הלימוד לרפואת דוד צבי בן שולמית
מקרא
שמות פרק כז
(כ) וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מצוה עולמית על הצבור לתת תמיד שמן זית להעלות נר תמיד. ומה שהביאו הנשיאים שמן. היה בשביל שמן המשחה. אבל שמן למאור חיוב הצבור[1] וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שיביאוהו לפניו והוא יראנו אם הוא זך וכתית כראוי[2] שֶׁמֶן זַיִת זָךְ ללא שמרים מאותן זיתים הגדלים בראש הזית גרגר אחד מכאן וגרגר אחד מכאן לפי שאותן זיתים מבושלים היטב ואין בהם שמרים כָּתִית כתוש במכתש ולא טחון ברחיים שהטחון יש בו שמרים[3] לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד שנר המערבי יהיה דלוק תמיד ויש מפרשים להעלות נר תמיד, שיעלה וידליק שאר הנרות מנר מערבי, שהוא דולק תמיד וכך הוא מדרש רבותינו בספרי (ריש בהעלותך) יאירו שבעת הנרות (במדבר ח ב), שומע אני שיהיו דולקין לעולם, ת"ל מערב עד בקר (ויקרא כד ג) אי מערב עד בקר, יכול יהיו דולקים מערב עד בקר ויכבם, ת"ל יאירו שבעת הנרות הא כיצד, יאירו שבעת הנרות מערב עד בקר לפני ה' תמיד (שם), שיהא נר מערבי דולק תדיר, שממנו מדליקין את המנורה בין הערבים[4]:
(כא) בְּאֹהֶל מוֹעֵד אהל הקבוע והמזומן לצבור[5] מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל כלומר בסמוך הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן או[6] וּבָנָיו כמות שמן שתספיק[7] מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר והיא חצי לוג. והפתילות יעשה דקות או עבות לפי אורך הלילות[8] לשאר הנרות לִפְנֵי יְקֹוָק חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס
שמות פרק כח
(א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ בעבור היות משה כהן הכהנים בתחלה. על כן נאמר הקרב אליך[9] אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹןפירש שמותם, לומר, אע"פ שנתכהן אביהם על ידי שמן המשחה, צריכין גם הם להמשח לעלות לכהונה, ולמעוטי פנחס, שאע"פ שנמשחו, לא נתכהנו רק אלה הארבעה ומולדתם אשר יולידו אחריהם[10]:
(ב) וְעָשִׂיתָ בצווי לחכמים העושים במלאכה, כדרך כל מלאכת התבנית[11] בִגְדֵי קֹדֶשׁ נקראו כן בעבור שישרתו בהם במקום הקדש[12] לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים, כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה[13]:
(ג) וְאַתָּה שידבר עמהם הוא עצמו תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב כי הוא יכיר את חכמתם וידע המלאכה הראויה להמסר לכל אחד מהם[14] אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִישצריך עשיה לשמם[15]:
(ד) וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים אֲשֶׁר יַעֲשׂוּ חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וּכְתֹנֶת תַּשְׁבֵּץ מִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט וְעָשׂוּ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ וּלְבָנָיו לְכַהֲנוֹ לִי הזכיר כולם לבד מציץ ומכנסים, ואפשר מפני שאמר (פסוק ג) ואתה תדבר אל כל חכמי לב, ואלו השנים אין חכמה בעשייתם[16]:
(ה) וְהֵם יִקְחוּ שיקבלו הנדבה מן הצבור ויעשו בה את הבגדים ולא ישקול להם הנדבה ולא ימנה, כי נאמנים הם[17] אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ: פ
(ו) וְעָשׂוּ אֶת הָאֵפֹד מלבוש ממתני אדם ולמטה, ושפתו העליון עשוי כמין אזור מלאכת מחשבת, ובו יחגור הלובש את האפוד על המעיל, כאמרו ויחגור אותו בחשב האפוד, ויאפד לו בו[18] זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן תּוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר חמשת מינים הללו שזורין בכל חוט וחוט היו מרדדין את הזהב כמין טסים דקים וקוצצין פתילים מהם וטוין אותן חוט של זהב עם שש חוטין של תכלת וחוט של זהב עם שש חוטין של ארגמן וכן בתולעת שני וכן בשש שכל המינין חוטן כפול ששה וחוט של זהב עם כל אחד ואחד ואח"כ שוזר את כולם כאחד נמצא חוטן כפול כ"ח מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב אריגת שתי קירות שאין צורות שני עבריה דומות זו לזו[19]:
(ז) שְׁתֵּי כְתֵפֹת ב' רצועות אחד לימין ואחד לשמאל כל אחד רחבו כחצי גב האדם עד חוט השדרה, ולמעלה אצל הצואר מתקצר להיות רצועה כמדת הכתף ולכן נקראו שתי כתפות, והם עולות מאחורי הכהן על שתי כתפיו ונקפלות לפניו למטה מכתפיו לתלות בהם אבני השוהם חֹבְרֹת מחוברות בתפירה באמצע נגד אמצע גבו זה לזה לעשותם אחד יִהְיֶה לּוֹ אֶל שְׁנֵי קְצוֹתָיו של האפוד מאחוריו וְחֻבָּר יחבר אותם בתפירה אל חשב האפוד המבואר לקמן[20]:
(ח) וְחֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ כלומר חגורה היוצאת ממנו שבה חוגר את האפוד לפניו אֲשֶׁר עָלָיו כְּמַעֲשֵׂהוּ ארוג באותו אופן של האפוד מִמֶּנּוּ יִהְיֶה כלומר שיעשהו באריגת האפוד ולא יעשהו בנפרד ויחזור ויחבר אותו[21]זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר:
(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שְׁתֵּי אַבְנֵי שֹׁהַם וּפִתַּחְתָּ תגלף[22] עֲלֵיהֶם בכך שתגרד האבן סביב תמונת האותיות עד שיושארו האותיות בולטות[23] ויש מפרשים שהיה חורץ את שמותם באבן[24] שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
(י) שִׁשָּׁה מִשְּׁמֹתָם כסדר שנולדו ראובן שמעון לוי יהודה דן ונפתלי עַל הָאֶבֶן הָאֶחָת וְאֶת שְׁמוֹת הַשִּׁשָּׁה הַנּוֹתָרִים גד אשר יששכר זבולן יוסף ובנימין מלא שכן הוא כתוב במקום תולדתו עַל הָאֶבֶן הַשֵּׁנִית כְּתוֹלְדֹתָם כ"ה אותיות בכל אחת ואחת[25]:
(יא) מַעֲשֵׂה חָרַשׁ אומן[26] אֶבֶן פִּתּוּחֵי חֹתָם כעין פתוחי אותיות של חותמות שעושים בטבעות תְּפַתַּח אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב שעשו מלמטה מושב כמדת האבן ומוציאין ממנו מזלג שלש השנים שיאחזו את האבן[27] תַּעֲשֶׂה אֹתָם:
(יב) וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד כתפות האפוד באים עד צוארו מכאן ומכאן ונקפלות לפניו ושם קבועים שתי אבנים בראשי הכתפות ויש בהן שרשרות שמגיעות עד החשן שכנגד לבו והוא תלוי בהן[28] אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל להשיג רחמים על ישראל בזכותם[29] וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְקֹוָק עַל שְׁתֵּי כְתֵפָיו לְזִכָּרֹן לטוב ולברכה. שהקב"ה מזכיר שמן של ישראל ומברכן שנא' ה' זכרנו יברך[30]: ס
(יג) וְעָשִׂיתָ מִשְׁבְּצֹת זָהָב כעין טס של זהב שיש גומות באמצעיתו להכניס בו ראשי השרשרות לחתיכה אחת[31]:
(יד) וּשְׁתֵּי שַׁרְשְׁרֹת זָהָב טָהוֹר מִגְבָּלֹת מכוונות מקצה הכתפות אל קצה החשן בצמצום[32] תַּעֲשֶׂה אֹתָם מַעֲשֵׂה עֲבֹת שיש שלשלאות בענין אחר תחובות זו בתוך זו כעין לולאות לכך צריך לפרש שלא היו עשויות אלא כעין חבלים שלנו וְנָתַתָּה אֶת שַׁרְשְׁרֹת הָעֲבֹתֹת עַל הַמִּשְׁבְּצֹת ועדיין לא פירש כאן באיזה מקום יקבעום[33]: ס
נביא
מלכים א פרק ו
(ח) פֶּתַח הַצֵּלָע הַתִּיכֹנָה האמצעית אשר עלו דרך בה אליה מן התחתונה, עמדה לרוח הדרומי מהבית אֶל כֶּתֶף הַבַּיִת הַיְמָנִית בהצלע אשר עמדה בעבר הדרומי וּבְלוּלִּים עמודים חלולים ובתוכם מדרגות מדרגות סביב יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה וּמִן הַתִּיכֹנָה אֶל הַשְּׁלִשִׁים הקומה העליונה:
(ט) וַיִּבֶן אֶת הַבַּיִת וַיְכַלֵּהוּ ואחר שכילה בנין הבית וַיִּסְפֹּן אֶת הַבַּיִת כסה את הבית בתקרה חקוקה ומצוירת גֵּבִים היא היתה בגב הבית כלומר פונה לצידו הפנימי ומעליה תקרה נוספת וּשְׂדֵרֹת מסודרת בָּאֲרָזִיםבעצי ארזים:
(י) וַיִּבֶן אֶת היצוע הַיָּצִיעַ אחר שגמר את התקרה עַל כָּל הַבַּיִת חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ של כל יציע וַיֶּאֱחֹז אֶת הַבַּיִת בַּעֲצֵי אֲרָזִים ר"ל הניח תקרת היציע על מגרעות של קירות הבית שזה קרא איחוז כמ"ש לבלתי אחוז בקירות הבית, על שהיה אוחז בבית: פ
(יא) וַיְהִי דְּבַר יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר:
(יב) הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה בֹנֶה עם היותך בונה אותה בהיפה בהבנינים, מכל מקום לא אשרה בו שכינתי, כי - אִם תֵּלֵךְ בְּחֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשֶׂה וְשָׁמַרְתָּ אֶת כָּל מִצְוֹתַי לָלֶכֶת בָּהֶם וַהֲקִמֹתִי אֶת דְּבָרִי אִתָּךְ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל דָּוִד אָבִיךָ:
(יג) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל: ס
(יד) וַיִּבֶן שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מבחוץ וַיְכַלֵּהוּ:
(טו) וַיִּבֶן אֶת קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים לפי שכל הבית היה בה טוח זהב מבפנים, ואי אפשר לטוח הזהב על האבנים, ולזה חפה את הקירות מבפנים בצלעות ארזים, ועליהם הטיח את הזהב מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד קִירוֹת הַסִּפֻּן התקרה צִפָּה עֵץ מִבָּיִת וַיְצַף אֶת קַרְקַע הַבַּיִת בְּצַלְעוֹת בְּרוֹשִׁים:
(טז) וַיִּבֶן אֶת עֶשְׂרִים אַמָּה מירכותי מִיַּרְכְּתֵי הַבַּיִת חלל העשרים אמה שהיה בסוף הבית למערבה, בנה גם אותה בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים מִן הַקַּרְקַע עַד הַקִּירוֹת הסיפון, כמו ההיכל וַיִּבֶן לוֹ מִבַּיִת לִדְבִיר לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים עכשיו בא לומר מה שהיה משמש אותו החלל, ואמר שמבית לדביר, רוצה לומר: מבפנים להמחיצה, בנה להיות קודש הקדשים:
(יז) וְאַרְבָּעִים בָּאַמָּה הָיָה הַבָּיִת הוּא הַהֵיכָל עתה חלק הששים אמה שזכר למעלה במדת אורך הבית כלומר עתה חלקם שאמר כי העשרים אמה היו דביר והארבעים היכל לִפְנָי לפני הדביר כי הדביר היה פנימי וההיכל לפניו:
(יח) וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה צלעות הארז אשר היו מחפים את הבית מבפנים מִקְלַעַת ציור פְּקָעִים פירות וּפְטוּרֵי גילופי צִצִּים פרחים הַכֹּל אֶרֶז אֵין אֶבֶן נִרְאָה משא"כ בדביר ששליש הראשון לא היה מצופה:
(יט) וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה בחלל הבית עשה מחיצה מפסקת, ומבפנים לאותה מחיצה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק והוא בית קודש הקדשים:
(כ) וְלִפְנֵי הַדְּבִיר החלל הפנימה לה לצד המערב עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ ולמעלה אמר: שלשים אמה קומתו, כי ההיכל לבד היתה שלשים אמה, אבל עליית בית קודש הקדשים היתה נמוכה משל היכל י' אמות. ורבותינו ז"ל אמרו (בבבא בתרא צח ב): שחושב כאן משפת כרובים ולמעלה, שהיו קומתן י' אמות וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר כלומר צהב מזוקק ללא סיגים ואח"כ וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶזציפה בארזים את המזבח העומד בהיכל שהיה עשוי מאבנים ועליו לוחות ארז וזהו מזבח הפנימי מזבח הקטורת:
(כא) וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה את ההיכל זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר ברתיקות בְּרַתּוּקוֹת עשה בריחים משלשלאות זהב לפני המחיצה זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר המחיצה וַיְצַפֵּהוּ את המחיצה זָהָב:
(כב) וְאֶת כָּל הַבַּיִת כלומר גם את התקרה ואת הדלתות צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לפני - לַדְּבִיר שהוזכר למעלה שציפה בארז צִפָּה עתה ב - זָהָב:
כתובים
אסתר פרק ז
(ח) וְהַמֶּלֶךְ שָׁב מִגִּנַּת הַבִּיתָן אֶל בֵּית מִשְׁתֵּה הַיַּיִן וְהָמָן נֹפֵל עַל הַמִּטָּה שדחפו המלאך אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ שהיה מתחנן לאסתר שתעביר את רוע הגזירה וכראות אסתר את המלך בא התחילה צועקת אדוני המלך הלא הוא כבשני לעיניך אמר המלך וי לי ממה שאני רואיה בחוץ וי לי ממה שאני רואה בפנים וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בפני בביתי בַּבָּיִת הַדָּבָר יָצָא מִפִּי הַמֶּלֶךְ וּפְנֵי הָמָן חָפוּהמשרתים כיסו את פניו שהחוק בפרס היה שמי שהמלך כועס עליו אסור שהמלך יראה את פניו: ס
(ט) וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה י"א ששנא חרבונה את מרדכי כמו המן והיה שותף בעצת המן לתלות את מרדכי רק עכשיו שראה פורענות באה על המן מיד הפך פניו ושינה טעמו וי"א שזה אליהו אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם המן שותף למזימה של בגתן ותרש לשלוח יד במלך שהרי הִנֵּה הָעֵץ הנה הוא עשה רעה אחרת שהכין עץ לתלות את אוהב ומציל המלך אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן ובעיניך המלך תוכל לראות שהרי הוא גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו:
(י) וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לְמָרְדֳּכָי וַחֲמַת הַמֶּלֶךְ שָׁכָכָה שכעסו לא פסק עד שהמן נתלה: פ
אסתר פרק ח
(א) בַּיּוֹם הַהוּא נָתַן הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ לְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה אֶת בֵּית הָמָן צֹרֵר היהודיים הַיְּהוּדִים את אנשי ביתו ואת כל אוצרותיו שכל מה שכנס הרשע זוכה בו הצדיק בסופו וּמָרְדֳּכַי בָּא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי הִגִּידָה אֶסְתֵּר מַה הוּא לָהּ איך הוא קרוב אליה:
(ב) וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ אֲשֶׁר הֶעֱבִיר מֵהָמָן וַיִּתְּנָהּ לְמָרְדֳּכָי וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדֳּכַי עַל בֵּית הָמָן ומרדכי חילק את הכסף ואת אוצרות המן שליש לתלמידי החכמים העמלים בתורה שלישל לבנין בית המקדש השני ושליש לו ולאסתר המלכה: פ
(ג) וַתּוֹסֶף אֶסְתֵּר על מה שהתחילה לדבר במשתה היין להרוג את המן וַתְּדַבֵּר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ בדברי טעם ושכנוע ועוד הוסיפה לרכך את ליבו על ידי ש - וַתִּפֹּל לִפְנֵי רַגְלָיו וַתֵּבְךְּ וַתִּתְחַנֶּן לוֹ לְהַעֲבִיר אֶת רָעַתהגזירה שגזר - הָמָן הָאֲגָגִי וְאֵת מַחֲשַׁבְתּוֹ אֲשֶׁר חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים:
(ד) וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֵת שַׁרְבִט הַזָּהָב זוהי נתינת רשות שתדבר את אשר על לבה בפרטות וַתָּקָם אֶסְתֵּר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
משנת ההלכה
דיני פורים
א. הימים ארבעה עשר וחמישה עשר באדר, שני ימי פורים הם לכל מצוותיהם, אלא שחלוקים הם במקומות, מקום שנוהג בו י"ד אין נוהג בו ט"ו, ומקום שנוהג ט"ו אין נוהג בו י"ד.
ב. ומקור הדבר הוא כמו שנכתב במגילה "לְקַיֵּם אֶת יְמֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה בִּזְמַנֵּיהֶם" (אסתר ט). בִּזְמַנֵּיהֶם - זמנו של זה לא כזמנו של זה, וזמנו של זה לא כזמנו של זה.
ג. וסיבת החלוקה שבימי מרדכי ואסתר חלוקים היו היהודים אשר בשושן, מן היהודים אשר בשאר המדינות, בכל שאר המדינות הרגו היהודים בשונאיהם ביום י"ג ונחו מאויביהם ביום י"ד ועשו אותו יום משתה ושמחה, והיהודים אשר בשושן נקהלו בשלשה עשר בו ובארבעה עשר בו והרגו בשונאיהם, ונחו בחמשה עשר ועשו אותו יום משתה ושמחה.
ד. ובדין היה לחלק רק בין שושן לכל שאר המדינות כפי שהיה המעשה, אלא שרצו חכמים שבאותו הדור לחלוק כבוד לארץ ישראל שהיתה חרבה בימים ההם, וכדי שיהיה זכרון לארץ ישראל בנס הזה, קבעו ששושן הבירה שנעשה בה הנס - חשובה היא ותעשה יום טוב לעצמה ביום חמשה עשר, אף על פי שישיבתה קרובה, ובימי יהושע בן נון עדיִן לא היתה מוקפת חומה. וכרכים שמצאם יהושע בארץ ישראל ושנבנו בשעתו - בנינם הוא בנין עדי עד, וחרבנם שבינתים הוא חרבן עובר. לעומת כרכים שבחוץ לארץ שלא נחשבו בימי יהושע כובש ארץ ישראל, אפילו נבנו אחרי כן וגדלו בחשיבות, אין מעלתם אלא מעלה עוברת, שאין מעלה קיֶּמת ואין בנין קיָּם אלא שבארץ ישראל ואפילו בשעה שהיא חרבה. ותולין את מעלת הכרכים בימי יהושע בן נון, שהוא היה כובש ארץ ישראל, וגם היה הראשון שנלחם בעמלק.
ה. ארבע הן המצוות המיוחדות לפורים ושנצטוינו עליהם מפי הקבלה על ידי סנהדרין ונביאים, ואלו הן: מקרא מגילה, משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים.
ו. וכן תקנו חכמים לקרוא בתורה מענין היום בפרשת 'ויבא עמלק' שבסוף סדר בשלח, ולהזכיר נס פורים בתפילה ובברכת המזון שאומרים בהן 'על הנסים - בימי מרדכי ואסתר'.
קריאת המגילה
א. חייב אדם לקרוא את המגילה בפורים שתי פעמים אחת בלילה ואחת ביום, חיוב זה הנו מדברי קבלה שחמורים הם כדברי תורה[34]. ולכן צריך להזהר מאד בקריאת המגילה, וגם הנשים יקפידו על כך שגם הם מצוות.
ב. זמן קריאת המגילה: בלילה- כל הלילה מצאת הכוכבים עד עלות השחר ואם עבר עלות השחר יקרא בלא ברכה ואם עבר הנץ החמה שוב אין לה תשלומין.
ג. וביום זמנה מהנץ החמה עד השקיעה ובדיעבד יצא מעלות השחר.
ד. תקנו חז"ל שני זמנים לקריאת המגילה בפרזים כלומר בערים שאינם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כבני ברק תל אביב ביתר וכיו"ב, ביום ארבעה עשר לחודש אדר שיוצא השנה במוצאי שבת ובמוקפים כלומר ערים שמוקפות חומה מימות יהושע בן נון כירושלים עיר הקודש היום חמשה עשר לחודש אדר היוצא השנה ביום שני.
ה. מקומות המסופקים אם הם מוקפים חומה מימות יוהשע בן נון או אם חומתם מוגדרת חומה על פי ההלכה למשל העיר טבריה יפו צפת חברון שכם לד בית שאן באר שבע עזה עכו וחיפה[35] קוראים בשני הימים לילה ויום ומברכים על קריאת המגילה ביום ארבעה עשר ובחמישה עשר קוראים בלא ברכה
ו. אסור לאכול לפני קריאת המגילה משהגיע זמן חיובה בין בלילה ובין ביום ובשנה זו שקריאת המגילה לבני הפרזים היא במוצאי שבת אוכל סעודה שלישית כדרכו בכל שבת ובמוצאי שבת יוצא לתפילת ערבית וקריאת המגילה.
ז. מותר ללמוד קודם קריאת המגילה אבל אסור לישון קודם קריאתה משהגיע זמן חיובה אפילו שינה מועטת.
ח. הכל חיָּבים בקריאת המגילה אחד אנשים ואחד נשים ומחנכים את הקטנים לשמוע מקרא מגילה אמנם הקטנים ביותר שאינם יכולים לשבת כל הקריאה ומפריעים לאחרים אין להביאם כלל לבית הכנסת בזמן מקרא מגילה.
ט. מצוה מן המובחר לקרותה בציבור ובבית הכנסת. ואפילו היו עמו הרבה אנשים לא יקראנה בביתו אלא הולכים לבית הכנסת משום 'ברוב עם הדרת מלך' ויש יותר פרסום הנס. אמנם אם יש לו בעיר מדרש או בית כנסת קבוע שמתפלל בו אינו חייב ללכלת לבית כנסת הגדול שב עיר אע"ג שיש שם יותר אנשים.
י. השומע מפי הקורא, יצא כאילו קרא בעצמו, והוא, שהקורא חיָּב במצוות, אבל צריך להזהר לשמוע כל תבה, שאם לא שמע הכל, לא יצא.
[1] אבע"ז
[2] רמב"ן
[3] רש"י. שפתי חכמים
[4] רמב"ן
[5] ת"א הכתב והקבלה
[6] חזקוני
[7] חזקוני
[8] רש"י מנחות פט. ד"ה ושיעורו
[9] אבע"ז
[10] רמב"ן
[11] רמב"ן
[12] אבע"ז
[13] רמב"ן
[14] רמב"ן
[15] רבינו בחיי
[16] פי' הטור
[17] רמב"ן
[18] ספורנו
[19] רש"י
[20] מלבי"ם
[21] רש"י
[22] ת"א
[23] הכתב והקבלה
[24] רש"י ורמב"ם פכ"ה פס' כז
[25] רש"י
[26] ת"א ת"י
[27] רמב"ן פכ"ה פס' כז
[28] רשב"ם
[29] ספורנו
[30] העמק דבר
[31] רשב"ם
[32] ספורנו
[33] רש"י רשב"ם
[34] וי"א שרק ביום מצותה מדברי קבלה אבל בלילה מצותה מדברי סופרים ולכן אם אינו יכול לשמוע גם ביום וגם בלילה לדעה זו ישמע את קריאת המגילה ביום וי"א שגם לדעה זו יקיים המצוה הבאה לידו ראשונה ויקרא את של הלילה.
[35] ויש שנהגו כן אף בבני ברק על פי הוראת מרן החזו"א מחמת סמיכותה ליפו ויש שהוסיפו את אשקלון אשדוד גוש חלב ורמלה ובחו"ל דמשק צור בגדד ופראג.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה