מקרא
ויקרא פרק טז
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן מיד כאשר מתו בניו הזהיר את אהרן מן היין ומן השכר שלא ימות (לעיל י ח ט), ואמר עוד למשה שיזהיר אותו שלא ימות בקרבתו לפני ה' והיו שתי המצות האלה ביום המחרת למיתתם[1] בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְקֹוָק וַיָּמֻתוּ:
(ב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא אפילו ביום הכפורים[2] בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת לקודש הקדשים אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת שהרי מתוך עמוד הענן אני נראה כל שעה על הכפורת כדכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים ואם יראה הכהן ימות[3] כי שם אני מצמצם שכינתי בתוך הענן, ואין לו לבא לפני בלא רשות[4]:
(ג) אלא בְּזֹאת בקרבנות אלו ובסדר העבודה המפורש לקמן יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ ביום הכיפורים[5] בְּפַר בֶּן בָּקָר שיקדיש לְחַטָּאת וְאַיִל שיקדיש לְעֹלָה לבישת הבדים שאין בהם צבע ולא ציור מלאכותיי כי אמנם לא יאחר כהן גדול להכנס לפנים עד אחר הקרבת העולה אבל יכנס להקטיר הקטרת תכף אחר שחיטת החטאת[6]:
(ד) כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ כנוי לערוה[7] וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף הצניפה סבוב, שיגלגלנה בראשו כצניף[8] בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם והם בגדי הלבן שהזכירו חז"ל וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ בטבילה במי מקוה וּלְבֵשָׁם אותו היום טעון טבילה בכל חליפותיו (יומא ל'). וחמש פעמים היה מחליף מעבודת פנים לעבודת חוץ ומחוץ לפנים ומשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב ובכל חליפה טעון טבילה ושני קדושי ידים ורגלים מן הכיור[9]:
(ה) וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח אבל הפר והאיל משלו[10] שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת הראשון על חטאים במקדש, והמשתלח על שאר חטאי צבור אשר לרוב טומאתו לא יאות לזבח ומטמא משלחו[11] וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה:
(ו) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ יביאנו בעזרה כדי להקריב אותו לכפרה כמו שמפרש לפנינו ושחט את פר החטאת אשר לו[12] וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ יתודה את חטאיו וחטאות ביתו[13]:
(ז) וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ח) וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת מעמיד אחד לימין ואחד לשמאל ונותן ב' ידיו בקלפי ונוטל גורל בימין וחברו בשמאל ונותן עליהם את שכתוב בו לשם הוא לשם ואת שכתוב בו לעזאזל משתלח לעזאזל[14] גּוֹרָל אֶחָד לַיקֹוָק וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל פתרונו ארץ קשה שאינה מעלה עשבים ואין בה גידול שום דבר כי אם סלע וארץ מדבר שאינה ראויה לישוב בני אדם, כי "עז" לשון קשה ו"אל" כמו כן ואף רבותינו כך פירשו צוק וסלע גבוה וגזור ומשופע, שהיה דוחפו על מותניו ולא היה מגיע לחצי ההר עד שנעשה איברים איברים[15]:
(ט) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיקֹוָק וְעָשָׂהוּ חַטָּאת כשמניח הגורל עליו קורא לו שם ואומר לה' חטאת[16]:
(י) וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עָלָיו על ידי וידוי[17] לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה:
(יא) וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וידוי שני עליו ועל אחיו הכהנים שהם כלם קרוים ביתו שנאמר (תהלים קלה) בית אהרן ברכו את ה' וגו' מכאן שהכהנים מתכפרים בו[18]וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ:
(יב) וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ החיצון מִלִּפְנֵי יְקֹוָק מצד מערבי של המזבח שהוא הקרוב לפתח המשכן וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה יותר משל כל השנה ומכאן אמרו חכמים שביום הכיפורים צריכה להיות דקה מן הדקה[19] וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת:
(יג) וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל גחלי הָאֵשׁ שבמחתה לִפְנֵי יְקֹוָק ארון העדות בתוך קודש הקדשים שהרי נאמר למעלה כי בענן אראה על הכפורת וכדי שלא להסתכל בשכינה כדכתיב כי לא יראני האדם וחי, צריך להחשיך את הבית תחלה בנתינת הקטרת זהו שנאמר וכסה ענן הקטרת את הכפרת ואחר כך יביא את הדמים שם[20] וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת:
(יד) וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ הזאה אחת למעלה עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה לפני הצד שכנגד המזרח וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים למטה[21] מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ:
(טו) וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר הזאת אחת למעלה ושבע למטה וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת:
(טז) וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל על הנכנסין למקדש בטומאה ולא נודע להם בסוף וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם אף הנכנסין מזיד בטומאה[22] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד שיזה שבע פעמים לפני הפרוכת ועל קרנות מזבח הקטורת[23] הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם[24]:
(יז) וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ גם שבט הכהנים בפר החטאת וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל בשעיר החטאת[25]:
(יח) וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הקטורת סָבִיב:
(יט) וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(כ) וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי:
(כא) וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם כיצד הוא מתודה אנא השם חטאו ועוו ופשעו וכו' והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד[26] וְנָתַן אֹתָם עַל אחר שיסורו מישראל כאילו נתונים הם אל ראש השעיר והולכים אל מקום שלא יזכרו עוד[27] וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי איש הבקי בדרכים ובמדבריות ורגיל בכל עת ששולחין אותו[28] הַמִּדְבָּרָה:
(כב) וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה ארץ חריבה שאין בה שום תבואה שהיא גזורה ונכרתה מכל טוב[29] וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר:
(כג) וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד הכתוב הזה אומר לנו דרשני, שלא יתכן בשום פנים שיצוה שיבא אהרן אל אהל מועד ללא דבר רק לפשוט שם בגדיו ולהיותו ערום בהיכל ה' ולהניחם שם לרקבון, אבל על כרחנו "ובא אהרן אל אהל מועד" לעבוד עבודה, לא הוצרך הכתוב להזכירה, והיא הוצאת הכף והמחתה והיה זה בסיום כל עבודות היום אחרי עולתו ועולת העם והקרבת חלב החטאת. ואחרי שייצא -[30] וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם טעונים גניזה שלא ישתמש בהם ביום הכפורים אחר[31]:
(כד) וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ המקודש בקדושת עזרה[32] אחר שסמך על השעיר המשתלח[33] וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו שמונת בגדי הכהן הגדול וְיָצָא מן המקדש לעזרה וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם:
נביא
מלכים ב פרק ג
(ד) וּמֵישַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב הָיָה נֹקֵד בעל מקנה וְהֵשִׁיב מס בכל שנה ושנה לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מֵאָה אֶלֶף כָּרִים וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים בעלי צָמֶר ולא גזוזים:
(ה) וַיְהִי כְּמוֹת אַחְאָב וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ מוֹאָב בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אחזיהו בנו של אחאב:
(ו) וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם בַּיּוֹם הַהוּא שבא אלישע לשומרון יצא המלך מִשֹּׁמְרוֹן וַיִּפְקֹד מנה וספר אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל:
(ז) וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה לֵאמֹר מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל מוֹאָב לַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ:
(ח) וַיֹּאמֶר אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה וַיֹּאמֶר דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם כי אדום היה תחת רשות יהודה (כנ"ל א' כ"ב מ"ח ובדה"ב כ"א ח') ורצה שמלך אדום ילך ג"כ עמהם:
(ט) וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ יְהוּדָה וּמֶלֶךְ אֱדוֹם וַיָּסֹבּוּ דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים באמת היה להם דרך קרוב אל מואב שהיתה במיצר א"י, והם סבבו סביב הר שעיר דרך המדבר בדרך שסבבו ישראל בהכנסם לארץ, ושם לא היה מים גם בימי משה וגם עתה וְלֹא הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם:
(י) וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲהָהּ כִּי קָרָא וגזר יְקֹוָק לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב שמזה נסבב שילכו בדרך המדבר הוא סבה מה' להאבידם, כי על מואב היה יכול ללכת בעצמו והיה מנצחם בלא עזרת שני המלכים:
(יא) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיקֹוָק וְנִדְרְשָׁה אֶת יְקֹוָק מֵאוֹתוֹ וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט והם לא ידעו כי הוא הולך עמהם אבל בא לו בתוך העם אֲשֶׁר יָצַק מַיִם עַל יְדֵי שימש את אֵלִיָּהוּ והוא מלומד בנס כזה להוריד המים ולהציקו על צמא:
(יב) וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט יֵשׁ אוֹתוֹ דְּבַר יְקֹוָק כי בוודאי לא בא אל המחנה להלחם, כי אם בא מדבר ה' וַיֵּרְדוּ אֵלָיו ממרכבתם לכבודו לדבר עמו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט וּמֶלֶךְ אֱדוֹם:
(יג) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מַה לִּי וָלָךְ לֵךְ אֶל נְבִיאֵי אָבִיךָ וְאֶל נְבִיאֵי אִמֶּךָ נביאי הבעל וַיֹּאמֶר לוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַל תאמר עתה לנו דברים אלו כִּי קָרָא יְקֹוָק לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה לָתֵת אוֹתָם בְּיַד מוֹאָב:
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע חַי יְקֹוָק צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו שאני רגיל לעמוד לפניו בתפלה כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה אֲנִי נֹשֵׂא אִם אַבִּיט אֵלֶיךָ וְאִם אֶרְאֶךָּ:
(טו) וְעַתָּה קְחוּ לִי מְנַגֵּן לשמחני בנגונו, כי בעבור שכעס על יהורם, לא חלה עליו הנבואה, כי אין הנבואה שורה אלא מתוך שמחה, והכעס בא היא עם העצבון וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְקֹוָק:
(טז) וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְקֹוָק עָשֹׂה כלומר תעשו - תחפרו את הַנַּחַל הַזֶּה גֵּבִים גֵּבִים בורות בורות לאגור מים:
(יז) כִּי כֹה אָמַר יְקֹוָק לֹא תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא תִרְאוּ גֶשֶׁם וְהַנַּחַל הַהוּא יִמָּלֵא מָיִם בדרך נס וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם מה שהביאו למאכלם וּבְהֶמְתְּכֶם מה שהיו רוכבים עליהם:
(יח) וְנָקַל זֹאת בְּעֵינֵי יְקֹוָק וְנָתַן אֶת מוֹאָב בְּיֶדְכֶם שלא יספיק לשם יתברך עשיית זה החסד לכם כי הוא קל בעיניו ביחס אל החסד שהוא רוצה לעשות והוא שכבר יתן את מואב בידכם:
(יט) וְהִכִּיתֶם כָּל עִיר מִבְצָר וְכָל עִיר מִבְחוֹר מובחרת וְכָל עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ וְכָל מַעְיְנֵי מַיִם תִּסְתֹּמוּ וְכָל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה תַּכְאִבוּ תשחיתו על ידי שתשליחו בה בָּאֲבָנִים:
כתובים
משלי פרק ה
(טז) יָפוּצוּ מַעְיְנֹתֶיךָ חוּצָה המעיינות שלך יתפזרו בחוץ, יהיה לך הרבה בנים תלמד הרבה תלמידים בָּרְחֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם ילכו ברחובות שבילי מים שלך: (יז) יִהְיוּ לְךָ לְבַדֶּךָ הבנים יהיו רק שלך (לא כמו באשה זונה שלא יודעים למי שייכים הילדים) – התורה שלמדת שייכת רק לך וְאֵין לְזָרִים אִתָּךְ אין לאחרים חלק אתך בבנים – בתורה: (יח) יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ מקור המים יתברך, שתבורך בבנים – שהתורה תתרבה ויתחדשו לך דברים וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ תשמח באשה שלקחת בצעירותך – תשמח בתורה שלמדת: (יט) אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן כמו אילה שבעלה אוהב אותה ומוצאת חן בעיניו תאהב את החכמה והיא תמצא חן בעיניך דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת דדיה ישביעו אותך בכל זמן – התורה תשביע אותך בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד באהבתה תתעסק תמיד: (כ) וְלָמָּה תִשְׁגֶּה בְנִי בְזָרָה ולמה תתעה אחרי האשה הזרה – אחרי מחשבות אפיקורסות וּתְחַבֵּק חֵק נָכְרִיָּה ותחבק אשה זרה: (כא) כִּי נֹכַח עֵינֵי ה' דַּרְכֵי אִישׁ כי דרכי האדם נמצאים כנגד ה' וְכָל מַעְגְּלֹתָיו מְפַלֵּס וכל דרכיו שוקל: (כב) עֲווֹנוֹתָיו יִלְכְּדֻנוֹ אֶת הָרָשָׁע העוונות ילכדו את הרשע וּבְחַבְלֵי חַטָּאתוֹ יִתָּמֵךְ ובחבל שנעשה מהחטאים שלו, יתלה בו: (כג) הוּא יָמוּת בְּאֵין מוּסָר הרשע ימות בגלל שלא שמע למוסר וּבְרֹב אִוַּלְתּוֹ יִשְׁגֶּה ובהרבה טיפשות שטעה בה, ימות:
משלי פרק ו
(א) בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ אם התחייבת בשביל חברך שאם הוא לא ישלם את ההלואה אתה תשלם תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ התחייבת לאדם אחר בתקיעת כף להיות ערב: (ב) נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָעשית לעצמך מוקש בהתחייבות נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ נלכדת בהתחייבות שלך: (ג) עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל תעשה את זה עכשיו ותנצל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ כי נתפסת ביד חברך (שאם הוא לא ישלם אתה תצטרך לשלם) לֵךְ הִתְרַפֵּס לך תשפיל עצמך לפניו וּרְהַב רֵעֶיךָ ותגדיל אותו עליך ותתחנן לפניו שישלם: (ד) אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ אל תתעצל אלא לך מיד: (ה) הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד תנצל מהר כמו צבי שבורח מיד התופש אותו וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ וכמו ציפור שבורחת מהמוקש מהר: (ו) לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל לך תלמד מהנמלה, עצל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָםתראה את דרכיה ותחכים ממנה: (ז) אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל שהיא זריזה אפילו שאין מי שאומר לה מה לעשות:
משנת ההלכה
דיני איסור חוקות הגוים
א. אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים[34] ולא מתדמים להם. שנאמר ולא תלכו בחקות הגוים ונאמר ובחקותיהם לא תלכו ונאמר השמר לך פן תנקש אחריהם הכל בענין אחד הוא מזהיר שלא ידמה להן. אלא יהא הישראל מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו כמו שהוא מובדל מהן במדעו ובדעותיו וכן הוא אומר ואבדיל אתכם מן העמים. (רמב"ם עבודת כוכבים פי"א ה"א שו"ע יו"ד קעח סעי' א).
ב. וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות, כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים[35], וכן לא ילבוש מלבוש המיוחד להם לשום גאות והוא מלבוש שרים, ומזה ילמד כל אדם לפי מקומו ושעתו, שהמלבוש העשוי ליוהרא ופריצות, לא יעשה הישראל כן, אלא מלבושיו יהיו עשויין בענין המורה על הכנעה וצניעות. (קיצור שלחן ערוך סי' ג סעי' ב).
ג. ומלבוש שהוא פריצות מצד עצמו כבגדי נשים הפרוצות אפשר שהוא בכלל לאו זה אפילו שאינו מיוחד לעכו"ם מלבד איסור הפריצות שבו. (שו"ת אגרות משה יו"ד א סי' פא).
ד. י"א[36] שכל דבר שלבשו משום חוקי המלכות או נימוסיהם אסור אפילו אם נעשה לשם כבוד. (שו"ת אמרי אש סי' נה).
ה. י"א[37] אם לובש מלבושי עכו"ם מטעם רפואה או איזה טעם אחר אפילו אם אין ניכר שעושה משום כך כל שאינו לובש או עשה במטרה להדמות לעכו"ם מותר וי"א[38] שאסור בכל אופן.
ו. אסור ללבוש מלבוש המיוחד להם ופרשו הישראלים ממנו מחמת צניעות או דבר אחר שכיון שנתיחד להם ופירשו הישראלים ממנו מפני יהדותן אז כשלובשים הישראלים נראה כמודה להם ונמשך אחריהם. (חכמת אדם כלל פה סעי' א).
ז. ולפיכך מותר ללבוש מלבושים הדומים למלבושי העכו"ם כשמעולם לא שינו הישראלים בגדיהם[39] אבל במדינה שכבר שינו אבותינו בגדינו מבגדיהם ויהיה הטעם מה שיהיה מכל מקום כיון שכבר שינו בגדיהם העובר ולובש כבגדיהם לוקה[40]. (שם).
ח. אם עושה שינוי גדול וניכר המבדיל בין בגדו לבין בגדי עכו"ם אין בו איסור. (מהרי"ק שורש פח בסופו שו"ת כתב סופר קעה ד"ה והנה בכאן).
ט. אפילו אם רק בגד אחד הוא כבגדי עכו"ם ובשאר בגדיו שונה מהם אסור משום לאו זה (ביאור הגר"א שם סוס"ק ז)
י. וכן אסור להדמות להם בשערם וכיוצא בהן לפיכך לא יגדל שערו לנוי וליופי כדרך הגוים שמגדלים שערם כנשים דרך שחץ וגאוה. (ט"ז וש"ך שם ס"ק א).
יא. וכן לא יגלח מהצדדים ויניח השער באמצע וזה הנקרא בלורית ואפילו אם אינו מגלח הצדדים לגמרי אלא משאיר פאות הראש אסור[41]. (דרכי תשובה שם ס"ק י).
יב. וכן אסור לגלח השער או אפילו לספר קצת מכנגד פניו מאוזן לאוזן ולהניח שיער מלאחריו או לגלח מלאחריו ולהשאיר השיער מלפניו כדרך שעושים הם. (שם ומחצית השקל או"ח סי' כז ס"ק ד).
יג. ובלורית שעושים היום בישיבות ליטא לא מחו על זה, ואלו שעושים כן אינו משום שחץ וגאוה ולכן בכה"ג אין בו משום ובחוקותיהם לא תלכו. (תשובות והנהגות ח"י סי' מב ועיי"ש בענין אי הוי חציצה בתפילין).
יד. י"א שההולך לקרקיסאות ולתיטראות עובר משום לאו זה. (חינוך מצוה רסב).
טו. הליכה לתיאטרון שעושים שם ענייני שחוק, וכן איצטדיון, שהם המקומות שמשחקים ספארט, אין שייך בהם לאו של ובחוקותיהם לא תלכו[42](ויקרא קדושים י"ח י"ג), אבל הוא דבר אסור מצד איסור ליצנות, וכל ההולך שם עובר באיסור מושב לצים ובביטול תורה - לא רק על זמן זה - אלא שגורם לו להיות בטל לגמרי מתורה. וגם עוד איסור גדול יש שמגרה יצר הרע של עריות בנפשו שרובם הם דברי ניבול פה והסתה לעריות. (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן יא אות א).
טז. י"א שיש להמנע מלקרוא לישראל בשמות של גוים (שו"ת מהר"ם שיק סי' קסט) וי"א שאין איסור בדבר אא"כ רוצה ממש להדמות לגוי אבל אם ידוע שהוא יהודי מותר. (שו"ת מהרשד"ם יו"ד סי' קצט).
יז. דבר שנהגו לתועלת,. וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר, מותר (רמ"א שם) וי"א שאסור אא"כ הוא מנהג שמוזכר בתורה. (ביאור הגר"א ס"ק ז).
יח. ואם הוא דבר שהיה הישראל נוהג כך אפילו אם לא היו העכו"ם עושין כן כגון מלבושים שאינם מיוחדים לעכו"ם דוקא אפילו שאינם מיוחדים ליהודי מותר לכו"ע[43] כגון שדרכם שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן, מותר ללובשו. (שם).
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] רשב"ם
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י רבינו בחיי
[6] ספורנו
[7] חזקוני
[8] רמב"ן
[9] רש"י
[10] פי' ר' יוסף בכור שור
[11] ספורנו
[12] רשב"ם
[13] רש"י חזקוני
[14] רש"י
[15] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] רש"י
[17] רש"י
[18] רש"י
[19] רש"י
[20] רשב"ם חזקוני
[21] חזקוני
[23] אבע"ז
[24] רבינו בחיי
[25] אבע"ז
[26] חזקוני
[27] אבע"ז
[28] רשב"ם
[29] רשב"ם
[30] רמב"ן
[31] רבינו בחיי
[32] רש"י
[33] ספורנו
[34] ועיין שו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' קסה ד"ה אמנם מה, שלאו זה אינו בגדר אביזרייהו דע"ז ולפיכך לא אמרינן ביה יהרג ואל יעבור
[35] שאין דרך הצנועים להיות אדומים בלבושם וצבע השחור הוא דרך צניעות והכנעה וכדאמרינן מי שיצרו מתגבר עליו ילבש שחורים ויתעטף שחורים כו' ועוד התם מסורת בידינו להקפיד על לבישת האדום לבני עמנו (ש"ך ס"ק ג) והיה מנהגם להיות להם רצועות אדומות, ושל ישראל שחורות, משום דצבע שחור מורה על ענות ושפלות וצניעות, ואסור לישראל לשנות (קיצור שלחן ערוך שם)
[36] ועיין בחכמת אדם שם סעי' א "ועתה בזמן הזה על פי דינא דמלכותא לובשים בגדי המדינה, ודינא דמלכותא דינא" והוא סותר מש"כ לעיל מיניה שאם גזרו ללבוש יש בו משום מלבושי עכו"ם. וכתוב שם "ונוסף מדפוס שני ואילך וכנראה שנוסף מפני הצענזור"
[37] דרכי תשובה שם ס"ק ח ט ובמהר"ם שיק יו"ד תשובה קסה ועיין בערוגת הבושם סי' קלו אות ג' שהתיר רק במחשבתו ניכרת מתוך מעשיו
[39] "ולכן אין לתמוה על כל ארץ אשכנ"ז שמלבושיהם דומין למלבושי העכו"ם שמעולם לא שינו בגדיהם וגם ידוע שאף על פי כן משונה קצת מבגדיהם שארוכים מעט יותר ורחבים משל עכו"ם" (שם)
[40] ואם גזרו שמי שלא ילבש מלבוש עכו"ם יהרג צריך ליהרג ואל יעבור ונהירנא כשגזרו פה בק"ק ווילנא בעת המלחמה שילבשו היהודים מלבושי עכו"ם שמעתי מפי הגאון החסיד מורינו הרב אליהו ז"ל (הגר"א) שאמר דיהרג ואל יעבור ואף שזה צריך עיון גדול על כל פנים צא וראה כמה גודל האיסור בזה וכל בעל נפש ישים הדברים בלבו (שם)
[42] דהוא דווקא כשהוא חוק להעכו"ם לעשות איזה דבר בעלמא, אף כשאין זה מחוקי הע"ז שלהם, אבל עכ"פ הם ענייני חוקים שהנהיגו ביניהם שלא ידוע טעם דמאחר דאין טעם נגלה ומובן, יש לנו לתלות שהוא עניין מחוקי עבודה זרה. אבל כשאיכא טעם למה שעושין, שהוא לליצנות, ליכא בזה משום ע"ז.
[43] ועיין בתשובות והנהגות ח"א יו"ד סי' תנג שכתב שלהכי הרבה יראים בימינו נוהגים ללבוש חליפות קצרות כיון שאינו להדמות לעכו"ם ח"ו אלא לשם יופי ואין איסור מדינא גם לדעת הגר"א וכ"כ באגרות חזו"א ח"ג ועיי"ש עוד שיש מקום להחמיר לכפתר ימין על צד שמאל וקדוש ייאמר לו ויקבל על כך שכרו ולא נהגו כן במקומותינו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה