פרשת בשלח יום ה'

מקרא

שמות פרק טז

(יא) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(יב) שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל דַּבֵּר אֲלֵהֶם לֵאמֹר בֵּין הָעַרְבַּיִם תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם זה הדבור כבר אמרו משה לישראל (בפסוק ח), אבל נשנה בעבור שאמר שמעתי את תלונות בני ישראל, כי מתחלה אמר (בפסוק ד) הנני ממטיר לכם לחם, כעושה עמהם חסד ברצונו או לזכותם, ועתה הגיד כי נחשב להם לעון, ובעבור התלונה יעשה עמהם כן כדי שידעו בו כי אני ה' אלהיכם, כי עד עתה אינכם מאמינים בה' אלהיכם[1]:

(יג) וַיְהִי בָעֶרֶב וַתַּעַל מצד מערב[2] הַשְּׂלָו וַתְּכַס אֶת הַמַּחֲנֶה וּבַבֹּקֶר הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל סָבִיב לַמַּחֲנֶה:

(יד) וַתַּעַל שִׁכְבַת הַטָּל שהיה מצפה את המן ומכסהו ודרך טל לעלות וְהִנֵּה עַל פְּנֵי הַמִּדְבָּר דַּק מְחֻסְפָּס מפוזר[3] דַּק כַּכְּפֹר קרח דק[4] עַל הָאָרֶץ:

(טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא תרגומו של מה ולפי שהוא לשון מצרי ובאותו לשון היו רגילין. כתבו משה באותו לשון שאמרו להודיענו שלפיכך ויקראו בית ישראל את שממו מן על שהיו תמיהים ואומרים מן הוא כמו מה הוא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לְאָכְלָה:

(טז) זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לִקְטוּ מִמֶּנּוּ כל אחד כרצונו, אחד המרבה ואחד הממעיט אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ בכל ענין שתלקטו, הן שתרבו ללקוט והן שתמעיטו, יהיה זה על כל פנים שיהיה הנלקט מזון לכל אחד כפי אכלו שישביע את הרגיל לאכול הרבה, ולא יתן מזון יותר מהראוי למי שהוא רגיל לאכול מעט, ושמה שילוקט הן על ידי המרבה ללקוט הן על ידי הממעיט יהיה עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת לא פחות ולא יותר, ושמי שילקוט בעד כל בני ביתו ילקוט עמר לכל אחד כ -[5] מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ:

(יז) וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט יש מהם שהרבו ללקוט, ויש מהם שהמעיטו[6]:

(יח) וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ כולם לקחו במידה, שהמעט נתרבה בידם, והמרבה נתמעט בידו עד שבאו למידה שוה על ידיכם[7]:

(יט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר כדי לאכלו מחר, רק יבטחו בה' כי מחר ירד, אבל אין מצוה עליו לאכלו, ואם נשאר לו, שלא יוכל לאכלו, ישליכנו חוץ לאהלו[8]:

(כ) וְלֹא שָׁמְעוּ קיבלו אֶל מן[9] מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם מלשון רימה[10] תּוֹלָעִים וגם וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה כי אמנם לא קרה זה מפני היותו יותר מכדי שבעם, אבל הותירוהו לכתחלה לנסות[11]:

(כא) וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ בוקר שתי שעות ובוקר שתי שעות הרי ארבע שעות, ומארבע שעות ואילך -[12] וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס:

(כב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד שכך ציוה אותם משה ולא אמר להם את הסיבה וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה שישראל עשו כאשר צוה אותם ושאלוהו צה יעשה בו ואיך יוכלו לאוכלו[13]:

(כג) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק מיום ראשון ואני לא הגדתי לכם. ומשה נתכוון שיהיו תמיהים כשימצאו משנה להודיע להם עתה כבודו של יום השבת שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַיקֹוָק מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ כמנהגכם שתאכלו היום. והנה מהעומר האחת עשו כל זה ובשלו הכל כרצונכם. ואכלו מה שיספיק לכם וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר שאומר לכם מה תעשו. והנה לא הודיעם כי לא ירד מן ביום השבת. רק בבקר הודיעם זה הסוד[14]:

(כד) וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ:

(כה) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אִכְלֻהוּ הַיּוֹם כִּי שַׁבָּת הַיּוֹם לַיקֹוָק הַיּוֹם לֹא תִמְצָאֻהוּ בַּשָּׂדֶה וכך בכל שבת מעתה -[15]:

(כו) שֵׁשֶׁת יָמִים תִּלְקְטֻהוּ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הוא שַׁבָּת ו - לֹא יִהְיֶה בּוֹ המן[16]:

(כז) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי לירידת המן ויום השבת היהיָצְאוּ מִן הָעָם לִלְקֹט וחללו את השבת בהוצאת כליהם[17]  וְלֹא מָצָאוּ: ס

(כח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לומר לישראל עַד אָנָה מֵאַנְתֶּם לִשְׁמֹר מִצְוֹתַי וְתוֹרֹתָי:

(כט) רְאוּ כִּי יְקֹוָק נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת ראו זה המופת שיתן לכם השם. שיתברר לכם כי הוא צוה שתשבתו כאשר שבת במעשה בראשית עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שירד המן היום כפלים ממנהגו בכל יום שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי ללקוט המן כאשר עשו אנשים שיצאו ללקוט[18]:

(ל) וַיִּשְׁבְּתוּ הָעָם מכאן ואילך[19] בַּיּוֹם הַשְּׁבִעִי:

נביא

(ה) וַיְהִי בַּיּוֹם הָרְבִיעִי וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיָּקָם לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל חֲתָנוֹ סְעָד לִבְּךָ פַּת לֶחֶם וְאַחַר תֵּלֵכוּ:

(ו) וַיֵּשְׁבוּ וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיִּשְׁתּוּ וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה אֶל הָאִישׁ הוֹאֶל נָא וְלִין תישן פה וְיִטַב לִבֶּךָ:

(ז) וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת וַיִּפְצַר בּוֹ חֹתְנוֹ וַיָּשָׁב וַיָּלֶן שָׁם:

(ח) וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי לָלֶכֶת וַיֹּאמֶר אֲבִי הַנַּעֲרָה סְעָד נָא לְבָבְךָ וְהִתְמַהְמְהוּ עַד נְטוֹת הַיּוֹם וַיֹּאכְלוּ שְׁנֵיהֶם:

(ט) וַיָּקָם הָאִישׁ לָלֶכֶת הוּא וּפִילַגְשׁוֹ וְנַעֲרוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה הִנֵּה נָא רָפָה הַיּוֹם לַעֲרֹב שסמוך לשקיעה אור השמש וחומו רפה מאד לִינוּ נָא הִנֵּה חֲנוֹת הַיּוֹם הרי תצטרך לחנות במקום כלשהו היום כיון שלא תספיק להגיע לביתך ולכן עדיף לך ל - לִין פֹּה וְיִיטַב לְבָבֶךָ וְהִשְׁכַּמְתֶּם מָחָר לְדַרְכְּכֶם וְהָלַכְתָּ לְאֹהָלֶךָ:

(י) וְלֹא אָבָה הָאִישׁ לָלוּן וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיָּבֹא עַד נֹכַח ממול יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלִָם וְעִמּוֹ צֶמֶד חֲמוֹרִים חֲבוּשִׁים כלומר טעונים כל טוב ולכן פחד משודדים וּפִילַגְשׁוֹ עִמּוֹ:

(יא) הֵם עִם סמוך ל - יְבוּס וְהַיּוֹם רַד מְאֹד וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו לְכָה נָּא וְנָסוּרָה נסור מהדרך אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ:

(יב) וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנָיו לֹא נָסוּר אֶל עִיר נָכְרִי שרק גויים דרים בה אֲשֶׁר לֹא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֵנָּה לכן נלך עד ש- וְעָבַרְנוּ עַד גִּבְעָה:

(יג) וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ לְךָ נמהר ללכת כדי ש- וְנִקְרְבָה בְּאַחַד הַמְּקֹמוֹת וְלַנּוּ בַגִּבְעָה אוֹ בָרָמָה:

(יד) וַיַּעַבְרוּ וַיֵּלֵכוּ וַתָּבֹא מתחת לאופק כלומר שקעה לָהֶם הַשֶּׁמֶשׁ אֵצֶל הַגִּבְעָה אֲשֶׁר לְבִנְיָמִן:

(טו) וַיָּסֻרוּ שָׁם לָבוֹא לָלוּן בַּגִּבְעָה וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בִּרְחוֹב הָעִיר וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתָם הַבַּיְתָה לָלוּן:

(טז) וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן בָּא מִן מַעֲשֵׂהוּ מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וְהָאִישׁ מֵהַר אֶפְרַיִם וְהוּא גָר בַּגִּבְעָה וְאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם בְּנֵי יְמִינִי בני בנימין:

(יז) וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא אֶת הָאִישׁ הָאֹרֵחַ בִּרְחֹב הָעִיר וַיֹּאמֶר הָאִישׁ הַזָּקֵן אָנָה תֵלֵךְ וּמֵאַיִן תָּבוֹא:

(יח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו עֹבְרִים אֲנַחְנוּ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה עַד יַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם מִשָּׁם אָנֹכִי וָאֵלֵךְ עַד בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יְקֹוָק אֲנִי הֹלֵךְ לשילה ששם היה המשכן ואע"פ שאני הולך לדבר מצוה בכל זאת -וְאֵין אִישׁ מְאַסֵּף אוֹתִי הַבָּיְתָה:

(יט) וְגַם תֶּבֶן גַּם מִסְפּוֹא יֵשׁ לַחֲמוֹרֵינוּ וְגַם לֶחֶם וָיַיִן יֶשׁ לִי וְלַאֲמָתֶךָ כלומר פילגשו וְלַנַּעַר עִם עֲבָדֶיךָ אֵין מַחְסוֹר כָּל דָּבָר וא"כ אין צורך לכלכל אותנו אלא רק מקום ללון:

כתובים

תהילים פרק עט

 (ד) הָיִינוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ: (ה) עַד מָה מתי יְקֹוָק תֶּאֱנַף תכלה בחרון אפך לָנֶצַח בזה ראוי שיופסק הכעס, ואיך תאנף לנצח, אחר שכבר כלית חרון אפך בנו וא"כ ראוי ש - תִּבְעַר כְּמוֹ אֵשׁ קִנְאָתֶךָ ולכן -: (ו) שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ שבוערת בנו אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ: (ז) כִּי אָכַל ה' אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמּוּ ה' החריב המקדש לכלות חמתו על העצים והאבנים וא"כ כבר קיבלנו עונשינו: (ח) אַל תִּזְכָּר לָנוּ עֲוֹנֹת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד: (ט) עָזְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ עַל דְּבַר בעבור כְּבוֹד שְׁמֶךָ וְהַצִּילֵנוּ וְכַפֵּר עַל חַטֹּאתֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ: (י) לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה אֱלֹהֵיהֶם יִוָּדַע בגיים בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ: (יא) תָּבוֹא לְפָנֶיךָ אֶנְקַת צעקת ה- אָסִיר כְּגֹדֶל זְרוֹעֲךָ הוֹתֵר תתיר מן המאסר בְּנֵי תְמוּתָה ותביא אותם לחיים: (יב) וְהָשֵׁב לִשְׁכֵנֵינוּ שִׁבְעָתַיִם אֶל חֵיקָם חֶרְפָּתָם אֲשֶׁר חֵרְפוּךָ אֲדֹנָי: (יג) וַאֲנַחְנוּ עַמְּךָ וְצֹאן מַרְעִיתֶךָ נוֹדֶה לְּךָ לְעוֹלָם לְדֹר וָדֹר נְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ:

תהלים פרק פ

(א) לַמְנַצֵּחַ אֶל שֹׁשַׁנִּים ישראל עֵדוּת לְאָסָף מִזְמוֹר במזמור זה דוד המלך רומז על ג' גלויות: (ב) רֹעֵה יִשְׂרָאֵל הַאֲזִינָה לתפילתנו נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף עמ"י נקרא על שם יוםף שכלכלם במצרים יֹשֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה והראה את גבורתך: (ג) לִפְנֵי אֶפְרַיִם וּבִנְיָמִן וּמְנַשֶּׁה אלו תקופות שבנ"י היו צריכים את תשועת הקב"ה דוד המלך מבקש מהקב"ה עוֹרְרָה אֶת גְּבוּרָתֶךָ אפי' שאינם ראויים לכך וּלְכָה לִישֻׁעָתָה לָּנוּ: (ד) אֱלֹהִים הֲשִׁיבֵנוּ וְהָאֵר פָּנֶיךָ וְנִוָּשֵׁעָה: (ה) יְקֹוָק אֱלֹהִים צְבָאוֹת עַד מָתַי עָשַׁנְתָּ כעסת בִּתְפִלַּת עַמֶּךָ:

משנת ההלכה

       א.       ברכה שבע עשרה רצה ה' אלוקינו. עיקר כונתה לבקש מה' שיקבל תפילתו במקום קרבן, ושיחזור עטרה ליושנה.

        ב.        ברכה שמונה עשרה מודים אנחנו וכו' ברכת הודאה, יתן לה' שבח על נפלאותיו.

         ג.         באמירת מודים משתחוים בכפיפת הראש והגוף בבת אחת, וזוקף קודם שאומר ה' כדרך שזוקף בברכת אבות כמבואר לעיל.

        ד.        בסיום הברכה כשאומר ברוך מכופף ברכיו מעט, ואז כורע ראשו וכל גופו וזוקף לפני אמירת ה', וכדרך שכורע בברכת אבות המבוארת לעיל.

       ה.       ברכה תשע עשרה שים שלום וכו'. יש להתפלל על השלום, שלא תהיה מחלוקת בישראל, ולא יהיו קנאה ושנאה ותחרות, כי כולם יהיו מאחודים באהבה ואחוה וריעות, ויהיו כל ישראל נפש אחת. ויכוין לקיים ואהבת לרעך כמוך, שהוא כלל כל התורה, ויתפלל שלא תהיה בו מדת כעס כי אם עניו לכל, והוא במדרגת שלום, כי במקום שהכעס מצוי אין שלום.

         ו.         טעה ואמר שלום רב במקום שים שלום, אם לא אמר עדיין את חתימת הברכה  יחזור ויאמר שים שלום, ואם כבר אמר ברוך אתה ה' לא יחזור.

         ז.         העומד לסיים שמונה עשרה, אף על פי שחושש שאם יאמר שים שלום לא יספיק קדושה עם הציבור,­ אין לו לומר שלום רב, אלא יאמר שים שלום.

       ח.       נכון לומר יהיו לרצון אמרי פי והגיון וכו', אחר חתימת ברכת שים שלום. אמנם אם התחיל כבר אלוקי נצור וכו', ימשיך ויאמר אלוקי נצור קודם שפוסע לאחוריו.

---

[1] רמב"ן

[2] אבע"ז

[3] רשב"ם

[4] ת"א

[5] ספורנו

[6] פי' ר' יוסף בכור שור

[7] פי' ר' יוסף בכור שור

[8] אבע"ז

[9] ת"א ת"י

[10] רש"י

[11] ספורנו

[12] רבינו בחי

[13] אבע"ז

[14] אבע"ז

[15] ספורנו

[16] רשב"ם

[17] חזקוני

[18] אבע"ז

[19] אבע"ז

פרשת בשלח יום ד'

מקרא

(יט) כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב יְקֹוָק עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל כבר הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם אז - [1]: פ

(כ) וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן הוא אחיה הגדול ואחותו הנביאה מתיחסת אליו, שגם הוא נביא וקדוש ה'[2] אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת:

(כא) וַתַּעַן לָהֶם מִרְיָם משה אמר שירה לאנשים הוא אומר והם עונין אחריו ומרים אמרה שירה לנשים[3] שִׁירוּ לַיקֹוָק ואמרו כל השירה, אלא על ידי שכתב כבר כל השורה לא הזכיר כאן אלא תחלתה[4] כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם: ס

(כב) וַיַּסַּע מֹשֶׁה אֶת יִשְׂרָאֵל אע"ג שהיו העננים הולכים לפניהם וא"כ היה לישראל ליסע בנסוע הענן. מכל מקום כך היה המדה בכל הליכות המדבר. שלא היה הענן זז מקומו עד שהכינו עצמם לנסיעה. והחלה ההכנה ע"פ דבר ה' ביד משה והכריחן משה תחלה להכין עצמם לנסיעה מִיַּם סוּף וַיֵּצְאוּ מן הדר הכבושה והמיושבת[5] אֶל מִדְבַּר שׁוּר הוא מדבר איתן ושני שמות היו למדבר[6] וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם:

(כג) וַיָּבֹאוּ מָרָתָה למרה[7] וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם ששם היו עד עתה מים מתוקים רק עתה נתהפכו להיות מרים, ולא יכלו לשתות מים ממרה, וזה היה נסיון חדש עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָהעתה נתחדש זה השם על פי דבר החדש שנתהוה שם[8]:

(כד) וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה היה ראוי שיתפללו אל ה' שיתן להם מים, והם באו בתרעומות על משה, שזה סימן שלא היה לבבם שלם עדיין[9]:

(כה) וַיִּצְעַק בתפילה[10] אֶל יְקֹוָק וַיּוֹרֵהוּ לימד אותו יְקֹוָק עֵץ שהעץ ההוא ימתיק המים בטבעו, והוא סגולה בו, ולימד אותה למשה וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ אם יקבל החק והמשפט אשר שם לו, ולא יחזור לסורו[11] והתחיל להוכיחם שיקבלו עליהם את החוקים ואת המשפטים אשר ילמדם והוא יעשה צורכיהם. והיאך שם לו חוק ומשפט? שאמר להם -[12]:

(כו) וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע שיבין מה מצווה לעשות לְקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה אלו מצות עשה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו אלו מצות לא תעשה וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו כָּל הַמַּחֲלָה שלא יעבור עליהם. כמו ולא תלכו בחקות הגוי. וחקת השם שלא יעשו כמעשיהם[13] אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם  שעשיתי מימיהם דם ולא היה להם מים לשתות לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי יְקֹוָק רֹפְאֶךָ אשר רפאתי למים. כדכתיב לשון זה באלישע כשריפא המים. כל המחלה במים מדבר. כדכתיב וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך[14]: ס

(כז) וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וְשָׁם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים מספר שבאו למקום טוב, הפך ממרה, כי באלים עינות רבים והם מים מתוקים, כי התמרים לא יצליחו בארץ שמימיה מרים, ולכן אמר[15] וַיַּחֲנוּ שָׁם עַל הַמָּיִם:

שמות פרק טז

(א) וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם אחז הכתוב דרך קצרה, כי בנסעם מאילים חנו על ים סוף, ויסעו מים סוף ויחנו במדבר סיןוכאשר נסעו מאלים חנו על ים סוף, ונסעו משפת הים ונכנסו עוד לתוך המדבר ועשו בו מסעות, דפקה ואלוש, ונסעו מאלוש, אשר הוא במדבר סין, וחנו בסיני[16] וַיָּבֹאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל מִדְבַּר סִין אֲשֶׁר בֵּין אֵילִם וּבֵין סִינָי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

(ב) וילינו וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר:

(ג) וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד יְקֹוָק בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב: ס

(ד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ צורך אכילת יום ילקטו ביומו ולא ילקטו היום לצורך מחר[17] לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא מתוך שבכל יום ויום עיניהם תלויות למזונותיהם אלי מתוך כך יאמינו בי וילכו בתורתי[18]:

(ה) וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו לצורך שבת וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם אע"פ שבכל יום לא מצאו אלא עומר לגלגולת ביום הששי ימצאו כפליים שני העומר לאחד[19]: ס

(ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי יְקֹוָק הוֹצִיא אֶתְכֶם ולא כמו שאמרתם כי הוצאתם אותנו מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם לגמרי מארץ מצרים, כי יוציאכם גם ממנהגיה, שהייתם יושבים שם על סיר הבשר, בלתי זמן סעודה קבועה כבהמות[20]:

(ז) וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד יְקֹוָק כי היה הפלא במן גדול מאד, כי השליו הגיז אותו מן הים (במדבר יא, לא) ברוח כדרך העולם, אבל המן עתה נוצר להם יצירה חדשה בשמים, כענין מעשה בראשית ובפלא הגדול אשר יעשה לכם בבקר תראו את כבוד מלכותו אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיו וכגבורותיו[21] בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל יְקֹוָק וְנַחְנוּ מָה אנחנו חשובים[22] כִּי תלונו תַלִּינוּ עָלֵינוּ:

(ח) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה בְּתֵת יְקֹוָק לָכֶם בָּעֶרֶב בָּשָׂר לֶאֱכֹל מה שהתפללנו שיתן ה' לכם המזון בערב, בענין שתדעו שהאל יתברך הוציא אתכם, רצוננו שיתן לכם בערב בשר לאכול, ולא לשבוע כמנהג המצרים אשר אין לפניהם בלתי אם גוייתם וְלֶחֶם בַּבֹּקֶר לִשְׂבֹּעַ בלבד לשבוע, שיהיה מספיק די שבעכם בִּשְׁמֹעַ יְקֹוָק אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי עַל יְקֹוָק ומה שהתפללנו שתראו את כבוד ה', רצוננו שיתן לכם אלה בענין שיראה לכם שתלונותיכם הם עליו, ושהוא שמע את תלונותיכם[23]:

(ט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן אֱמֹר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל קִרְבוּ לִפְנֵי יְקֹוָק כִּי שָׁמַע אֵת תְּלֻנֹּתֵיכֶם ע"י תלונתם שהראו שמאסו את דבר ה' ולא ילכו אחריו עוד במדבר בארץ לא זרועה, על ידי זה התרחקו מאת ה', צוה אל אהרן שיאמר להם דברי תוכחה ויחזירם בתשובה, ויאמר להם שיקרבו לפני ה' כמו שהיו תחלה עם קרובו ואלהים קרובים אליו, כי שמע ה' את תלונותיכם, וע"כ צריכים לשום לב לשוב אליו, בל יתרחק מהם ע"י תלונותיהם[24]:

(י) וַיְהִי כְּדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּפְנוּ אֶל הַמִּדְבָּר להתקרב לעמוד הענן[25] וְהִנֵּה כְּבוֹד יְקֹוָק נִרְאָה בֶּעָנָן: פ        

נביא

שופטים פרק יח

(יט) וַיֹּאמְרוּ לוֹ הַחֲרֵשׁ שִׂים יָדְךָ עַל פִּיךָ ואל תצעק על מה שאנו לוקחים מממיכה וְלֵךְ עִמָּנוּ וֶהְיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן הֲטוֹב הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְבֵית אִישׁ אֶחָד אוֹ הֱיוֹתְךָ כֹהֵן לְשֵׁבֶט וּלְמִשְׁפָּחָה בְּיִשְׂרָאֵל:

(כ) וַיִּיטַב לֵב הַכֹּהֵן וַיִּקַּח אֶת הָאֵפוֹד וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַפָּסֶל וַיָּבֹא בְּקֶרֶב הָעָם:

(כא) וַיִּפְנוּ וַיֵּלֵכוּ וַיָּשִׂימוּ אֶת הַטַּף וְאֶת הַמִּקְנֶה וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם:

(כב) הֵמָּה הִרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבָּתִּים אֲשֶׁר עִם בֵּית מִיכָה נִזְעֲקוּ התאספו בגלל זעקת מי שקיבץ אותם וַיַּדְבִּיקוּ אֶת בְּנֵי דָן:

(כג) וַיִּקְרְאוּ אֶל בְּנֵי דָן וַיַּסֵּבּוּ בני דן פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ לְמִיכָה מַה חסר לְּךָ כִּי נִזְעָקְתָּ לרדוף אחרינו:

(כד) וַיֹּאמֶר אֶת אֱלֹהַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְקַחְתֶּם וְאֶת הַכֹּהֵן וַתֵּלְכוּ וּמַה לִּי עוֹד וּמַה זֶּה תֹּאמְרוּ אֵלַי מַה לָּךְ:

(כה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי דָן אַל תַּשְׁמַע קוֹלְךָ בהיותך עִמָּנוּ פֶּן יִפְגְּעוּ בָכֶם אֲנָשִׁים מָרֵי נֶפֶשׁ הכעסנים שבינינו וְאָסַפְתָּה נַפְשְׁךָ וְנֶפֶשׁ בֵּיתֶךָ:

(כו) וַיֵּלְכוּ בְנֵי דָן לְדַרְכָּם וַיַּרְא מִיכָה כִּי חֲזָקִים הֵמָּה מִמֶּנּוּ וַיִּפֶן וַיָּשָׁב אֶל בֵּיתוֹ:

(כז) וְהֵמָּה לָקְחוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה מִיכָה וְאֶת הַכֹּהֵן אֲשֶׁר הָיָה לוֹ וַיָּבֹאוּ עַל לַיִשׁ עַל עַם שֹׁקֵט וּבֹטֵחַ וַיַּכּוּ אוֹתָם לְפִי חָרֶב וְאֶת הָעִיר שָׂרְפוּ בָאֵשׁ:

(כח) וְאֵין מַצִּיל כִּי רְחוֹקָה הִיא מִצִּידוֹן וְדָבָר אֵין לָהֶם עִם אָדָם לא כרתו ברית עם אף אדם ואף אומה וְהִיא בָּעֵמֶק אֲשֶׁר סמוך לְבֵית רְחוֹב וַיִּבְנוּ אֶת הָעִיר וַיֵּשְׁבוּ בָהּ:

(כט) וַיִּקְרְאוּ שֵׁם הָעִיר דָּן בְּשֵׁם דָּן אֲבִיהֶם אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל כלומר ליעקב אבינו, שלא נחשוב שקראו על שם ראש משפחתם ששמו היה דן וְאוּלָם לַיִשׁ שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה:

(ל) וַיָּקִימוּ לָהֶם בְּנֵי דָן אֶת הַפָּסֶל וִיהוֹנָתָן הוא הלוי הנזכר בֶּן גֵּרְשֹׁם בֶּן מְנַשֶּׁה אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא קט ב) שהוא משה, ומפני כבודו נאמר 'מנשה' הוּא וּבָנָיו הָיוּ כֹהֲנִים לְשֵׁבֶט הַדָּנִי עַד יוֹם גְּלוֹת הָאָרֶץ הוא גלות הארון שהיה בימי עלי (שמואל א פרק ד) אבל לאחר זמן שעמד שמואל לשופט, בער אותם מן הארץ:

(לא) וַיָּשִׂימוּ לָהֶם אֶת פֶּסֶל מִיכָה להיות להם לע"ז אֲשֶׁר עָשָׂה כָּל יְמֵי הֱיוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים בְּשִׁלֹה: פ

שופטים פרק יט

(א) וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וּמֶלֶךְ אֵין בְּיִשְׂרָאֵל כי אם היה מלך לא היה מה שהיה, כי המלך היה מעניש את החוטאים, ולא היו, אם כן, ישראל נלחמים זה בזה כאשר יסופר. וכתב בסדר עולם (פרק יב), שגם זה היה בימי כושן רשעתים, קודם שעמד עתניאל וַיְהִי אִישׁ לֵוִי גָּר בְּיַרְכְּתֵי הַר אֶפְרַיִם וַיִּקַּח לוֹ אִשָּׁה פִילֶגֶשׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה:

(ב) וַתִּזְנֶה עָלָיו יש מפרשים שסרה מעליו והלכה לבית אביה אביה וי"א שזנתה ממש פִּילַגְשׁוֹ וַתֵּלֶךְ מֵאִתּוֹ אֶל בֵּית אָבִיהָ אֶל בֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וַתְּהִי שָׁם יָמִים אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים:

(ג) וַיָּקָם אִישָׁהּ בעלה וַיֵּלֶךְ אַחֲרֶיהָ לְדַבֵּר עַל לִבָּהּ להשיבו לַהֲשִׁיבָהּ וְנַעֲרוֹ עִמּוֹ וְצֶמֶד חֲמֹרִים וַתְּבִיאֵהוּ בֵּית אָבִיהָ וַיִּרְאֵהוּ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיִּשְׂמַח לִקְרָאתוֹ:

(ד) וַיַּחֲזֶק בּוֹ חֹתְנוֹ אֲבִי הַנַּעֲרָה וַיֵּשֶׁב אִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיָּלִינוּ שָׁם הלילה שאחרי שלושת הימים:

כתובים

תהילים פרק עח

(סא) וַיִּתֵּן לַשְּׁבִי עֻזּוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ בְיַד צָר מוסב על כך שהארון נפל בידי פלישתים: (סב) וַיַּסְגֵּר מסר לַחֶרֶב עַמּוֹ וּבְנַחֲלָתוֹ הִתְעַבָּר ובעמו ישראל שילח כעסו: (סג) בַּחוּרָיו את אנשי המלחמה אָכְלָה אֵשׁ וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ הבתולות לא הספיקו להתחתן כי חתניהם מתו במלחמה: (סד) כֹּהֲנָיו בַּחֶרֶב נָפָלוּ חפני ופנחס בני עלי וְאַלְמְנֹתָיו לֹא תִבְכֶּינָה מרוב שבכו על נפילת הארון בנ"י, לא נחשב העצב של האלמנות למאומה: (סה) וַיִּקַץ כְּיָשֵׁן אֲדֹנָי כְּגִבּוֹר מִתְרוֹנֵן מִיָּיִן וכל זאת קרה כל עוד שהקב"ה החריש מלהעניש את בנ"י אך כשחטאתם התגברה הוא הקיץ והענישם: (סו) וַיַּךְ צָרָיו אָחוֹר כשנסו מפני פלישתים רדפו אחריהם והכו אותם מאחורה חֶרְפַּת עוֹלָם נָתַן לָמוֹ כשנלקח הארון: (סז) וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף זהו משכן שילה שהיה בנחלת יוסף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר: (סח) וַיִּבְחַר להיות נחלתו אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב מאז עקידת יצחק: (סט) וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים עניין גובה מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם: (ע) וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן שהיה רועה צאן: (עא) מֵאַחַר עָלוֹת שהיה מחפש את הכבשים המיניקות כדי להוציא את הגדיים לתת להם לאכול ראשונים את העשב הרך הֱבִיאוֹ לִרְעוֹת בְּיַעֲקֹב עַמּוֹ וּבְיִשְׂרָאֵל נַחֲלָתוֹ להיות מלך: (עב) וַיִּרְעֵם כְּתֹם לְבָבוֹ וּבִתְבוּנוֹת כַּפָּיו יַנְחֵם:

תהלים פרק עט

(א) מִזְמוֹר לְאָסָף על חורבן בית המקדש מהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר (איכה ד') כלה ה' את חמתו ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על עצים ועל האבנים ולא עשה כליה בבניואֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ ארץ ישראל טִמְּאוּ אֶת הֵיכַל קָדְשֶׁךָ שָׂמוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם לְעִיִּים לגלי הריסות: (ב) נָתְנוּ אֶת נִבְלַת עֲבָדֶיךָ מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמָיִם חתכו בְּשַׂר חֲסִידֶיךָ לחתיכות, ונתנוהו לְחַיְתוֹ אָרֶץ: (ג) שָׁפְכוּ דָמָם כַּמַּיִם סְבִיבוֹת יְרוּשָׁלִָם וְאֵין קוֹבֵר:

 
משנת ההלכה

המשך פרק לט

דיני תפילת שמונה עשרה

       א.       ברכה שתים עשרה ולמלשינים וכו', יכוין להתפלל שתהיה נעקרת הכפירה מישראל, וכל מי שמנסה לגרום כפירה או להלשין בפני מי שאינו דן על פי דיני ישראל שהרי הוא ככופר מהרה יכרת.

        ב.        ברכה שלוש עשרה על הצדיקים וכו', יכוין לבקש מה' בשברון לב מאוד, לרומם קרן הצדיקים וחסידים שהם עתה נבזים ושפלים. וישים אל לבו להתפלל בטובת הצדיקים, כי בטובתם אנו חיים, וכל זמן שצדיקים בעולם, ברכה וטובה וחיים בעולם.

         ג.         ויכוין באמירת "ועל גרי הצדק" לקיים מצות ואהבתם את הגר.

        ד.        ברכה ארבע עשרה ולירושלים, יכוין לבקש מה' על בנין ירושלים, ולהשיב השכינה לתוכה וכסא דוד המלך ע"ה. כי היא תכלית שלימות אנושי, ואם אין לנו ירושלים ומלכות בית דוד, למה לנו חיים.

       ה.       ברכה חמש עשרה את צמח, יכוין לבקש מה' על מלכות בית דוד ובאומרו לישועתך קוינו, יכוין לצפות לישועה, כדי שיוכל להשיב דבר לשואלו ביום הדין צפית לישועה. גם יכוין לצפות לישועת ה' לנו בכל יום ורגע, להצילנו מכמה פגעים רעים.

         ו.         ברכה שש עשרה ברכת שומע תפילה. עיקר כוונתה לבקש מהקב"ה שגם אם התפילה לא היתה בכוונה שלמה כראוי, אלא בקול, "אני מתפלל שתקשיב, כיון שאני מכיר שאתה מלכי ואלהי ואליך תפלתי, כי אפילו מי שאינו יודע לכוין בתפלתו, הוא יודע שהוא מתפלל לאל יתברך".

          ז.         קודם אמירת כי אתה שומע תפילת וכו' יתפלל לה' על כל צרכיו אפילו דבר קטן או גדול, אין דבר מה שרצונו לעשות בו ביום, שלא יתפלל לה' להצליחו ולהוליכו בדרך הישר ונכון, ואי צריך לומר שאם יש לו ח"ו איזה צרה בתוך ביתו, שצריך להתפלל, וכן אם יש לו איזה שמחה, שיתפלל שלא יחטא בשמחה ולא יקרהו עון שלא תהיה ח"ו שמחה שאחריה תוגה. ועל כל ענין מה שעוסק, יתפלל בלשונו, ואף כי לשונו לשון עלג ואינו יכול להתפלל בלשון עברי כראוי, הוא חביב לפני הקב"ה כאילו הרבה להתפלל בלשון רחבה שפה ברורה ונעימה וצחה.

       ח.       אם חושש שלא יספיק לענות קדושה עם הציבור, אין לו לומר בקשות פרטיות, אלא יגיד רק את נוסח הברכה.

---

[1] רשב"ם

[2] רמב"ן

[3] רש"י

[4] חזקוני

[5] העמק דבר

[6] אבע"ז

[7] רש"י

[8] מלבי"ם

[9] מלבי"ם

[10] ת"א ת"י

[11] ספורנו

[12] רשב"ם

[13] אבע"ז

[14] רשב"ם

[15] אבע"ז

[16] רמב"ן

[17] רש"י

[18] רשב"ם

[19] רשב"ם

[20] ספורנו

[21] רמב"ן

[22] ת"א

[23] ספורנו

[24] מלבי"ם

[25] ספורנו