מקרא
שמות פרק ל
(יא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר פרשה זו נאמרה מבאחד באדר כדי להשמיע על השקלים לתרומת הלשכה לקנות הקרבנות להקריב מבאחד בניסן ואילך שבו הוקם המשכן[1]:
(יב) כִּי כאשר[2] תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ ולא הזכיר בו זה דרך ציווי כדי שיכנס ויכלול בזה לשעה ולדורות, כי מה שהזכיר הכתוב לשון כי תשא לימדך שימנה עתה לשעה זו, וגם יכלול עוד כי כשימנם לדורות שימנם כן ולא ימנם לגלגלותם[3] אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לצורך הקרבנות הבאים לכפרה[4] לַיקֹוָק בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף מכיון שאם ימנו ללא שקליהם יהיה בהם ח"ו נגף בִּפְקֹד אֹתָם לא הצריך אותו עתה לבא באהליהם ולמנותם כאשר יעשה בחומש הפקודים (פרשת במדבר), רק שיעשה כאשר יאמרו רבותינו (שקלים פ"א ה"א) בשקלי הקרבנות, צוה עליהם שכל היודע בעצמו שהוא מבן עשרים שנה ומעלה יתן הסך הזה, והם הביאו אליו הכופר נדבה עם כל שאר הנדבה בבקר בבקר[5]:
(יג) זֶה השיעור ש -[6] יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר החוב המוטל עַל הַפְּקֻדִים הנמנים מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל לא יותר ולא פחות כמבואר לקמן[7] בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ קבע לו משה רבינו מטבע כסף בישראל, כי מלך גדול היה, וקרא למטבע ההוא "שקל" בעבור שכל המטבע במשקל שלם, אין בו פחות ולא כסף סיגים ובעבור שמשקלי הערכין ופדיון הבכור במטבע ההוא שהם קדש, וכן כל שקלי המשכן וכן כל כסף קצוב האמור בתורה, יקרא לו הכתוב שקל הקדש[8] עֶשְׂרִים גֵּרָה מטבע ובלשון הגמ' נקרא מעה של כסף[9] הַשֶּׁקֶל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַיקֹוָק:
(יד) כֹּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה יִתֵּן תְּרוּמַת יְקֹוָק:
(טו) הֶעָשִׁיר לֹא יַרְבֶּה ואם שקל העשיר יותר עובר בלאו הזה וְהַדַּל לֹא יַמְעִיט אם הביא הדל בשקלו פחות ממחצית השקל, עובר בלאו הזה[10] מִמַּחֲצִית הַשָּׁקֶל לָתֵת אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם:
(טז) וְלָקַחְתָּ אֶת כֶּסֶף הַכִּפֻּרִים כסף כופר נפש מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתַתָּ אֹתוֹ עַל עֲבֹדַת כדכתיב מאת אדנים למאת ככר ככר לאדן[11] אֹהֶל מוֹעֵד מזה ילמוד משה שימנה אותם עתה, וכן עשה, כמו שאמר (להלן לח כה), וכסף פקודי העדה מאת ככר[12] וְהָיָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי יְקֹוָק לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם: פ
(יז) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(יח) וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר כמין דוד גדול ולו ברזים או משפכים המריקים בפיהם מים[13] נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ בסיסו[14] נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ העולה משוך מעט לצידו כדי שלא לחצוץ בין המזבח לפתח אהל מועד[15] וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם:
(יט) וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם הרחיצה הזו דרך כבוד שלמעלה, כי כל הקרב לשולחן המלכים לשרת וליגע בפת בג המלך וביין משתיו רוחץ ידיו בעבור היות הידים עסקניות והוסיף כאן לרחוץ הרגלים בעבור היות הכהנים משרתים יחפים ויש בני אדם שיש ברגליהם זוהמא וכיעור[16]:
(כ) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד להקטיר קטורת או להטיב הנרות או כל עבודת פנים יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ אוֹ אפילו בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַיקֹוָק ולא יכנסו לאהל מועד עדיין צריכה רחיצה[17]:
(כא) וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם: פ
(כב) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כג) וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ כי בשמים גידולי אילנות כדכתיב הפיחי גני יזלו בשמיו. אבל בשמים ראש מיני שרף אילן או דברים שמוציאין מן הקרקע[18] מָר דְּרוֹר י"א[19] שזהו מוס"ק הוא דם נצרר בבטן החיה הדומה לצבי הידועה בארץ הודו, ובלכתה בין השיחים בימי החום הגדול מגרדת בנפח ההוא, והדם יוצא צרור ולוקטים אותו מן האחו והצריך הכתוב להיותו דרור חפשי, לומר שיוקח מן הצבי ההוא בהיותו חפשי מתהלך בין ערוגות הבשמים ומתענג כרצונו, כי כאשר ילכד ויעמוד ברשות אדם לא יעשה מור כי אם מעט וי"א[20] שהוא בושם הנוטף מאילן בלשון אגדה פרסית או יונית נקרא אנמרנין הוא הסם הנקרא בלשון ערבי לאמ"ר. ובלע"ז פיז"ם והצריך הכתוב שיהיה דרור כלומר כי כל אילן יש לו מקום גידולו בטבע ומובא למדינה אחרת ועמלים בו לגדלו שמה בתחבולות שהוא כמו בע"כ. אבל בכל התחבולות לא ייטב להתגדל כמו במקום גידולו בטבע וזהו משמעות מר דרור הגדל חפשי ולא בתחבולות חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן בֶּשֶׂם י"א[21] שקליפת עץ הוא וצריך שייקח מההוא שיש בו ריח וטעם ולא ההוא שרק כעץ וי"א[22] שהוא התבן המבושם הנקרא בערבי אדבר, ובלשון הרומים אשקיננט והוא בשם חשוב, והוא בלעז "סאייקא דמיקא", והוא תבן מבושם הבא מעיר מיק"א, ונקרא (קאמעל הייא) על שהוא שם מרעה לגמלים מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה בֹשֶׂם הם הקנים הדקים כתבן האדומים הבאים מאיי הודו וריחן טוב והם ממיני הבשמים שנותנין אותם הרופאים בצרי[23] חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם:
(כה) וְעָשִׂיתָ אֹתוֹ שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ רֹקַח משמעו תערובות מִרְקַחַת משמעו על האש כדרך מרקחת[25] מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ שראום במים שלא יבלעו את השמן, ואין השריה שיהיו במים לבדן, אבל נתנו הבשמים כתושים בכלי מלא מים, והציפו עליהן שמן זית הין, ואח"כ נתנו הכלי על פי כלי אחר מלא מים, ונתנו על אש נחה גחלים עוממות, ויבשלו עד יבשת המים, וקלטו השמן מעליו, כי כן מעשה הרקחים בכל שמן מבושם, ולכך קצר הכתוב וצוה שיעשו השמן הזה רקח מרקחת כמעשה רוקח, ולא פירש המעשה, כי דרך הרקחים ידועה בהם[26] שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה:
(כו) וּמָשַׁחְתָּ בוֹ אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת אֲרוֹן הָעֵדֻת:
(כז) וְאֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַמְּנֹרָה וְאֶת כֵּלֶיהָ וְאֵת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת:
(כח) וְאֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:
(כט) וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם וְהָיוּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהֶם יִקְדָּשׁ כל הבא ליגע בהם יקדש ויזמן עצמו ובאי זה ענין ברחיצה, דוגמת הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו[27]:
(ל) וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּמְשָׁח וְקִדַּשְׁתָּ אֹתָם לְכַהֵן לִי:
(לא) וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי למשוח את הכהנים ואת המלכים[28] לְדֹרֹתֵיכֶם:
(לב) עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ הסך או נתן משמן המשחה כזית במזיד חייב כרת ולוקה עליו ובשוגג מביא חטאת קבועה שנאמר ואשר יתן ממנו על זר ונכרת מעמיו ואין חייבין אלא על סיכת שמן המשחה שעשה משה ולא על אחר שיעשה שום אדם, וקבלה בידינו שנס נעשה בו שיספיק לעולם שנאמר ממנו מזה שנאמר בו שמן משחת קדש יהיה זה לי ומעולם לא נעשה שמן אחר חוץ ממה שעשה משה[29] וּבְמַתְכֻּנְתּוֹ לֹא תַעֲשׂוּ כָּמֹהוּ העושה שמן המשחה כמעשה וכמשקל שעשה משה רבינו במדבר ולא הוסיף במשקל כל השמן או באחד מהסממנים ולא גרע במזיד חייב מלקות וכרת ובשוגג מביא חטאת קבועהשנאמר אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו והוא שיעשה אותו למשחה בו ואפילו לא אמר כן בפה אלא חישב כך בלב אבל אם עשהו להתלמד או ליתנו לאחרים או לכל כונה אחרת חוץ מלמשוח בו פטור ומותר ואם הוסיף על הסממנים או במשקלם או גרע ואפילו עשה כערך המשקל שעשה משה רק עשה חצי מהכמות או כפול מהכמות פטור[30] קֹדֶשׁ הוּא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם:
(לג) אִישׁ אֲשֶׁר יִרְקַח כָּמֹהוּ וַאֲשֶׁר יִתֵּן מִמֶּנּוּ עַל זָר שאינו לא כהן ולא מלך[31] וְנִכְרַת מֵעַמָּיו: ס
נביא
מלכים א פרק ח
(יב) אָז בראותו הענן אָמַר שְׁלֹמֹה רואה אני כי באה השכינה כי יְקֹוָק אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל כמו שנאמר (שמות כ יח): אל הערפל אשר שם האלהים וערפל הוא עב הענן:
(יג) בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל מדור לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים יהיה מכון לשבתך בה עד עולם, כי מעתה לא תשרה השכינה עוד במקום אחר:
(יד) וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל הנה לא זכר בזה המקום ברכה אשר ברכם אך הסב פניו להם בברכה כי המברך ראוי שיהיו פניו כנגד המתברכים וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד למדנו מזה שאין ראוי לישב בעזרה וידמה מזה ששלמה היה יושב ולזה יתבאר שמלכי בית דוד הותר להם לישב בעזרה:
(טו) וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי שיתן לו בן שיבנה בית וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר קיים את דברו בידו הטובה:
(טז) ואת זה דבר אל דוד אבי מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:
(יז) וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ טוב עשית בזה, ולזכות תחשב, כי על ידו באה ההכנה לצוות עליה ולהכין הכל:
(יט) רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:
(כ) וַיָּקֶם יְקֹוָק אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק שתהיה לי מנוחה מהאויבים ועי"כ אזכה - וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
(כא) וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם לוחות ה - בְּרִית יְקֹוָק אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: ס
(כב) וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְקֹוָק מזבח החיצון נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל בדברי הימים (ב ו יג): כי עשה שלמה כיור נחושת ויתנהו בתוך העזרה וגו', ויעמוד עליו ויברך על ברכיו וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם:
(כג) וַיֹּאמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד שכרתת עם האבות לַעֲבָדֶיךָ לזרעם אחריהם הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם:
(כד) אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ מוסיף עוד שכבר החל לקיים ההבטחה במה שמלך שלמה ובנה ביהמ"ק, וכיון שנתקיים מקצת ההבטחה בפועל ראוי שתתקיים בכל וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה:
(כה) וְעַתָּה יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי:
כתובים
אסתר פרק ט
(כה) וּבְבֹאָהּ אסתר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בבוא אסתר לפני המלך להתחנן לו להעביר את מחשבת המן אָמַר עִם הַסֵּפֶר האגרות החדשות יָשׁוּב מַחֲשַׁבְתּוֹ הָרָעָה אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים עַל רֹאשׁוֹ וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ:
(כו) עַל כֵּן קָרְאוּ לַיָּמִים הָאֵלֶּה פוּרִים עַל שֵׁם הַפּוּר על שהפך הקב"ה את כל המזלות ובמקום שחשב הוא לשלוט ביהודים נשלט הוא על ידיהם עַל כֵּן עַל כָּל דִּבְרֵי הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת על מגילת אסתר כולה הנקראת אגרת וּמָה רָאוּ מה ראו אחשורוש ויועציו שהשתמשו בכלי בית המקדש ומה ראו מרדכי ושאר הצדיקים שבאותו דור שלא יכרע ולא ישתחוה ומה ראה המן שהתקנא בכל היהודים ומה ראב אשורוש להביא את ספר הזכרונות עַל כָּכָה בגלל כך שאחשורוש חישב את שבעים שנות גלות בבל וראה שלא נגאלו ישראל עמד והוציא את כלי בית המקדש ועל ככה שעשה המן את עצמו ע"ז ראה מרדכי שלא לכרוע לו ועל ככה שמרדכי לא כרע התקנא המן ביהודים ועל כך שזימנה אסתר למשתה את המן ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות וּמָה הִגִּיעַ אֲלֵיהֶם לכל הנ"ל לאחשורוש הגיע שהרג את ושתי למרדכי הגיע שהתרחש נס להמן הגיע שתלו אותו ואת בניו על העץ ולאחשורוש שאמר להביא את ספר הזכרונות הגיע לו שהתרחש מזה ליהודים נס:
(כז) קִיְּמוּ וקבל וְקִבְּלוּ הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם לשמור פורים כהלכתו וְעַל זַרְעָם וְעַל כָּל הַנִּלְוִים עֲלֵיהֶם העתידים להתגייר וְלֹא יַעֲבוֹר שלא יעברו את יום חמישה עשר אדר באדר וגם אם חל פורים בשבת ואסור לקרוא בשבת לא ידחו ליום ראשון ששה עשר באדר אלא יקדימו ליום י"ד לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת שְׁנֵי הַיָּמִים הָאֵלֶּה כִּכְתָבָם בכתב אשורית וְכִזְמַנָּם בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה גם בשנה מעוברת יקראו באדר הסמוך לניסן כלומר אדר ב':
(כח) וְהַיָּמִים הָאֵלֶּה נִזְכָּרִים ע"י קריאת המגילה וְנַעֲשִׂים ע"י משתה ושמחה ונתינת משלוח מנות ומתנות לאביונים וכנגד ארבע דברים שגזר המן תיקנו מצוות אלו גזר להשמיד שלא ישאר שום מצוה מהתורה לכן נתוספה עוד מצוה קריאת המגילה חשב לאבד את הגוף מן העולם לכן עושים משתה חשב להרוג ולהפרישד הנפש מהגוף עושים שמחה שהיא לנפש חשב ושללם לבוז נהפוך הוא וכל אחד שולח לחבירו מנות ומתנות לאביונים בְּכָל דּוֹר וָדוֹר מִשְׁפָּחָה ישראלים ואפילו וּמִשְׁפָּחָה של כהנים מתאספים ביחד קוראים המגילה ואוכלים ושותים ושמחים ועדיף מעבודת הקרבנות ואפילו מתלמוד תורה מְדִינָה המוקפת חומה מימות יהושע בן נון ביום חמשה עשר וּמְדִינָה המוקפת חומה מימות אחשורוש קוראים בי"ד וְעִיר שושן שקוראת בט"ו וָעִיר שאר עיירות שאינם מוקפות שקוראות בי"ד וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים וְזִכְרָם קריאת המגילה לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם: ס
(כט) וַתִּכְתֹּב אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה בַת אֲבִיחַיִל וּמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי ברוח הקודש אֶת כָּל תֹּקֶף תוקפו של נס פורים לְקַיֵּם אֵת אִגֶּרֶת הַפּוּרִים הַזֹּאת הַשֵּׁנִית שבפעם הראשונה מרדכי כתב לבדו ועם ישראל נטש את קיום פורים לכן אסתר כתבה יחד עם מרדכי שדבריה של המלכה יתקיימו:
(ל) וַיִּשְׁלַח סְפָרִים ספרי המגילה אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֶל שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ דִּבְרֵי שָׁלוֹם שאינם מעוררים את חמת האומות עלינו מכיון שעקר המגילה הנקמה בעמלק וֶאֱמֶת הרי היא כספר תורה תורת אמת ודיני כתיבתה כספר תורה וניתנת להדרש כספר תורה:
(לא) לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם זמנים הרבה תיקנו ט"ו לבני כרכים המוקפים י"ד לבני עיירות שאינם מוקפות ולבני כפרים שצריכים שיקרא להם אחד מבני העיר תיקנו במצבים מסוימים את י"א י"ב י"ג כַּאֲשֶׁר קִיַּם עֲלֵיהֶם מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְכַאֲשֶׁר קִיְּמוּ עַל נַפְשָׁם וְעַל זַרְעָם דִּבְרֵי הַצֹּמוֹת וְזַעֲקָתָם:
(לב) וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה וְנִכְתָּב בַּסֵּפֶר: פ
משנת ההלכה
מתנות לאביונים
א. ציונו חכמינו לתת שתי מתנות לשתי אביונים בפורים כלומר מתנה אחת לאביון ועוד מתנה לאביון אחר ושיעור המתנה צריך להיות כשיעור מתנה חשובה שיוכל העני לקנות מזון לסעודה שיש בה קבע.
ב. וא"כ לכתחילה בזמננו מן הראוי לתת מתנה שיש בה לכל הפחות 25 ₪ ושתי מתנות כאלו הרי הם 50 ₪ לכל הפחות אמנם יוצר ידי חובה גם בפחות מכך.
ג. ויכול גם לתת לעני דבר מאכל שיוכל להנות ממנו בפורים כגון סעודה חשובה אבל לא יתן לו בגדים או שאר דברים שאינו יכול להנות מהם בפורים.
ד. יש ליתן לעני שהוא בן חיוב פורים באותו יום ולכן בן פרזים לא ייתן לעני שהוא מהמוקפים ובן מוקפים לא יתן לעני שהוא בן פרזים וכן צריך שהנתינה תהיה לכתחילה ביום הפורים אמנם אם עשה שליח שייתן ביום הפורים עצמו או נתן לעני על מנת שלא ישתמש במתנה קודם הפורים יוצא ידי חובה.
ה. יתן מתנות לאביונים מוקדם ככל שיוכל .
ו. גם נשים חייבות אמנם כל זה דוקא אם יש לה כסף משלה כגון בחורה רווקה או אשה שיש לה חשבון בנק משלה אבל אשה נשואה שיש לה חשבון משותף עם בעלה מעיקר הדין אינה חייבת ויוצאת בשל בעלה אמנם כדאי להקפיד לתת גם עבור אשתו.
סעודת פורים
ז. לכתחילה יש לקבוע סעודת פורים על הלחם וכן לכתחילה יאכל בשר בסעודת פורים.
ח. חייב איניש לבסומי בפוריא כלומר חייב אדם לשתות משקה המשכר בפורים ולכתחילה יקיימו ביין ויין אדום עדיף מלבן.
ט. וישתה עד שיגיע לשמחה מופלגת שלא יידע כלל מאיזה צער שהוא וישתה להשיג שמחה ולא כדי לאבד ראשו בשתיית הוללות.
[1] חזקוני
[2] ת"א
[3] רבינו בחיי
[4] חזקוני
[5] רמב"ן
[6] ת"י
[7] הכתב והקבלה
[8] רמב"ן
[9] ת"א
[10] רמב"ן
[11] רשב"ם
[12] רמב"ן
[13] רש"י
[14] ת"א
[15] אבע"ז
[16] רמב"ן
[17] רש"י
[18] רשב"ם
[19] רמב"ם אבע"ז
[20] רמב"ן ע"פ רבינו בחיי
[21] רש"י
[22] רמב"ן
[23] רמב"ם כלי המקדש פ"א ה"ג
[24] רמב"ן
[25] העמק דבר
[26] רמב"ן ועיין בהעמק דבר שלא כל המינים שוים בקליטתם את השמן ויש נצרך הרבה אש ויש מעט ע"כ בשעת הרקח של הרבה מינים יחד יש להזהר להסיר איזה מין בשעת רבוי האש. וכן יש עוד הרבה זהירות וזהו מעשה רוקח. שידע טבע כל מין איך הוא נרקח
[27] חזקוני
[28] רבינו בחיי
[29] אלה המצוות לא תעשה פד
[30] אלה המצוות לא תעשה פג
[31] רש"י
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה