מקרא
שמות פרק כב
(כד) אִם נתן לך ה' כֶּסֶף הון שתוכל להלות העני תַּלְוֶה מצווה אתה במצות עשה להלוות[1] אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה הוזהרנו שלא יבקש המלוה מהלווה לפרוע והוא יודע שאין לו מה להחזיר לו לא מעות ולא מטלטלין ולאו דוקא עני אלא אפילו עשיר שאין בידו כעת לפרוע אלא שדיבר הכתוב בהווה אבל מותר לתובעו כסדר תביעת בעל חוב וכדי לברר אם יש לו או אין לו[2] לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְהזהירנו מהתעסק בהלואת ריבית בין המלוה והלווה, לא להיות ערב לאחד מהם ולא להיות עד עליהם ולא לכתוב ביניהם שטר במה שהסכימו עליהם מענין הריבית[3]:
(כה) אִם חָבֹל תַּחְבֹּל אם על ידי בית דין תקח משכון את[4] שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ כל היום תשיבנו לו עד בא השמש וכבוא השמש תחזור ותטלנו עד שיבא בקר של מחר ובכסות יום הכתוב מדבר שאין צריך לה בלילה[5]:
(כו) כִּי כי זה, כמו אי, אם הִוא כסותה כְסוּתוֹ לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ אז אני מזהירך שתשיבנו לו בַּמֶּה יִשְׁכָּב אחר שאין לו אלא היא לבדה[6] וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי שלא יאמר אדם אותו עני הנחבל אינו ראוי אינו הגון ואין לי חטא ממנו אם אני לוקח שמלתו ואיני משיבו כי צעקתו לא ישמע אל, לכך כתיב כי חנון אני כלומר חונן ומקבל תחינת כל אדם אף על פי שאינו הגון, כי חנון מגזרת חנם[7]: ס
(כז) אֱלֹהִים דיינים קבועים וי"א שרק דיינים שנסמכו לדיינות לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא הנישא על העם והוא המלך[8] בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר דבר הכתוב בהווה לפי שהמלכים והדיינים דנין דיני ממונות ונפשות רגילים בני אדם לקללם[9] והוא הדין מי שיש לו שררה, אפילו אינו מצד המלכות, כמו ראש סנהדרין, ששררתו מצד מעלת התורה[10] ואחד המקלל עצמו או חבירו או נשיא או דיין אינו עובר בלאוין אלו עד שיקלל בשם מן השמות כגון יה ואלהים ושדי וכיוצא בהן[11] או בכנוי מן הכנויים כגון חנון וקנא[12] וכיוצא בהן וכן אם קלל בכל לשון חייב שהשמות שקוראין בהן הגוים להקב"ה כגון גא"ט[13] כויו"ב הרי הן ככל הכנויים וארור הוי לשון קללה כשמתכוין ונשמע לפי הענין שמקלל בזה[14]:
(כח) מְלֵאָתְךָ תבואתך וְדִמְעֲךָ תירוש ויצהר, שזבים מן היקבים, כמו דמעה מן העין לֹא תְאַחֵר להקדים את המאוחר הזהירנו שלא להפריש מעשר לפני תרומה ותרומה לפני ביכורים אלא קודם ביכורים אח"כ תרומה אח"כ מעשר ראשון אח"כ חלה ואח"כ מעשר שני או עני[15] בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי ולא רק בניך אלא -[16]:
(כט) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ לתת לי הבכור, מכל מקום לא תמהר להביאו לפני אלא - שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי שבתוך שבעה אינו ראוי לפני, מפני שיצא ממקום הטינופת, וכל דבר מיאוס וטומאה נטהר לשבעה, וגם משום שמא נפל הוא[17]:
(ל) וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים[18] וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה אף בבית כן אלא שדיבר הכתוב בהווה מקום שדרך בהמות ליטרף[19] לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ: ס
שמות פרק כג
(א) לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא אזהרה לדיין שלא לשמוע דברי בעל דין האחד שלא בפני בעל דין חבירו. ודוקא שיודע הדיין שיהיה דיין בדבר, אבל אם שמע טענת האחד ואחר כך נתרצה השני לדון לפניו, מותר להיות דיין בדבר. ובכלל לאו זה אזהרה למקבל לשון הרע ומספר לשון הרע ומעיד עדות שקר לפיכך המספר או המקבל לשון הרע עובר בלאו (שמות כ"ג א') ד"לא תשא שמע שוא" וקרי בה נמי לא תשיא, ואם כן לאו זה כולל לשניהם[20] אַל תָּשֶׁת יָדְךָ עִם רָשָׁע מי שעובר על לאו מן התורה או מבטל מצות עשה בקום ועשה נקרא רשע לִהְיֹת עֵד ואל תשת ידך עם חָמָס להיות עד כלומר בעל חמס, להוציא את החמסנין ואת הגזלנין שהם פסולין לעדות הוזהרנו שלא נקבל עדות איש חוטא ולא נעשה בשביל עדותו שום דבר, שנאמר, שנאמר [דברים י"ט, ט"ז] [כי] יקום עד חמס באיש[21]: ס
(ב) לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת על דרך הפשט אפילו ראית רבים מבני אדם שאין נוהגים כשורה לא תהיה עמהם[22] וחז"ל למדו מזה לאו שבדיני נפשות אם הרוב נוטים לרעה להרוג לא תהיה אחריהם אלא אם כן יוסיפו המחייבין שנים אבל אם היו המחייבין יותר על המזכין אחד, כגון שתים עשרה מחייבים לאומת אחד עשרה מזכים לא יפסקו עליו דין מיתה[23] וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אזהרה לדיין שלא יהיה טוען לבעל דין, ואזהרה גם כן לכל היושבים לפניו שלא יטענו לאחד מבעלי הדין ושלא יענו על ריב, אלא בעל דין בלבד התובע יתחיל והנתבע יענהו וזולתו לא יענה על ריב לא לו[24] וכן הוזהרנו שלא יפסוק דיין בדיני נפשות כפי דעת חבירו ואפילו הוא גדול ממנו מבלי שיהיה הדבר מובן אצלו אלא יפסוק לפי הבנתו[25] אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת נצטוינו לפסוק דין בבית דין על פי הרוב[26]:
(ג) וְדָל לֹא תֶהְדַּר בְּרִיבוֹ בדיני ממונות הוזהרנו בזה שאין לדיין לרחם בדין על דל שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד וגם לא יהדרנו בדברים[27]: ס
(ד) כִּי תִפְגַּע שׁוֹר של חברך ואפילו הוא - אֹיִבְךָ אוֹ חֲמֹרוֹ תֹּעֶה הָשֵׁב תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ: ס
(ה) כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ חדל לך והשמר בך מהיותך עוזבו רובץ תחת משאו אלא -[28] עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ נצטוינו לפרוק את המשא כלומר תתיר עמו הקשרים ותעזוב המשא ויפול מזה הצד ומזה הצד ויקום החמור[29]: ס
(ו) לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט אֶבְיֹנְךָ בְּרִיבוֹ הוזהרנו שכשבאו לפני הדיין אחד כשר ואחד רשע, רשע אל תאמר הואיל ורשע הוא וחזקתו משקר וחזקת זה שאינו משנה בדברו אטה הדין על הרשע אלא תדון לפי האמת[30]:
(ז) מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק עם הדיין ידבר. שלא ידין דין שקר[31] ואם נראה בעיניך דין מרומה ועדים רמאים ואין אתה יכול להכחישן התרחק מאותו הדין ואל תדין בו כלל[32] וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג הוזהרנו בזה שאין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנסו אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו אין בית דין הורגין בעדות זו[33] כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע ואני אפרע ממנו אם הוא רשע:
(ח) וְשֹׁחַד ולא רק שוחד ממון אלא אפילו שוחד דברים כגון להתחיל להקדים לדיין שלום או לעשות לו שירות קל הרי הוא בכלל איסור זה לֹא תִקָּח אפילו כדי לדון דין אמת[34] כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר פִּקְחִים וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִים:
(ט) וְגֵר לֹא תִלְחָץ להטות דינו. ולמעלה הזהיר עליו אפילו שלא בשעת הדין סמכו כאן לפי שאין לו גואלים וקל ונוח הוא ללחצו ולעוותו בדין[35] וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם:
(י) וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
(יא) וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה שלא תזרע ונצטוינו להפקיר את כל אשר בשדה[36] וּנְטַשְׁתָּהּ שלא תאסוף את התבואה[37] וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ:
(יב) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת ו – לְמַעַן זה[38] יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ וְיִנָּפֵשׁ בֶּן אֲמָתְךָ וְהַגֵּר להיות כלם עדים במעשה בראשית[39]:
(יג) וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם מכל האזהרות הרבות אשר אמרתי אליכם מאלהים אחרים תשמרו מאד שלא תעבדום ולא תשתחוו להם, ותחרימו הזובח להם, ולא תעשו פסל וכל תמונה תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ להזכיר "כמוש אלהי מואב", "מלכום אלהי בני עמון" (מ"א יא לג), "אשימא אלהי חמת" (שם ב יז ל), לא ישמע על פיך שמם אפילו בלא זכר אלהות, להזכיר מלכום ואשימא כלל, אבל תכנה אותם לגנאי, "שקוץ מואב" (שם א יא ז), "תועבת בני עמון" וכן הוזהרנו שלא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום הוסיף שם לבאר כי האזהרה שלא יזכיר או ישביע שום אדם באלוהי הנכר[40]:
נביא
מלכים א פרק א
(מט) וַיֶּחֶרְדוּ וַיָּקֻמוּ כָּל הַקְּרֻאִים אֲשֶׁר לַאֲדֹנִיָּהוּ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לְדַרְכּוֹ:
(נ) וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ הנה כבר נתבאר בתורה כי המזבח קולט אלא אם בא שם רוצח מכה נפש בזדון ובערמה והנה אדוניה לזה בא שם כי שם לא היה מפחד שיהרגנו שלמה ויהיה המקום ההוא לו למקלט עד שיבטיחהו המלך שלמה שלא ימיתהו:
(נא) וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ לֵאמֹר יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם כי מנהג המלכים לעבור על פשע ביום מלכותם, כי הוא יום חסד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב:
(נב) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל אם תחזקנה ידיו להיות לעבודת המלך ולמצותו כשאר בני החיל לא יגיעהו נזק לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה וְאִם רָעָה תִמַּצֵא בוֹ וָמֵת:
(נג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֹּרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וחשב שמה שאמר אם יהיה לבן חיל כוונתו שיעבוד עבודתו לפני המלך וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה לֵךְ לְבֵיתֶךָ ואינו צריך אל עבודתו ומשאו: פ
מלכים א פרק ב
(א) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי דָוִד לָמוּת וַיְצַו אֶת שְׁלֹמֹה בְנוֹ לֵאמֹר:
(ב) אָנֹכִי הֹלֵךְ בַּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ וְחָזַקְתָּ וְהָיִיתָ לְאִישׁ עם שאתה עודך נער, התחזק עצמך להיות כאיש השלם בשניו, הואיל ואמות, ואינני להדריכך בדרך תלך:
(ג) וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִשְׁמֶרֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בלמידת התורה ותהיה הלמידה ההיא בהתבוננות לתכלית של - לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו תכון המדות מה הוא חנון אף אתה היה חנון מה הוא רחום אף אתה היה רחום לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו המצות שלא נגלה טעמם מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו הדינים וְעֵדְוֹתָיו אשר הם עדות וזכר כמו שבת ומועדים וכיוצא בהם שהם לזכר והנה כל התורה כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה לְמַעַן תַּשְׂכִּיל תצליח אֵת כָּל אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וְאֵת כָּל אֲשֶׁר תִּפְנֶה שָׁם:
(ד) לְמַעַן יָקִים יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:
(ה) וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לִי יוֹאָב בֶּן צְרוּיָה על דבר אבשלום שעבר מצותו והרגו ואחר כך דבר אל דוד קשות ו - אֲשֶׁר עָשָׂה לִשְׁנֵי שָׂרֵי צִבְאוֹת יִשְׂרָאֵל לְאַבְנֵר בֶּן נֵר וְלַעֲמָשָׂא בֶן יֶתֶר וַיַּהַרְגֵם וַיָּשֶׂם דְּמֵי מִלְחָמָה בְּשָׁלֹם כי שני שרים האלה נלחמו תחלה נגד דוד, אבנר היה אצל איש בושת, ועמשא אצל אבשלום, ואז היה יוכל להרגם בדרך מלחמה, אבל הוא הרג שניהם אחר שהשלימו עם דוד, כאילו עדיין עוסקים במלחמה וַיִּתֵּן דְּמֵי מִלְחָמָה בַּחֲגֹרָתוֹ אֲשֶׁר בְּמָתְנָיו שחגר חרבו מצומדת על מתניו, שלא כדרך החוגרים, בצאתו לקראת עמשא, ופיה למטה כדי שתפול, כמה שנאמר (שמואל ב כ ח): והוא יצא ותפול, וכשנפלה ונטלה, כסבור עמשא שלא נטלה אלא להגביהה מן הארץ, ולא נשמר מהחרב אשר ביד יואב וּבְנַעֲלוֹ אֲשֶׁר בְּרַגְלָיו את אבנר הרג בערמה, ששאלו גידמת היאך חולצת, כמה שנאמר (שם ג כז): ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו 'בשלי', לשון 'של' נעלך:
(ו) וְעָשִׂיתָ כְּחָכְמָתֶךָ וְלֹא תוֹרֵד שֵׂיבָתוֹ בְּשָׁלֹם שְׁאֹל עם שהוא איש שיבה, לא תהדר פניו, וראה שלא ירד לקבר בשלום במיתת עצמו: ס
(ז) וְלִבְנֵי בַרְזִלַּי הַגִּלְעָדִי תַּעֲשֶׂה חֶסֶד וְהָיוּ בְּאֹכְלֵי שֻׁלְחָנֶךָ כִּי כֵן קָרְבוּ אֵלַי בזה הדבר עצמו קרבו אותי, לאכול על שולחן אביהם בְּבָרְחִי מִפְּנֵי אַבְשָׁלוֹם אָחִיךָ:
(ח) וְהִנֵּה עִמְּךָ בירושלים שִׁמְעִי בֶן גֵּרָא בֶן הַיְמִינִי מִבַּחֻרִים וְהוּא קִלְלַנִי קְלָלָה נִמְרֶצֶת מפורשת בְּיוֹם לֶכְתִּי מַחֲנָיִם וְהוּא יָרַד לִקְרָאתִי הַיַּרְדֵּן וָאֶשָּׁבַע לוֹ בַיקֹוָק לֵאמֹר אִם אֲמִיתְךָ בֶּחָרֶב ולכן אני איני יכול לנקום בו:
(ט) וְעַתָּה אם יחטא לך אַל תְּנַקֵּהוּ כִּי אִישׁ חָכָם אָתָּה וְיָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לּוֹ לנסותו אם פי מלך ישמור כראוי ואם רעה תמצא בו וְהוֹרַדְתָּ אֶת שֵׂיבָתוֹ בְּדָם שְׁאוֹל:
(י) וַיִּשְׁכַּב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר בְּעִיר דָּוִד: פ
כתובים
אסתר פרק ב
(כא) בַּיָּמִים הָהֵם לילות חורף הארוכים היה המלך אשורוש מרבה בתשמיש ומתוך כך היה צמא ומבקש מסריסיו מים לשתות בכל שעה וּמָרְדֳּכַי שידע שבעים לשון כנדרש מיושבי הסנהדרין יֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ ודיברו ביניהם בלשון טרסית שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף החצר הפנימית ואמרו האחד לחבירו מיום שבאה אסתר לא ראינו שינה בענינו ואמר האחד לחבירו בוא ונטיל רעל בכוסו של המלך וענה לו חבירו הלא משמרתך חצי יום ומשמרתי החצי השני והשגת הרעל תארך יום שלם א"כ לא ספיק ענה לו חבירו א"כ אשמור משמרתך ומשמרתי וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד ע"י השקייתו בסם המות בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ:
(כב) וַיִּוָּדַע הַדָּבָר לְמָרְדֳּכַי שהיה מהסנהדרין והבין 70 לשון שמע את מזימתם ולא רצה שימות אחשורוש שלא יאמרו שמת בגלל שנשא את אסתר וכן שלא יאמרו עתה שיושב מרדכי בשער המלך מת המלך וַיַּגֵּד לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לַמֶּלֶךְ בְּשֵׁם מָרְדֳּכָי:
(כג) וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר שלא נמצאו במשמרתם וַיִּמָּצֵא בדק המלך את כוס המים וגילה שהיה בו רעל וַיִּתָּלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ בנפרד וַיִּכָּתֵב בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ לזכור לטובה את מעשה מרדכי: פ
אסתר פרק ג
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה זמן של חמש שנים שברא והקדים הקב"ה רפואה למכה על ידי מעשה בגתן ותרש גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי וַיְנַשְּׂאֵהוּ כמו שנאמר (משלי טז יח) לפני שבר גאון שאין גדולת הרשעים אלא כדי שיפלו וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ שהיה לכל שר כסא בארמון המלוכה והמן שי"א שזהו ממוכן נישא על פני כולם:
(ב) וְכָל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ כֹּרְעִים וּמִשְׁתַּחֲוִים לְהָמָן שעשה את עצמו אלוה והיה הולך עם צורת צלם בבגדיו או על מצנפתו כִּי כֵן צִוָּה לוֹ הַמֶּלֶךְ שישתחוו לו ורצה בגדולתו מכיון שהיה עשיר ועשרת בניו שרים בממלכת אחשורוש וּמָרְדֳּכַי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה:
(ג) וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ לְמָרְדֳּכָי מַדּוּעַ אַתָּה עוֹבֵר אֵת מִצְוַת הַמֶּלֶךְ וכי גדול אתה מאיתנו ויען מרדכי ויאמר אליהם מזרע בנימין אני שלא השתחוה לאיש מעולם שהרי בזמן שפגש יעקב את עשיו והשתחוה לו עדיין לא נולד בנימין:
(ד) וַיְהִי באמרם כְּאָמְרָם אֵלָיו יוֹם וָיוֹם וְלֹא שָׁמַע אֲלֵיהֶם וַיַּגִּידוּ לְהָמָן לִרְאוֹת הֲיַעַמְדוּ דִּבְרֵי מָרְדֳּכַי שאמר שלעולם לא ישתחווה לו כִּי הִגִּיד לָהֶם אֲשֶׁר הוּא יְהוּדִי והוא הוזהר על עבודת אלילים:
(ה) וַיַּרְא הָמָן כִּי אֵין מָרְדֳּכַי כֹּרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ בא ועמד על יד מרדכי ועשה כאילו שואל בשלום מרדכי, אמר לו מרדכי "אין שלום אמר ה' לרשעים וַיִּמָּלֵא הָמָן חֵמָה כעס גדול:
(ו) וַיִּבֶז מלשון בוז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹחַ יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי שהוא יהודי וא"כ כל אשר בשם יהודי יש להשמידו וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים לגזור עליהם גזירות שמד, שלא יעסקו בתורה, שלא ישמרו ימים טובים, שלא ימולו את בניהם, ולא יניחו תפילין אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי:
(ז) בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר בלשון פרסי ובלשון הקודש פירוש המילה הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מתי יהיה כוחו על פי המזל חזק כדי לנצח את היהודיםמִיּוֹם לְיוֹם לראות באיזה יום יצא התחיל מיום א' ועמד שר של יום א' ולא נתן וכן בכל ימי השבוע, וכאשר ראה שאין הגורל נופל בימים חזר לחדשים וּמֵחֹדֶשׁ בדק כל חודש ולא עלה בהם מכיון שכל חודש יש בו זכות לישראל[41] מלבד לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר שמזלו דגים הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר שבו מת משה רבינו ושמח אותו רשע אבל לא ידע שבאדר גם נולד משה רבינו: ס
(ח) וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בוא נכלה אותם ענה לו אחשורוש מםחד אני מאלוקיו שלא יעשה לי כמו שעשה לקודמי ענה לו הרשע - יֶשְׁנוֹ כמו יָשְנוּ כלומר ישנו מהמצוות אמר לו אחשורוש הרי יש בהם תלמידי חכמים אמר לו הרשע עַם אֶחָד הם עם עמי הארצות ואם תחשוש שבהריגתם יורגש חסרונם בממלכתך - מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים ולא יורגש הדבר בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָםאינם אוכלים משלנו, אינם נושאים נשים משלנו, ואינם נותנים מבנותיהם לנו, ובכל הזמנות משתמטים ואומרים שבת היום פסח היום עונג יו"ט היום וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ לתת מס למלך ו- אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שֹׁוֶה סיבה לתועלת לְהַנִּיחָם:
(ט) היה המן הרשע מטרד על אחשורוש על דבר זה בכל שעה ושעה ומיעצו עצות רעות על ישראל, ואמר להםהמן, אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום, שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו, והיכן כחו וגבורתו שכבר הזקין, כיון שאמר להם כן כענין הזה, מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות את ישראל[42] אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם וישלח אגרות לכל שרי המלך לאבד את היהודים וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר כֶּסֶף אֶשְׁקוֹל עַל יְדֵי עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה לְהָבִיא אֶל גִּנְזֵי אוצרות הַמֶּלֶךְ:
(י) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים שאחשורוש שנא את היהודים יותר מהמן רק היה ירא שמא יתנקם בו הקב"ה כמו קודמיו ולכן נתן להמן את טבעתו:
(יא) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ וְהָעָם לַעֲשׂוֹת בּוֹ כַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ:
משנת ההלכה
עשרת הדברות
לא תנאף
א. היא האזהרה בתורה שלא לגלות ערות אשת איש כלומר שאסור לבוא על אשה שהתקדשה לאיש והבא עליה חייב מיתת חנק ואין לך ערוה בחנק אלא אשת איש[43] בלבד שנאמר מות יומת הנואף והנואפת ומיתה האמורה בתורה סתם היא חנק ואם נערה המאורסה מיתתה בסקילה ואם היא בת כהן מיתתה בחנק.
לא תגנוב
ב. כל הגונב נפש מישראל עובר בלא תעשה, שנאמר לא תגנוב. פסוק זה האמור בעשרת הדברים הוא אזהרה לגונב נפשות, וכן המוכרו עובר בלא תעשה שזה בכלל לא ימכרו ממכרת עבד. ואין לוקין על שני לאוין אלו, מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בית דין שנאמר כי ימצא איש גונב נפש וגו' ומיתתו בחנק. (רמב"ם פ"ט מהל' גניבה ה"א).
ג. וצריך להתרות בו בשעת המכירה, והתראה בשעת גניבה אינה מועילה, כי אז לא נתחייב מיתה, אלא במכירה. (מחנת חינוך שם אות טז).
ד. ואם לא התרו בו אינו חייב כרת, וגם בשוגג אינו חייב חטאת ולא אשם תלוי, כי זה אינו מחייבי כריתות, ודינו כעבירה שבין אדם לחבירו דצריך שירצה את חבירו. (מנחת חינוך שם).
ה. איסור גניבת נפש נדחה מפני פיקוח נפש ככל הלאוין שבתורה. (קומץ המנחה שם).
ו. י"א[44] שאינו חייב אלא הגונב, אבל הגוזל נפש, כגון שתקף אחד מישראל לפני אחרים והשתמש בו ומכרו, פטור. וי"א[45] שאין הבדל בין גונב נפש לגוזלו אלא כל שלוקח איש ישראל להשתמש בו או למכרו הרי נוהג בו מנהג עבד והתורה באה להפקיר עבדות מישראל.
ז. ליסטים מזויין שגנב נפש חייב[46].
ח. אין הגנב חייב מיתת חנק עד שיגנוב את הישראל ויכניסנו לרשותו וישתמש בו וימכרנו לאחרים, שנאמר והתעמר בו ומכרו. (שם ה"ב).
ט. ואף אם הגביהו ומכרו חייב, שזה גם הוא כהכנסה לרשותו. (רמב"ן עה"ת שמות פכ"א פס' טז).
י. ואם מכרו ועדיין הוא ברשות המוכר כגון שקיבל עליו מעות או הגביהו אבל לא הוציאו הלוקח מרשות המוכר, או אפילו משכו מרשות המוכר לרשות של שניהם פטור. (רמב"ן שם). וי"א, שכל שמועיל הקנין לענין לחייבו באונסים בגניבת ממון חייב גם כאן בגניבת נפש ואפילו לא הוציאו מרשותו. (רמב"ן שם בדעת רש"י).
יא. אפילו לא נשתמש בו אלא בפחות משוה פרוטה כגון שנשען עליו או נסמך בו אע"פ שהנגנב ישן, הרי זה נשתמש בו. (שם ה"ב). וי"א[47], שאם נשתמש בו כשהוא ישן אינו חייב מיתה. (מאירי סנהדרין פה ע"ב).
יב. אם גנב אשה ומכרה לעובריה בלבד, כגון שהתנה על הלוקח שזו השפחה לי ואין לך אלא הולדות, הרי זה פטור ממיתה ועובר בלאו זה. (שם ה"ד).
יג. הגונב את בנו או את אחיו הקטן, וכן האפוטרופין שגנבו את היתומים שהן סמוכין אצלם, ובעל הבית שגנב אחד מבני ביתו הסמוכין על שלחנו, ומלמד תינוקות שגנב אחד מן הקטנים הלומדים אצלו אע"פ שנשתמש בו ומכרו פטור ממיתה. שנאמר ונמצא בידו פרט לאלו שהן מצויין בידו, ומ"מ עובר משום לאו זה. (שם ה"ה).
יד. אחד הגונב את הגדול או הגונב את הקטן בן יומו שכלו לו חדשיו בין זכר בין נקבה בין שהיה הגנב איש או אשה הרי אלו נהרגין, שנ' גונב נפש מכל מקום.
טו. אינו חייב אלא במכירה, אבל גנבו ונתנו במתנה או הקדישו אינו חייב. (רשב"א בב"ק עח ע"ב ד"ה גנב ונתן).
טז. י"א שאם מכרו לנכרי אינו חייב. (זרע אברהם לר"מ זעמבא סי' יד). וי"א שאין חילוק בין אם מכרו לישראל או לנכרי. (מנחת חינוך שם אות ו).
יז. אפילו גנב חרש ושוטה גם כן חייב, דהכל בכלל נפש. (מנחת חינוך שם אות יא).
[1] אבע"ז
[2] שו"ע חו"מ סע' צז סעי' ב אלה המצוות ל"ת רלד
[3] ספר המצוות ל"ת רלז אלה המצוות שם
[4] רשב"ם
[5] רש"י
[6] פי' ר' יוסף בכור שור
[7] רמב"ן
[8] רמב"ן
[9] רשב"ם
[10] רמב"ן ועיין אלה המצוות ל"ת שטו שטז שיז שכל המקלל אחד מישראל עובר על לאו דלא תקלל חרש
[11] ושבעה שמות הם השם הנכתב יו"ד ה"א וא"ו ה"א והוא השם המפורש או הנכתב אדני ואל אלוה ואלהים ואלהי ושדי וצבאות יסוה"ת פ"ו ה"ב
[12] וכן רחום הגדול הגבור והנורא הנאמן וחזק וכיוצא בהן כמש"כ שם ה"ה
[13] ועיין בנתה"מ שם ס"ק א' מה שנתאונן דבעו"ה אין נזהרים כלל בזה וחושבים דכינוי המדובר בלשון עכו"ם אינו אלא תואר השם וכתבים אותו ונמצא אח"כ מוטל באשפה "וזהו המרי הגורם אשר בעו"ה וידל ישראל מאד במקום שש"ש מצוי ובפרט בבזיון ועל חינם"
[14] וארור בו שבועה בו קללה בו נדוי והכל לפי הענין שנשמע ממנו [שם].
[15] אלה המצוות ל"ת קנד
[16] רש"י
[17] פי' ר' יוסף בכור שור
[18] כשבא להתחיל באיסור המאכל פתח ואמר ואנשי קדש תהיון לי, שראוי הוא שיאכל האדם כל מה שיחיה בו, ואין האסורין במאכלים רק טהרה בנפש, שתאכל דברים נקיים שלא יולידו עובי וגסות בנפש, על כן אמר ואנשי קודש תהיון לי, כלומר אני חפץ שתהיו אנשי קדש בעבור שתהיו ראויים לי לדבקה בי שאני קדוש, לפיכך לא תגאלו נפשותיכם באכילת הדברים המתועבים. רמב"ן.
[19] רש"י ועיין אלה המצוות ל"ת קפא
[20] אלה המצוות ל"ת רפא
[21] אלה המצוות ל"ת רפו
[22] רבינו בחיי
[23] אלה המצוות ל"ת רפב
[24] רבינו בחיי
[25] אלה המצוות ל"ת רפג
[26] אלה המצוות עשה קעה
[27] אלה המצוות ל"ת רעז
[28] חזקוני
[29] אבע"ז אלה המצוות עשה רב
[30] אלה המצוות ל"ת רעח
[31] אבע"ז
[32] רשב"ם
[33] אלה המצוות ל"ת רצ
[34] אלה המצוות ל"ת רעד
[35] חזקוני
[36] אלה המצוות עשה קלד
[37] רמב"ן
[38] רבינו בחיי
[39] רמב"ן
[40] רמב"ן ל"ת יד
[41] וכך נכתב במדרש אסתר רבה (וילנא) פרשה ז התחיל בחדש ניסן ועלה בו זכות פסח, באייר זכות פסח קטן וזכות המן שניתן להם לישראל בחמשה עשר בו, בסיון זכות התורה, בתמוז זכות הארץ ועוד למה לא עלה הגורל בתמוז ואב שאמרו לפני הקב"ה רבש"ע דיינו פורענות שאירעו בנו לבניך בתמוז חמשה ובאב חמשה, עלה אלול זכות השלמת החומה של ירושלים שבו נשלמה הה"ד (נחמיה ו') ותשלם החומה בעשרים וחמשה לאלול וגם זכות מעשר בהמה, כההיא דתנינן תמן באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, עלה בתשרי זכות שופר וכפור ורגלים, עלה במרחשון זכות שרה אמנו שבו מתה, כסלו זכות חנוכה, עלה טבת זכות עזרא הה"ד (עזרא י') ויעשו כן בני הגולה ויבדלו עזרא הכהן וגו' ויכלו בכל אנשים ההושיבו נשים נכריות וגו', עלה שבט זכות אנשי כנסת הגדולה, בעשרים ושלשה בו נתקבצו בו כל ישראל על פילגש בגבעה ועל צלם מיכה, עלה ראש חדש אדר ולא מצא בו שום זכות התחיל הרשע לשמוח, חזר ובדק במזלות טלה זכות פסח הה"ד (שמות י"ב) איש שה לבית אבות שה לבית, שור נמצא זכות יוסף שנקרא שור הה"ד (דברים לג) בכור שורו הדר לו, וזכות קרבן שנאמר (ויקרא כב) שור או כשב או עז כי יולד, תאומים נמצא בו זכות פרץ וזרח שנקראו תאומים הה"ד (בראשית לח) והנה תאומים בבטנה, אריה זכות דניאל שהיה משבט יהודה הנקרא אריה, שנאמר (שם /בראשית/ מט) גור אריה יהודה, בתולה זכות חנניה מישאל ועזריה שהן דומין כבתולה שלא ידעה איש זולתי בעלה כך הם לא שינו אלהיהם ודתותיהם והחזיקו ביהודתן, מאזנים זה איוב, שנאמר (איוב ו') לו שקול ישקל כעסי, עקרב זה יחזקאל, שנאמר (יחזקאל ב') ואל עקרבים אתה יושב, קשת זה יוסף שנאמר בו (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו, גדי זה יעקב שנא' (שם /בראשית/ כ"ז) ואת עורות גדיי העזים, דלי זה משה, שנאמר בו (שמות ב') וגם דלה דלה לנו, בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות ושמח מיד ואמר אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן, והוא לא ידע שבאחד באדר מת משה ובאחד באדר נולד משה, ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן, אמר לו הקב"ה רשע דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין
[42] וז"ל המדרש היה המן הרשע מטרד על אחשורוש על דבר זה בכל שעה ושעה ומיעצו עצות רעות על ישראל, אמר לו אחשורוש הואיל וכך נמלך בחכמים ובחרטומים מיד שלח וקבץ את כל חכמי אומות העולם באו כולן לפניו אמר להם אחשורוש רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם, אמרו לו כולן בבת אחת מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן, ורוצה להשליך בדבר זה שאם אתה מאבד ישראל מן העולם, אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שניתנה להם לישראל, ולא עוד אלא שנקראו בנים, ואדם שרוצה לשלוח יד בקרוביו ובבניו של הקב"ה איך ימלט, לפי שהוא שליט בעליונים ותחתונים ונפש כל חי בידו להגביה ולהשפיל, להמית ולהחיות, לך התבונן במלכים הראשונים שעברו על שפשטו ידיהם בישראל מה עלתה בהם כמו פרעה וסנחריב, מיד אמר להם המן, אלוה שטבע פרעה בים ועשה לישראל נסים וגבורות ששמעתם כבר הוא זקן ואינו יכול לעשות כלום, שכבר עלה נבוכדנצר והחריב ביתו, ושרף את היכלו, והגלה את ישראל ופזרן בין האומות, והיכן כחו וגבורתו שכבר הזקין, שנא' (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב, כיון שאמר להם כן כענין הזה, מיד קבלו דבריו והסכימה דעתם לכלות את ישראל
[43] אפילו אם היא קטנה או נערה ונכנסה לחופה אפילו לא נבעלה עדיין, ואפילו לא נכנסה לחופה ג"כ רק מסרה האב לשלוחי הבעל, או שהיא בוגרת מאורסה או שהיא בעולה (מנחת חינוך מצוה לה אות ג)
[44] שו"ת ר"ב אשכנזי סי' לט, שהגונב אין אדם יודע בגניבתו והוא אבוד, אבל הגוזל מכיון שיודעים בו שנמכר יפדוהו ואינו אבוד, ואף על פי שהנגנב עצמו הרי תמיד יודע, מכל מקום אין חיוב הגניבה בשביל הנגנב, שהרי כתוב גונב נפש מאחיו, וענינו שיבדילנו מאחיו ומקרוביו שהם בעליו, אבל הנגנב עצמו אינו בעלים, וכ"כ במנ"ח מצוה לו בפשיטות מפני שכתוב וגונב נפש.
[45] באור הר"י פרלא לסהמ"צ רס"ג ל"ת צא, עי"ש בארוכה שהשיג על הר"ב אשכנזי, ועיין במשך חכמה בפ' משפטים פכ"א פס' טז "המוכרו לקרובים פטור וכמו שאמרו (סנהדרין פו) עד שיוציאנו מרשות אחיו, שזה גניבה אצל נפש שמרחיקו ממשפחתו ומוכרו, ולזה אמר קרא שאף אם הוא פחות ונבזה רחוק מכל הרגש אחוה וחיי משפחה עד כי הוא ממר ליולדתו ומכה את אביו גם אותו אם ימכור איש מות יומת, ולכן הפסיקה תורה בין מכה למקלל, וזה כי התורה הרחיקה הקנין עבדות לגמרי מהחברה האנושית ודו"ק".
[46] ברמב"ם גניבה פ"א ה"ג כתב, "לפיכך ליסטים מזויין שגנב אינו גזלן אלא גנב, אף על פי שהבעלים יודעין בשעה שגנב". והראב"ד שם השיג עליו ועיין בש"ך חו"מ סי' רצד ס"ק ז מש"כ ופסק שם דליסטים מזויין גנב הוא, ועיין במנחת חינוך שם אות יד.
[47] דהוא איבעיא דלא אפשיטא בגמ' סנהדרין פה ע"ב על פי פי' רש"י בסוגיא שם וספק נפשות להקל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה