מקרא
ויקרא פרק יד
(כא) וְאִם דַּל הוּא וְאֵין יָדוֹ מַשֶּׂגֶת וְלָקַח כֶּבֶשׂ אֶחָד אָשָׁם לִתְנוּפָה לְכַפֵּר עָלָיו וְעִשָּׂרוֹן סֹלֶת אֶחָד בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה וְלֹג שָׁמֶן:
(כב) וּשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ וְהָיָה אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה:
(כג) וְהֵבִיא אֹתָם בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְטָהֳרָתוֹ על ידי צפרים והזאת עץ ארז ואזוב ושני תולעת אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כד) וְלָקַח הַכֹּהֵן אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְאֶת לֹג הַשָּׁמֶן וְהֵנִיף אֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כה) וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:
(כו) וּמִן הַשֶּׁמֶן יִצֹק הַכֹּהֵן עַל כַּף הַכֹּהֵן הַשְּׂמָאלִית:
(כז) וְהִזָּה הַכֹּהֵן בְּאֶצְבָּעוֹ הַיְמָנִית מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ הַשְּׂמָאלִית שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם:
(כט) וְהַנּוֹתָר מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר לְכַפֵּר עָלָיו לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ל) וְעָשָׂה אֶת הָאֶחָד מִן הַתֹּרִים אוֹ מִן בְּנֵי הַיּוֹנָה מֵאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ:
(לא) אֵת אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדוֹ אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה עַל מלבד[1] הַמִּנְחָה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַמִּטַּהֵר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(לב) זֹאת תּוֹרַת אֲשֶׁר בּוֹ נֶגַע צָרָעַת אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ בְּטָהֳרָתוֹ: פ
(לג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:
(לד) כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה ורק שם יהיה דין זה ואינו נוהג בחו"ל בעבור גודל מעלת הארץ כי המקדש בתוכם והכבוד בתוך המקדש[2] וְנָתַתִּי לרמוז כי יד ה' תעשה זאת, לא טבע כלל אלא נס גמור[3] נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם:
(לה) וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת מכיון שכל דיני צרעת נחתכים על פי הכהנים ואין אדם יוכל לפסוק לעצמו[4]:
(לו) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת שאם לא יפנהו ויבא הכהן ויראה הנגע נזקק להסגר וכל מה שבתוכו יטמא[5] וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת:
(לז) וְרָאָה אֶת הַנֶּגַע וְהִנֵּה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבַּיִת שְׁקַעֲרוּרֹת שוקעות במראיהן[6] היינו שנראין הקירות שקוע מן הנגע ומראה הנגע גבוה יְרַקְרַקֹּת אוֹ אֲדַמְדַּמֹּת או ש-[7] וּמַרְאֵיהֶן שָׁפָל מִן הַקִּיר:
(לח) וְיָצָא הַכֹּהֵן מִן הַבַּיִת אֶל פֶּתַח הַבָּיִת וְהִסְגִּיר אֶת הַבַּיִת שִׁבְעַת יָמִים:
(לט) וְשָׁב הַכֹּהֵן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה הַנֶּגַע בְּקִירֹת הַבָּיִת:
(מ) וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְחִלְּצוּ והסירו[8] אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר בָּהֵן הַנָּגַע וְהִשְׁלִיכוּ אֶתְהֶן אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא שאין שום דבר טהור רגיל לשם ולא יטמאו שם כלום[9]:
(מא) וְאֶת הַבַּיִת יַקְצִעַ יקלף מן הטיח מִבַּיִת מתוך הבית כלומר מבפנים סָבִיב לנגע[10] וְשָׁפְכוּ אֶת הֶעָפָר אֲשֶׁר הִקְצוּ אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:
(מב) וְלָקְחוּ אֲבָנִים אֲחֵרוֹת התנה שני דברים, א] שיקחו אבנים דוקא לא לבנים שנעשו במלאכה ואין נכללים בשם אבנים, ב] שיהיו אחרות ולא שיביא אבנים מכותל זה וְהֵבִיאוּ אֶל תַּחַת הָאֲבָנִים וְעָפָר אַחֵר גם בזה התנה שני דברים, א] שיהיה עפר לא סיד וגבסיס, אבל לבנים כתושים ומדד (מין עפר) וחרסית כתוש הוא בכלל עפר , ב] שיהי' עפר אחר לא מן הבית עצמו יִקַּח וְטָח אֶת הַבָּיִת:
(מג) וְאִם יָשׁוּב הַנֶּגַע אחרי שבוע – וּפָרַח בכל מקום בַּבַּיִת אפילו נולד במקום אחר מן הבית ואפילו ממראה אחר שאינו כמראה הנגע הראשון נדון אותו כחוזר ופורח ואינו נדון כנגע הנולד מתחלה אַחַר ש -[11]חִלֵּץ אֶת הָאֲבָנִים וְאַחֲרֵי הִקְצוֹת אֶת הַבַּיִת וְאַחֲרֵי הִטּוֹחַ:
(מד) או ש - וּבָא הַכֹּהֵן פעם שניה וְרָאָה וְהִנֵּה פָּשָׂה כלומר שחזר ופרח באותו מקום[12] הַנֶּגַע בַּבָּיִת צָרַעַת מַמְאֶרֶת הִוא בַּבַּיִת טָמֵא הוּא:
(מה) וְנָתַץ אֶת הַבַּיִת אֶת אֲבָנָיו וְאֶת עֵצָיו וְאֵת כָּל עֲפַר הַבָּיִת וְהוֹצִיא אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל מָקוֹם טָמֵא:
(מו) וְהַבָּא אֶל הַבַּיִת כָּל יְמֵי הִסְגִּיר אֹתוֹ ולא שהה בו יִטְמָא טומאת עד הגוף ויטבול וימתין לטהרתו[13] עַד הָעָרֶב:
(מז) וְהַשֹּׁכֵב בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו וְהָאֹכֵל בַּבַּיִת יְכַבֵּס אֶת בְּגָדָיו והוא הדין לשוהה אפילו לא שכב ואכל, אלא כתבה התורה את הרגילות, וילמוד סתום מן המפורש. וכמה שיעור שהייה ושכיבה? כדי אכילה. ושיעור אכילה, כדי אכילת פרס, והם ד' ביצים, וזה השיעור הלכה למשה מסיני. ואמרו חכמים הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וטבעותיו וסנדליו בידיו, הוא והם טמאים מיד. היה לבוש בכליו וסנדליו וטבעותיו באצבעותיו וסנדליו ברגליו, הוא טמא מיד והם בכדי אכילת פרס[14]:
(מח) וְאִם בֹּא יָבֹא הַכֹּהֵן וְרָאָה וְהִנֵּה לֹא פָשָׂה כלומר לא חזר הַנֶּגַע בַּבַּיִת אַחֲרֵי הִטֹּחַ אֶת הַבָּיִת וְטִהַר הַכֹּהֵן אֶת הַבַּיִת כִּי נִרְפָּא הַנָּגַע ואם עמד בעיניו גם בראשון גם בשני כלומר שחזר בשני חולץ קוצה וטח ונותן לו שבוע ואם חזר נותץ את הבית[15]:
(מט) וְלָקַח לְחַטֵּא לטהר[16] אֶת הַבַּיִת שְׁתֵּי צִפֳּרִים וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב:
(נ) וְשָׁחַט אֶת הַצִּפֹּר הָאֶחָת אֶל כְּלִי חֶרֶשׂ עַל מַיִם חַיִּים:
(נא) וְלָקַח אֶת עֵץ הָאֶרֶז וְאֶת הָאֵזֹב וְאֵת שְׁנִי הַתּוֹלַעַת וְאֵת הַצִּפֹּר הַחַיָּה וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה וּבַמַּיִם הַחַיִּים וְהִזָּה אֶל הַבַּיִת נחלקו תנאים בפי' י"א שמזה על המשקוף ועל שתי המזוזות כמו שהיה בפסח מצרים וי"א שמזה על הבית כולו שֶׁבַע פְּעָמִים:
(נב) וְחִטֵּא וטיהר[17] אֶת הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר וּבַמַּיִם הַחַיִּים וּבַצִּפֹּר הַחַיָּה וּבְעֵץ הָאֶרֶז וּבָאֵזֹב וּבִשְׁנִי הַתּוֹלָעַת:
(נג) וְשִׁלַּח אֶת הַצִּפֹּר הַחַיָּה אֶל מִחוּץ לָעִיר אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וְכִפֶּר וניקה את הנגע עַל הַבַּיִת וְטָהֵר:
(נד) זֹאת הַתּוֹרָה לְכָל נֶגַע הַצָּרַעַת וְלַנָּתֶק:
(נה) וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד וְלַבָּיִת:
(נו) וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת:
(נז) לְהוֹרֹת בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר איזה יום מטהרו ואיזה יום מטמאו זֹאת תּוֹרַת הַצָּרָעַת: ס
נביא
מלכים ב פרק א
(א) מספר איך החל ה' להעניש את בית אחאב, שמואב שהיה נותן עד עתה מס למלך ישראל וַיִּפְשַׁע מוֹאָב בְּיִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מוֹת אַחְאָב ומרדו בישרל ולא העלו להם מס:
(ב) וַיִּפֹּל אֲחַזְיָה בְּעַד הַשְּׂבָכָה חלון היתה ברצפת העליה, להאיר לקומה שמתחת והיתה סתומה מעצים דקים עשויה כעין רשת בַּעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן וַיָּחַל נהיה חולה מן הנפילה ובכל זאת לא שב בתשובהוַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים שליחים וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם לְכוּ דִרְשׁוּ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן אִם אֶחְיֶה מֵחֳלִי זֶה כי בראותו שהבעל לא ענה אותו בחר אלהים חדשים וגם כי הזבוב סימן המות וכומרי בעל זבוב היו מנבאים מי יחיה ומי ימות: ס
(ג) וּמַלְאַךְ יְקֹוָק דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי קוּם עֲלֵה לִקְרַאת מַלְאֲכֵי מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן וְדַבֵּר אֲלֵהֶם הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתֶּם הֹלְכִים לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן:
(ד) וְלָכֵן כֹּה אָמַר יְקֹוָק הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּה:
(ה) וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֵלָיו אל המלך ושמעו אל תוכחת הנביא וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה זֶּה שַׁבְתֶּם:
(ו) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ עָלָה לִקְרָאתֵנוּ וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ לְכוּ שׁוּבוּ אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר שָׁלַח אֶתְכֶם וְדִבַּרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר יְקֹוָק הַמִבְּלִי אֵין אֱלֹהִים בְּיִשְׂרָאֵל אַתָּה שֹׁלֵחַ לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן לָכֵן הַמִּטָּה אֲשֶׁר עָלִיתָ שָּׁם לֹא תֵרֵד מִמֶּנָּה כִּי מוֹת תָּמוּת:
(ז) וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם מֶה מִשְׁפַּט הָאִישׁ איך נראה ומה לבש אֲשֶׁר עָלָה לִקְרַאתְכֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:
(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אִישׁ בַּעַל שֵׂעָר ארוך ומגודל וְאֵזוֹר חגורת עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו וַיֹּאמַר אֵלִיָּה הַתִּשְׁבִּי הוּא:
(ט) וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים לכבודו של אליהו ולקרוא לו, ואתו – וַחֲמִשָּׁיו כלומר החמישים איש שהיה ממונה עליהם וַיַּעַל אֵלָיו וְהִנֵּה יֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הָהָר וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ דִּבֶּר ביקש וציוהרֵדָה שתרד אליו:
(י) וַיַּעֲנֶה אֵלִיָּהוּ וַיְדַבֵּר אֶל שַׂר הַחֲמִשִּׁים וְאִם אִישׁ אֱלֹהִים אָנִי איך העזת פניך נגדי ולכן תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו:
(יא) וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח אֵלָיו שַׂר חֲמִשִּׁים אַחֵר וַחֲמִשָּׁיו השר השני התירא מעלות אל אליהו ועמד בתחתית ההר וקרא בקול וַיַּעַן וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ מְהֵרָה רֵדָה:
(יב) וַיַּעַן אֵלִיָּה וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אִם אִישׁ הָאֱלֹהִים אָנִי תֵּרֶד אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וְתֹאכַל אֹתְךָ וְאֶת חֲמִשֶּׁיךָ וַתֵּרֶד אֵשׁ אֱלֹהִים מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֹתוֹ וְאֶת חֲמִשָּׁיו:
(יג) וַיָּשָׁב וַיִּשְׁלַח שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו וַיַּעַל וַיָּבֹא שַׂר הַחֲמִשִּׁים הַשְּׁלִישִׁי עלה לבדו ובא לבדו, ר"ל לא בא כבא עם צבא ומחנה להורידו בחזקה רק כבא לבדו לפייסו וַיִּכְרַע עַל בִּרְכָּיו לְנֶגֶד אֵלִיָּהוּ וַיִּתְחַנֵּן אֵלָיו וַיְדַבֵּר אֵלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים תִּיקַר נָא נַפְשִׁי וְנֶפֶשׁ עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה חֲמִשִּׁים בְּעֵינֶיךָ:
(יד) הִנֵּה יָרְדָה אֵשׁ מִן הַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל אֶת שְׁנֵי שָׂרֵי הַחֲמִשִּׁים הָרִאשֹׁנִים וְאֶת חֲמִשֵּׁיהֶם וְעַתָּה תִּיקַר נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ: ס
כתובים
משלי פרק ד
(א) שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב תשמעו למוסר אביכם (ה') וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה ותקשיבו לדעת את הבינה: (ב) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם כי לימוד טוב נתתי לכם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ אל תעזבו את התורה: (ג) כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי כי בן אהוב הייתי לאבי רַךְ וְיָחִיד לִפְנֵי אִמִּי מעונג ויחיד לאמי (ולכן בוודאי שמה שאמר לי הוא טוב מאד): (ד) וַיֹּרֵנִי וַיֹּאמֶר לִי יִתְמָךְ דְּבָרַי לִבֶּךָ למד אותי יחזיק לבך את דברי שְׁמֹר מִצְוֹתַי וֶחְיֵה תשמר את המצות ותחיה: (ה) קְנֵה חָכְמָה קְנֵה בִינָה תקנה את החכמה והבינה אַל תִּשְׁכַּח וְאַל תֵּט מֵאִמְרֵי פִי אל תשכח ואל תסור מדברי: (ו) אַל תַּעַזְבֶהָ וְתִשְׁמְרֶךָּ אל תעזב את התורה והיא תשמר עליך אֱהָבֶהָ וְתִצְּרֶךָּ תאהב אותה והיא תשמור עליך: (ז) רֵאשִׁית חָכְמָה קְנֵה חָכְמָה בתחילת למודך למד את החכמה מרבך וּבְכָל קִנְיָנְךָ קְנֵה בִינָהובכל החכמה שקנית קנה את הבינה: (ח) סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ תחזור על התורה והיא תגדל אותך תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה היא תכבד אותך כשתחבק אותה ולא תעזוב אותה: (ט) תִּתֵּן לְרֹאשְׁךָ לִוְיַת חֵן תתן לראשך חבור של יופי עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת תְּמַגְּנֶךָּ כתר של יופי תמסור לך: (י) שְׁמַע בְּנִי וְקַח אֲמָרָי תשמע ותקח את דברי וְיִרְבּוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים ויתרבו לך שנים טובות: (יא) בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הֹרֵתִיךָ בדרך חכמה לימדתי אותך הִדְרַכְתִּיךָ בְּמַעְגְּלֵי יֹשֶׁר הדרכתי אותך בדרכי יושר: (יב) בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ כשתלך לא יקטן פסיעותיך וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל ואם תרוץ לא תפול ממכשול: (יג) הַחֲזֵק בַּמּוּסָר אַל תֶּרֶף תחזיק במוסר ואל תעזוב אותו נִצְּרֶהָ כִּי הִיא חַיֶּיךָ שמור עליה כי על ידה תחיה: (יד) בְּאֹרַח רְשָׁעִים אַל תָּבֹא בדרך רשעים אל תלך וְאַל תְּאַשֵּׁר בְּדֶרֶךְ רָעִים ואל תפסע בדרך רעים: (טו) פְּרָעֵהוּ אַל תַּעֲבָר בּוֹ תבטל את דרך הרשעים ואל תעבור בה שְׂטֵה מֵעָלָיו וַעֲבוֹר נטה מהדרך הזו לדרך טובה:
משנת ההלכה
א. המעביר שער בית שחי ובית הערוה, אפילו במספרים אינו אסור מן התורה[18] אלא מדברי סופרים[19] והמעבירו מכין אותו מכת מרדות, (שו"ת צמח צדק החדשות יו"ד סי' צג אות א – ו וחכמת אדם כלל צ אות ג)
ב. במה דברים אמורים במקום שאין מעבירין אותו אלא נשים, כדי שלא יתקן עצמו תיקון נשים. אבל במקום שמעבירין השיער הנשים ואנשים[20], אם העביר אין מכין אותו ואפילו לכתחלה מותר ואפילו בבית הערווה (שו"ת פרח שושן יו"ד כלל ו סי' ב)
ג. ומותר להעביר שיער שאר איברים במספריים אפילו כעין תער בכל מקום[21] אבל לא בתער (שו"ע שם וחכמ"א שם סעי' ב)
ד. מי שמגלח כל שיער שבו, מראשו ועד רגליו, י"א שמותר לו לגלח גם של בית השחי ובית הערוה שכיוון שניוול הוא לו מסתבר שעושה כן לצורך רפואה[22]. (שו"ע שם סעי' ב) ואם אומר שעושה כן לנוי י"א שאסור וי"א שמותר (ש"ך שם ס"ק ה)
ה. מי שיש לו חטטין בבית השחי ובבית הערוה, ומצטער מצד השיער, מותר להעבירו[23]. (שם סעי' ד)
ו. י"א שמה שנהגו בפורים, או בשמחת חתן כלה שגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר, אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונין אלא לשמחה בעלמא וי"א שאסור וראוי לבטל מנהג זה הן בפורים הן בשמחת נישואין ואם כל המלבושים של איש רק מלבוש אחד של אשה וניכרים הם אפשר שאין למחות בהם (שו"ע או"ח סי' תרצו סעי' ח ומ"ב ס"ק ל)
ז. מותר לאיש ללבוש טבעת אשה וכיו"ב להוליכו לאומן כשלובשו דרך עראי כדי שלא תפול או שלא ישכחנה[24] (שם)
ח. בחור שיש לו שומא במקום גידול שער זקנו, וזקנו מגודל בשער רגיל, ורק מהשומא יוצאים שערות לבנים, ונראים בזקנו שורה אחת שערות לבנים בין השערות הרגילות, וע"י זה נראה מגונה ביותר, והוא חסרון גם לענין שידוך, מותר לו לצבוע שערות הלבנים שיהיו שוות לשאר השערות שבזקנו, וכן מותר להסיר כל השומא ע"י נתוח. ובאם אפשר ע"י נכרי בודאי עדיף (שו"ת מנחת יצחק חלק ו סי' פא)
ט. כל ניתוח או טיפול שנועד להוריד מום שבגוף בצורה רפואית הרי הוא מותר ואין בו משום לא יילבש אמנם כל מקרה צריך שאלת חכם.
י. מותר למורות ולגננות שביישובי הספר להתאמן ולאחוז בנשק בעת שמירתן על בתי הספר, ובלבד שיקפידו מאוד על כל כללי הצניעות בעת אימונן, כראוי לבנות ישראל הכשרות, ולא יתייחדו עם גבר זר בשעת האימונים בנשק[25] (שו"ת יחווה דעת ח"ה סי' נה)
[1] מלבי"ם
[2] אבע"ז
[3] רמב"ן
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] רש"י
[6] רש"י
[7] העמק דבר
[8] רש"י
[9] פי' ר' יוסף בכור שור
[10] רש"י רשב"ם
[11] רמב"ן
[12] רמב"ן
[13] פי' ר' יוסף בכור שור
[14] פי' ר' יוסף בכור שור
[16] ת"א ת"י
[17] ת"א ת"י
[18] כיון שאינו ניכר בפהרסיא להכי לא הווה אלא איסור דרבנן (ב"י מובא בט"ז ס"ק ו)
[19] עיין בשו"ת צמח צדק שם אות ד שהאריך לתלות במחלוקת הפוסקים אם הווה איסורו מדברי סופרים או מן התורה
[20] ובפרישה (מובא בחי' רע"א בשו"ע) מסתפק אי בזה אזלינן בתר מנהג גברים גויים או דוקא אם אנשים יהודים נוהגים כן אבל גויים לחוד לא מהני
[21] ועיין בשדי חמד שם ובדרכי תשובה סוסי' קפב וסי' קפא הביאו מהאחרונים שיש איסור לא ילבש בגילוח הזקן ואפילו במספריים דומיא דגילוח בית השחי אמנם כיון שבימינו אף אנשים מגלחים כן א"כ לכאורה שוב אין בו איסור מצד זה אמנם ההולך ממקום שמגלחים למקום שאין מגלחים צריך להחמיר וכן ההולך ממקום שאין מגלחים למקום שמגלחים נמי צריך להחמיר ועיין אגרות משה אבהע"ז א סי' נט ואכמ"ל
[22] ועיין בדרכ"ת ס"ק ה דדעת הרי"ף והרמב"ם משמע דאפילו לצורך רפואה אסור
[23] דודאי דבר שהוא מלבוש גמור אסור אפילו להנצל מן הצער אלא דבר שהוא לקישוט ואינו מלבוש ואם כן דוקא כשעושה לקישוט אסור אבל אם אין כוונתו כלל לקישוט אין איסור כלל ומצינו סברא זו באורח חיים סימן שא דהיוצא בטלית מקופלת חייב דהוי משא ואם כוונתו להתנאות מותר (בינת אדם שם)
[24] ועיי"ש שחילק בין מלבוש ממש שאפשר שאסור בכה"ג לבין דבר שהוא תכשיט
[25] עיי"ש שהתיר משום דהווה פיקוח נפש כיון שרצונם להציל עצמם מהמחבלים הרוצחים וכיו"ב ועוד דן להתיר כהב"ח הנ"ל שכל שאין כוונתם לנוי וקישוט אין בו משום לא ילבש והוכיח שם מהרבה אחרונים כדעת הב"ח אמנם אפילו להחולרקים על הב"ח כיון שכלי זין אינו לבוש גמור ולכל היותר אינו אלא כקישוט אם כוונתם לא משום שרוצות להדמות לאיש אלא להציל עצמם לכאורנה לא הווה לא ילבש ואפילו שלא במקום סכנה ולא גרע ממקל לאשה כדי שלא תיפול ומניפה לאיש בגלל החום
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה