פרשיות ויקהל פקודי יום א'

מקרא

שמות פרק לה

 (א) וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה למחרת יום רדתו כלומר י"א תשרי[1] אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אנשים והנשים, כי כלם התנדבו במלאכת המשכן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשֹׂת אֹתָם כי כיון שנתרצה להם הקב"ה ונתן לו הלוחות שניות וכרת עמו ברית חדשה שילך השם בקרבם, הנה חזרו לקדמותם ולאהבת כלולותם, ובידוע שתהיה שכינתו בתוכם כענין שצוהו תחלה, כמו שאמר (לעיל כה ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן צוה אותם משה עתה בכל מה שנצטוה מתחלה[2]:

(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה אפילו מלאכת שמים, כגון בנין המשכן[3] יוּמָת:

(ג) לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ אפילו לאפות לחם ולבשל בשר כי האש צורך כל מאכל וענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש[4] בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת: פ

(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לֵאמֹר:

(ה) קְחוּ אתם בחרו אנשים שיקבלו מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַיקֹוָק כֹּל נְדִיב לִבּוֹ ולא ילכו גבאים לגבותה בזרוע יְבִיאֶהָ אֵת עם תְּרוּמַת יְקֹוָק שאינה נדבה והיא תרומת בקע לגלגלת של מחצית השקל[5] זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

(ו) וּתְכֵלֶת צמר צבוע בתכלת וְאַרְגָּמָן צמר צבוע באדום ארגמן וְתוֹלַעַת שָׁנִי צמר צבוע באדום שני וְשֵׁשׁ פשתן וְעִזִּים מטוה של שער עזים:

(ז) וְעֹרֹת אֵילִם שאחרי עיבודם היו מְאָדָּמִים צבועים באדום וְעֹרֹת תְּחָשִׁים חיה שחיתה רק בתקופה זו לצורך המשכן ועורותיהם היו מצוירים בציור נפלא וַעֲצֵי שִׁטִּים:

(ח) וְשֶׁמֶן זית זך כתית לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:

(ט) וְאַבְנֵי שֹׁהַם שתים לאפוד ואחת לחושן וְאַבְנֵי מִלֻּאִים שלמות כבריאתם, ולא אבנים שנחצבו לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן:

(י) וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם המוזכרים לעיל פרשת כי תשא פ' ל"א  פס' ו' יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק:

(יא) אֶת הַמִּשְׁכָּן יריעות המשכן התחתונות אֶת אָהֳלוֹ יריעות העזים וְאֶת מִכְסֵהוּ מכסה עורות האילים והתחשים[6] אֶת קְרָסָיו שחיברו את היריעות וְאֶת קְרָשָׁיו אֶת בְּרִיחָו אֶת עַמֻּדָיו שהיו בפתח הקודש ובפתח קודש הקדשים וְאֶת אֲדָנָיו משה הוצרך לספר לכל העדה כל המלאכה שצוה אותו השם, כדי להודיע להם שצריכין להביא נדבה רבה, כי המלאכה גדולה, ולכך ספר להם המשכן את אהלו ואת מכסהו וגו' כולן הזכירן על דרך הכלל[7]:

(יב) אֶת הָאָרֹן וְאֶת בַּדָּיו אֶת הַכַּפֹּרֶת וְאֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ החוצצת בין הקודש ובין קודש הקדשים[8]:

(יג) אֶת הַשֻּׁלְחָן וְאֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו וְאֵת לֶחֶם הַפָּנִים:

(יד) וְאֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת כֵּלֶיהָ מלקחים ומחתות שנועדו לדישון המנורה וְאֶת נֵרֹתֶיהָ בזיכים שהשמן והפתילות נתונים בהם[9] וְאֵת שֶׁמֶן הַמָּאוֹר:

(טו) וְאֶת מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת וְאֶת בַּדָּיו וְאֵת שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאֵת קְטֹרֶת הַסַּמִּים וְאֶת מָסַךְ פרוכת הַפֶּתַח לְפֶתַח הַמִּשְׁכָּן:

(טז) אֵת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת מִכְבַּר הרשת שהיתה סביב במזבח באמצעו הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לוֹ אֶת בַּדָּיו וְאֶת כָּל כֵּלָיו הסירים היעים כלי השרת לקבל ולזרוק מהם הדם מזלגות להפוך את הבשר ומחתות ליטל גחלים מעל המזבח אֶת הַכִּיֹּר וְאֶת כַּנּוֹ:

(יז) אֵת קַלְעֵי הֶחָצֵר אֶת עַמֻּדָיו וְאֶת אֲדָנֶיהָ וְאֵת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר:

(יח) אֶת יִתְדֹת הַמִּשְׁכָּן לקשור בהם את היריעות שלא ינועו ממקומם וְאֶת יִתְדֹת הֶחָצֵר וְאֶת מֵיתְרֵיהֶם החבלים שנקשרו ליתידות[10]:

(יט) אֶת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד לכסות בהם את כלי המשכן לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ אֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְאֶת בִּגְדֵי בָנָיו לְכַהֵן:

(כ) וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה שיצאו כולם כאחד בזריזות להביא, ולא היה בהם אחד שנתעכב מחברו[11]:

(כא) וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ על החכמים העושים במלאכה יאמר כן, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר[12] וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ שהיתה בו נבואה[13] הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת יְקֹוָק לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ:

(כב) וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים עַל עם[14] הַנָּשִׁים ומכיון שנדבה בתכשיטים מצויה יותר בנשים לכן נכתבו האנשים כטפלים לנשים[15] כֹּל נְדִיב לֵב הֵבִיאוּ חָח עגיל באוזן וָנֶזֶם באף וְטַבַּעַת באצבע וְכוּמָז צמיד בזרוע[16] כָּל כְּלִי זָהָב וְכָל אִישׁ אֲשֶׁר הֵנִיף מכיון שלא היו רבים שתרמו זהב כתרומת כסף ונחושת נקרא זו תְּנוּפַת זָהָב תנופה וזו תרומה, כי המביא זהב ינופף ידו לחשיבות הנדבה, או הלוקחים יניפו הזהב להראותו, לשבח המביא על נדבתו[17] לַיקֹוָק:

(כג) וְכָל אִישׁ או אשה[18] אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ שהרי לא היה זה דבר מצוי אלא רק למקצת[19] תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים הֵבִיאוּ:

(כד) כָּל מֵרִים שהיתה נדבה זו דבר מצוי תְּרוּמַת כֶּסֶף וּנְחֹשֶׁת הֵבִיאוּ אֵת תְּרוּמַת יְקֹוָק וְכֹל אֲשֶׁר נִמְצָא אִתּוֹ עֲצֵי שִׁטִּים שהיו מעט יותר מאלו שהיו בידם תכלת וכו'[20] לְכָל מְלֶאכֶת הָעֲבֹדָה הֵבִיאוּ:

(כה) וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ , הטויה היתה מעשי ידיהם ממש, לא קנו הטווי מאחרים, אף לא שכרו פועלים לטוות, רק הם עצמם השתדלו בטווי לחבוב מצוה[21] וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אבל האריגה הית' ע"י חכמי לב וחושבי מחשבות ורק חוטים טווין נעשה ביד נשים[22] אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ:

(כו) וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה היא היתה אומנות יתירה שמעל גבי העיזים קודם שגזזו אותם[23] טוין אותן טָווּ אֶת הָעִזִּים לשון רבים, משום שאת העזים טוו גם נדות שטוו כשהצמר עדיין מחובר על העזים ובעלי חיים אינם מקבלים טומאה, אבל בתכלת שמקבל טומאה טוו רק טהורות לכן אמר בלשון יחיד שכל אשה טהורה טוו תכלת וארגמן[24]:

(כז) וְהַנְּשִׂאִם[25] הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם שתים שהיו לאפוד הביאו כל הנשיאים ביחד לפי ששמות כל השבטים כתובים בהם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים שהיו לחשן הביאו כל אחד אבן אחת לחתום בה שם שבטו[26]לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן:

(כח) וְאֶת הַבֹּשֶׂם וְאֶת הַשָּׁמֶן לְמָאוֹר וּלְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:

(כט) כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא כלים שהוצרכו לעשות בהם המלאכה לְכָל הַמְּלָאכָה כמו קורנסים וקרדומים ומחטים וצינורות וכיוצא בהם[27] אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת בְּיַד מֹשֶׁה הֵבִיאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נְדָבָה לַיקֹוָק: פ

(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ הטובה שעושה עמכם הקב"ה ש-קָרָא יְקֹוָק בְּשֵׁם אומן אחד שידע את כל המלאכות וכל מה שנצרך למלאכת המשכן ולא תאלצו לחפש אומנים שונים והוא פלא גדול שהרי עם ישראל במצרים עבדו בפרך ולא ראו כלל אומנות בזהב וכיוצא בו וכאן נתן להם הקב"ה את -[28]  בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה ואמו של חור היתה מרים[29]:

(לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה מה שאדם שומע מאחרים ולמד בִּתְבוּנָה  שמבין דבר מתוך דבר ולמד וּבְדַעַת רוח הקודש וּבְכָל מְלָאכָה לדעת כל המלאכות למשכן:

(לב) וְלַחְשֹׁב בלבו מַחֲשָׁבֹת שלא נראו כמותן לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת כי יש אומן זהב ולא כסף וחרשי אבן ולא עץ ובכלם היה שלם[30] ויש מפרשים לחשוב כלומר ללמד מחשבות את האומנים האחרים איך לעשות בזהב וגו'[31]:

(לג) וּבַחֲרֹשֶׁת באומנות גילוף אֶבֶן לְמַלֹּאת לעשות בה גילופי השמות וגם החכמה שלקבוע אותם בזהב וּבַחֲרֹשֶׁת ובאומנות נגרות ה - עֵץ לַעֲשׂוֹת בעצמו ולהורות לאחרים בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת מלאכה שיש בה מחשבה ותכנון:

(לד) וּלְהוֹרֹת לשאר האומנים[32] נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:

(לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ שייך באומנות מתכיות עץ ואבן, שמשנה החומריים שעוסק בהם לפי צורך המלאכה וְחֹשֵׁב שייך באומניות האריגה והתפירה במחט[33] שאינו משנה דבר רק מסדר ומוציא צורות, ובזה יש שני מינים - וְרֹקֵם הוא מעשה מחט[34] בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת ומלמדי האומנים[35]: 

נביא

מלכים א פרק י

(יא) וְגַם אֳנִי אניית חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה:

(יב) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד י"א רצפה וי"א עמודי תמך לתקרה וי"א מעקה לְבֵית יְקֹוָק וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים למשוררים ולנגנים לֹא בָא כֵן עֲצֵי אַלְמֻגִּים גדולים כאלו שיהיו נכונים לעשות מהם מה שעשה שלמה מאלו וְלֹא נִרְאָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

(יג) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ מדברי חכמה ועצה אֲשֶׁר שָׁאָלָה מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה דברים הנמצאים בארץ ישראל ואינם נמצאים בארצה וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ לְאַרְצָהּ הִיא וַעֲבָדֶיהָ: ס

(יד) וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב[36]:

(טו) לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים הם הסוחרים הגדולים התרים במדינות להביא סחורות ממדינה למדינה וּמִסְחַר הָרֹכְלִים  הקטנים, שכל סחורה שעברה דרך מדינתו נתנה מס קצוב למלך וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב הערבייםוּפַחוֹת שליטי הָאָרֶץ:

(טז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה מגן לגוף שמקיף את האדם משלוש כיוונים זָהָב שָׁחוּט שהוסר אדמימותו ממנו במלאכה ויסור ממנו בזה קצת לחותו ולזה היה יותר חזק שֵׁשׁ מֵאוֹת שקלים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת:

(יז) וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים הוא שם כלי, עשוי לאחוז ביד בעת המלחמה להגן בו זָהָב שָׁחוּט שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן: פ

(יח) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ כִּסֵּא שֵׁן גָּדוֹל זה היה כסא המלוכה והיה נעשה משן הפיל וַיְצַפֵּהוּ זָהָב מוּפָז טוב ומזוקק ומבהיק:

(יט) שֵׁשׁ מַעֲלוֹת מדרגות לַכִּסֵּה וְרֹאשׁ עָגֹל לַכִּסֵּה מֵאַחֲרָיו למעלה במקום מושבו היה עגול מאחריו משענת כמדת גופו וראשו לסמוך עליו גבו וְיָדֹת שני ידיות מִזֶּה וּמִזֶּה אֶל מְקוֹם הַשָּׁבֶת יוצאות ממקום הישיבה כדי שיוכל לסמוך ידיו עליהם וּשְׁנַיִם אֲרָיוֹת עֹמְדִים אֵצֶל הַיָּדוֹת:

(כ) וּשְׁנֵים עָשָׂר אֲרָיִים כלומר שתים עשרה צורות של אריה עֹמְדִים שָׁם עַל שֵׁשׁ הַמַּעֲלוֹת כלומר לכל מעלה שתיים אחד מימין ואחד משמאל מִזֶּה וּמִזֶּה לֹא נַעֲשָׂה כֵן לְכָל מַמְלָכוֹת:

(כא) וְכֹל כְּלֵי מַשְׁקֵה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה זָהָב וְכֹל כְּלֵי בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן זָהָב סָגוּר שנסגר בכור להתיך אותו להוציא ממנו כל הסיגים אֵין כֶּסֶף לא היה בהם כלי כסף, כי הכסף לֹא נֶחְשָׁב בִּימֵי שְׁלֹמֹה לִמְאוּמָה:

(כב) כִּי אֳנִי אניינ אחת הולכת ל - תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי אניית חִירָם ו -  אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים:

(כג) וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה:

(כד) וְכָל הָאָרֶץ מְבַקְשִׁים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמָתוֹ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים בְּלִבּוֹ:

(כה) וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת בגדים וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה: ס 

כתובים

(יז) קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים ודומה עלי הבית שבנית לנו שקורותיו עשויים מארזים, שהם משובחים ויפים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים הרהיטים של הבית עשויים מעץ ברוש והנמשל הוא ביהמ"ק שהכנת לשבתך כולו מפואר ומיוחד:

פרק ב:

אומרת הרעיה

(א) אֲנִי חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן דומה אני בעיני אהובי, לפרחים יפים שנקראים חבצלת שגדל בעיקר בשרון ששם האדמה פוריה שׁוֹשַׁנַּת הָעֲמָקִים וכמו שושנה שגודלת בעמקים באדמה לחה והנמשל הוא שכל זמן שעם ישראל לא יסור מדרך הישר כל זמן שהיא אוחזת במצוות ועמוסה במעשים טובים:

אומר הדוד

(ב) כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים את כמו שושנה שגדלה בין הקוצים והם מנקבים אותה ובכל זאת היא נשארת יפה לכן גם כך כֵּן רַעְיָתִי בֵּין הַבָּנוֹת כך אשתי בין הבנות עם ישראל בין הגויים נשארת בנאמנותה לה' ולא הולכת ולא שומעת לעובדי הגילולים:

אומרת הרעיה

(ג) כְּתַפּוּחַ בַּעֲצֵי הַיַּעַר כמו עץ תפוח בתוך יער של שאר אילני סרק כֵּן דּוֹדִי בֵּין הַבָּנִים כך נראה לי דודי כשיושב בין הבחורים כך ה' בין כל האלילים בְּצִלּוֹ חִמַּדְתִּי וְיָשַׁבְתִּי בצל התפוח רציתי לשבת ואפילו שיש לו פחות צל משאר אילנות הסרק בכל זאת הוא עדיף כי הוא מגדל פרות ולכן ישבתי וּפִרְיוֹ מָתוֹק לְחִכִּי ופרי התפוח מתוק לחיך שלי והנמשל הוא שאמנם כל פיתויי העולם גדולים כמו צל העצים אבל עמ"י מעדיפים את הפרות לעולם הבא:

משנת ההלכה

ניקיון לפסח

       א.       מלבד הכלל שנזכר לעיל ש"כל מקום שאין מכניסים בו חמץ אין צריך בדיקה" קבעו לנו חז"ל שכל מקום שאין הכלב יכול לחפש אחריו אינו חייב בבדיקה וביעור, וכן קבעו לנו שכל דבר שיצא מגדר מאכל כלומר שאינו ראוי לאכילת כלב הרי הוא כמבוער ואינו חייב בבדיקה וביעור.

        ב.        ולפיכך בניקיון הפסח אין אנו מחויבים לנקות חמץ ממקומות שקשה מאד להגיע אלליהם למשל בגריל בתוך המקפיא או להזיז רהיטים כבדים שאין רגילות להזיז אות בתדירות כגון ארון ספרים או ארון בגדים. אמנם אם במקומות אלו יש חמץ בבירור חמץ ידוע מן הראוי לבער אותו.

         ג.         חמץ שבלתי אפשרי להגיע אליו אלא אם כן יצטרכו לפרק את הרהיט בו הוא נמצא או שנמצא במקום שלהגיע אליו הדבר כרוך בטרחה גדולה כגון מאחורי ארון ספרים כבד אין אנו מחויבים לבער אותו אמנם מן הראוי לפגום אותו מאכילת כלב בדרך שתבואר להלן.

        ד.        כיסי הבגדים, המעילים, והתיקים, אם רגילים להכניס בהם חמץ ובמיוחד הכיסים בבגדי ומעילי הילדים והתיקים שלהם חייבים בנקיון ובדיקה.

       ה.       אמנם אם נשטפו במכונת כביסה ובאבקת כביסה א"כ החמץ הנמצא באותם כיסים מכיון שאינו ראוי לאכילה הרי הוא כמבוער וממילא אין חייב בבדיקה.

         ו.         אבל כיסים שלא נשטפו כגון מעילים חייבים בניקוי ובדיקה כדין.

         ז.          ספרים שהשתמשו בהם בנוכחות חמץ למשל ספרי קריאה לילדים או ספרי לימוד של בית הספר, וכן ספרי קודש שרגילים להביא אותם אל השולחן וללמוד בהם בשעה שאוכלים, חייבים בדיקה וניקוי ואם הדבר קשה צריך לאחסן אותם עם כלי החמץ או להעמידם בארון ולכסות בפניהם וימכרם לנכרי.

       ח.       אמנם ספרים שאינו יודע אם הביאם לשולחן אינו חייב מעיקר הדין לבודקם אמנם מן הראוי שכל ספר שרוצה להשתמש בו בפסח ינקהו היטב והשאר ישאירם בארון ויסמוך על כך שמבטל ומוכר את כל החמץ שאינו ידוע. 

        ט.       משחקים וצעצועים חייבים בניקיון ובדיקה אמנם אפשר לפגום את החמץ על ידי השרייתם בחומרי ניקוי ושוב לא יצטרכו בדיקה, וכמו כן מועיל כיבוסם במכונת כביסה.

         י.         ולפיכך לגו, קפלה, קליקס, משחקי לוח, פליימוביל, בובות, וכדומה. חייבים בניקיון או בפגימת החמץ. אמנם אם מקפידים שלא לשחק בהם בעת האוכל אפשר להקל ולסגור אותם בארון לכל ימי הפסח. כמו כן יכול למכור הצעצועים והמשחקים עם שאר החמץ ואז אינו חייב כלל בניקיונם אפילו אם אין נזהר בהם כל השנה שלא יהיו בקרבת חמץ אמנם באופן זה חייב לסוגרם בארון בצורה שלא יהיה קל להגיע אליהם וכדרך שיתבאר בהלכות מכירת חמץ.

      יא.     ארונות בגדים בחדרי הבית אם אין לילדים גישה אליהם ואין רגילים לשים בתוכם דברי מאכל אינם חייבים בניקוי ובדיקה כלל ודינם כמקום שאין מכניסים בו חמץ.

      יב.      אמנם אם יש לילדים גישה אליהם והילדים לפעמים מסתובבים עם אוכל בחדרים צריך לבודקם אמנם רק עד המקום שהילד יכול להגיע אבל מה שמעל גובהו של הילד אין צריך בדיקה.   

---

[1] רש"י רמב"ן

[2] רמב"ן

[3] ספורנו פי' הטור

[4] אבע"ז רמב"ן

[5] ספורנו

[6] רש"י

[7] רמב"ן

[8] רש"י

[9] רש"י

[10] רש"י

[11] רבינו בחיי. אור החיים

[12] רמב"ן

[13] ת,י

[14] ת"י

[15] רמב"ן

[16] חזקוני

[17] רמב"ן

[18] אבע"ז

[19] רמב"ן

[20] רמב"ן

[21] הכתב והקבלה

[22] העמק דבר

[23] רש"י

[24] משך חכמה

[25] בת"י תרגם נשיאים מלשון עננים שענני השמים הלכו לפישון ודלו משם את האבנים והשליכום במשבר וגדולי ישראל הלכו ואספו אותם לצורך מלאכת המשכן.

[26] פי' ר' יוסף בכור שור. חזקוני

[27] פנים יפות

[28] רמב"ן לעיל לא, א,

[29] רש"י

[30] אבע"ז

[31] ת"א ת"י

[32] ת"י

[33] והצביעה וכל כיוצא בהם שאינו משנה את החומר אלא רק מסדר אותו בצורה חדשה או בצבע חדש ולזה צריך מחשבה ותיכנון ומדידה ולפיכך נקרא חושב. הכתב והקבלה

[34] מלבי"ם. הכתב והקבלה

[35] ת"א ת"י

[36] לפמ"ש הרי"א שמשקל הככר הוא י"ב אלף ג' מאות דוקאטי ווינעציאניש בא לו בשנה שמונה מיליאן קצ"ט אלפים שמונה מאות דוקאטי