מקרא
שמות פרק מ
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) בְּיוֹם הַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ כלומר בא' ניסן יום השמיני למילואים תָּקִים תגמור אֶת הקמת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד ולא תורידנו ולא תקימו עוד, ומכאן ואילך בנסוע המחנות הלוים יורידו אותו ויקימו אותו ולא צווהו עתה על הקמת שבעת הימים הראשונים[1]:
(ג) וְשַׂמְתָּ שָׁם אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְסַכֹּתָ לשון מסוכה ומחיצה עַל אצל[2] הָאָרֹן אֶת הַפָּרֹכֶת:
(ד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַשֻּׁלְחָן וְעָרַכְתָּ אֶת עֶרְכּוֹ שתי מערכות של לחם הפנים[3] וְהֵבֵאתָ אֶת הַמְּנֹרָה וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ:
(ה) וְנָתַתָּה אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב לִקְטֹרֶת לִפְנֵי אֲרוֹן הָעֵדֻת וְשַׂמְתָּ אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
(ו) וְנָתַתָּה אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה לִפְנֵי פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד:
(ז) וְנָתַתָּ אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁם מָיִם:
(ח) וְשַׂמְתָּ אֶת הֶחָצֵר סָבִיב וְנָתַתָּ אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר:
(ט) וְלָקַחְתָּ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְהָיָה קֹדֶשׁ:
(י) וּמָשַׁחְתָּ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְקִדַּשְׁתָּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים אע"פ שהיה עומד בחצר, קורא אותו קדש קדשים, בעבור שמקריבין בו גם קדשי קדשים, ואמר במשכן (פסוק ט) והיה קדש, כי לא נקרא ממנו קדש קדשים אלא מקום הארון, כדכתיב (לעיל כו, לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ועוד טעם שקורא למזבח קדש קדשים בעבור שמקדש אחרים, כדכתיב (לעיל כט,לז) כל הנוגע בו יקדש:
(יא) וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ:
(יב) וְהִקְרַבְתָּ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְרָחַצְתָּ אֹתָם בַּמָּיִם:
(יג) וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת אַהֲרֹן אֵת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ וְקִדַּשְׁתָּ אֹתוֹ וְכִהֵן לִי:
(יד) וְאֶת בָּנָיו תַּקְרִיב וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם כֻּתֳּנֹת:
(טו) וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם שעשה יציקה ומשיחה על ראש של בניו טרם לבשו המגבעות ונמצא שלבשו רק הכתונות והמכנסים[4] כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי וְהָיְתָה משיחה זו של היום השמיני לִהְיֹת לָהֶם מָשְׁחָתָם לִכְהֻנַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם שיבואו אחריהם אבל משיחת שבעה ימים קודם לכן לא היתה אלא לקדש את עצמם[5]:
(טז) וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ כֵּן עָשָׂה: ס
(יז) וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הוּקַם הַמִּשְׁכָּן:
(יח) וַיָּקֶם מֹשֶׁה מסדר בזה העשייה סדר כל ההקמה, ואינו מזכיר משיחת המשכן וכליו, ולא משיחת אהרן ובניו וקרבנות המלואים, אע"פ שהם מוזכרים בצואה, והטעם לפי שזו הפרשה מספרת מה שעשה בהקימו אותו מן היום הראשון שהתחיל בו, שהוא עשרים ושלשה באדר, שהיה מקימו בכל יום, ואז לא היה מושח אותן עד שסיים כל ההקמה ביום שמיני, ונצטוה בהם פעם שנית "קח את אהרן", כמו שמפורש בפרשת צו (ח, ב)[6] אֶת הַמִּשְׁכָּן עשר היריעות מעשה חושב שנקראו משכן הוקמו קודם הקמת הקרשים, אם בידי אדם מחזיקין בו, ואם על דרך נס כדבריהם ז"ל, ועל זה הסדר נעשה והובא אל משה. כי אמנם אותן עשר יריעות הן היו עיקר בנין המשכן, ושאר הנכנס באותו הבנין והם האדנים והקרשים והבריחים והעמודים והאהל, היו להעמיד המשכן ולכסותו[7] וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו ואח"כ[8] וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו:
יט) וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל יריעות העזים עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עורות אילים ותחשים[9] עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(כ) וַיִּקַּח מארון עץ שהיו שם בתוך אהל משה והביא אותם אל המשכן[10] וַיִּתֵּן אֶת לוחות[11] הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה:
(כא) וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(כב) וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ צד הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה בחצי הצפוני מִחוּץ לַפָּרֹכֶת:
(כג) וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה כל זה אחרי שמשך את המשכן וכליו בשמן המשחה כי המשכן וכליו לא נתקדשו לעבודה אלא במשיחה[12]: ס
(כד) וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח מול הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ צד הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה בחציו הדרומי:
(כה) וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי יְקֹוָק כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה בעת העלאת הנרות כבר נתחנך אהרן לכהונה ובכל זאת העלה משה כמו שציוה לו ה' והעלית את נרותיה, לכן אמר כאשר צוה ה' את משה[13]: ס
(כו) וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת בשום לב העמידו משוך קימעא כלפי חוץ מן השלחן והמנורה[14]:
(כז) וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה משה הקטיר עליו כל שבעת ימי המלואים ואע"פ שלא אמר בצואה (בפסוק ה) והקטיר עליו קטורת סמים, הבין זה משאר העבודות כלן, שהרי צוה אותובכאן (בפסוק ד) שיסדר הלחם ויעלה הנרות[15]: פ
(כח) וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן:
(כט) וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו משה אף ביום השמיני למלואים שהוא יום הקמת המשכן שמש משה והקריב קרבנות צבור חוץ מאותן שנצטוה אהרן בו ביום שנאמר (ויקרא ט) קרב אל המזבח וגו' אֶת הָעֹלָה עולת תמיד וְאֶת הַמִּנְחָה מנחת נסכים של תמיד כמו שנאמר (שמות כט) ועשרן סלת בלול בשמן וגו'[16] כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(ל) וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ בשום לב העמידו משוך קימעא לדרום[17] וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה:
(לא) וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם:
(לב) בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד בקרבם[18] אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה: ס
(לג) וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה: פ
(לד) וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
(לה) וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְקֹוָק מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן:
(לו) וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם:
(לז) וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ:
(לח) כִּי עֲנַן יְקֹוָק עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם וְאֵשׁ תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם:
חזק חזק ונתחזק
נביא
מלכים א פרק יב
(טז) וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק שבגללו נהיה עבדים בְּדָוִד ולזרעו וְלֹא נַחֲלָה אנו מקבלים בגלל - בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד כלומר ראה מי נשאר עמך ועל איזה בית תמלוך כי לא על בית ישראל וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו הגם שנפרדו מאתו בחרי אף לא התקבצו לבחור מלך אחר, כי התפרדו איש לאהלו, לא קבלו את מלכותו ולא בחרו אחר על פניו אבל -:
(יז) וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה שבט יהודה ובנימין ושאר שבטים הגרים בגלילות האלה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם תיכף, ויתר השבטים נשארו בלא מלך ועדן לא פשעו בו, ואם היה מניח אותם היה עדיין תקוה, אבל -: פ
(יח) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם הוא אדונירם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם:
(יט) וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה: ס
(כ) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה ומעתה לא נשאר אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ:
(כא) ויבאו וַיָּבֹא רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה כי חשבו שה' יושיעם אחר שהמלוכה מובטחת לזרע בית דוד: פ
(כב) וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר:
(כג) אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם שנגררו אחרי יהודה ובנימין והיו סמוכים לנחלתם לֵאמֹר:
(כד) כֹּה אָמַר יְקֹוָק לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְקֹוָק וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְקֹוָק: ס
(כה) וַיִּבֶן חיזק את העיר להיות עיר מלוכה יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל:
(כו) וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד מכיון ש -:
(כז) אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְקֹוָק בִּירוּשָׁלִַם בשלש רגלים כפי מה שתחייבם התורה וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה בראותם כבודו בירושלים ואת כבוד ה' ואת כבוד המלך רחבעם שרשאי לשבת בעזרה כי רק לזרעו של דוד מותר לשבת בעזרה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה:
(כח) וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ ביועציו וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מרחק רב לכם הדבר, מאשר תעלו עד ירושלים מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם פיתה אותם לאמראשר השכינה תשרה על עגלי הזהב, וכאשר טעו מאז בהעגל שעשה אהרן לזה אומר בהלשון הזה עצמו, כמו שנאמר (שמות לב ח): אלה אלהיך ישראל וכו':
(כט) וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל לפרסם הענין שכבר שרתה שם שכינה ליעקב וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן שהיא בקצה ארץ ישראל ולזה אמר אבנר לדוד מדן ועד באר שבע:
(ל) וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת עם כי מתחלה לא היתה הכוונה לשם עבודת כוכבים ומזלות, אולם בהאריך הזמן חטאו בהם, ועשום לעבודת כוכבים ומזלות ממש וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן הרחיקו ללכת עד דןשהיתה בסוף הגבול, וכאומר הנה מתחילה פיתם בעבור מרחק הדרך לירושלים, ובסוף הרחיקו ללכת אל העגל אשר בדן:
(לא) וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת בית שהיו בו במות רבות בהפך מה שהיה בבית המקדש שלא היתה בו כי אם במה (מזבח) אחת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם ממקצותם, יהיה מי שיהיה אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי הנה משך בזה גם כן לב העם כי הוא פטר אותם מהמעשרות ושאר מתנות כהונה שהיו נותנים לשבט לוי חלף עבודתם גם עשה הערים מהם שהיו להם לשבת מגרשיהם כמו שנזכר בספר דברי הימים כי רצה שיהיה כהן כל מי שירצה ולא יצטרכו ישראל לתת לו מתנות ואפשר גם כן שלא רצו שבט לוי לעבוד כי אם בבית מקדש ולזה גרשם ירבעם מארצו ועשה כהנים מקצות העם אשר לא היו מבני לוי:
(לב) וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה לעשות בו כמצות חג הסכות הנעשה ביהודה, בט"ו לחודש השביעי וַיַּעַל עולות עַל הַמִּזְבֵּחַ וכמו שעשה בדן כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה:
(לג) וַיַּעַל עולות וזבחים עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מלבד מִלִּבּוֹ וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל ירבעם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר: פ
כתובים
שיר השירים פרק ג
[הרעיה מוצאת את הדוד באמצע הלילה]
אומרת הרעיה
(א) עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו שכבתי אני על מיטתי בלילה, וכשהתעוררתי באמצע הלילה משנתי חשבתי שאהובי עמי, אבל חפשתי אותו ולא מצאתיו.
והנמשל הוא בא לומר שעם ישראל חשב שע"י תפילתו של משה רבינו הקב"ה יתרצה לגמרי ולא כך היה שהרי הקב"ה אמר לא אעלה בקרבך לאחר פרשת המרגלים:
(ב) אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת החלטתי לקום ולהסתובב בעיר בשווקים ובכיכרות אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי ולחפש את אהובי בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו ועדיין חיפשתי הרבה זמן ולא מצאתיו.
והנמשל הוא שבכל הזמן שעם ישראל היה במדבר, הוא היה מחזר אחרי אהבתו של הקב"ה אבל הוא לא נתרצה מיד ולכן לא נכנסו לארץ ישראל מיד אלא לאחר 40 שנה:
(ג) מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר פגשו אותי השומרים שמסתובבים בעיר לשמרה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם ושאלתי אותם האם ראיתם את אהובי, והם הדריכוני למצוא אותו.
והנמשל הוא שכאשר מצאו שומרי עם ישראל הלא הם המנהיגים משה ואהרן ושאלו אותם מה בפי ה', לא היה כלו בפיהם כי עם ישראל היה נזוף מלפני הקב"ה באותם ימים:
(ד) כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי קצת אחרי שעברתי מהם, מצאתי את אהובי אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ החזקתי בו, ולא עזבתי אותו עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי עד שהבאתי אותו עמי לבית אמי שהרתה אותי.
והנמשל בא ללמד שלאחר שנפטרו המנהיגים לסוף ארבעים שנה במדבר, יהושע הכניס את עם ישראל לארץ ישראל והקב"ה נלחם באומות ורק אז בני ישראל באו לרשת את הארץ המובטחת מימות האבות הקדושים ושם עם ישראל מוכן לעבוד את הקב"ה:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה