנו" וגו':(צי"א שם)
ז. י"א שכך הלכה לאסור ליכנס למסגד של ישמעאלים[49], שגם בית המסגד שלהם שבו הם מבצעים עבודתם יש לו ג"כ דין של בית ע"ז לכל דבר. ויש מתירים במסגד של ישמעאלים, שאף שמקודם היו הישמעאלים עובדי ע"ז, אך עתה ענין ע"ז נכרת מפיהם ומלבם, והם ונשיהם וטפם מיחדים את ה' יחוד כראוי שאין בו דופי, ומותר אפי' ללמוד תורה ולהתפלל שם[50]:
ח. מותר[51] להתבונן בחיות ואפי' חיות טמאות, ואין בו משום "אל תפנו אל האלילים", ולכן מותר לילך לגן חיות, אבל מקום שבו מרקידים החיות לבדח הקהל וכיו"ב, כגון "קרקס" יש אוסרים[52]. ויש מתירים[53]:
[1] רש"י רשב"ם
[2] רמב"ן
[3] ועיי"ש בש"ך ס"ק כז ועיין בפתחי תשובה שם ס"ק ד שציין שו"ת רדב"ז חלק א סימן מד שדן באיזה דברים שייך איסור להריח ומסקנתו שם "כללא דמלתא אין לך דבר של ערלה שיהיה אסור להריח בו אלא אילן הנטוע לפירות מאכל ומריח בפירות עצמו אפילו בעודם בוסר ולא בעודם סמדר":
[4] אלה המצוות ל"ת קצב
[5] רשב"ם
[6] רש"י
[7] אלה המצוות ל"ת קצה
[8] "ומלת מנחש מנסה כמו נחשתי ויברכני ה' כי נחוש בצורות ובמקלות ובמעשים ובתנועות ובימים ושעות". [אבן עזרא ויקרא פ' י"ט פס' כ"ו]
[9] שם לג
[10] שם לב
[11] שם מג ושם מבואר היטב מקום הפיאות ואכמ"ל
[12] שם מד
[13] שם מה
[14] שם מא
[15] רמב"ן
[16] אלה המצוות מ"ע כא
[17] שם ל"ת ח ועיי"ש אופנים נוספים של בעל אוב
[18] יש שכתבו שהעצם היא שמדברת. ויש שכתבו שפיו הוא שמדבר. ויש שכתבו שאת העצם מניח הוא בפיו של מת וכששואלו, משיב הוא על ידי שד בהשבעה
[19] שם ט
[20] פי' ר' יוסף בכור שור
[21] אלה המצוות מ"ע רט
[22] שם ל"ת רנב
[23] רש"י
[24] אלה המצוות ל"ת רעא
[25] שם מ"ע רח
[26] רמב"ן
[27] רמב"ן
[28] פי' ר' יוסף בכור שור
[29] ת"א
[30] פי' ר' יוסף בכור שור
[31] אבע"ז
[32] רש"י
[33] ספורנו
[34] חזקוני ספורנו
[35] ומל' הרמב"ן שם משמע דאינו אלא איסור דרבנן ועיין שד"ח כללים מע' ה' סי' צ"ח הביא מח' אם הוא איסור דאור' או אי איסור דרבנן. ועיין בשו"ת יבי"ע ח"ד או"ח סי' כ' וכתב דזה רק מדאו' אבל מדרבנן לכו"ע איכא איסור:
[36] תוד"ה דיוקני שם "נראה דבשויה לשם עבודת גלולים אמר, אבל לנוי מותר. כדמשמע מבנן של קדושים דלא הוו מסתכלי בצורתא דזוזא (ע"ז דף נ.) מכלל דאחרינא הוו מסתכלי":
[37] כגירסת הברית משה סמ"ג ל"ת י"ד:
[38] רש"י שבת קמ"ט א' ועיין בברכ"י יו"ד קמ"ב סעי' ט"ו דהביא מהערוך ערך פן, פירוש בזמן שאתם מסתכלין בהם אתם מפנין א-ל מדעתכם:
[39] וכתב בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו "והירא את דבר ה' יחוש לדעת האוסרים בכל צורה דעלמא, ויש לקצר בזה משום מוטב" (יהיו שוגגין וכו'). אבל בבה"ל ש"ז ס"ק כ"ג משמע דהעיקר כדעת המתירים:
[40] בה"ל סי' ש"ז שם ד"ה ועובר משום, ועיין עבה"מ קדושים פי"ט פס' ד' דדייק מל' התו"כ "אל תפנו אל תפנה לראותם ודאי" דהיינו דרך עיון והסתכלות, אבל לא ראיה דרך עראי:
[41] תוד"ה ה"ג בנן של קדושים ע"ז דף נ' א', ובשו"ת אגרות משה חיו"ד א' סי' ס"ט כתב דהפירוש בתוס' הוא דמחמת שנעשה לראות בה תדיר לא כדרך שאר ע"ז שנעשה רק להסתכל בה בעת שרוצים לעובדה, לא שייך הפנאה בהסתכלות כיון דידוע לכל שההסתכלות בה הוא בשביל ענין המטבע:
[42] וכ"כ בברכ"י קמ"ב סעי' ט"ו על דין איסור הסתכלות בע"ז, ומכאן איסור מפורש לנכנסים לבתי עבודת כוכבים לראות בנוייהן:
[43] ולבית אבידן שהיו הולכין כמה אמוראי, כתבו התוס' שם שלא היה בית מינות ממש אלא מקום ויכוח:
[44] ואפי' לפי דעת התוס' דצורות לנוי מותר, הוא דוקא לנוי בעלמא, אבל אם נעשו לנוי הע"ז ובית הע"ז אסור בהנאה כמו הע"ז:
[45] וכמו שהעיד באג"מ שם בשם בנו הרר"ד שליט"א:
[46] וגם משום איבה אין להתיר, דבימינו אין שייך איבה כמו בימיהם שהיו מעלילים בעלילות רשע, משא"כ בימינו שאינו יכול לעשות היזק בלא דין ומשפט תהוי ליה איבה ואיבה, ועיין שו"ת יביע"א ח"ז יו"ד סי' י"ב:
[47] "ואל יקחך לבך לומר דבזה"ז ליכא ע"ז כדכתבו הפוסקים לכמה מילי, דזהו לגבי הגוים דאין לדונם לעוע"ז, אכן בית טפילתם מקום מוכן לפור' (שו"ת חיים ביד להגאון הגר"ח פלאג'י ז"ל סי' כ"ו):
[48] ומקורו הרמב"ם בפיה"מ בע"ז י"א ב' "ואם העיר דינה כן קל וחומר בית עבודת כוכבים עצמו שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכל שכן ליכנס בו" עכ"ל:
[49] בשו"ת צי"א חי"ד סי' צ"א וז"ל "הנה אמנם כן נכון הדבר, וחילי דידי מדברי חדושי הר"ן בסנהדרין דף ס"א ע"ב ד"ה יכול, דגם לעבודת הישמעאלים והשתחויתם לנביא השקר שלהם דין ע"א יש לקדשיהם לכל דבר, וא"כ ברור לפי"ז שאסור ליכנס לשם:
[50] הגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חאו"ח סי' יא), ועיין שו"ת יביע"א ח"ז יו"ד סי' י"ב מה שהאריך להתיר הדבר, והביא מגאונים וצדיקים שהתפללו במסגד:
[51] אפי' לדיעות האוסרות צרות לנוי ה"מ בצורות שנעשו ע"י בנ"א, שהמסתכל בהם מסיח דעתו מהשי"ת ומושכים לבו ע"י הציור שהוא מעשה ידי אומן, אבל בחיות גופן לכ"ע משרא שרי, שמתוך כך יכיר גדולתו יתברך ככתוב מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית וכו', וכ"כ שו"ת יביע אומר ח"ד או"ח ס'י כ':
[52] עיי"ש ביבי"ע שהביא כן משו"ת פרי השדה:
[53] שם וודאי לשיטות המתירות צורות של נוי דיהיה מותר בכה"ג, אמנם אפ' דיש לאסור משום ההולך לטרטיאות וכו', מובא במ"ב ש"ז ס"ק נ"ט:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה