מקרא
שמות פרק לב
(כה) וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת הָעָם כִּי פָרֻעַ הוּא מגולה ומפורסם לרוע בהתגלות לבו בזה כִּי פְרָעֹה אַהֲרֹן גלה שאין ביניהם צדיקים, שאם היו שם צדיקים עוזרים לאהרן כאשר נקהלו עליו לא היה אהרן עושה העגל כלללְשִׁמְצָה בְּקָמֵיהֶם לשם רע בין אויביהם, שיאמרו עליהם שלא נאמנו בבריתם ושביניהם אין עושה טוב אין גם אחד, ושלא נשאו פני נביא ונשיא בתוכם. וזה כי אף על פי שלא כלם ולא רובם נקהלו על אהרן היו כלם לשמצה על שלא מיחו בקמים[1]:
(כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הסנהדרין של[2] הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי הוא ירא לַיקֹוָק יבוא[3] אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי כי הם לא חטאו כלל במעשה העגל[4] ונאספו אליו גם משאר השבטים אבל לא שבט שלם[5]:
(כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ היו עובדי העגל רבים ולא יוכלו להביאם לב"ד, על כן צוה לכל בני לוי לחגור חרבם, על דרך מה שאמרו רבותינו (סנהדרין מה:) שאם אין אתה יכול להמיתו במיתה האמורה בו אתה יכול להמיתו בכל מיתה שתוכל והנה זה הוראת שעה לקדש השם, שלא היתה בהם התראה, כי מי התרה בהם, אבל היו בני לוי מכירים באלו הנהרגים שהם היו עובדיו[6]עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר הסנהדרין לָשַׁעַר בית דין במחנה[7] בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:
(כח) וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי לפי שהם עיקר, תולה כל המעשה בהם. אבל מדקאמר "כי איש בבנו", מהלל לישראל, דאמר דללוי לא היו להם במחנה בנים, כי כל בני לוי היו שם[8] כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ והרג בפרהסיא כל עובדי העגל כדי שישמע הדבר בקמיהם, ויתקדש שם שמים בהם תחת החלול שעשו[9]:
(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כבר נתמלאו כל יד ויד שלכם להיותכם משרתי הקב"ה שהרי[10] כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו ולכן תקריבו קרבן לכפר על שפיכות הדמים[11] וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:
(ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת יום רדתו[12] בי"ח תמוז[13] וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְקֹוָק לשוב אל ההר להתנפל לפני השם אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם אולי יכתוב לוחות אחרות לכרות ברית עם ישראל וזהו הנה אנכי כורת ברית כי הלוחות כשטר עדות[14]:
(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר בתפילה אָנָּא מכאן היה כהן גדול ביום הכפורים מזכיר לשון אנא, וממשה יקח תכסיס הלשון לומר אנא ה' חטאתי[15] חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:
(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם ברחמיך וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא תחתם מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ מספר החיים ואסבול אני ענשם[16]:
(לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי מי הוא שחטא לי שאמחה מספרי את זכיותיו כדי שיזכה לסליחת עון כנגדם זה לא היה לעולם, כי הדין לפני הוא הפך זה, כי אמנם ישא כל אחד עונש עונו ויקבל שכר זכיותיו שאין מצוה מכבה עבירה, כל שכן שלא אשים זכיותיך לחשבונם[17]:
(לד) וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ לארץ ישראל[18] הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם כלומר - אני מוחל להם עתה, שלא יזוקו בדבר זה, כל זמן שלא יוסיפו לחטא, אבל אם יוסיפו לחטא כשאפקד עליהם החטא שיעשו, אפקוד גם זה עמו[19]:
(לה) וַיִּגֹּף יְקֹוָק אֶת הָעָם עַל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשָׂה אַהֲרֹן שלא היו מן המשתחוים לו והזובחים לו, אלא מן העושים, כלומר, מאותם שנקהלו על אהרן (לעיל פסוק א), ובעבור שאמר שנענשו על שעשו העגל ולא על עבודתו, והם לא עשאוהו, אמר אשר עשה אהרן, לומר שהוא עשאו במצותם, ולכך נענשו[20]: ס
שמות פרק לג
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵךְ עֲלֵה מִזֶּה ממקום שחטאו בו במקום אחר אסלח להם[21] אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר הֶעֱלִיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם כי המגפה לא תמחה חטאתם לשכני בתוכם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה כי בעבור המגפה שהביא או גזר עליהם נמחה קצת חטאתם, ונתרצה להם מעט להזכיר זכות אבותם ושיקיים להם השבועה להביאם אל ארץ טובה ארץ זבת חלב ודבש[22]:
(ב) וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי:
(ג) אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ לטובתך כי בהיותי שוכן בתוככם יהיה עונש עונותיכם יותר גדול[23] כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף אַתָּה פֶּן אֲכֶלְךָ כמו אוכלך אוכל אותך. כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא[24] בַּדָּרֶךְ בקשי ערפך - והנה בכאן לישראל שתי פורעניות, האחת שלא ישרה שכינתו בתוכם, והשנית שישלח מלאך לפני משה עד שיגרש את האומות, אבל אחר שירשו את הארץ לא הבטיחם אפילו במלאך לעזור להם, כי לכך הזכיר "בדרך" ועל על זה אמר -[25]:
(ד) וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ וְלֹא שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ עָלָיו מיני תכשיטין כלי כסף וכלי זהב ושמלות שהוציאו ממצרים לפי שנהגו אבלות כדכתיב ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו[26]:
(ה) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הנה השם רחמן מלא רחמים, וכאשר ראה שהתאבלו חזר ואמר בדרך רחמים אֱמֹר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כי עד עתה הזכיר "עמך" (לעיל לב ז) ו"העם" (בפסוק א), ועתה יזכירם בשמם החביב, וצוה לאמר להם כי לטובתם אַתֶּם עַם קְשֵׁה עֹרֶף רֶגַע אֶחָד אֶעֱלֶה בְקִרְבְּךָ וְכִלִּיתִיךָ לא אעלה בקרבם שלא אכלה אותם כרגע, אבל הטיבו אשר עשו להנחם ולהתאבל על חטאתם, וכן יעשו תמיד וְעַתָּה הוֹרֵד עֶדְיְךָ מֵעָלֶיךָ וְאֵדְעָה מָה אֶעֱשֶׂה לָּךְ ואדעה מה אעשה להם, כלומר אפקוד חטאתם לדעתי, כפי התאבלם והנחמם על עונם, כי אני בוחן לב וחוקר כליות[27]:
(ו) וַיִּתְנַצְּלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֶדְיָם בשמעם זה התנצלו ויתפרקו מכל עדי יותר ממה שעשו תחלה[28] מֵהַר חוֹרֵב ויש מפרשים הוא עדי שם המפורש, ולכך לא נאמר "הפשט עדיך" אלא לשון "הורד" ולשון "מעליך" כי ירדו מאותה עליה ונסתלקה אותה המעלה מעליהם, וכן דרשו רז"ל: (שמו"ר מה ב) זינאות חגר להם והוא כלי זיין של שם המפורש שהיה בידם מהר חורב, וכמו שדרשו: (לעיל לב, טז) "חרות על הלחות", חירות ממלאך המות, כי היו בידיהם שמותיו של הקב"ה ולא היו ראויין שתשלוט עליהם מיתה[29]:
(ז) וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל לשון הווה כי היה נוהג כן תמיד[30] וְנָטָה לוֹ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה הַרְחֵק מִן הַמַּחֲנֶה שנהג בהן כמנודים שלא חפץ הקב"ה לדבר עם משה בתוך מחנה ישראל[31] וְקָרָא לוֹ אֹהֶל מוֹעֵדלהודיע ששם יועד אליו ה' יתברך ולא במחנה ישראל[32] וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ יְקֹוָק יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לימדך שלא היתה שכינה שורה מתוך המחנה[33]:
(ח) וְהָיָה כְּצֵאת מֹשֶׁה מן המחנה ללכת אֶל הָאֹהֶל יָקוּמוּ כָּל הָעָם וְנִצְּבוּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ וְהִבִּיטוּ אַחֲרֵי מֹשֶׁה עַד בֹּאוֹ הָאֹהֱלָה לשבח אשרי ילוד אשה שכך מובטח שהשכינה תכנס אחריו לפתח אהלו[34]:
(ט) וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה:
(י) וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ מפני הכבוד השוכן בתוכו, כענין ספר תורה שאין אנו עומדים מפניו ומשתחוים לו מפני המפה והתיק והתפוחים והקלפים אלא מפני התורה הכתובה בהם[35]:
(יא) וְדִבֶּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה פָּנִים אֶל פָּנִים ולא נופל וגלוי עינים אבל בעודו משתמש בחושיו כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל רֵעֵהו ולא בחידותּ[36] שאין אמצעי ביניהם כן היה דיבור האל יתעלה עם משה בלתי אמצעי, וביאר הכתוב הזה מעלת נבואתו של משה שהיתה בלא אמצעי מה שאין כן בשאר הנביאים[37] וְשָׁב אֶל הַמַּחֲנֶה וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן בנו של נון אבל גם נכתב בן נון בחירק, לכבודו, כי היה הגדול בתלמידי משה רבינו, וקורא אותו בן נון, כלומר, הנבון, כי אין נבון וחכם כמוהו נַעַר אע"ג שהיה בן חמישים ושש שנה דרך לשון הקדש שיקרא כל משרת נער, כי בעל השררה הנכבד הוא האיש, והמשרת לו יקרא נער[38] לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל לבוא אל המחנה[39]: ס
(יב) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק בהר סיני בי"ט תמוז בעלותו שם רְאֵה אַתָּה אֹמֵר אֵלַי הַעַל אֶת הָעָם הַזֶּה כדכתב לעיל לך נחה את העם וְאַתָּה לֹא הוֹדַעְתַּנִי אֵת אֲשֶׁר תִּשְׁלַח עִמִּי אלא הנה מלאכי ילך לפניך ואיני חפץ כי אם בלכתך עמנו בעצמך[40] וְאַתָּה אָמַרְתָּ יְדַעְתִּיךָ בְשֵׁם מיניתי אותך בשם טוב וְגַם מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי:
(יג) וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ דרכיך מדותיך כי דרכי ה' יתברך הם מדותיו[41] וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ אדעך עוד יותר ואדבק בך וע"י כך אהיה אהוב בעיניך ואמצא חן בעיניך וּרְאֵה כִּי עַמְּךָ הַגּוֹי הַזֶּה ובחר להם את הטוב להם:
(יד) וַיֹּאמַר פָּנַי יֵלֵכוּ אני בעצמי אלך כמו שבקשת וַהֲנִחֹתִי לָךְ אלך עמך לכבוש את הארץ עד שאניח לך מכל אויביך מסביב כדכתיב עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם[42]:
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִם אֵין פָּנֶיךָ הֹלְכִים אַל תַּעֲלֵנוּ מִזֶּה הבין משה מתוך דבריו של מקום שלא היה רוצה להניח אלא למשה לבדו אמר לפניו רבש"ע אינני חפץ בזה אם אין פניך הולכים אל תעלנו ביחד מזה[43]:
(טז) וּבַמֶּה יִוָּדַע אֵפוֹא כִּי מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲנִי וְעַמֶּךָ הֲלוֹא בְּלֶכְתְּךָ עִמָּנוּ וְנִפְלִינוּ אֲנִי וְעַמְּךָ מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה עוד אני מבקש ממך שיופלא ויובדל אני לבדי מכל עם ישראל לדעת כי אני נאמן לנביא ולמוכיח ויהיו שומעין לדברי. וגם עמך יהיה נפלא במה שתלך עמהם מכל העם אשר על פני האדמה[44]: פ
נביא
מלכים א פרק ח
(נה) וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר:
(נו) בָּרוּךְ יְקֹוָק אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר והניח לכם מכל אויביכם (דברים יב י) לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ:
(נז) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ:
(נח) לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לעבודתו כשנחטא לו כמו שעשה לאבותינו בהיותם במדבר לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ:
(נט) וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְקֹוָק קְרֹבִים אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ מה שאנו צריכים להשפיע לנו הטובה ולשמרנו מרעה ובזה ידעו כל עמי הארץ כי ה' הוא האלהים כי הדבקים בו שביעי טובה ונשמרים מרעה:
(ס) לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְקֹוָק הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד בראותם השגחתו הנפלא בעמו:
(סא) וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו כַּיּוֹם הַזֶּה אשר לבבכם שלם עם ה':
(סב) וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְקֹוָק:
(סג) וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיקֹוָק בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְקֹוָק הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(סד) בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְקֹוָק כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים דברים ככתבן דברי ר' יהודה, (זבחים נט א) קדש את רצפת החצר בקדושת מזבח להקטיר על הרצפה כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים:
(סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם שתי קצוות של ארץ ישראל האחד בצפונה והאחד בדרומה כמו שנזכר בפרשת אלה מסעי לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים נתבאר בספר דברי הימים כי החג עשו תחלה לחנכת המזבח שבעת ימים וביום הכפורים היתה הוראת שעה על פי הנביאים שיחגגו ואחר כך עשו וְשִׁבְעַת יָמִים חג הסוכות שבעת ימים ועשו ביום השמיני עצרת כמשפט וביום של אחריו שהוא עשרים ושלש בתשרי שלח את העם אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:
(סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מימי החג, הוא שמיני העצרת שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִד עַבְדּוֹ שקיים לו הבטחתו, אשר בנו היושב על כסאו בנה הבית וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ שראו את השכינה שורה בבית:
מלכים א פרק ט
(א) וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל חֵשֶׁק שְׁלֹמֹה אֲשֶׁר חָפֵץ לַעֲשׂוֹת כי בית ה' ובית המלך היו דברים נצרכים, וזולת זה בנה בנינים שלא היה צריך להם רק שחפץ לעשות - לבנות ולנטוע ולהגדיל מעשיו אף שלא לצורך הדברים רק כדי שיעשה מעשים הרבה: פ
(ב) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה שֵׁנִית כַּאֲשֶׁר נִרְאָה אֵלָיו בְּגִבְעוֹן:
(ג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֵלָיו שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתְךָ וְאֶת תְּחִנָּתְךָ אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתָּה לְפָנַי הִקְדַּשְׁתִּי אֶת הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִתָה לָשׂוּם שְׁמִי שָׁם עַד עוֹלָם וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם שישגיח עליו בהשגחה נסיית מיוחדת. שזה הוראת העינים, ושיהיה באהבה רבה שזה ענין הלב, וזה בשני זמנים שבעת שיעמד המקדש ויהיו ישראל ראוים יהיו שם עיניו ולבו - וגם בעת שיוחרב יקרא שם ה' עליו - וכולם יחזיקו את המקום למקודש לשם ה' כָּל הַיָּמִים:
(ד) וְאַתָּה אִם תֵּלֵךְ לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִד אָבִיךָ בְּתָם לֵבָב וּבְיֹשֶׁר לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ חֻקַּי וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמֹר:
(ה) וַהֲקִמֹתִי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתְּךָ עַל יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עַל דָּוִד אָבִיךָ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל:
כתובים
(הרעיה מספרת שהיא שחורה ואינה תמיד יכולה להיות עם דודה, ובכל זאת הם משתוקקים להיות יחד)
(ה) שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה דעו חברותי מבנות ירושלים, אפילו שאני שחורה, נאה אני אצלו והכוונה שחורה בכונה, ויפה בקיום מצות בְּנוֹת יְרוּשָׁלָם אומרת למי שגר בסביבות ירושלים וזה לגוים ואין שחרותי מנוולת אותי עליו, אלא כשחרות כְּאָהֳלֵי קֵדָר כמו האהלים של הבדויים שהם שחורים אבל כִּירִיעוֹת שְׁלֹמֹה אבל קלה אני להתכבס ולהיות לבנה כמו הבדים של שלמה. והנמשל הוא שכנסת ישראל אומרת לאומות העולם אל תחשבו שה' מאס בי בעבור הפשע שנמצא בי כי עם כל זה עדיין חביבה כנסת ישראל לפניו בעבור הזכויות הטמונות בה ונוח הוא לכפר לה שנאמר כשלג ילבינו:
(ו) אַל תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת אל תסתכלו עלי בבזיון שאני מאד שחורה כי לא נולדתי כך אלא שֶׁשֱּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ שאין זה אלא דבר זמני ורק השמש השחירה אותי ובנקל אני יכולה לחזור ולהיות לבנה בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי בני אמי (מצרים) נהגו בי בכעס ובשנאה עד ש- שָׂמֻנִי נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים הם שמו אותי שאני אשמור על הכרם שלהם ולכן הושחרתי מרוב השמש ולכן אתכַּרְמִי שֶׁלִּי לֹא נָטָרְתִּי בעל כרחי שומרת אני כרם שהוא אפילו לא שלי ולא יכלתי לחזור לביתי ולהיות בצל ובתוך צרה זו, אין לי אלא עסק אחד, לברוח לרגעים מן הכרם, וללכת לבקר את אהובי והנמשל הוא שלא הספיקה כנסת ישראל לעסוק בתורה ובמצוות ומתוך כך נתקלקלו מעשיה:
(ז) הַגִּידָה לִּי שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי שואלת את המלך שהיא אוהבת אֵיכָה תִרְעֶה אֵיכָה תַּרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם איפה אתה רועה ומשכיב את הצאן שלך בצהרים היינו אנא הודיעני מקומך שַׁלָּמָה אֶהְיֶה כְּעֹטְיָה אשר למה אהיה כנטפלת אצל עדרי הרועים האחרים, כי לא אמצא אותך. והרי איני רוצה למצוא אלא אותך עַל עֶדְרֵי חֲבֵרֶיךָ אצל עדרי הרועים (למצוא את מקומך):
עונה הדוד:
(ח) אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים עונה לה ה' אם את לא יודעת היכן אני, אומר לך אני צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן בואי לרעות עמי אחר הצאן ולעקוב אחר פסיעותיהם ועקבותיהם, ולרעות את הגדיים והכוונה היא שתנהגי כמַעֲשֵי הראשונים וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים ותרעי את הצאן ליד שאר הרועים וזה לא קשה למצוא אותי, שאני רועה את צאני, קרוב למשכנות הרועים, שתוכלי למצוא אותי בקלות, וניתן גם להסביר שכוונת המשל הוא שהוא עונה לה שכשלא תדעי את האמת מעצמך נוח לך להשען ולסמוך על הקבלה בדרכי אבותיך ואז תהיי למעלה מכל גויי הארצות:
משנת ההלכה
נקיון לפסח
א. מחויבים אנו מן התורה לבדוק את בתינו וכל המקומות השייכים לנו ולוודאות שאין שם חמץ בכדי שלא נעבור בבל יראה ובבל ימצא בפסח ואף על פי שיכולים אנו להפקיר או לבטל את החמץ ואז איננו עוברים עליו מכל מקום חששו חז"ל שמא ימצא חמץ בפסח ויבא לאכלו.
ב. זמן בדיקה זו תקנו לנו חז"ל לעשותו בליל י"ד ניסן ותיקנו שנבדוק גם בחורים ובסדקים שבבתים ובכל מקום השייך לנו שמכניסים בו חמץ ובדיקה זו יש לעשותה לאור הנר והביאו על כך פסוקים בגמ' בפסחים.
ג. חיוב זה הנו על חמץ של ממש אבל פירורים קטנים אין מן הדין חיוב לחפש אחריהם מכיון שאדם מבטל אותם מדעתו ואינו מחשיב אותם כלל וממילא אינו עובר עליהם וגם לא יבא לאוכלם אמנם כבר נהגו כל ישראל על פי מנהג הקבלה לחפש ולנקות גם משהו חמץ אפילו הפירורים הקטנים ביותר וידוע בשם האר"י ז"ל שהנזהר במשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה.
ד. ובזמננו המנהג המצוי הוא לנקות את הבית ימים רבים לפני בדיקת חמץ מכיון שכמעט ואינו אפשרי לנקות ולבדוק הכל בליל י"ד ניסן.
ה. ונקיון זה נחלקו בו הפוסקים י"א שמכיון שמנקה היטב למשל את המקרר א"כ הופך הוא למקום שאין מכניסים בו חמץ וממילא בהגיע ליל י"ד ניסן אינו חייב לבדקו על פי הכלל במשנה "כל מקום שאין מכניסים בו חמץ אינו חייב בדיקה". וי"א שמכיון שכל השנה הוא מקום שמכניסין בו חמץ אינו מועיל נקיון בלבד אלא צריך לבצע בו בדיקת חמץ ממש ולכן כשגומר לנקות ייקח נר ויבדוק בכל מקום ובחורים וסדקים אף על פי שאינו זמן בדיקת חמץ ובזה לא יצטרך לבודקו שוב בליל י"ד ניסן.
ו. הרוצה לצאת ידי כל הדעות יכול לקחת פנס שביחס לבדיקה זו מועיל כמו נר ואחר שסיים לנקות מקום מסוים יבדוק אותו לאור הנר.
ז. ובזמן הזה הנשים שלנו בודקות יותר טוב ומחטטים אחר משהו חמץ ורוחצים ומנקים כל המקומות ומדקדקות יותר מאנשים.
[1] ספורנו
[2] ת"י
[3] ת"א ת"י
[4] פי' ר' יוסף בכור שור
[5] פי' ר' יוסף בכור שור
[6] רמב"ן
[7] ת"י
[8] פי' ר' יוסף בכור שור
[9] רמב"ן
[10] חזקוני
[11] ת"א ת"י
[12] אבע"ז
[13] חזקוני
[14] אבע"ז
[15] רבינו בחיי
[16] רמב"ן
[17] ספורנו
[18] רשב"ם
[19] פי' ר' יוסף בכור שור
[20] רמב"ן
[21] חזקוני
[22] רמב"ן
[23] ספורנו
[24] רשב"ם
[25] רמב"ן
[26] רשב"ם חזקוני
[27] רמב"ן
[28] רמב"ן
[29] ת"א ת"י רבינו בחיי
[30] רבינו בחיי
[31] רשב"ם
[32] ספורנו
[33] רבינו בחיי
[34] רש"י
[35] רבינו בחיי
[36] ספורנו
[37] רבינו בחיי
[38] רמב"ן
[39] רבינו בחיי
[40] רשב"ם
[41] רבינו בחיי
[42] רשב"ם
[43] פי' הרא"ש
[44] רשב"ם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה