פרשיות ויקהל פקודי יום א'

מקרא

שמות פרק לה

 (א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה למחרת יום רדתו כלומר י"א תשרי[1] אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אנשים והנשים, כי כלם התנדבו במלאכת המשכן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה[2]:

(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה אפילו מלאכת שמים, כגון בנין המשכן[3] יוּמָת:

(ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ אפילו לאפות לחם ולבשל בשר כי האש צורך כל מאכל וענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש[4] בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: פ

(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר:

(ה) קְחוּ אתם בחרו אנשים שיקבלו מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיקֹוָק כֹּל נְדִיב לִבּוֹ ולא ילכו גבאים לגבותה בזרוע יְבִיאֶהָ אֵת עם תְּרוּמַת יְקֹוָק שאינה נדבה והיא תרומת בקע לגלגלת של מחצית השקל[5] זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

(ו) וּתְכֵלֶת צמר צבוע בתכלת וְאַרְגָּמָן צמר צבוע באדום ארגמן וְתוֹלַעַת שָׁנִי צמר צבוע באדום שני וְשֵׁשׁ פשתן וְעִזִּים מטוה של שער עזים:

(ז) וְעֹרֹת אֵילִם שאחרי עיבודם היו מְאָדָּמִים צבועים באדום וְעֹרֹת תְּחָשִׁים חיה שחיתה רק בתקופה זו לצורך המשכן ועורותיהם היו מצוירים בציור נפלא וַעֲצֵי שִׁטִּים:

(ח) וְשֶׁמֶן זית זך כתית לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:

(ט) וְאַבְנֵי שֹׁהַם שתים לאפוד ואחת לחושן וְאַבְנֵי מִלֻּאִים שלמות כבריאתם, ולא אבנים שנחצבו לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן:

(י) וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם המוזכרים לעיל פרשת כי תשא פ' ל"א  פס' ו' יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:

(יא) אֶת הַמִּשְׁכָּן יריעות המשכן התחתונות אֶת אָהֳלוֹ יריעות העזים וְאֶת מִכְסֵהוּ מכסה עורות האילים והתחשים[6] אֶת קְרָסָיו שחיברו את היריעות וְאֶת קְרָשָׁיו אֶת בְּרִיחָו אֶת עַמֻּדָיו שהיו בפתח הקודש ובפתח קודש הקדשים וְאֶת אֲדָנָיו משה הוצרך לספר לכל העדה כל המלאכה שצוה אותו השם, כדי להודיע להם שצריכין להביא נדבה רבה, כי המלאכה גדולה, ולכך ספר להם המשכן את אהלו ואת מכסהו וגו' כולן הזכירן על דרך הכלל[7]:

(יב) אֶת הָאָרֹן וְאֶת בַּדָּיו אֶת הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ החוצצת בין הקודש ובין קודש הקדשים[8]:

(יג) אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים:

(יד) וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ מלקחים ומחתות שנועדו לדישון המנורה וְאֶת נֵרֹתֶיהָ בזיכים שהשמן והפתילות נתונים בהם[9] וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר:

(טו) וְאֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֶת מָסַךְ פרוכת הַפֶּתַח לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן:

(טז) אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת מִכְבַּר הרשת שהיתה סביב במזבח באמצעו הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו הסירים היעים כלי השרת לקבל ולזרוק מהם הדם מזלגות להפוך את הבשר ומחתות ליטל גחלים מעל המזבח אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:

(יז) אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֵת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר:

(יח) אֶת יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן לקשור בהם את היריעות שלא ינועו ממקומם וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם החבלים שנקשרו ליתידות[10]:

(יט) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לכסות בהם את כלי המשכן לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:

(כ) וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה שיצאו כולם כאחד בזריזות להביא, ולא היה בהם אחד שנתעכב מחברו[11]:

(כא) וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ על החכמים העושים במלאכה יאמר כן, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר[12] וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ שהיתה בו נבואה[13] הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:

(כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל עם[14] הַנָּשִׁים ומכיון שנדבה בתכשיטים מצויה יותר בנשים לכן נכתבו האנשים כטפלים לנשים[15] כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח עגיל באוזן וָנֶזֶם באף וְטַבַּעַת באצבע וְכוּמָז צמיד בזרוע[16] כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף מכיון שלא היו רבים שתרמו זהב כתרומת כסף ונחושת נקרא זו תְּנוּפַת זָהָב תנופה וזו תרומה, כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה, או הלוקחים יניפו הזהב להראותו, לשבח המביא על נדבתו[17] לַיקֹוָק:

(כג) וְכָל אִישׁ או אשה[18] אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ שהרי לא היה זה דבר מצוי אלא רק למקצת[19] תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ:

(כד) כָּל מֵרִים שהיתה נדבה זו דבר מצוי תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים שהיו מעט יותר מאלו שהיו בידם תכלת וכו'[20] לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ:

(כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ , הטויה היתה מעשי ידיהם ממש, לא קנו הטווי מאחרים, אף לא שכרו פועלים לטוות, רק הם עצמם השתדלו בטווי לחבוב מצוה[21] וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אבל האריגה הית' ע"י חכמי לב וחושבי מחשבות ורק חוטים טווין נעשה ביד נשים[22] אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:

(כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה היא היתה אומנות יתירה שמעל גבי העיזים קודם שגזזו אותם[23] טוין אותן טָווּ אֶת הָעִזִּים לשון רבים, משום שאת העזים טוו גם נדות שטוו כשהצמר עדיין מחובר על העזים ובעלי חיים אינם מקבלים טומאה, אבל בתכלת שמקבל טומאה טוו רק טהורות לכן אמר בלשון יחיד שכל אשה טהורה טוו תכלת וארגמן[24]:

(כז) וְהַנְּשִׂאִם[25] הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם שתים שהיו לאפוד הביאו כל הנשיאים ביחד לפי ששמות כל השבטים כתובים בהם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים שהיו לחשן הביאו כל אחד אבן אחת לחתום בה שם שבטו[26]לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן:

(כח) וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:

(כט) כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא כלים שהוצרכו לעשות בהם המלאכה לְכָל הַמְּלָאכָה כמו קורנסים וקרדומים ומחטים וצינורות וכיוצא בהם[27] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיקֹוָק: פ

(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ הטובה שעושה עמכם הקב"ה ש-קָרָא יְקֹוָק בְּשֵׁם אומן אחד שידע את כל המלאכות וכל מה שנצרך למלאכת המשכן ולא תאלצו לחפש אומנים שונים והוא פלא גדול שהרי עם ישראל במצרים עבדו בפרך ולא ראו כלל אומנות בזהב וכיוצא בו וכאן נתן להם הקב"ה את -[28]  בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה ואמו של חור היתה מרים[29]:

(לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה מה שאדם שומע מאחרים ולמד בִּתְבוּנָה  שמבין דבר מתוך דבר ולמד וּבְדַעַת רוח הקודש וּבְכָל מְלָאכָה לדעת כל המלאכות למשכן:

(לב) וְלַחְשֹׁב בלבו מַחֲשָׁבֹת שלא נראו כמותן לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת כי יש אומן זהב ולא כסף וחרשי אבן ולא עץ ובכלם היה שלם[30] ויש מפרשים לחשוב כלומר ללמד מחשבות את האומנים האחרים איך לעשות בזהב וגו'[31]:

(לג) וּבַחֲרֹשֶׁת באומנות גילוף אֶבֶן לְמַלֹּאת לעשות בה גילופי השמות וגם החכמה שלקבוע אותם בזהב וּבַחֲרֹשֶׁת ובאומנות נגרות ה - עֵץ לַעֲשׂוֹת בעצמו ולהורות לאחרים בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת מלאכה שיש בה מחשבה ותכנון:

(לד) וּלְהוֹרֹת לשאר האומנים[32] נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:

(לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ שייך באומנות מתכיות עץ ואבן, שמשנה החומריים שעוסק בהם לפי צורך המלאכה וְחֹשֵׁב שייך באומניות האריגה והתפירה במחט[33] שאינו משנה דבר רק מסדר ומוציא צורות, ובזה יש שני מינים - וְרֹקֵם הוא מעשה מחט[34] בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת ומלמדי האומנים[35]: 

נביא

מלכים א פרק י

(יא) וְגַם אֳנִי אניית חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה:

(יב) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד י"א רצפה וי"א עמודי תמך לתקרה וי"א מעקה לְבֵית יְקֹוָק וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים למשוררים ולנגנים לֹא בָא כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים גדולים כאלו שיהיו נכונים לעשות מהם מה שעשה שלמה מאלו וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

(יג) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ מדברי חכמה ועצה אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה דברים הנמצאים בארץ ישראל ואינם נמצאים בארצה וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ: ס

(יד) וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב[36]:

(טו) לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים הם הסוחרים הגדולים התרים במדינות להביא סחורות ממדינה למדינה וּמִסְחַר הָרֹכְלִים  הקטנים, שכל סחורה שעברה דרך מדינתו נתנה מס קצוב למלך וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב הערבייםוּפַחוֹת שליטי הָאָרֶץ:

(טז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה מגן לגוף שמקיף את האדם משלוש כיוונים זָהָב שָׁחוּט שהוסר אדמימותו ממנו במלאכה ויסור ממנו בזה קצת לחותו ולזה היה יותר חזק שֵׁשׁ מֵאוֹת שקלים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת:

(יז) וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים הוא שם כלי, עשוי לאחוז ביד בעת המלחמה להגן בו זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן: פ

(יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל זה היה כסא המלוכה והיה נעשה משן הפיל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז טוב ומזוקק ומבהיק:

(יט) שֵׁשׁ מַעֲלוֹת מדרגות לַכִּסֵּה וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו למעלה במקום מושבו היה עגול מאחריו משענת כמדת גופו וראשו לסמוך עליו גבו וְיָדֹת שני ידיות מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת יוצאות ממקום הישיבה כדי שיוכל לסמוך ידיו עליהם וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת:

(כ) וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים כלומר שתים עשרה צורות של אריה עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת כלומר לכל מעלה שתיים אחד מימין ואחד משמאל מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת:

(כא) וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר שנסגר בכור להתיך אותו להוציא ממנו כל הסיגים אֵין כֶּסֶף לא היה בהם כלי כסף, כי הכסף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה:

(כב) כִּי אֳנִי אניינ אחת הולכת ל - תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי אניית חִירָם ו -  אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים:

(כג) וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה:

(כד) וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ:

(כה) וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת בגדים וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה: ס 

כתובים

(יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים ודומה עלי הבית שבנית לנו שקורותיו עשויים מארזים, שהם משובחים ויפים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים הרהיטים של הבית עשויים מעץ ברוש והנמשל הוא ביהמ"ק שהכנת לשבתך כולו מפואר ומיוחד:

פרק ב:

אומרת הרעיה

(א) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן דומה אני בעיני אהובי, לפרחים יפים שנקראים חבצלת שגדל בעיקר בשרון ששם האדמה פוריה שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים וכמו שושנה שגודלת בעמקים באדמה לחה והנמשל הוא שכל זמן שעם ישראל לא יסור מדרך הישר כל זמן שהיא אוחזת במצוות ועמוסה במעשים טובים:

אומר הדוד

(ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים את כמו שושנה שגדלה בין הקוצים והם מנקבים אותה ובכל זאת היא נשארת יפה לכן גם כך כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת כך אשתי בין הבנות עם ישראל בין הגויים נשארת בנאמנותה לה' ולא הולכת ולא שומעת לעובדי הגילולים:

אומרת הרעיה

(ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כמו עץ תפוח בתוך יער של שאר אילני סרק כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים כך נראה לי דודי כשיושב בין הבחורים כך ה' בין כל האלילים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בצל התפוח רציתי לשבת ואפילו שיש לו פחות צל משאר אילנות הסרק בכל זאת הוא עדיף כי הוא מגדל פרות ולכן ישבתי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי ופרי התפוח מתוק לחיך שלי והנמשל הוא שאמנם כל פיתויי העולם גדולים כמו צל העצים אבל עמ"י מעדיפים את הפרות לעולם הבא:

משנת ההלכה

ניקיון לפסח

       א.       מלבד הכלל שנזכר לעיל ש"כל מקום שאין מכניסים בו חמץ אין צריך בדיקה" קבעו לנו חז"ל שכל מקום שאין הכלב יכול לחפש אחריו אינו חייב בבדיקה וביעור, וכן קבעו לנו שכל דבר שיצא מגדר מאכל כלומר שאינו ראוי לאכילת כלב הרי הוא כמבוער ואינו חייב בבדיקה וביעור.

        ב.        ולפיכך בניקיון הפסח אין אנו מחויבים לנקות חמץ ממקומות שקשה מאד להגיע אלליהם למשל בגריל בתוך המקפיא או להזיז רהיטים כבדים שאין רגילות להזיז אות בתדירות כגון ארון ספרים או ארון בגדים. אמנם אם במקומות אלו יש חמץ בבירור חמץ ידוע מן הראוי לבער אותו.

         ג.         חמץ שבלתי אפשרי להגיע אליו אלא אם כן יצטרכו לפרק את הרהיט בו הוא נמצא או שנמצא במקום שלהגיע אליו הדבר כרוך בטרחה גדולה כגון מאחורי ארון ספרים כבד אין אנו מחויבים לבער אותו אמנם מן הראוי לפגום אותו מאכילת כלב בדרך שתבואר להלן.

        ד.        כיסי הבגדים, המעילים, והתיקים, אם רגילים להכניס בהם חמץ ובמיוחד הכיסים בבגדי ומעילי הילדים והתיקים שלהם חייבים בנקיון ובדיקה.

       ה.       אמנם אם נשטפו במכונת כביסה ובאבקת כביסה א"כ החמץ הנמצא באותם כיסים מכיון שאינו ראוי לאכילה הרי הוא כמבוער וממילא אין חייב בבדיקה.

         ו.         אבל כיסים שלא נשטפו כגון מעילים חייבים בניקוי ובדיקה כדין.

         ז.          ספרים שהשתמשו בהם בנוכחות חמץ למשל ספרי קריאה לילדים או ספרי לימוד של בית הספר, וכן ספרי קודש שרגילים להביא אותם אל השולחן וללמוד בהם בשעה שאוכלים, חייבים בדיקה וניקוי ואם הדבר קשה צריך לאחסן אותם עם כלי החמץ או להעמידם בארון ולכסות בפניהם וימכרם לנכרי.

       ח.       אמנם ספרים שאינו יודע אם הביאם לשולחן אינו חייב מעיקר הדין לבודקם אמנם מן הראוי שכל ספר שרוצה להשתמש בו בפסח ינקהו היטב והשאר ישאירם בארון ויסמוך על כך שמבטל ומוכר את כל החמץ שאינו ידוע. 

        ט.       משחקים וצעצועים חייבים בניקיון ובדיקה אמנם אפשר לפגום את החמץ על ידי השרייתם בחומרי ניקוי ושוב לא יצטרכו בדיקה, וכמו כן מועיל כיבוסם במכונת כביסה.

         י.         ולפיכך לגו, קפלה, קליקס, משחקי לוח, פליימוביל, בובות, וכדומה. חייבים בניקיון או בפגימת החמץ. אמנם אם מקפידים שלא לשחק בהם בעת האוכל אפשר להקל ולסגור אותם בארון לכל ימי הפסח. כמו כן יכול למכור הצעצועים והמשחקים עם שאר החמץ ואז אינו חייב כלל בניקיונם אפילו אם אין נזהר בהם כל השנה שלא יהיו בקרבת חמץ אמנם באופן זה חייב לסוגרם בארון בצורה שלא יהיה קל להגיע אליהם וכדרך שיתבאר בהלכות מכירת חמץ.

      יא.     ארונות בגדים בחדרי הבית אם אין לילדים גישה אליהם ואין רגילים לשים בתוכם דברי מאכל אינם חייבים בניקוי ובדיקה כלל ודינם כמקום שאין מכניסים בו חמץ.

      יב.      אמנם אם יש לילדים גישה אליהם והילדים לפעמים מסתובבים עם אוכל בחדרים צריך לבודקם אמנם רק עד המקום שהילד יכול להגיע אבל מה שמעל גובהו של הילד אין צריך בדיקה.   

---

[1] רש"י רמב"ן

[2] רמב"ן

[3] ספורנו פי' הטור

[4] אבע"ז רמב"ן

[5] ספורנו

[6] רש"י

[7] רמב"ן

[8] רש"י

[9] רש"י

[10] רש"י

[11] רבינו בחיי. אור החיים

[12] רמב"ן

[13] ת,י

[14] ת"י

[15] רמב"ן

[16] חזקוני

[17] רמב"ן

[18] אבע"ז

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] הכתב והקבלה

[22] העמק דבר

[23] רש"י

[24] משך חכמה

[25] בת"י תרגם נשיאים מלשון עננים שענני השמים הלכו לפישון ודלו משם את האבנים והשליכום במשבר וגדולי ישראל הלכו ואספו אותם לצורך מלאכת המשכן.

[26] פי' ר' יוסף בכור שור. חזקוני

[27] פנים יפות

[28] רמב"ן לעיל לא, א,

[29] רש"י

[30] אבע"ז

[31] ת"א ת"י

[32] ת"י

[33] והצביעה וכל כיוצא בהם שאינו משנה את החומר אלא רק מסדר אותו בצורה חדשה או בצבע חדש ולזה צריך מחשבה ותיכנון ומדידה ולפיכך נקרא חושב. הכתב והקבלה

[34] מלבי"ם. הכתב והקבלה

[35] ת"א ת"י

[36] לפמ"ש הרי"א שמשקל הככר הוא י"ב אלף ג' מאות דוקאטי ווינעציאניש בא לו בשנה שמונה מיליאן קצ"ט אלפים שמונה מאות דוקאטי

פרשת כי תשא יום ו'

מקרא

שמות פרק לד

(יא) שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי ולא תעשה בהם כאשר עשית במה שצויתיך תחלה, שעברת על הכל לעבוד עבודה זרה, והבטיח לגרש העמים, והזהיר על עבודה זרה שלהם ועל בריתם, כאשר עשה בפרשה הנה אנכי שולח מלאך (לעיל כג, כ) לומר שיחזרו אל התנאים הראשונים[1]:

(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ:

(יג) כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן:

(יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְקֹוָק קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא:

(טו) פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ זו אזהרה באוכל תקרובת ע"ז, (כלומר ממה שהוקרב לע"ז) וכן משמעו, פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם כי יזבחו להם תמיד, ופן יקרא לך ואכלת מזבחו אשר יזבח לאלהיו בזנותו אחריו, ופן תקח מבנותיו לבניך והנה כלן אזהרות נמשכות בלאו הראשון שאמר פן תכרות ברית:

(טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן:

(יז) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה שנעשים ע"י היתוך המתכת[2] לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ:     

 (יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר אפילו אם תגלה מארצך ולא תאמר שאין עליך חיוב מצה כיון שהנך משועבד שנית אלא -[3] שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם:

(יט) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי באדם ובבהמה הטהורה ובקצת הטמאה אבל יהיה זה על אופנים שונים -[4] וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר תקדיש את הזכר[5] כלומר תהיה נזכר בחלק הקרבן הנקרא אזכרה פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה כאמרו אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם, את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר[6]:

(כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם כשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים[7]:

(כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת שבהם עיקר חיי האדם והזכיר השבת באמצע הרגלים, כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות, בעבור שכולם זכר למעשה בראשית[8]:

(כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת בסיום וביציאת[9]  הַשָּׁנָה:

(כג) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

(כד) כִּי כאשר[10] אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ בארץ ישראל וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ בעבר הירדן ארץ סיחון ועוג[11] וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ כי יאמרו בלבם ארצות שהיינו מחזיקים בהם לא נשאר בידינו כי הורישם אלהיהם כל שכן שלא נוכל לקחת ארצם מידם כיון שהן עוסקים במצותיו[12] בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה:

(כה) לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד קיב מבני חבורה[13] וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר בשר  וחלבים של זֶבַח כלומר קרבן חַג הַפָּסַח:

(כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: פ

(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל צוה שיכתוב ספר ברית ויקרא אותו באזני העם, ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע כאשר עשו בראשונה, כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות ואין ספק שעשה כן, אבל לא חשש הכתוב להאריך לאמר ויעש כן משה[14]:

(כח) וַיְהִי שָׁם עִם יְקֹוָק במ' יום שלישיים מעלות השחר של כ"ט באב עד עלות השחר של עשרה בתשרי[15] אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב ה', לא משה[16] עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים:

(כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי ביום השלשי בשבת עשרה בתשרי לאחר מ' יום שלישיים וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו שהבהיק אורו מזיו השכינה[17]בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:

(ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו וחזרו אחורנית, אולי חשבו שהיה שם כבוד השם, או מלאכי עליון עמו, ופחדו פן יפרוץ בהם ה'[18]:

(לא) וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם דברי שלום ובשרם בסליחת עונם ובלוחות שהוריד[19]:

(לב) וְאַחֲרֵי כֵן ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים ו - נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אִתּוֹ בְּהַר סִינָי והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו, וכל הנאמר לו מתחלה שמר לך את אשר אנכי מצוך היום (פסוק יא) עד סוף הפרשה (פסוק כו), כי הגיד להם שצוהו לכרות עמהם ברית חדשה על פי הדברים האלה והכתוב קצר בזה וספר הענין בכלל[20]:

(לג) וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם המצוות וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה בגד לכסות פניו[21] כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו, או הגידו לו[22]:

(לד) וּבְבֹא תמיד כל ימיו עם ישראל[23] מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה לימדך הכתוב שכשהיה משה מדבר עם ישראל פירוש המצוות היה מדבר עמהם בלא מסוה ובלא מחיצה כלל וכן כשהיה מדבר עם הקב"ה[24]:

(לה) וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ: ס

סליק פרשת כי תשא

נביא

מלכים א פרק ט

(כג) אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים ממונים על הממונים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה:

(כד) אַךְ מיד כאשר בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד ומבואר בספר דברי הימים כי לא רצה שלמה שתשב לו אשה בבית דוד מלך ישראל כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה' אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא שהיה מקום פתוח רחב ידים להיות מוגדר בשבילה לצניעות ובתים לעבדיה ומשרתיה:

(כה) וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מממונו התנדב בעבור כל ישראל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַיקֹוָק וְהַקְטֵיר אִתּוֹ וגם התנדב הקטורת להקריב על מזבח הזהב אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת שכמו שבנה את הבית כן השלים אותו במה שנתן כל צרכי הבית והקרבנות, שבזה נשלם ענין הבית ועבודתו:

(כו) וָאֳנִי אניה ספינה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:

(כז) וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה:

(כח) וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: פ

מלכים א פרק י

(א) וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יְקֹוָק שחכמתו היא אלהית, לא טבעית וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת:

(ב) וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל ועושר כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ:

(ג) וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ אשר שאלה אותו לֹא הָיָה דָּבָר מכל דברי חידותיה נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ:

(ד) וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה:

(ה) וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד משרתו מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְקֹוָק הוא המעלה שעשה מעצי אלמוגים שהיה עולה בה מביתו לבית ה' שיזכיר בפסוק י"ב שהיה יקר ונפלא מאד וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ:

(ו) וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ:

(ז) וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב הרבה יותר מ - אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי:

(ח) אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ:

(ט) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:

(י) וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:

כתובים

שיר השירים פרק א

(יג)  צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי ידידי ואוהבי נעשה הוא כמו בקבוק בושם בשם מור ואמר לו הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שנאבד והנמשל הוא שכך הקב"ה נתרצה לישראל על מעשה העגל ומצא להם כפרה על חטאם ע"י נדבות המשכן בֵּין שָׁדַי יָלִין מתמיד להיות אתי והוא שוכב עלי באהבתו, ושם את ראשו בין שדי והנמשל הוא לבין הבדים של ארון הברית:

(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי דודי לי הוא כמו אשכול של בושם הנקרא כופר שגדל בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי שגודל בכרמי עין גדי ששם גדל הכופר המשובח ארבע או חמש פעמים בשנה וריחו נודף למרחוק והנמשל הוא שהקב"ה סולח שוב ושוב על הנסיונות שבנ"י ניסו אותו במדבר:

אומר הדוד

(טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי המלך עונה לה שאת יפה אשתי משני סיבות. האחת כי את רעיתי שומרת אהבתי והשנית היא הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים את יפה ועיניך יפות כזוג יונים שמסתכלים רק האחד אל השניה והנמשל הוא לומר שמעשייך טובים והגונים ולכן האהבה נמשכת:

אומרת הרעיה

(טז) הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים עונה לו, לא היופי שלי הוא הקובע אלא זה כי אתה יפה וגם נעים להיות אתך והנמשל הוא שהקב"ה עבר על פשע עמ"י ובכל זאת השרה את שכינתו בתוכה אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה ומרוב אהבתי אליך, גם כל מיטה שתהיה לנו הרי היא בעיני רכה והגונה והמטה שלנו עשויה מעץ רענן והנמשל הוא שכל הטוב שהקב"ה גמל את עמ"י היה מהמובחר ונעשה בחסד רב ומקום שכינת הקב"ה הוא על הכפורת:

משנת ההלכה

פרשת פרה

       א.       השבת קוראין פרשת 'פרה', מוציאין בבית הכנסת שני ספרי תורה, באחד קורין שבעה אנשים בפרשת השבוע, ובשני קורין מפטיר בפרשת פרה אדומה בסדר 'זאת חקת התורה' שבספר במדבר.

        ב.        ונוהגין להחמיר בקריאה של פרשה זו, כיון שלפי דעת מקצת מן הפוסקים, קריאה זו היא מצוה מן התורה[25], וכן פסק בשו"ע ולכן מן הראוי שגם מי שאינו יכול לשמוע כל שבת קריאת התורה בשבת זו יקפיד לשמוע ויש שכתבו מטעם זה לחייב גם נשים בשמיעת פרשת פרה אמנם רוב הפוסקים כתבו שאינם חייבות כלל וודאי שלכו"ע יכולות לצאת בקריאה מחומש.

         ג.         מן הראוי שהעולה והקורא יכוונו להוציא את השומעים בברכות ובקריאה והשומעים יכוונו לצאת.

        ד.        וענין קריאה זו קודם ניסן, כדי להזכיר ולהודיע לכל מי שנטמא במת להטהר מטומאתו, כדי שיוכל להקריב קרבן פסח במועדו. והקדימו לזרז על כך קודם ניסן, לפי שהרחוקים מירושלים כבר התחילו לצאת מעריהם בראש חדש ניסן לעלות לירושלים. ובעוד שכל איש בעירו ובתוך קהלו, מזכירין לו שאם נטמא במת שיטהר תחילה באפר הפרה ואז יוכל להקריב את קרבנו בפסח ראשון ולא ידחה לפסח שני.

       ה.       ואף על פי שבעוונותינו חרב בית המקדש ואין לנו קרבן ולא טהרה לאכול מבשר הקדשים, אנו מחזיקים בתורת הטהרה ולומדים מצוותיה ודיניה ועוסקים בהם בזמנם, ונחשב לנו כאילו הטהרנו מטומאותנו והכשרנו עצמנו להקריב קרבנותינו במועדם.

         ו.         וכתוב בספרים, שימים אלה שקודם הפסח מסוגלים לזכות בהם לרוח טהרה, כשם שישראל עוסקים עתה בפרשת פרה והיו עוסקים בטהרתם קודם הקרבת הפסח בזמן שבית המקדש היה קיָּם.

         ז.         ומלבד טהרת הפרה מטומאת מת, ניתנה גם לכפר על מעשה העגל. לאחר שהקדוש ברוך הוא נתפיֵּס עם ישראל אחר חטא זה, וצִוָּה עליהם לעשות לו משכן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, נתן להם מצוה זו כדי להטהר לגמרי מכל טומאה שדבקה בם מטומאת מת ומטומאת כל עבודה זרה שהיא שרש המיתה בעולם. הרי שטהרת אפר הפרה היא גם טהרה מכל טומאת עבודה זרה שלא תשאר חס ושלום דבוקה בנפש האדם מישראל.

---

[1] רמב"ן

[2] הם הטלסמאות הנעשות בשעות ידועות בחבור מהכוכבים ולזה עושין אותן על ידי התוך, למען יעשו כל חלקי אותן הצורות יחדיו באותו רגע, ובם יחשבו עושיהם להשיג קנינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה. והוא אמנם הפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו, כאמרו ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו. ספורנו.

[3] מלבי"ם

[4] ספורנו

[5] ת"י

[6] ספורנו

[7] רש"י

[8] רמב"ן

[9] ת"א ת"י

[10] ת"א ת"י

[11] חזקוני

[12] דעת זקנים

[13] רש"י

[14] רמב"ן

[15] חזקוני

[16] רמב"ן

[17] פי' ר' יוסף בכור שור

[18] רמב"ן

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] ת"י

[22] רמב"ן

[23] רמב"ן

[24] רבינו בחיי

[25] המקור מן התורה לחיוב קריאת פרשת פרה עיין בספר משך חכמה (במדבר פי"ט פס' כ)