מקרא
ספר ויקרא פרק ט
(יט) וְאֶת הַחֲלָבִים מִן הַשּׁוֹר וּמִן הָאַיִל הָאַלְיָה וְהַמְכַסֶּה שם לכל החלבים, כי כל חלב שיקרב לגבי המזבח הוא מכסה, כי האחד חלב המכסה את הקרב, והשני כל החלב אשר על הקרב, וגם הוא מכסה, והחלב אשר על הכליות יכסה עליהן, וכן אשר על הכסלים[1] וְהַכְּלָיֹת וְיֹתֶרֶת הַכָּבֵד:
(כ) וַיָּשִׂימוּ אֶת הַחֲלָבִים עַל הֶחָזוֹת כי האליה והכליות ויותרת הכבד יתנו למטה והחלבים עליהן והכל על החזות, והנה החלבים לבדם יראו למעלה, והוא דרך כבוד בהקטרה וַיַּקְטֵר הַחֲלָבִים הַמִּזְבֵּחָה עם שארהנקטרים, בשביל שהיה הקטרה גדולה בחלבים הזכירם[2]:
(כא) וְאֵת הֶחָזוֹת חזה השור גם חזה האיל[3] וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין הֵנִיף אַהֲרֹן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהֹוָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה משֶׁה:
(כב) וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרֲכֵם ברכת כהנים כאן צוה אותו בנשיאות כפים ליום זה, ולהלן בפרשת נשא נתנה ברכה זו לו ולבניו לדורות[4] וַיֵּרֶד מֵעֲשׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים:
(כג) וַיָּבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד להתפלל שתרד האש מן השמים, שיודע שנתקבלה העבודה[5] וַיֵּצְאוּ וַיְבָרֲכוּ אֶת הָעָם אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו (תהלים צ) יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם[6] וַיֵּרָא כְבוֹד יְהֹוָה אֶל כָּל הָעָם ומבאר כיצד -[7]:
(כד) וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהֹוָה מבית קודש הקדשים דרך מזבח הזהב להקטיר קטורת שהוא קודם להקטרת תמיד כדאמר במסכת יומא. ושם מצא בני אהרן אצל מזבח הזהב ושרפם ואח"כ יצא ובא לו על המזבח ותאכל על המזבח את העולה ואת השלמים[8] וַתֹּאכַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ הודו ושבחו בהרמת קול[9] וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם בתפילה[10]:
ספר ויקרא פרק י
(א) וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא קודם שיצא האש מלפני ה' כבר לקחו אִישׁ מַחְתָּתוֹ להקטיר קטורת לפנים על מזבח הזהב שהרי קטורת של שחר קודמת לאיברים של עולת התמיד וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי יְהֹוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם משה ביום הזה שאע"פ שבשאר ימים כתיב ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח היום לא צוה ולא רצה משה שיביאו אש של הדיוט לפי שהיו מצפים לירידת אש גבוה ולא טוב היום להביא את זה כדי להתקדש שם שמים שידעו הכל כי אש באה מן השמים. כמו שאמר אליהו ואש לא תשימו לפי שהיה רוצה לקדש שם שמים בירידת האש מלמעלה[11]:
(ב) וַתֵּצֵא אֵשׁ והוא ותצא אש של פרק ט פסוק כד מִלִּפְנֵי יְהֹוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם כשיצא האש ותאכל את השלמים של מזבח החיצון כשלקחו בני אהרן והקריבו אש זרה על המזבח הפנימי ותצא אש מלפני ה' לקטירקטורת לפנים תחלה ופגעה בני אהרן שם ומתו ואח"כ יצאה משם ובאה אל מזבח החיצון ותאכל את העולה וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהֹוָה ומיד רצה אהרון לחדול מן העבודה -[12]:
(ג) וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל אַהֲרֹן אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה. כי הדבר הזה אשר אני אומר לך הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהֹוָה לֵאמֹר שכן אמר לי הקב"ה והכהן הגדול מאחיו וגו' את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם. ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו. הא אם לא יצא קודש. ואין מוקדם ומאוחר בתורה בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ בכהנים גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש ולא שיתחלל שמי ועבודתי ולכך אל תניח העבודה שאתה כהן גדול ולא תצא ולא תחלל אלא יתקדש הקב"ה ועבודתו על ידך וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד זהו כבוד השכינה שרואה בניו מתים ומניח אבלו בעבודת בוראו וַיִּדֹּם אַהֲרֹן מאבלותו ולא בכה ולא התאבל[13]:
(ד) וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה:
(ה) וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם כי היו לובשים בגדי כהונה, והנה צוה משה להוציא אותם אל מחוץ למחנה, ושם יפשיטום בגדי הכהונה וילבישום תכריכי המתים, ויקברו אותם כמנהגם כשאר המתים במדבר והנה אחר כן טהרו הבגדים הקדושים והיו לשאר הכהנים[14] אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר משֶׁה:
נביא
מלכים א פרק יט
(טו) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֵלָיו לֵךְ שׁוּב לְדַרְכְּךָ מִדְבַּרָה דַמָּשֶׂק וּבָאתָ וּמָשַׁחְתָּ כלומר תגדל אותו ותמנה אותו והושאל ממשיחת מלכי ישראל שהיתה משיחה ממש אֶת חֲזָאֵל לְמֶלֶךְ עַל אֲרָם:
(טז) וְאֵת יֵהוּא בֶן נִמְשִׁי תִּמְשַׁח לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט מֵאָבֵל מְחוֹלָה תִּמְשַׁח לְנָבִיא תַּחְתֶּיךָ:
(יז) וְהָיָה הַנִּמְלָט מֵחֶרֶב חֲזָאֵל לפי שבקש נקמה מישראל, צוה לו המקום למשוח אלו, והם יהיו השלוחים בדבר הנקם, כי חזאל ירבה להשמידם יָמִית יֵהוּא כי יהרוג כל בית אחאב וכל עובדי הבעל ואף שיהואהרגם טרם מלוך חזאל, עם כל זאת אמר לשון נמלט, כי אילו לא המיתם יהוא, היו נמלטים מחרב חזאל, על כי המה אין מדרכם לרדת במלחמה, להיות הם נהרגים ביד חזאל וְהַנִּמְלָט מֵחֶרֶב יֵהוּא יָמִית אֱלִישָׁעאמרו רבותינו ז"ל שהם הנערים המנוערים מן המצות, שהרגם בקללתו:
(יח) וְהִשְׁאַרְתִּי בְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים כָּל הַבִּרְכַּיִם אֲשֶׁר לֹא כָרְעוּ לַבַּעַל וְכָל הַפֶּה אֲשֶׁר לֹא נָשַׁק לוֹ ומלבד אלו לא ימצא בהם עוד כשרים:
(יט) וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם וַיִּמְצָא אֶת אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט וְהוּא חֹרֵשׁ שְׁנֵים עָשָׂר צְמָדִים כלומר שנים עשר צמדי בקר היו חורשים לְפָנָיו וְהוּא היה חורש בצמד האחרון - בִּשְׁנֵים הֶעָשָׂר וַיַּעֲבֹר אֵלִיָּהוּ אֵלָיו וַיַּשְׁלֵךְ אַדַּרְתּוֹ אֵלָיו:
(כ) וַיַּעֲזֹב אֶת הַבָּקָר וַיָּרָץ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אֶשֳּׁקָה נָּא לְאָבִי וּלְאִמִּי וְאֵלְכָה אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ ואחרי כן שׁוּב כִּי זה הוא מֶה ש- עָשִׂיתִי לָךְ להעיר אותך שתבא לחסות תחת כנפי:
(כא) וַיָּשָׁב מֵאַחֲרָיו ונישק לאביו ואמו וכשחזר וַיִּקַּח אֶת צֶמֶד הַבָּקָר וַיִּזְבָּחֵהוּ וּבִכְלִי הַבָּקָר בִּשְּׁלָם הַבָּשָׂר וַיִּתֵּן לָעָם וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אֵלִיָּהוּ וַיְשָׁרְתֵהוּ:
ספר מלכים א פרק כ
(א) וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב הרבה עימו וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ:
(ב) וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה אל העיר:
(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם:
(ד) וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי אחאב הבין שכונתו שיהיה לו עבד ויעלה לו מס וכמו שמה שקנה עבד קנה רבו כך גם כאן התכוון שמכיון שיהי תחת ממשלתו הרי הוא כאילו נשיו ובניו של בן הדד הם ולכן נענה לו בחיוב:
(ה) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן כלומר שאני רוצה שתתן לי אותם בפועל ולא רק עבדות והעלאת מיסים:
(ו) כִּי אִם שלא תתן בעצמך, ואם אהיה מוכרח לשלח עבדי אליך כָּעֵת מָחָר ואהיה מוכרח ש - אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ הנה דע לך וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ:
(ז) וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ ואין דעתו לשלום כלל אלא למלחמה כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ:
(ח) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה:
(ט) וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה שהבנתי שכוונתך לעבדות ומיסוי אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר:
כתובים
שיר השירים פרק ז
[הרעיה משדלת את הדוד להיות עמה]
אומרת הרעיה
(יב) לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה נָלִינָה בַּכְּפָרִים בוא דודי נצא שנינו לבד לשדה ונלון בכפרים מחוץ לעיר. (שהרי אין היא נהנית מהנוף אלא יחד עם דודה).
והנמשל הוא שכאילו אומרת כנסת ישראל אל הקב"ה לך ותשגיח במעשיהם של האנשים בכפרים שהם לא חכמים כאנשי העיר כי אין להם ממי ללמוד:
(יג) נַשְׁכִּימָה לַכְּרָמִים ובבוקר לפני שיהיה חם בחוץ נשכים לטייל בכרמים נִרְאֶה אִם פָּרְחָה הַגֶּפֶן נראה אם כבר יצא פרח הגפן פִּתַּח הַסְּמָדַר ואם נפתחו פרחי הסמדר הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים ואם יצא פרח הרימון שָׁם אֶתֵּן אֶת דֹּדַי לָךְ שם אתן את אהבתי לך.
והנמשל הוא כאילו כנסת ישראל אומרת להקב"ה שילך לבתי כנסת והמדרש לראות האם הת"ח הפריחו את חכמת התורה ומעשים טובים ושם תראה כמה כנסת ישראל משבחת ואוהבת את הקב"ה:
(יד) הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ צמח הדודאים כבר נתן את ריחו הטוב וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָדִים ועל פתח הפרדס יש מיני פירות מתוקים חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים פירות שצמחו עכשיו וגם פירות שצמחו מזמןדּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ דודי, שמרתי לך את הפירות.
והנמשל הוא שכאילו תאמר כנסת ישראל שהרי אפילו עמי הארצות שהם דומים לדודאים בכל זאת הם נתנו ריח לעסוק במצוות ולכן יש בהם הרבה זכויות והכל נעשה לכבוד שמך ואם כך נעשה אצל עמי הארצות, אז בודאי שימצא עוד כמה וכמה אצל החכמים והתלמידים:
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה