מקרא
ויקרא פרק כד
(ה) וְלָקַחְתָּ סֹלֶת וְאָפִיתָ אֹתָהּ שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה חַלּוֹת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים יִהְיֶה הַחַלָּה הָאֶחָת:
(ו) וְשַׂמְתָּ אוֹתָם שְׁתַּיִם מַעֲרָכוֹת שֵׁשׁ חלות בכל אחת מ - הַמַּעֲרָכֶת עַל הַשֻּׁלְחָן של הזהב הַטָּהֹר ולא על שלחנות אחרים שיש שם והוא לבדו מצופה זהב וזרו זהב[1] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ז) וְנָתַתָּ עַל כל אחת מ - הַמַּעֲרֶכֶת לְבֹנָה זַכָּה וְהָיְתָה הלבונה לַלֶּחֶם לְאַזְכָּרָה שמקטיר אותה אִשֶּׁה לַיקֹוָק והלחם לכהנים[2]:
(ח) בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מקטיר הישנה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת יַעַרְכֶנּוּ את החדש[3] לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּרִית עוֹלָם:
(ט) וְהָיְתָה מערכת הלחם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וַאֲכָלֻהוּ את הלחם[4] בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לוֹ מֵאִשֵּׁי יְקֹוָק חָק עוֹלָם: ס
(י) וַיֵּצֵא מאהלו לתוך המחנה בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי להורות כי הגוי הבא על בת ישראל הולד אינו ישראלי ואע"פ שפסקנו בגמרא (יבמות מה) שגוי הבא על בת ישראל הולד כשר בין בפנויה בין באשת איש, הרי אמרו מזהמין את הולד שהוא פגום לכהונה, וכל שכן שאינו ישראלי בשמו לענין היחס בדגלים ובנחלת הארץ, כי "לשמות מטות אבותם" כתוב בהן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה ושמעו רבים ותפשו בו ויביאו אותו אל משה האהלה[5] בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי:
(יא) וַיִּקֹּב קילל בנקיבת כלומר שפירש שם המפורש[6] בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן אחת הייתה ופרסמה הכתוב ללמדך שלא היו בנות ישראל פרוצות בעריות[7]:
(יב) וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר בבית הסוהר[8] נראה היה בעיניהם שחייב מיתה משום דכתיב - "ומקלל אביו ואמו מות יומת", קל וחומר לשכינה, אלא שלא רצו לעונשו מן הדין, ומשום הכי כתיב -[9] לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְקֹוָק: פ
(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יד) הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ לתבוע כבוד שמים וכדי שיתכפר להם מה ששמעו ברכת השם, כמו שסומכין על הקורבן כדי להתכפר, לתבוע כבוד שמים, לדחפו מבית הסקילה[10] וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה:
(טו) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו סתם בכינוי בלא פירוש שם המובהק[11] וְנָשָׂא חֶטְאוֹ:
(טז) וְנֹקֵב שמפרש את שֵׁם יְקֹוָק מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת:
(יז) וְאִישׁ כִּי יַכֶּה כָּל נֶפֶשׁ אָדָם מוֹת יוּמָת:
(יח) וּמַכֵּה נֶפֶשׁ בְּהֵמָה יְשַׁלְּמֶנָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ אין נפש תחת נפש בבהמה, ממש, שיצטרך לקנות לו בהמה כבהמתו, אבל שישלם לו דמים בשווי הנזק אשר עשה לו[12]:
(יט) וְאִישׁ כִּי יִתֵּן מוּם בַּעֲמִיתוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה כֵּן יֵעָשֶׂה לּוֹ יפצה אותו על ידי תשלום ממון[13]:
(כ) דמי שֶׁבֶר תַּחַת שֶׁבֶר דמי עַיִן תַּחַת עַיִן דמי שֵׁן תַּחַת שֵׁן כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ תשלום ממוני:
(כב) מִשְׁפַּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם כַּגֵּר כָּאֶזְרָח יִהְיֶה כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
(כג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה קיימו עליהם כל האמור בפרשה גבי דין אדם ובהמה[15]: פ
סליק פרשת אמור
נביא
מלכים ב פרק ח
(טז) וּבִשְׁנַת חָמֵשׁ לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ כלומר המליך את יְהוֹרָם בֶּן יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(יז) בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמֹנֶה שנה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם:
(יח) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק:
(יט) וְלֹא אָבָה יְקֹוָק לְהַשְׁחִית אֶת יְהוּדָה לְמַעַן דָּוִד עַבְדּוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ לָתֵת לוֹ נִיר ממשלה לְבָנָיו כָּל הַיָּמִים:
(כ) בְּיָמָיו פָּשַׁע ומרד והשתחרר אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה וַיַּמְלִכוּ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ ועד אז היה להם רק נציב ששמו עליהם מלכי יהודה:
(כא) וַיַּעֲבֹר יוֹרָם צָעִירָה שם מקום בארץ אדום וְכָל הָרֶכֶב עִמּוֹ וַיְהִי הוּא קָם לַיְלָה וַיַּכֶּה אֶת אֱדוֹם הַסֹּבֵיב אֵלָיו אלו שסביבו וסמוכים לו וְאֵת שָׂרֵי הָרֶכֶב וַיָּנָס הָעָם ישראל לְאֹהָלָיו כי פחדו להמשיך להלחם:
(כב) וַיִּפְשַׁע אֱדוֹם מִתַּחַת יַד יְהוּדָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה אָז באותו הזמן תִּפְשַׁע גם לִבְנָה בָּעֵת הַהִיא:
(כג) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יוֹרָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלוֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(כד) וַיִּשְׁכַּב יוֹרָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אבל לא עם המלכים וכן כתב בדברי הימים ולא בקבורת המלכים וַיִּמְלֹךְ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(כה) בִשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְיוֹרָם בֶּן אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל מָלַךְ אֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(כו) בֶּן עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה אֲחַזְיָהוּ בְמָלְכוֹ וְשָׁנָה אַחַת מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם וְשֵׁם אִמּוֹ עֲתַלְיָהוּ בַּת עָמְרִי שהיה סבא שלה ובני בנים הרי הם כבנים מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
(כז) וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ בֵּית אַחְאָב וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק כְּבֵית אַחְאָב כִּי חֲתַן בֵּית אַחְאָב הוּא:
(כח) וַיֵּלֶךְ אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב לַמִּלְחָמָה עִם חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם בְּרָמֹת גִּלְעָד וַיַּכּוּ אֲרַמִּים אֶת יוֹרָם:
(כט) וַיָּשָׁב יוֹרָם הַמֶּלֶךְ מן המלחמה לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל מִן הַמַּכִּים כלומר המכות אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים בָּרָמָה רמות גלעד בְּהִלָּחֲמוֹ אֶת חֲזָהאֵל מֶלֶךְ אֲרָם וַאֲחַזְיָהוּ בֶן יְהוֹרָם מֶלֶךְ יְהוּדָה יָרַד לִרְאוֹתכלומר לבקר אֶת יוֹרָם בֶּן אַחְאָב בְּיִזְרְעֶאל כִּי חֹלֶה הוּא: פ
כתובים
משלי פרק יא
(יא) בְּבִרְכַּת יְשָׁרִים תָּרוּם קָרֶת כשהישרים מתברכים מתרוממת העיר (מכיון שדואגים לצרכי העיר) וּבְפִי רְשָׁעִים תֵּהָרֵס אך הרשעים המנהיגים העיר הורסים אותה בפיהם (בדברי ריב ובשקרים וכו'): (יב) בָּז לְרֵעֵהוּ חֲסַר לֵב המבזה חבירו אין תבונה בליבו ודומה כאין לו לב וְאִישׁ תְּבוּנוֹת יַחֲרִישׁ והנבון שומע עלבונו ושותק: (יג) הוֹלֵךְ רָכִיל מְגַלֶּה סּוֹד מי שהולך מאיש לאיש לספר על אנשים, אף אם יאמרו לו סוד יגלהו (ואין לסמוך עליו כלל) וְנֶאֱמַן רוּחַ מְכַסֶּה דָבָר הנאמן רוח , גם דבר שאינו סוד, אינו מגלה: (יד) בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם בלי מחשבות ערמה (כנגד האויב) יפול עם וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ תשועת העם תבוא כשיהיו להם הרבה יועצים: (טו) רַע יֵרוֹעַ כִּי עָרַב זָר שבר ישבר מי שנהיה ערב אצל אדם זר וְשׂנֵא תוֹקְעִים בּוֹטֵחַ השונא לתקוע כף ובורח מערבות ישב בטח ולא ידאג: (טז) אֵשֶׁת חֵן תִּתְמֹךְ כָּבוֹד אשה שֶׁנָאָה במעשיה תומכת ומחזקת כבוד בעלה וְעָרִיצִים יִתְמְכוּ עֹשֶׁר עבדים חזקים (זריזים במלאכתם) תומכים ומחזיקים את העשר של האדם: (יז) גֹּמֵל נַפְשׁוֹ אִישׁ חָסֶד העושה חסדים (אע"פ שנותן לאחרים) סוף החסד לשוב אליו (כאשר עשה כן יעשה לו) וְעֹכֵר שְׁאֵרוֹ אַכְזָרִי המתאכזר על אחרים (ואינו רוצה לתת להם משלו ) מקלקל את בשרו (כשיצטרך לאחרים לא יעזרו לו): (יח) רָשָׁע עֹשֶׂה פְעֻלַּת שָׁקֶר שְכַר מעשיו שקר וְזֹרֵעַ צְדָקָה שֶׂכֶר אֱמֶת העושה צדקה שכרו אמיתי וקיים (זורע צדקה = שדומה לזורע שבשעה שנותן הזרע בקרקע נראה כמפסיד אך כשיגדל מרויח יותר , כן הדבר בצדקה): (יט) כֵּן צְדָקָה לְחַיִּים מי שהוא בסיס לצדקה (שמרבה בזה ומְעַשֶֹה אחרים שיתנו גם הם) זה מביא לו חיים וּמְרַדֵּף רָעָה לְמוֹתוֹ הרודף (וכן עושה שאחרים ירדפו ) אחר הרעה מביא לעצמו מוות: (כ) תּוֹעֲבַת ה' עִקְּשֵׁי לֵב המעקמים מחשבות לבם מתועבים לפני הקב"ה וּרְצוֹנוֹ תְּמִימֵי דָרֶךְ ה' רוצה בשלמים בדרכיהם ההולכים ביושר: (כא) יָד לְיָד לֹא יִנָּקֶה רָֹע מיד ה' ליד האיש הרע יבוא הענש לא ינקה מהענש וְזֶרַע צַדִּיקִים נִמְלָט הצדיקים לא רק שהם ניצלים מעונש בזכות מעשיהם אלא אף זרעם: (כב) נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר החזיר נובר באשפה באפו ותמיד אפו מלוכלך, והתכשיט באפו רק חסרון אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם כך אשה יפה הסרה מהמדות הטובות (השלימות החיצונית כשהיא מרוקנת מפנימיות היא מגרעת): (כג) תַּאֲוַת צַדִּיקִים אַךְ טוֹב הצדיקים מתאוים "אך טוב" ויהיה להם "אך טוב" ("אך טוב" משמש לשני פנים) תִּקְוַת רְשָׁעִים עֶבְרָה לא ישיגו תקוותם ויהיה להם כעס רב: (כד) יֵשׁ מְפַזֵּר וְנוֹסָף עוֹד שנותן צדקה יותר מכפי שהוא צריך לתת, זה יביא לו אך תוספת ורבוי וְחֹשֵׂךְ מִיֹּשֶׁר אַךְ לְמַחְסוֹר הנמנע מלתת כשהיושר הוא שייתן, זה יביא לו רק חסרון: (כה) נֶפֶשׁ בְּרָכָה תְדֻשָּׁן מי שנפשו רוצה בברכה ושפע שיבואו לבני אדם (עין טובה) ותמיד מברך אחרים, נפשו תהיה מלאה כל טוב (דשן - שומן)וּמַרְוֶה גַּם הוּא יוֹרֶא המרוה לאחרים (צמאונם) גם הוא יהיה רווי:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה