פרשת כי תשא יום ו'

מקרא

שמות פרק לד

(יא) שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי ולא תעשה בהם כאשר עשית במה שצויתיך תחלה, שעברת על הכל לעבוד עבודה זרה, והבטיח לגרש העמים, והזהיר על עבודה זרה שלהם ועל בריתם, כאשר עשה בפרשה הנה אנכי שולח מלאך (לעיל כג, כ) לומר שיחזרו אל התנאים הראשונים[1]:

(יב) הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָּא עָלֶיהָ פֶּן יִהְיֶה לְמוֹקֵשׁ בְּקִרְבֶּךָ:

(יג) כִּי אֶת מִזְבְּחֹתָם תִּתֹּצוּן וְאֶת מַצֵּבֹתָם תְּשַׁבֵּרוּן וְאֶת אֲשֵׁרָיו תִּכְרֹתוּן:

(יד) כִּי לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לְאֵל אַחֵר כִּי יְקֹוָק קַנָּא שְׁמוֹ אֵל קַנָּא הוּא:

(טו) פֶּן תִּכְרֹת בְּרִית לְיוֹשֵׁב הָאָרֶץ וְזָנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶם וְזָבְחוּ לֵאלֹהֵיהֶם וְקָרָא לְךָ וְאָכַלְתָּ מִזִּבְחוֹ זו אזהרה באוכל תקרובת ע"ז, (כלומר ממה שהוקרב לע"ז) וכן משמעו, פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלהיהם כי יזבחו להם תמיד, ופן יקרא לך ואכלת מזבחו אשר יזבח לאלהיו בזנותו אחריו, ופן תקח מבנותיו לבניך והנה כלן אזהרות נמשכות בלאו הראשון שאמר פן תכרות ברית:

(טז) וְלָקַחְתָּ מִבְּנֹתָיו לְבָנֶיךָ וְזָנוּ בְנֹתָיו אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן וְהִזְנוּ אֶת בָּנֶיךָ אַחֲרֵי אֱלֹהֵיהֶן:

(יז) אֱלֹהֵי מַסֵּכָה שנעשים ע"י היתוך המתכת[2] לֹא תַעֲשֶׂה לָּךְ:     

 (יח) אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר אפילו אם תגלה מארצך ולא תאמר שאין עליך חיוב מצה כיון שהנך משועבד שנית אלא -[3] שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב יָצָאתָ מִמִּצְרָיִם:

(יט) כָּל פֶּטֶר רֶחֶם לִי באדם ובבהמה הטהורה ובקצת הטמאה אבל יהיה זה על אופנים שונים -[4] וְכָל מִקְנְךָ תִּזָּכָר תקדיש את הזכר[5] כלומר תהיה נזכר בחלק הקרבן הנקרא אזכרה פֶּטֶר שׁוֹר וָשֶׂה כאמרו אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה קדש הם, את דמם תזרוק ואת חלבם תקטיר[6]:

(כ) וּפֶטֶר חֲמוֹר תִּפְדֶּה בְשֶׂה נותן שה לכהן והוא חולין ביד כהן ופטר חמור מותר בעבודה לבעלים וְאִם לֹא תִפְדֶּה וַעֲרַפְתּוֹ כֹּל בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּפְדֶּה וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם כשתעלו לרגל לראות לא יראו פני ריקם מצוה עליכם להביא עולת ראיית פנים[7]:

(כא) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת בֶּחָרִישׁ וּבַקָּצִיר תִּשְׁבֹּת שבהם עיקר חיי האדם והזכיר השבת באמצע הרגלים, כי סמך אותו לחג המצות ולקדוש הבכורות, בעבור שכולם זכר למעשה בראשית[8]:

(כב) וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת בסיום וביציאת[9]  הַשָּׁנָה:

(כג) שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶת פְּנֵי הָאָדֹן יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:

(כד) כִּי כאשר[10] אוֹרִישׁ גּוֹיִם מִפָּנֶיךָ בארץ ישראל וְהִרְחַבְתִּי אֶת גְּבוּלֶךָ בעבר הירדן ארץ סיחון ועוג[11] וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ כי יאמרו בלבם ארצות שהיינו מחזיקים בהם לא נשאר בידינו כי הורישם אלהיהם כל שכן שלא נוכל לקחת ארצם מידם כיון שהן עוסקים במצותיו[12] בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה:

(כה) לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי לא תשחט את הפסח ועדיין חמץ קיים אזהרה לשוחט או לזורק או לאחד קיב מבני חבורה[13] וְלֹא יָלִין לַבֹּקֶר בשר  וחלבים של זֶבַח כלומר קרבן חַג הַפָּסַח:

(כו) רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ: פ

(כז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית וְאֶת יִשְׂרָאֵל צוה שיכתוב ספר ברית ויקרא אותו באזני העם, ויקבלוהו עליהם בנעשה ונשמע כאשר עשו בראשונה, כי כל המעשה אשר היה בלוחות הראשונות ירצה לשנותו עמהם בלוחות השניות ואין ספק שעשה כן, אבל לא חשש הכתוב להאריך לאמר ויעש כן משה[14]:

(כח) וַיְהִי שָׁם עִם יְקֹוָק במ' יום שלישיים מעלות השחר של כ"ט באב עד עלות השחר של עשרה בתשרי[15] אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה וַיִּכְתֹּב ה', לא משה[16] עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים:

(כט) וַיְהִי בְּרֶדֶת מֹשֶׁה מֵהַר סִינַי ביום השלשי בשבת עשרה בתשרי לאחר מ' יום שלישיים וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת בְּיַד מֹשֶׁה בְּרִדְתּוֹ מִן הָהָר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו שהבהיק אורו מזיו השכינה[17]בְּדַבְּרוֹ אִתּוֹ:

(ל) וַיַּרְא אַהֲרֹן וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה וְהִנֵּה קָרַן עוֹר פָּנָיו וַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו וחזרו אחורנית, אולי חשבו שהיה שם כבוד השם, או מלאכי עליון עמו, ופחדו פן יפרוץ בהם ה'[18]:

(לא) וַיִּקְרָא אֲלֵהֶם מֹשֶׁה וַיָּשֻׁבוּ אֵלָיו אַהֲרֹן וְכָל הַנְּשִׂאִים בָּעֵדָה וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם דברי שלום ובשרם בסליחת עונם ובלוחות שהוריד[19]:

(לב) וְאַחֲרֵי כֵן ראו כל בני ישראל כי הוא מדבר עם הנשיאים ו - נִגְּשׁוּ כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיְצַוֵּם אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבֶּר יְקֹוָק אִתּוֹ בְּהַר סִינָי והוא עשרת הדברות השניות שנתן לו, וכל הנאמר לו מתחלה שמר לך את אשר אנכי מצוך היום (פסוק יא) עד סוף הפרשה (פסוק כו), כי הגיד להם שצוהו לכרות עמהם ברית חדשה על פי הדברים האלה והכתוב קצר בזה וספר הענין בכלל[20]:

(לג) וַיְכַל מֹשֶׁה מִדַּבֵּר אִתָּם המצוות וַיִּתֵּן עַל פָּנָיו מַסְוֶה בגד לכסות פניו[21] כי התבונן בשובם אחור כי קרן עור פניו, או הגידו לו[22]:

(לד) וּבְבֹא תמיד כל ימיו עם ישראל[23] מֹשֶׁה לִפְנֵי יְקֹוָק לְדַבֵּר אִתּוֹ יָסִיר אֶת הַמַּסְוֶה עַד צֵאתוֹ וְיָצָא וְדִבֶּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יְצֻוֶּה לימדך הכתוב שכשהיה משה מדבר עם ישראל פירוש המצוות היה מדבר עמהם בלא מסוה ובלא מחיצה כלל וכן כשהיה מדבר עם הקב"ה[24]:

(לה) וְרָאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת פְּנֵי מֹשֶׁה כִּי קָרַן עוֹר פְּנֵי מֹשֶׁה וְהֵשִׁיב מֹשֶׁה אֶת הַמַּסְוֶה עַל פָּנָיו עַד בֹּאוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ: ס

סליק פרשת כי תשא

נביא

מלכים א פרק ט

(כג) אֵלֶּה שָׂרֵי הַנִּצָּבִים ממונים על הממונים אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה לִשְׁלֹמֹה חֲמִשִּׁים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה:

(כד) אַךְ מיד כאשר בַּת פַּרְעֹה עָלְתָה מֵעִיר דָּוִד ומבואר בספר דברי הימים כי לא רצה שלמה שתשב לו אשה בבית דוד מלך ישראל כי קדש המה אשר באה אליהם ארון ה' אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בָּנָה לָהּ אָז בָּנָה אֶת הַמִּלּוֹא שהיה מקום פתוח רחב ידים להיות מוגדר בשבילה לצניעות ובתים לעבדיה ומשרתיה:

(כה) וְהֶעֱלָה שְׁלֹמֹה מממונו התנדב בעבור כל ישראל שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה עֹלוֹת וּשְׁלָמִים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בָּנָה לַיקֹוָק וְהַקְטֵיר אִתּוֹ וגם התנדב הקטורת להקריב על מזבח הזהב אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק וְשִׁלַּם אֶת הַבָּיִת שכמו שבנה את הבית כן השלים אותו במה שנתן כל צרכי הבית והקרבנות, שבזה נשלם ענין הבית ועבודתו:

(כו) וָאֳנִי אניה ספינה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם:

(כז) וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה:

(כח) וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: פ

מלכים א פרק י

(א) וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם יְקֹוָק שחכמתו היא אלהית, לא טבעית וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת:

(ב) וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל ועושר כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ:

(ג) וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ אשר שאלה אותו לֹא הָיָה דָּבָר מכל דברי חידותיה נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ:

(ד) וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה:

(ה) וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד משרתו מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְקֹוָק הוא המעלה שעשה מעצי אלמוגים שהיה עולה בה מביתו לבית ה' שיזכיר בפסוק י"ב שהיה יקר ונפלא מאד וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ:

(ו) וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ:

(ז) וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב הרבה יותר מ - אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי:

(ח) אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ:

(ט) יְהִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה:

(י) וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:

כתובים

שיר השירים פרק א

(יג)  צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי ידידי ואוהבי נעשה הוא כמו בקבוק בושם בשם מור ואמר לו הרי לך צרור זה שיתן ריח טוב מן הראשון שנאבד והנמשל הוא שכך הקב"ה נתרצה לישראל על מעשה העגל ומצא להם כפרה על חטאם ע"י נדבות המשכן בֵּין שָׁדַי יָלִין מתמיד להיות אתי והוא שוכב עלי באהבתו, ושם את ראשו בין שדי והנמשל הוא לבין הבדים של ארון הברית:

(יד) אֶשְׁכֹּל הַכֹּפֶר דּוֹדִי לִי דודי לי הוא כמו אשכול של בושם הנקרא כופר שגדל בְּכַרְמֵי עֵין גֶּדִי שגודל בכרמי עין גדי ששם גדל הכופר המשובח ארבע או חמש פעמים בשנה וריחו נודף למרחוק והנמשל הוא שהקב"ה סולח שוב ושוב על הנסיונות שבנ"י ניסו אותו במדבר:

אומר הדוד

(טו) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי המלך עונה לה שאת יפה אשתי משני סיבות. האחת כי את רעיתי שומרת אהבתי והשנית היא הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים את יפה ועיניך יפות כזוג יונים שמסתכלים רק האחד אל השניה והנמשל הוא לומר שמעשייך טובים והגונים ולכן האהבה נמשכת:

אומרת הרעיה

(טז) הִנְּךָ יָפֶה דוֹדִי אַף נָעִים עונה לו, לא היופי שלי הוא הקובע אלא זה כי אתה יפה וגם נעים להיות אתך והנמשל הוא שהקב"ה עבר על פשע עמ"י ובכל זאת השרה את שכינתו בתוכה אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה ומרוב אהבתי אליך, גם כל מיטה שתהיה לנו הרי היא בעיני רכה והגונה והמטה שלנו עשויה מעץ רענן והנמשל הוא שכל הטוב שהקב"ה גמל את עמ"י היה מהמובחר ונעשה בחסד רב ומקום שכינת הקב"ה הוא על הכפורת:

משנת ההלכה

פרשת פרה

       א.       השבת קוראין פרשת 'פרה', מוציאין בבית הכנסת שני ספרי תורה, באחד קורין שבעה אנשים בפרשת השבוע, ובשני קורין מפטיר בפרשת פרה אדומה בסדר 'זאת חקת התורה' שבספר במדבר.

        ב.        ונוהגין להחמיר בקריאה של פרשה זו, כיון שלפי דעת מקצת מן הפוסקים, קריאה זו היא מצוה מן התורה[25], וכן פסק בשו"ע ולכן מן הראוי שגם מי שאינו יכול לשמוע כל שבת קריאת התורה בשבת זו יקפיד לשמוע ויש שכתבו מטעם זה לחייב גם נשים בשמיעת פרשת פרה אמנם רוב הפוסקים כתבו שאינם חייבות כלל וודאי שלכו"ע יכולות לצאת בקריאה מחומש.

         ג.         מן הראוי שהעולה והקורא יכוונו להוציא את השומעים בברכות ובקריאה והשומעים יכוונו לצאת.

        ד.        וענין קריאה זו קודם ניסן, כדי להזכיר ולהודיע לכל מי שנטמא במת להטהר מטומאתו, כדי שיוכל להקריב קרבן פסח במועדו. והקדימו לזרז על כך קודם ניסן, לפי שהרחוקים מירושלים כבר התחילו לצאת מעריהם בראש חדש ניסן לעלות לירושלים. ובעוד שכל איש בעירו ובתוך קהלו, מזכירין לו שאם נטמא במת שיטהר תחילה באפר הפרה ואז יוכל להקריב את קרבנו בפסח ראשון ולא ידחה לפסח שני.

       ה.       ואף על פי שבעוונותינו חרב בית המקדש ואין לנו קרבן ולא טהרה לאכול מבשר הקדשים, אנו מחזיקים בתורת הטהרה ולומדים מצוותיה ודיניה ועוסקים בהם בזמנם, ונחשב לנו כאילו הטהרנו מטומאותנו והכשרנו עצמנו להקריב קרבנותינו במועדם.

         ו.         וכתוב בספרים, שימים אלה שקודם הפסח מסוגלים לזכות בהם לרוח טהרה, כשם שישראל עוסקים עתה בפרשת פרה והיו עוסקים בטהרתם קודם הקרבת הפסח בזמן שבית המקדש היה קיָּם.

         ז.         ומלבד טהרת הפרה מטומאת מת, ניתנה גם לכפר על מעשה העגל. לאחר שהקדוש ברוך הוא נתפיֵּס עם ישראל אחר חטא זה, וצִוָּה עליהם לעשות לו משכן, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם, נתן להם מצוה זו כדי להטהר לגמרי מכל טומאה שדבקה בם מטומאת מת ומטומאת כל עבודה זרה שהיא שרש המיתה בעולם. הרי שטהרת אפר הפרה היא גם טהרה מכל טומאת עבודה זרה שלא תשאר חס ושלום דבוקה בנפש האדם מישראל.

---

[1] רמב"ן

[2] הם הטלסמאות הנעשות בשעות ידועות בחבור מהכוכבים ולזה עושין אותן על ידי התוך, למען יעשו כל חלקי אותן הצורות יחדיו באותו רגע, ובם יחשבו עושיהם להשיג קנינים וצרכי הגופות, ואולי יחשוב החושב שאין זה מרד באל יתברך כשלא יקבלהו העובד עליו כאלוה. והוא אמנם הפך רצונו, כי חפץ שלא יפנו עובדיו לעזר אלוה זולתו, כאמרו ואנחנו לא נדע מה נעשה, כי עליך עינינו. ספורנו.

[3] מלבי"ם

[4] ספורנו

[5] ת"י

[6] ספורנו

[7] רש"י

[8] רמב"ן

[9] ת"א ת"י

[10] ת"א ת"י

[11] חזקוני

[12] דעת זקנים

[13] רש"י

[14] רמב"ן

[15] חזקוני

[16] רמב"ן

[17] פי' ר' יוסף בכור שור

[18] רמב"ן

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] ת"י

[22] רמב"ן

[23] רמב"ן

[24] רבינו בחיי

[25] המקור מן התורה לחיוב קריאת פרשת פרה עיין בספר משך חכמה (במדבר פי"ט פס' כ)