מקרא
שמות פרק כט
(י) וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד למעלה צוה להקריב, ולא פירש אל אהל מועד, רק שיקריב אותם למקום הכהנים, שיהיו מזומנים, ודי שיהיו לפני פתח חצר המשכן, ועכשיו הצריך שיקריבם אל פתח אהל מועד, כאשר מפרש בשחיטה (פסוק יא) וכי הסמיכה תהיה שם[1] וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר:
(יא) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(יב) וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר וְנָתַתָּה עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ וְאֶת כָּל שירי הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ כמין בליטה סביב סביב כמין צנור בית קבול עשוי לו סביב סביב לאחר שעלה אמה מן הארץ[2]:
(יג) וְלָקַחְתָּ אֶת כָּל הַחֵלֶב שיש שני חלבים על הקרב, וכשאומר כל החלב כולל שני החלבים כאחד[3] הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד[4] וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה:
(יד) וְאֶת בְּשַׂר הַפָּר וְאֶת עֹרוֹ וְאֶת פִּרְשׁוֹ לפי שמנתחו בלא הפשט ואח"כ מוציאו ושורפו תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חַטָּאת הוּא והיא אחת מחטאות החיצונות שנשרפות[5]:
(טו) וְאֶת הָאַיִל הָאֶחָד המובחר מבניהם[6] תִּקָּח וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל:
(טז) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאָיִל וְלָקַחְתָּ אֶת דָּמוֹ וְזָרַקְתָּ את כל הדם[7] עַל הַמִּזְבֵּחַ בכלי אוחז במזרק וזורק כנגד הקרן כדי שיראה לכאן ולכאן ואין קרבן טעון מתנה באצבע אלא חטאת בלבד אבל שאר זבחים אינן טעונין קרן ולא אצבע שמתן דמם מחצי המזבח ולמטה ואינו עולה בכבש אלא עומד בארץ וזורק סָבִיב ב' מתנות שהן ארבע האחת בקרן זוית זו והאחת בקרן שכנגדה באלכסון וכל מתנה נראית בשני צדי הקרן אילך ואילך נמצא הדם נתון בד' רוחות סביב לכך קרוי סביב[8]:
(יז) וְאֶת הָאַיִל תְּנַתֵּחַ לִנְתָחָיו וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו וְנָתַתָּ את קרבו וכרעיו בבזך עַל עם נתחיו[9] נְתָחָיו וְעַל רֹאשׁוֹ:
(יח) וְהִקְטַרְתָּ אֶת כָּל הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה עֹלָה הוּא לַיקֹוָק רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַיקֹוָק הוּא:
(יט) וְלָקַחְתָּ אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הָאָיִל:
(כ) וְשָׁחַטְתָּ אֶת הָאַיִל וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הוא הסחוס גדר האמצעי שבתוך האוזן[10] וי"מ שהוא הרך הדבק בעגול האוזן[11] אַהֲרֹן וְעַל תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית וְזָרַקְתָּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב כמעשה איל העולה:
(כא) וְלָקַחְתָּ מִן הַדָּם אֲשֶׁר שותת ויורד[12] עַל הַמִּזְבֵּחַ וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְהִזֵּיתָ עַל אַהֲרֹן וְעַל בְּגָדָיו וְעַל בָּנָיו וְעַל בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ:
(כב) וְלָקַחְתָּ מִן הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין כִּי אֵיל מִלֻּאִים הוּא:
(כג) וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת מן החלות וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת וְרָקִיק אֶחָד מעשר שבכל מין ומין מִסַּל הַמַּצּוֹת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כד) וְשַׂמְתָּ הַכֹּל עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן וְעַל כַּפֵּי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו ותנופה מעכבת ומבטלת פורעניות ורוחות רעות[13] לִפְנֵי יְקֹוָק:
(כה) וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל הָעֹלָה לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי יְקֹוָק אִשֶּׁה הוּא לַיקֹוָק:
(כו) וְלָקַחְתָּ אֶת הֶחָזֶה מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְקֹוָק וְהָיָה לְךָ לְמָנָה:
(כז) וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה קדשם לדורות להיות נוהגת תרומתם והנפתם כחזה ושוק של שלמים אבל לא להקטרה אלא והיה לאהרן ולבניו לאכול[14] אֲשֶׁר הוּנַף וַאֲשֶׁר הוּרָם כלומר למעלה ולמטה[15] מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו:
(כח) וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל השלמים לבעלים ואת החזה ואת השוק יתנו לכהן[16] כִּי תְרוּמָה הוּא וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם תְּרוּמָתָם לַיקֹוָק:
נביא
מלכים א פרק ז
(יג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיִּקַּח אֶת האומן ששמו חִירָם מִצֹּר:
(יד) בֶּן אִשָּׁה אַלְמָנָה משבט דן ואביו - הוּא מִמַּטֵּה נַפְתָּלִי וְאָבִיו אִישׁ צֹרִי מצר חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וַיִּמָּלֵא אֶת הַחָכְמָה וְאֶת הַתְּבוּנָה וְאֶת הַדַּעַת לַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה בַּנְּחֹשֶׁת לזה היה חירם בנו ממולא בחכמת מלאכת הנחושת, כי למד מאביו וַיָּבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעַשׂ אֶת כָּל מְלַאכְתּוֹ:
(טו) וַיָּצַר אֶת שְׁנֵי הָעַמּוּדִים נְחֹשֶׁת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה אַמָּה קוֹמַת הָעַמּוּד הָאֶחָד בדברי הימים אומר שלשים וחמש אמות, שם חושב אורך שניהם, כי הציק אותם חתיכה אחת, וכשנתחלקו הקיש בקורנס ועשה על שפת כל אחד מעשה שושן ונתארך חצי אמה וְחוּט שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אַמָּה יָסֹב גם אֶת הָעַמּוּד הַשֵּׁנִי וגם את הראשון כי שווים היו:
(טז) וּשְׁתֵּי כֹתָרֹת כתרים עָשָׂה לָתֵת עַל רָאשֵׁי הָעַמּוּדִים מֻצַק יציקת נְחֹשֶׁת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמַת הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יז) שְׂבָכִים מַעֲשֵׂה שְׂבָכָה על הכותרות נעשו שני מיני מלאכות חציו העליון היה מכוסה בשבכה שהוא לבוש ממעשה רשת, ארוג מנחושת גְּדִלִים מַעֲשֵׂה שַׁרְשְׁרוֹת תחת השבכה היה גדילים מעשה שרשרותלַכֹּתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים שִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הָאֶחָת וְשִׁבְעָה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית, , והיו שבעה שרשרות לכל כותרת, והיה התחלת השרשרות על השבכה בסופה לכסות ההפסק בין שני הגולות (שיתבאר בפסוק כ') ובסוף השרשרות היו תלוים שני טורי רמונים שהיה ראשם תלוי בשרשרות וסופם מכסה את הגולה התחתונה:
(יח) וַיַּעַשׂ אֶת הָעַמּוּדִים וּשְׁנֵי טוּרִים סָבִיב עַל הַשְּׂבָכָה הָאֶחָת בתחתית השבכה היה שני טורי רמונים לְכַסּוֹת אֶת הַכֹּתָרֹת ר"ל השבכה שהיתה לכסות את הכותרות אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָרִמֹּנִים ושני טורים סביב אשר על ראש הרמונים, ר"ל שהיו שני טורי שרשרות על ראש הרמנים כי הרמונים היו תלוים בשרשרות כמ"ש בדברי הימים ויעש רמונים מאה ויתן בשרשרות, והיו הרמונים תלוים בשרשרות בראשם לא באמצע הרמון, ועל זה אמר אשר על ראש הרמונים, ר"ל שהשרשרות דבוקים לראש הרמונים וגוף הרמונים תלוים למטה על הגולה התחתונה וְכֵן עָשָׂה לַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(יט) וְכֹתָרֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים ר"ל עוד היה מצויר כותרת מַעֲשֵׂה שׁוּשַׁן בָּאוּלָם אַרְבַּע אַמּוֹת ר"ל שהיה שושן מצויר על כותל האולם במקום שהגיעו לשם ראשי העמודים היינו י"ח אמות בגובה הכותל של האולם והיה ארכו ורחבו וגבהו של הכותרת המצויר בכותל ד' אמות:
(כ) וְכֹתָרֹת עַל שְׁנֵי הָעַמּוּדִים גַּם מִמַּעַל שהיה כותרת גם ממעל בל תחשוב שממעל היה החלל מגולה ושהכותרת העליון לא היה ככובע שלם ועל זה אמר שהיה הכותרת גם ממעל מִלְּעֻמַּת הַבֶּטֶן בא לבאר מהיכן התחיל כותרת הזה שהיא הגולה העליונה, אמר שהתחיל מלעומת הבטן - צייר הכותרת בכלל כגוף שלם, והגולה העליונה היתה אחר שני אמות של גובה הכותרת שהיה חצי אמה למטה מאמצע הכותרת, כערך הבטן שהוא קצת למטה מחצי הגוף, כי הגולה התחתונה היה גובהה שתי אמה ואז התחיל הגולה העליונה שהיה גובהה שלש אמות אֲשֶׁר לְעֵבֶר שבכה הַשְּׂבָכָה כי בצד זה היה השבכה שהיתה בחלק העליוןוְהָרִמּוֹנִים מָאתַיִם על כל עמוד והיו ארבע מאות לשתי העמודים כמ"ש לקמן, ושהיו טורים - ר"ל שני טורים נמצא שהיו מאה רמונים בכל טור טֻרִים סָבִיב עַל הַכֹּתֶרֶת הַשֵּׁנִית:
(כא) וַיָּקֶם אֶת הָעַמֻּדִים לְאֻלָם הַהֵיכָל באולם שלפני ההיכל וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַיְמָנִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יָכִין וַיָּקֶם אֶת הָעַמּוּד הַשְּׂמָאלִי וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ בֹּעַז:
(כב) וְעַל רֹאשׁ הָעַמּוּדִים מַעֲשֵׂה שׁוֹשָׁן לאחר הקמת העמודים בהאולם, אז הניח מעשה השושן על ראש העמודים, והוא השטח הרואה כיפת האולם וַתִּתֹּם מְלֶאכֶת הָעַמּוּדִים:
(כג) וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם בריכה גדולה מוּצָק ביציקה עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ היינו מבפנים שחללו היה עשר אמות, וכן הקו שלשים יסוב אותו מבפנים עָגֹל סָבִיב וְחָמֵשׁ בָּאַמָּה קוֹמָתוֹ וקוה וְקָו שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה יָסֹב אֹתוֹ סָבִיב:
(כד) וּפְקָעִים כצורת ביצים או פירות מִתַּחַת לִשְׂפָתוֹ שלש אמות התחתונות, כי שתי האמות עליונות היו עגולות, ושלש התחתונות היו מרובעות סָבִיב סֹבְבִים אֹתוֹ עֶשֶׂר בָּאַמָּה ארבע הפאות שבכל אחת עשר אמות, היו הפקעים מַקִּפִים אֶת הַיָּם סָבִיב שְׁנֵי טוּרִים הַפְּקָעִים יְצֻקִים בִּיצֻקָתוֹ הפקעים היו שני טורים, והיו נצוקים עם יציקת הים ביחד, לא בפני עצמם וחברם אחר זה אל הים:
(כה) עֹמֵד עַל שְׁנֵי עָשָׂר בָּקָר שְׁלֹשָׁה פֹנִים צָפוֹנָה וּשְׁלֹשָׁה פֹנִים יָמָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים נֶגְבָּה וּשְׁלֹשָׁה פֹּנִים מִזְרָחָה וְהַיָּם עֲלֵיהֶם מִלְמָעְלָה וְכָל אֲחֹרֵיהֶם של הבקר בָּיְתָה אל תחת הים היו אחוריהם פונים שלשה שבצפון לקראת שבדרום, ושל מזרח כנגד של מערב:
(כו) וְעָבְיוֹ של דפנותיו של הים טֶפַח וּשְׂפָתוֹ היה מעשה דק ומרודד כְּמַעֲשֵׂה שְׂפַת כּוֹס פֶּרַח שׁוֹשָׁן אַלְפַּיִם בַּת יָכִיל הים היה מחזיק אלפים בת, והם מאה וחמשים מקוה טהרה, שבכל אחת מ' סאה: פ
כתובים
אסתר פרק ט
(א) וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ הוא היום שבו צריכות היו להתקיים שתי פקודות המלך א. פקודות האיגרות הראשונות להשמיד את היהודים ב. ופקודות האחרונות להשמיד את צוררי היהודים אֲשֶׁר הִגִּיעַ הזמן של דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ לְהֵעָשׂוֹת כי ביום הזה לא היה אפשר לשבת ולא לעשות כלום ויתפשרו שני הצדדים ולא יהרגו זה את זה שהרי את דבר המלך מוכרחים לקיים בַּיּוֹם אֲשֶׁר שִׂבְּרוּ קוו אֹיְבֵי הַיְּהוּדִים לִשְׁלוֹט בָּהֶם וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם:
(ב) נִקְהֲלוּ הַיְּהוּדִים בְּעָרֵיהֶם בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וגזרו תענית צבור כי היו צריכים רחמים מאת ה'. ונחלקו אויבי היהודים לשנים השרים קיבלו שתי איגרות הסותרות זה את זה הראשונה מהמן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים והאחרת ממרדכי שעל היהודים להשמיד את הצרים אותם. ופשוטי העם קיבלו רק פקודה להיות עתידים ליום הזה ולא ידעו למה ועתה קיבלו איגרת "להיות היהודים עתידים ליום הזה להנקם מאויביהם על כן כשבקשו היהודים לִשְׁלֹחַ יָד בִּמְבַקְשֵׁי רָעָתָם לא נתקלו בהתנגדות מצד העמים וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים מאחר וידם רמה מצד פקודת המלך:
(ג) וגם וְכָל שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה אותם שהיו ממונים על עבודת המלך אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ שבידם אגרות ראשונות מפורשות להרוג את היהודים בכל זאת לא נלחמו ביהודים אלא -מְנַשְּׂאִים אֶת הַיְּהוּדִים כִּי נָפַל פַּחַד מָרְדֳּכַי מלך היהודים שהרי יצא בלבושי מלך ולכן נפל פחדו עֲלֵיהֶם:
(ד) כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת והטביע מטבע מיוחד שלו שהיתה בו צורה של שק ואפר מצד אחד ועטרת זהב מצד שני כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל: פ
(ה) וַיַּכּוּ הַיְּהוּדִים בְּכָל אֹיְבֵיהֶם מַכַּת חֶרֶב שאינה הורגת מיידית ואז אחרי שסבלו המוכים את מנת הייסורים המגיעה להם הכום מכת – וְהֶרֶג מכה הורגת וְאַבְדָן אבדו את גופותיהם בכדי שלא יראו הגויים את הגופות והקברים ויזכרו תמיד את מה שעשו להם. ואפילו אלו שלא רצו להורגם אלא שנאו אותם ושמחו למפלתם עם ישראל - וַיַּעֲשׂוּ בְשֹׂנְאֵיהֶם כִּרְצוֹנָם ושלטו בהם ונמצא שעשו נקמה בכל אומות העולם וזה נס שלא נעשה בעולם כמוהו ועליו נאמר "והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת" ולכן ימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם:
(ו) וּבְשׁוּשַׁן הַבִּירָה הָרְגוּ הַיְּהוּדִים וְאַבֵּד איבדו את גופותיהם חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ כולם נסיכים מבית עמלק:
(ז) וְאֵת עשרת בני המן שהיו הגמונים על מחוזות והיו מלעיגים על ישראל ומנענים את ראשם ואומרים להם מחר אתם נהרגים. הרגו אותם היהודים בבת אחת בלא רחמים ויצאה נשמתם כאחת בבת אחת ומשום כך הלכה היא מדין הגמרא בקריאת המגילה שצריך לומר את שמותיהם מ – איש עד עשרת בנשימה אחת ואלה שמותם הרגו את - פַּרְשַׁנְדָּתָא וְאֵת דַּלְפוֹן וְאֵת אַסְפָּתָא:
(ח) וְאֵת פּוֹרָתָא וְאֵת אֲדַלְיָא וְאֵת אֲרִידָתָא:
(ט) וְאֵת פַּרְמַשְׁתָּא וְאֵת אֲרִיסַי וְאֵת אֲרִדַי וְאֵת וַיְזָתָא ובגמ' מבואר ששמות בני המן דינם כשירה הנכתבת בתורה רק צורת כתיבתה שונה:
(י) עֲשֶׂרֶת בְּנֵי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא שהלכו בדרך אביהם כשם שהוא - צֹרֵר הַיְּהוּדִים כך הם צוררי היהודים שבתחילת מלכות אחשורוש כתבו כתב שיטנה על היהודים שביהודה ובירושלים והלשינו למלך כאילו הם בונים את עיר דוד ואת חומותיה כדי למרוד במלך ולכן עצתם שיפסיקו את בניית בית המקדש ויצאה גזירה מאת אחשורוש להפסיק את בנייתו ומשום כך רק הָרָגוּ אבל לא איבדו את גופותיהם כדי לבקש רשות מהמלך לתלותם על העץ וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם שהמלך לא יהיה צר עין בכסף:
משנת ההלכה
משלוח מנות
א. זריזין מקדימין למצוות לשלוח משלוח מנות בבוקר השכם מיד לאחר גמר התפילה כדי לקיים המצוה מדברי קבלה (מקור חיים לבעל החוו"י).
ב. החיוב הוא שתי מנות לאדם אחד וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח אך מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודה ומשלוח מנות (ערוה"ש תרצה סעי' טו).
ג. צריך להקפיד לשלוח מנות. דוקא דבר שראוי לאכילה כמות שהוא ואין צריך תקון הכנה ובשול.
ד. שיעור המנות הוא לשלוח דבר חשוב בגודלו שראוי לכבד בו אורחים בתור מנה וי"א שצריך שתהיה חשובה לפי ערך הנותן והמקבל וראוי ליזהר בכך לכתחילה.
ה. י"א שאינו יוצא במשקה וי"א שיוצא וי"א שאינו יוצא בתבלינים או אבקות להכנת מאכל או משקה כקפה נמס וכיו"ב ולכך אע"ג שיש מרבותינו שלא הקפידו בכך כלל יש מקום להדר ולהזהר בכך.
ו. לכתחילה ישלח שתי המנות בבת אחת בשני כלים וע"י שליח אבל אם לא עשה כן יצא ידי חובה.
ז. אמנם כל הידורים אלו הם דווקא בעיקר משלוח המנות ששולח אבל מה שמוסיף לשלוח לרעיו יכול לשלוח מה שירצה ואפילו מין אחד.
איסור מלאכה בפורים
ח. בגמ' מגילה [ה:] מבואר שאע"ג שרצו לתקן איסור עשיית מלאכה בפורים לא קיבלו עליהם כלל ישראל מנהג זה ומ"מ במקום שנהגו לאסור עשיית מלאכה אין להתיר והעושה אינו רואה סימן ברכה לעולם וכתב הרמ"א בשו"ע סי' תרצ"ו שבימינו נהגו בכל מקום שלא לעשות מלאכה.
ט. לכן אין לפתוח בתי עסק בפורים אמנם כתב במ"ב שם שמשא ומתן מותר לעשות מכיון ששמחה הוא לו וכן כל דבר שיש בו הפסד מותר ולכן פתיחת חנויות יש להתיר אמנם כתב בערוך השולחן (שם סעי' ב) "ומ"מ השם אורחותיו ימעט בישיבת החנות בפורים ויש יראי ד' שאין פותחין החנות בפורים וע"י אינו יהודי מותר לעשות מלאכה".
י. איסור מלאכה אינו רק בפתיחת עסקים אלא כל מלאכה שאינה לצורך היום יש לנהוג בה איסור.
יא. כתבו האחרונים שאין להסתפר בפורים מלבד אם הוא לצורך מצוה או לכבוד היום ולכן התירו למי שמגלח זקנו להתגלח גם בפורים.
יב. וכן אין לגזוז צפרניים בפורים מלבד לצורך מצוה למשל אשה לטבילת מצוה. או אם צפרניו ארוכות וחושש לחציצה מחמת הלכלוך שמתאסף תחת צפרניו שאז הוא צורך סעודה.
יג. וכל זה הוא רק ביום הפורים שמחויב בו כמו למשל יום י"ד לבני הפרזים או יום ט"ו לבני הכרכים כלומר ירושלים אבל ביום שאינו מחוייב בו כמו למשל יום ט"ו לבני הפרזים או יום י"ד לבני ירושלים אין איסור כלל בעשיית מלאכה
יד. ובערים שנוהגים פורים יומיים מספק כטבריה, עכו, חיפה, צפת, חברון, וכדומה יש לנהוג איסור מלאכה בשני הימים.
[1] רמב"ן
[2] רש"י
[3] רמב"ן
[4] נקרא חצר הכבד יתרת, והוא המקום המבדיל בשפוע ואלכסון, או השפה שלו שהוא העודף התלוי על הצלעות, כי במקום שכלה שטח הריאה והחזה שם נמצא קרום פרוס על קו שוכב ודבוק מעבר אל עבר, ואותו הקרום מפסיק בין איברי הנשימה לאיברי העכול והמזון, והוא הולך בשפוע ויש לו מדרון כמו משפך (טריכטער), והוא מסייע הרבה בפועל הנשימה, ותחת זה הקרום הכבד מעורה בו בגידין עם האצבע שלה, לפיכך זה הקרום נקרא חצר הכבד בלשון חכמינו, וטרפשא דכבדא בלשון ארמי, ובלשון הכתוב יתרת הכבד, ע"ש שהוא מלא מיתרים גידים וורידין המותחין אותו מעבר לעבר להמתח ולהתרופף כפי הצורך בנשימה, והוא נדבק בצלעות עם חלקים בשריים המעורבים בו, והעודף עליו יהיה סרוח על צדי הבע"ח סביב סביב לצלעות, ועל אותו החלק מן הקרום שבשטח הכבד, אמר הכתוב שיסירנה עם מעט מן הכבד עצמה ולהקטירו. הכתב והקבלה.
[5] חזקוני
[6] העמק דבר אמנם באבן עזרא כתב שייקח איזה מהם שירצה
[7] אבע"ז
[8] רש"י
[9] רש"י
[10] רש"י
[11] אבע"ז
[12] העמק דבר
[13] רש"י
[14] רש"י
[15] רש"י
[16] רש"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה