מקרא
ויקרא פרק ה
(יא) וְאִם לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ לִשְׁתֵּי תֹרִים אוֹ לִשְׁנֵי בְנֵי יוֹנָה וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ אֲשֶׁר חָטָא עֲשִׂירִת חביבה מצוה זו בשעתה שאין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה. וכן בערכין נותן סלע מיד ואיןממתינין לו עד שיעשיר ויביא חמשים סלעים[1] הָאֵפָה סֹלֶת לְחַטָּאת לֹא יָשִׂים עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְלֹא יִתֵּן עָלֶיהָ לְבֹנָה ונקרא בלשון חז"ל מנחה חריבה כִּי חַטָּאת הִיא ואין בדין שיהא קרבנה מהודר[2]:
(יב) וֶהֱבִיאָהּ אֶל הַכֹּהֵן וְקָמַץ הַכֹּהֵן מִמֶּנָּה מְלוֹא קֻמְצוֹ אֶת אַזְכָּרָתָהּ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה עַל אִשֵּׁי יְקֹוָק שהחוטא יתכוין לאשים כאלו חלבו ודמו של החוטא נקטר, ומתכוין לה' בעל הרחמים שמקבל חלב החי תמורת האדם חַטָּאת הִוא שיהיה לשם חטאת, ואם עשה הקמיצה או יתר המעשים שלא לשמו פסול[3]:
(יג) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא מֵאַחַת מֵאֵלֶּה על אחת מג' עבירות אלה. ושמעה קול אלה. ושבועת ביטוי וטומאת מקדש וקדשיו[4] וְנִסְלַח לוֹ וְהָיְתָה לַכֹּהֵן כַּמִּנְחָה להיות שיריה נאכלים לזכרי כהונה לפנים מהקלעים[5]: ס
(יד) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(טו) נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְקֹוָק שנהנה בשגגה מדברים המוקדשים לה' והם כולם לגבוה והם קדשי בדק הבית כלומר הקדש שנועד לצרכי בית המקדש ותיקונו או קדשי קדשים אבל בקדשים קלים אין דין זה של מעילה[6] וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיקֹוָק ובלשון חז"ל נקרא אשם מעילות[7] אַיִל כבש זכר בוגר בין שנתיים תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים שיהיה ערכו שתי סלעים[8] בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם:
(טז) וְאֵת אֲשֶׁר חָטָא מִן הַקֹּדֶשׁ יְשַׁלֵּם כלומר ישלם על הנאתו מן הקודש את שווי ההנאה מהחפץ אומדים כמב אדם מוכן לשלם על הנאה זו שנהנה המועל ואת זה ישלם וְאֶת חֲמִישִׁתוֹ של הסכום[9] יוֹסֵף עָלָיו וְנָתַן אֹתוֹ את איל האשם[10] לַכֹּהֵן וְהַכֹּהֵן יְכַפֵּר עָלָיו בְּאֵיל הָאָשָׁם וְנִסְלַח לוֹ: פ
(יז) וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע אם עשה את העבירה או לא וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ כגון חלב ושומן לפניו וכסבור ששתיהן היתר ואכל את האחת[11]אמרו לו אחת של חלב היתה ולא ידע אם זו של חלב אכל הרי זה מביא אשם תלוי ומגין עליו כל זמן שלא נודע לו שודאי חטא ואם יודע לו לאחר זמן יביא חטאת[12]:
(יח) וְהֵבִיא אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ שנאמר לעיל שני סלעים לְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן והוא נקרא בלשון חז"ל אשם תלוי שלא ידע אם עשה אם לא עשה ותלוי עד ישע וכשידע יביא חטאת . וקרבן החטאת שבתחלהלא ידע ואחר כן ידע והנה החטאת שלא ידע שהוא אסור עד שהודע[13] וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן עַל שִׁגְגָתוֹ אֲשֶׁר שָׁגָג וְהוּא לֹא יָדַע וְנִסְלַח לוֹ אבל אם ידע לאחר זמן לא נתכפר לו באשם זה עד שיביא חטאת[14]:
(יט) אָשָׁם הוּא אף על פי שלפעמים יובא זה הקרבן והוא לא נכשל באותו החטא, לא יחשוב החושב שמכניס בזה חולין לעזרה, כי אמנם הוא קרבן אשם על כל פנים, אף על פי שלא נכשל באותו החטא שנפל בו הספקמכיון ש - אָשֹׁם אָשַׁם לַיקֹוָק כשלא נזהר בדבר עד שנפל בספק: פ
(כ) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(כא) נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וּמָעֲלָה מַעַל בַּיקֹוָק בזה שעבר על מצות לא תעשה שנוגעת בין אדם לחבירו[15] וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ כשתבעו אבל אם לא תבעו אלא מעצמו נשבע שאין בידו כלום משל חבירו אינו חייב קרבן[16] בְּפִקָּדוֹן מכחיש שחבירו הפקיד אצלו חפץ כל שהוא אוֹ בִתְשׂוּמֶת יָד בממון ששם בידו בהלואה או בכדי להשקיע בעסקים ומכחיש שלא היו דברים מעולם[17] אוֹ בְגָזֵל שגזל ומכחיש שעשה כן ואינו רוצה להשיבו אוֹ עָשַׁק אֶת עֲמִיתוֹ שמודה בכל ה"ל רק טוען שכבר שילם או החזיר[18]:
(כב) אוֹ מָצָא אֲבֵדָה והבעלים תובע ממנו וְכִחֶשׁ בָּהּ אבל ללא תביעה אפילו אם נשבע אינו חייב קרבן[19] וְנִשְׁבַּע עַל שָׁקֶר עַל בכל אלו או על אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָאָדָם לַחֲטֹא בָהֵנָּה בממון שחבירותובעו כלומר כל תביעה ממונית שחבריו תובעו והוא מכחיש ונשבע על שקר:
(כג) וְהָיָה כִּי יֶחֱטָא וְאָשֵׁם כשיכיר בעצמו לשוב בתשובה ולדעת ולהתודות כי יחטא כדי שיוכל להתכפר לו אין מועיל לו רק וידוי ותשובה אלא צריך -[20] וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזָל בעצמה ולא ממון כשוויה אלא אם כן כבר אינו בידו[21] אוֹ אֶת הָעֹשֶׁק אֲשֶׁר עָשָׁק אוֹ אֶת הַפִּקָּדוֹן אֲשֶׁר הָפְקַד אִתּוֹ אוֹ אֶת הָאֲבֵדָה אֲשֶׁר מָצָא:
(כד) אוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִשָּׁבַע עָלָיו לַשֶּׁקֶר וְשִׁלַּם אֹתוֹ בְּרֹאשׁוֹ בעצמו או מה שהוא שוה אם אין לו את החפץ בעצמו וכגון שמכרו וַחֲמִשִׁתָיו יֹסֵף עָלָיו לַאֲשֶׁר הוּא לוֹ יִתְּנֶנּוּ בְּיוֹם אַשְׁמָתוֹ לא כמו הקרבן שאינו מחויב להביא מיד ששב מחטאו אלא בבוא הרגל ויעלה לירושלים אז מחויב להביא כל חובותיו משא"כ הקרן וחומש יתננו ביום אשמתו ביום שמכיר כי אשם[22]:
(כה) וְאֶת אֲשָׁמוֹ יָבִיא אחרי שהשיב שאם הביאו קודם שהשיב אין הקרבן מכפר אלא אם כן פייס את הניזק[23] לַיקֹוָק והוא נקרא בלשון חז"ל אשם גזילות אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ המוזכר לעיל שני סלעיםלְאָשָׁם אֶל הַכֹּהֵן:
(כו) וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ: פ
סליק פרשת ויקרא
נביא
מלכים א פרק טו
(יח) וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים ממה שלקח שישק מלך מצרים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית מלך הַמֶּלֶךְ וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּןטַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק לֵאמֹר:
(יט) בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב לֵךְ הָפֵרָה תפר אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל והלחם בו כדי ש - וְיַעֲלֶה מֵעָלָי:
(כ) וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן וְאֶת דָּן וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה הוא אבל מים הנזכרת בדברי הימים וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת פי' הרד"ק קבוץ כנרת ותרגומה גינוסר והיא ארץ שמנה מאד ורז"ל הפליגו בספור שבח פירותיה והקבוץ רצה לומר שהיו מקומות נחלקים וכלם היו שמנים עַל עם כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי:
(כא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה שהיתה עיר המלוכה:
(כב) וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ הכריז להשמיע אֶת כָּל יְהוּדָה לחייב את כולם אֵין נָקִי ואפי' חתן שנאמר עליו נקי יהיה לביתו שנה אחת וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה:
(כג) וְיֶתֶר כָּל דִּבְרֵי אָסָא וְכָל גְּבוּרָתוֹ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה ובכל דבר היה מוצלח רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו:
(כד) וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(כה) וְנָדָב בֶּן יָרָבְעָם מָלַךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה כי אסא מלך בשנת כ' לירבעם, וירבעם מת בשנת כ"ב, ומיד מלך נדב אם כן הוא בשנת שתים לאסא וַיִּמְלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל שְׁנָתָיִם:
(כו) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ אָבִיו וּבְחַטָּאתוֹ בעגלים שבנה אביו אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(כז) וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר וַיַּכֵּהוּ בַעְשָׁא בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים וְנָדָב וְכָל יִשְׂרָאֵל באותו זמן היו צָרִים עַל גִּבְּתוֹן:
(כח) וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו:
(כט) וַיְהִי כְמָלְכוֹ הִכָּה אֶת כָּל בֵּית יָרָבְעָם זה עשה לחזק מלכותו שלא ימרדו בו, אבל מה ש - לֹא הִשְׁאִיר כָּל נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד הִשְׁמִדוֹ זה היה כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי והיה עונש השגחי:
(ל) עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שהיה יודע רבונו, ומתכוין להכעיסו ולמרוד בו:
(לא) וְיֶתֶר דִּבְרֵי נָדָב וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(לב) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵיהֶם וסבת המלחמה, כי אחר שבעשא הכה בית ירבעם שמרד בשלמה היה ראוי שיהיה אסא אוהבו רק סבת המלחמה מפני כי -: פ
(לג) בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה מָלַךְ בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּתִרְצָה עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שָׁנָה:
(לד) וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ יָרָבְעָם וּבְחַטָּאתוֹ אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל ולכן שנאהו אסא הצדיק על דרך הכתוב - הלא משנאך ה' אשנא והתגר בו מלחמה: ס
כתובים
שיר השירים פרק ד
(יג) שְׁלָחַיִךְ הענפים שלך, כלומר, איברי גופך פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים נחמדים כפרדס של רימונים שנותנים פירות מתוקים כְּפָרִים עִם נְרָדִים נעימים ומריחים כבשמים של כופר ונרד.
והנמשל הוא שבניך יהיו מלאי חכמה כמו שהרימון מלא וגם יהיו בני מידות טובות כמו פרי משובח בטעם וביופי ופרסום שמותם של בנ"י יהיה כמו החיבור של הבשמים הנקראים נרד וכפר שההרכבה ביניהם מעלה ריח ערב ונודף הוא למרחוק:
(יד) נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת וכן כמו כל סוגי בשמים אלו עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים יחד עם כל המובחר שבבשמים.
והנמשל הוא בהמשך לפסוק הקודם:
(טו) מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים דומה את למעין שמשקה גנים, ולבאר שמוציא מים חיים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן ולמים שנוזלים מן לבנון.
והנמשל הוא שכור מחצבתו של עמ"י הוא מהאבות והאמהות כשרים וצדיקים ולכן ראויים הילדים להיות דומים לאבותיהם:
אומרת הכלה, כיון שהמשילני הדוד לגינה אז:
(טז) עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן התעוררי רוח צפונית, ובואי רוח דרומית הָפִיחִי גַנִּי יִזְּלוּ בְשָׂמָיו הפיחי רוח בגן, בשביל שייזל ריח הבשמים יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו ואז יבוא דודי לגן, ויאכל את פירותיו המתוקים. כלומר, הלואי והדוד יזכר עכשיו ביופיי, ויבוא אלי להיות עמי.
והנמשל הוא שכאילו תאמר כנסת ישראל שאם אמצא חן עם כל הנאמר בפרק זה בפני הדוד הלא הוא הקב"ה אז נמצא חן בעיניו והקב"ה ימהר ויחיש להשרות את שכינתו בביהמ"ק ושם יקבל את הקורבנות ברצון:
משנת ההלכה
הכשרת המטבח
א. מיקרוגל: - קשה מאד להכשירו ואין להשתמש בו בפסח אלא יקנה חדש ומי שדחוק לו יעשה שאלת חכם.
ב. מדיח כלים: - קשה מאד להכשירו ואין להשתמש בו בפסח.
ג. כיורים: - חרסה – לא ניתן להכשירו על כן יש לצפותו או להכניס בתוכו כיור פלסטיק. - נירוסטה – צריך לנקות את הכיור היטב ולהמתין 24 שעות משימוש בחמץ ומערה עליו מים רותחים וישטפנו מיד אחר כך במים קרים.
ד. ברזי הכיור, והמסננות שבכיור: - מכשירים על ידי שפיכת מים רותחים אחרי ניקוי יסודי.
ה. שיש, ומשטחי עבודה: - אבן, שיש, עץ, או מתכת – מכשירים לאחר שעברו ניקוי יסודי, וצריך לשים לב שלא נשארו פירורים בחורים ובסדקים, ואח"כ יש להמתין 24 שעות משימוש אחרון בחמץ ומגעיל על ידי עירוי מים רותחים וצריך להעביר אבן מלובנת, או מגהץ, תוך כדי שפיכת המים. ומעיקר הדין יכול לחילופין לצפותו בנייר כסף עבה, p.v.c., או כל כיוצ"ב. ומנהג ישראל להכשיר כנ"ל וגם לצפותו. - שיש סינטטי. – מספק שמא נחשב ככלי חרס,אין מועיל לו הכשרה, ולכן מעיקר הדין אחרי הכשרה כנ"ל יש לצפותו, ואם חושש שינזק השיש על ידי ההכשרה מספיק הציפוי לחוד.
ו. מיחם מים, קומקום: - נירוסטה – יש להכשירו על ידי הגעלה וצריך להסיר את האבנית לפני ההגעלה ומה שאינו יורד אינו מעכב. - פלסטיק – אין להשתמש בו בפסח
ז. ארונות מטבח. מקררים. מקפיאים. ארונות איחסון – יש לנקות היטב ואחר הנקיון לבדוק בחורים ובסדקים לאור פנס ודי בכך מן הדין. ונהגו לצפותם בנייר. מקומות שאי אפשר להגיע עליהם יש לפגמם על ידי חומרי ניקוי.
ח. טוסטרים, מצנמים, וכדומה – קשה מאד להכשירם, ואין להשתמש בהם לפסח.
ט. סירים – צריך לנקותם מכל שומן ולכלוך, וצריך להסיר את הידיות ולנקות תחתיהם, ולאחר המתנת 24 שעות מגעילם במים רותחים. (שבוע הבא בעז"ה יבוארו דיני הגעלה).
י. מחבתות – טפלון – אין להכשירה אפילו על ידי ליבון. – מתכת או נירוסטה – אם רגילים לטגן בה עם שמן יכול להגעילה אבל אם אינו מורח אלא מעט שמן או מרגרינה בכדי שלא יידבר האוכל או שלפעמים מטגן בלא שמן צריך ליבון.
[1] חזקוני
[2] רש"י
[3] מלבי"ם
[4] רשב"ם
[5] חזקוני
[6] רש"י העמק דבר
[7] רשב"ם
[8] רש"י
[9] ת"י כדעת ר' יוחנן שהחומש מלגאיו כלומר מבפנים תוספת על הקרן חמישית מתוך מה שמשלם אבל דעת ר' יאשיה שהוא מלבר מבחוץ כלומר החמישית שיוסף היא שביחד עם הקרן יהיו חמישה חלקים שכשאומר ואת חמישיתו יוסיף מבואר שחלק החמישי יהיה תוספת על השלם שיחלק את השלם לארבעה חלקים ואת החמישי הבא אחריו יתן לכהן. מלבי"ם
[10] רשב"ם
[11] ונחלקו במ' אם דוקא באופן זה של חתיכה אחת משתי חתיכות או שה"ה גם בחתיכה אחת בלבד שהיתה מונחת לפניו ואינו יודע אם היתה של שומן או של חלב.
[12] רש"י
[13] אבע"ז
[14] רש"י
[15] אבע"ז
[16] גור אריה
[17] רש"י
[18] רבינו בחיי
[19] גור אריה
[20] רש"י ספורנו
[21] רבינו בחיי
[22] העמק דבר
[23] ספורנו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה