מקרא
שמות פרק לז
(א) וַיַּעַשׂ בְּצַלְאֵל אֶת הָאָרֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(ב) וַיְצַפֵּהוּ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(ג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעוֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית:
(ד) וַיַּעַשׂ בַּדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב:
(ה) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן:
(ו) וַיַּעַשׂ כַּפֹּרֶת זָהָב טָהוֹר אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ:
(ז) וַיַּעַשׂ שְׁנֵי כְרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה עָשָׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:
(ח) כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת עָשָׂה אֶת הַכְּרֻבִים מִשְּׁנֵי קצוותו קְצוֹתָיו:
(ט) וַיִּהְיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת הָיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים: פ
(י) וַיַּעַשׂ אֶת הַשֻּׁלְחָן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ:
(יא) וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(יב) וַיַּעַשׂ לוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב וַיַּעַשׂ זֵר זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ סָבִיב:
(יג) וַיִּצֹק לוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וַיִּתֵּן אֶת הַטַּבָּעֹת עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו:
(יד) לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת הָיוּ הַטַּבָּעֹת בָּתִּים לַבַּדִּים לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(טו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב לָשֵׂאת אֶת הַשֻּׁלְחָן:
(טז) וַיַּעַשׂ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר עַל הַשֻּׁלְחָן אֶת קְעָרֹתָיו וְאֶת כַּפֹּתָיו וְאֵת מְנַקִּיֹּתָיו וְאֶת הַקְּשָׂוֹת אֲשֶׁר יֻסַּךְ בָּהֵן זָהָב טָהוֹר: פ
(יז) וַיַּעַשׂ אֶת הַמְּנֹרָה זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה הָיוּ:
(יח) וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי:
(יט) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בְּקָנֶה אֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה:
(כ) וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ:
(כא) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִמֶּנָּה:
(כב) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה הָיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר:
(כג) וַיַּעַשׂ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר:
(כד) כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אֹתָהּ וְאֵת כָּל כֵּלֶיהָ: פ
(כה) וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּה אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ רָבוּעַ וְאַמָּתַיִם קֹמָתוֹ מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו:
(כו) וַיְצַף אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר אֶת גַּגּוֹ וְאֶת קִירֹתָיו סָבִיב וְאֶת קַרְנֹתָיו וַיַּעַשׂ לוֹ זֵר זָהָב סָבִיב:
(כז) וּשְׁתֵּי טַבְּעֹת זָהָב עָשָׂה לוֹ מִתַּחַת לְזֵרוֹ עַל שְׁתֵּי צַלְעֹתָיו עַל שְׁנֵי צִדָּיו לְבָתִּים לְבַדִּים לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם:
(כח) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם זָהָב:
(כט) וַיַּעַשׂ אֶת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה קֹדֶשׁ לפי שמקדשין בו המשכן וכליו ואהרן ובגדיו[1] וְאֶת קְטֹרֶת הַסַּמִּים טָהוֹר בבשמים מנוקים מפסולת, כאמרו ממולח טהור[2] מַעֲשֵׂה רֹקֵחַ: פ
שמות פרק לח
(א) וַיַּעַשׂ אֶת מִזְבַּח הָעֹלָה עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אָרְכּוֹ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רָחְבּוֹ רָבוּעַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ:
(ב) וַיַּעַשׂ קַרְנֹתָיו עַל אַרְבַּע פִּנֹּתָיו מִמֶּנּוּ הָיוּ קַרְנֹתָיו וַיְצַף אֹתוֹ נְחֹשֶׁת:
(ג) וַיַּעַשׂ אֶת כָּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ אֶת הַסִּירֹת וְאֶת הַיָּעִים וְאֶת הַמִּזְרָקֹת אֶת הַמִּזְלָגֹת וְאֶת הַמַּחְתֹּת כָּל כֵּלָיו עָשָׂה נְחֹשֶׁת:
(ד) וַיַּעַשׂ לַמִּזְבֵּחַ מִכְבָּר מַעֲשֵׂה רֶשֶׁת נְחֹשֶׁת תַּחַת כַּרְכֻּבּוֹ מִלְּמַטָּה עַד חֶצְיוֹ:
(ה) וַיִּצֹק אַרְבַּע טַבָּעֹת בְּאַרְבַּע הַקְּצָוֹת לְמִכְבַּר הַנְּחֹשֶׁת בָּתִּים לַבַּדִּים:
(ו) וַיַּעַשׂ אֶת הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים וַיְצַף אֹתָם נְחֹשֶׁת:
(ז) וַיָּבֵא אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הַמִּזְבֵּחַ לָשֵׂאת אֹתוֹ בָּהֶם נְבוּב לֻחֹת חלול. הלוחות של עצי שטים לכל רוח והחלל באמצע[3] עָשָׂה אֹתוֹ: ס
(ח) וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: ס
נביא
מלכים א פרק יא
(יא) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק על ידי נביא לִשְׁלֹמֹה יַעַן בעבור אֲשֶׁר הָיְתָה זֹּאת עִמָּךְ הגם שלא עבדת ע"ז בפועל עברת על קיום אליל ברשותך ובירושלים וְלֹא שָׁמַרְתָּ בְּרִיתִי וְחֻקֹּתַי אֲשֶׁר צִוִּיתִי עָלֶיךָ קָרֹעַ אֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מֵעָלֶיךָ וּנְתַתִּיהָ לְעַבְדֶּךָ:
(יב) אַךְ בְּיָמֶיךָ לֹא אֶעֱשֶׂנָּה לְמַעַן דָּוִד אָבִיךָ מִיַּד בִּנְךָ אֶקְרָעֶנָּה:
(יג) רַק אֶת כָּל הַמַּמְלָכָה לֹא אֶקְרָע שֵׁבֶט אֶחָד אֶתֵּן לִבְנֶךָ על יהודה יאמר, ואף בנימין נכלל עמו, על כי ירושלים עיר המלוכה היתה לנחלה לשניהם, והוא היה טפל ליהודה לְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בָּחָרְתִּי לפי שנבחרה להיות בה בית המקדש, ובכדי להעמיד כל עניני הבית על מכונו, מהראוי הוא אשר ימלוך בה מלך מזרע בונה הבית, להיות חושש וזריז במעשה אביו:
(יד) וַיָּקֶם יְקֹוָק שָׂטָן מקטרג, להסית אנשיו ללחום בו לִשְׁלֹמֹה אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא שהיה בֶּאֱדוֹם:
(טו) וַיְהִי בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת אֱדוֹם שהכה את אדום ח"י אלף וישם באדום נציבים. והשאיר מהם פליטה אולם - בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא לְקַבֵּר אֶת הַחֲלָלִים מרדו בו שנית ואז - וַיַּךְ כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם כדין מורדים, ולתכלית זה ישבו שם ששה חדשים להכרית הנשארים והנסתרים:
(טז) כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב שָׁם יוֹאָב וְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הִכְרִית כָּל זָכָר בֶּאֱדוֹם:
(יז) אז - וַיִּבְרַח אֲדַד הוּא וַאֲנָשִׁים אֲדֹמִיִּים מֵעַבְדֵי אָבִיו אִתּוֹ לָבוֹא מִצְרָיִם ועברו דרך מדין ופארן וַהֲדַד נַעַר קָטָן:
(יח) וַיָּקֻמוּ מִמִּדְיָן וַיָּבֹאוּ פָּארָן וַיִּקְחוּ אֲנָשִׁים עִמָּם מִפָּארָן ועי"כ נראה בעיני פרעה שר וגדול וַיָּבֹאוּ מִצְרַיִם אֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּתֶּן לוֹ בַיִת וְלֶחֶם אָמַר לוֹ הבטיח לו לחם שנה בשנה וְאֶרֶץ נָתַן לוֹלהיות מושל עליה:
(יט) וַיִּמְצָא הֲדַד חֵן בְּעֵינֵי פַרְעֹה מְאֹד וַיִּתֶּן לוֹ אִשָּׁה אֶת אֲחוֹת אִשְׁתּוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס הַגְּבִירָה המלכה:
(כ) וַתֵּלֶד לוֹ אֲחוֹת תַּחְפְּנֵיס אֵת גְּנֻבַת בְּנוֹ וַתִּגְמְלֵהוּ תַחְפְּנֵס בְּתוֹךְ בֵּית פַּרְעֹה וַיְהִי גְנֻבַת בֵּית פַּרְעֹה בְּתוֹךְ בְּנֵי פַרְעֹה:
(כא) וַהֲדַד שָׁמַע בְּמִצְרַיִם כִּי שָׁכַב דָּוִד עִם אֲבֹתָיו וְכִי מֵת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא וַיֹּאמֶר הֲדַד אֶל פַּרְעֹה שַׁלְּחֵנִי וְאֵלֵךְ אֶל אַרְצִי כי חשב לאסוף אנשים ללחום בישראל, בשמעו שמת המלך ושר הצבא המכים באדום, וכאלו עמהם מתה הגבורה מישראל:
(כב) וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה כִּי מָה אַתָּה חָסֵר בהיותך עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ וַיֹּאמֶר לֹא כִּי שַׁלֵּחַ תְּשַׁלְּחֵנִי:
(כג) וַיָּקֶם אֱלֹהִים לוֹ לשלמה שָׂטָן שיתחבר אל הדד אֶת רְזוֹן בֶּן אֶלְיָדָע שהוא לא היה לו איבה על ישראל, כי בהפך השיג טובה על ידם כי הוא - אֲשֶׁר בָּרַח מֵאֵת הֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה אֲדֹנָיו:
(כד) וַיִּקְבֹּץ עָלָיו אֲנָשִׁים וַיְהִי שַׂר גְּדוּד בַּהֲרֹג דָּוִד אֹתָם את חילו של הדדעזר וע"י שדוד הרג את חיל הדרעזר עי"כ מצא חיל לקבץ עליו אנשים ולהיות שר גדוד, ואם לא היה דוד הורג אותם היה בורח ונרדף מאדוניו וא"כ השיג טובה ע"י דוד אמנם עתה התחבר עם הדד וַיֵּלְכוּ דַמֶּשֶׂק וַיֵּשְׁבוּ בָהּ וַיִּמְלְכוּ בְּדַמָּשֶׂק:
(כה) וַיְהִי שָׂטָן לְיִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵי שְׁלֹמֹה וְאֶת הָרָעָה אֲשֶׁר הֲדָד רעתו של רזון היתה עם הרעה אשר עשה הדד, כי אם היה לבדו לא היה יכול לו וַיָּקָץ בְּיִשְׂרָאֵל מאס בישראל, ולא אבה שימשל עוד בארם כאשר מאז, ששם דוד נציבים בארם כמו שנאמר בשמואל (ב, פ"ח, י) וַיִּמְלֹךְ עַל אֲרָם ומלך הוא בארם, ולא נציב מלך מישראל: פ
כתובים
שיר השירים פרק ב
[הדוד מחפש אחר הרעיה, אבל על אף אהבתם אינה יכולה לבוא]
אומרת הרעיה
(ח) קוֹל דּוֹדִי הִנֵּה זֶה בָּא שומעת אני את קול דודי שבא מְדַלֵּג עַל הֶהָרִים מְקַפֵּץ עַל הַגְּבָעוֹת בא בדילוגים וקפיצות מרוב אהבתו אלי.
והנמשל הוא לומר שהגאולה כבר מוכנה ואהבת הקב"ה תמהר לחזור לעמ"י:
(ט) דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי בריצתו הנאה ובקלות מרוצתו הוא דומה לצבי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים ולאיל קטן הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ הנה הוא כבר עומד מאחורי הקירות של ביתן הכרם שאני יושבת בו מַשְׁגִּיחַ מִן הַחֲלֹּנוֹת מתבונן בי מן החלון מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים מציץ מהחריצים כדי לראות אותי.
והנמשל הוא לומר שהקב"ה כבר מוכן לחזור ולשכון בתוך עמ"י ואפי למהר את הקץ, וכאילו כבר בא ומשגיח על עמ"י ברחמיו ובחמלתו הרבה:
(י) עָנָה דוֹדִי וְאָמַר לִי דודי אמר לי קוּמִי לָךְ רַעְיָתִי יָפָתִי וּלְכִי לָךְ תקומי ותלכי, תצאי ממצרים רמז שתסתיים הגלות.
והנמשל הוא שהרי ביום שבנ"י בחרו בהקב"ה ע"י אמונתם כבר שלח את שלוחיו והפלה את אותותיו להוציאם ממצרים:
(יא) כִּי הִנֵּה הַסְּתָו עָבָר כי החורף והקור כבר עברו הַגֶּשֶׁם חָלַף הָלַךְ לוֹ הגשם עבר ונגמר.
והנמשל הוא שכמו שכשנגמר החורף אין טורח לאנשים ללכת בדרכים, כך נשלמו ימי השעבוד וזמן עבודת הפרך והגיע הזמן להשתחרר ממצרים:
משנת ההלכה
איסור חדש
א. אסור לאכול חדש מתבואת חמשת המינים והם: חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון, ושבולת שועל, עד שיקרב העומר שהוא בט"ז בניסן ובזמן הזה, שאין עומר, עד שיעבור יום ט"ז בניסן שנאמר "ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה"
ב. כוסמת הנמכרת היום בחנויות אינה מחמשת המינים אלא היא מין קטניות וכן "קוואקר" שלנו י"א שאינו שיבולת שועל חיטה היא Wheat שעורהBarley כוסמין הם Ricewheat שבולת שועל Oats (ולדעת הערוך secale בלטינית) שיפון [4]Rye (ולדעת הערוך Triticum spelta בלטינית).
ג. איסור החדש נוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית ולכן אסור לאכול חדש אף בזמן הזה, בין לחם בין קלי בין כרמל, עד תחלת ליל י"ח בניסן; ובארץ ישראל, עד תחלת ליל י"ז בניסן (שו"ע או"ח סי' תפט סעי' י).
ד. בזמננו יש אין נזהרין כלל באיסור חדש[5] בחוץ לארץ והנה אף שאין בידינו למחות ביד המקילין מ"מ לא יסמוך[6] על המתירים ויחמיר לעצמו בכל מה שאפשר לו אם לא בשעת הדחק שאף הגדולים שהקלו היינו דוקא בימיהם במדינות פולין ורוסיא שהיה קשה מאד להשיג תבואת ישן אבל בימינו שאין טירחא כלל להשיג תבואה שאין בה איסור חדש ודאי אין להקל. (מ"ב שם שדי חמד מע' חמץ ומצה סי' י אות טז תשובות והנהגות ח"א סי' תרצה).
ה. ולפיכך מוצרי דגן המיובאים מחו"ל כגון צ'יריוס [Cheerios, Fiber One ,KELLOGG'S cereals Post Cereals,], עוגות עוגיות, מוצרי פסטה Noodles, אבקות מרק המכילו קמח או עמילנים, בירות, Cake Mix, pie Crust או כל כיוצא באלו, וכן לחם או לחמניות המוגשים בטיסות, צריך לברר בתקופה זו שאינם עשויים מתבואה שגדלה לאחר הפסח של שנה שעברה מכיון שאז יש בה איסור חדש (עיקר הבעיה במוצרים המיובאים מארצה"ב, דנמרק, פינלנד, רוסיה, שבדיה).
ו. אין לסמוך רק על העובדה שיש על מוצרים אלו הכשר אלא אם כן הוא מההכשרים המהודרים בארץ ישראל או שנכתב במפורש שאין בו איסור חדש (מכיון שחלק מההכשרים בחו"ל נותנים הכשר גם על התבואה החדשה).
ז. ובתבואה הגדילה בארץ ישראל אין מקום כלל להקל אם ידוע שהיא מתבואה חדשה אמנם אין מצוי איסור חדש בתבואת א"י מכיון שזמן הזריעה הוא בתחילת החורף והקצירה אחר הפסח.
ח. אף הנזהרים מחדש בחו"ל אינם צריכים להיזהר בפליטת כלים אם לא שברור לו שנתבשל בו מתבואה חדשה ונראה שאף בזה אין להחמיר רק בתוך 24 שעות מן הבישול הראשון (מ"ב שם ס"ק מח).
[1] חזקוני
[2] ספורנו
[3] רש"י
[4] ועיין אנציקלופדיה תלמודית כרך ז ערך דגן
[5] "יש שלמדו עליהם זכות לפי שהוא דבר קשה להיות זהיר בזה ולכן סומכין מפני הדחק על מקצת הראשונים שסוברין שחדש בחו"ל אינה אלא מד"ס שגזרו משום א"י ולא גזרו אלא במקומות הסמוכין לא"י כגון מצרים ובבל ויש שלמדו עליהם זכות שסוברין שחדש אינו נוהג אלא בתבואה של ישראל אבל לא בשל עכו"ם" (מ"ב שם) ויש שלימדו עליהם זכות שתולין שרוב התבואה נזרעה קודם הפסח (שו"ע הרב שם סעי' ל)
[6] כי להרבה גדולי הראשונים הוא איסור דאורייתא בכל גווני. (מ"ב שם)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה