פרשת תצוה יום ו'

מקרא

שמות פרק כט

(מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה באוהל מועד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי בהשראת השכינה ובדיבור עם משה מעל הכפורת מבין שני הכרובים[1]:

(מד) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ שע"י העבודות יוקדש האהל וכליו שהוא מקום העבודה[2] וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי קיים לדורות לא שיהיה תלוי קדושתם במזבח, שקדושה שלהם אינו תלוי במזבח והמה קדושים לעצמם מהבורא יתברך[3]:

(מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לקבל עבודתם ברצון ולשמוע את תפלתם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים מנהיג ענינם בלי אמצעי, ומאותות השמים לא יחתו, להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים שהנהגתם על ידי מניעיהם, ומזה יתחייב נצחיותם[4]:

(מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כדי[5] לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם כי ההוצאה היתה על מנת לשכני בתוכם כי לולא כן לא הוציאם כי ההוצאה היתה על מנת לשכני בתוכם כי לולא כן לא הוציאם[6]: פ

שמות פרק ל

(א) וְעָשִׂיתָ מִזְבֵּחַ מִקְטַר קְטֹרֶת ולא עולה ושלמים ומנחות ונסכים[7] עֲצֵי שִׁטִּים תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ:

(ב) אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ יִהְיֶה וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ קַרְנֹתָיו:

(ג) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ להבדיל ממזבח הנחושת מזבח העולה שלא היה לו גג אלא ממלאים חללו אדמה בכל חנייתם וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:

(ד) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב תַּעֲשֶׂה לּוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו תַּעֲשֶׂה עַל שְׁנֵי צִדָּיו בחוד שבין מזרח לצפון. וכן בזוית השנית בחוד שבין מערב לדרום והבד היה על החוד ונתון בטבעת אחת[8] וְהָיָה לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֵמָּה:

(ה) וְעָשִׂיתָ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב:

(ו) וְנָתַתָּה אֹתוֹ לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת כלומר אל מול הכפורת  ולא משוך לצפון או לדרום[9] אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה:

(ז) וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן אין המצוה הזו בכהן גדול בלבד, אלא היא אף בכהנים הדיוטים כדין הדלקת הנרות שבצדה (בפסוק הבא) שאמר ג"כ ובהעלות אהרן את הנרות, ואינה בכ"ג בלבד כמו שאמר למעלה (כז כא) יערוך אותו אהרן ובניו[10] קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת הַנֵּרֹת נקוי הבזיכין של המנורה מדשן הפתילות שנשרפו בלילה והיה מטיבן בכל בקר ובקר[11] יַקְטִירֶנָּה:

(ח) וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת השלהבת ב-[12] הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה ידוע כי ריח הקטורת נודף באחרית היום יותר מקטורת של בוקר, ועל זה אמר הכתוב (תהלים קמא, ב) תכון תפילתי קטורת לפניך וגו'[13]קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְקֹוָק לְדֹרֹתֵיכֶם:

(ט) לֹא תַעֲלוּ עָלָיו קְטֹרֶת זָרָה שלא יעשה קטרת מסמים אחרים זולתי הקטרת אשר יצוה אותם, וכן אם הוסיף בה סמים אחרים יעבור בלאו הזה[14] וכן הזהיר הכתוב שלא יקדימו להעלות על המזבח שום דבר לקטורת הסמים, לא קטורת יחיד ולא קטורת צבור שיביאוה נדבה וכל שכן אחרת[15] וְעֹלָה וּמִנְחָה וְנֵסֶךְ לֹא תִסְּכוּ עָלָיו:

(י) וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו במתן דמים על ארבע קרנותיו אַחַת בַּשָּׁנָה ביום הכפורים אין לומר שלא היו הדמים נתונים על קרנותיו רק פעם אחת בשנה שהרי כתיב בפר כהן משיח ונתן מן הדם על קרנות מזבח קטורת הסמים וכן בפר העלם דבר של צבור, אלא הכי קאמר מה שהכהן עושה על קרנתיו אחת בשנה דהיינו ביום הכפורים, אותו מעשה קרוי כפרה מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו על גג המזבח בעצמו שבע הזיות לְדֹרֹתֵיכֶם אבל בכל שאר ימות השנה לא היו דמים נתונים עליו רק על קרנותיו[16] קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיקֹוָק שמקדש הנוגע בו עוד יותר ממזבח החיצון שאינו מקדש אלא הראוי לו משא"כ שלחן והמזבח הפנימי מקדש בין ראוי לו בין שאינו ראוי לו ככל כלי שרת[17]: פ         

סליק פרשת תצוה   

נביא

מלכים א פרק ז

(מו) בְּכִכַּר במישור הַיַּרְדֵּן יְצָקָם הַמֶּלֶךְ בְּמַעֲבֵה הָאֲדָמָה בֵּין סֻכּוֹת וּבֵין צָרְתָן העפר ההוא טוב להתכה ובעובי אותו קרקע צייר דפוס הכלים ויצקם שם כי לא יתכן לעשות כורים לכלים גדולים כאלה אלא בעובי האדמה התיכו אותם:

(מז) וַיַּנַּח שְׁלֹמֹה אֶת כָּל הַכֵּלִים מֵרֹב מְאֹד מְאֹד כי מרוב משקלם הניח שלמה מלחקור על משקלם כמה היה לֹא נֶחְקַר מִשְׁקַל הַנְּחֹשֶׁת:

(מח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֵת כָּל הַכֵּלִים אֲשֶׁר בֵּית יְקֹוָק אֵת מִזְבַּח הַזָּהָב הוא מזבח הקטרת אשר היה בהיכל וְאֶת הַשֻּׁלְחָן קבוצת השלחנות, כי עשר שלחנות עשה כמו שנאמר בדברי הימים (ב ד ח) אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים זָהָב:

(מט) וְאֶת הַמְּנֹרוֹת חָמֵשׁ מִיָּמִין מנורת משה וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאול מנורת משה וכל המנורות היו בדרום ומנורת משה היתה במרכז המנורות לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָגוּר נקי ומזוקק וְהַפֶּרַח קבוצת הפרחים שעל המנורהוְהַנֵּרֹת וְהַמֶּלְקַחַיִם זָהָב כמו שמפורש בתורה בעשיית המנורה:

(נ) וְהַסִּפּוֹת כמו כדים העשויים לשום בהם יין וְהַמְזַמְּרוֹת כלי זמר עשוים מזהב וְהַמִּזְרָקוֹת לקבל הדם  שהיו משמשים לדם קדשים אשר יובא אל הקדש פנימה וְהַכַּפּוֹת לשום בהם מלא קומץ לבונה להקטירוְהַמַּחְתּוֹת לחתות בהם גחלים להוליך ממזבח החיצון למזבח הזהב זָהָב סָגוּר וְהַפֹּתוֹת הצירים לְדַלְתוֹת הַבַּיִת הַפְּנִימִי לְקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים לְדַלְתֵי הַבַּיִת לַהֵיכָל זָהָב: פ

(נא) וַתִּשְׁלַם כָּל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בֵּית יְקֹוָק כל הבנין וכליו עשה שלמה משלו, ממה שקבץ הוא לבד כלי נחושת, עשה ממה שלקח אביו מערי הדדעזר, כמו שנאמר בדברי הימים א יח וַיָּבֵא שְׁלֹמֹה אֶת קָדְשֵׁי מה שהקדיש לצורך הבנין דָּוִד אָבִיו אֶת הַכֶּסֶף וְאֶת הַזָּהָב וְאֶת הַכֵּלִים נָתַן בְּאֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק: פ

מלכים א פרק ח

(א) אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל השופטים והחכמים ו - אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן קדש העזרה היה צריך ב"ד של שבעים ואחד ולכן קבץ כל זקני ישראל שהם הסנהדרין, וגם קבץ כל ראשי האבות שהם הנשיאים לכבוד המלך ולכבוד הארון:

(ב) וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים חודש תשרי נקרא ירח האתנים, מלשון איתן וחוזק, על שם כי בחודש תשרי הם המועדים היותר חזקים, ומיישרים את האדם אל השלמות בֶּחָגהסכות הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי:

(ג) וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן לפי שהכוונה היתה להביאו לבית קדשי הקדשים והוא הדביר אשר לא הותר להכנס בו כי אם כהן גדול יום אחד בשנה וכאשר לא היה אפשר שישא הכהן הגדול לבדו הארון היה יותר ראוי שיכנסו שם הכהנים משיכנסו שם הלוים:

(ד) וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְקֹוָק וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד המשכן שעשה משה שהיה בגבעון גנזו שלמה משנבנה בית ראשון וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל אשר נטה דוד לארון וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים את הארון וְהַלְוִיִּם את אוהל מועד וכליו:

(ה) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב:

(ו) וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְקֹוָק אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים שעשה שלמה והיו עומדים על רגליהם ופניהם לבית כמו שאומר בדברי הימים ופורשים כנפיהם מקיר אל קיר ובין כרוב לכרוב הכניסו הארון תחת הכנפים והכרובים שעשה בצלאל היו בשני קצות הכפורת על הארון והיה מכסה הארון כמו שהיה מתחילה אבל אלו הכרובי' היו כנפיהם גבוהים על הארון כי חמש אמות היה קומת הכרוב:

(ז) כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה:

(ח) וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים משכו הבדים לחוץ כלפי המזרח, וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה והיו נראים לפני הדביר, בהיותם דוחקין ובולטין בפרוכת, שהיה מול הפתח, אבל לא היו נראים החוצה להיות מקרעין בפרוכת לצאת חוצה לו[18] וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה שלא הסירו אותם עוד מן הארון וגם לא החזירו אותם לאחוריהם אלא היו משוכים לפני הדביר לעולם:

(ט) אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים זה לא ישלול שלא היו שם הדברים שנזכרו בתורה שהם מונחים בו כמו מטה אהרן וצנצנת המן אך שלל בזה שלא היה שם מהתורה רק עשרת הדברים[19] אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב שעליו כתובים עשרת דברות הברית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִם בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(י) וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ מן הדביר וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְקֹוָק:

(יא) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת בהיכל ובעזרה מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית יְקֹוָק: פ

כתובים

(יח) והיהודיים וְהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּשׁוּשָׁן נִקְהֲלוּ בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר בּוֹ וּבְאַרְבָּעָה עָשָׂר בּוֹ להשמיד את בני עמלק וְנוֹחַ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ וְעָשֹׂה אֹתוֹ יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה:

(יט) עַל כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים הַפְּרָזִים שאינם יושבים בערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת ואפילו אם אינו תושב העיר אלא מתארח עתה בפרזים ליום אחד עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה ולכן אסור בהספד ובתענית וּמִשְׁתֶּה סעודת פורים וְיוֹם טוֹב ולכן אין עושים בו מלאכה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת שתי מנות אִישׁ לְרֵעֵהוּ: פ

(כ) וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי לבדו אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לקיים את פורים בשנה הבאה ובשנים לאחר מכן וכמו שמתפרש בהמשך הפסוקים עד פסוק כ"ז וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַקְּרוֹבִים שידעו מהסבל והצרות שעשו שונאיהם וְהָרְחוֹקִים שלא ידעו כלל מה זמם המן לעשות:

(כא) לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים בני הפרזים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר כמו שעשו בשנה שבה נעשה הנס וְאֵת יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ לבני שושן ולערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה:

(כב) כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי דוקא ביום אבל אם עשה סעודה בלילה לא יצא ידי חובתו מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת שתי מתנות לָאֶבְיוֹנִים לשתי אביונים מתנה לכל אביון ולא הוזכר יום מכיון שלא קיבלו עליהם חז"ל לדורות הבאים את איסור המלאכה וממילא אינו כיום טוב לענין זה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושים וכך מנהגנו היום:

(כג) וְקִבֵּל כולם כאחד הַיְּהוּדִים אֵת אֲשֶׁר הֵחֵלּוּ לַעֲשׂוֹת שנהגו ימים אלו בשמחה משתה וְאֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם שהוסיף להם משלוח מנות ומתנות לאביונים:

(כד) ומרדכי כתה להם דין הוא שתקבלו על עצמכם ימים אלו  - כִּי הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר כָּל הַיְּהוּדִים חָשַׁב עַל הַיְּהוּדִים לְאַבְּדָם וְהִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לְהֻמָּם וּלְאַבְּדָם:

משנת ההלכה

פרשת זכור

       א.       נאמר בפרשת כי תצא[20] "זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים", "אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים".. נצטווינו בזה לזכור בפה את מעשיו הרעים של עמלק ומריבתו עמנו שהקדים להרע לנו ולהתגרות בנו מיד בצאתנו ממצרים לפני שאר האומות, שהיו יראים מישראל, ובכך הוא העביר את היראה הגדולה מעם ישראל מלב שאר האומות, וצריך לעשות כך כדי לעורר את האיבה אליו תמיד[21], ולשמור את הזעם והעברה אליו לנצח[22].

        ב.        תיקנו לנו חז"ל לקיים מצוה זו בקריאת פרשת זכור בשבת שקודם פורים[23], (השנה שבת זו, פרשת תצוה). וי"א שהיא חובה מן התורה[24].

         ג.         י"א שלדעת הסוברים שחייבים מן התורה בקריאת פרשת זכור בשבת שקודם פורים, חייבים מן התורה לקוראה דוקא בספר תורה ועם עשרה שומעים[25]. ויש חולקים וסוברים שרק עיקר מצות קריאת פרשת זכור הוא מן התורה, אבל קריאתה בעשרה ובספר תורה אינה אלא מדרבנן[26]. וכתבו הפוסקים לנהוג כדעה הראשונה.

        ד.        ולכן גם מי שאינו יכול לשמוע קריאת התורה בשאר שבתות השנה, חייב בשבת זו לבוא לבית הכנסת כדי לקיים המצוה מן התורה.

       ה.       מן הראוי שישמע כל אחד קריאה זו מבעל קורא הקורא כפי ההברה שנהגו בה אבותיו, ובמיוחד צריכים להקפיד בכך המתפללים בהברה אשכנזית או תימנית. והאשכנזים יהדרו לכתחילה לשמוע קריאה זו מספר תורה הכתוב בכתב בית יוסף.

         ו.         לדעת החינוך[27] נשים אינן חייבות במצות זכירת עמלק[28]. וכתבו האחרונים[29] שהרמב"ם והרמב"ן סוברים שנשים חייבות במצוה זו.

         ז.         כתבו האחרונים להלכה למעשה שהנשים אינן חייבות לשמוע את הקריאה בתורה בציבור, ויוצאות ידי חובתן בסיפור מעשה עמלק בלבד[30]. אמנם מנהג הרבה קהילות היום שנשים באות לשמוע קריאת זכור וצריך שקריאה זו תהיה בנוכחות עשרה גברים.

       ח.       מי שנאנס ולא שמע פרשת זכור בשבת זו לדעת המג"א[31] כששומע בפורים פרשת ויבוא עמלק בקריאת התורה יוצא ידי חובת זכירה זו מן התורה[32]. והמשנה ברורה[33] חולק וסובר שאינו יוצא ידי חובתו בקריאה זו[34].

        ט.       י"א[35] שאם קראו בשבת שקודם פורים את פרשת זכור בספר תורה, ואח"כ נמצאת טעות בספר תורה באופן שספר התורה פסול מוציאים אחר לקרות בו.

         י.         י"א[36] שחכמים תיקנו לקרות את המגילה בפורים משום זכירת מחיית עמלק[37].

      יא.     י"א[38] שקריאת פרשת זכור היא המצוה על כל יחיד ויחיד ולכן אם אין לו ספר תורה מחוייב הוא לקרות את פרשת זכור בשבת שלפני פורים מתוך החומש[39].

      יב.      הגר"א היה מהדר לעלות לספר תורה  לפרשת זכור ולקרותה בעצמו[40].

       יג.       כתב הרמב"ן[41] שטעם חיוב זכירה זו, הוא כדי שנדע שהקב"ה לא ימחה לעתיד לבא את שמו של עמלק בחנם, אלא רק מחמלתו עלינו לנקום את החמס שעשה לנו שלא היה ירא ממנו יתעלה. והסמ"ק[42] כתב שטעם החיוב הוא שתהיה לנו יראת שמים[43].

      יד.      אין מברכים על מצות זכירת עמלק, מפני שאין מברכים על השחתה, אפילו על השחתת רשעי אומות העולם[44].

      טו.      זכירת עמלק נאמרת בכל לשון[45].

      טז.      לדעת החרדים[46] הרמב"ם והסמ"ג סוברים שצריך להזכיר בכל יום את מה שעשה לנו עמלק[47] כתב שמצוה גדולה לומר בכל יום את פרשת זכור[48], ואחר כך יאמר על עמלק "ימח שמו וזכרו ונמח זכורו מלהזכירו"[49].

        יז.       כתב המג"א[50] בשם ספר הכוונות וכתבי האר"י שכשיאמר בברכת אהבת עולם תיבות "לשמך הגדול" יזכור את מעשה עמלק[51] שהרי אין השם שלם עד שימחה עמלק[52].

      יח.     יש שנהגו שכשהשליח צבור אומר קדיש יאמר הצבור "ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדר דר"[53], ואחר כך יענו אמן יהא שמיה רבא וכו'[54].

      יט.      הרמב"ן[55] והחינוך[56] חולקים וסוברים שאין חובה מן התורה לקרוא את פרשת עמלק בצבור בזמן קבוע -בשנה בשבת שקודם פורים[57], וכתב החינוך שיוצאים ידי חובת המצוה זו בקריאת התורה בפרשת כי תצא פעם אחת בשנה או בשתי שנים או שלש[58], ולדעתו קבעו חכמים לקרות פרשת זכור בשבת שלפני פורים כדי לקיים את המצוה סמוך וקודם לנס המן הרשע שהיה מזרעו של עמלק.

        כ.        מי שעבר על חיוב זה ולא זכר וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל ביטל לכולי עלמא את העשה הזה[59] וגם עבר על הלאו של לא תשכח[60].

    כא.    בכל עת ועת צריך שיאמר בפיו שהוא שונא את עמלק[61] כדי לעורר את נפשו ע"י אמירתו ושלא תחלש השנאה אל עמלק מחמת אורך הזמן ושלא תשכח המצוה שצריך להלחם בעמלק[62].

---

[1] רש"י

[2] מלבי"ם ועיין בהעמק דבר "וקדשתי את אהל מועד. בעשרה נסים שהיו קבועים כדאיתא ביומא ספ"א. ובמה שיצא עונש לכל הבא לגשת יותר מהראוי לו כמבואר בס' במדבר. וזהו בחינה על עוצם הקדושה שבו. ואת המזבח. במה שהיה שורף את האימורין במהירות נפלאה כדאיתא ביומא רפ"ד והיה אש של מערכה מתגבר. ובזבחים דף נ"ט לענין אלף עולות יעלה שלמה יע"ש בפירש"י. ואת אהרן ואת בניו אקדש. הבטיח שיסייע אותם מן שמים לקדשם וכענין דאיתא שלהי פ"ג דיומא המקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה והיתה קדושת אהרן ובניו הרבה למעלה מכה"ג וכהנים הדיוטים שבכל דור.

[3] משך חכמה

[4] ספורנו

[5] רשב"ם

[6] אבע"ז. רבינו בחיי. חזקוני

[7] רשב"ם

[8] העמק דבר

[9] רש"י

[10] רמב"ן

[11] רש"י

[12] רש"י

[13] רבינו בחיי

[14] רמב"ן

[15] רש"י. רבינו בחיי

[16] חזקוני

[17] העמק דבר

[18] ועיין ברד"ק שכתב "האריכו אותם לחוץ כלומר שמשכו אותם כלפי חוץ לפי שלא היה צריך עוד לשאת בכתף ומתחילה היו הבדים נתונים בארון בשוה שהיו עודפים אחורי הארון כמו לפני הארון שהרי ארבעה אנשים היו נושאין אותו לכל בד שני אנשים אחד לפניו ואחד לאחוריו וכיון שהביאו הארון לדביר כמו שהיה עם בדיו ולא היה עתיד עוד לנשוא בכתף האריכו הבדים ומשכו' כלפי חוץ עד שנראו ראשי הבדים על פני הדביר כדי שיהיה נכנס שם כהן גדול ביום הכפורים להקטיר בין הבדים ולא יהיה פונה הנה והנה ולפיכך האריכו הבדים על פני הדביר ולא יראו החוצה לפני הדביר, ואם תאמר והלא אורך הבדים לא היה אלא עשר אמות ולא נאמר בתורה שהיו נראים חוץ לפרכת והדביר היה רחבו עשרים אמה א"כ אע"פ שמשכו אותם היאך נראו עדיין על פני הדביר נאמר כי לא נתנו הארון סמוך לכותל מערבי אלא הרחיקו אותו מן הכותל עד כדי שיראו הבדים על פני הדביר כשמשכו אותם כלפי חוץ ואין צריך לומר כי מקום ארון אינו מן המדה ובנס היה עומד שהרי בתוך המדה היה תחת כנפי הכרובים בתוך עשרים אמה ולא היה ממנו עשר אמה לכל רוח".

[19] כך היא דעת הרלב"ג ועיין בב"ב דף יד אמנם ברד"ק למד מזה "זה ראייה כי לא היו בארון לא שברי לוחות ולא ס"ת וארון שבו ס"ת נראה כי נתנוהו באוצרות בית ה' עם אהל מועד ועם הכלים וכן נראה מדברי חלקיהו הכהן ס"ת מצאתי בבית ה' נראה כי לא היה במקום שהיו רגילים בו ולא היו יודעים אותו שם באותו הדור"

[20] דברים כה יז-יח.

[21] וכ"כ נצטוינו לא לשכוח את איבתו ושנאתו של עמלק לבני ישראל. לדעת הרמב"ן המצוה היא שנספר לבנינו ולדורותינו כך וכך עשה לנו עמלק הרשע, ונאמר להם שמשום כך נצטוינו למחות את שמו. והסמ"ק כתב שהחיוב הוא שלא לשכוח שהקב"ה הציל אותנו מיד עמלק. והחרדים כתב שהחיוב הוא שנזכור שבשביל שרפו ידיהם של ישראל מן המצוות בא עמלק

[22] שם, וכמשמעות לשון סהמ"צ לרמב"ם עשה קפט ונעורר הנפשות כו', וצ"ע שבסמ"ג משמע ש"איבתו" ר"ל איבת עמלק לנו [וכמשמעות לשון הסמ"ג "ועברתו כו'"], ולדעתו לעורר ר"ל לעורר הזכרון.

[23] סדר רב עמרם השלם ח"ב, מחזור ויטרי, ראב"ן מגילה יח ע"א, ריטב"א שם יז ע"ב, סמ"ק סי' קמז. ועי' רמב"ן עה"ת סוף פרשת תצא.

[24] תוס' ותוס' ר"י החסיד ותוס' הרא"ש ורשב"א ברכות יג ע"א ותוס' מגילה יז ע"ב, תה"ד סי' נח בשם תוס' שנץ, רא"ש ברכות פ"ז סי' כ. ועי' מגן האלף לסידור רב עמרם השלם דף רעג ור"י פרלא לרס"ג מ"ע נט. וכתב המהר"ם שיק לתרי"ג מצות (תרה) שהטעם לכך שעיקר המצוה היא הקריאה בצבור, הוא מפני שנתחייבנו במצוה זו לזכור את עמלק כדי שנמחה את שמו ונלחם בו, ומצוה זו של מחיה ומלחמה הם מן המצוות המוטלות על הציבור ולא על היחידים, ולכן נצטווינו לקרוא את הפרשה הזו בציבור, [וכ"כ הקרן אורה ברכות ה ע"א]. והמלאכת שלמה (מגילה פ"ג מ"ד בשם ספר חן טוב) כתבו שמצוה הזכירה נאמרה אפילו בזמן  הזה שאיננו יכולים לעשות עם עמלק כל רעה, וכמו כן לא תיבטל המצוה אף לאחר ביאת משיח צדקנו ולאחר שיימחה עמלק מן העולם, כי כוונת המצוה היא לזכור את הגורם לביאת עמלק, הוא העון, כמו שהיה ברפידים, ושנשוב לה' על ידי זכירה זו. [ועי' בפרקי דרבי אליעזר פמ"ד והובא בילקוט סו"פ תצא משל למלך שהיה לו פרדס כו'].

[25] האשכול ע"פ מגילה יח ע"א אתיא זכירה זכירה כו' מה להלן בספר כו', תה"ד שם בדעת הרא"ש ברכות פ"ז, שו"ע או"ח קמו ב ותרפה ז, ועי"ש במג"א, ועי' מ"ב תרפה ס"ק יד ושער הציון שם ס"ק ה ופעולת שכיר למעשה רב סי' קלג. ועי' צפנת פענח מגילה פ"א ה"א שר"ל מה שאמרו במגילה טז ע"ב יאמר בפה מה שכתוב בספר היינו פרשת זכור.

[26] שו"ת תורת חסד או"ח סי' לז ושו"ת בנין שלמה או"ח סי' ז בד' הרא"ש שלא כתה"ד, וכ"כ בס' ציץ הקודש סי' נא, ועי"ש מש"כ לדחות הראיה ממגילה יח ע"א. וכ"כ בפנ"י מגילה שם שאין ראיה משם. ובקרן אורה (ברכות פ"א) הוכיח שהמצוה מן התורה היא על כל יחיד ולא על הצבור, שהרי לולי הלימוד המיוחד שזכור בפה היינו אומרים שהמצוה היא בהרהור בלב [עי' לעיל מה שהבאנו בשם התו"כ בחקותי ועוד], והרי בצבור לא שייך הרהור בלב.

[27] מצוה תרג.

[28] כי רק הגברים שעליהם לעשות המלחמה ונקמת האויב חייבים במצוה זו ולא על הנשים שלא עושות מלחמה ונקמת האויב,  וכתבו המנחת חינוך שם ושו"ת תורת חסד סי' לז שלדעת החינוך נשים פטורות גם מהלאו של לא תשכח  , ועי"ש שהם קצת מסתפקים בדבר.

[29] תורת חסד סי' לז, והמנחת חינוך שם, שו"ת בנין ציון החדשות סי' ח ועי"ש שכן הנהיג ר"נ אדלר בבני ביתו, נר מצוה לאוין שאין בהם מלקות סי' יא בדעת הרמב"ם.

[30] תו"ח שם, וכ"כ בספר כף החיים תרפד ס"ק ל בשם לימודי ה', ועי"ש בתורת חסד שהמנהג לא להצריך נשים לשמוע קריאה זו.

[31] סי' תרפה.

[32] שהרי הוא זוכר מעשה עמלק, שהרי לא כתוב בתורה שיקראו בשבת הסמוכה לפורים דוקא, אלא שחכמים תיקנו בשבת זו הואיל ורבים מצויים בבית הכנסת וסמוך לפורים, כדי לסמוך מעשה עמלק למעשה המן, ואם כן כששומע בפורים יוצא בזה עי"ש במג"א שהביא שכ"כ בשו"ת הרא"ם סי' ב, ע"פ מגילה יח ע"א, ועי"ש במחצית השקל בביאור הראיה מהגמרא.

[33] סי' תרפה ס"ק טז [ע"פ רמב"ן עה"ת שם].

[34] כיון שהמצוה היא לזכור דוקא את האמור בפרשת זכור: "אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו'", שצריך לזכור שכך עשה לנו עמלק ולכך נצטוינו למחות את שמו, ודבר זה לא נזכר בפרשת ויבוא עמלק.  וכ"כ בפעולת שכיר למעשה רב שם.

[35] פמ"ג סי' קמג משבצות זהב ס"ק א.

[36] רמב"ן סוף פרשת תצא כמו שפירשו המרחשת (ח"א סי' כב).

[37]  עי"ש ברמב"ן שם שכתב שלשיטת הראשונים הסוברים שמצות זכירה בפה היא קריאת פרשת עמלק בצבור, יש סמך למקרא מגילה בפורים מן התורה, ופירשו המרחשת כנ"ל. ועי"ש במרחשת שהביא את הגמרא מגילה ז ע"א "כתב זאת בספר מש"כ במגילה", ועי"ש שחידש שיש שני דינים במקרא מגילה מצות זכירה ופרסום הנס. ועי' שו"ת אבני נזר או"ח סו"ס תקיז.

[38] שו"ת בנין שלמה סי' נד.

[39] ודלא כשאר קריאת התורה בצבור, החיוב מעיקרו הוא על הצבור, ואם אין לו ספר תורה או צבור אין היחיד חייב כלל –שם.

[40] שקריאת פרשת זכור היא המצוה על כל יחיד ויחיד ומצוה בו יותר מבשלוחו, –כך פירש שו"ת בנין שלמה סי' נד.

[41] בהוספותיו למנין המצות להרמב"ם (מ"ע ז).

[42] סי' כג.

[43] כתב כן לשטתו שהלאו של לא תשכח הוא חיוב שלא נשכח שהקב"ה הצילנו מידו ובעבור זה תהיה יראתו על פנינו לבלתי נחטא. והמהר"ם שיק לתרי"ג מצות תרה כתב שנתחייבנו במצוה זו כדי לזכור את עמלק ושנמחה את שמו ונלחם בו. וכעי"ז כתב המלאכת שלמה (מגילה פ"ג מ"ד בשם ספר חן טוב) שכוונת המצוה היא לזכור את הגורם לביאת עמלק, שהוא העון, כמו שהיה ברפידים, ושנשוב לה' על ידי זכירה זו.

[44] כף החיים סי' תרפה ס"ק כט בשם יפה ללב, ע"פ מגילה י ע"ב מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. ומטעם זה אין מברכים על מיתות בי"ד ועל מלקות והשקאות סוטה.

[45] שאגת אריה סי' יג. וכן מפורש בריטב"א מגילה יז ע"ב לגבי קריאת פרשת זכור.

[46] מ"ע התלויות בפה פ"ד סי' כא.

[47] וכתב שמשמע שמן התורה צריך להזכירו בכל יום, וכ"כ כתב החרדים (שם מצות לא תעשה פ"א סי' יד בד' הרמב"ם והסמ"ג) הלאו של לא תשכח הוא ממצוות לא תעשה התלויות בלב שאפשר לשמרן בכל יום. והשל"ה תושב"כ סו"פ תצא.

[48] כדי לקיים מצוה זו. ועי' ארצות החיים סי' א ס"ד שכתב שיש לזה קצת סמך מה שנאמר בירושלמי ברכות פ"א ה"ה שבדין היה שיהו קורין את פרשת בלק ובלעם בכל יום מפני שכתובה בתנו"כ, וא"כ הוא הדין פ' עמלק שכתובה בתנו"כ כמ"ש במגילה ז ע"א.

[49] ובזה יקיים את האיסור "לא תשכח". הלשון ימח שמו כו' הוא מפיוט אץ קוצץ לר"א הקליר, וצ"ע האם סובר שכדי לקיים את מצות לא תשכח צריך להוסיף זה ולא די בפרשת זכור בלבד.

[50] סי' ס ס"ק ב.

[51] וכך יקיים את מצות זכור.

[52] ועיין סידור הריעב"ץ שבזה יקיים את הזכירה בלב. ועיין בשד"ח כללים מ"ע ז כלל יג שדן אם זו הזכרה בפה או בהרהור, שהרי בפה אינו אלא רמז.

[53] שמות יז טז.

[54] ספר חרדים מ"ע התלויות בפה פ"ד סי' כא שכן המנהג בקאשטיליא ובמקומות רבים.

[55] עה"ת שם.

[56] תרג ותרה.

[57] אין למצות זכירה זו זמן קבוע בשנה או ביום.

[58] שיש מקומות שקוראים את ספר התורה בשנה אחת, ויש מקומות בשנתים או בשלש. וביאר החינוך שם שאין למצות זכירה זו זמן קבוע בשנה או ביום, כמו שנצטוינו בזכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, וטעם הדבר כי יציאת מצרים היא עיקר בדת, מה שאין כן זכירת מעשה עמלק שאינה אלא שלא תשכח  שנאתו מלבבנו.

[59] החינוך תרג ותרה וראה לעיל שיש סוברים שצריך מן התורה להזכיר מה שעשה עמלק לפחות פעם בשנה, ולדעתם נראה שמי שלא הזכירו פעם בשנה עבר על מצוה זו וביטל עשה.

[60] החינוך תרג ותרה, ודייק המנחת חינוך שלדעת החינוך מן התורה די בקיום מצוה הזו פעם אחת בחיים, ומן התורה די בזכירה בפיו שלא בעשרה ובספר תורה, שצריך אותם רק מדרבנן.

[61] כך הגירסא בסהמ"צ הוצ' ר"ח הלר, ע"פ דפוס ראשון וסהמ"צ בלשון ערבית. בדפוסים מאוחרים: לשנוא אותו בכל עת.

[62] סהמ"צ לרמב"ם שם ע"פ תו"כ בחקותי לעיל. וכמו שמצינו לגבי שמואל שעשה כך בהתחילו  לעשות את המצוה הזאת, שבתחילה הוא זכר את מעשהו הרע של עמלק, ואחר כך ציוה להרגו, כמו שנאמר "פקדתי את אשר עשה עמלק לישראל אשר שם לו בדרך בעלותו ממצרים, עתה לך והכיתה את עמלק" (שמואל א טו ב – ג). סהמ"צ שם. ועי' פי' ר' ישעיה לשמואל שם שפי' אשר שם לו מארב, ועי' יונתן שם, ונראה שמכאן מקור הרמב"ם בהל' מלכים שם שכ' "ואריבתו".