פרשת תרומה יום ג'

מקרא

שמות פרק כה

(לג) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים חלולים כמין כוסות[1] מְשֻׁקָּדִים שהגביעים מצוייר בהם שקדים[2] בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח באמצע כל קנה עשויים לנוי[3] וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:

(לד) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים בגופה של מנורה היו ארבעה גביעים אחד בולט בה למטה מן הקנים והג' למעלה מן יציאת הקנים היוצאים מצדיה מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:

(לה) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה מתוך הכפתור היו הקנים נמשכים משני צדיה אילך ואילך[4]:

(לו) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:

(לז) וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ כמין בזיכין שנותנין בתוכן השמן והפתילות[5] וי"א שהיו מגוף המנורה מקשה אחת[6] שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ עשה פי ששת הנרות שבראשי הקנים היוצאים מצדיה מסובים כלפי האמצעי כדי שיהיו הנרות כשתדליקם מאירים אל עבר פניה מוסב אורם אל צד פני הקנה האמצעי שהוא גוף המנורה[7]:

(לח) וּמַלְקָחֶיהָ הם הצבתים שלוקחים בהם הפתילה מתוך השמן[8] וי"א אין המלקחים צבתים, אבל עשה על פי הנרות טס של זהב פותח וסוגר ושוכב עליו שלא יפול בשמן דבר[9] וּמַחְתֹּתֶיהָ כמין בזיכין קטנים שחותה בהם את האפר שבנר בבקר בבקר כשהוא מטיב את הנרות[10] זָהָב טָהוֹר:

(לט) כִּכָּר כלומר משקל מאה עשרים מנה[11] זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כלומר גוף המנורה ועצמותה שהם הקנים היוצאים מצדיה אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה זהב טהור יעשה את כל הכלים האלה, וזה לבאר שאין הכלים נכנסין בכלל הככר[12]:

(מ) וּרְאֵה וַעֲשֵׂה ראה כאן בהר תבנית שאני מראה אותך. מגיד שנתקשה משה במעשה המנורה עד שהראה לו הקב"ה מנורה של אש[13] בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר: ס

שמות פרק כו

(א) וְאֶת הַמִּשְׁכָּן יריעות אלו נקראו משכן מכיון שהם התחתונות והלוחות והארון וכלי הקודש ששכינה שורה בהם שוכן תחתיהם[14] תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר דעת ר' נחמיה שמכל אחד מהמינים היה שמונה חוטים נמצא הכל ביחד שלושים ושנים ודעת חכמים שמכל מין היה שש נמצא הכל ביחד עשרים ואבעה חוטים שזורים יחד שמהם ארגו את היריעות[15] וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתֹלַעַת שָׁנִי כְּרֻבִים מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כרובים היו מצויירין בהם באריגתן ולא ברקימה שהוא מעשה מחט אלא באריגה בשני כותלים פרצוף א' מכאן ופרצוף א' מכאן ארי מצד זה ונשר מצד זה[16] תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

(ב) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְכָל הַיְרִיעֹת:

(ג) חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת תִּהְיֶיןָ חֹבְרֹת נתפרות יחד במחט[17] אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ וְחָמֵשׁ יְרִיעֹת חֹבְרֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ:

(ד) וְעָשִׂיתָ לֻלְאֹת תְּכֵלֶת עַל שְׂפַת הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִקָּצָה בַּחֹבָרֶת בשפת יריעה חמישית[18] וְכֵן תַּעֲשֶׂה בִּשְׂפַת הַיְרִיעָה הַקִּיצוֹנָה בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית:

(ה) חֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בַּיְרִיעָה הָאֶחָת וַחֲמִשִּׁים לֻלָאֹת תַּעֲשֶׂה בִּקְצֵה הַיְרִיעָה אֲשֶׁר בַּמַּחְבֶּרֶת הַשֵּׁנִית מַקְבִּילֹת הַלֻּלָאֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ:

(ו) וְעָשִׂיתָ חֲמִשִּׁים קַרְסֵי זָהָב וְחִבַּרְתָּ אֶת הַיְרִיעֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ בַּקְּרָסִים מכניסין ראשן אחד בלולאות שבחוברת זו וראשן א' בלולאות שבחוברת זו ומחברן בהן[19] ונראין קרסים בלולאות ככוכבים ברקיע[20] וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד: פ

(ז) וְעָשִׂיתָ יְרִיעֹת עִזִּים העשויים מצמר של עיזים לְאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן לפרוש אותן על היריעות התחתונות[21] עַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה אחת עשרה[22] יְרִיעֹת תַּעֲשֶׂה אֹתָם:

(ח) אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת שְׁלֹשִׁים בָּאַמָּה וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה הַיְרִיעָה הָאֶחָת מִדָּה אַחַת לְעַשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה יְרִיעֹת:          

נביא

מלכים א פרק ד

(א) וַיְהִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לפי שדוד אביו לא מלך בתחלת מלכותו על כל ישראל אמר ששלמה מלך על כל ישראל לא היה אדם מפקפק במלכותו כיון שראו בו חכמת אלהים בקרבו לעשות משפט: ס

(ב) וְאֵלֶּה הַשָּׂרִים אֲשֶׁר לוֹ עֲזַרְיָהוּ בֶן אחימעץ בנו של צָדוֹק הַכֹּהֵן: ס

(ג) אֱלִיחֹרֶף וַאֲחִיָּה בְּנֵי שִׁישָׁא שני אלו ועזריהו סֹפְרִים כותבים דברי המלך ומשפטיו יְהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר איזה דין בא ראשון, וגם כותב ספר הזכרונות:

(ד) וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע עַל הַצָּבָא וְצָדוֹק וְאֶבְיָתָר כֹּהֲנִים כי אע"פ שגרש אותו מהיות כהן לה' ואמר לו שילך ענתות הנה הוכרח לעבוד בעת היות צדוק בלתי ראוי לעבוד: ס

(ה) וַעֲזַרְיָהוּ בֶן נָתָן ממונה עַל הַנִּצָּבִים המוזכרים בהמשך וְזָבוּד בֶּן נָתָן כֹּהֵן רֵעֶה רעו הַמֶּלֶךְ ויושב עמו תמיד:

(ו) וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת כל צרכי הבית היו נעשים על פיו וַאֲדֹנִירָם בֶּן עַבְדָּא עַל גביית הַמַּס: ס

(ז) וְלִשְׁלֹמֹה שְׁנֵים עָשָׂר נִצָּבִים ממונים עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לקחת מהם די צורך פרנסת בית המלך וְכִלְכְּלוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת אנשי בֵּיתוֹ וכל צרכי בית המלך וסוסיו וכיו"ב חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה יִהְיֶה עַל אחד הָאֶחָד לְכִלְכֵּל: ס

(ח) וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם בֶּן חוּר ממונה בְּהַר אֶפְרָיִם: ס

(ט) בֶּן דֶּקֶר בְּמָקַץ וּבְשַׁעַלְבִים וּבֵית שָׁמֶשׁ וְאֵילוֹן בֵּית חָנָן: ס

(י) בֶּן חֶסֶד בָּאֲרֻבּוֹת לוֹ שֹׂכֹה גם על שוכה היה ממונה, לקחת מהם לצורך פרנסת בית המלך וְכָל אֶרֶץ חֵפֶר: ס

(יא) בֶּן אֲבִינָדָב כָּל נָפַת מחוז דֹּאר טָפַת בַּת שְׁלֹמֹה הָיְתָה לּוֹ לְאִשָּׁה: ס

(יב) בַּעֲנָא בֶּן אֲחִילוּד תַּעְנַךְ וּמְגִדּוֹ וְכָל בֵּית שְׁאָן אֲשֶׁר אֵצֶל צָרְתַנָה מִתַּחַת לְיִזְרְעֶאל מִבֵּית שְׁאָן עַד אָבֵל מְחוֹלָה עַד מֵעֵבֶר לְיָקְמֳעָם: ס

(יג) בֶּן גֶּבֶר בְּרָמֹת גִּלְעָד לוֹ חַוֹּת יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד לוֹ חֶבֶל אַרְגֹּב אֲשֶׁר בַּבָּשָׁן שִׁשִּׁים עָרִים גְּדֹלוֹת חוֹמָה וּבְרִיחַ נְחֹשֶׁת: ס

(יד) אֲחִינָדָב בֶּן עִדֹּא מַחֲנָיְמָה:

(טו) אֲחִימַעַץ בְּנַפְתָּלִי בנחלת נפתלי גַּם הוּא לָקַח אֶת בָּשְׂמַת בַּת שְׁלֹמֹה לְאִשָּׁה: 

כתובים

אסתר פרק ה

(ח) אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב לָתֵת אֶת שְׁאֵלָתִי וְלַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתִי מה ראתה אסתר שזימנה את המן? רבי אליעזר אומר: מלכודת טמנה לו, שנאמר [תהלים ס"ט] יהי שלחנם לפניהם לפח, רבי יהושע אומר מבית אביה למדה, שנאמר [משלי כ"ה] אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו', רבי מאיר אומר: כדי שלא יטול עצה וימרוד, רבי יהודה אומר: כדי שלא יכירו בה שהיא יהודית, רבי נחמיה אומר: כדי שלא יאמרו ישראל אחות יש לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים. רבי יוסי אומר: כדי שיהא מצוי לה בכל עת. רבי שמעון בן מנסיא אומר: אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר: אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא וגם אני. ומובאים טעצים נוספים בגמ' ומספר שם שפגש רבה בר אבוה את אליהו, ושאל אותו כמו מי נהגה אסתר ענה לו אליהו כדעת כל התנאים והאמוראים הנ"ל יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לָהֶם וּמָחָר אֶעֱשֶׂה כִּדְבַר הַמֶּלֶךְ לגלות את עמי ומולדתי. שביום הראשון אסתר לא ראתה סימן משמים שהצומות והתפילות פועלות אך כשראתה את מפלת המן וגדולת מרדכי שהמן הוליך אותו ברחובות שושן אז התאמצה לפעול לביטול הגזירה:

(ט) וַיֵּצֵא הָמָן בַּיּוֹם הַהוּא שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וְכִרְאוֹת הָמָן אֶת מָרְדֳּכַי  יושב ועוסק בתורה עם תינוקות של בית רבן בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ששם תקנה לו אסתר סנהדרין וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ שהיה מרדכי מראה לו את השטר שחתם עליו המן שמכר את עצמו לעבד ששניהם היו ראשי גייסות בצבא וצוידו בכסף וצידה מאת המלך והמן בזבז את כל מה שקיבל וביקש ממרדכי להלוות לו והסים מרדכי בתנאי שהמן יהיה עבדו יום אחד בשבוע ומכיון שלא היה להם שטר לכתוב עליו כתב מרדכי את העיסקה על מגן שהיו שמים על הרגל כשיוצאים למחלמה וכאשר עבר המן בשער לא קם ולא זע מרדכי מפניו אלא פשט רגלו הימנית והראה לו את שטר העבדות וַיִּמָּלֵא הָמָן עַל מָרְדֳּכַי חֵמָה כעס גדול ורצה מיד להנקם בו:

(י) וַיִּתְאַפַּק הָמָן והיה צריך להתמודד עם רוב כעסו הגדול כי פחד להפרע ממרדכי לפני שיגיע הזמן הנכון וַיָּבוֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁלַח וַיָּבֵא אֶת אֹהֲבָיו וְאֶת זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ:

(יא) וַיְסַפֵּר לָהֶם הָמָן אֶת כְּבוֹד עָשְׁרוֹ וְרֹב בָּנָיו וְאֵת כָּל אֲשֶׁר גִּדְּלוֹ הַמֶּלֶךְ וְאֵת אֲשֶׁר נִשְּׂאוֹ עַל הַשָּׂרִים וְעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ:

(יב) וַיֹּאמֶר הָמָן אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה כִּי אִם אוֹתִי וְגַם לְמָחָר אֲנִי קָרוּא לָהּ עִם הַמֶּלֶךְ:

(יג) וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שֹׁוֶה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ ופושט את רגלו ומראה לי שאני עבדו ומה שקנה עבד קנה רבו וא"כ הכל של מרדכי:

(יד) וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ, וְכָל אֹהֲבָיו אדם זה שאתה שואל עליו אם מזרע היהודים הוא לא תוכל לו אם לא תבא עליו בחכמה במה שלא ניסה אחד מבני אומתו, שאם תפילו לכבשן האש כבר הוצלו חנניה וחביריו, ואם לגוב אריות כבר עלה דניאל מתוכו, ואם תאסרהו בבית האסורים כבר יצא יוסף מתוכו, אלא - יַעֲשׂוּ עֵץ גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וּבַבֹּקֶר אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְיִתְלוּ אֶת מָרְדֳּכַי עָלָיו וּבֹא עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה שָׂמֵחַ תלה אותו על עץ שממנו לא מצינו מבני אומתו שניצל. מיד - וַיִּיטַב הַדָּבָר לִפְנֵי הָמָן וַיַּעַשׂ הָעֵץ וכיון שהביאוהו לפניו הכינו על פתח ביתו ומדד עצמו עליו להראות עבדיו היאך יתלה מרדכי עליו, השיבתו בת קול נאה לך העץ, מתוקן לך העץ מששת ימי בראשית: פ

משנת ההלכה

המשך דיני הלואה

       א.       פריעת בעל חוב מצוה[23] מן התורה[24]. מקור המצוה -י"א ממ"ש "והין צדק"[25]. וי"א ממ"ש "והאיש אשר אתה נשה בו יוציא אליך את העבוט"[26] וי"א  ממ"ש "והשיב את הגזלה"[27] ובית דין כופים אותו ע"ז ויורדים לנכסיו בעל כרחו כמו שכופים על כל מצות עשה[28] וכיון שמצוה זו היא לטובת המלוה נתנה לו התורה זכות לתבוע ולמחול[29] ויש אומרים שהיא מצוה דרבנן ותקנת חכמים, ואין הדברים אמורים אלא ביורשים[30]. 

        ב.         

         ג.         ואע"ג שמצוה היא לפרוע כל הנוגש העני שמבקש ממנו לפרוע והוא יודע שאין לו מה להחזיר לו לא מעות ולא מטלטלין[31] עובר בלא תעשה שנאמר לא תהיה לו כנושה ולאו דוקא עני אלא אפילו עשיר שאין בידו כעת לפרוע אלא שדיבר הכתוב בהווה[32] ומצות עשה לנגוש את העכו"ם ולהצר לו שנאמר לנכרי תגוש מפי השמועה למדו שזו מצות עשה: (רמב"ם מלוה ולוה פ"א ה"ב שו"ע חו"מ סי' צז סעי' ב)

        ד.        והעובר עליה ותבע הלואתו לחברו, ויודע שאין לו ותובעו כדי לצערו, עובר על לאו זה, והוא כעובר על מצות מלך. (חינוך מצוה סז)

       ה.       אבל אם תובעו כסדר תביעת בעל חוב וכדי לברר אם יש לו או אין לו או אם תובעו עכשיו על זמן העתיד שכשיהיה לו ישלם מותר ואינו בכלל לאו זה כיון שאינו דוחקו במה שאין לו לשלם (כסף הקדשים בשו"ע שם)

         ו.         אסור לאדם להראות עצמו לבעל חובו בזמן שיודע שאין לו ואפילו לעבור לפניו[33] אע"פ שאינו תובעו מפני שהוא נפחד ונכלם בראותו למלוה ואין ידו משגת לפרוע.  ואין צריך לומר אם תבעו ועל זה רמז הכתוב לא תהיה לו כנושה ואפילו אם אינו נושה ממש אלא כנושה ע"י שעובר לפניו (שם ה"ג ושם ובשו"ע הרב הלכות הלואה סעי' ג)

         ז.         אם כבר הורגל הלוה לראות את המלוה עובר לפניו עד שאין לו צער ובושה בראותו את המלוה מותר המלוה לעבור לפניו אם אין כונתו לצערו או לביישו (ערוך השלחן שם סעי' ב)

       ח.       י"א שאם המלוה מסופק אם יש לו, ג"כ אסור לתבוע מספק, ככל ספיקא דאורייתא דלחומרא[34] (פלא יועץ ערך חוב) וי"א[35] שמותר לו לתבוע (מנחת חינוך מצוה סז)

        ט.       אם אין כוונת המלוה לדוחקו או להלחיצו אלא שחושש שמא שכח הלוה מהחוב מותר להזכירו[36]

         י.         אסור לבי"ד וכל שכן למלוה לאסור הלוה בבית האסורים כשיודע[37] שאין לו מה לפרוע ועובר משום לאו זה[38] אבל אם לפי ראות עיני הבי"ד יש לו לשלם אלא שעושה עצמו כאילו אין לו מותר לאוסרו כדי שישלם (רשד"ם חו"מ סי' שצ)

---

[1] רשב"ם

[2] פי' ר' יוסף בכור שור

[3] רשב"ם

[4] רש"י

[5] רש"י

[6] רמב"ן

[7] רש"י

[8] רש"י

[9] רמב"ן

[10] רש"י

[11] רש"י

[12] רבינו בחיי

[13] רש"י

[14] רשב"ם

[15] ברייתא דמלאכת המשכן פ"ב

[16] רש"י

[17] רש"י

[18] רשב"ם

[19] רש"י

[20] ברייתא דמלאכת המשכן שם

[21] רש"י

[22] ת"א

[23] רב פפא בכתובות פו א וש"נ

[24] ריטב"א קדושין יג ב; שו"ת מבי"ט ח"א סי' נא, ועי' פת"ש סי' צז ס"ק ד כשם שמצוה על המלוה להלוות- סמ"ג עשין צג

[25] ויקרא יט לו שיהא הן שלך צדק עי' ב"מ מט א שיאמת דבריו ויפרע רש"י כתובות שם ור"ן שם

[26] דברים כד יא, -רמב"ן ב"ב קעה ב; שמ"ק כתובות שם בשם הריטב"א ותר"י והרא"ה, ועי' ריטב"א קדושין יג ב וכתובות שם

[27] ויקרא ה כג -שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרי ע"פ רמב"ם גזלה פ"ז ה"ב ושם פ"א ה"א. ועי' מרדכי כתובות סי' רכב מחוייב שלא לגזול ולפרעו כמו שהלוהו, ועי' רש"י גיטין לו ב ד"ה ואמור רבנן כו' ונמצא הלוה גזלן כו', ועי' רש"י ריש סנהדרין ד"ה גזלות שהלוה ולא משלם אינו בכלל גזלן

[28] ריטב"א שם ושמ"ק שם

[29] חזון איש חו"מ סי' י ס"ק ו, בישוב קו' קצוה"ח על הש"ך סי' פז ס"ק פ. ועי' בארוכה בשערי יושר שער ה פ"ב

[30] שס"ל לרב פפא שאין נכסיהם משועבדים מן התורה, וחיובם לשלם הוא מתקנת חכמים שלא תנעול דלת בפני לוין  -ראב"ן סי' סח, ופי' שם שעל מצוה דרבנן זו אמר ר"פ יתמי קטנים לאו בני מיעבד מצוה

[31] לשון שו"ע הרב הלכות הלואה סעי' ב ומשמע שאם יש לו באיזה אופן שהוא חייב לפרוע ומותר לנגשו ועיין פתחי חושן פ"ב ס"ק יח

[32] יראים קפג (רעא)

[33] ואפילו אם אין כוונתו לדוחקו אסור

[34] ואפשר דהתורה לא אסרה כלל באינו יודע, כי אין אדם יודע מטמונותיו של חברו, וא"כ ברוב פעמים לא יתבענו, על כן אין איסור כלל רק ביודע שאין לו (מנחת חינוך מצוה סז) ובכסף הקדשים בשו"ע שם ביאר שכיון שאמרה תורה את העני עמך היינו שהוא בגדר עני עמך שידוע לך כן בודאי

[35] במנחת חינוך שם דייק מלשון הרמב"ם והשו"ע "והוא יודע שאין לו"

[36] פתחי חושן שם ס"ק יט

[37] ולפלא יועץ הנ"ל אסור אפילו בספק אם יש לו

[38] וכן משמע בשות הריב"ש סי' תפד ולבי"ד אסור "דאיך יהיו בי"ד נזקקין לסייעו בדבר האסור" ועיין בשו"ת הראנ"ח סי' נח שאפילו אם דינא דמלכותא הוא לחובשו בבית האסורים משום הלואתו אסור לחבשו אם אין לו מה ישלם ועיין בריב"ש שם שאפילו אם הסכים הלווה בתנאי וכתב בתוך השטר שמסכים שיחבשוהו בבית האסורים אם אין לו מה ישלם אינו תנאי ואסור