מקרא
ויקרא פרק כג
(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(לד) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:
(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק קרבנות המוספים האמורים בפרשת פנחס בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא אע"ג שכבר זמן שבעה ימי סוכה עברו, אעצור אתכם יום אחד שלא תלכו עדיין[1] וענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפלה או שזה היום אחר חג הסכות אשר בו שלמו כל שמחות הרגלים הוא קודש להיות יום עצרת שיעצרו במקומות הקודש ותהיה שמחתו שמחה של תורה ומעשים טובים כאמרו ישמח ישראל בעושיו[2] כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לז) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ לְהַקְרִיב אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֹלָה וּמִנְחָה זֶבַח וּנְסָכִים בכולם יש בהם עולה ומנחה זבח ונסכים כי עד עתה לא הזכיר רק אשה לבדו ויתכן להיותו עולה לבדה או מנחה לבדה[3] דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ:
(לח) מִלְּבַד שַׁבְּתֹת יְקֹוָק וּמִלְּבַד מַתְּנוֹתֵיכֶם שאתם חייבים לה' כמו הבכור והמעשר[4] וּמִלְּבַד כָּל נִדְרֵיכֶם וּמִלְּבַד כָּל נִדְבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַיקֹוָק:
(לט) אַךְ אע"פ שראש השנה ויום הכפורים באים לזכרון לכפרה אבל סוכות בא לשמחה ולהודאה על שמילא בתיהם כל טוב בימי אסיפה[5] בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץשדות וכרמים[6] תָּחֹגּוּ אֶת חַג יְקֹוָק שתחוגו לפניו, לתת הודאה לשמו על מעשיכם שאספתם תבואתכם[7] שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:
(מ) וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר קיבלו חז"ל שזהו אתרוג כַּפֹּת תְּמָרִים לולב וַעֲנַף עֵץ עָבֹת הדס וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים:
(מא) וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַיקֹוָק על ידי מצוות החד ישיבה בסוכה ד' מינים ושמחה[8] שִׁבְעַת יָמִים בַּשָּׁנָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אֹתוֹ:
(מב) בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל אפי' אותן שיש להם בתים מפוארים[9] יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת:
(מג) לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם צוה שידעו הדורות את כל מעשי ה' הגדול אשר עשה עמהם להפליא ששכן אותם בענני כבודו כסוכה[10] אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם:
ויקרא פרק כד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ אחר שכלה השמן שהתנדבו במלאכת המשכן צוה שיביאו לדורות[12] שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד מלילה ללילה כמו עולת תמיד שאינה אלא מיום ליום[13]:
(ג) מִחוּץ לְפָרֹכֶת הָעֵדֻת הפרוכת שלפני הארון הנקרא עדות בְּאֹהֶל מוֹעֵד יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן ולדורות כשר גם בכהן הדיוט[14] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד יערוך אותו עריכה הראויה למדת כל הלילה ושיערו חכמים חצי לוג לכל נר ונר והן כדאי אף ללילי תקופת טבת ומדה זו הוקבעה להם[15] חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם:
(ד) עַל הַמְּנֹרָה הַטְּהֹרָה שעריכת הנרות יהיה על המנורה עצמה ולא יהיה דבר מפסיק בין הנרות להמנורה ולכן אמר הטהורה כי אם היה יכול להפסיק בקיסמים ובצרורות לא היה קפידא בטהרת המנורה לענין הנרות שאין נוגעים בה אבל כיון שצריך שיקבעם במנורה עצמה מקבלים טומאה ולכתחלה צריך ליזהר בטהרתם[16] יַעֲרֹךְ אֶת הַנֵּרוֹת לִפְנֵי יְקֹוָק תָּמִיד: פ
נביא
מלכים ב פרק ח
(א) וֶאֱלִישָׁע דִּבֶּר אֶל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ לֵאמֹר קוּמִי וּלְכִי אתי אַתְּ וּבֵיתֵךְ וְגוּרִי בַּאֲשֶׁר תָּגוּרִי כִּי קָרָא יְקֹוָק לָרָעָב וְגַם בָּא אֶל הָאָרֶץ שֶׁבַע שָׁנִים:
(ב) וַתָּקָם הָאִשָּׁה וַתַּעַשׂ כִּדְבַר אִישׁ הָאֱלֹהִים וַתֵּלֶךְ הִיא וּבֵיתָהּ וַתָּגָר בְּאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים שֶׁבַע שָׁנִים:
(ג) וַיְהִי מִקְצֵה שֶׁבַע שָׁנִים וַתָּשָׁב הָאִשָּׁה מֵאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וַתֵּצֵא לִצְעֹק אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל בֵּיתָהּ וְאֶל שָׂדָהּ כי החזיקו בה אחרים, בהיותה בפלשתים:
(ד) וְהַמֶּלֶךְ מְדַבֵּר אֶל גֵּחֲזִי נַעַר אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר סַפְּרָה נָּא לִי אֵת כָּל הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלִישָׁע:
(ה) וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת הַמֵּת וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל הַמֶּלֶךְ עַל בֵּיתָהּ וְעַל שָׂדָהּ וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ זֹאת הָאִשָּׁה וְזֶה בְּנָהּ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֱלִישָׁע:
(ו) וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה וַתְּסַפֶּר לוֹ וַיִּתֶּן לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר הָשֵׁיב אֶת כָּל אֲשֶׁר לָהּ וְאֵת כָּל תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה אשר גדל בה מִיּוֹם עָזְבָה אֶת הָאָרֶץ וְעַד עָתָּה: פ
(ז) וַיָּבֹא אֱלִישָׁע דַּמֶּשֶׂק וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם חֹלֶה וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר בָּא אִישׁ הָאֱלֹהִים עַד הֵנָּה:
(ח) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל חֲזָהאֵל קַח בְּיָדְךָ מִנְחָה וְלֵךְ לִקְרַאת אִישׁ הָאֱלֹהִים וְדָרַשְׁתָּ אֶת יְקֹוָק מֵאוֹתוֹ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:
(ט) וַיֵּלֶךְ חֲזָאֵל לִקְרָאתוֹ וַיִּקַּח מִנְחָה בְיָדוֹ וְכָל טוּב דַּמֶּשֶׂק מַשָּׂא אַרְבָּעִים גָּמָל וַיָּבֹא וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֹּאמֶר בִּנְךָ מכניע את עצמו לך כבן לאביו בֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם שְׁלָחַנִי אֵלֶיךָ לֵאמֹר הַאֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה:
(י) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱלִישָׁע לֵךְ אֱמָר לא לוֹ חָיֹה תִחְיֶה מן החולי הזה וְהִרְאַנִי יְקֹוָק כִּי מוֹת יָמוּת מסבה אחרת:
(יא) וַיַּעֲמֵד אֶת פָּנָיו כלומר אלישע העמיד את פניו והתאפק שלא לבכות וַיָּשֶׂם עַד בֹּשׁ עד שלא יכל להתאפק וַיֵּבְךְּ אִישׁ הָאֱלֹהִים:
(יב) וַיֹּאמֶר חֲזָאֵל מַדּוּעַ אֲדֹנִי בֹכֶה וַיֹּאמֶר כִּי יָדַעְתִי אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל רָעָה מִבְצְרֵיהֶם תְּשַׁלַּח בָּאֵשׁ וּבַחֻרֵיהֶם בַּחֶרֶב תַּהֲרֹג וְעֹלְלֵיהֶם תְּרַטֵּשׁ לשון ביקוע המעים וְהָרֹתֵיהֶם נשיהם ההרות תְּבַקֵּעַ:
(יג) וַיֹּאמֶר חֲזָהאֵל כִּי מָה עַבְדְּךָ הרי אני כמו הַכֶּלֶב שאין בי כח וממשלה לעשות כן כִּי יַעֲשֶׂה הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע הִרְאַנִי יקֹוָק אֹתְךָ מֶלֶךְ עַל אֲרָם:
(יד) וַיֵּלֶךְ מֵאֵת אֱלִישָׁע וַיָּבֹא אֶל אֲדֹנָיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אָמַר לְךָ אֱלִישָׁע וַיֹּאמֶר אָמַר לִי חָיֹה תִחְיֶה:
(טו) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיִּקַּח הַמַּכְבֵּר כמו כרית וַיִּטְבֹּל בַּמַּיִם קרים כי היה מתרעם בן הדד על התגברות החום ועשה זה כאילו להשקיט החום ההוא וַיִּפְרֹשׂ עַל פָּנָיו וַיָּמֹת וַיִּמְלֹךְ חֲזָהאֵל תַּחְתָּיו: פ
כתובים
משלי פרק י
(כח) תּוֹחֶלֶת צַדִּיקִים שִׂמְחָה מה שהצדיקים מיחלים אליו ,יבא להם ואז תהיה להם שמחה.(ייחול לדבר רחוק בזמן) וְתִקְוַת רְשָׁעִים תֹּאבֵד מה שהרשעים מקוים שיהיה להם יאבד ולא יהיה להם (תקוה לדבר קרוב): (כט) מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ ה' לתמימים דרך ה' היא חָזקם וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן ולעושים רע , דרך ה' היא שבר להם. (כענין שנאמר "כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם): (ל) צַדִּיק לְעוֹלָם בַּל יִמּוֹט אף שנופל אך לא לעולם ככתוב "שבע יפול צדיק וקם" וּרְשָׁעִים לֹא יִשְׁכְּנוּ אָרֶץ כשיגיע זמן נפילתם לא יוותרו עוד בעולם: (לא) פִּי צַדִּיק יָנוּב חָכְמָה פיו מדבר דברי חכמה וּלְשׁוֹן תַּהְפֻּכוֹת תִּכָּרֵת המהפך בלשונו פעם אומר כך ופעם ההיפך לשונו תכרת ותפסוק מלדבר: (לב) שִׂפְתֵי צַדִּיק יֵדְעוּן רָצוֹן שפתיו יודעות לרצות חבירו אם חטא לו שיסלח לו וּפִי רְשָׁעִים תַּהְפֻּכוֹת הרשע שתמיד מהפך בדבריו, כשחוטא לחבירו ומבקש סליחתו אינו מאמין לדבריו ואינו מוחל לו כי פיו מלא בדברי תהפוכות:
משלי פרק יא
(א) מֹאזְנֵי מִרְמָה תּוֹעֲבַת ה' ה' מואס בדרך הרמאות (כמו המרמה במאזני המשקל) וְאֶבֶן שְׁלֵמָה רְצוֹנוֹ וה' רוצה בדרך היושר (כמו מי שאבן המשקל שלו שלמה ולא חסרה): (ב) בָּא זָדוֹן וַיָּבֹא קָלוֹן כשהרשע בא , בא עמו בזיון כי דרכו לבזות בני אדם וְאֶת צְנוּעִים חָכְמָה צנועים הם התלמידי חכמים המצניעים מעשיהם כשהם באים באה עמהם חכמה, כי דרכם לדבר בדברי תורה: (ג) תֻּמַּת יְשָׁרִים תַּנְחֵם התמימות של הישרים מוליכה אותם אל הטוב וְסֶלֶף בֹּגְדִים יְשָׁדֵּם העקמימות של אלו שאינם נאמנים תשדוד מהם את שיש להם: (ד) לֹא יוֹעִיל הוֹן בְּיוֹם עֶבְרָה לא יעזור ממון רב ביום אף ה' כשיבוא לדון ולהעניש וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת אך מי שעשה צדקה בממונו תועיל לו אף להצילו מענש מוות: (ה) צִדְקַת תָּמִים תְּיַשֵּׁר דַּרְכּוֹ הצדק שבו נוהג התם מיישר את דרכו וּבְרִשְׁעָתוֹ יִפֹּל רָשָׁע הרשעות שנוהג בה הרשע, בה יפול: (ו) צִדְקַת יְשָׁרִים תַּצִּילֵם הצדק שנוהגים בו הישרים מצילם מלהכשל וּבְהַוַּת בֹּגְדִים יִלָּכֵדוּ הבוגדים בה' ילכדו בשבר שיבואם: (ז) בְּמוֹת אָדָם רָשָׁע תֹּאבַד תִּקְוָה כשימות הרשע אבדו ממנו גם הדברים שקוה להשיג וְתוֹחֶלֶת אוֹנִים אָבָדָה מה שהרשעים , אנשי אוון , מייחלים להשיג ע"י הרשע כשמת נאבד מהם: (ח) צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו כגון מרדכי והמן (אם נגזרה על הצדיק רעה , והמלאך המשחית יצא לשליחותו, ובינתיים חזר הצדיק בתשובה, המלאך לא ישוב ריקם, אך יבא רשע במקומו): (ט) בְּפֶה חָנֵף יַשְׁחִת רֵעֵהוּ הרשע בדברי חנופה מסית רעהו מדרך החיים, כי מראה עצמו כבא להיטיב עימו וּבְדַעַת צַדִּיקִים יֵחָלֵצוּ אך הצדיקים שיודעים התורה ניצלים מדברי חנופתו וממרמותיו: (י) בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה כשטוב לצדיקים שמֵחה כל העיר (כי הם מטיבים לכולם) וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה כשהרשעים נאבדים כולם מרימים קול של שמחה (כי הם מרעים לכל):
משנת ההלכה
דיני רבית
עבוד לי ועבוד לך הלויני ואלוך
א. שנים העובדים במפעל וכיו"ב באותה עבודה ושכר שניהם שוה, מותר להם למלאות מקום אחד לשני לחילופין, כלומר שיאמר לו עבוד במקומי היום כדי שאעבוד במקומך מחר ואפילו אם בינתים היתה תוספת יוקר או העלאה במשכורת מותר. (שו"ע שם סי' קס סעי' ט וחוו"ד שם ביאורים ס"ק יא).
ב. אבל אם שכרם אינו שוה או אפילו אם שכרם שוה רק עבודתו של אחד מהם קשה משל חבירו אסור להם למלאות מקום אחד לשני (שם) והעצה שזה שעבודתו קלה יותר ישלם לזה שעבודתו קשה את ההפרש שבין עבודתם או שיעבוד יותר שעות כערך עודף העבודה[17].
ג. ואם שכרם אינו שוה מחמת שלאחד יש ותק על פני חבירו אבל שעות עבודתם וקושי עבודתם שוה יש באחרונים שמסתפקים בזה שאפשר שאינו נראה כריבית. ואם אינו מחמת ותק אלא שאחד יש מוניטין על פני חבירו כגון שני בעלי מלאכה שאחד לוקח יותר עבור מלאכתו מחמת שיש לו יותר מוניטין אבל מלאכתם שוה ממש אין משום ריבית במחלפים עבודתם.
ד. ואם שכרם שוה וקושי עבודתם שוה אבל אינה אותה עבודה יש אוסרים להחליף עבודתם אחד לשני ויש מתירים.[18]
ה. אמנם אם אין מחליפים ביניהם אלא שבעל המפעל או מנהל העבודה מבקש מאחד למלאות מקום לחבירו ועבור זה חבירו יעבוד במקומו מותר כיון שאינה הלוה מאחד לשני אלא מהעובד למפעל ומהמפעל לחבירו. (ברית יהודה פי"א ס"ק ו).
ו. לפיכך שני מלמדים שרוצים להחליף ביניהם את ימי עבודתם אם שניהם מקבלים אותו שכר ולשניהם כיתות בגודל שוה מותר אבל אם לאחד יש משכורת גבוהה יותר או כתה גדולה יותר ומחמת כן עבודתו קשה יותר אסור להם להחליף ביניהם את ימי עבודתם וי"א[19] שאם שכרם שוה אע"ג שהכתב גדולה יותר מותר כיון שאין הדרך להקפיד בכך.
ז. כמו כן אסור לאדם לומר לחבירו דור בדירתי היום או השתמש בחפצי היום כדי שאדור או שאשתמש בחפציך למחר אם שכירותם אינה שוה או אם ישתמש זמן ארוך יותר בחפץ חבירו משום שנראה כריבית. אמנם אם מתנה מראש שמה שמשתמש היום בחפץ חבירו הוא עבור השכירות של מה שיתמש חבירו בחפציו ועשו על כך קנין שטר או סודר מותר כיון שאינו כריבית אלא כהקדמת תשלום השכירות. (ברית יהודה פי"א ס"ק ב).
ח. אם אחד מבקש מחבירו שישאיל לו את רכבו ע"מ שהוא יחזור וישאיל לו את רכבו בזמן אחר אם אמר בסתם ולא קבעו מראש זמן או מרחק קצוב ביניהם מותר[20], אפילו אם כשחוזר ומשאילו משתמש בו חבירו לזמן או מרחק ארוך יותר. אבל אם קצבו זמן או מרחק ביניהם אסור[21].
ט. השואל או שוכר רכב מחבירו מותר לו למלאות מיכל דלק מלא לחבירו אע"ג שכשקיבל מחבירו לא היה המיכל מלא כיון שלא התנו ביניהם וא"כ חבירו מסתמא אינו מקפיד על הדלק שהשתמש הוא וא"כ מה שמילא לו אינו אלא מתנה אבל אם התנו ביניהם שיחזיר לו הדלק שמשתמש אסור לו למלאות יותר משום רבית. ואם אינו יודע בדיוק כמה דלק היה מותר לו למלאות עד שייצא הספק מליבו. (שו"ת חיי הלוי ח"ב סי' נג).
י. מותר לאדם להשאיל חפץ לחבירו ע"מ שאם יישבר ישלם לו חפץ דומה תמורתו אע"ג שכשיישבר ישלם לו חפץ דומה השווה יותר (שו"ת חיי הלוי ח"ב סי' נג)
יא. אסור להלות מעות לחבירו לזמן מסויים כדי שיחזור וילוהו פעם אחרת ואינו דומה לעושה עמו מלאכה וחוזר ועושה עמו, דגבי הלוואה שכר הלוואה הוא נוטל. ולפיכך תוכנית חסכון בבנקים שנותנים זכות לחוסך לקבל אשראי בריבית נמוכה וכיו"ב יש בהם משום ריבית[22] (מנחת יצחק ח"ז סי' סו)
יב. שנים שהלוו זה לזה אם אין האחד תובע את חבירו כיון שאינו רוצה שחבירו יתבע הלואתו ממנו אין בו משום ריבית (ברית יהודה פי"א ס"ק יג)
יג. הפורע חלק מחובו לחבירו כדי שחבירו יאריך לו את זמן ההלואה אין בו משום ריבית (שם סעי' ו) ויש החוששים בו משום ריבית[23]
יד. אסור לאדם לומר לחבירו אכול עמי כמו שהאכלתני[24] אבל מותר לומר אכול עמי ואאכול עמך פעם אחרת[25] ומותר לו לאכול בסעודה השני אפילו שהיא סעודה גדולה יותר ובלבד שלא יאמר לו שהוא משום האכילה הראשונה (שו"ע או"ח סי' קע סעי' יג ומ"ב ס"ק לג)
[1] פי' ר' יוסף הכור שור
[2] ספורנו
[3] אבע"ז
[4] העמק דבר
[5] רשב"ם
[6] אבע"ז
[7] פי' הטור
[8] פי' הטור
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רמב"ן
[11] ת"א
[12] ספורנו
[13] רש"י
[14] ספורנו
[15] רש"י
[16] מלבי"ם
[17] משפט הריבית פ"ב עמ' מט
[18] חוו"ד שם סי' קסב ס"ק יא מתיר ודלא כראב"ד עיי"ש
[19] קונטרס אחרון לדיני רבית המצויים עמ' קנה
[21] משפט הריבית שם עמ' נא
[22] ועיי"ש שאינו מועיל בזה היתר עיסקא רגיל אלא צריך היתר עיסקא שבו מפורש שההלואה כולה היא בתורת פיקדון ואכמ"ל
[23] עיין בקיצור דיני ריבית פ"ב סעי' יג שהגר"מ שטרנבוך כתב להחמיר ולחשוש שיש בזה ריבית גמורה
[24] דמיחזי כריבית כיון שיכול להיות שבאכילה השניה יאכול יותר ונראה שע"מ כן האכילו עתה ואפילו אם אוכל אות הדבר עכ"פ איכא למיחש שמא התיקר המאכל בין אכלהה שאכל לאכילה שיאכל הוא עמו ומיחזי כריבית (ב"י שם)
[25] דאינו מתכוון כלל בזה לחוב רק אומר כן דרך המוסר שלא יסרב נגד דבריו ויאכל עמו ולא יקשה בעיניו לאכול עמו בחנם והט"ז חוכך גם בזה להחמיר (מ"ב שם ס"ק לב)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה