מקרא
ויקרא פרק ג
(א) וְאִם זֶבַח שְׁלָמִים לכן נקרא שלמים, שחלק ממנו למזבח, האימורים. וחלק ממנו לכהנים, חזה ושוק. וחלק ממנו לבעלים, שאר הבשר. וזהו דרך שלום, שכלם אוכלים יחד[1] קָרְבָּנוֹ כלומר שנדב ואמר הרי עלי או הרי זו שלמים אִם מִן הַבָּקָר הוּא מַקְרִיב אִם ירצה יקריב זָכָר אִם ירצה יקריב נְקֵבָה תָּמִים בלא מום יַקְרִיבֶנּוּ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ב) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ בכל מקום בעזרה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב כמו שזורקים את דם העולה שתי מתנות שהן ארבע כמבואר לעיל:
(ג) וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיקֹוָק אֶת הַחֵלֶב חלב בלשון הקודש הוא השומן הנפרד מן הבשר והוא נקלף ממנו, כי השומן המתערב עם הבשר ואינו נפרד ממנו ההוא יקרא שומן[2] הַמְכַסֶּה אֶת כלהַקֶּרֶב אברי העיכול כלומר חלב העוטף כשמיכה את כל אברי העיכול יחד וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב מתחת לחלב המכסה קיים חלב נוסף הדבוק לאברי העיכול ואינו חתיכה אחת אלא חתיכות המפוזרות במקומות שונים ולא כתב רחיצת קרב וכרעים בשלמים לפי שיש לבעלים חלק בהם וכל אחד יתקן חלקו כרצונו[3]:
(ד) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת עצמם וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן שעוטף אותם אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים הכסלים שם כולל לבשר העוטף את הבטן והמתניים של הבהמה ומעברו הפנימי נמצא חלב ומוציא רק את החלב שנמצא 'בגובה הכסלים' כלומר בגובה המתניים שמשני צידי השדרה וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד בין הריאות לכרס ישנו כעין וילון לבן המפריד ומחלק את חלל הפנימי של הבהמה לשני חדרים. בשפת הוילון סביב ישנה רצועת בשר אדום המקיפה אותו כטבעת ואותה רצועה בלבד נקראת "יותרת הכבד" הכבד שוכב מעל הכרס מצד ימין והוא מחובר בחלקו הקדמי אל יותרת הכבד וכשמוציא את יותרת הכבד פורס גם פרוסה בגודל כזית מן הכבד עצמו עַל מלבד הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה את יותרת הכבד:
(ה) וְהִקְטִירוּ אֹתוֹ בְנֵי אַהֲרֹן הַמִּזְבֵּחָה עַל עם הָעֹלָה עולת התמיד ואחריה אֲשֶׁר עַל הָעֵצִים אֲשֶׁר עַל הָאֵשׁ אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיקֹוָק למדנו שתקדים עולת תמיד לכל קרבן על המערכה[4]: פ
(ו) וְאִם מִן הַצֹּאן קָרְבָּנוֹ לְזֶבַח שְׁלָמִים לַיקֹוָק אם ירצה יקריב זָכָר אוֹ נְקֵבָה תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ:
(ז) אִם כֶּשֶׂב כשב הוא גדול, כמו והכשבים הפריד יעקב (בראשית ל, מט), וכבש הוא קטן, עגל הוא גדול, בן בקר פחות ממנו וצריך עדיין לאמו, פר בן בקר יותר מבן שנה, אבל אין בשום מקום בן כבש, לפי שאינומתעבר תוך שנתו[5] הוּא מַקְרִיב אֶת קָרְבָּנוֹ וְהִקְרִיב אֹתוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ח) וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(ט) וְהִקְרִיב מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אִשֶּׁה לַיקֹוָק חֶלְבּוֹ הָאַלְיָה אין באליה חלב כלל כי כולה שומן מחובר שם ואינו נפרד ממנה, ולפיכך יש לפרש חלבו האליה תמימה, שאין הכוונה בו על שומן אלא על החלב. ואם תאמר מה חלב יש באליה, כך פירש הכתוב חלבו האליה חלבו עם האליה, לומר שיקריב ממנו חלבו באליה תמימה, והכוונה כי כאשר יסיר האליה תמימה עם העצה יוסר עמה חלב רב שהוא מחובר בה בצד הפנימי וכך פירש הגאון רבינו סעדיה ז"ל כי פירוש חלבו האליה כאילו אמר חלבו והאליה[6] לְעֻמַּת הֶעָצֶה הכליות ומשם מתחיל לחתוך את האליה יְסִירֶנָּה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:
(י) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(יב) וְאִם ממין ה -[8] עֵז שם כולל הוא לזכר ונקיבה[9] קָרְבָּנוֹ אם ירצה זכר ואם ירצה נקיבה וְהִקְרִיבוֹ לִפְנֵי יְקֹוָק:
(יג) וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְשָׁחַט אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן אֶת דָּמוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב:
(יד) וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ קָרְבָּנוֹ אִשֶּׁה לַיקֹוָק אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:
(טו) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה:
(טז) וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לֶחֶם אִשֶּׁה לְרֵיחַ נִיחֹחַ כָּל חֵלֶב לַיקֹוָק:
(יז) חֻקַּת עוֹלָם בזמן בית עולמים שחלב קרב במזבח אסור וגם – לְדֹרֹתֵיכֶם אף בזמן שאינו קרב בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אפילו בחוץ לארץ[10] כָּל חֵלֶב וְכָל דָּם לֹא תֹאכֵלוּ: פ
נביא
מלכים א פרק יג
(לג) אַחַר הַדָּבָר הַזֶּה אף כי ראה נפלאות ה', ביבושת ידו, וקריעת המזבח, ומיתת הנביא על אשר עבר מצות ה', עם כל זאת לֹא שָׁב יָרָבְעָם מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וַיָּשָׁב וַיַּעַשׂ מִקְצוֹת הָעָם כֹּהֲנֵי בָמוֹת הֶחָפֵץ כל הרוצה היה מחנך עצמו, והיה מכהני במות יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ וִיהִי כֹּהֲנֵי בָמוֹת:
(לד) וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם וּלְהַכְחִיד וּלְהַשְׁמִיד מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: פ
מלכים א פרק יד
(א) בָּעֵת הַהִיא חָלָה אֲבִיָּה בֶן יָרָבְעָם:
(ב) וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם לְאִשְׁתּוֹ קוּמִי נָא וְהִשְׁתַּנִּית שני את בגדייך וְלֹא יֵדְעוּ כִּי אתי אַתְּ אֵשֶׁת יָרָבְעָם וְהָלַכְתְּ שִׁלֹה הִנֵּה שָׁם אֲחִיָּה הַנָּבִיא הוּא דִבֶּר עָלַי שאהיה לְמֶלֶךְ עַל הָעָם הַזֶּה:
(ג) וְלָקַחַתְּ בְּיָדֵךְ עֲשָׂרָה לֶחֶם וְנִקֻּדִים פת יבש מתובל בתבלין, על כי המה מנוקדים ומנומרים ממראה התבלין וּבַקְבֻּק דְּבַשׁ וּבָאת אֵלָיו הוּא יַגִּיד לָךְ מַה יִּהְיֶה לַנָּעַר:
(ד) וַתַּעַשׂ כֵּן אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ שִׁלֹה וַתָּבֹא בֵּית אֲחִיָּה וַאֲחִיָּהוּ לֹא יָכֹל לִרְאוֹת כִּי קָמוּ עמדו במקומם ולא זזו בארובות עֵינָיו מִשֵּׂיבוֹ מתוך זקנותו: ס
(ה) וַיקֹוָק אָמַר אֶל אֲחִיָּהוּ הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל בְּנָהּ כִּי חֹלֶה הוּא כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ וִיהִי כְבֹאָהּ וְהִיא מִתְנַכֵּרָה עושה עצמה כנכרית, כאלו אינה אשת ירבעם:
(ו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח וַיֹּאמֶר בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ מאת הקב"ה בשליחות - קָשָׁה:
(ז) לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעַן אֲשֶׁר הֲרִימֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל:
(ח) וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ וְלֹא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי:
(ט) וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת עבודות זרות העשויים בהתכת המתכת לְהַכְעִיסֵנִי וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ: ס
(י) לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר אפילו הכלב שדרכו להשתין בקיר עָצוּר העושר האצור ושמור בבית וְעָזוּב המקנה שעזוב בשדה בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל השן את המאכל שבפה עַד תֻּמּוֹ:
(יא) הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי יְקֹוָק דִּבֵּר:
(יב) וְאַתְּ קוּמִי לְכִי לְבֵיתֵךְ בְּבֹאָה כלומר כשיבואו רַגְלַיִךְ הָעִירָה וּמֵת הַיָּלֶד:
(יג) וְסָפְדוּ לוֹ כָל יִשְׂרָאֵל וְקָבְרוּ אֹתוֹ כִּי זֶה לְבַדּוֹ יָבֹא לְיָרָבְעָם אֶל קָבֶר יַעַן נִמְצָא בוֹ דָּבָר טוֹב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּבֵית יָרָבְעָם לא פירש מהו הדבר הטוב, ורבותינו ז"ל אמרו, שהושיבו אביו שומר שלא יעלה איש לרגל, ובטל משמרתו ועלה לרגל:
כתובים
שיר השירים פרק ד
הדוד מדבר על יופיה של רעיתו, ומצטער שאינו יכול להיות עמה
|
(א) הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי אומר לה שהיית יפה הִנָּךְ יָפָה עֵינַיִךְ יוֹנִים מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ את יפה ועיניך יפות כזוג יונים, כשהן נראות מבעד לקישורי כיסוי הראש שלך שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד והשיער שלך נאה כמו מראה עדר עזים שיורדות מהר גלעד, שיופי העדר מתמזג ביופי הרי גלעד
הנמשל הוא שה' אומר לעם ישראל שכל אחד בעם ישראל חביב על ה'. כמו יעקב שירד למצרים בהר גלעד.
(ב) שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה שיניך לבנות ישרות ונקיות כמו עדר של רחלים מנויות, שעלו מהנהר שהתרחצו שם שכולם נראים אותו דבר והצמר שלהם מבהיק
שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם שכולן מתאימות אחת עם השניה בגודלן, ואין שום אחת שחסרה
הנמשל הוא גבורי ישראל הכורתים ואוכלים אויביהם בשניהם סביבותם והרי הם מתרחקין מן הגזל של ישראל ומן העריות שלא יתלכלכו בעבירה ונאמר קילוס זה על שנים עשר אלף איש שצבאו על מדין בקצב ומנין שלא נחשד אחד מהם על העריות שנאמר (במדבר לא) ולא נפקד ממנו איש ואף על הרהור הלב הביאו כפרתן ואף על הגזל לא נחשדו שהעיד עליהם הכתוב ויקחואת כל השלל ויביאו אל משה ואל אלעזר הכהן וגומר ולא הבריח אחד מהן פרה אחת או חמור אחד
(ג) כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתֹתַיִךְ השפתים שלך יפים ואדומים כמו חוט אדום וּמִדְבָּרֵיךְ נָאוֶה הדיבור שלך יפה כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ הצדעים שלך שנראות מבעד לקישורי כיסוי הראש, דומות לחתיכה של רימון באדמימותן ויופין
הנמשל מה שעם ישראל מדברים הם מקיימים. ואפילו הרקים בעם ישראל מלאים מצוות כרימון.מתחת תלמידי החכמים שעמי הארץ שומעים בקולם.
(ד) כְּמִגְּדַל דָּוִיד צַוָּארֵךְ הצואר שלך זקוף וישר כמו מגדל דוד בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת - בנוי לנוי שכולם מסתכלים בו. ולמדים את פרטי הבנין. [תלפיות, לשון לימוד והסתכלות]. אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו כֹּל שִׁלְטֵיהַגִּבּוֹרִים אלף מגינים תלויים על המגדל לנוי, וכל השלטים [-סוגי מגינים] של הגיבורים. וכך צוארה של הרעיה יפה ומושלם.
הנמשל הוא הסנהדרין שכולם באים ללמוד זקופים וישרים והתלמידים נקראים מגינים באים ללמוד מהסנהדרין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה