מקרא
ויקרא פרק ד
(א) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה מִכֹּל מִצְוֹת יְקֹוָק מצות לא תעשה שאם הזיד בה חייב עליה כרת[1] אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְעָשָׂה מֵאַחַת מֵהֵנָּה:
(ג) עתה מפרט סוגי החוטאים שכל אחד מהם מביא סוג חטאת אחר אִם הַכֹּהֵן הגדול הַמָּשִׁיחַ שנמשח בשמן המשחה יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם להאשים את העם שהורה והתיר להם דבר האסור ומצינו שמוטל עליהם להורות כדכתיב יורו משפטיך ליעקב או שהורה לעצמו אבל אם חטא ללא הוראה אלא ששכח שחלב או דם אסורים אינו מביא קרבן כלל וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא כלומר אם חטא וסמך על הוראתו בשוגג מקריב פַּר בֶּן בָּקָר תָּמִים לַיקֹוָק לְחַטָּאת אבל אם לא חטא אלא אחרים חטאו על סמך הוראתו אינו מביא קרבן ובזה שונה הוא מבית דין שהורו[2]:
(ד) וְהֵבִיא אֶת הַפָּר אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי יְקֹוָק בצפון המזבח וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַפָּר וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק:
(ה) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ בכלי שרת מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לתוך ההיכל:
(ו) וְטָבַל הַכֹּהֵן הגדול בעצמו[3] אֶת אֶצְבָּעוֹ הימנית בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק כנגד בדי הארון שבלטו בפרוכת במקצת אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ פרוכת המבדיל בין הקדש ובין קדשי הקדשים[4]:
(ז) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַדָּם עַל קַרְנוֹת מִזְבַּח קְטֹרֶת הַסַּמִּים לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל שירי דַּם הַפָּר יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מערבי של מִזְבַּח הָעֹלָה שהיו שם נקבים שלתוכם יורד הדם אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(ח) וְאֶת כָּל חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת יָרִים מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב:
(ט) וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה:
(י) כַּאֲשֶׁר יוּרַם כמו שבואר שצריך להרים חלבים אלו מִשּׁוֹר זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִירָם הַכֹּהֵן עַל מִזְבַּח הָעֹלָה המזבח החיצון:
(יא) וְאֶת עוֹר הַפָּר וְאֶת כָּל בְּשָׂרוֹ עַל עם רֹאשׁוֹ וְעַל עם כְּרָעָיו וְקִרְבּוֹ וּפִרְשׁוֹ ישרוף כלומר שמנתח את הפר ללא הפשטת עורו אחר שמוציאו ושורפו אבל מוציאו שלם[5]:
(יב) וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר שלם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטומאה להשליך אבנים מנוגעות בצרעת ולבית הקברות הוצרך לומר מחוץ למחנה זה שהוא חוץ לעיר שיהא המקום טהור[6] אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן האפר מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח. ואחר שניתחו לנתחיו אז וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף: פ
(יג) וְאִם כָּל עֲדַת יִשְׂרָאֵל יִשְׁגּוּ וזה אינו שייך שכולם ישגו אלא אם - וְנֶעְלַם דָּבָר מֵעֵינֵי הַקָּהָל כלומר הסנהדרין שהם בית דין הגדול שהם עיני העדה ושגגו והורו הוראה בטעות בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאתוְעָשׂוּ שבט אחד מישראל והאו רוב עם ישראל או שבעה שבטים אפילו הם המיעוט על פי הוראתם אפילו אם הסנהדרין עצמם לא עשו אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ולא כל המצוה שהורו לבטל מקצת האיסור ולקיים מקצתו למשל שאמרו שחלב אסור אבל חלב שעל המעי הדק מותר אבל אם עקרו לגמרי את כל המצוה כגון שאמרו שאין איסור חלב כלל אין חייבים קרבן[7] יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְאָשֵׁמוּ:
(יד) וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ כלומר נודע שבית דין טעו, כל יחיד ויחיד פטור מחטאת כיון שעשו על פי בית דין אבל - וְהִקְרִיבוּ הַקָּהָל כלומר כל שבט ושבט פַּר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְהֵבִיאוּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד:
(טו) וְסָמְכוּ שלושה מ -[8] זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק וְשָׁחַט אֶת הַפָּר לִפְנֵי יְקֹוָק בצפון:
(טז) וְהֵבִיא הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר בכלי שרת אֶל אֹהֶל מוֹעֵד:
(יז) וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶצְבָּעוֹ מִן הַדָּם וְהִזָּה שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְקֹוָק אֵת פְּנֵי הַפָּרֹכֶת:
(יח) וּמִן הַדָּם יִתֵּן עַל קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְקֹוָק אֲשֶׁר בְּאֹהֶל מוֹעֵד וְאֵת כָּל הַדָּם יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד מִזְבַּח הָעֹלָה אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:
(יט) וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יָרִים מִמֶּנּוּ כהרמת חלב זבח השלמים ופר כהן משיח[9] וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה:
(כ) וְעָשָׂה לַפָּר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר הַחַטָּאת של הכהן המשיח[10] כֵּן יַעֲשֶׂה לּוֹ וְכִפֶּר עֲלֵהֶם הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לָהֶם:
(כא) וְהוֹצִיא אֶת הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרַף אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן חַטַּאת הַקָּהָל הוּא: פ
(כב) כ -[11] אֲשֶׁר נָשִׂיא מלך ישראל יֶחֱטָא וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת יְקֹוָק אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה בִּשְׁגָגָה וְאָשֵׁם :
(כג) אוֹ כלומר אם הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא בָּהּ יש מפרשים שבא לרבות אם אחרים הודיעוהו את חטאתו[12] וְהֵבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ שְׂעִיר עִזִּים זָכָר תָּמִים:
(כד) וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשָׁחַט אֹתוֹ בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחַט אֶת הָעֹלָה בצפון לִפְנֵי יְקֹוָק חַטָּאת הוּא:
(כה) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת שקיבל בכלי שרת מגוף הבהמה בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה היה עולה על הסובב הנמצא באמצע גובה המזבח ובא לקרן דרומית מזרחית ונותן הדם על חוד הזוית מבחוץ ואח"כ הולך לקרן מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית ונותן על קרנותיהם כנ"ל וְאֶת שאריות דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הדרומי של מִזְבַּח הָעֹלָה:
(כו) וְאֶת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה כְּחֵלֶב זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן מֵחַטָּאתוֹ וְנִסְלַח לוֹ: פ
נביא
מלכים א פרק יד
(יד) וְהֵקִים יְקֹוָק לוֹ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר המלך ההוא יַכְרִית אֶת בֵּית יָרָבְעָם זֶה הנמצא לו הַיּוֹם שלא תחשבו שיאריך לו השם הרעה עד עבור הדור הנמצא לו בביתו וּמֶה גַּם עָתָּה ויכרית גם כן מה שיולד לו עוד מהבנים גם עתה:
(טו) וְהִכָּה יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר יָנוּד הַקָּנֶה הרך בַּמַּיִם וְנָתַשׁ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעַל הָאֲדָמָה הַטּוֹבָה הַזֹּאת אֲשֶׁר נָתַן לַאֲבוֹתֵיהֶם וְזֵרָם ויפזר אותם מֵעֵבֶר לַנָּהָר גוזן יַעַן אֲשֶׁר עָשׂוּ אֶת אֲשֵׁרֵיהֶם ה -מַכְעִיסִים אֶת יְקֹוָק אבל על חטא העגלים לא היה מעניש אותם כי הם כמפותים או אנוסים מירבעם:
(טז) וְיִתֵּן עונש גם אֶת ל - יִשְׂרָאֵל בִּגְלַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל:
(יז) וַתָּקָם אֵשֶׁת יָרָבְעָם וַתֵּלֶךְ וַתָּבֹא תִרְצָתָה מקום בו היה בנה החולה הִיא בָּאָה בְסַף הַבַּיִת וְהַנַּעַר מֵת שכבר מת ברגע שבאה לשער העיר כמ"ש בפסוק י"ב, ובבואה בסף הבית נודע לה שמת:
(יח) וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּדְבַר יְקֹוָק אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּהוּ הַנָּבִיא:
(יט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם מהמלחמות אֲשֶׁר נִלְחַם וַאֲשֶׁר מָלָךְ הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל:
(כ) וְהַיָּמִים אֲשֶׁר מָלַךְ יָרָבְעָם עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה וַיִּשְׁכַּב עִם אֲבֹתָיו וַיִּמְלֹךְ נָדָב בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
(כא) וּרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מָלַךְ בִּיהוּדָה בֶּן אַרְבָּעִים וְאַחַת שָׁנָה רְחַבְעָם בְּמָלְכוֹ וּשֲׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַר יְקֹוָק לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית וזו סבת חטאו כי גדל על מנהגיה והיא היתה עובדת ע"ז לעת זקנת שלמה כמו שקדם בסוף ספר דברי הימים:
(כב) וַיַּעַשׂ יְהוּדָה הָרַע בְּעֵינֵי יְקֹוָק וַיְקַנְאוּ הכעיסו אֹתוֹ את הקב"ה. יותר מִכֹּל אֲשֶׁר עָשׂוּ אֲבֹתָם בימי השופטים בְּחַטֹּאתָם אֲשֶׁר חָטָאוּ בעבודה זרה:
(כג) וַיִּבְנוּ גַם הֵמָּה לָהֶם כשאר שבטי ישראל בָּמוֹת כי כבר נאסרו הבמות מעת שנבנה בית המקדש ולזה חטאו בזה אף על פי שיזבחו להם לה' וּמַצֵּבוֹת וַאֲשֵׁרִים עַל כָּל גִּבְעָה גְבֹהָה וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן:
(כד) וְגַם קָדֵשׁ מלשון "לא תהיה קדשה" כלומר גם יצאניות הָיָה בָאָרֶץ עָשׂוּ כְּכֹל הַתּוֹעֲבֹת של הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְקֹוָק מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ
(כה) וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַחֲמִישִׁית לַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם עָלָה שושק שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם הוא פרעה נכה, ונקרא שישק, על שהיה שוקק ומתאוה כל ימיו לכסא השן שהיה לשלמה חתנו, ועכשיו עלה ולקחו עַל יְרוּשָׁלִָם:
(כו) וַיִּקַּח אֶת אֹצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֶת הַכֹּל הכסא החביב מן הכל לָקָח וַיִּקַּח אֶת כָּל מָגִנֵּי הַזָּהָב אֲשֶׁר עָשָׂה שְׁלֹמֹה:
(כז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם תַּחְתָּם מָגִנֵּי נְחֹשֶׁת וְהִפְקִיד עַל יַד שָׂרֵי הָרָצִים הַשֹּׁמְרִים פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ:
(כח) וַיְהִי מִדֵּי בֹא הַמֶּלֶךְ בֵּית יְקֹוָק יִשָּׂאוּם הָרָצִים להגן עליו מהאויב הבא פתאום וֶהֱשִׁיבוּם אחרי בואו לבית המלך אֶל תָּא הָרָצִים:
(כט) וְיֶתֶר דִּבְרֵי רְחַבְעָם וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה:
(ל) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵין רְחַבְעָם וּבֵין יָרָבְעָם כָּל הַיָּמִים אף על פי שאמר שמנעו שמעיה הנביא מלהלחם בישראל ושמעו אליו זה היה בתחלת המלכות שחשב רחבעם להשיב המלוכה אליו ובפעם ההוא מנעו כיון ששמעו כי מה' היתה סבה אבל אחר כן היו מלחמות ביניהם:
(לא) וַיִּשְׁכַּב רְחַבְעָם עִם אֲבֹתָיו וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד וְשֵׁם אִמּוֹ נַעֲמָה הָעַמֹּנִית הזכיר זה שנית כי היא הסיתה אותו לרוע עד סוף ימיו וַיִּמְלֹךְ אֲבִיָּם בְּנוֹ תַּחְתָּיו: פ
כתובים
שיר השירים פרק ד
(ה) שְׁנֵי שָׁדַיִךְ כִּשְׁנֵי עֳפָרִים תְּאוֹמֵי צְבִיָּה שני השדיים שלך יפות ומכוונות בגודלן, כמו שני עפרים קטנים שנולדו תאומים לצביה [גם בן של צבי נקרא עופר, כמו בן האיל] הָרוֹעִים בַּשּׁוֹשַׁנִּיםשרועים בשושנים, ומתמזגים עם יופי השושנים.
הנמשל הוא על המלך והכהן הגדול שהיו מניקים את עמ"י ומשפיעים לה טובה. המלך ע"י מלחמתו והכהן ע"י עבודתו והם היו שווים בגדולה כשני העופרים:
אבל כיון שאין הרעיה יכולה לבוא עמו כעת בגלל שמירת הכרם
אומר הדוד
(ו) עַד שֶׁיָּפוּחַ הַיּוֹם וְנָסוּ הַצְּלָלִים עד שיתפשט חום השמש, ולא יהיה כלל צל, ותוכלי לחמוק משמירת הכרם להיות עמי אֵלֶּךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה אלך לי לטייל להרים שגדלים בהם בשמים של מור ולבונה, ואמתין לך שם.
והנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שבעבור כשרון המעשה והשבח הוא ימהר להשרות את שכינתו בביהמ"ק איפה שמקטירים קטורת ובהם מור ולבונה:
(ז) כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ כולך יפה רעיתי, ואין בך שום מום שיפחית מיופיך.
הנמשל הולך על כנסת ישראל שכולם כשרים ואין בהם פסולים:
[הדוד מדבר על אהבתו לכלתו, ממשיל אותה לגינה, ובסופו של דבר "אוכל מפירותיה"]
אומר הדוד
(ח) אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה אִתִּי מִלְּבָנוֹן תָּבוֹאִי בואי נלך לטייל יחד במקומות יפים, ונלך ללבנון ונחזור משם תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה תוכלי להסתכל מראש הר הנקרא אמנה מֵרֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹןמראש הר חרמון הנקרא גם שניר מִמְּעֹנוֹת אֲרָיוֹת מֵהַרְרֵי נְמֵרִים נלך למקומות מרוחקים שיש שם מעונות אריות והררי נמרים, ואני אשמור עליך שם.
הנמשל הוא שהקב"ה אומר לעמ"י שתבוא איתו לארצה וע"י כך תצא מהגלות:
משנת ההלכה
ברכת האילנות וחודש ניסן
א. כאמור לעיל ראוי להקפיד לברך על שתי אילנות ויש המהדרים שיהיו משני מינים. ומצוה מן המובחר לברך בשדה או פרדס שיש בו הרבה אילנות.
ב. יש המהדרים לברך לכתחילה על שדות שמחוץ לעיר אמנם אם מחמת כך יתאחר מלברך עדיף שיברך בתוך העיר שמא ישכח, ועוד שזריזים מקדימים למצוות.
ג. עדיף לברך ברכת האילנות ברב עם אמנם עדיף להקדים לברכה משום שזריזים מקדימין עדיף מדין ברב עם ויש שהקפידו שיהיה עשרה כדי שיוכלו לומר קדיש דרבנן שעל פי קבלה יש בזה מעלה גדולה לתיקון הנשמות המגולגלות באילנות.
ד. אף נשים צריכות לברך ברכה זו.
ה. מעיקר הדין ניתן לברך גם בשבת או יו"ט ויש שהקפידו לברך דוקא בשבת כדי להשלים את המאה ברכות אמנם יש הסוברים שאסור לברך בשבת ולכן לא יילך במיוחד לראות האילנות כדי לברך אבל אם נזדמן לו יברך ולא יחמיץ המצוה.
ו. יש שהקפידו שלא לאכול מצה החל מתחילת חודש ניסן אמנם מעיקר הדין מותר לאכול עד ערב פסח
ז. על אף שבכל השנה יש להזהר בקניית מוצרים שיהיו תחת השגחה והכשר מהודר בקניית מוצרים לפסח יש לנהוג משנה זהירות ובמיוחד לקהילות האשכנזים ולנוהגים איסור באכילת קטניות מכיון שהרבה מוצרים על אף שעומדים תחת השגחה מהודרת מכל מקום יש במוצרים אלו קטניות
ח. ובמיוחד לנוהגים כדעת ר' שלמה זלמן אויארבעך זצ"ל ששמן כותנה הרי הוא קטניות יש לדאות שאין הוא חלק מהרכיבים
ט. להלן פירוט של כמה מוצרים שמצוי בהם קטניות ולא תמיד שמים לב לכך
א. מיונז – בארץ ישראל רובו קטניות או שיש בו שמן כותנה
ב. שמן קנולה וסויה – הרי הוא קטניות
ג. נקניקים למיניהם - מצוי מאד קטניות בהם
ד. ממרח שוקולד - כמעט כולם יש בהם קטניות
ה. מעדני חלב למיניהם – מצוי מאד בהם קטניות
ו. פודינג – ברובם יש קטניות
ז. שעועית לסוגיה – הרי היא קטניות
ח. חרדל – הרי הוא קטניות
ט. ביצים – יש לודאות שהחותמת שעליהם חותמת כשרה לפסח היא מכיון שהחותמת של כל השנה יש בה חשש חמץ או קטניות.
י. כמו כן יש להזהר בקניית בשר לודאות א. שהקצביה נוקתה לפסח ואין בה חשש חמץ ב. שהסכינים המשמשים לחיתוך הבשר או העוף אינם משמשים לחיתו בשר שיש בו חשש קטניות (ישנם בשרים טריים מיושנים שיש בהם חשש קטניות)
יא. סבון, שמפו – לכתחילה כדאי לחזר לקנות מאותם הכשרים לפסח
יב. משחת שיניים – חייבת הכשר לפסח
יג. סבון כלים – צריך להיות כשר לפסח
יד. מי פה – חייב הכשר לפסח
טו. מוצרי נייר חד פעמיים חייבים הכשר לפסח (יש מהם כאלה שבתהליך הייצור משתמשים בעמילנים שיש בהם חשש קטניות או אפילו חמץ
טז. לסיכום כל מוצר שאינך בטוח בכשרותו לפסח על אף שיש עליו השגחה מהודרת שהיתה מספקת אותך כל השנה יש לשאול שאלת רב או אדם המתמחה בכשרות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה