מקרא
ויקרא פרק יח
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כאלו אמר ואמרת אליהם בשמי אני ה' אלהיכם, ולא הוצרך לפרש כן, כי בצאת משה מלפני ה' בלא מסוה, "ויצא ודבר אל בני ישראל את אשר יצוה" (שמות לד, לד), לא היה צריך לומר להם כה אמר ה', כי ידוע הוא כי רוח ה' ידבר בו ולא ידבר מעצמו[1]:
(ג) כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ היו גם המצרים שטופים בזמה בכל העריות ובזכור ובבהמה[2] ומה שראיתם רגילים לפרוץ בתאותם כל חקי ודעת אנושי אתם לא תעשו כן לֹא תַעֲשׂוּ וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לֹא תַעֲשׂוּ וּבְחֻקֹּתֵיהֶם שחקקו מדעת גדוליהם שראוי לנהוג כך להיות אח נושא אחותו וכדומה[3] לֹא תֵלֵכוּ:
(ד) אֶת מִשְׁפָּטַי הדינין האמורים בפרשת ואלה המשפטים ובכל התורה[4] תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(ה) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם כי הדינין נתנו לחיי האדם ביישוב המדינות ובשלום האדם, ושלא יזיק איש לרעהו ולא ימיתנו[5] אֲנִי יְקֹוָק וקבלת חז"ל, וחי בהם ולא שימות בהם, שהרי המצוות נדחות מפני פקוח נפש ובכולם נפסקה ההלכה יעבור ואל יהרג, חוץ משלושה ואלו הן עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, שעליהן אמרו יהרג ואל יעבור, ובשאר המצוות כולן שאמרו יעבור ואל יהרג, דוקא בצנעה אבל בפרהסיא אפילו על מצוה קלה יהרג ואל יעבור[6]: ס
(ו) אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ שם כלל לכל העריות ואחר כן פרט לֹא תִקְרְבוּ כנוי לשכיבה לְגַלּוֹת עֶרְוָה דבר מגונה נחשף צריך להתכסות[7] אֲנִי יְקֹוָק ולמדו חז"ל שאסרה התורה בלאו לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה. כגון חבוק ונשיקה והדומה להם מפעולות הזנות[8]: ס
(ז) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: ס
(ט) עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ אוֹ בַת אִמֶּךָ מוֹלֶדֶת בַּיִת שהכניסה האיש לו לבית שנולדה על משפט בית ישראל אחר אירוסין וקדושין, או מולדת חוץ, אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ שמצא איש אותה בחוץ ותפשה ושכב עמה וילדה לו[10] לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן: ס
(י) עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ וכל שכן בתך ממש לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה: ס
(יא) עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: ס
(יב) עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא: ס
(יג) עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא: ס
(יד) עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה ומהי ערותו -[11] אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא ולכן אסורה גם לאחר מיתת דודו[12]: ס
(טו) עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ אבל אם אינה אשתו אף על גב שבא עליה לא נאסרה לך[13]: ס
(טז) עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא אלא אם כן תקיים בה מצות ייבום כלומר שמת אחיך ללא בנים: ס
(יז) עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ אבל אם אינו על ידי ליקוחים למשל אם אדם בא על אשה ללא קידושין בתה או אמה מותרות לו[14] שַׁאֲרָה קרובותהֵנָּה זִמָּה הִוא מחשבת זנות בסתר כי מתוך קורבתם כשישכב עם אחת מהם שהיא אשתו יחשוב באחרת בעבור קרבתם ודמיונם, והנה תהיה שכיבת שתיהן לו זמה[15]:
(יח) וְאִשָּׁה אֶל עם[16] אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח לִצְרֹר כי הן ראויות שתהיינה אוהבות זו את זו לא שתהיינה צרות ולא אמר כן באשה ובתה ואשה ואמה, כי הנה שאר, ואסורות אפילו לאחר מיתה לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ אפילו אם גירש אותה אבל לאחר מיתתה מותר[17]:
(יט) וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לפי שמצוי אצלה בשעת שאינה נידה, שייך לומר לא תקרב ביאתך בעת נידתה, אלא המתן עד שתטהר. ומיהו מותרת ליחד עמה שהתורה העידה עליה - "סוגה בשושנים", שאם אין ביניהם אלא סייג - מחיצה של שושנים, לא יפרצו פרצות; והסיבה כיון שהוא יודע שתהא מותרת לו לבסוף, אין יצרו מתבער עליו כמו בשאר עריות[18] לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ:
(כ) וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע להזכיר טעם האיסור, כי לא יודע הזרע למי הוא ויבאו מזה תועבות גדולות ורעות לשניהם ולא הזכיר זה בעונש (להלן כ יח), כי אפילו הערה בה ולא הוציא זרע יתחייב[19] לְטָמְאָה בָהּ:
(כא) וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ שם עבודה זרה שמעביר בנו באש וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי יְקֹוָק:
(כב) וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא:
(כג) וּבְכָל בְּהֵמָה נקיבה לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְטָמְאָה בָהּ וְאִשָּׁה לֹא תַעֲמֹד לִפְנֵי בְהֵמָה זכר[20] לְרִבְעָהּ תֶּבֶל הוּא לשון בלילה וערבוב זרע אדם וזרע בהמה[21]:
(כד) אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה אפילו בקריבה לגלות ערוה כִּי בְכָל אֵלֶּה נִטְמְאוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם כי תחלת פשעי הגוים בעריות לא היה בגלוי ערוה ממש אבל היה בקריבה בלבד[22]:
(כה) וַתִּטְמָא הָאָרֶץ מן הקריבה באו לידי כך שנטמאה הארץ בגלוי עריות ממש[23] וָאֶפְקֹד עֲוֹנָהּ עָלֶיהָ וַתָּקִא הָאָרֶץ אֶת יֹשְׁבֶיהָ וכל מה שיקיא האדם נתעב בעיניו ולא יחפוץ האדם שישוב אליו עוד[24]:
(כו) וּשְׁמַרְתֶּם אַתֶּם אֶת חֻקֹּתַי פרשת עריות שהזכרתי וְאֶת מִשְׁפָּטַי שתעשו המשפט שאצוה על העובר על אחת מהם[25] וְלֹא תַעֲשׂוּ מִכֹּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם:
(כז) כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ אַנְשֵׁי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם וַתִּטְמָא הָאָרֶץ:
(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כלומר, כדי שלא תקיא הארץ אתכם על ידי הטומאות שתעשו עליה, אני מזהיר עליכם שתשמרו מצותי וחוקותי ולא תטמאו אותה, שאם תטמאו ודאי תקיא -[26]כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם:
(כט) כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת הזכר והנקיבה מִקֶּרֶב עַמָּם:
(ל) וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תעשו שמירה לא להתקרב כלל לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת שמגפפים ומנשקים ומתוך כך באים לידי זימה[27] אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם: פ
סליק פרשת אחרי מות
מעשה המולך
כיצד היו עושים מדליק אש גדולה ולוקח מקצת זרעו ומוסרו לכהניהם עובדי האש, כעין מה שכתוב בקרבנות כשרים (ויקרא ט"ו, י"ד) ונתנם אל הכהן, ואפשר שהכומרים עושין בו תנופה או הגשה לפני המולך ואותן הכהנים נותנין הבן לאביו אחר שנמסר בידן להעבירו באש ברשותו ואבי הבן הוא שמעביר בנו על האש ברשות הכהנים לא שהוא שורפו למולך כדרך ששורפין בניהם ובנותיהם לעבודת כוכבים אחרת אלא בהעברה בלבד היתה עבודה זו ששמה מולך לפיכך העושה עבודה זו לעבודת כוכבים אחרת חוץ ממולך פטור
י"א שאינו חייב אא"כ העביר בתוך המדורה אבל אם היתה מדורה מכאן ומכאן ועובר הוא באמצע אינו כלום אבל כל שעובר בתוך המדורה הן בקפיצה הן דרך הלוך חייב ויש פוסקין שאין דרך העברה בהלוך אלא בדרך קפיצה (המאירי סנהדרין סד ע"ב) וי"א שחייב גם במעבירו במדורה מכאן ומדורה ומכאן וי"א שאינו חייב אלא במעביר ע"י שאוחז בנו ברגליו ומעבירו מצד זה לצד אחר בתוך השלהבת אבל אם האב עובר בעצמו ועי"כ מעביר בנו אינו דרך העברה ופטור (הרמב"ם שם לפי המהרי"ק סי' עו)
וי"א שלא היה מעבירו בלבד אלא שורפו על ידי שהיו מעבירין אותו על השלהבת פעמים רבות עד שתצא נשמתו וחייב בדין התורה משעת העברה הראשונה משתמשול בו האור, כגון שנתפס האש באחד מאיבריו (רמב"ן עה"ת ויקרא שם)
אינו חייב כרת או סקילה עד שימסור בנו למשרתי עבודה זרה שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך למולך ויעבירו ברגליו באש דרך העברה מסר ולא העביר העביר ולא מסר או שמסר והעביר שלא בדרך העברה פטור (שם ה"ד) מסר והעביר שלא למולך אל לעבודה זרה אחרת מסר והעביר למולך ולא באש אינו חייב (סנהדרין סד ע"ב וברש"י שם)
נביא
מלכים ב פרק ד
(ח) וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה חשובה וַתַּחֲזֶק בּוֹ לֶאֱכָל לָחֶם השתדלה בכל עוז שיאכל לחם אז בביתה ושיבא שם בכל עת שיהיה בעיר שונם וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם:
(ט) וַתֹּאמֶר אֶל אִישָׁהּ הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי מכירה אני בו כִּי אִישׁ אֱלֹהִים קָדוֹשׁ הוּא עֹבֵר עָלֵינוּ תָּמִיד:
(י) נַעֲשֶׂה נָּא עֲלִיַּת קִיר קְטַנָּה וְנָשִׂים לוֹ שָׁם מִטָּה וְשֻׁלְחָן וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה וְהָיָה בְּבֹאוֹ אֵלֵינוּ יָסוּר שָׁמָּה:
(יא) וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּבֹא שָׁמָּה וַיָּסַר אֶל הָעֲלִיָּה וַיִּשְׁכַּב שָׁמָּה:
(יב) וַיֹּאמֶר אֶל גֵּחֲזִי נַעֲרוֹ קְרָא לַשּׁוּנַמִּית הַזֹּאת וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד לְפָנָיו:
(יג) וַיֹּאמֶר לוֹ אֱמָר נָא אֵלֶיהָ הִנֵּה חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת כָּל הַחֲרָדָה הַזֹּאת בעבור שאת מטרחת עצמך הטרחה הזאת בעבורינו, ומהו הגמול לעשות לך מֶה לַעֲשׂוֹת לָךְ הֲיֵשׁ לְדַבֶּר לָךְ אֶל הַמֶּלֶךְ אוֹ אֶל שַׂר הַצָּבָא וַתֹּאמֶר בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יֹשָׁבֶת:
(יד) וַיֹּאמֶר וּמֶה לַעֲשׂוֹת לָהּ וַיֹּאמֶר גֵּיחֲזִי אֲבָל בֵּן אֵין לָהּ וְאִישָׁהּ זָקֵן:
(טו) וַיֹּאמֶר קְרָא לָהּ וַיִּקְרָא לָהּ וַתַּעֲמֹד בַּפָּתַח:
(טז) וַיֹּאמֶר לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת לזמן הבא כעת הראויה להיות חַיָּה אתי יולדת כך נקראת גם בלשון רבותינו אַתְּ חֹבֶקֶת בֵּן וַתֹּאמֶר אַל אֲדֹנִי אִישׁ הָאֱלֹהִים אַל תְּכַזֵּב בְּשִׁפְחָתֶךָ:
(יז) וַתַּהַר הָאִשָּׁה וַתֵּלֶד בֵּן לַמּוֹעֵד הַזֶּה כָּעֵת חַיָּה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע:
(יח) וַיִּגְדַּל הַיָּלֶד וַיְהִי הַיּוֹם וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים:
(יט) וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו רֹאשִׁי רֹאשִׁי וַיֹּאמֶר אֶל הַנַּעַר שָׂאֵהוּ אֶל אִמּוֹ:
(כ) וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ אֶל אִמּוֹ וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם וַיָּמֹת:
(כא) וַתַּעַל וַתַּשְׁכִּבֵהוּ עַל מִטַּת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתִּסְגֹּר בַּעֲדוֹ וַתֵּצֵא:
(כב) וַתִּקְרָא אֶל אִישָׁהּ וַתֹּאמֶר שִׁלְחָה נָא לִי אֶחָד מִן הַנְּעָרִים וְאַחַת הָאֲתֹנוֹת וְאָרוּצָה עַד אִישׁ הָאֱלֹהִים וְאָשׁוּבָה:
(כג) וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אתי אַתְּ הלכתי הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת כי בראש חדש ושבת היתה רגילה לקבל פניו וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם:
כתובים
משלי פרק ו
(כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר אדם שעושה מצוה זה מאיר לו כנר, והלומד תורה מאיר לו כאור יום וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר ומי ששומע למוסר זה נותן לו דרך המביאה חיים: (כד) לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע המוסר ישמר אותך מאשה זונה מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה מהפיתוי של האשה זונה: (כה) אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ אל תחמוד את היופי שלה וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ ושהיא לא תקח אותך (תפתה אותך) ע"י שמרמזת לך בעפעפיה ללכת אחריה: (כו) כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם כי מי שהולך אחר אשה זונה נהיה עני שאין לו ככר לחם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּדואדם יקר וצדיק היא צדה לגיהנם: (כז) הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ היקח איש אש בבגדו שכנגד חיקו וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה והבגדים לא ישרפו: (כח) אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים אם אדם ילך על גחלים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה והרגלים שלו לא יקבלו כויה: (כט) כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ כך מי שזונה עם אשת חבירו לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ לא ינקה מהעונש: (ל) לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לא כ"כ יבוזו לגנב כשהוא יגנב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב למלא את נפשו כי הוא רעב: (לא) וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם וכשיהיה לו יש לו תיקון שיוכל לשלם כפול שבע אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן הוא יתן את כל עשרו כדי שהשני ימחל לו: (לב) נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב אבל מי שזונה אין לו חכמה מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה מי שרוצה להשחית את נפשו הוא עושה את זה: (לג) נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא יקבל נגעים ובזיונות וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה וחרפתו לא תמחק (תשכח): (לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר כי הנקמה תעורר את הכעס של הבעל וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם ולא ירחם על הנואף ביום שיקח ממנו נקמה: (לה) לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר לא יוותר בעבור כל כסף שיתן לו וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹּׁחַד ולא ירצה לרחם עליך אפילו אם תרבה לו שוחד (לא כמו הגנב שבעבור כסף ויתרו לו):
משנת ההלכה
א. אין שוחטין לתוך גומא משום שנראה כאילו רוצה לאסוף את הדם והוא חוקות העכו"ם[28] (שו"ע שם סי' יב סעי' א)
ב. נהגו המתענים בערב ר"ה לאכול קודם עלות השחר כדי שלא להדמות לעכו"ם שהיו נוהגים להתענות בערב חגיהם (שם או"ח תקפא סעי' ברמ"א)
ג. אסור לחזר אחרי תרנגול לבן דוקא כדי לקיים בו מנהג כפרות אבל אם מזדמן לו לבן יקח (תרה מ"ב ס"ק ד)
ד. המגלח[29] זקנו בדרך המותרת אינו עובר משום חוקות העכו"ם (שו"ת חת"ס או"ח סי' קנט) י"א שבמקום שמנהג הגוים לגלח פאות ראשם ומנהג היהודים לגדל פאות ראשם וניכר בפיאותיו שהוא יהודי אסור לו לקצר פאותיו[30] (ל"ת מג עיי"ש) דהוי כחובש מלבוש גוי ועובר בחוקותיהם לא תלכו (שו"ת התעוררות תשובה סי' פח ד"ה ברם)
ה. אין איסור משום לאו זה[31] לערוך חגיגת בת מצוה בהגיע הבת לעול מצוות אמנם י"א שראוי לרחק ענין חדש זה אבל צריך להזהר שיהיה בלא מחלוקת[32]. אמנם אין לחגוג חגיגה זו בבהכ"נ ואף לא בלילה אף שאין שם אנשים, כי אם בבית פרטי או באולם הסמוך לביהכ"נ[33]. ובתנאי שהרב ידרוש בפני הבת הבוגרת דרשה מאליפה ולהזהירה להיות שומרת מהיום והלאה המצוות העיקריות בדברים שבינה למקום (כשרות, שבת, טהרת משפחה), הטיפול בחינוך הבנים, וחובת העידוד והחיזוק לבעל בלימוד תורה ובשמירת מצוות, והיותה שקודה לתת עיניה באיש שהוא ת"ח ויר"ש. (שו"ת שרידי אש ח"ב סי' לט עמ' תנח – תנט אגרות משה או"ח ח"ד סי' לו)
ו. אמנם אסור לעשות סעודה כמו שעושים לבן שמטרתה להתנהג עם נשים כאנשים בשוויון כאומות העולם, והוא איסור גמור. אמנם מקום שנהגו לקרוא לכמה מחברותיה ובני משפחתה אין בזה איסור. (תשובות והנהגות ח"א סי' קנו)
ז. ועיין בשו"ת אגרות משה חלק או"ח ד סימן מ דבר שעושים אותו כל הנכרים גם אלה שאינם שייכים כלל לאמונתם ולחוקותיהם, בגלל שכך נוח להם יותר להנאתם, אין בזה איסור "בחוקותיהם לא תלכו".
ח. אם עשו עכו"ם חוק לע"ז שלהם לאכול מדברים הטובים והראוים לאכילה - לא נאסר אותו המין לאכילה. וכמו כן כל הנאה שבעולם, לא שייך שתיאסר בשביל שעכו"ם עשו זה לחוק.
ט. הישיבה או הליכה בגילוי הראש, שידוע לכל שאף הנכרים שלא שייכי לאמונת הנוצרים, ואף אלו שאין מאמינים בשום דבר, יושבים בבתיהם והולכים בחוצות בימות החמה בראש מגולה משום שכך נוח להם להנאת גופן, אין בו משום הלאו דבחוקותיהם לא תלכו,
י. ולפיכך אם א"א להשיג משרה לפרנסתו אם ילך מכוסה ראשו, רשאי לקבל משרה זו. ואין חלוק בכוונת ההנהלה, מאחר שאין איסור ממש. אמנם במקום שאם ילך בכובע לא איכפת להם, ורק בכיפה (שקורין יארמילקא) הם מקפידין, חייב לילך בכובעו. ואם חם לו הרבה יכול לפשוט במשרד, וכשצריך לילך ילבש כובעו.
יא. מנהג שנהגו ישראל ואח"כ החזיקו בו הגוים כמנהג דתי או כמנהג בלא טעם ברור אסור לנהוג בו ועובר משום לאו זה ולפיכך מה שנהגו במקומות מסויימים לשלוח להאבלים בימי השבעה חבילות ומתנות המכילות מיני מתיקה פירות ואוכלין ומשקין, ודאי יש לבטל מנהג הלזה במקום שאפשר, ובמקום שאי אפשר מוטב שיהיו שוגגין (שו"ת חלקת יעקב יו"ד סימן רכה) וי"א שאין עובר משום לאו זה אמנם אין ראוי לנהוג מנהג זה, שהפסיקו אותו אבותינו אבל לשלח בחזרה אין צריך (שו"ת אגרות משה יו"ד ב סי' קסח)
יב. אסור מדאורייתא לכלה לתת טבעת לחתן תחת החופה במקום שנהגו שהגויים עושים כן ואף במקום שלא נהגו כן יש לאסור מדרבנן (שו"ת אגרות משה אה"ע ג סי' יח) אבל מותר לחתן ללבוש טבעת שנתנה לו הכלה שלא בשעת נישואין אמנם מכוער הוא ליראי ה' לעשות כן אפילו אם הולך בטבעת כזה לנוי ולסימן שהוא נשוי (שם אה"ע ב סי' יג)
יג. אין איסור משום לאו זה בהשתתפות בסעודת יום ההודייה (thanksgiving) כעין חג לעשות בו סעודה. אבל אסור לקבוע זה לחובה ולמצווה, אלא לשמחת הרשות עתה. ובאופן זה בלא קביעות חובה ומצווה יוכל גם לשנה האחרת ג"כ לשמוח ולעשות בו סעודה[34] רק שלא יקבעו לו יום מיוחד (שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן יא אות ד)
יד. אסור לבנות מקומות כבנין היכלות של עובדי כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים, כמו שהם עושים דהיינו שלא יעשה בהם צורות כמו שהן עושים או שלא יעשה שם דברים שהם סימן לקבץ בו את הרבים או לבנות כתבנית כנסיות או מסגדים או בתי המלוכה והשרים שלהם[35]. ולפיכך לא יבנה מגדל[36] על גג בית הכנסת או מקום קיבוץ רבים וכל העושה אחת מאלו וכיוצא בהן לוקה[37] (רמב"ם והשגות הראב"ד שם ובט"ז שם ס"ק ג)
טו. מותר לבנות בית בתבנית בתי המשפט או בתי הממשלה שלהם (ש"ך שם ס"ק ב)
טז. וכל דבר שהוא חוק לעבודה זרה אף על גב דכתיב בתורה שהיו נוהגין בו ישראל אסור משום בחוקותיהם[38] (חכמת אדם שם)
יז. דבר שהוא חוק לע"ז אע"ג שנעשה משום כבוד או טעם אחר אסור (כן משמע במהרי"ק שורש פח)
יח. אבל מה שאינו חוק לעבודה זרה אלא להבל ושטות אם כתיב בתורה מותר ואם לא כתוב אף זה אסור[39] (שם)
[1] רמב"ן
[2] רמב"ן
[3] העמק דבר
[4] רמב"ן
[5] פי' הטור
[6] רבינו בחיי
[7] אבע"ז
[8] רמב"ם איסורי ביאה פרק כא ה"א ושו"ע אבה"ע סי' כ סעי' א והעושה כן פסול לעדות מן התורה ולרמב"ן בהשגות אין בזה איסור תורה ופסול מדרבנן כמש"כ בית שמואל אבהע"ז מ"ב ס"ק כ
[9] רש"י
[10] אבע"ז רמב"ן
[11] רש"י
[12] פי' ר' יוסף בכור שור
[13] רש"י פי' ר' יוסף בכור שור
[14] רש"י
[15] רמב"ן
[16] חזקוני
[17] רמב"ן
[18] פי' ר' יוסף בכור שור
[19] רמב"ן
[20] אבע"ז
[21] רש"י
[22] ספורנו
[23] ספורנו
[24] חזקוני
[25] אבע"ז
[26] פי' ר' יוסף בכור שור
[27] חזקוני
[28] ועיי"ש בדרכי תשובה פרטי הדינים בזה
[29] וז"ל שם "אבל אשר שם פניו נגד מגולחי הזקן, לא ידעתי מה הרעש הגדול הזה, והוא דבר דלא נמצא בש"ס ופוסקים וגם לא בשום ספר מספרי חצונים שיהיה הפרש בין ישראל לאינו ישראל בגילוח הזקן כי אז גם כל האומות היו מגדלים זקניהם, אבל לא נמצא בשום מקום שיהיה בזה משונה מנהג גוים. ומה שרמז לספרי מקובלים שכתבו שלא להושיט ידים בדקני כלל אין לי עסק בנסתרות"
[30] אע"ג שיש בו שיעור בכדי שלא יעבור בל"ת של לא תקיפו
[31] "ויש שרוצים לאסור משום ובחוקותיהם (עי' שו"ת זקן אהרן סי' ו'), ולענ"ד תלוי בזה, שבאם נאמר שהקונפירמציאן של העכו"ם הוא לשם עבודה זרה, יש לאסור משום ובחוקותיהם בכל גווני. אלא שלפי"ז הי' לנו לאסור גם חגיגת בר מצוה, שהרי אצלם עושים קונפירמציאן גם לזכרים, והיה לנו לאסור גם את התפילה, שהרי גם הם מתפללים לעבודה זרה. אלא שבזה לא שייך שיש בו משום עבודה זרה אלא שעושים כן חגיגת שמחתם לרגל בגרותם של בניהם. וגם הרפורמים מעמנו אינם עושים כן כדי להידמות להם, אלא לשם חגיגת משפחה ושמחתה שהגיעו בניהם לבגרות. ואלה מאחינו שהנהיגו זה מחדש חגיגת בת מצוה אומרים, שהם עושים כן כדי לחזק בלב הבת, שהגיעה למצות, רגש אהבה ליהדות ולמצוותיה, ולעורר בה רגש הגאון על יהדותה ועל היותה בת לעם גדול וקדוש. ולא איכפת לנו מה שגם הגויים חוגגים חגיגת הקונפרמציאן בין לבנים ובין לבנות, הם בדידהו ואנן בדידן, הם מתפללים וכורעים בכנסיות שלהם ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.
[32] ועכשיו נשתנו הדורות שינוי עצום. השפעת הרחוב עוקרת מלב כל נער ונערה כל זיק של יהדות, והבנות מתחנכות בבתי ספר נכרים או בבתי ספר חילונים, שאינם שוקדים להשריש בלב תלמידיהם אהבה לתורת ישראל ולמנהגי הקודש של היהדות השלימה, עכשיו מוטל עלינו לרכז כל כחותינו בחינוכן של הבנות. והרי זה דבר מכאיב לב, שבחינוך הכללי, לימודי שפות וספרות חילונית ומדעי הטבע והרוח דואגים לבנות כמו לבנים, ואילו בחינוך הדתי, לימודי תנ"ך וספרות המוסר של חז"ל, וחינוך למצוות מעשיות שהנשים חייבות בהן, מזניחים לגמרי. לאשרנו עמדו גדולי ישראל בדור הקודם על הקלקלה הזאת ותקנו מוסדות של תורה וחיזוק דתי בעד בנות ישראל. הקמת רשת גדולה ומקיפה של בית יעקב היא ההפגנה הנהדרה ביותר של דורנו. ושורת ההגיון הישר וחובת העיקרון הפדגוגי מחייב, כמעט, לחוג גם לבת את הגעתה לחיוב המצות, והפליה זו שעושים בין הבנים והבנות בנוגע לחגיגת הבגרות פוגעת קשה ברגש האנושי של הבת הבוגרת, אשר בשטחים אחרים כבר זכתה בזכיון האמנציפציא, כביכול". (שו"ת שרידי אש שם)
[34] מכיוון שבספרי דתם לא הוזכר יום זה לחג, וגם לא שיתחייבו בסעודה, וכיוון שהוא יום זכר לאנשי המדינה, שהוא ג"כ שמח בהמדינה שבא לגור לכאן עתה או מכבר, לא מצינו בזה איסור לאו בעשיית שמחה בסעודה, ולא באכילת תרנגול ההודו (אינדיק). אבל אני סובר דמ"מ אסור לעשות יום קבוע בשנה לחוג זה (שם) ועיין שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן יב
[35] שו"ת נוב"י או"ח תנינא סי יח וחת"ס או"ח סי' כז
[36] שו"ת יהודה יעלה סי' לט
[37] ולא הוי לאו שבכללות שכולהו משם אחד מתסרי ואע"פ שבפירוש המשנה כתב בפרק קמא דע"ז על הבלורית תספורת כזה אסור לנו מן התורה כדי שלא נדמה כהם אבל אין חייב עליו מלקות אא"כ שחת הפאות עכ"ל ונראה שטעמו משום דחשיב ליה לאו שבכללות מכל מקום על דבריו בחיבורו יש לסמוך יותר מעל דבריו בפירוש המשנה (ב"י)
[38] ולכן המצבה אף על פי שהיתה אהובה לפני המקום בימי אבות לאחר שנעשה חוק לעבודה זרה כתיב (דברים ט"ז, כ"ב) ולא תקים לך מצבה וכן שריפה על המלכים (המוזכר ברמ"א כאן שמותר משום שנעשה לכבוד שאינו נאה שישתמש הדיוט בכלי של מלך ולא לע"ז) אילו היה חוק לעבודה זרה אף על גב דכתיב בקרא ויש לומר דהם למדו ממנו אפילו הכי אסור (שם)
[39] ומטעם זה אסר הגר"א להעמיד אילנות בחג השבועות כמו שכתבו האחרונים כיון שכן נהגו בחג שלהם (שם) ועיין שו"ת מהרש"ם ח"ז סי' נה שכתב "שכיון שעושים קצת בשינוי שהם מעמידים סביב הפתחים מבחוץ ואנו עושים כן בפנים ולא מבחוץ שרי".ועיין שו"ת אגרות משה חלק יו"ד ד סימן יא אות ה "בדבר שטיחת עשבים והעמדת אילנות בחג השבועות, שהגר"א (הובא בחיי אדם כלל קל"א סימן י"ג) אסר מאחר שעושין העכו"ם בחג שלהם סמוך לשבועות, וטעם מהרש"מ (בדעת תורה, שכתב שכל דבר שיש לו טעם אין בו איסור דובחוקותיהם, וא"כ כיוון שאנו עושים לזכר שנידונים בו על פירות האילן מותר. ועוד שהגויים מעמידים האילנות בחג שלהם גם בחוץ, ואנחנו עושים כן רק בפנים) אינו כלום כדכתב כתר"ה. ועיין בעה"ש שג"כ כתב שבדורות שלנו ביטלו, כוונתו להגר"א שנתקבלו דבריו"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה