פרשת חקת יום א'

מקרא

במדבר פרק יט

(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר:

(ב) זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה חוק של הוריות טומאה[1] וטהרה והיא תסובב מהתורה, אבל מי שאינו שייך לתורה אין לו חקה זו ולפיכך גוים אינם מטמאים במת[2] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר תשמרו בגלל צוי ה' אפילו שמצוה זו אינה מובנת בשכלכם דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ מיד ב"ד יקחנה שיתנוה לו שתעשה בהכשר ועל דעתם[3] אֵלֶיךָ ציוה את משה עכשיו במדבר מצוה לשעה פָרָה בת שתי שנים ולא פחות[4] אֲדֻמָּה תְּמִימָה שאין בה שומא שגדלו בה שתי שערות שחורות, או לבנות[5] אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה זכר עליה ולא - עָלֶיהָ עֹל רסן או כל דבר אחר המשמש מלאכת חרישה או מלאכה אחרת[6]:

 (ג) וּנְתַתֶּם אֹתָהּ אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן הוראת שעה היתה בפרה ראשונה שתהיה באלעזר והוא היה הסגן[7] וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׁחַט אֹתָהּ כהן אחר[8] לְפָנָיו לפני אלעזר הכהן:

(ד) וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ  זוהי קבלת הדם, שביד דוקא יקבל הדם מן הפרה, לא בכלי[9] וְהִזָּה אֶל נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד יזה לכיוון פתח אהל מועד וצריך לראות הפתח[10] מִדָּמָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים כל אחת משבע ההזאות צריך שיהיה מן הדם שלא יטבול אצבעו פעם אחת וממנה יזה ז' הזאות, אבל צריך להחזיר ולהטביל אצבעו בדם בכל הזיה והזיה[11]:

(ה) וְשָׂרַף אֶת הַפָּרָה כהן אחר[12] לְעֵינָיו של אלעזר[13] אֶת עֹרָהּ וְאֶת בְּשָׂרָהּ וְאֶת דָּמָהּ עַל פִּרְשָׁהּ המעיים עם כל תכולתם[14] יִשְׂרֹף:

(ו) וְלָקַח הַכֹּהֵן חתיכת[15] עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת צמר צבוע בתולעת שני שבאה מגרגרים האדומים ביותר דומין לגרעיני החרובין, והתולעת כמו יתוש יש בכל גרגיר מהם ומפיקה צבע אדום[16] וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ בטנה של הפרה[17] שְׂרֵפַת הַפָּרָה ומגדיל את הדליקה כדי להרבות האפר[18]:

(ז) וְכִבֶּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[19] הַכֹּהֵן המשליך אל תוך שריפת הפרה[20] וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם יטבול במקוה של ארבעים סאה[21] וְאַחַר צאת הכוכבים[22] יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה מחנה שכינה אבל במחנה ישראל מותר גם קודם[23] וְטָמֵא הַכֹּהֵן עַד הָעָרֶב:

(ח) וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו בגדי כהונה[24] בַּמַּיִם וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם במקוה של ארבעים סאה[25] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב:

(ט) וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אפילו שאינו כהן[26] אֵת אֵפֶר הַפָּרָה לתוך כלי חרס עם מגופה שיוכל לאטום אותה אח"כ[27] וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה חילקו לשלושה חלקים בזמן הבית, אחד מחוץ למחנה מתחלק לכל המשמרות ליטול ממנו בני העיירות וכל הצריכין להטהר בְּמָקוֹם טָהוֹר שני בהר המשחה, כהנים גדולים לפרות אחרות מקדשין הימנה, שלישי בחיל נתון למשמרת מגזירת הכתוב, שנאמר[28] -  וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה למים שמיידים – זורקים חַטָּאת הִוא לכפר על העגל[29]:

(י) וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת אֵפֶר הַפָּרָה אֶת בְּגָדָיו ואחר שאמר שיכבס את בגדיו אין צורך להזכיר שירחץ במים[30] וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם לְחֻקַּת עוֹלָם כאן צוה שתהיה לבני ישראל ולגר לחקת עולם, שיעשו כן לדורותם[31]:

(יא) הַנֹּגֵעַ בְּמֵת לְכָל אפילו תינוק נֶפֶשׁ אָדָם גם הדם שהוא הנפש[32] וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים:

(יב) הוּא יִתְחַטָּא בוֹ באפר הפרה בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אלא בימים אחרים[33] לֹא יִטְהָר שצריך שלשה ימים בין הזאה להזאה[34]:

(יג) כָּל הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם ברביעית דם שהוא הנפש[35] אֲשֶׁר יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא אֶת מִשְׁכַּן יְקֹוָק טִמֵּא אם נכנס בו בלא הזאת אפר הפרה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל כִּי מֵי נִדָּה לֹא זֹרַק עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה עוֹד טֻמְאָתוֹ בוֹ אפילו אם טבל:

(יד) זֹאת הַתּוֹרָה של טומאה, שאמרנו בתחלת הפרשה שהיא חוקת התורה[36] אָדָם כִּי יָמוּת בְּאֹהֶל והוא עתה באהל והוא הדין אם ימות בחוץ והכניסוהו לאהל[37] כָּל הַבָּא אֶל הָאֹהֶל הוא הדין לבית ולכל המאהילים שמביאים את הטומאה, רק הזכיר הכתוב האהל בעבור היות ישראל באהלים,  וגם להגיד שהוא עצמו טמא שבעה וצריך הזיה ,אבל אין הבית המחובר מקבל טומאה בעצמו[38] וְכָל אֲשֶׁר בָּאֹהֶל הכלים שבתוכו והאהל עצמו בכלל הזה[39] יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים:

(טו) וְכֹל כְּלִי חרס שאינו נטמא מבחוץ אלא רק בטומאה בתוך הכלי פָתוּחַ אֲשֶׁר אֵין צָמִיד דבר המחבר בין הכלי ל- פָּתִיל כיסוי לכלי עָלָיו טָמֵא הוּא:

נביא

. ישעיהו פרק ג

ח. כִּי כָשְׁלָה יְרוּשָׁלִַם, וִיהוּדָה נָפָל   אכן, ירושלים ויהודה נפלו בצרה, ובעוני גדול, כִּי לְשׁוֹנָם וּמַעַלְלֵיהֶם אֶל יְקֹוָק  וכל זה, בגלל שדיבוריהם ומעשיהם הרעים הגיעו לפני ה', לַמְרוֹת   להמרות את פי ה',  עֵנֵי כְבוֹדוֹ   לפני עיני כבוד ה' השוכן בתוכם.  (כאילו שאינו רואה את מעשיהם)

ט. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם   ההבעה הניכרת על פניהם, עָנְתָה בָּם   מעידה עליהם שהם רשעים.וְחַטָּאתָם, כִּסְדֹם הִגִּידוּ   ואת חַטֹאתֵיהם הרבים כאנשי סדום, אומרים ומפרסמים ברבים, לֹא כִחֵדוּ - ולא מכחישים, שחוטאים לה', אוֹי לְנַפְשָׁם, כִּי גָמְלוּ לָהֶם רָעָה - אוי להם, שבעצמם גורמים לרעה - שתבוא עליהם.

י. אִמְרוּ צַדִּיק   כִּי טוֹב   שבחו את הצדיק   שיקבל רוב טובה, כִּי פְרִי מַעַלְלֵיהֶם יֹאכֵלוּ   שהצדיק יאכל את פרי מעשיו הטובים.

יא. אוֹי לְרָשָׁע, רָע   אוי לו לרשע, שתבוא עליו רעה, כִּי גְמוּל יָדָיו   יֵעָשֶׂה לּוֹ - כפי שמגיע לו ממעשיו, כך יֵעָשֶה לו.

יב. עַמִּי, נֹגְשָׂיו מְעוֹלֵל   העוללים, הנערים מושלים ולוחצים בעם,(כמו שאמר: "וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ בָם" ; פס' ד'), וְנָשִׁים, מָשְׁלוּ בוֹ - מושלים חלשים כנשים. עַמִּי, מְאַשְּׁרֶיךָ מַתְעִים   המנהיגים האמורים ליישר את דרכך, מתעים אותך, וְדֶרֶךְ אֹרְחֹתֶיךָ בִּלֵּעוּ   ומשחיתים את הדרך שאתם הולכים בה.

יג. נִצָּב לָרִיב יְקֹוָק ה' עומד, לעשות ריב ומשפט, וְעֹמֵד לָדִין עַמִּים   עומד לדון את ישראל וכל העמים.

יד. יְקֹוָק בְּמִשְׁפָּט יָבוֹא, עִם זִקְנֵי עַמּוֹ וְשָׂרָיו - ה' יעשה משפט עם הזקנים והשרים בבנ"י, וְאַתֶּם, בִּעַרְתֶּם הַכֶּרֶם   ויאמר להם: אתם הזקנים והשרים, כיליתם את הכרם, (הכרם - בנ"י), גְּזֵלַת הֶעָנִי בְּבָתֵּיכֶם  והגזילה שגזלתם מהעני, עדיין בתוך בתיכם.

טו. מַה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי   מדוע תדכאו ותשפילו את עמי  וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ   תכתתו, תשפילו ותבזו את פני העניים ? נְאֻם יְקֹוָק  אלוהים צְבָאוֹת:

טז. וַיֹּאמֶר יְקֹוָק יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן   בגלל שבנות ירושלים מתגאות, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן  היטו וזקפו את הגרון, והולכות בראש מורם, וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם   רומזות בעיניהן אל הנואפים.  הָלוֹךְ וְטָפוֹף תֵּלַכְנָה   הולכות בגאוה ובצעדים קטנים ומקפצים, כטף (טפוף - טף), כילדים שצעדיהם קטנים, וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה   הולכות עם תכשיט מעל כף הרגל, המשמיע קול בלכתן.

יז. וְשִׂפַּח יְקֹוָק קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן ה' יתן צרעת
 (ספחת) בקדקדן (בראשיהן), של בנות ציון,  וַיְקֹוָק, פָּתְהֵן יְעָרֶה   וה' את עֶרְוָתן יגלה.

יח. בַּיּוֹם הַהוּא יָסִיר יְקֹוָק  אֵת תִּפְאֶרֶת הָעֲכָסִים   ה' יגרום, שלא יתקשטו עוד בנות ציון בתכשיטי הרגל המשמיעים קול בלכתן, וְהַשְּׁבִיסִים   תכשיט שבכיסוי הראש, וְהַשַּׂהֲרֹנִים   תכשיט בצורת ירח,

יט. הַנְּטִיפוֹת   תכשיט הנמשך ונוטף מהשרשרת, וְהַשֵּׁירוֹת   צמידים, וְהָרְעָלוֹת   צעיף המכסה את הפנים.            כ. הַפְּאֵרִים   כובעים, (כמו: "פארי המגבעות"), וְהַצְּעָדוֹת   צמיד בשוק הרגל, וְהַקִּשֻּׁרִים   חוטים הקשורים בשיער, וּבָתֵּי הַנֶּפֶשׁ תכשיט כנגד הלב, וְהַלְּחָשִׁים   עגילים. (מקום שלוחשים בו)                  

כא. הַטַּבָּעוֹת וְנִזְמֵי הָאָף:

כב. הַמַּחֲלָצוֹת   מלבושים נאים. וְהַמַּעֲטָפוֹת   בגד שמתעטפים בו. וְהַמִּטְפָּחוֹת   צעיף לראש, וְהָחֲרִיטִים   כיסים, ארנקים יפים.

כג. וְהַגִּלְיֹנִים   מראות, (שנגלה בו פני אדם המתבונן), וְהַסְּדִינִים   מין בגדים, וְהַצְּנִיפוֹת   מין כובעים^[40], (מצנפת), וְהָרְדִידִים   תכשיט מרודד.

כתובים

דברי הימים ב פרק ז

(א) וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַבָּיִת עוד מלפני כן כשהכהנים שמו את הארון בקודש הקדשים: (ב) וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לָבוֹא אֶל בֵּית יְקֹוָק כִּי מָלֵא כְבוֹד יְקֹוָק אֶת בֵּית יְקֹוָק: (ג) וְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רֹאִים בְּרֶדֶת הָאֵשׁ וּכְבוֹד יְקֹוָק עַל הַבָּיִת וַיִּכְרְעוּ אַפַּיִם אַרְצָה עַל הָרִצְפָה על קרקע הבית שהייתה מרוצפת באבני שיש וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְהוֹדוֹת לַיקֹוָק אמרו את הלל הגדול כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (ד) וְהַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְקֹוָק: ס (ה) וַיִּזְבַּח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַבָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית הָאֱלֹהִים הַמֶּלֶךְ וְכָל הָעָם פסוקים אלו העתיק עזרא מספר מלכים והפסוק הבא התווסף ע"י עזרא: (ו) וְהַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם עֹמְדִים כל משמרת במקום מיוחד וְהַלְוִיִּם בִּכְלֵי שִׁיר יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה דָּוִיד הַמֶּלֶךְ עמדו בכלי שיר לְהֹדוֹת לַיקֹוָק בהילול כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ בְּהַלֵּל דָּוִיד בְּיָדָם והיו מחזיקים בידם כלי שיר שעשה דוד וְהַכֹּהֲנִים מחצצרים מַחְצְרִים תקעו בחצוצרות נֶגְדָּם מולם וְכָל יִשְׂרָאֵל עֹמְדִים כדי לשמוע את ההילול: ס (ז) וַיְקַדֵּשׁ שְׁלֹמֹה אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְקֹוָק היינו קידש את רצפת העזרה בקדושת המזבח[41] כִּי עָשָׂה שָׁם הָעֹלוֹת וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת היינו מזבח האבנים ששלמה בנה במקום המזבח שהיה בזמן משה אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה לֹא יָכוֹל לְהָכִיל אֶת מרבית הקרבנות הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֶת הַחֲלָבִים: (ח) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה אֶת הֶחָג בָּעֵת הַהִיא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מְאֹד מִלְּבוֹא חֲמָת שבצפונה של א"י עַד נַחַל מִצְרָיִם שבדרומה: (ט) וַיַּעֲשׂוּ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצָרֶת כִּי חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ עָשׂוּ שִׁבְעַת יָמִים וְהֶחָג שִׁבְעַת יָמִים וכאשר השלימו את שבעת ימי החנוכה ואת שבעת ימי החג עשו חג עצרת במו שכתוב בתורה: (י) וּבְיוֹם עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי יום אחרי שמיני עצרת שִׁלַּח אֶת הָעָם לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִיד שקיים לא את הבטחתו ששלמה בנו יבנה את הבית לה' וְלִשְׁלֹמֹה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ על השמחה ששרתה השכינה בבית: (יא) וַיְכַל שְׁלֹמֹה אֶת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל הַבָּא עַל לֵב שְׁלֹמֹהשכל מה שחשב לַעֲשׂוֹת בְּבֵית יְקֹוָק וּבְבֵיתוֹ הִצְלִיחַ: פ (יב) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל שְׁלֹמֹה בַּלָּיְלָה בחזיון הלילה וַיֹּאמֶר לוֹ שָׁמַעְתִּי אֶת תְּפִלָּתֶךָ וּבָחַרְתִּי בַּמָּקוֹם הַזֶּה לִי לְבֵית ששם יעשו לי זָבַח: (יג) הֵן אֶעֱצֹר הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהֵן אֲצַוֶּה עַל חָגָב לֶאֱכוֹל הָאָרֶץ וְאִם אֲשַׁלַּח דֶּבֶר בְּעַמִּי שכל צרה תבוא עליהם ולא משנה מה היא אז: (יד) וְיִכָּנְעוּ עַמִּי אֲשֶׁר נִקְרָא שְׁמִי עֲלֵיהֶם וְיִתְפַּלְלוּ וִיבַקְשׁוּ פָנַי וְיָשֻׁבוּ מִדַּרְכֵיהֶם הָרָעִים ג' לשונות של סליחה – תפילה בקשה ותשובה ואז וַאֲנִי אֶשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם וְאֶסְלַח לְחַטָּאתָם וְאֶרְפָּא אֶת אַרְצָם: (טו) עַתָּה עֵינַי יִהְיוּ פְתֻחוֹת וְאָזְנַי קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה אל התפילה שיתפללו במקום הזה:

משנת ההלכה

       א.       ארבע רשויות לשבת, לענין הוצאה מרשות לחבירתה ולענין טלטול בהן והם, רשות היחיד, ורשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור.

        ב.        רשות היחיד, הוא מקום[42] מוקף מחיצות[43], והם גבוהים לפחות עשרה טפחים (טפח 8 ס"מ לגר"ח נאה ו9.6 לחזו"א וא"כ עשרה טפחים = 96 ס"מ לחזו"א, 80 ס"מ לגר"ח נאה) ורוחב המקום לפחות ארבע טפחים על ארבע טפחים[44]. ואפילו כלי או עמוד גבוה עשרה טפחים ורחב ארבע על ארבע, הוי רשות היחיד דאורייתא: ודוקא ד' על ד' טפחים אבל שטח של שש עשרה אמה שאינו ד' על ד' כגון שתים על שמונה או שלוש על שש אינו רה"י (מ"ב שם ס"ק פא)

         ג.         כתלים המקיפים רשות היחיד על גביהם רשות היחיד אפילו שעובי הכתלים אין רוחב עובין ד' טפחים כשיעור רה"י אפ"ה יש שם רה"י גם על עובין מלמעלה[45]: (שו"ע שם סעי' ג)

        ד.        י"א שצריך כדי שיחשבו גם המחיצות רה"י שיהא חלל ההיקף ארבע על ארבע מלבד המחיצות דהיינו שיהא בין המחיצות חלל ד' על ד' כי עובי המחיצות אין מצטרפות לזה וזהו דעת רוב הפוסקים. וי"א שגם עובי המחיצות מצטרפות  וכתבו האחרונים בשם הרשב"א שמחיצות עבות שראוי להניח מלמעלה מדף על גביהם ולהשתמש שם מצטרף העובי עם החלל לשיעור זה כיון שראוי להשתמש שם ואם לאו אין מצטרף (מ"ב סי' שמה ס"ק ג ושער הציון ס"ק ח)

       ה.       וכ"ז לענין שיהא נקרא שם רה"י על עובי המחיצה מלמעלה אבל לענין חלל שבתוך המחיצות לכו"ע לא נקרא רה"י כ"ז שאין בחללו ד' על ד' (שם)

---

[1] חזקוני

[2] אור החיים

[3] רמב"ן

[4] ת"י

[5] ת"י

[6] ת"י

[7] רמב"ן

[8] ת"י

[9] הכתב והקבלה

[10] רש"י

[11] הכתב והקבלה

[12] ת"י

[13] ת"י

[14] ת"י

[15] ת"י

[16] רבינו בחיי פסוק ב

[17] רבינו בחיי שם

[18] ת"י

[19] משך חכמה

[20] חיזקוני

[21] ת"י

[22] רש"י

[23] רש"י

[24] משך חכמה

[25] ת"י

[26] הכתב והקבלה

[27] ת"י

[28] רש"י

[29] ת"י

[30] אבע"ז

[31] רמב"ן

[32] ת"י

[33] חיזקוני

[34] חזקוני

[35] רש"י

[36] חזקוני

[37] רמב"ן

[38] אבע"ז רמב"ן

[39] רמב"ן

[40] כמו: "צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי כִּמְעִיל וְצָנִיף מִשְׁפָּטי",(איוב כט' יד')

[41] נחלקו חז"ל האם קידש את רצפת העזרה שתהיה קדושה כמו המזבח שיוכלו להקריב שם לצורך השעה שהיו הרבה עולות וי"א שבנה שם מזבח לצורך שעה

[42] ואפילו עיר המוקפת מחיצות ודלתותיה נעולות בלילה הרי היא רה"י (שס"ד סעי' ב ועיי"ש במ"ב ס"ק ו ח ושעה"צ ס"ק ח אי בעינן של דלתותיה יהיו ננעלות)

[43] וכל זה לענין חיוב במוציא מרשות זו לרה"ר או להכניס אבל לענין לטלטל בתוכו יש בו פרטי דינים כגון דבעינן מחיצות הניכרות ושיהיה מוקף לדירה כמבואר בשו"ע סי' שסב ואין כאן מקום להאריך בזה

[44] ודעת הגהות אשירי פ"ק דשבת ותוס' עירובין דף נ"א דבעינן באלו ארבעה על ארבעה הן ואלכסונן, כמובא ברמ"א בשם י"א שם סעי' ב שעולה ביחד ה' אמות וג' חומשי אמה אמנם הלבוש השמיט היש אומרים זה מחיבורו ועיין בא"ר שכתב שיפה עשה שהשמיטו כי היא רק דעת יחידאה וכל הראשונים חולקים ע"ז וס"ל דאם הוא רק ד' על ד' מרובע חשוב רה"י וכן הגר"א דחה הי"א הזה מהלכה (מ"ב שם ס"ק ו)

[45] והטעם דכיון שהם עושין על ידי היקף שלהם את החלל שבתוכן רה"י ק"ו שהם עצמן יהיו רה"י (מ"ב שם)

פרשת קרח יום ו'

מקרא

במדבר פרק יח

(טז) וּפְדוּיָו של האדם^[1] מִבֶּן חֹדֶשׁ תִּפְדֶּה בְּעֶרְכְּךָ בערך שמבן חודש שהוא חמשת שקלים בזכר^[2].כֶּסֶף חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ ואם נותן שוה כסף ערך חמשת שקלים משקלו בכסף^[3] עֶשְׂרִים גֵּרָה הוּא:

(יז) אַךְ בְּכוֹר שׁוֹר אוֹ בְכוֹר כֶּשֶׂב ולא כמו כבש שהוא דוקא בן שנה^[4] אוֹ בְכוֹר עֵז לֹא תִפְדֶּה קֹדֶשׁ הֵם אֶת דָּמָם תִּזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת חֶלְבָּם תַּקְטִיר אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק:

(יח) וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָּךְ לאכילה^[5] כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה וּכְשׁוֹק הַיָּמִין של שלמים שנאכלים לכהנים לנשיהם ולבניהם ולעבדיהם לשני ימים ולילה אחד אף הבכור נאכל לשני ימים ולילה אחד^[6] לְךָ יִהְיֶה בכור בעל מום שהוא מתנה לכהן^[7]:

(יט) כֹּל תְּרוּמֹת הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יָרִימוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיקֹוָק כגון המורם מלחמי תודה ושתי הלחם והחלה^[8] נָתַתִּי לְךָ וּלְבָנֶיךָ וְלִבְנֹתֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם בְּרִית מֶלַח עוֹלָם הִוא כברית הכרותה למלח שאינו מסריח לעולם^[9] לִפְנֵי יְקֹוָק לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ:

(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַהֲרֹן בְּאַרְצָם לֹא תִנְחָל לא תיטול חלקך כאחד מכל שבטי ישראל וְחֵלֶק לֹא יִהְיֶה לְךָ בְּתוֹכָם אפילו חלק קטן לא יהיה לך בארצם כלל כי הערים אשר נתנו להם ערי מקלט היו ולצורך ישראל הן האזהרה הזו בכהנים^[10],אֲנִי חֶלְקְךָ וְנַחֲלָתְךָ על שולחני אתה אוכל. וע"י כך תהיה פנוי לשמור משמרתי שלא תצטרך לשום פרקמטיא ולא לשום עבודה אחרת^[11] בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: ס

(כא) וְלִבְנֵי לֵוִי גם לבני לוי ברית היא לעולם^[12] ש  הִנֵּה נָתַתִּי כָּל מַעֲשֵׂר בְּיִשְׂרָאֵל לְנַחֲלָה חֵלֶף עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר הֵם עֹבְדִים אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד:

(כב) וְלֹא יִקְרְבוּ עוֹד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לָשֵׂאת חֵטְא לָמוּת:

(כג) וְעָבַד הַלֵּוִי הוּא אפילו אינו רוצה, עובד בע"כ אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד וְהֵם יִשְׂאוּ עֲוֹנָם חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם וּבְתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה:

(כד) כִּי אֶת מַעְשַׂר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיקֹוָק תְּרוּמָה נקרא גם תרומה כיון שיש בו תרומת מעשר הניתן לכהן נָתַתִּי לַלְוִיִּם לְנַחֲלָה עַל כֵּן אָמַרְתִּי לָהֶם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יִנְחֲלוּ נַחֲלָה אזהרה ללוים לא לנחול כאזהרת הכהנים לעיל^[13]: פ

(כה) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

(כו) וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת יְקֹוָק מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר:

(כז) וְנֶחְשַׁב לָכֶם תְּרוּמַתְכֶם  כַּדָּגָן מִן הַגֹּרֶן תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחומש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגורן^[14] וְכַמְלֵאָה מִן הַיָּקֶב שמן ויין קורא "מלאה", לפי שאין הכלי מחזיק מהם אלא כדי מלואו אין אדם יכול לגודשו מהם^[15]:

(כח) כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם תְּרוּמַת יְקֹוָק מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אם לא הפריש הישראל תרומה גדולה חייבים אתם לתתה^[16] וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן:

(כט) מִכֹּל מַתְּנֹתֵיכֶם תָּרִימוּ אֵת כָּל תְּרוּמַת יְקֹוָק שאפילו מן התבואה הגדלה בשדה מגרש ערי הלויים חייבין ליתן לכהנים שלא יאמר הלוי מתבואה הגדלה בתוך שלי אין אני מחויב להפריש מִכָּל חֶלְבּוֹ מכל המוטב ומכל היפה שבו תפרישו ממנו אֶת מִקְדְּשׁוֹ מִמֶּנּוּ דהיינו התרומה^[17]:

(ל) וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ לאחר שתרימו תרומת מעשר ממנו^[18] וְנֶחְשַׁב לַלְוִיִּם המותר חולין גמורין כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב לסחורה ולכל צרכי בני אדם להבדיל מתרומה שאסורה לזרים ונאכת בטהרה וכו'^[19]:

(לא) וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם אַתֶּם וּבֵיתְכֶם אפילו טמאים או זרים כִּי שָׂכָר הוּא לָכֶם חֵלֶף עֲבֹדַתְכֶם בְּאֹהֶל מוֹעֵד:

לב) וְלֹא תִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא לפני הרימכם תרומת מעשר הרי מוזהרים הלוים שלא לטמא וגם לא יהיה נמכר בטבלם. כי כבר נתחייבו לתרומות ומעשרות. אבל  בַּהֲרִימְכֶם אֶת חֶלְבּוֹ מִמֶּנּוּ שוב לא תשאו עליו חטא^[20] וְאֶת קָדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עד שלא נתרמו לֹא תְחַלְּלוּ וְלֹא תָמוּתוּ שהאוכל פירות טבולים לתרומת מעשר חייב מיתה כאוכל טבל ממש^[21] :פ

נביא

ישעיה פרק ב

טז. וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ   ועל בעלי האוניות, המפליגות לים תרשיש, וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת   ועל השרים, היושבים בבתים, עם ציפוי רצפת אבנים, (כמו: "אבן משכית" - אבן שמצפה ומסוככת על הקרקע) הַחֶמְדָּה   שכולם חומדים בתים אלו.

יז. וְשַׁח   תושפל, גַּבְהוּת הָאָדָם   גבהות לב (גאווה) האדם, וְשָׁפֵל   רוּם אֲנָשִׁים   תושפל, גדולתם של אנשים, וְנִשְׂגַּב יְקֹוָק  לְבַדּוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא   אחר שתושפל גאוות בני האדם, תשאר רק גדולת ה' לבדה.

יח. וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף   האלילים, יחלפו ויאבדו כולם מהעולם.

יט. וּבָאוּ - מרוב פחד, יבואו הרשעים להחבא, בִּמְעָרוֹת צֻרִים - במערות שבסלעים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר   ובחפירות שחפרו בעפר, מִפְּנֵי פַּחַד יְקֹוָק, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ - מרוב פחד מה', ומיופי גדולתו.  בְּקוּמוֹ   לַעֲרֹץ הָאָרֶץ - כשיקום, לשבור הרשעים שבארץ.

כ. בַּיּוֹם הַהוּא - ביום שיעשה ה' דין ברשעים, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם - בבזיון את הע"ז,  אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ   האלילים שעשו מכסף. וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ   והעשויים מזהב. אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת   שעשו - לעבוד אותם.לַחְפֹּר פֵּרוֹת   לחפירות שחפרו שבאדמה. וְלָעֲטַלֵּפִים   ולחורי העטלפים שבמערות.

כא. לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים   ויבואו להחבא, בחורים שבסלעים,(במערות) וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים - ובין שִינֵי הסלעים (בליטות שבסלע), מִפְּנֵי פַּחַד יְקֹוָק וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ   מרוב פחד מה', מיופי גדולתו.  בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ- כשיקום, לשבור הרשעים שבארץ.

כב. חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם   הפסיקו לשמוע בקול האנשים, שאומרים לכם לעבוד לפסילים, אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ   שהלא אני נתתי נשמה באפו, ובידי להוציאה ממנו, כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא - במה חשוב האדם ?! הלא בסוף, ישוב אל העפר !

ישעיה פרק ג

א. כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת, מֵסִיר מִירוּשָׁלִַם וּמִיהוּדָה, מַשְׁעֵן וּמַשְׁעֵנָה - לא ישאר בירושלים, מי שיתן לחם ומים לעניים,(שעליהם "נשענים" העניים) כֹּל מִשְׁעַן לֶחֶם וְכֹל מִשְׁעַן מָיִם   שעל הלחם והמים, "נשען" האדם כדי לחיות.

ב. גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה שׁוֹפֵט וְנָבִיא וְקֹסֵם וְזָקֵן   את כל אלו יסיר ה' מירושלים.

ג. שַׂר חֲמִשִּׁים - אפילו שרי חמישים, (וודאי שרי מאות ואלפים), וּנְשׂוּא פָנִים - איש נכבד, וְיוֹעֵץ   חכם הנותן עֵצות, וַחֲכַם חֲרָשִׁים   מומחה באמנות, וּנְבוֹן לָחַשׁ  המבין בסתרי תורה, הנאמרים בלחש.

ד. וְנָתַתִּי נְעָרִים, שָׂרֵיהֶם   הנערים יהיו השרים, וְתַעֲלוּלִים, יִמְשְׁלוּ בָם - ועוללים, הצעירים ימשלו בהם.

ה. וְנִגַּשׂ הָעָם, אִישׁ בְּאִישׁ, וְאִישׁ בְּרֵעֵהוּ - שכל אחד יגושֹ, ידחוק בחבירו, משום שלא יהיה בהם מושל, יִרְהֲבוּ, הַנַּעַר בַּזָּקֵן   הנער יתגאה על הזקן, וְהַנִּקְלֶה   בַּנִּכְבָּד   ואדם נִקלה (מבוזה), יתגאה נגד אדם מכובד.

ו. כִּי יִתְפֹּשׂ אִישׁ בְּאָחִיו   עד אשר יתפוס איש בקרובו, בֵּית אָבִיו   ממשפחת אביו, ויאמר לו: שִׂמְלָה לְכָה - הרי לך יש בגד מפואר ומכובד, ובקולך ישמעו,  קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ - לכן תהיה לנו לקצין ומושל,וְהַמַּכְשֵׁלָה הַזֹּאת תַּחַת יָדֶךָ - וכך,המכשלה, שאנו נכשלים איש בחברו,("ונגש העם איש באיש ואיש ברעהו.."), תהיה תחת ממשלת ידך - ותשפוט ביננו.

ז. יִשָּׂא בַיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר   כשיבקשו ממנו למשול, ישא דברים וישיב להם: לֹא אֶהְיֶה חֹבֵשׁ   לשים אנשים במחבוש, במאסר, וּבְבֵיתִי, אֵין לֶחֶם וְאֵין שִׂמְלָה   בביתי, גם אני נמצא בעניות, ואין לי אפילו לחם ושמלה, לֹא תְשִׂימֻנִי קְצִין עָם   ולכן איני ראוי למשול.

כתובים

דברי הימים ב פרק ו

(לב) וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל בעבור פרסום שמך וְיָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרוֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָאוּ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה: (לג) וְאַתָּה תִּשְׁמַע מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי שהרי כאדם מישראל מתפלל ואין תפילתו נענית הוא תולה זאת בחטאו והוא מפשפש במעשיו אבל כשהגוי ידע שהוא יכול לבקש ואז בקשתו לא תענה, הוא יאמר שלא מצא ממשות בבית האלוקים ולכך אומר שלמה תענה לנכרי ככל אשר יבקש כדי ש- לְמַעַן יֵדְעוּ כָל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ וּלְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי: (לד) כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבָיו בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם שהרי לא יוצאים למלחמה ללא שאלה מהקב"ה וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ הָעִיר הַזֹּאת כשפניהם לצד ירושלים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ שהרי כשיהיו בדרכים הם לא יוכלו להתפלל בירושלים ולכך נאמר שיכוונו ליבם דרך ירושלים וביהמ"ק וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: (לה) וְשָׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם לנקום את נקמתם מיד הגוים: (לו) כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא שהרי אם לא יהיה שם אדם שלא חטא ובזכותו יגן על כולם אז בוודאי וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שׁוֹבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה: (לז) אבל אז וְהֵשִׁיבוּ אֶל לְבָבָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם לֵאמֹר חָטָאנוּ הֶעֱוִינוּ וְרָשָׁעְנוּ: (לח) וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לִבָּם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ שִׁבְיָם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ דֶּרֶךְ אַרְצָם שגם כשהם יהיו בארץ העכו"ם הם יכוונו שהתפילה שלהם תעבור דרך ירושלים אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם וְהָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְלַבַּיִת וכן דרך הבית אֲשֶׁר בָּנִיתִי לִשְׁמֶךָ: (לט) וְשָׁמַעְתָּ מִן הַשָּׁמַיִם מִמְּכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם ואז יתגדל שמך בעולם עי"ז וְאֶת תְּחִנֹּתֵיהֶם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם לנקום מיד העכו"ם שיבינו שלא טוב בעיני הקב"ה שהם מכבידים ומקשים את העול שלהם על עמ"י וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ: (מ) עַתָּה אֱלֹהַי יִהְיוּ נָא עֵינֶיךָ פְּתֻחוֹת וְאָזְנֶיךָ קַשֻּׁבוֹת לִתְפִלַּת הַמָּקוֹם הַזֶּה: ס (מא) וְעַתָּה קוּמָה יְקֹוָק אֱלֹהִים ממקומך להשרות את שכינתך ב- לְנוּחֶךָ במקום מנוחתך היינו קודש הקדשים אַתָּה וַאֲרוֹן עֻזֶּךָ כֹּהֲנֶיךָ יְקֹוָק אֱלֹהִים יִלְבְּשׁוּ תְשׁוּעָה שלא יטלטלו ממקום למקום ותשועתך תקיף אותם מסביב וַחֲסִידֶיךָ יִשְׂמְחוּ בַטּוֹב בטובה הבאה ממך היינו המעשרות שהלויים מקבלים בשכר עבודתם בביהמ"ק: (מב) יְקֹוָק אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶיךָ לקבל את תפילתי זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ למעשה החסד שעשה אבי דוד ובעבורו אל נא תשיבני ריקם: פ

משנת ההלכה

מלאכת הוצאה

       א.       הנושא אדם חי, פטור, שהחי נושא את עצמו, ואפילו כשהוא לבוש במלבושיו, מכיון שהם בטלים לגבי הגוף. ודוקא גדול שיכול לילך ברגליו. אבל קטן שאינו יכול לילך ברגליו כלל וכן גדול שהוא חולה או כפות, חייב. לפיכך אסור לגרור קטן ברה"ר וכל שכן לשאת אותו אפילו יכול לילך ברגליו, אבל מותר לאחוז בידיו והוא ילך ברגליו, בדרך שיגביה רגל א' ויניח השניה על הארץ, ולא גזרו בזה שמא יגביה אותו, משום צערא דקטן. (שם סעי' ח)

        ב.        ודוקא אדם חי פטור. אבל המוציא בהמה או עוף, חייב. ולכן אסור לאחוז בצדיהן להוליכן ברשות הרבים, שמא יגביה וישא אותם ואז חייב (שם סעי' י)

         ג.         ארבע רשויות לשבת, לענין הוצאה מרשות לחבירתה ולענין טלטול בהן והם: רשות היחיד, ורשות הרבים, כרמלית, ומקום פטור. והכלל הוא, רה"י אינו אלא דבר שהוא גבוה לפחות עשרה טפחים ורחב ארבעה טפחים על ארבעה טפחים. רה"ר הוא מקום מעבר לרבים והוא רחב שש עשרה אמה ומפולש משער לשער. וכרמלית הוא דבר שגבוה יותר משלושה טפחים מן הקרקע והוא פחות מעשרה טפחים גובה ורחב לפחות ארבעה טפחים. ומקום פטור הוא כשאינו רחב ארבעה טפחים אע"פ שהוא גבוה יותר מעשרה טפחים. אבל כל שהוא פחות משלושה טפחים לקרקע, הרי הוא כקרקע שהוא נמצא בו. ולהלן נבאר פרטי כל אחד ואחד[22]:

---

[1] ת"י

[2] העמק דבר

[3] משך חכמה

[4] העמק דבר

[5] ת"י

[6] רש"י

[7] חיזקוני

[8] ספורנו

[9] רש"י

[10] רמב"ן

[11] רבינו בחיי חיזקוני

[12] רבינו בחיי

[13] רמב"ן

[14] רש"י

[15] פי' ר' יוסף בכור שור

[16] העמק דבר

[17] חזקוני

[18] רש"י

[19] העמק דבר

[20] העמק דבר

[21] משך חכמה

[22] לשון החיי אדם כלל מז סעי' א