פרשת תרומה יום ה'

מקרא

שמות פרק כו

(כה) וְהָיוּ שְׁמֹנָה קְרָשִׁים וְאַדְנֵיהֶם כֶּסֶף שִׁשָּׁה עָשָׂר אֲדָנִים שְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד וּשְׁנֵי אֲדָנִים תַּחַת הַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד:

(כו) וְעָשִׂיתָ בְרִיחִם עֲצֵי שִׁטִּים חֲמִשָּׁה אלו חמשה שלשה הן אלא שהבריח העליון והתחתון עשוי משתי חתיכות זה מבריח עד חצי הכותל וזה מבריח עד חצי הכותל אבל האמצעי ארכו כנגד כל הכותל לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הָאֶחָד:

(כז) וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן הַשֵּׁנִית וַחֲמִשָּׁה בְרִיחִם לְקַרְשֵׁי צֶלַע הַמִּשְׁכָּן לַיַּרְכָתַיִם יָמָּה:

(כח) וְהַבְּרִיחַ הַתִּיכֹן בְּתוֹךְ הַקְּרָשִׁים שהעליונים והתחתונים היו להן טבעות בקרשים להכנס לתוכן שתי טבעות לכל קרש משולשים בתוך עשר אמות של גובה הקרש חלק אחד מן הטבעת העליונה ולמעלה וחלק אחד מן התחתונה ולמטה וכל חלק הוא רביע אורך הקרש ושני חלקים בין טבעת לטבעת כדי שיהיו כל הטבעות מכוונות זו כנגד זו אבל לבריח התיכון אין טבעות אלא הקרשים נקובין בעוביין והוא נכנס בהם דרך הנקבים שהם מכוונין זה מול זה[1] מַבְרִחַ מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה:

(כט) וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב וְאֶת טַבְּעֹתֵיהֶם תַּעֲשֶׂה זָהָב והם יהיו בָּתִּים לַבְּרִיחִם וְצִפִּיתָ אֶת הַבְּרִיחִם זָהָב ונעשה על ידי שני חצאי קנים מזהב שהוכנסו בטבעות והבריחים נכנסו ביניהם ונמצא שהם מצופים זהב[2]:

(ל) וַהֲקֵמֹתָ משה בעצמו[3] אֶת הַמִּשְׁכָּן כְּמִשְׁפָּטוֹ אֲשֶׁר הָרְאֵיתָ בָּהָר: ס

(לא) וְעָשִׂיתָ פָרֹכֶת תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב זו היא אריגה של שתי קירות והציורין שמשני עבריה אינן דומין זה לזה יַעֲשֶׂה אֹתָהּ כְּרֻבִים:

(לב) וְנָתַתָּה אֹתָהּ עַל אַרְבָּעָה עַמּוּדֵי שִׁטִּים מְצֻפִּים זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב כעין מזלג קבועים בעמודים להכניס בהם שפת הפרוכת מלמעלה[4] עַל אַרְבָּעָה אַדְנֵי כָסֶף:

(לג) וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים של זהב שהם לסוף עשרים אמה של יריעות (הפרוכת) בתחלת המשכן כי המשכן ארכו שלשים והקרסים באמצע של ארבעים אמה של עשר יריעות נמצא מן הפרכת עד פתח מזרח עשרים של היכל וממנו לצד מערב עשר אמות של בית קדש הקדשים[5] וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים כלומר כדי שיהא הארון שמה מבית לפרכת ותבדיל הפרכת בין הקדש ובין קדש הקדשים[6]:

(לד) וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת בְּקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים:

(לה) וְשַׂמְתָּ אֶת הַשֻּׁלְחָן מִחוּץ לַפָּרֹכֶת וְאֶת הַמְּנֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן להאיר עליו וכן כתוב בפרשת בהעלותך אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות פי' אל השלחן שהוא מול המנורה יאירו שבעת הנרות[7] עַל צֶלַע הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה בדרום וְהַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן:

(לו) וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר מַעֲשֵׂה רֹקֵם הצורות עשויות בו מעשה מחט כפרצוף של עבר זה כך פרצוף של עבר זה[8]:

(לז) וְעָשִׂיתָ לַמָּסָךְ חֲמִשָּׁה עַמּוּדֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב וָוֵיהֶם זָהָב וְיָצַקְתָּ לָהֶם חֲמִשָּׁה אַדְנֵי נְחֹשֶׁת: ס

שמות פרק כז

(א) וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ החיצון שהיה בעזרה ועליו מקריבים קרבנות[9] עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:

(ב) וְעָשִׂיתָ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ תִּהְיֶיןָ קַרְנֹתָיו ולא מחוברות וְצִפִּיתָ אֹתוֹ נְחֹשֶׁת:

(ג) וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו כמו סירים לְדַשְּׁנוֹ שלתוכם שמים את הדשן וְיָעָיו כמו יעה שבו נוטל הדשן וּמִזְרְקֹתָיו כלים לקבל בהם דם הזבחים וּמִזְלְגֹתָיו כדי להפוך את בשר וּמַחְתֹּתָיו ליטול גחלים מהמזבח החיצון לשים על המזבח הפנימי לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת:    

נביא

מלכים א פרק ה

(יא) וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וְדַרְדַּע בְּנֵי מָחוֹל ארבעה האנשים האלו, היו מפורסמים בדורו לחכמים גדולים, וחכמת שלמה עלתה על כולם וַיְהִי שְׁמוֹ בְכָל הַגּוֹיִם סָבִיב:

(יב) וַיְדַבֵּר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל אבל לא נכתבו בספרי הנ"ך מכיון שלא נכתבו אלא דברים הנאמרים ברוח הקודש שהם קהלת משלי ושיר השירים וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף:

(יג) וַיְדַבֵּר חכמת הטבע עַל הָעֵצִים מִן הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר כלומר תורת הצומח סגולותיו רפואותיו וכיוצ"ב וַיְדַבֵּר עַל הַבְּהֵמָה וְעַל הָעוֹף וְעַל הָרֶמֶשׂ וְעַל הַדָּגִים וכן תורת הבע"ח כנ"ל:

(יד) וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת חָכְמָתוֹ: ס

(טו) וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צוֹר אֶת עֲבָדָיו אֶל שְׁלֹמֹה לברכו ולדרוש בשלומו כִּי שָׁמַע כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ כִּי אֹהֵב הָיָה חִירָם לְדָוִד כָּל הַיָּמִים: ס

(טז) וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר:

(יז) אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְקֹוָק אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רגלו רַגְלָי:

(יח) וְעַתָּה הֵנִיחַ יְקֹוָק אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע:

(יט) וְהִנְנִי אֹמֵר לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְקֹוָק אֱלֹהָי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אֶל דָּוִד אָבִי לֵאמֹר בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל כִּסְאֶךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי:

(כ) וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ לִי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם עֲבָדֶיךָ וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת עֵצִים כַּצִּדֹנִים צור וצידון קרובים זה לזה, והם ממלכה אחת:

(כא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם אֶת דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה וַיִּשְׂמַח מְאֹד וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְקֹוָק הַיּוֹם אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם עַל הָעָם הָרָב הַזֶּה:

(כב) וַיִּשְׁלַח חִירָם אֶל שְׁלֹמֹה לֵאמֹר שָׁמַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֵלָי אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת כָּל חֶפְצְךָ בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים עם כי לא שאל על הברושים הבטיחו לעשות חפצו גם בזה:

(כג) עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן הַלְּבָנוֹן יָמָה אל הים התיכון וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת עבדי יקשרום אלו באלו ויעשום רפסודות בַּיָּם עַד הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים אתיר הקשרים שָׁם וְאַתָּה תִשָּׂא וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי:

(כד) וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים כָּל חֶפְצוֹ:

(כה) וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים מַכֹּלֶת מאכל לְבֵיתוֹ וְעֶשְׂרִים כֹּר שֶׁמֶן כָּתִית כֹּה יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם שָׁנָה בְשָׁנָה במשך הזמן אשר כרתו עצים מהלבנון: פ

כתובים

אסתר פרק ו

(ח) יָבִיאוּ המשרתים לְבוּשׁ מַלְכוּת ארגמן אֲשֶׁר לָבַשׁ בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ של הסוס שכך נהגו בימים ההם לשים כתר גם בראש הסוס:

(ט) וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל יַד אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים  ופה הוא לא הזכיר את הכתר כי ראה שאחשורוש עינו רעה בגלל שהזכיר את נתינת הכתר בראש אדם שהוא לא המלך וְהִלְבִּישׁוּ אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:

(י) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר מכיון שאנו מוזמנים למשתה אסתר קַח אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל תַּפֵּל תשמיט דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ:

(יא) וַיִּקַּח הָמָן אֶת הַלְּבוּשׁ וְאֶת הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת מָרְדֳּכָי הלך לו אצל מרדכי כיון שהגידו למרדכי שהוא בא נתיירא עד מאד והיה יושב ותלמידיו לפניו, אמר להם לתלמידיו בני רוצו והבדלו מכאן שלא תכוו בגחלתי שהרי המן הרשע בא להרגני אמרו אם תמות נמות עמך, אמר להם א"כ נעמוד בתפלה ונפטר מתוך התפלה כשגמרו תפילתם ישבו ועסקו בהלכות מצות העומר שהרי אותו היום ט"ז בניסן היה ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שבית המקדש קיים, בא המן אליהם ואמר להם במה אתם עוסקים אמרו לו במצות העומר, אמר להם העומר הזה מזהב או מכסף אמרו לו לא. הוא בא משעורים, אמר להם ומה שוויו אמרו לו עשרה מטבעות קטנות אמר להם קומו נצחו עשרה מטבעות שלכם את עשרת אלפים ככר כסף שלי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ:

(יב) וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ לשקו ולתעניתו וְהָמָן נִדְחַף מעצמו מרוב בושה אֶל בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ בתו עמדה בחלון ובטוחה כי מרדכי מרכיב את אביה המן וכשעברו מתחת לחלונה שפחה דלי של שופכין על ראשו של המן וכששמה לב ששפכה על אביה נפלה מהחלון ומתה:

(יג) וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל אֹהֲבָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו שהוא בא מאומה שנדמית לעפר ולכוכבים. וכשנופלים הם מגיעים עד עפר אך כשהם עולים הם מגיעים עד לכוכבים לֹא תוּכַל לוֹ כִּי נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו וכשמגיע זמן מפלתו של רשע גם יועציו ואוהביו לא ינבאו לו דברים טובים כי הם רואים שנפילתו החלה:

(יד) עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשְׂתָה אֶסְתֵּר:

 

משנת ההלכה

ביקור חולים

       א.       נאמר בפרשת יתרו[10] "והזהרתה אתהם את החקים ואת התורת והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון", ודרשו[11] "ילכו", זה בקור חולים[12]. ונצטווינו בזה לבקר חולים ולטפל בצורכיהם[13].  ולדעת הבה"ג[14] נמנית מצוה זו במנין המצות עשה. ורוב מוני המצוות לא מנאוה, וסוברים שהיא נכללת בכלל מצות התורה של "ואהבת לרעך כמוך"[15].

        ב.        בקור חולים הוא מהדברים שנאמר עליהם שהאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא[16].

         ג.         אפילו מי שבביקורו נוטל עליו קצת מהחולי של החולה, כגון שהוא בן גילו של החולה שנוטל אחד מששים בחליו חייב לבקרו[17].

         ד.         כשמבקר את החולה בעמידה אסור ליטול שכר, תמורת הביקור[18],  אבל כשמבקרו בישיבה מותר לו ליטול שכר[19], ויש מקומות שהחמירו שלא ליטול שכר אף על הישיבה[20]. והשוהה בישיבה יותר מכדי הצורך, ויש הנאה מרובה לחולה, מותר לו ליטול שכר, אף במקומות שלא נהגו שלא ליטול שכר על ביקור חולים[21].

       ה.       בקור חולים אין לו שיעור[22]. שאפילו אדם גדול צריך לבקר אצל קטן[23]. כל המוסיף לבקרו הרי זה משובח, ובלבד שלא יטריח בכך את החולה[24].

         ו.         חייב לבקר את החולה, אע"פ שדבר זה מבטלו ממלאכתו[25], וי"א שאינו חייב[26].

         ז.         כל המבקר את החולה כאילו נוטל חלק מחליו והקל מעליו[27], וכל מי שאינו מבקר הרי זה כאילו שופך דמים[28].

         ח.         המבקר את החולה צריך לפקח על צרכי החולה[29], בעניני מטתו ובעניני המקום אשר הוא שוכב בו[30], ויכבדו וירבצו אם יש צורך בכך[31]. וזו עיקר המצוה של בקור חולים[32].

        ט.       המבקר את החולה צריך להתפלל ולבקש רחמים עליו שיתרפא[33], וזו עיקר המצוה של בקור חולים[34]. והמבקר את החולה ולא בקש עליו רחמים לא קיים מצוה[35].

---

[1] רש"י

[2] רש"י

[3] רא"ם

[4] רשב"ם

[5] רשב"ם

[6] רמב"ן

[7] חיזקוני

[8] רש"י

[9] רבינו בחיי

[10] שמות יח כ.

[11] ב"ק ק ע"א.

[12] וביאר הפרישה (יו"ד סי' שלה) שכיון שמקיימים בקור חולים בהליכה אל החולה.

[13] רמב"ם הל' אבל פי"ד ה"א, טור ושו"ע יו"ד סי' שלה סעיף א. והביא הטור שם עוד מקור לציווי זה מהא דאיתא בסוטה (יד ע"א) דהקב"ה ביקר חולים, שנאמר: "וירא אליו ה' באלני ממרא" (בראשית יח א), וכיון שנאמר: "אחרי ה' אלקיכם תלכו"  (דברים יג ה), והרי אי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה, אלא ודאי שכוונת הדברים שצריך להלך אחד מדותיו של הקב"ה - מה הקב"ה ביקר חולים, אף אתה בקר חולים". ועיין בשאלתות פרשת אחרי שאילתא צג.  ועוד אמרו בנדרים (לט ב ע"פ המיוחס לרש"י שם) "רמז לבקור חולים מן התורה מנין, שנאמר: "אם כמות כל האדם ימתון אלה ופקדת כל האדם יפקד עליהם" (במדבר טז כט), דהיינו שבני אדם באים ומבקרים את החולים, עי"ש.

[14] במנין המצוות שבהקדמתו אות לו.

[15] סהמ"צ להרמב"ם שורש שני, ואף שהרמב"ם בהלכות אבל (שם) כתב שחייבים במצוה זו רק מדרבנן, כוונתו שבתורת מצוה מיוחדת של בקור חולים היא חובה מדרבנן, והיא נכללת בכלל מצות התורה של "ואהבת לרעך כמוך" -ראה שם בסהמ"צ להרמב"ם שורש שני שם, ועיין בקרית ספר להמבי"ט הל' אבל ריש פי"ד, וברמב"ן בהשגותיו לסהמ"צ שורש ראשון.

[16] שבת קכז ע"א.

[17] בבא מציעא ל ע"ב. ולכן נצטוינו על בקור חולים במיוחד אע"פ שבקור חולים הוא בכלל גמילות חסדים.

[18] נדרים לט ע"א, ופירשו בתוס' שם שכיון שהיא מצוה היא צריך לעשותה בחנם, והרא"ש שם כתב שלא יטול שכר כיון שכשהוא נוטל שכר הוא נראה כמבזה מצות בקור חולים.

[19] גמ' שם, ופירש הר"ן שם שמשום מצות בקור די בעמידה, וכלשון הגמ' שם "אפשר בעמידה".

[20] שם בר"ן [ע"פ הגמרא שם "במקום שנוטלין שכר", וכו'], כדי שלא יבוא ליטול שכר על העמידה.

[21] ר"ן ורא"ש שם.

[22] ברייתא נדרים לט ע"ב, ודין זה נכלל במה שנאמר במשנה (פאה ריש פ"א) "גמילות חסדים אין לה שיעור", ופירש הירושלמי שם דהיינו גמילות חסדים שבגופו, ועי"ש בר"ש למשניות. ובשבת קכז ריש ע"ב ורש"י שם.

[23] אביי בגמ' שם, רמב"ם שם ה"ד, טור ושו"ע שם סעיף ב, וצריך לבקרו אפילו כמה פעמים ביום רבא שם, רמב"ם שם, טוש"ע שם.

[24] רמב"ם שם, טור ושו"ע שם.

[25] שטמ"ק נדרים לט ע"ב.

[26] שטמ"ק שם בשם הרא"ם, והוכיח כן מהא דהתירו ליטול שכר על הישיבה.

[27] רמב"ם שם, ע"פ מה שנאמר בנדרים שנוטל אחד מששים בחליו.

[28] נדרים מ ע"א, רמב"ם שם.

[29] פירוש הרא"ש נדרים מ ע"א.

[30] שטמ"ק שם.

[31] דבגמרא שם הובא מעשה בר' עקיבא שנכנס לבקר תלמיד אחד ובציוויו כיבדו וריבצו לפניו, ונהיה בריא.

[32] שיעשו לו צרכיו, וימצא נחת רוח עם חבריו ויבקשו עליו רחמים - רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש.

[33] גמרא שם.

[34] שיעשו לו צרכיו, וימצא נחת רוח עם חבריו ויבקשו עליו רחמים - רמב"ן בתורת האדם שער המיחוש.

[35] רמב"ן שם, רמ"א בשו"ע שם ד.